פורסם על ידי: vandersister | אפריל 26, 2008

שמישהו יהרוג אותי. או לפחות יארוז אותי

יומן הקפטן, תאריך כוכבי ואן-דר-גראף-אחותך: מעבר דירה

10.04.08

החוזה נחתם בלחיצות ידיים והחלפת החמאות שמנות, ובברכת דרך צלחה מצד עורך הדין והמתווך, שקיבלו גם הם סטיפות נאות של מזומנים. אמא אומרת שדווקא טוב שיש עורך דין, כי אז הוא דואג גם לאינטרסים שלנו. בינתיים נראה ש"האינטרסים שלנו" פירושם לתת הרבה כסף להרבה אנשים על מעט מאוד עבודה. אבל הי, עכשיו לפחות אני יכולה לומר לאנשים שמעצבנים אותי "דבר עם העורך-דין שלי". אני בטוחה שהוא לפחות יחכה חמש שניות לפני שיטרוק להם בפרצוף.
על כל פנים, הדירה היא שלי באופן רשמי בעוד ימים מספר, ויש בה הכל מכל טוב, פרט לכמה פריטים שוליים שעוד צריך לרכוש בכסף מלא, כמו מקרר ושולחן טלוויזיה וארון בגדים וגופי תאורה לכל הבית ושולחן אוכל וכיסאות וספה ושלושים חפיסות של ואליום. או כדור הרגעה דומה. חובה בכל בית.

11.04.08

אמא הטילה וטו על רכישת חפיסות הוואליום. לא יפה. המקרר, לעומת זאת – כך הבהירה לי – הוא דבר שלא ניתן לוותר עליו. לפיכך סרנו למספר חנויות חשמל כדי לחפש מועמד מתאים. בחנות הראשונה לא היו מקררים קטני-נפח כנדרש. המוכרת הצביעה על מפלצת מקררית בגודל של דירת חדר ממוצעת בתל אביב ואמרה: "תדמייני בערך את אותו דבר, אבל יותר קטן". במוחי צפה ועלתה תמונה של מקרר זערורי בתוך בית בובות, כשאני מסתכלת עליו מבחוץ, כגוליברית (גוליברה?) בארץ הגמדים, ותוהה לאן בדיוק אני אמורה לדחוף את הסנפרוסטים הקפואים שלי.* גם מחירו של ה"אותו דבר אבל יותר קטן" היה יותר קרוב ל"אותו דבר" מאשר ל"יותר קטן", לעומת המפלצתון. על כן אמרנו יפה תודה ושלום.

בחנות השניה נרשמה הצלחה מסחררת: איך שנכנסנו, עיני נפלו מיד על מקרר קטן בגודל הרצוי, סימפטי ונעים למראה, בערך בגובה שלי, מצויד היטב במדפים נאים, ידיות נוחות ומגש ביצים מפלסטיק כחול. אני חובבת את הצבע הכחול. וגם ביצים. לכן ראיתי זאת כסימן משמיים; גם העובדה שהמחיר היה ממש מוצלח לא הזיקה. המקרר נרכש ביד קלה, והחלטתי כמעט מיד לקרוא את שמו "ג'וליאן". לא יודעת למה, הוא נראה לי כמו ג'וליאן. סימפטי כזה. כמעט אנושי. וגם מתאים לי בגובהו, שקט ועושה את מלאכתו נאמנה. מה עוד יכולה בחורה לרצות? אני כותבת לידידתי ינינה שהתאהבתי במקרר. היא מצחקקת קשות ומוסרת שהיא בטוחה שנהיה מאושרים ביחד. זו בטח ההשפעה של כל דובי הקוטב האלה, לעזאזל.

15.04.08

הודיעו לי שיביאו את ג'וליאן מחר. התייצבתי בשעה היעודה בדירה הריקה למדי, וג'וליאן הובל פנימה אחר כבוד בידי שני עבדים חסונים, ממש כקליאופטרה בשעתה. הוא חובר מיד לחשמל והחל מטרטר בנועם. או-אז שמתי לב שבעצם, ג'וליאן נטול-ידיות, ובמקום הידיות יש לו רק ארבעה חורים בצידו. "צריך טכנאי בשביל להתקין את הידיות", הודיע לי אחד העבדים, "תתקשרי פה למספר הזה. אבל אחרי החג, למה עכשיו לא עובדים. ומקובל גם לתת איזה טיפ, ככה, שיהיה לנו שמח". ובכן, שטרות נוספים החליפו ידיים, כי חשוב שאנשים שמסוגלים להרים מקרר ונמצאים איתך לבד בדירה סגורה יהיו שמחים. באמת. בינתיים עמד ג'וליאן המסכן נכלם ונטול-ידיות, והתבייש לו בשקט. "לא נורא", ניחמתי את המקררון, "לפחות יש לך מגש ביצים כחול ויפה". לא יודעת, אומרים שביצים זה חשוב לאגו של זכרים.

16.04.08

המשימה להיום: קניית רהיטים נחוצים. סיור בכמה חנויות רהיטים העלה שלא אצליח לרכוש את הפריטים הדרושים בלי נס משמיים בסדר גודל של קריעת ים סוף, זכייה בלוטו או מכירת מספר איברים פנימיים ב- Ebay. אני קשורה מאוד לכליות שלי, לכן הלכנו לנסות את מזלנו באחת מרשתות "עשה זאת בעצמך", בתקווה שהרהיטים המוצעים שם במבצעים לחג אכן שווים משהו ולא רק נראים יפה בפרסומים בעיתונים. כבר בכניסה לחנות, הבחינו עיני בשולחן אוכל ב- 500 שקלים בלבד, ושקלתי לרכוש אותו כדי לצמצם בהוצאות. אז מה אם הוא נראה כאילו הרכיבו אותו גמדים שיכורים תוך שעתיים, מקוביות ישנות של "לגו"? העיקר שיהיה איזה רהיט בבית. למרבה המזל, אמא שוב הטילה וטו, והצביעה על שולחן אחר, שהיה אמנם יקר מעט יותר אבל נראה קצת יותר כמו שולחן וקצת פחות כמו גוש פלסטיק עם רגליים רעועות. אלת המזל חייכה אלינו, ותוך זמן קצר הצלחנו למצוא גם ארון בגדים פשוט ופונקציונלי ושולחן טלוויזיה פשוט לא פחות ופונקציונלי אף יותר, במחירים סבירים בהחלט, וכך ניצלו בני-מעי וכל יתר האיברים שמסביב מגורל מר ואכזר. אגב, אם מישהו בכל זאת רוצה את האפנדיציט, צרו קשר דרך הבלוג.

20.04.08

נטלנו סרט מדידה וניסינו למצוא את המקום הטוב ביותר עבור הרהיטים בדירה החדשה. התברר שאין מקום בחדר השינה לארון הבגדים, מה שאומר שאצטרך לחפש את חולצות ת'רדלס האהובות עלי בממ"ד מדי בוקר, ושפינת המחשב תהיה בסלון ביחד עם פינת הטלוויזיה. זה אולי קצת פחות יפה מבחינת אירוח, אבל גם ככה אין לי יותר מדי אורחים, ואלה שיש מבינים שמחשב צריך להיות הדבר הקרוב ביותר לדלת הכניסה. שיצביע מי שלא בודק אימייל דבר ראשון אחרי שהוא נכנס הביתה. לבעלי המכשירים הקטנים שעושים ציף ומצוידים ב- Wi-Fi ודברים משוכללים כאלה, יש אפשרות לבדוק אימייל גם באוטו ובאוטובוס, במטבח ובשירותים, ולא אתפלא אם גם מתחת למים הזורמים במקלחת ("שניה, אני תיכף שולח לך את הקובץ, יש לי סבון בעין"). אז מחשב בסלון זה ממש זניח, לא?

26.04.08

לא ייאמן כמה זבל אפשר לצבור בחמש שנים. כמות הג'אנק בדירה הישנה מזכירה לי את נס פח השמן: אני משליכה ומשליכה ומשליכה, והזבל ממשיך לנבוע ממקורות לא ברורים. באיטיות מענה ממש, מתמלאים מספר קרטונים בספרים, דיסקים ושאר פיצ'פקעס, ועוד כמות נאה של שקיות מתמלאת בעוד פיצ'פקעס שלא היה להם מקום בארגזים. בשלב מסוים אני נתקלת בצעצוע קטן בצורת עכבר, שפפריקה נהגה לשחק איתו. כל הסכרים נפרצים, ואני יושבת ובוכה באומללות בין הארגזים הפתוחים והשקיות המפוזרות. כן, אני יודעת שהכל לטובה. ובכל זאת עצוב לי, רגשנית שכמותי. אחרי שהדמעות יבשו, אני יוצאת מהדירה עם מזוודה מלאה בבגדים במטרה להעביר אותם לדירה החדשה ולחסוך קצת אריזה. לנגד עיני האדומות מבכי, פפריקה יושבת ומתנקה בעצלתיים על הדשא בחצר, בשמש החמימה והרוח הקלה הנושבת. אולי בכל זאת יהיה בסדר.

מחר בבוקר אנתק את המחשב, ואני מרגישה כאילו אני עומדת לנתק את המכונה שמנשימה אותי. אם הכל יילך חלק, אני אמורה לעלות בחזרה לאוויר מחר אחר הצהריים, בדירה החדשה. ג'וליאן ואני נשמח לארח אתכם בהזדמנות. תביאו ביצים או משהו.

* לא, אין צורך לתת לי עצות לגבי זה. אני יודעת שצריך לדחוף אותם בתחת של בעלת הבית שהכריחה אותי לעבור את העינוי הזה. נכון?…


Responses

  1. הלו, אני מבקשת! אני לא בודקת מיילים במקלחת! בפעם הקודמת ששטפתי את מכשיר הטלפון שלי בדיאט קולה, זה נגמר בבכי! (ובשדרוג למכשיר שאכן מאפשר לי לבדוק מיילים במקלחת לו רק הייתי רוצה והיה חסין נגד מים). :mrgreen:
    שיהיה מעבר קל יקירתי!

    ואנדר: אולי הגיע הזמן שיתחילו לייצר פלאפונים מאותו פולימר מופלא ששטרות ה- 20 ש"ח עשויים ממנו? כך נוכל לטבול את המכשירים במים, קולה וחומץ ללא חשש!

  2. לגבי האפנדיציט – בכמה מוכרת, איזה שנה, איזה יד וכמה קילומטראז'? יש הנחה? לקבוצות? משהו? אפשר לקבל אותו קפוא עם הסנפרוסטים, או לפחות עם איזה דב קוטב מחייך?
    מזל טוב על המקום החדש ומעבר קל!

    ואנדר: שנת 76, מחיר מלא… לא השתמשתי בו כל כך הרבה! אם בכלל. משתמשים בתוספתן באיזושהי צורה? קטונתי. תודות!

  3. בשעה טובה ושיהיה במזל
    ושרון, את אמנם יכולה לבדוק מיילים במקלחת עם המכשיר החדש, אבל מה קורה כשאת צריכה לענות לשיחה?

    ואנדר: תודה!

  4. מזל טוב ותתחדשי!
    אם אפשר, עצה קטנה לבלוגרים שכמותך, וגם לך לעתיד – אם תפרסמו פוסט על כל מה שעוד תצטרכו לקנות לפני שתלכו לקנות אותו, בלוגרים אחרים, שציידו במלואה דירה רק לפני שנה (כן, כמוני), ישמחו לתת מנסיונם ולהמליץ על מקומות בהם ניתן להשיג ציוד מעולה במחירים קטנים.

    ואנדר: תודה! ואתה צודק, יש בזה משהו… רק שלא יכולתי לכתוב בכלל על כל הסיפור עד לפני זמן מה. אירוע טראומתי, אתה יודע…

  5. המשך מעבר קל! תחשבי על זה שעוד קצת וכל הסבל יגמר.
    ואז במקום פפריקה יהיה לך את ג'וליאן – חבר חדש שיטרטר לך באוזן כשאת מנסה להירדם.

    ואנדר: ג'וליאן אכן מטרטר לו, אבל המחשב מטרטר יותר ממנו, קנאי שכמותו… אז אני מוקפת בטרטורים עליזים 🙂

  6. מגש ביצים כחול או ורוד, ועדיין הואנדראמא הזו נשמעת לי כמו העסקה הכי טובה שעשית[1].
    [1]יש משהו עצוב בלקרוא שהמקרר "מטרטר בנועם" ולחשוב ישר "נו, איזו שנינות לא שנונה תקשר את זה להשרדות?" (וגם למות באמצע תמוז)[2]
    [2]וגם לשלוח הודעה בדיוק ברגע שהאינטרנט מחליט לפצוח בשביתה

    ואנדר: לגבי אמא, אני מסכימה בטריליון אחוז. סקוויליון, אפילו 🙂 נגיד, בכמות-הכסף-שיש-לביל-גייטס-ברגע-נתון אחוז.

    לגבי נועם… אני מתביישת, או גאה, או גם וגם, לומר שלא צפיתי ולו בפרק אחד של "הישרדות". מה שכן ראיתי הוא שהבחור נבחר ל"גבר הסקסי ביותר" במגזין האיכות והתרבות "רייטינג" או משהו כזה, וזה גרם לי לתהות עמוקות לגבי טעמן (ושפיותן) של בנות ישראל.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: