אחרי הרעש הגדול והנורא

עצרו. קחו נשימה עמוקה. עצמו עיניים אם צריך. הקשיבו.

שומעות.ים את הרחש הזה, כמו רעם מרוחק ומפהק, שמתגלגל לאיטו לכל רוחב השמיים?

אלה הם הקולות של מאות אלפי שרוכים שנקשרו בחופזה, של מאות אלפי נשיקות לבני ולבנות זוג ולילדים, של החריקה העדינה של רוכסני התיקים שנארזו במהירות, של צלילי הנקישה של דלתות שנסגרות בשקט, של הצעידה המהירה לצאת, לעלות על טרמפ או הסעה ולהצטרף לכוח, איפה שרק צריך. אלה הם הקולות של מי שיצאו מיד – חיילים ושוטרים, יהודים וערבים, דרוזים ובדואים, צעירים וזקנים, אלה שרק התחילו את שירות המילואים ואלה שכבר פרשו והתעקשו לחזור כדי להגן, לחלץ, לתת כתף, בלי להסס, בלי לחשוב פעמיים.

עצרו. קחו נשימה עמוקה. עצמו עיניים אם צריך. הקשיבו.

שומעות.ים את הרחש הזה, כמו טיפות הגשם הראשונות המתופפות על המדרכה החמה?

זוהי האוושה של אלפי חלוקים במסדרונות של בתי החולים, של מדי הפרמדיקים, של צלילי הצפצופים של מכונות ומכשירים, של ידיים עטויות כפפות שתופרות עוד פצע ועוד חתך, שמקבלות עוד אמבולנס ועוד אלונקה, שמנתחות עוד פצועים ועוד נפגעים בזה אחר זה כבסרט נע. זוהי העבודה המשותפת, המתעלה על כל מחלוקת, של אנשי ונשות צוות בני כל הדתות, מהמרכז ומהפריפריה, מסטאז'רים טריים ועד פרופסוריות עתירות ניסיון, שמצילים חיים, מחסירים עוד ועוד שעות שינה ומנוחה, חוטפים כריך או עוגיה וממהרים בחזרה אל חדרי הניתוח והטיפולים.

עצרו. קחו נשימה עמוקה. עצמו עיניים אם צריך. הקשיבו.

שומעות.ים את הרחש הזה, כמו שיחת הלחישות הכמוסה של העלים בין ענפי העצים המתנועעים ברוח?

אלה הם הקולות של מאות אלפי ידיים עובדות, מסדרות ארגזי קרטון, מעבירות מאחת לשנייה מזון, ציוד, בגדים, צעצועים, ארוחות חמות. אלה הם הקולות של מאות ואלפי הממתינות.ים בתור לתרום דם, או כסף, או כל מה שאפשר וכל מה שנדרש, כל מה שצריכה משפחה שנעקרה מביתה, מבגד חם ועד חלב אם, וכל מה שצריכים חיילות וחיילים, מתחבושת הגיינית ועד אפוד קרמי. אלה הם הקולות של חמ"לים אזרחיים שמעבירים מסרים והודעות ומשיבים לקריאות מצוקה ללא הרף, שמסיעים את מה שצריך לאיפה שצריך, כדי שאף אחד, מתינוק ועד קשיש, לא יישאר ללא מענה.

עצרו. קחו נשימה עמוקה. עצמו עיניים אם צריך. הקשיבו.

שומעות.ים את הרחש הזה, כמו משק הכנפיים המהוסס של פרחון הלומד לעוף?

אלה הם מאות אלפי המקלדות של פעילות ופעילים בארץ ובכל העולם, שחורשים את הרשתות החברתיות כדי למצוא נתונים ובקשות לעזרה, שעומלים להפיץ מידע, לקשר בין עמותות ויוזמות, למצוא בתים חלופיים לאנשים ובתי אומנה לחיות מחמד שחולצו. שנאבקים כדי להשתיק חשבונות של בוטים וא.נשים רוויי שנאה שמפיצים רעל, כדי להעביר מסרים של תקווה ועידוד, ולפרסם עצות טובות לשמירה על בריאות הגוף והנפש ולהתמודדות עם החרדה והדאגה. אלה הם הקולות של מאות אלפי שיחות בטלפון ובווידאו, שבהן מועברים אינספור חיבוקים וירטואליים ואינספור מילים מנחמות, כדי שאף אחד לא ירגיש לבד.

עצרו. קחו נשימה עמוקה. עצמו עיניים אם צריך. הקשיבו.

שומעות.ים את הרחש הזה, כמו חתירת משוט קבועה ויציבה במים, בידיים שלא מתעייפות לעולם?

זה הלב שלכן.ם, שפועם וממשיך להזרים דם לכל איברי הגוף, למרות שנדמה שסוף העולם הגיע. אלה הנשימות, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, שממלאות את הריאות ומזינות את התאים בחמצן. זה הראש שעדיין מורם, העיניים הדומעות שעדיין רואות למרות הכל. זו כוס התה או הקפה שמזגתן.ם לעצמכן.ם, עם קצת יותר סוכר מהרגיל. זה החיבוק שקיבלתן.ם, פיזי או וירטואלי. זו הרשות שנתתן.ם לעצמכן.ם להתפרק אם צריך, לאכול שטויות, לישון בשעות משונות, למצוא נחמה בסרטים מטופשים או במלאכת יד או בבישול ואפייה בלי סוף. זו הידיעה שהאפלה הגדולה הזו לא תימשך לנצח, ועוד נראה ימים טובים יותר.

אני שולחת חיבוק גדול ואת כל הנחמה שאפשר להציע. אנחנו לא לבד. האהבה והדאגה זה לזו מקיפים את כולנו. בין אזעקה לאזעקה, בין דאגה לחרדה, תנו לעצמכן.ם להרגיש את זה. עצרו. קחו נשימה עמוקה. והמשיכו הלאה.