פורסם על ידי: vandersister | מאי 2, 2008

קפה בתחתית

אז עברתי. נו. שטויות. מה זה כמה ערימות של ארגזי קרטון לסדר ורהיטים לדחוף וחשבונות חשמלמיםארנונהגזועדבית להעביר על שמי? באמת לא נורא. עברנו את פרעה ואת היטלר ואת מופע "פעמוני היובל", נעבור גם את זה.

אלא מאי? נראה שיש כמה גורמים, ארציים ואתריים, שחברו להם יחדיו בשביל למרר קצת את חיי. ביום שני נתכנסנו בדירתי הקודמת כדי להעביר בצורה מסודרת את המפתחות לידי בעלת הבית (*נא להכניס כאן טרטור רעשנים כמו בפורים*), שכמובן ניצלה את הזדמנות הפז בשביל לתקוע לי עוד קצת "שתדעי לך שאת לא בסדר" ו"אני עוד באה לקראתך" ו"יש הרבה דברים שאת לא יודעת", שזו אחת האמירות המטומטמות והנכונות-בכל-מצב-ולא-אומרות-בעצם-שום-דבר, כדי לסיים ככה יפה את מערכת היחסים בינינו. בסופו של דבר המפתחות הועברו, שעון החשמל נקרא וברחתי משם כל עוד נפשי בי.

יום שני, השעה רבע לאחת בלילה, אני נרדמתי כבר מול הטלוויזיה, מותשת לחלוטין. והנה מצלצל הטלפון. פאניקה מיידית: טלפונים בשעה כזו מתרחשים רק כשמישהו בדרך לבית חולים, וכבר היו מקרים, למרבה הצער. אני מרימה בבהלה מנומנמת את השפופרת, ומתנהלת שיחה כדלהלן:

"הלו?…"
"הי, זו *שמה של בעלת הבית, רעשנים וכו'*. ישנת?"
"אה… *אנחת רווחה ועצבים בו"ז* כן."
"אה, אוקיי. לא, כי רציתי להגיד לך שאחרי שהלכנו מהדירה, חשבתי על זה ובעצם שהשעון שקראנו זה לא השעון הנכון זה של הדירה השניה, בעצם זה שהיינו צריכים זה היה השעון באמצע, לא זה בצד, השעון ההוא מתחת לזהו שהיה מה שקראנו, אז התקשרתי כדי לתת לך את הקריאה של השעון הנכון, שלא יהיה בטעות לא נכון, את מבינה?" (ייתכן שהנוסח המדויק של דבריה היה מעט שונה, אבל היא באמת מדברת לא ברור ואני, כאמור, הייתי במצב של שינה שנקטעה+פאניקה על מצב חירום פוטנציאלי)
"אוקיי, אז… מה?…"
"הנה תרשמי לך *מוסרת מספר* זה הקריאה מהשעון הנכון, רשמת? הנה עוד פעם *מוסרת שוב את המספר* שלא תתני את הקריאה הלא נכונה לחברת חשמל. רשמת את המספר?"
"כן, *מותשת מכדי לזעוק 'פסיכית שכמותך, מי מתקשר לאנשים בשעה כזאת בלילה בשביל שעון חשמל מזורגג, לא יכולת לחכות למחר בבוקר? כוס אמק'* רשמתי".
"אז יופי, אז לילה טוב".

לילה טוב, כפי שניתן לשער, כבר לא ממש היה לי. לקח לי חצי שעה רק להירגע מהעצבים, וכל הלילה חלמתי חלומות זוועה על אנשים שרודפים אחרי ומרביצים לי. ביום למחרת, הפעם בשעה שבה אנשים דווקא עוד ערים וינשופים לא כל כך, התקשרה הגברת *רעשנים* שוב, ואמרה "נשמעת לי מנומנמת אתמול, אז רציתי לוודא שרשמת את המספר כמו שצריך". ושוב מסרה את המספר. רשמתי. התקשרתי לחברת חשמל. שילמתי הכל. לא רוצה לשמוע ממנה יותר, לעזאזל.

אלא שכעת אני מתחילה לחשוד שהיא לא הסתפקה בטרטור טלפוני בשעות בלתי סבירות בלבד, אלא גם קנתה איזו בובת וודו בדמותי והיא מתעללת בה. כמה תאונות קטנות קרו לי ברחבי הבית, אחד מגלגלי ארונית הטלוויזיה התפרק קלות, אני סובלת מחלומות זוועה ללא הרף, אתמול עקץ אותי יתוש במקום הבלתי אפשרי ביותר שניתן להעלות על הדעת (בחיבור שבין הזרת לבין כף היד. מה זה??? אולי מדובר ביתוש מתחיל שאינו יודע את מלאכתו על בוריה), וכדי להוסיף חטא גדול על פשעים ועבירות קלות…

הבוקר הלכתי לאכול ארוחת בוקר עם הוריי, בתקווה להירגע קצת מהשבוע העמוס ולהינות זה מחברתו של זה. מפי ואן-דר-אמא שמעתי שהבוקר שלה השתבש והיא שכחה את המרשמים לתרופות בבית כשהלכה לבית המרקחת, וכמובן שגילתה זאת רק כשתורה הגיע סוף סוף; ואן-דר-אבא סבל מכאבי בטן לא ברורים; ואני הצלחתי, ברגע של חוסר יציבות, לשפוך על עצמי כוס מלאה של קפה הפוך. על החולצה, על המכנסיים, על הכסא, על השולחן, על הרצפה, ולא היה חסר הרבה כדי שגם שאשאיר כתם נאה של הפוך על התקרה. מסע קצר לשירותים גילה שהצלחתי לשפוך את הקפה בקשת חיננית לאחור בצורה שגרמה לי להיראות כאילו עשיתי פיפי במכנסיים – בצבע ובניחוח הקפה, כמובן – ואפילו תחתוני נרטבו להם בקפה. מי שלא נאלץ אף פעם להסתובב במרכז קניות הומה-אדם עם תחתונים ספוגי-קפה, לא ידע שמחה מימיו. זה פויה ברמות שקשה לתאר. שעטנו לתוך חנות כזו או אחרת ורכשנו מכנסיים ביד קלה, מעין געטקס משוני-צורה, כדי להקל על חוסר הנוחות. כמובן שזה לא פתר את בעיית התחתונים, אבל לפחות כבר לא נראיתי כאילו אני לובשת אחד מהעיצובים האחרונים של רשת "כתמים במקומות מביכים זה אנחנו".

למותר לציין שיתר תוכניותינו להמשך היום השתבשו פלאים. אני יושבת כאן וכותבת בשילוב של חמת זעם, מבוכה וניחוח קפה, תוך המתנה לדוד שיתחמם קלות כדי שאוכל לשטוף מעלי את הפיכסה. באותה הזדמנות אני מבקשת בהכנעה מקוראיי הבלוג הנאמנים, שיגידו שלוש פעמים "דיבוק צא!! גולוגולוגולוגולוגולו" וידקלמו פסוקי תהילים או סונטות של שייקספיר או סתם איזו רשימת מכולת, כל מה שצריך בשביל להסיר מעלי את העין הרעה או את קללת בעלת הבית הזקנה, מה שזה לא יהיה. אולי יתמזל מזלנו ועל התחתונים שלי יישאר כתם בל-יימחה של קפה בצורת הבתולה מריה או ישו או אלביס או משהו כזה, ואז נוכל למכור אותם באיביי בתור "תחתוני הנס" ולחלק את הכסף בינינו. הי, זו הזדמנות מצוינת לחידוד בנוסח "תחתוני הנס-קפה". מישהו מעוניין?.. אני לא רוצה להתגרות יותר באלוהי המשקאות החמים. או בשדים וברוחות של בעלת הבית. טפוטפוטפוטפוטפו!!!!!!!


Responses

  1. דרבנן נתנו היתר מיוחד ללבוש מכנסיים בלי תחתונים מתחת במקרים של פיקוח נפש (מסכת בבא-תחתא, איפשהו, איפשהו). לפעם הבאה שירטבו התחתונים 🙂

    ואנדר: יש לי תחושה שלגברים הרבה יותר קל הקטע הזה, של לבישת מכנסיים בלי תחתונים. לנשים זה קצת יותר בעייתי… מה גם שהמכנסיים החלופיים שנקנו בחיפזון היו מכנסי בד צמודים, שהיו חושפים קצת יותר ממה שהייתי מעוניינת לחשוף, והמבין יבין. אבל טוב לדעת שפרקי אבות נתנו את דעתם לנושא חיוני זה 😉

  2. דיבוק צא!
    לי זה נשמע כמו צרור צרות. שזה איך שצרות אוהבות להגיע.
    חוץ מזה, היית רחוקה מרחק צינור אחד ממשהו שאנשים עושים לעצמם מרצון, אז המצב לא כזה נורא. מקווה שהמקלחת עלתה יפה.
    בדרך כלל, כשאחד מהחברים שלי (יופימיזם: האנשים שעוד לא נמלטו כל עוד נפשם בם) מבואס, אני מזמין אותו לקפה של אחר הצהריים, אבל איכשהו נראה לי שזה הדבר האחרון שהשיטה הזו לא תעבוד אתך. מזל שאנחנו לא חברים, אחרת הייתי בדילמה רצינית. 🙂

    ואנדר: אתה צוחק? אמש רציתי לקנח את ארוחת הערב בספל קפה, כמנהגי מאז ומתמיד (או לפחות מאז שהתחלתי לשתות קפה בגיל 5 או משהו, כמדומני), חשבתי על זה קלות והחלטתי לוותר. הוי, הטראומה, הטראומה!

  3. לא להתחיל משפט, ללכת להכין קפה ולחזור אליו בלי לקרוא. "נראה לי שזה הדבר האחרון שאת צריכה"/"נראה לי שהשיטה הזו לא תעבוד אתך". וואן מיסיסיפי, טו מיסיסיפי, טרי מיסיסיפי.

    ואנדר: מה ללכת להכין קפה? בנאדם, לא למדת שום דבר מהפוסט הזה?… 😉

  4. ואן דר גראף אמרה פויה! ואן דן גראף אמרה פויה! פויה! פויה! פויה פויה פויה!
    😯

    ואנדר: תודה! אני כבר מרגישה את הרוחות הרעות מסתלקות להן 🙂

  5. דיבוק צא!!!1
    מי ייתן והשבוע הבא יהיה קסום ונטול תקלות.
    כמאמרו של הקינג, מותר גם ללכת ללא תחתונים במקרה שכזה.
    וסתם עצה לחיים מאושרים: כבי את הסלולר כשאת הולכת לישון. 100% שינה בטוחה. למקרי חירום, יש את הטלפון בבית, למי שצריך להכיר את הטלפון בבית.

    ואנדר: אני כמו אמא שלי במובן הזה – שתינו מפחדות לנתק טלפונים, פן יקרה איזה אסון ולא נהיה זמינות. והיא (יענו בעלת הבית) מכירה גם את הטלפון שלי בבית, למרבה החרפה 😦

  6. דיבוק צא!

    (יכל להיות יותר גרוע. לפחות לא ירד גשם…)

    ואנדר: יש בזה משהו. היתה יכולה להיות גם איזו סופת שלגים או הוריקן או התפרצות געשית, לא שיש הרי געש בפתח שמיקווה. מצד שני, העיר אינה קיימת, כך שייתכן שיש לנו איזה הר געש שמסתתר לו אי-שם.

  7. המאשרים ללכת במכנסים-ללא-תחתונים-ברגעי-מצוקה מתבקשים לזכור שנשים בנויות אחרת. אני אמנם לא יודעת איך זה בדיוק בנוי אצלכם (לא מגוף ראשון, לפחות), אבל אם מצוקת התחתונים הרטובים כל כך גדולה, עדיף ללכת לקנות זוג חדשים.

  8. אני עם העפרונית כאן. היגיינה היא עניין חשוב. ואני לא רוצה לחשוב על מיני רוכסנים.

  9. היסטוריה קצרה של ההלבשה התחתונה:

    מה המשותף לחפתים, לגופיות ולצוורונים? בעולם המערבי, כולם היו רלוונטיים עד לשנות החמישים של המאה שעברה. בימים שבהם כביסה של בגד לאחר שימוש של יום היו מותרות השמורים למיליונרים ולשועי-ארץ, אביזרי הלבשה אלו הפרידו בין הבגד הרגיל ובין נקודות המגע שלו עם הגוף, על מנת שרק הם יוחלפו באופן יום יומי. בעידן ההוא, צווארון וחפתים מבהיקים מלובן ומעומלנים היו סימן לאורך חיים מסודר ולהיגיינה, בעוד צווארון וחפתים מלוכלכים היו עדים מאשימים לעוני, או לעצלות והזנחה.

    מאז שנות החמישים, בזכות תפוצתן הנרחבת של מכונות הכביסה, הכביסה הפכה ממותרות למובן מאליו, וכך למעשה נעלמו להם הצווארונים והחפתים מן העולם (פרט לגנדרנות לשמה). הגופיות הפכו לעזר חימום בחורף, ותו לו. עם זאת, מאחר וגם בימינו מכנסיים לא זוכים לכביסות תכופות כמו החולצות, התחתונים הם עדיין פריט חובה פונקציונאלי להפרדה בין איברינו המוצנעים למכנסיים. זה לא אומר שהם הכרח אנטומי, לא לגבר ולא לאישה (פרט אולי לכמה ימים מסוימים בחודש). בכל מקרה, אני ממליץ לכולם לנסות פעם לרדת למכולת עם טרנינג בלי תחתונים, זו ממש תחושה משחררת 😉

    ואנדר: ראיתי פעם סרט תיעודי בערוץ 8, כמדומני, על שפע מחלות העור והטפילים שאנשים סבלו מהם במאה ה- 18, עם הבגדים המפוארים שכובסו בערך פעם בעשור. זה היה מבחיל למדי 😦   מכונת הכביסה שלי מצטמררת למחשבה.

  10. כמובן שצ"ל "אורח חיים" ולא "אורך חיים". אני עומד בפינה בוש ונכלם.

  11. את בטוח יכולה למצוא באי ביי איזו בובת וודו מופעלת יו אס בי עם ממשק וובי לשליטה מרחוק, כדי שתוכלי להחזיר לגברת רעשני בכל מקום שבו את נמצאת.
    אם תמצאי, ותהי ממש נחמדה, אולי גם נכתוב לך איזו תוכנית קטנה שתפעיל את הבובה בעצמה כשאת ישנה (רעשני לא תוכל להתקשר להעיר אותך – היא תהיה עסוקה בלברוח מהיד שלה, או משהו כזה) :).

    ואנדר: אתה יודע מה? לדעתי עלית על משהו… הרי יש לאנשים בפייסבוק חיות מחמד וירטואליות, עציצים, חייזרים – אז למה לא איזו בובת וודו שאפשר לטפח? זה הזמן ליצור אפליקציית בובת-וודו לפייסבוק. מי מרים את הכפפה? 🙂

  12. ואנדר – מה שאני למדתי מהסיפור שלך הוא שקפה נמצא אתך אפילו ברגעי השפל הגדולים ביותר, וכמו חבר טוב, הוא מסרב לעזוב.
    מוזג הגינס – קח את זה צעד קדימה – אני מציע פלאג אין לוורדפרס, וככה כל בלוגר וכל בלוגרית יוכלו להציע למבקריהם את ההזדמנות למרר לרעשן את החיים. מי אמר שהבלוגספירה לא יכולה לחולל שינוי?

  13. אם להצטרף לרגע לויכוח האינטלקטואלי להפליא "תחתונים: מתי ולמה לאורך הדורות", אני חייבת להודות שברגע עצלנות קשים גם אני הלכתי כמה פעמים למכולת (או במקרה זה לאיי-אם-פי-אם) בלי, וזו בהחלט הרגשה משונה, אם כי משעשעת באופן סוטה כזה.
    שבוע מבורך וחסר קללות וודו. 😳

    ואנדר: אני מעולם לא העזתי. איכשהו, להיות עם מכנסיים ובלי תחתונים זה שווה-ערך בעיני לעירום מלא. אבל אולי אם אגיד לבעל המכולת "הי, אני לא לובשת כלום מתחת למכנסיים", זה יעזור לי לקבל הנחה על הגבינה תשע אחוז?…

    רוב תודות על הברכות 🙂

  14. בתור החשמן הרשמי של כנסיית האתאיסטים הקונרבטיבית הרפורמית הרצליה, אני מעניק לך 20 דקות של מים קדושים, בשעה 8 וחצי עד 8:50 היום.

    ליצירת קשר בשביל בר מצוות יש לך את המייל שלי.

  15. מעניין שכולם זכרו את ה"דיבוק צא!!", אבל לא את ה"גולוגולוגולוגולוגולו". אני חושש שללא ה"גולוגולוגולוגולוגולו" הדיבוק לא ייצא ממש, ואת זה, רועי 6.0, היית צריך לומר לעלמה לפני שהצעת מים קדושים, לא?! לך תסמוך על חשמנים/רבנים/מואזינים (מחקי את המיותרים).

    אז בואי נעשה את זה כמו שצריך:

    דיבוק צא!! גולוגולוגולוגולוגולו

    עכשיו כשזה יצא מאיתנו, הגיע הזמן לבדיחת קרש-מכנסיים-ללא-תחתונים:
    איש אחד מגיע לרופא שלו ומכריז: "דוקטור, יש לי חמישה אברי מין!"
    הרופא שואל אותו: "נו.. ואיך המכנסיים יושבים עליך?!"
    והאיש עונה לו: "כמו כפפה".

    כאחד שמאמין בהפרדת רשויות, בעיקר הפרדה מכל בעל-בית בעייתי, גם הוא/היא "לשעבר", אני מציע לך להחליף מספר טלפון, בתור התחלה. אין שום סיבה בעולם שהיא תוכל להטריד אותך בביתך החדש. זכות הסינון: בעל הבית הולכת יד ביד עם זכות יסוד: כבוד האדם וחירותו, או לפחות זכות הבסיס: ההתנתקות מרצון. וכבר אמרו חכמינו: כל המוותר על זכות, כאילו ויתר על עולם ומלואו.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: