תשתקי כשאת מדברת אלי

מכירים את הסיפור על הרבי והעז? זה הולך בערך ככה: איש אחד בא לרב ואומר לו "רבי, אני לא יכול יותר עם החיים האלה, אני מתמוטט! אני דל ואביון, אשתי חולה כל שבועיים, ילדיי טיפשים ומעצבנים, ביתי כה קטן וצפוף שאי אפשר לזוז בו, ובערוצי הסרטים של הוט משדרים כל הזמן את 'רובוטריקים 2' ואין לי כוח יותר! מה אעשה, רבי?" משיב לו הרב: "הכנס הביתה עז, בני." – "עז, כבוד הרב?" תמה האיש. "כן, זה יפתור הכל. אתה תראה", משיב הרב בשלוות נפש. כעבור שבוע חוזר אליו האיש ואומר לו "רבי, קצתי בחיי! אני יוצא מדעתי! עכשיו לא רק שילדיי הטיפשים ואשתי החולה מקפצים על ראשי, ובהוט עברו לשדר כל הזמן את 'רובוטריקים 3', אלא שגם גללים ממלאים את כל הבית והעז מפליצה ללא הרף! איני יכול עוד!" – "מצוין", משיב לו הרבי בחיוך מרוצה, "עכשיו תוציא את העז".

ומדוע אני מספרת לכם על עזים ורובוטריקים? משום שהסיפור הזה מדבר בעצם על בריונות. מוסר ההשכל הוא כזה: אם המצב החרא שאתה נמצא בו כרגע לא מוצא חן בעיניך, חכה ותראה איזה עז אני אכניס לך, ואז תבין מה זה חרא. כשאני אוציא אותה, אתה תגיד לי תודה על החרא ותבקש עוד. יש אנשים שיאמרו שמוסר ההשכל הוא בעצם שעלינו לשמוח במה שיש לנו, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע. אלה הם אנשים שמצבי מצוקה בקרב צאן מרעיתם משרתים אותם ומעצימים את כוחם, לכן הם מעודדים אותם לחיות במצוקה ולא להתלונן. לחלופין, הם פשוט חובבי עזים. ולא, "חובבי עזים" זה לא יופמיזם לשום דבר.* אבל אני סוטה מהנושא.

ערב אחד לפני כשבוע, בעודי משוטטת בפייסבוק, נתקלתי בתמונה שצילמה חברה ליד חנות לחומרי בניין. זו היתה פרסומת לחומר איטום כלשהו, סרט הדבקה מסיליקון. בפרסומת הוצג פרצוף של אישה פעורת עיניים – מופתעת? מבוהלת? נחנקת? – שאת פיה אוטם סרט שחור מוצלב. על הסרט השחור הודפס הסלוגן: "כשצריך לסתום משהו ומיד!"

 

בגיליון יום שישי של "ישראל איום", הופיעה שוב אותה מודעה, עם אותה אישה מבוהלת. עד אז, הפרסומת הופצה לכל עבר בפייסבוק ועוררה זעם רב. רבות ורבים טענו שהפרסומת היא איומה ונוראה, מציגה סיטואציה שמרמזת על אונס ומעודדת אלימות נגד נשים. שפחתכם הנאמנה השתמשה בדף היבואן של המוצר כדי לשלוח הודעה ולשאול אם הם סבורים שראוי להשתמש בדימויים מהסוג הזה כדי לקדם מוצר, בחברה שגם כך רוויה בהטרדות ותקיפות מיניות נגד נשים, בנשים מוכות ובנשים שנרצחות על ידי בני זוגן. עד לזמן כתיבת שורות אלה לא זכיתי לתגובה.

מי שכן זכו לתגובה היו הכותבים במאקו, שהרימו את הכפפה וביקשו את תגובת המפרסם. הנציג של חברת הפרסום KTim הגיב באמירה המאלפת "אני אחד האנשים הכי פמינסטים שתפגשי בעולם ואין פה עניין של אלימות. מניסיוני הרב תמיד תקום פמיניסטית משעוממת שיהיה לה מה להגיד ואין לי כל כך מה להגיד על זה. קצת הומור ופתיחות והכל סבבה". לעומתו, שמחה רשף, מנכ"ל 'פורמט סחר בשירותים' בע"מ, העלה את הטענות הבאות: "עושים מהומה על מאומה כי אין פה שום עניין מיני, מגזרי או מגדרי. אנחנו פרסמנו לפני שבועיים או שלושה את אותה מודעה עם פה של גבר סתום ולא הייתה שום תגובה, אף גבר לא התרעם ולחילופין יצא השבוע עם פה של אישה. אין פה אפלייה של מין או קריאה לסתום פה של מישהו. זה נעשה באופן הומוריסטי ואם מישהו בעל חוש הומור לא מפותח כל כך כדאי שלא יגיב או יתלהם. מן הראוי שאנשים יקבלו את זה בהבנה ובצורה הומוריסטית".

ממש כך. אז מה למדנו מתגובת המפרסמים? באופן כללי, ניתן לחלק את טענות הנגד לשלושה חלקים:

1.      עשינו את זה גם לגברים, אז תשתקו.

2.      זו סתם החבורה הקבועה של פמיניסטיות משועממות, אז תשתקו.

3.      בעינינו זה דווקא כן מצחיק, ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, אז תשתקו.

תשובתי?

1.      הניסיון "לאזן" אלימות נגד נשים עם אלימות נגד גברים הוא מטופש וחסר תועלת. זה לא פתרון, אלא כסת"ח עלוב. אי אפשר להשוות את רמת האיום הפיזי הממשי על גברים ועל נשים, בפרט בהקשר המיני, אבל לא רק. וגם אם היה מדובר ביצור א-מיני או בהרמפרודיט עם פה סתום, עדיין מדובר בדימוי כוחני שמעודד אלימות.

2.      האמירה בדבר "תמיד תקום פמיניסטית משועממת" גורמת לצמרמורת בבשרי. זה אומר שיש סיכוי לא רע בכלל שהפרסומת הזו תוכננה כפרובוקציה, שהמפרסם ידע מראש שתקפיץ את "מקהלת הפמיניסטיות המשועממות", תגרום למהומה ותעלה את המוצר שלו לכותרות. לכל הפחות, זה מעיד על כך שהמפרסם, עם "ניסיונו הרב", היה בהחלט מודע לאפשרות. הטקטיקה הזו נאלחת, וגם היא מעידה על בריונות. יושב המפרסם וחושב, "שיט, איך לעזאזל אצליח לפרסם סרט הדבקה דפוק מסיליקון? את מי זה מעניין?… אאוריקה! יש לי! אצמיד את זה לפה של איזו נקבה מבוהלת, ומיד כל הפמיניסטיות המשועממות יקפצו כנשוכות נחש, והופה – שפע של חשיפה בחינם!"

3.      הרבה מאוד דברים מצחיקים אותי. פרסומת לסרט איטום עם דימוי של אישה מבוהלת וחסומת פה היא לא אחד מהם. עוד דוגמאות לפרסומות שלא יצחיקו אותי: פרסומת לחומר מלבין שמציגה תמונה של איש שחור-עור צווח בעודו טובע באמבטיית חומצה ("מלבין גם את הצבעים הכהים ביותר!"); פרסומת לאבקת כביסה שמציגה ילד שחטף מכות, חוזר הביתה עם פנס בעין וכתם דם על חולצתו ("השובב שוב מגואל בדם? קפסולת הפלא שלנו תטפל בכתמים העקשניים ביותר!"); פרסומת למשחה נגד פריחה לתינוקות שמציגה איש מבוגר וחשוד למראה מצלם בחשאי תמונות של החלפת חיתול בגן השעשועים ("הטוסיק של תינוקך יהיה חלק ורך כל כך, שאף פדופיל לא יוכל לעמוד בפניו!"). נראה לי שהנקודה ברורה.**

האם למפרסם יש זכות להשתמש בדימויים מבחילים? כן, ודאי. האם יש לו זכות לטעון שמדובר ב"הומור" שאנו, "הפמיניסטיות המשועממות", פשוט לא מבינות? אכן כן. האם מותר לו לטעון שהיות שאנחנו פמיניסטיות חסרות חוש הומור, עלינו לשתוק?

לא. ממש ממש לא.

הפרסומת הזו בריונית ואלימה. התירוצים לשימוש בה בריוניים ופחדניים. הטענה ש"מי שלא אוהב את זה, שישתוק", משלימה את מעגל הבריונות, ומבהירה בדיוק מדוע המפרסם הספציפי הזה בחר בדימוי הספציפי הזה. מי שמדבר בשפה של אלימות, לא מפתיע שאלה הם הדימויים שגודשים את מוחו היצירתי. ככל שנתעקש להקיא מתוכנו את האנשים שנוקטים בבריונות הזו, כן ייטב. ואם המפרסם דל-הדמיון ועלוב התוצרת לא מצליח לחשוב על רעיונות מספיק טובים בשביל הקמפיינים שלו, יתכבד ויעבור לעבוד במשהו אחר שכישורי בריונות נחוצים בו. למשל, שמעתי שהתפנתה משרת סגן שר החוץ, ואם זכרוני אינו מטעני, הם מאוד מעריכים מעשי בריונות, בפרט כאלה שמעורבים בהם כיסאות נמוכים.

 הערה אחרונה לסיום: מאסתי באנשים שמכריזים "אבל אני פמיניסט! אני הכי פמיניסט שיש!" מבלי שיש להם שמץ של מושג על מה הם מדברים. אני יכולה להכריז עד מחרתיים שאני מלכת אנגליה, זה לא יגרום לאליזבת' השניה ירום הודה להניד עפעף. רק בגלל שמישהו אומר "זה בכלל לא עניין מגדרי, אין פה עניין של אלימות" לא הופך את זה לנכון. אנא חסכו מאיתנו את האמירות הללו, ואם אתם גאים במיזוגיניה שלכם, אל תטרחו לנסות לתרץ אותה. לחלופין, אם אתם מתעקשים להפוך טיעון שקרי למציאות, הפכו אותי באותה הזדמנות למלכת אנגליה. מתאים לי תה וסקונס בדיוק עכשיו. שניה, אני רק אוריד את הסרט הדביק מהפה.

* אף עז לא נפגעה במהלך כתיבת הפוסט. אם כי ייתכן שכמה מהן התעצבנו קלות.

** ואפילו עצרתי לפני שעברתי על חוק גודווין.