פורסם על ידי: vandersister | אפריל 13, 2008

מעשייה לחג הפסח

מעשה בבלוגרית קטנה אחת, עגולת-לחיים ותמימת-עיניים, שהיתה גרה לה בדירה צנועה וישנה אך חביבה למדי, בעיר שהארנונה בה גבוהה להפתיע עבור מקום שאינו קיים. חמש שנים התגוררה הבלוגרית הקטנה בדירתה אשר בפתח-שמיקווה, התמודדה פה ושם עם סתימה בכיור או עם קצר חשמלי, וסבלה מהמזגן שהיה די דרעק ולא ממש קירר מספיק בקיץ או חימם מספיק בחורף, אבל בסך הכל היתה מרוצה. האכילה את חתולי חצרה, בישלה להנאתה אורז צהבהב-דביק ושאר מטעמים על כיריים ישנים ורעועים במטבחון הצר והמתקלף קלות, והיתה שמחה בחלקה.

יום אחד התקשרה אליה בעלת הבית, שהתנהגה בצורה הגונה להפליא במשך שנים רבות אבל החלה להתחרפן בזמן האחרון מסיבות שאינן ידועות עד כה. בעלת הבית בישרה לבלוגרית הקטנה שהיא מעלה את השכ"ד באופן חד ומשמעותי, ושאם אין בידה לשלם את השכ"ד החדש, הרי שהיא מוזמנת להתחפף. בעוד הבלוגרית הקטנה מנסה לחשב ולתכנן כיצד תעמוד בהפרש הנ"ל, צצה ועלתה בעיה חריפה אחרת, כעובש ירקרק על גבינה שנשתכחה במקרר ימים רבים: התברר שבעלת הבית פיתחה לעצמה מנהג מגונה ואף מעט בלתי-חוקי, של ביקור בדירה הקטנה כאשר הבלוגרית אינה נמצאת שם, ללא הסכמתה וללא ידיעתה. הבלוגרית הקטנה ניסתה להעלות את העניין באוזני בעלת הבית, וביקשה בעדינות שבעלת הבית תתקשר אליה ותתאם איתה את המועדים שבהם היא חפצה לבקר בדירה, ככתוב בחוזה וכמקובל בקרב אנשים המבקשים לכבד את פרטיותם של אנשים אחרים. בתגובה, בעלת הבית הסבירה לבלוגרית בנועם רב, כלומר צרחה עליה בקולי-קולות עד שעלה עשן מאפרכסת הטלפון, שזו הדירה שלה והיא תעשה בה מה שהיא רוצה, והיא, כלומר הבלוגרית, מוזמנת כאמור להתחפף בהזדמנות הראשונה אם זה לא מוצא חן בעיניה.

נעצבה הבלוגרית הקטנה אל לבה עד מאוד, יען כי אהבה לגור בדירה הקטנה והתרגלה כבר לסביבה הרועשת-במקצת-אך-חביבה, ובכלל הלא היא טיפוס של הרגלים וכל שינוי קטן מקשה עליה ביותר, קל וחומר העתקת כל תכולת חייה למיקום חדש. והגרוע מכל: היא תאלץ לוותר על הקשר הקרוב עם חבורת משופמי החצר, שהתרגלו אליה והיא אליהם, ובפרט השמנמונת שבחבורה, הלא היא פפריקה הנודעת לתהילה. בעוד דמעות רבות שוטפות את לחייה, התקשרה העלובית אל ואן-דר-אמה הטובה ושטחה בפניה את מצוקותיה הרבות. ניחמה ואן-דר-אמא את בתה הבוכיה במילים טובות, והוסיפה בנימה אימהית ורחומה "שתלך לעזאזל ולכל הרוחות הקרציה הזו שנכנסת לך לחיים בלי רשות, יותר טוב לך בלעדיה". ראתה הבלוגרית כי צדק רב בדברי אמה הנבונה, ומיד טיכסו השתיים עצה והחליטו לפצוח בחיפושי דירה ביום שלמחרת.

במקביל, בעודה יושבת בתוך שלולית דמעותיה כאליס בשעתה*, אזרה עוז ושלחה מיילים רבים לידידותיה בעלות החתולים, שניסיון רב להן עם משופמי-בית ומשופמי-רחוב, ושאלה באומללות: האם ייטב לפפריקה, המורגלת בחיי חצר ובחירות לרוב, אם תיאלץ להיסגר מעתה והלאה בדירונת קטנה ולא לראות חצר יותר, פן תנסה לברוח בחזרה לחצרה הקודמת ויאונה לה רע? או שמא מוטב כי תיפרד מעל אהובת נפשה השמנמונת והשעירה, ותניח לשכנה הטובה ובעלת ארבעת החתולים המפונקים משלה להאכיל אותה במקומה? תשובתן של המומחיות לגידול חתולים לא איחרה לבוא: הפרידה מעל חיי החצר המוכרים קשה עד מאוד לחתולים שאינם מורגלים בחיי בית. כבר קרו מקרים עצובים וקשים של חתולים שנמלטו מההסגר בדירה ונעלמו עקבותיהם לנצח, או שנדרסו, או שחלו במחלות קשות מרוב טראומות. נכון שלא בלתי אפשרי להעתיק את מגוריו של חתול, ולו גם חתול רחוב: אך במקרה של פפריקה, תידרש התערבות של וטרינר ושימוש בסמי-הרגעה לרוב במשך כחודש, עד שהקטנה תסתגל לביתה החדש – ולמרבה הצער, גם אז זה לא בטוח. שקלה הבלוגרית הקטנה את הדבר בדעתה, ונזכרה שאפילו כשנאלצה ללכוד את החתולה כדי לקחתה לווטרינר לעיקור ולחיסונים – דבר נחוץ לכל הדיעות – חטפה הקטנה פאניקה של ממש, שלשלה מרוב פחד תוך כדי ריצה על קירות הבית (!!), זרקה את עצמה בכוח על דלת זכוכית וכמעט ושברה אותה, ייללה עד לב השמיים ועד היום אינה מוכנה שירימו אותה או אפילו שייגעו בבטנה השמנמנה. אם כה רגישה החתולה, כיצד תוכל לטפל בה? וכיצד תוכל החתולה, הרגילה לשחק עם חבריה בחצר כל היום ומרבית הלילות, להתרגל לחיים בדירה קטנה ובלי שום חברה במשך כל שעות היממה בזמן שהיא, הבלוגרית, עובדת במשרד ומרוויחה את לחמה?

דמעות רבות שפכה הבלוגרית על חתולתה הקטנה, אך ידעה לבסוף ללא ספק כי היא חייבת לבחור בפתרון שייטיב עם החתולה, ולא איתה. פפריקה העניקה לה שעות רבות של הנאה וצחוק, נחמה וגרגורים: היא לא תוכל לגמול לה על כך על-ידי קריעה אכזרית של המשופמת הקטנה מכל מה שהכירה כל חייה, וכפיית חיים אומללים של ניתוק ובדידות על יצור רגיש וכמעט בלתי ניתן לטיפול ידני. יחד עם זאת, הבלוגרית קיימה שיחה ארוכה עם שכנתה בעלת החתולים, וביקשה ממנה בכל לשון של בקשה להשגיח על המשופמת הקטנה, ואם תראה שקשה עליה הפרידה יותר מהצפוי, או כי היא סובלת מהניתוק, ינסו השתיים בכל זאת להעתיק גם את מגוריה של פפריקה. ולבה המעונה של הבלוגרית מצא מעט נחמה.

רצה חתול התקרה**, ותוך פחות מ- 48 שעות הצליחה אימה של הבלוגרית הקטנה לאתר בדרך קסם כלשהי דירה קטנה ונאה, שנמצאת במרחק הליכה קצר בלבד מדירתה הקודמת, מה שאומר שהיא תוכל לבקר את החתולים לעיתים מזומנות; ולאחר משא ומתן קצר וממצה, נחתם החוזה לשביעות רצונם של כל הצדדים, והבלוגרית עשתה את הצעד הרשמי הראשון למעבר המיוחל. ואן-דר-סבתה של הבלוגרית תרמה מעט כסף לקניית רהיטים נחוצים, לשמחתה הגדולה של הבלוגרית ולשמחתו הגדולה עוד יותר של הוואן-דר-אוברדראפט שלה, ולאט לאט נראה שהדברים החלו לבוא על מקומם בשלום.

 אלא שהעצב בלבה של הבלוגרית הקטנה אינו ממהר להתפוגג, כי כאמור, היא יצור רגיש ושינויים מקשים עליה עד מאוד, ולמרות התמיכה הרבה של המשפחה היא עדיין חשה בודדה מאוד בכל ההתמודדות הזו. לכן ישבה וכתבה את כל הסיפור בבלוגה, בתקווה לקושש מעט חיבוקים וירטואליים מאנשים בלתי נראים. ותוך בקשת סליחה על העיכוב בכתיבת פוסט חדש, שכעת הוא אולי קצת יותר מובן.

* בארץ הפלאות כמובן, ומי שלא מכיר את ההפניה הזו מוזמן לקרוא את הספר בהקדם האפשרי.

** Ceiling Cat הוא המקבילה החתולולית לריבונו-של-עולם. זה נראה לי הולם לפוסט הנוכחי.


Responses

  1. חתול התקרה רואה את בעלת הבית הזדונית מפירה את פרטיותך, את החוזה ואת החוק, ורושם זאת בספר החיים. בל תתפלא אם יום אחד היא תלך ברחוב וחתול ענק יפול על ראשה ויפצפץ את גולגולתה. בהצלחה בתתח-פיקווה או איך שלא קוראים לזה.

    ואנדר: יחי המלך המשיח חתול התקרה לעולם ועד! כל העולם בכפתו. או משהו כזה 🙂  תודה על הברכות (ועל הקללות, בעצם!).

  2. אוי. מי יתן ובמהרה בימינו אנו מישהו יחזיר לכל בעלי הבתים המרושעים על כל מעשיהם בעולם הזה.
    לפחות מצאת דירה נחמדה ולא מרוחקת מידי – חצי נחמה אבל יותר טוב מכלום.

    ואנדר: משום מה, נראה שהאנשים האלה צופים בדמותו של אפי ב"ארץ נהדרת" וחושבים שככה צריך להיות. פויה  😦  איפה אפשר למצוא איזה דב גילהר שיעשה תחקיר על בעלי בתים מרושעים?…

  3. הרשת מתמלאת בסיפורים על משכירי דירות שהחליטו שהם אלוהים. תמיד היו סיפורים, אבל בזמן האחרון זה חתיכת שטף מטורף. מה יהיה?
    מנסיון לא כולם כאלה, יהיה בסדר – באמת (לפחות כל עוד לא תנסי לשכור בתל-אביב…), בעצם כבר די בסדר לפי הסיפור. בסוף גם מוצאים פינה קבועה או טסים למסע ארוך בחו"ל, אז בכלל דברים מסתדרים.

    ואנדר: תודה על דברי העידוד! האמת היא שזה באמת הולך ונהיה יותר גרוע. חשבתי שעם המעבר לשקלים במקום דולרים, עניין השכרות הדירות יירגע קצת. למרבה הצער, קרה ההיפך הגמור מזה… 😦  

  4. אני בעיקר מתרשמת מכישורי מציאת הדירה. בתור מחפשת דירה באותה עיר בלתי קיימת למשך תקופה, אני יכולה להעיד שלא הרבה יותר קלים החיים בפריפריה הדמיונית מחיי עכברי העיר חסרי הדיור.

    תחזיקי מעמד. נאכיל את החתולים גם בשמך.

    עם זאת גרמת לי ללבטים בנוגע לחתול רחוב שאנחנו מתכוונים לקחת איתנו. הוא מאוד בייתי ואני מקווה שאיתו הדברים יהיו שונים.

    ואנדר: ולנסיה, אני מודה שללא המתווך, סביר להניח שהעסק לא היה הולך כל כך חלק. כן כן, לקחנו מתווך… ושילמנו לו בעין יפה על מעט מאוד עבודה. אבל הייתי זקוקה לדירה באופן דחוף, וזה בהחלט קיצר את התהליך. זה, וכישרונות הכישוף של אמא 😉 

    לגבי החתולים – קודם כל, תודה, חיממת לי את הלב… באמת. אני אמשיך להאכיל את החברים בחצר לפחות כמה פעמים בשבוע, עד שיתרגלו למצב החדש (ואולי גם מעבר לזה, נראה מה יהיה עדיף להם). וכמובן שאבקר גם את השמנמונת כדי לראות מה מצבה. אבל לגבי החתול שלכם – בבקשה, אל תתלבטי. את מכירה את החתול שלך הכי טוב, ואם הוא באמת ביתי ורגיל לבלות אתכם את רוב זמנו, זו לא צריכה להיות בעיה קשה כל כך. פפריקה היא חתולת פרא קטנה, שמאוד אוהבת להתפנק אצלי מדי פעם, אבל לא יכולה לסבול שהייה במקום סגור יותר מדי זמן. ואפילו במצב שלה, אני מתכוונת להמשיך להשגיח ולראות אם אולי בכל זאת היא מעדיפה ללכת אחרי. אבל אני בספק גדול – סביר להניח שהיא תעדיף את החופש שלה על פני היתרונות המצומצמים שאני יכולה להציע לה.

  5. חיבוק וירטואלי בעקבות הסיפור קורע הלב של של החתולים.
    אם כבר בעל בית חרא, אז לפחות תעברי לתל אביב, איפה שיש חיים גם מחוץ לבית.

    ואנדר: תודה על החיבוק… אני מקווה שבעל הבית החדש שלי יהיה קצת יותר נורמלי, כלומר אדם הגון. נחזיק אצבעות.

    והי – יש בהחלט חיים בפתח תקווה! מה, לא קראת בטמקא על כל ההצתות והיריות ברחוב והרימונים שנזרקים לתוך בניינים בפתח תקווה בזמן האחרון?… 😉

  6. אצלנו בעלי הבית התחילו להכנס לדירה בלי להודיע רק אחרי שהודענו שאנחנו לא מחדשים. הצרה הגדולה, שהם נכנסו עם אנשים זרים כדי להראות להם את הדירה. החלפנו צילינדר וזרזנו את המעבר ככל האפשר. את מוזמנת לבקר כשיתחשק לך – ואם חסר לך ארון ספרים, את מוזמנת לקחת את שלנו.
    (לשמחתי הרבה, למרות האלרגיה הזוועתית שלי, בדירה החדשה חצר גדולה וחתולים בה הרבה, ואפילו גברת זקנה שמאכילה. כך יש לי חתולים לצפות בהם, אם גם לא ללטף.)

     ואנדר: אין שום דבר שאפשר לעשות נגד בעל בית שנכנס לדירה בלי רשות?  😦   זו בפירוש עבירה בוטה, אני לא יודעת אם אפשר להפעיל סנקציות נגדם מבחינה חוקית, אבל לכל הפחות זו הפרה של החוזה (יופי, עכשיו אני נשמעת כמו אפי). לפחות שתתן לי הנחה או משהו… לא? אין צדק בעולמם של השוכרים התפרנים.

    תודה רבה על ההצעה לארון 🙂  דווקא מבחינת הארון אני מסודרת. נראה לי שעכשיו אני אפילו יותר קרובה אליכם מבחינת הסביבה – מה דעתך לקבוע טנטטיבית צפייה משותפת ב"אירווויזיון", כשיתקיים? 😉  נעשה איזה ערב "רטרו"? הפופקורן עלי.

  7. בירושלים קשה יותר למצוא דירה.
    אני מבין את חוסר החיבה לשינויים, את התלישה האכזרית מעל חתולת-התבלין החביבה שלך ואת התסכול הכללי מהתנהגותה הנפשעת של בעלת הבית האכזרית (בזמן האחרון הם נעשים אנשים שצריך לכלוא). יחד עם זאת, את סובלת מקללת קירקגור – אותה קללה ממנה סובלים אלה היודעים לכתוב בכישרון את העובר אודותיהם; קללה שלא מאפשרת לסביבה באמת ובתמים לרצות לנחם אותך, כי הדברים האלה פשוט טובים. או במילותיו של הסרן עצמו:

    and people crowd around the poet
    and say to him -Sing again soon
    in other words
    may new sufferings torture your soul
    and may your lips continue to be formed as before
    because your screams can only alarm us
    but the music is charming

    אז נכון, זעוף הפנים הדני נותן תיאור טיפה קיצוני, אבל אני חושב שהכוונה ברורה. או במילים אחרות: כשרון הכתיבה שלך מאפיל על החוויות השליליות. אולי, בעצם, זה מנחם. 😀

    ואנדר: קללת קירקגור? אבוי. ואני חשבתי שאני סובלת רק מ- PMS. באמת לומדים משהו חדש בכל יום.

    וברצינות, תודה על המחמאות. יש בכתיבה נחמה, גם אם מעטה, גם בשבילי.

  8. שלום לך ואן-דר.
    היום היתה הפעם הראשונה שיצא לי, בשיטוטיי כי רבים, לראות את הבלוג שלך. התחלתי מתחתית העמוד ולא הפסקתי ליהנות ולצחוק מהכתיבה שלך. אפילו חשבתי על תגובות אפשריות לפוסטים האלו, אבל אצתי לקרוא את הפוסט הבא ואת זה שאחריו, בכל פעם. ואז הגעתי לפוסט הזה, וזה גורם לי עצב רב לחשוב על מה שאת עוברת.
    אני מקווה שפפריקה תסתדר, וגם חתולי החצר האחרים כמובן, בהיעדרך, ומצד שני מקווה שייצא לך לראותם עוד הרבה פעמים. לא פחות חשוב מזה – למישהי כמוך, לפחות ממה שמשתמע מהכתיבה ומהחום האנושי שאת מקרינה בה, לא מגיעה בעלת בית שכזו. אני בהחלט מקווה שיום יבוא ואלקובים יחזיר לה מנה אחת אפיים.
    ואת – תחזיקי חזק, יקירתי. תשמרי על עצמך. אני שולח חיבוק חם מבית הקברות של תל אביב (הלא היא רעננה), ובשם כל החתולים נשלחת ברכת חג שמח ונפלא. תתחדשי על המקום החדש! (אולי באמת זה זמן טוב לשינוי, לכי תדעי. כבר הטלת קוביה היום?)

    לעידוד, הנה החמשיר הראשון המצאתי בעל ארבע השורות:
    אני על חבל / איזה זבל
    אני נחנק / קנאק קנאק

    😉

    ואנדר: ברוך הבא לבלוג, ותודה רבה על המחמאות! אני תמיד שמחה לשעשע אנשים. תרגיש חופשי להישאר. החמשיר המרובע קצת עגמומי, עם זאת. נסה אולי הייקו? משהו כמו:

    אני על חבל/שקניתי במבצע/ב"אייס קנה ובנה".

    אין כמו שירת ההייקו. חסר כל משמעות, ועם זאת, מטופש. מומלץ בחום!

  9. ראשית חיבוק על בעלת הבית השמוקית, חיבוק שני על הכורח של המעבר, חיבוק שלישי על הכורח לבלבל את פפריקה המסכנה, ולבסוף קודוס על מציאת דירה מהירה.

    אם את גרה קרוב, אני מניח שתוכלי להאכיל עדיין את פפריקה, ואם זה במסגרת אותו הבלוק, אולי היא עוד תגלה אותך בפינת ההאכלה החדשה… תרשי לעצמך אופטימיזם 🙂

    חתולים הם חיות טריטוריאליות, אבל הם גם שמחים לפנים קבועות מגישות להם אוכל…

    ואנדר: תודה מקרב לב על שלל החיבוקים, וכל הקרדיט על מציאת הדירה הולך לאמא. לגבי פפריקה – אני מקווה שהיא תסתגל עד מהרה לזה ש"היצור ההולך על שתיים שנותן אוכל" מופיע בצורה קצת שונה מהרגיל…

    ו- אופטימיזם? *מגרדת בפחדתה* מה זה?… אני חוששת שזה לא קיים בלקסיקון הפולני המלא  😉

  10. בעלי הבתים לאחרונה הולכים ומידרדרים, ומסתבר שלא רק בתל אביב. מתי כבר לנו יהיו דירות כדי שנוכל להתעלל באנשים חפים מפשע?
    מצד שני את בהחלט יכולה לשמוח – יש לך דירה חדשה, אולי תמצאי חתולים חדשים לתת להם שמות משעשעים ולהאכיל אותם, הדירה הקודמת לא רחוקה, וואן-דר-אמא היא כנראה סוג של פייה בעלת כוחות על טבעיים בעליל. אפשר להשכיר את שירותיה? ואם זה עובר בתורשה לכי תדעי איך הכוחות האלה יתבטאו אצלך… (אוברדוז של "גיבורים" משפיע עלי בבירור. התנצלויות).

    ואנדר: איפשהו בתוך כל הבלגן הזה עם בעלת הבית, חשבתי לעצמי שעדיף לי כבר לשלם משכנתה בריבית קצוצה ובלבד שהדירה שבה אגור תהיה שלי ורק שלי, ואיש לא יציק לי ויאיים עלי בגירוש והגלייה. כמובן שזה בלתי אפשרי בלי סכום התחלתי כלשהו (שאין לי בינתיים), אבל אולי, יום אחד, כשהרשויות במדינה הזו יפסיקו להתעלל באנשים צעירים שמנסים לבנות את חייהם, גם החלום הזה יהיה בר-הגשמה.

    ואן-דר-אמא היא מכשפה גאה, נצר לשושלת ארוכה של מכשפות פולניות 🙂  אני אשמח מאוד לגלות שחלק מכוחות הכישוף הללו עברו גם אלי. בינתיים אני מצליחה בעיקר לכשף לעצמי מקום ישיבה באוטובוס (!!) בנסיעות בינעירוניות, בחצי מהדרך. הישג מרשים ביותר, במונחים שטינקמוביליים מקומיים!

  11. ואו, לא ידעתי שכל כך מגניב בפתח תקוה. בתור באר שבעי לשעבר אני מתחיל לקנא ולהתגעגע…

    ואנדר: בחייך, הרי מן המפורסמות הוא שפתח תקווה מגדירה מחדש את המושג "מגניב". עם רימוני גז מדמיע, אפילו…

  12. לא מבין בבעלי בתים (או בחיבוקים)
    אז הנה חתלול תקרה בשיטת עשה זאת בעצמך, למען תקשטי דירתך החדשה
    http://cutout.notlong.com
    וככה זה נראה בסוף
    http://cutout2.notlong.com

    ואנדר: רוב תודות! אם היה לי כישרון באגורה שחוקה, הייתי מבצעת את זה 🙂

  13. יוחאי – "מגניב" ו"פתח תקווה" באותו משפט…? לא חשבתי שאני אחיה לשמוע את זה… הסבתא הרומניה שלי תהיה גאה.. :mrgreen:

  14. וואו.
    *שולחת חיבוק וירטואלי דחוף*
    את בן אדם טוב, ואנדר. ואני שמחה בשביל החתולים.

    ואנדר: תודה *מחובקת* אני מאוד מעריכה את זה. המצפון, כאמור, מייסר אותי 😦 ביחד עם אנשים שצריכים להביא כל מיני פריטי ריהוט ומבוששים לבוא. פויה.

  15. אכן סיפור קורע לב. אל חשש ואן-דר-בלוגרית, אני בטוחה שתתאקלמי בהצלחה ובמהירות בדירתך החדשה בעיר שאינה קיימת ומאחלת חתולים רבים ובעל בית שפוי לאורך זמן.

     ואנדר: מהפה שלך לאוזנו של חתול התקרה. תודות 🙂

  16. כן! אירוויזיון! אני בעד. אנחנו עוברים קצת יותר רחוק – אבל אני יכולה להגיע אליך (ובכל מקרה אין לי טלוויזיה). מתי זה בכלל?

    ואנדר: אני חושבת שזה מתישהו בסוף מאי. בינתיים יש בעיה אחרת, אני מקווה שתהיה לי ספה עד אז, אחרת לא אוכל לארח  😦   בתקווה שהכל יסתדר עד אז…

  17. גם לנו הספה היא הרהיט האחרון שנותר לקנות. אם יש לך המלצות על סוחרים הגונים ואמינים, שיש להם ספות ספר נחמדות, תגידי. נגיד שאת שלחת אותנו. 🙂

    ואנדר: סוחרים הגונים ואמינים?… *חוככת בפדחתה* יש דבר כזה?… גם אני מחפשת בנרות, בחיי. אסתפק בספת ספר לא יקרה מדי ולא מתפרקת תוך שבועיים 😉 אם אמצא, אדווח!
    (בינתיים, אגב, מחקר קצר מגלה שהמחירים לספות כאלה נעים בין 1200-1600 ש"ח, בערך. ראיתי משהו גם ב- 1000 בלבד, אבל אני לא בטוחה אם הספה הזו מסוגלת להחזיק יותר מעכוז בינוני בלי לקרוס)

  18. יכול להיות שאני פרנואיד מטורף, אבל כל פעם שמגרד לי איפושהו בראש, אני יודע שהגיע הזמן להוציא ת'MP3 ולהקליט. ככה הקלטתי ראיונות עם אנשי צבא בנסיון להתקבל לעיתון צבאי (כן, הם דחו את האחד שהקליט אותם בסתר), ככה הקלטתי איזה חמור שהתקשר אליי ב4 לפנות בוקר ושלחתי לאבא שלו, בלי בכלל לדבר על הבגרות באנגלית עם האנסין ברדיו 🙂
    היית צריכה להקליט אותה. יש לך בלוג די פופולרי (ז"א יש לך כאן תגובות מ15 אנשים שונים, זה הרבה), היית מאיימת (כמובן בו זמנית מתכננת את צעדך במקרה שהיא תאבד את זה לחלוטין ותלך על צעדים יותר אלימים) ובתקווה גם היית זוכה להתנצלות והארכת השכר יחד עם הנחה עד שנת תרמפמפו"ז.
    בכלל, בלי להעליב, אני איש כלבי, לא היית רוצה כלב שאפשר לגעת בו בבטן? כלב זה אחלה. גם חתול זה נחמד, אבל כלב יותר טוב. אם את בקטע שכלב זה לא מספיק חמוד, את מוזמנת לשלוח לי מייל, אני אלח לך את תמונת החיית מחמד חמודה, הכי חמודה אי פעם. באמת.

    ואנדר: אתה יודע, אומרים שהבעיה עם פראנויה היא שלפעמים אתה צודק… יש לי דווקא מכשירון הקלטה קטן ומחורבן למדי, אבל בינתיים השתמשתי בו רק בשביל להקליט את עצמי שרה אריה מ"המיקאדו" ושלחתי לחברתי ינינה, למען תצחקק. המטרה הושגה. טרם התחלתי להקליט שיחות עם אנשים אחרים, אולי כשאצטרף יום אחד ל"אינטרפול" או משהו.
    לגבי העניין של חיות מחמד – כלבים הם נהדרים, אבל מעולם לא אמרתי שאי אפשר לגעת בבטן של חתול… תלוי בחתול, כמובן. במקרה של פפריקה, זה בלתי אפשרי. חתולים, כלבים, אוגרים, צ'ינצ'ילות, היצור הניו-זילנדי המוזר הזה עם הפרווה והמקור של הברווז – כולם חמודים בעיני. אבל איכשהו, אני קשורה יותר לחתולים. קורה.

  19. […] ממנו כמעט אף מילה, להבדיל מבעלת הבית הקודמת שלי, שהיתה פסיכית ברמות מבעיתות (מה שואן-דר-אמא נוהגת לכנות "מפחידה ילדים קטנים […]

  20. […] ממנו כמעט אף מילה, להבדיל מבעלת הבית הקודמת שלי, שהיתה פסיכית ברמות מבעיתות (מה שואן-דר-אמא נוהגת לכנות "מפחידה ילדים קטנים […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: