לכל הרוחות והאשכים

עדיין בענייני המשופמים והפרוותיים. כמישהי שפעילה כבר שנים למען בעלי חיים, עד כמה שסדר היום והתקציב מאפשרים לי, שמחתי מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, וגם הרבה, לקרוא את הידיעה על מבצע ארצי לעידוד עיקור וסירוס, יוזמה של משרד החקלאות והשר שלום שמחון (סוף סוף יש מישהו בממשלה הזאת שחושב על יותר מהכיסא שלו). אמנם המבצע הנוכחי מתייחס רק לכלבים (או בעיקר לכלבים), ורצוי להוסיף לזה את החתולים ויפה שעה אחת קודם; אבל זו התחלה יפה.

בה בעת, כשאני קוראת את התגובות לכתבה, חורה לי עד עמקי נשמתי שיש עוד כמות נכבדה של אנשים מוכי-חרדת סירוס פרוידיאנית, שנזעקים לאמור "זו התעללות! הטלת מום! מונעים מבעלי החיים את זכותם הטבעית להעמיד צאצאים!!" יש לי חדשות בשבילכם, יקיריי:

1. הכלב המסורס לא יושב אומלל כל היום, מקונן על מר גורלו ואומר לעצמו "אבוי, כמה ייחלתי לבן קטן, עם העיניים והאוזניים שלי והזנב של אמא, וכעת לא אוכל להיות אבא! בוווהוווו". הוא מאושר ושמח בחלקו, לא צריך להיכנס לקרבות עד מוות עם זכרים מיוחמים אחרים ולא חסר לו שום דבר.
2. אותו כנ"ל לגבי הכלבה. היא לא יושבת ומקוננת על גוריה שלעולם לא יבואו לעולם. יש מאות אלפי כלבים לא רצויים במדינה הזאת, ומדי שנה מומתים עד 100,000 מהם, מי בזריקת הרדמה ומי ברעב ובצמא ברחוב. אני לא מכירה אמא שהיתה רוצה שילדיה ימותו מוות איום שכזה. אז לא לבלבל את המוח על "זכויות טבעיות" של הכלבה, בבקשה.
3. אסור לסרס ולעקר לפי התורה, אומרים חלק. גם אם הייתי מאמינה בשטויות האלה (ואני לא, כופרת גמורה שכמותי), לא היה לי מה לדאוג היות שגדולי הרבנים כבר הוציאו פסקי הלכה לפיהם מותר לעקר ולסרס מפאת צער בעלי חיים. אפילו הם כבר הגיעו למסקנה שחובת מניעת הסבל עולה על החנטריש של "אסור לפגוע ביכולת ליצור חיים". זה לא ליצור חיים, זה ליצור עוד ועוד מוות מיותר.
4. הטענה האחרונה היא שמשעשעת אותי ביותר. "נו גם אצלנו יש פיצוץ אוכלוסין", אומרים כמה חוכמולוגים, "אז מה, תתחילו לסרס ולעקר בני אדם?" ראשית, יש כבר די הרבה אנשים שעושים את זה מיוזמתם האישית. קשירת חצוצרות, ניתוק צינור הזרע. יש די והותר בני אדם על כדור הארץ המסכן הזה, הגזע האנושי לא עומד להיכחד בזמן הקרוב, ואם כבר ייכחד, זו תהיה תוצאה של שואה גרעינית ולא דלדול אוכלוסין. ואם מישהו מעדיף לא לתרום עוד צאצאים לעולם שטובע בילדים לא רצויים, יש לו ולה זכות מלאה לעשות זאת. הסינים כבר הבינו שאין שום טעם להביא עוד ועוד ילדים למדינה שלא מסוגלת לספק עבורם את מה שדרוש לחיים טובים, אז אצלם האיסור הוא מערכתי. אני לא בעד למנוע מאנשים להביא ילדים מתוקף צו ממשלתי, אני כן בעד להסביר להם את חוסר ההיגיון המשווע שבהתעקשות על "הזכות הטבעית" להביא ילדים בלה בלה. כל הזמן מדברים על זכויות – מה עם החובות שלנו? כלפי עצמנו, כלפי הילדים? תנו מבט אחד על מה שקורה באפריקה. כמה יגון ומצוקה ומוות היו נמנעים שם, לו רק היו אנשים לומדים להשתמש בקונדומים, גלולות, ואפילו, רחמנא ליצלן, היו בוחרים למנוע מראש את האפשרות של הריונות לא רצויים באמצעים כירורגייים? הרבנים, הכמרים, האימאמים, כולם גורמים לאנשים רגשי אשם איומים על מניעת הריון, אפילו אצל חיות מחמד, והתפיסה המעוותת הזאת של "קדושת החיים" השתרשה גם בתודעה החילונית. איזה טעם יש באיסור הדתי הארכאי והרקוב על שימוש באמצעי מניעה? החיים של יצור שעוד לא נולד קדושים יותר מאלה של יצור שכבר נולד, וחי חיי סבל ומצוקה? אלוהים באמת רוצה שעוד ילדים יסבלו וימותו? זה לא האלוהים שלי.

בקיצור, אם לבני אדם היה רצוי לא להנפיק צאצאים לחיים של סבל ומוות מוקדם, על אחת כמה וכמה החברים היקרים על ארבע. לפני שיאשימו אותי במיזנתרופיה, אקדים ואומר שבעניין הזה אני בהחלט מיזנתרופית. לפעמים בני האדם הם האורגניזמים האגואיסטיים, האכזריים, הנהנתנים והאידיוטים ביותר עלי אדמות. הגיע הזמן שנבין שלא הכל מגיע לנו, שלא הכל זה "זכויות", ושיש לנו אחריות על עצמנו ועל סביבתנו. אמא-טבע לא נתנה לנו רק אשכים ושחלות, היא גם נתנה לנו שכל. הגיע הזמן שנתחיל להשתמש בו.