השרגא, קווים לדמותו

השרגא.

כולנו מכירים אותו. כולנו סובלים ממנו. כולנו פוגשים בו מדי פעם ברשתות החברתיות, באתרים, בפורומים. כולנו יודעים שאסור לנו להתפתות וליפול ברשתו של השרגא, אבל הוא, יש לו דרכים פתלתלות וערמומיות להתגנב לתוך נשמתנו ולפזר שם את נפיחותיו השרגאיות. אנחנו נאבקים להיפטר ממנו, אך הוא דבק בנו כמו אקזמה עיקשת בישבנו של ביזון בא בימים. אין לי מושג אם ביזונים יכולים לחטוף אקזמה בישבן. או בכלל. אבל זו לא הנקודה. תתפקסי, ואנדר.

ובכן: נניח שאתם עוסקים בפעילות חברתית או התנדבותית, פועלים למען מטרה טובה, או רק מפיצים ידיעה או יוזמה חשובה כלשהי, מתוך תקווה להראות לאנשים כמה זה חשוב ואולי גם לשכנע אותם להצטרף. בדרככם הקטנה אך המשמעותית, אתם תורמים לתיקון עולם. כאלה אתם, יש בכם שביב של תקווה לגבי האנושות.

ואז מגיע שרגא.

שרגא הוא הפה הגדול שנולד מהמוח הקטן. שרגא הוא נינג'ת מקלדת עם חרב שעשויה מסגסוגת חנטריש, דוקטור לטוקבקיזם ודיקן הפקולטה לזיוני שכל, התמצית המזוקקת והמעופשת של הטרול האינטרנטי. שרגא מחובר ישירות לתדר הבולשיט הענק של היקום. לשרגא תמיד יש מה להגיד, אז כמובן שיש לו מה להגיד על הדברים שלכם. סביר להניח ששרגא יתחיל את תגובתו בהשמעת נחירה מזלזלת קולנית להפליא שהיתה גורמת לעדר יחמוסים* לנוס בבהלה, ימשיך בגלגול עיניים צדקני לעומתכם, ואז יצהיר שהוא מרגיש נבוך/כועס/נדהם/משועשע לנוכח הצהרתכם האווילית. הוא גם יסביר לכם למה: כי אתם טועים.

למה אתם טועים? כי שרגא החליט שאתם טועים. הטיעונים של שרגא יתבססו על כל מה שאין לו שום קשר או רלוונטיות למה שדיברתם עליו. שרגא יעשה הכל בשביל לקשר בין מה שאמרתם לבין טיעוניו התלושים, כולל שימוש באנשי קש, המצאת נתונים סטטיסטיים, כשלים לוגיים, טיעוני אד אבסורדום, אד הומינם, אד לורם איפסום, נפנופי ידיים, צווחות קטועות וקפיצות מספריים, ויתבל הכל במטבעות לשון שאין לו מושג מה המשמעות האמיתית שלהם. לדוגמה – נניח שאתם כותבים משהו בנוסח הבא:

הי חברות וחברים, הנה יוזמה נהדרת לתרומת קופסאות שימורים משומשות למיחזור – כל הכסף שייאסף ייתרם לטובת "הקרן לשיקום עיזים יתומות" (קישור). אני כבר תרמתי שתי קופסאות טונה, קופסת תירס גמדי ויש לי עוד קופסת מלפפונים חמוצים שאני עובדת עליה ממש עכשיו! זה קל ופשוט וזה ממש יעזור לעיזים היתומות. תודה!

יש אנשים שיגיבו כך:

איזה יופי! יש לי כאן קופסת סרדינים ריקה – מיד שולחת!

או כך:

שיט, לא חשבתי על זה, רק הבוקר זרקתי שלוש קופסאות לוף צה"לי מהמילואים. טוב, לא נורא, היוזמה נמשכת גם בשבוע הבא, נכון?

או למצער כך:

מצטערת, אבל אני לא אוכלת כלום מקופסאות שימורים… כל המזון שלי מגיע טרי טרי מהגינה שלי, שם אני מגדלת גזר, מלפפון, בזיליקום ופרות משה רבנו למאכל. אבל שיהיה בהצלחה, אני ממש בעד! כל הכבוד שאתם דואגים לעיזים היתומות!

לא כך השרגא. השרגא הוא אינדיווידואל. הוא ראש לשועלים וזנב לסלמונים, שוחה נגד הזרם, ועוד ברוורס. תשובתו של שרגא תהיה משהו כזה:

פחחחחחחחחחחחח. עיזים יתומות? אני פשוט לא מאמין. כמו שנאמר, עיניים להם ולא יראו אוזניים. תגידי לי, אין לך משהו יותר חשוב לדאוג לו מעיזים יתומות? את יודעת שרק אתמול היתה תאונה בכביש הראשי של קיבוץ מעלה פכסמים בין טנדר לסמיטריילר שהוביל חביות חומץ תפוחים, וכל החומץ נשפך וזרם לשדה הסמוך ועכשיו כל החרציות שם מסריחות מחומץ? מי ידאג לחרציות שם, אה? בשבילן את לא אוספת קופסאות? וזה עוד לפני שדיברנו על מה שקורה לחמציצים הקיץ: מחקר של אוניברסיטת פרנקנשטיין בדק ומצא ש-132.4% מהחמציצים במפלס הכורכר הצפוני של ישראל סובלים מעודף מלחים בדם. זה יותר ממאה אחוז!!! את קולטת איך החמציצים האלה סובלים??? את יודעת בכלל מה זה מפלס כורכר? לא, כי מזה לא אכפת לך. יפת נפש אליטיסטית. העיקר העיזים היתומות, שגם ככה כולם מתחנפים אליהן כל הזמן. כבר אמרו חז"ל, איסתרא בילגינא, בחדא מחתא. את מגעילה אותי, תתביישי לך.

אז אחרי שתסיימו לקרוא בפעם השלישית את תגובתו של השרגא כדי לנסות ולדלות ממנה שביב של הגיון או אמירה בעלת משמעות כלשהי, יש שלוש אפשרויות: א. להתעלם מהשרגא ולקוות שיתפוגג. ב. להשיב לשרגא בנימוס. ג. להגיד לשרגא לאן הוא יכול לדחוף את מפלס הכורכר הצפוני שלו ולחסום אותו מהדף שלכם. לצערי הרב, בהיותי אדם המשתדל לתת לאנשים להתבטא במידת האפשר, לא פעם הגבתי לשרגאים ברוח סעיף ב', כלומר בנוסח הבא:

שלום שרגא, צר לי שזה מכעיס אותך, אבל אני לא רואה איך עזרה לעיזים יתומות סותרת עזרה לכל מטרה טובה אחרת. במקרה זה הנושא שאני מקדמת כרגע. שים לב, אגב, שהמחקר של אוניברסיטת פרנקנשטיין מבוסס על מדגם של שלושה חמציצים שגודלו בתנאי מעבדה בסקנדינביה, כך שלא ניתן להפיק ממנו מובהקות סטטיסטית אמינה. כמו כן, אני מבקשת ממך לא לרדת לרמה של גידופים אישיים כי זה ממש לא לעניין.

טעות. טעות מרה. עכשיו באמת הכעסתם את השרגא. השרגא יכה אתכם בחרון אפו:

אה, באמת? גידופים אישיים? את קוראת לי טיפש ואז אומרת לי לא להשתמש בגידופים אישיים? "מובהקות סטטיסטית", עאלק. כשזה לא מתאים לכם, אתם אומרים שלמחקר אין "מובהקות סטטיסטית", אבל כשזה כן מתאים לכם, יפי הנפש, המחקר ממש מבוסס על ראיות וממצאים ו"קבוצות בקרה", נכון? כולם טיפשים חוץ ממכם, נכון? צבועה, זה מה שאת! צבועה!

אם אתם אני, כלומר מישהי שבאמת ובתמים רוצה לתת אפשרות לדו שיח, אתם מוסיפים שגיאה קולוסלית לטעות מרה, ומנסים להפיס את דעתו של השרגא:

שרגא, איפה בדברים שלי ראית שאני קוראת לך טיפש? הטיעון שלי היה מכוון נגד המחקר שציטטת, לא נגדך. לא רוצה לתרום קופסאות לעיזים, בסדר, לגיטימי. אבל בוא ננסה להעלות טיעונים לגופו של עניין, בסדר?

בנקודה הזו, השרגא שולף את הטיעון המנצח שלו:

תגידי לי, את מחורפנת לגמרי? הסתכלת פעם על עצמך במראה? את כזאת שמנה, שלא פלא שאין לעיזים היתומות מה לאכול. הרי בגלל אנשים כמוך, שאוכלים בלי חשבון ומרוקנים את כל המדפים בסופר, יש בכלל רעבים בעולם. קודם כל תעשי דיאטה, תפסיקי לאכול פחמימות, שומנים וחלבונים, תרוצי כל יום 15 קילומטר, תשימי מסקרה, תמרטי גבות ותרדי מהארץ, ורק אז תהיה לך זכות לדבר על עיזים יתומות. אני, למשל, לא מזיז אצבע בשביל לעזור לעיזים יתומות, או לחמציצים או לחרציות עם החומץ, אבל זה לא משנה! כי אני לא שמן ומכוער וצבוע כמוך, אז אני כבר תורם לעולם הרבה יותר ממך! לכי תיחנקי על קופסת סרדינים, יא דאבה!

בשלב הזה אתם סוף סוף משתכנעים שאין שום טעם בהמשך הדיון, וחוסמים את השרגא. ברם, בלבול המוח המופלץ שלו בכל זאת גורם לכם לסערת רגשות במידה כזו או אחרת, גם כי נושא העיזים היתומות באמת חשוב לכם, וגם כי, לכל הרוחות, מה הקשר בין איך שאני נראית לבין התרומה למטרה חשובה. אבל זה כוח-העל של השרגא: לגרום לכם להרגיש אשמים על משהו שאין לו שום קשר לנושא שהעליתם, או לשום דבר אחר, בעצם. המצפוניים יותר ביניכם אפילו ישאלו את עצמם: אולי הוא צודק? אולי אני באמת צבועה? אולי השרגא, בהתעקשות חסרת הפשרות שלו לא לעשות שום דבר אף פעם כדי לעזור למישהו שזקוק לעזרה, ראוי יותר ממני לקרוא לעצמו בן אנוש?

התשובה היא לא. הוא לא צודק. הוא אפילו לא לא-צודק. הוא שרגא. הניסיון להפיק משמעות מדבריו משול לניסיון לכרות יהלומים כחולים מהג'יפה שהוצאתם מהפילטר של מכונת הכביסה. מטופש, מיותר, מייגע ונועד לכישלון מראש.

אני מפצירה בכן ובכם, חברות וחברים: אנא, אל תאכילו את השרגא! ככל שנעודד התבטאויות כאלה, כן ירבו השרגאים בקרבנו! החזיקו מעמד, קחו נשימה עמוקה והתעלמו מהשרגא**. הוא לא שווה את העצבים שלכם.

כמו כן, היות שאני כבר מיסיונרית לעניין – כל מי שמעוניינת או מעוניין לתרום קופסאות שימורים, נא שלחו אותן אל "הקרן לשיקום עיזים יתומות, תא דואר 42, קיבוץ מעלה פכסמים". תודה!

———————————————————————————————————————-

* אין דבר כזה, יחמוסים. תזרמו.

** דיסקליימר: אין בכוונת הכותבת לרמוז שכל האנשים ששמם "שרגא" מתנהגים כמו השרגא שבפוסט. אין לי ספק שיש גם שרגאים נחמדים וראויים עד מאוד, אלא שפגיעתו הרעה של שרגא אחד גרמה לכך שהתייחסתי אליו ספציפית בפוסט. אם ברצונכם להפיץ מעשים טובים של שרגאים כתגובת-נגד לפוסט, אנא כתבו פניות מתאימות ברשתות החברתיות, והוסיפו את ההאשתג ‎#NotAllShragas. ***

*** דיסקליימר 2: שרגא הוא שם קולקטיבי שמתייחס לתופעת השרגאיות כמכלול, ואין בכוונת הכותבת לרמוז ששרגא יכול להיות אך ורק ממין זכר. יש בהחלט גם שרגאיות באינטרנטים, שהן לא פחות נמרצות וחסרות היגיון כמו השרגא שלפנינו.