איבוד הראש הוא הכרחי

הבה ונקדיש כמה דקות כדי לדון בבולשיט המוחלט הזה, בחנטריש הצרוף הזה, באיוולת הטהורה הזו שמכונה "פגיעה ברגשות דת". אינני מכירה היטב את לשון החוק בעניין, אבל אם אכן זהו הניסוח הקבוע בחוק, הרי שאני סבורה שאין דבר כזה "פגיעה ברגשות דת", מן הטעם הפשוט שלדת אין רגשות. לדתיים, לעומת זאת, יש רגשות, ולפי הדברים שחלקם אומרים לעיתים נדמה כי רק להם שמורה הפריווילגיה הזו. כלומר, של הכלת רגשות שעלולים להיפגע. 

למעלה מכך, מסתבר שהפגיעה ברגשות של אנשים דתיים (ואני מסייגת – מסוימים, לא כולם מלהגים בעניין זה ללא הרף, אבל יש לא מעט שעושים זאת, למרבה הצער) חמורה פי כמה וכמה מפגיעה ברגשות של אנשים אחרים. כאלה שאינם דתיים, למשל. למעשה, עבור אנשים דתיים (מסוימים) שכל כך שקועים בציוויי דתם, פגיעה בחילונים לא נרשמת כלל כפגיעה, כי היא שקופה עבורם לחלוטין. הם לא מסוגלים להבחין בה, לא כל שכן לנסות להימנע ממנה. זוהי ככל הנראה העמדה שהובילה את הכותבת טלי פרקש מ- Ynet לכתוב השבוע את הדברים הבאים תחת הכותרת "לחילונים מותר, לחרדים אסור":

"בזכות הבחירות המוניציפליות לראשות עיריית ירושלים, החרדים הפכו לידועים בציבוריות הישראלית כמגזר שתלטן. רבות דובר על היעדר יכולתם של אלה, לפנות מקום לטובת קבוצות מיעוט החיות לצידם. חוסר סובלנותם לצרכיו של "האחר", אי כיבוד רגשותיו של הזולת הרוצה לחיות את חייו החילונים ללא הפרעה. כל אלו אכן בקשות לגיטימיות, דמוקרטיות, סיפרו לנו, אך קצת גדולות על "הפרימיטיבים השחורים". גם אני כמעט והשתכנעתי. לאור הנ"ל, תוכלו ודאי לשער קוראים יקרים, את גודל התדהמה שאחזה בי למראה מאבקם ה"דוידי" של תושבי קיריית "הרי"מ לוין" החרדית-תל אביבית, בגוליית "חסר הטעם". על מה המהומה אתם שואלים? חברת "טיב טעם" בחרה לפתוח בצמוד לשכונה (באזור נווה שרת) "סופר" גדול. ולא שיש למישהו שם משהו נגד "סופרים", אלא רק נגד מוצר ספציפי שכבר קנה לרשת את המוניטין שלה. בשר לבן, חזיר, שינקן, נו איך שאתם קוראים לזה […] מרתיח לראות איך בכל פעם מחדש פגיעה ברגשות "האחר", ביחסי חרדים-חילונים פועלת בצורה חד כיוונית בלבד".

אכן מרתיח, מרת פרקש. נעזוב לרגע את הצביעות וההיתממות הארסית ואת העובדה – סליחה, את ה"עובדה" שה"כותבת" משתמשת ב"מרכאות" כמעט כל "שלוש מילים" – ונתייחס לתוכן. רשת "טיב טעם" היא אכן רשת שמשווקת, בין אלפי מוצרי מזון אחרים, גם בשר לא כשר; או כלשונה המקסימה של הכותבת, "שינקן, נו, איך שאתם קוראים לזה". אנחנו בדרך כלל קוראים לזה "טעים", מרת פרקש. אבל לענייננו: מה שמפריע לכותבת, לפי כל הסימנים, הוא העובדה שהחילונים המשוקצים הללו העזו להקים חנות שמוכרת בשר חזיר סמוך לשכונה שהיא דתית-חרדית באופייה. אינני מכירה את האזור די הצורך כדי לחוות דעה, אבל לפי מה שנאמר בתגובות לכתבה על-ידי תושבי המקום, לא מדובר בחנות שממוקמת ממש בלב השכונה החרדית והיא די מרוחקת ממנה, כלומר החרדים לא נאלצים אפילו בהכרח לעבור על ידה, לא כל שכן להיכנס אליה. ברם, עצם המחשבה על בשר חזירי שנמצא אי-שם בקרבתם הכללית – דהיינו, על אדמת כדור הארץ – מפריעה לתושבים החרדים ומהווה חוסר התחשבות ברגשותיהם עד כדי פניה לבג"צ. שקלו לרגע את הפיסקה הבאה מתוך דבריה של הכותבת, במטותא:  

"תושבי השכונה הקטנה, מובלעת חרדית בלב תל אביב החילונית, מתקשים משום מה לזכות באותה הבנה, סובלנות והתחשבות ברגשותיו של "האחר" מאנשי העיר המתקדמים והנאורים. הם מיעוט קטן. כולה שלוש מאות בתי אב, ועוד כמה מסורתיים מנווה שרת הסמוכה, שמשהו מנסה להצר את צעדיהם ולפגוע במרקם החיים בשכונתם. הם אנשים חרדים שפתחו להם "חנות חזירית" מול הבית. לא יכעסו? לא יתרעמו?"

מרת פרקש הנכבדה, הבה ואספר לך סיפור קטן. אני נוסעת למקום עבודתי אשר ברמת גן דרך כביש ז'בוטינסקי המהולל, שחוצה מספר ערים, החל מפתח שמיקווה מכורתי, דרך פרדס כץ, בני ברק ורמת גן וכלה בתל אביב. מדי יום ביומו אני עוברת את הנתיב הלז פעמיים, בדרך למשרד המחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף, ובחזרה. ולנגד עיני חולפים מדי יום ביומו, פעמיים ביום, בזה אחר זה, שלטי חוצות עם פרסומות לרוב. אלא מאי? משום מה, בקטע הכביש של פרדס כץ-בני ברק, רבים מאותם שלטי פרסומת מושחרים, חתוכים או סובלים ממעשה ונדליזם כלשהו. קחי לדוגמה את הפרסומת שהחלה להופיע לא מזמן, לסידרת בשמים של חברת GAP. בשלט הפרסומת, מצדו האחד של השלט מופיע צילום של גבר, ומצידו השני – אישה. לא אישה ערומה. לא ציצים. לא תחת. ראש וכתפיים, זה הכל. ובכל זאת, בקטע הכביש של פרדס כץ-בני ברק, צדו הימני של שלט הפרסומת חתוך. מושחת. הטילו בו מום, כדי לעקור מתוכו את תמונת האישה. ואני צופה בשלטים הללו יום יום, פעמיים ביום, ותמהה אל ליבי עד מאוד.

ניקח דוגמה נוספת. סרט שיצא לא מזמן לאקרנים, "אביב 41" שמו, בכיכובו של ג'וזף פיינס, בין היתר, פורסם על גבי שלטי החוצות כמקובל. הסרט עוסק בזוג יהודים בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה. התמונה שעל שלטי הפרסומת הציגה את פיינס והשחקנית שלצידו. לא ערומים. פשוט איש ואישה, בתצלום יחד. התרצי לנחש, מרת פרקש, מה קרה לדמותה של האישה בפרסומות לסרט בקטע הכביש שבין גבול פתח שמיקווה לגבול רמת-גן? נכון מאוד. החור השחור של הנשיות בלע אותה. מן הסתם, חוקי הפיסיקה אינם מאפשרים קיום צלם-אנוש של נשים בפרהסיה באותו קטע כביש. והדבר חוזר על עצמו שוב ושוב, בפרסומות לכל דבר ולכל עניין, החל ממכונות כביסה, דרך אופנה וביגוד וכלה בסרטים שעוסקים בשואה. כדברייך – התוכלי לשער, מרת פרקש, את גודל התדהמה שאוחזת בי בכל פעם מחדש, כשהן שוב ושוב צועדות בסך לפני פרצופי? נשים בלי ראש ובלי גוף, בלי כבוד עצמי ובלי צלם אנוש, אל מול עיניי המשתאות? את מדברת איתי על פגיעה חד-כיוונית ברגשות, מרת פרקש? יום יום ושעה שעה פוגעים שם ברגשותיי, מטילים מום בגופי, משדרים לי שעלי להתבייש בהיותי נקבה. ואני אפילו לא "מיעוט" ולא "מובלעת". אני שייכת למגזר שמהווה למעלה מ- 50% מהאוכלוסייה (51%, כמדומני). כדבריך – אני אישה שמורידים לה את הראש ואת הגוף מול העיניים מדי יום ביומו. אני אישה שאונסים את דמותה וחותכים בבשרה ללא הרף. לא אכעס? לא אתרעם?

ומי מגן עלי, גברת פרקש? עם מה אלך לבג"ץ? איזה חוק חוקקו בשבילי? אילו פתרונות יש לי ולך במצבים כאלו? אם את לא רוצה לקנות בשר חזיר, אל תיכנסי לטיב טעם. סתם רעיון. הם לא מציגים תמונות-ענק של חזירים בפתח החנות, כך שניתן לעבור ליד הפתח בלי להיאחז חיל ורעדה. אבל מה אני אעשה? אפסיק ללכת ברחובות? אפסיק לנסוע בז'בוטינסקי? אקבל בהכנעה את הדין שאומר שכאישה חילונית ש"מתחשבת ברגשות הדתיים", אסור לי לפצות פה ולצפצף כנגד הפגיעה הקשה והחמורה הזו? שאני חייבת לקבל את העובדה שאני, כל כולי, כל גופי ודמותי וכל אשר לי, הם טומאה ותועבה?  

דוגמה אחת אחרונה יש לי בשבילך, מרת פרקש, והיא עצובה ביותר. לא מזמן פצחה יו"ר מפלגת "קדימה" ציפי לבני בקמפיין לקראת הבחירות הממשמשות ובאות. האם ראית את שלטי החוצות הללו? הם מציגים את הסלוגן הנבחר ואת פרצופה של לבני – תמונת ראש בלבד. כאשר ראיתי לראשונה את הפרסומת הנ"ל לא יכולתי שלא לתהות כיצד יגיבו אותם ונדליסטים פורעי-חוק לעניין (מדובר, בכל זאת, בעבירה על החוק, מרת פרקש. השחתת רכוש, קוראים לזה. ולו גם בשם הדת). האם יעזו לחתוך את פרצופה של לבני מהשלטים? ובכן, התברר לי שאין צורך בכך. לפי מה שהצלחתי לראות, ישנם שני סוגים של שלטים לאורך ציר ז'בוטינסקי: עם תמונה ובלי תמונה. באזור בני ברק, לפחות בקטע של ז'בו שבו אני נוסעת, יש רק סלוגן, בלי תמונת הראש. מסתבר שלמען הדתיים, מסוגלת ומוכנה מי שמבקשת להיות ראש ממשלה במדינה הזו לאבד את ראשה.

אז אני את הראש שלי עוד לא איבדתי לגמרי, יש לקוות,  ובכוונתי להצביע למישהו או מישהי שמעדיפים לשמור את ראשם ברשותם. ובפעם הבאה שמישהו ידבר איתי על "פגיעה חד-כיוונית ברגשות דת", אני אצחק בקול גדול. או שאבכה.