פורסם על ידי: vandersister | ינואר 29, 2022

השטן ירד לפתח שמיקווה

קבוצת הווטסאפ של הבניין שלנו בדרך כלל שקטה למדי. מפעם לפעם נשלחת הודעה בסגנון: "סליחה על הרעש, אנחנו חוגגים יום הולדת לקטנה" – "גם אצלכם יש הפסקת חשמל?" – "הקוד של הבניין השתנה ועכשיו במקום 1234 כוכבית, זה 1234 סולמית" – "סליחה על הרעש, אנחנו חוגגים יום הולדת לגדולה". אבל לרוב, מדובר בקבוצה שקטה ונעימה, בבחינת בבואה נאמנה של הפינה השקטה והנעימה בפתח שמיקווה שבה אנו מתגוררים.

בשבוע שעבר, עם זאת, הופתענו לגלות על הבוקר הודעה מוועד הבית בזו הלשון: "דיירים יקרים שלום, יש בולען בחנייה, בבקשה להיזהר". לרגע סברנו שאיש ועד הבית חמד לו לצון. בולען? האם הוא התבלבל בדרך למחוז חפצו? הרי בולענים הם תופעות הטבע המוזרות האלה שקורות לפעמים במקומות אקזוטיים כמו ים המלח או מדבר סהרה, הלא כן? מה בולען מחפש בחנייתנו הצנועה?

ירדנו לחנייה לחזות בתופעה במו עינינו. הסצנה הייתה עוכרת שלווה, שלא לומר מעוררת פלצות: הרכב של השכנים בחנייה ממש ממול לזו שלנו ניצב לו בעליבות עם גלגליו האחוריים באוויר, וחוטמו תחוב באדמה שהתפוררה תחתיו. הבור שנפער היה משמעותי ועמוק למדי. "זהו זה", אמר לי המענטש, "צחקנו כל השנים על זה שפי השאול צריך להיות בפתח שמיקווה, ועכשיו זה קרה באמת". חברותיי ששמעו את הדיווח ממני – אחרי שסיימו להתפקע מצחוק מלוא הבטן – הציעו לי לבדוק אם יש במקרה קוטלת ערפדים בסביבה שתוכל לעזור.* אני כשלעצמי תהיתי אם זה הזמן לגייס את הידע שלי בכישוף, ולשרוף מרווה או קטורת מעל הבור ליתר ביטחון.

בינתיים בווטסאפ הבנייני, הרוחות סערו. כולם נחפזו להוציא את הרכבים לרחוב, בזהירות רבה, והחל מחול שדים שמטרתו לקבוע מי אחראי לסתום את הבולען, אנחנו או העירייה. התברר שעיריית פתח שמיקווה מאוד מבינה לליבנו ומצטערת בצערנו, על כן מיד איימה עלינו בקנס כבד (!) אם לא נטפל לאלתר במפגע. הסיבה: החנייה רשומה על שם הדיירים בטאבו, לכן מבחינת העירייה זו לכל היותר הזדמנות להכניס לכיסה כמה מעות של דמי חסות, כלומר קנס למי שלא הספיקו לאסוף מספיק מהר כמה אלפי שקלים כדי לשלם למהנדס מומחה שיסתום את פי השאול האורבני. כלומר, הוועד גם גילה שסתימת החור תעלה לפחות 5000 ש"ח. ובמילים: חמשת אלפים שקלים, כושילירבאק.

אני מודה ומתוודה, בולען הוא אחד הפחדים הכי גדולים שלי. יש משהו ברעיון של האדמה פוערת את פיה תחתי ומאיימת לבלוע אותי, שגורם לי להצטמרר עד לשד עצמותיי. השבוע שבו צנח עלינו הבולען היה קשה במיוחד משלל סיבות, וביום השלישי להפצעתו בחנייה שלנו הרגשתי שלא רק האדמה מתפוררת, אלא העולם כולו קורס סביבי. עשרים וארבע שעות וקלונקס וחצי לאחר מכן, כחלק מההתמודדות עם החרדה, החלטתי להתיידד עם המפגע. על כן קיבל הבולען את השם "מגוג", שסברתי שהוא שם מתאים לפי-שאול מקומי צנוע אך נחוש. למרבה האכזבה ו/או ההקלה, מגוג לא הפיק עבורנו ולו שד אחד, שלא לומר את כל חרונו של אשמדאי. הוא לא רצה להרע, הוא בסך הכל פי-שאול טוב. כנראה שכמו כל אחת ואחד מאיתנו, הוא פשוט רצה קצת תשומת לב.

מגוג אמנם לא זכה לתהילה בינלאומית, אבל הוא היה תופעה מספיק בלתי שגרתית כדי לעניין את העיתונות המקומית, שהנציחה אותו בכתב ובתמונות. לאט לאט התרגלנו אליו, והיינו מנופפים לו לשלום כשעברנו במקום. בימים הראשונים הוצבו סביב מגוג פחי האשפה של הבניין, ושמרו עליו היטב לבל יחליט לקחת רגליים ולברוח מהמקום. מאוחר יותר – אולי בתגובה לאיומי העירייה – קשרו סביבו סרט אדום-לבן, כדי שהעוברים במקום ייזהרו ולא יפלו פנימה. קיוויתי שהמבקרים העיקריים בחנייה, כלומר חתולי השכונה, יבינו את משמעות הגידור ולא ינסו לשחק עם הסרט, כדרך בני מינם.

בערך שבוע לאחר מכן, הופיעו לצד מגוג שקים גדולים של חול וחצץ. ממש הרגשתי אותו מלעלע בגרונו, כמו יודע שזמנו הולך ומתקצר. יומיים אחר כך, חצי ממנו כבר מולא בחצץ. אחר כך מולאה יתרת הבור בחול. לבסוף, הלבנים המשתלבות חתמו את גורלו של מגוג, והוא נסתם סופית.

אני חשה שלא מיציתי כראוי את הקשר שלי עם מגוג. לא באמת למדתי מה מניע אותו, מה התשוקה שלו בחיים. מה מחפש בולען של העולם הגדול דווקא בפתח שמיקווה הקטנה? מכל המקומות שבתבל, למה בחר להתנחל דווקא אצלנו? ומה היו השאיפות שלו? האם חפץ להקים סניפים נוספים בכל השכונה? האם הוא ממשיך לצחקק לו שם בקולו העמוק, מתחת ללבנים ולחצץ? האם הוא זומם לבצע קאמבק בפעם הבאה שיירדו המון גשמים בבת אחת?

למגוג הפתרונים. אתגעגע אליך, פי-שאול ידידותי. היה שלום, ותודה על הזיכרונות.


הערה מינהלתית: ייתכן ששמתן'ם לב לכך שבראש הדף של הבלוג נוספה לשונית בשם "הסיפורים שלי". מדובר באוסף מתעדכן ברציפות של סיפורים קצרים שכתבתי בעשור האחרון בז'אנר המד"ב-פנטסיה, שאני רוצה להקדיש להם פוסט נפרד. בינתיים תוכלו למצוא בלשונית הזו קישורים לסיפורים שזמינים באינטרנט (לא כולם זמינים). פרטים נוספים – בהמשך.


*לא בדקתי, אבל אני די בטוחה שכל קוטלת ערפדים שמכבדת את עצמה לא הייתה מחסלת לעצמה את הקריירה על ידי ביקור בפתח שמיקווה.


תגובות

  1. וכאילו לא די לנו בהפתעות. לא משעמם אצליכם בפתח שמיקווה.

  2. הזוי שניסו להאשים אתכם…


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: