אז ככה:

בדרך כלל אני לא כותבת פוסטים מעכשיו לעכשיו, אלא משקיעה זמן רב במחשבה ובניסוח, אבל יש רגעים שמצדיקים שליפה מהמותן. המצב הוא כזה:

1. ואן-דר-אבא, שנמצא כרגע בטיול בנורווגיה, נפל למשכב וחולה בדלקת ריאות. הוא מאושפז ומטופל בבית חולים נורווגי ויישאר שם כמה ימים.

2. ואן-דר-אח יוצא בטיסת לילה לנורווגיה כדי לטפל בואן-דר-אבא ולהחזיר אותו הביתה במהרה.

3. ואן-דר-גיסתי זקוקה לעזרה עם הילדים עכשיו כשואן-דר-אח טס לנורווגיה.

4. ואן-דר-אחיינית מהצד השני, כלומר בת אחותי, חולה עם חום גבוה ונמצאת כרגע במיון ילדים בבית חולים לצורך בדיקות.

5. ואן-דר-אחות צריכה ככל הנראה להתעופף מהבית כדי לא לשהות עם הקטנה החולה ולהידבק, כי המערכת החיסונית שלה חלשה כרגע בגלל הטיפולים הכימותרפיים.

6. ואן-דר-אמא במצב שחציו פאניקה וחציו היסטריה. מובן לחלוטין לנוכח העובדה שעד שעות הצהריים היום, לא יכולנו ליצור קשר עם ואן-דר-אבא ולא ידענו מה מצבו. גם היא, אגב, חולה בוירוס בטן כלשהו כבר כמה ימים.

7. אני אישית שועטת עוד כמה דקות לבית ואן-דר-אמא כדי לעזור, וסביר להניח שואן-דר-אחות תבוא לישון אצלי כשתצטרך להתרחק מהבית ומהילדה החולה.

כנצר לשושלת ארוכה של מכשפות פולניות, אני מתחילה לחשוב שמישהו הטיל קללה או עין רעה על משפחתנו. יש לי רק דבר אחד לומר לאותו גורם מרושע: אם לא יחדול מיד ממעשיו, בי נשבעתי שחתולו של תקרה ימצא אותו ויכה אותו מנה אחת אפיים, ואז ישליך אותו למאכל לחתולו של מרתף, ואחרי זה אני אמצא אותו ואחתוך אותו לחתיכות קטנות ומיוסרות, גם אם אצטרך לחזור מהעולם הבא בתור רוח רפאים זועמת לצורך העניין.

אני שונאת את נורווגיה. אני שונאת חיידקים. אני שונאת שאנשים שאני אוהבת חולים.

תשמרו על עצמכם.