פורסם על ידי: vandersister | דצמבר 29, 2011

שיהיה לנו לבריאות

לפני מספר שבועות ניהלתי שיחה נעימה עם בחור חביב, עולה חדש מאוסטרליה. בן שיחי נעים-ההליכות סיפר על קשיי הקליטה וההסתגלות, על התמודדות מתסכלת עם מחסומי שפה ועל תדהמה יומיומית מהחוצפה וחוסר הנימוס שהחברה הישראלית נתברכה בהם בשפע. "באוסטרליה", כך בן שיחי בעדינות אופיינית, "אנשים בדרך כלל נחמדים יותר". לא רציתי לומר לו שאני מאמינה שגם עמודי החשמל באוסטרליה יותר נחמדים מהאנשים שכאן. בתוך עמי אני יושבת, ועמי עז מצח וגס רוח.

הבחור הצעיר הזה הוא מסוג האנשים שמדינת ישראל זקוקה להם כמו חמצן; אנשים שמגיעים לכאן כי הם מאמינים באמת ובתמים שציונות אינה מילה גסה, מוכנים לתרום ככל יכולתם, ובעלי דעות ליברליות וחינוך דמוקרטי לתפארת. הם שואפים לפתרון של שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיני, צועדים לצדנו בהפגנות על צדק חברתי וזכויות אדם; ובד בבד מייצגים את המדינה מול מבקריה מחוץ ומגנים עליה, גם כשהם-עצמם לא שלמים לחלוטין עם התנהלותה. במילים אחרות, אין דוגמה טובה יותר לנאמנות למדינה מאשר אנשים שוויתרו, מרצון, על חיים טובים במדינה אחרת, עזבו את משפחתם ובאו לבוסס במדמנה המקומית מתוך שאיפה אמיתית לקחת חלק בבניין המדינה. גאוותו הכנה של הבחור באזרחותו הישראלית גרמה לי לצביטה בלב. פעם גם אני הייתי גאה כך. הייתי תולה את דגל ישראל מהמרפסת בבית הורי ביום העצמאות. הייתי שרה את "התקווה" בכוונה גדולה. מה קרה?…

"תגיד", שאלתי את העולה הצעיר, "אתה מודע לזה שהרבה אנשים כאן היו שמחים לברוח לאוסטרליה, אם היתה להם אפשרות? אוסטרליה, אירופה, אמריקה, כל מקום חוץ מפה?…" בן שיחי הודה שאכן, הוא שמע על לא מעט אנשים שנמאס להם להיאבק בלחץ החברתי והכלכלי, ומחפשים את הדרך החוצה. "תראי", אמר, "המעבר מאוסטרליה לכאן היה בשבילי ירידה ברמת החיים בכל המובנים. חוץ מאחד, בעצם: מערכת הבריאות פה יותר טובה".

כמעט והשפרצתי את הקפה דרך האף כששמעתי את המילים הללו.

מערכת הבריאות שלנו יותר טובה? הזקנות והזקנים האומללים ששוכבים במסדרונות, התקנים שלא עודכנו כבר עשרות שנים, חדרי המיון שנסגרים כל יומיים עקב עומס חולים, המתמחים והסטאז'רים שעובדים משמרות כפולות ומשולשות תמורת פרוטות? הממשלה הגדולה והמנופחת ביותר בתולדות המדינה שהצליחה להפליץ מתוכה שר לפיתוח הנגב והגליל, שר לאיומים אסטרטגיים ושר לפתיחת קופסאות שימורים בצבע בז', אבל לא הצליחה למנות שר בריאות רשמי ומתפקד? מערכת הבריאות שלנו, שלא היתה חשובה מספיק לממשלה עד שאחד מראשי רופאיה ומנהליה שבת רעב כמעט עד מוות, רופאיה התפטרו בהמוניהם, פעמיים (!), שניהלה מאבק עיקש במשך חודשים ארוכים, ולבסוף קיבלה חופן מעות והבטחות נבובות, כאשר תש כוחם של הרופאים האומללים והם חזרו לעבודה? מערכת הבריאות הזו יותר טובה מזו של מדינה גדולה וחזקה הרבה יותר משלנו?

אז זהו, שכן. מערכת הבריאות שלנו היא עדיין, ולמרות הכל, מהטובות בעולם. הרופאות והרופאים שלנו הם מהטובים בעולם, ומהמסורים שבהם. המיכשור וההליכים הרפואיים החדשניים שנעשה בהם שימוש כאן הם מקור לגאווה לאומית – או לפחות היו יכולים להיות, במדינה פחות כפוית טובה. כל זה אפשרי הודות לאנשים יקרים שעושים מאמצים כבירים כדי לשמר את ההישגים בתחום. הרפואה פה מדהימה לא הודות לממשלה, אלא למרות הממשלה. רק שלא לעולם חוסן: אם ההזנחה הפושעת מצד הממשלה תימשך, בקרוב גם המאמצים של האנשים המסורים ביותר לא יעזרו כדי לבלום את הקריסה המהדהדת של המערכת כולה.

במדינה שיודעת לנצל את המשאבים שלה, היתה פה השקעה מטורפת במערכת הבריאות. "ישראל?", היו אנשים במדינות אחרות אומרים זה לזה, "זה המקום שבו מצילים חיים של חולים שאיבדו כל תקווה." במקום זאת, אומרים אנשים זה לזה, "ישראל? זה המקום שבו דתיים מטורפים יורקים על ילדות קטנות ברחוב, שבו נשים צריכות להפגין על הזכות לשיר ולנסוע באוטובוס, ושבו זוגות צעירים שקורעים את התחת בעבודה קשה לעולם לא יוכלו לרכוש דירה ולהקים משפחה כי זה יקר מדי. אה, וזה גם המקום שבו סבתך הגוססת תשכב במסדרון כי אין מספיק מיטות אשפוז, ושלא יהיו עבורה תרופות מצילות ומאריכות חיים, כי המדינה מעדיפה לזרוק עוד כמה מיליארדים על צרכי ביטחון שאף אחד לא יודע מה הם וגם לא צריך לתת עליהם דין וחשבון ובמקביל מוותרת על הכנסות בסכומי עתק ממיליארדרים ומוכרת להם את משאבי המדינה פיסה אחר פיסה".

טוב, זה קצת ארוך מדי. סביר להניח שאנשים במקומות אחרים רק אומרים "ישראל, המקום שבו קשה ומסוכן לחיות והאוטובוסים מסריחים נורא" או פשוט "ישראל, המקום הדרעק הזה". אני לא מאשימה אותם. אני נפעמת כשאנשים בוחרים מרצונם לבוא ולגור כאן. במיוחד כשהם עוזבים מאחור משפחה, עבודה יציבה, חברה ליברלית ושוויונית, ומספר בלתי נתפס של כבשים צמריריות ודובוני קואלה.*

אומר זאת במילים פשוטות: ממשלה שמעדיפה לממן פגזים, טנקים וחתולו של מרתף יודע אילו עוד "אמצעי ביטחון" עלומים, ולהפריש רק פרומיל מהתקציב למימון תרופות ולשיפור רווחת האזרחים, היא ממשלה שמעדיפה את האזרחים שלה רועדים מפחד. כי אנשים רועדים מפחד הם אנשים שקל להפעיל עליהם מניפולציות. אנחנו רועדים מפחד מהאיום הבטחוני, ושוכחים לכעוס בגלל העובדה שבקרוב לא יהיה איפה לאשפז אותנו כשנחלה, או העובדה שבקרוב לא יהיה לנו איפה לגור כי שכר הדירה יהיה גבוה מדי. ויש בנו לא מעטים שרועדים לא מפחד, אלא מחולשה, כי אין להם מה לאכול.

אני מאושרת שהמאבק נגד השפלת נשים במרחב הציבורי נושא פרי. אני מאושרת שמדינה שלמה קמה להגנתה של ילדה קטנה שבסך הכל רצתה ללכת לבית הספר מבלי שתותקף על ידי חבורת סוטים חמומי מוח. אני מאושרת שיש סוף סוף דיון פתוח, אמיץ וחשוב מאין כמותו בנושא מניעת כפייה דתית, הפרדת דת ממדינה ושמירה על זכויות אדם. מאושרת. בלי טיפת ציניות.

אבל אל תשכחו שאנחנו עדיין חיים עמוק בתוך הדרעק. אל תתנו לממשלה להשתמש במאבק נגד הדרת נשים כדי לכשכש לנו בכלב, לשכנע אותנו שאכפת לה ולגרום לנו לשכוח שיש עוד חזיתות רבות שממתינות להסתערות. הם לא יעשו את זה בשבילנו. טוב להם שאנחנו חולים, מסכנים ומפוחדים. לא אכפת להם, או שהם לא מבינים, כמה אנשים כבר התייאשו ונמצאים בדרך החוצה – וכמה אנשים הגיעו לכאן עם הר של כוונות טובות ולא יכולים לשאת את ההזנחה המתמשכת של האזרחים והשחיקה הבלתי נסבלת של הדמוקרטיה הישראלית. השבוע האחרון לימד אותנו שכאשר אנחנו באמת כועסים, ולא מפסיקים לכעוס, הממשלה מקשיבה. יש לנו המון סיבות לכעוס, והמון יכולת להתעקש, כי כאלה אנחנו, עם קשה עורף – ויש לנו על מה להילחם.

ובכל זאת לא הייתי מתנגדת שיהיו פה כמה קואלות. מצידי אפשר אפילו למנות אותן לשרים בלי תיק.

* כן, אני יודעות שקואלות הן לא דובים אלא חיות כיס. זה נראה כמו דובון, אני קוראת לזה דובון. כזו אני, עקשנית.


תגובות

  1. פוסט מצויין. כשישראל השיגה מקום גבוה יחסית במדד ה – HDR (Human Development Report) של האו"ם וכולם התלהבו, עשיתי מחקר קטן והסתבר שהמיקום הגבוה נבע כמעט מבריאות. אבל זה היה לפני שביתת המתמחים, וגם – נתונים כמו תוחלת חיים קשורים לטיפול הבריאותי שניתן לאורך כל חיי האדם, ולכן יש לנו כמה שנים עד שהשחיקה במערכת תתחיל לתת את אותותיה. בקיצור – לא לדאוג, נק' האור הזו לא צפויה להשאר לזמן רב…

    • בדיוק. אנחנו נוטים לסמוך על המצב הקיים ולהתעלם מהפערים שהולכים ומתרחבים בסכר…

    • אני לא הייתי סומך על המדדים האלה, ראה למשל מדד המחירים לצרכן שעולה מידיי שנה באחוזים ספורים כשברור לכל שהמחירים בארץ עולים בעשרות אחוזים.

  2. Not to undermine your point or anything, but here in the UK the only people more notorious for bad manners & lack of tact than Israelis are Australians… 😉

    • Seriously?? I thought they were considered polite and well mannered, like the English… 🙂

  3. לא – הרופאים אחלה, אבל מה שצריך להתגאות בו הוא שהזקנה שוכבת במסדרון ולא נזרקת הביתה, גם אם אין לה כסף (או בית). ביטוח בריאות ממלכתי – אחד ההישגים הגדולים של אובמה – קיים כאן מקדמת דנא. בתי חולים ממשלתיים, "קהילות תומכות", ועוד מערכות ציבוריות וחצי ציבוריות שנותנות לנו מבחינה בריאותית את מה שבחלקים גדולים של העולם המערבי אפשר רק לחלום עליו. בזה צריך וראוי להתגאות.

    אבל כל היתר באמת די דרעק…

    • לדעתי, גם זה וגם זה. המערכת מופלאה, והרופאים עובדים קשה מאוד.

  4. פוסט מעניין ואני מסכים עם רובו. רק דבר אחד שחורה לי, מצד אחד את צודקת כשאת אומרת שכשאין שקיפות מלאה לגבי תקציב הביטחון קשה להצדיק אותו, מצד שני אפשר להסתכל על זה מזווית אחרת: אם את לא יודעת מה ההצדקה לתקציב הביטחון, איך את יכולה להגיד בביטחון מלא שאין כזה?

    זה ממש קל להשוות את עצמנו לאירופה או לאוסטרליה, אבל בואי נודה בזה… אנחנו לא באמת יכולים להשוות את עצמנו אליהם כי אנחנו לא נמצאים באותו מצב.
    החוסר שקיפות נעשה מסיבות ברורות, ואני בטוח ב100% שניתן לייעל את ניצול המשאבים, אבל למרות שללא ספק יש צורך במעקב וייעול של ניצול המשאבים של תקציב הביטחון, לבוא ולהחליט שאין לו הצדקה בלי שאת יודעת את כל העובדות ושהוא משמש את הממשלה כתירוץ להפחדה והשתקה בלבד זה קצת הגזמה.

    • לגבי תקציב הביטחון- אף אחד לא יודע למה בעצם מגדילים אותו כל הזמן, מערכת הביטחון לא נדרשת להסברים או נימוקים כשהיא מבקשת תקציב נוסף. וכל הזמן היא מבקשת עוד תקציב.

    • כבעל נסיון אישי, כמי שנהנה מהתקציב הזה אישית – אין לו הצדקה, הוא מנופח מעבר לכל פרופורציה, ולדעתי – זו המערכת המושחתת ביותר במדינה, בית הספר לשחיתות שלאורו מתחנכים מנהיגי העתיד שלנו. מי שבוכה על עלותם של החרדים למדינה, שיחשוב שוב.

      • אני אחזור ואומר שוב, אין ספק שיש צורך במעקב וייעול של ניצול המשאבים של תקציב הביטחון.
        אתה מסתכל רק על אספקט של משכורות ואולי בינוי, כשיש לך עוד הרבה דברים אחרים מעבר לזה.

        גם אם אתה מהווה חלק ממערכת הביטחון אתה לא מכיר את כולה ולא לאן הולך כל הכסף. המערכת לא מושחתת אלא מאוד לא יעילה, שללא ספק צריכה לעבור מעקב ושינוי, מכיוון שהמצב היום כשכל אחד דואג רק לתקציב שלו הוא בעייתי, אבל מפה ועד להגיד שהתקציב לא מוצדק זה הגזמה.

        למה היא מבקשת עוד תקציב? כי עם תקציב גדול יותר אפשר לעשות יותר בפחות זמן, וכמו כל תחום אחר, תמיד יש לאן להתפתח.
        למה זה מאושר? כי יש לך סיכון ממשי שלא הולך להעלם בקרוב, ומרגע לרגע נעשה רק יותר גדול.

      • אייל,

        כבר ענו לך לפני, אבל אומר רק זאת: אני מכירה אנשים במערכת הביטחון. אנשים שעבדו ועובדים במקומות רגישים מאוד ויודעים היטב איך דברים מתנהלים. והם יכולים לומר, בביטחון מלא, שיש בזבוז משווע וחוסר יעילות במערכת. זה דבר אחד.

        דבר שני – אני לא טוענת שאין הצדקה להגדלת תקציב הביטחון. אני טוענת שמישהו צריך לתת את ההצדקה הזו, ואף אחד לא נותן. לא לציבור הרחב, בסדר. אבל לכנסת? לממשלה? למי שאמור לדעת? לא ייתכן שכספים יועברו כהרף עין בלי שאף אחד יידע מדוע ולמה. בטח שלא כשזה בא על חשבון הרווחה של כולנו.

    • לא רק משכורות וממש לא רק בינוי (בינוי? מה לי לבינוי?). ההוצאות הבטחוניות גדולות בסדרי גודל מהנדרש *במקרים מסוימים*, לעתים אף מיותרות ממש. זו אינה "שחיתות" במובן של שוחד למשל, אין פה שום דבר בלתי חוקי – הבעיה היא אובייקטיבית, בהעדר מדדים אובייקטיביים ליעדים, לא ניתן להעריך מה נדרש על מנת להשיג אותם וגרוע מכך – האם הושגו. בטחון אינו ממש מדיד. כמה וכמה פעמים בהיסטוריה הצה"לית נתקלנו ב"מבחנים" בהם נבדקה ההצלחה הזו בדיעבד – והתוצאות לא מעודדות. דעתי ממה שראיתי עד כה בכל שנותיי במערכת הצבאית (משהו כמו 13, ובמסגרות שונות), שאת עיקר הבטחון האמיתי מייצרים קומץ אנשים בתקציב מצוצמם למדי. למרבה הצער אין הרבה מה לעשות לגבי זה, המינימום המתבקש הוא רק לא להפריע להם, ואם אפשר גם קצת לעזור.

      • את כל הטענות האלה היית יכול להפנות, למשל, גם לאקדמיה. גם שם אין באמת מדדים אובייקטיביים שניתן להעריך מה באמת נדרש בשביל להשיג אותם. ההבדל היחיד ממערכת הביטחון, הוא ששם יש שקיפות ואתה יכול לדעת בדיוק לאן הכסף הולך.
        אגב, זה לא מפתיע שרוב ההצלחה האקדמית בישראל היא דווקא בתחומים תיאורתיים.

      • יעקב,

        באקדמיה יש מי שמפקח, והם נדרשים לתת דין וחשבון על הוצאותיהם. ועובדה שיש משבר כספי באוניברסיטאות והסגל הזוטר מקבל גרושים בלבד. במערכת הביטחון, תמיד יש את התירוץ של סודיות, וזה בעייתי. מאוד בעייתי.

  5. אז זהו בדיוק: "כל זה אפשרי הודות לאנשים יקרים שעושים מאמצים כבירים כדי לשמר את ההישגים בתחום". זה לא רק ברפואה, כל המדינה שלנו מתקיימת על הנס עם האצבע בסכר (דווקא הוא לא היה ולא נברא, אבל פה הוא קיים ומשוכפל גנטית). צה"ל מגן עלינו? פחחח. הגנרלים שלנו צריכים רל"ש בכדי לנגב את האף. יש אי אילו בחורים טובים, חיילים, קצינים זוטרים, חיילי מילואים, שבזכותם אנחנו קיימים עדיין. לא בדקתי את כל המערכות אבל כנראה זו השיטה (למשל בחינוך).

  6. ביטוח בריאות ממלכתי הוא הנימוק היחיד שיש לי בעד להשאר בארץ מבחינה לוגית. אולי כי הוא השריד היחיד של הסוציאליזם או מה שזה לא יהיה שהיה כאן.

    • זה העניין, שזה לא בדיוק "שריד" של הסוציאליזם, זו היתה החיאה מחדש ממש לאחרונה יחסית (ממשלת רבין, שנות ה-90). אני מעריץ את חיים רמון (כן, האיש שכולם אוהבים לשנוא) על ההישג האדיר הזה – חוק ביטוח בריאות ממלכתי – שרשום בעיקר לזכותו, והיה בעצם פעולת ה"הלאמה" האחרונה בהיסטוריה הישראלית.

      הנה קטע מעניין מתוך תוכנית תיעודית שבו הוא מספר על החוק ואיך האוצר לאט לאט כרסם והרס אותו:

      • ביטוח בריאות ממלכתי הוא חובה בכל דמוקרטיה סוציאליסטית. והייתי רוצה לקוות שאנחנו עדיין עונים להגדרה הזו, בהצלחה מסוימת.

      • הבעיה היחידה עם חוק בריאות ממלכתי שהוא בא יחד עם פירוק מערכת קופת חולים של ההסתדרות שהייתה בעצם במילים אחרות.. מערכת בריאות ממלכתית. היא לא הייתה של המדינה, אבל היא הייתה של רוב אזרחי המדינה.
        זה שהבריאות הולאמה זה לא אומר כלום.. זה כלי שהשתמשו בו כבר כמה פעמים כדי להפריט.
        בשנות ה80 – הלאימו את הבנקים ומכרו אותם למרבה במחיר.
        בשנות ה90 – הלאימו את הבריאות ועכשיו פותחים את השוק לשוק הפרטי.
        בשנות ה2000 – הלאימו את קרנות הפנסיה והפריטו – שחררו אותן לבורסה.

        לקחו מידי הציבור (מידי ההסתדרות ברוב המקרים – ארגון אזרחי) לידי המדינה ומכרו לעשירים. תרגיל לא רע, הא? תלוי למי.. הון שלטון בשיא תפארתו.

        בנוגע לביטחון. מציע לכם להיכנס לאתר דרישות המחאה. אין למה להקטין את תקציב הביטחון.. ביטחון זה חשוב. צריך להגדיל את התקציב או אפילו לבצע את כולו.. זה אפשרי, וזה אפשרי לעשות את זה בצורה אחראית. כך שלא צריך לקצץ בשום מקום.

  7. האמת היא שיש דווקא בישראל 'תיירות רפואית', כלומר אנשים באים לכאן ממקומות שונים בעולם כדי לקבל טיפול רפואי. וזה – דווקא מקומם יותר. כי מסתבר שלזרים עם כסף דווקא אפשר להקצות משאבים. הם לא ישנים בשום מסדרון, אותם לא מטרטרים בלך ושוב והם לא מחכים חודשים לניתוח.
    לגבי השחיתות של המערכת הבטחונית. אני אתן רק דוגמה אחת שכולם מכירים: מחנה 'הקריה' יושב על אחת הקרקעות הכי יקרות במדינה ובלב איזור מאוכלס. הגיוני בהרבה היה להעביר אותו למקום אחר – אולי לנגב כדי לפתח את הדרום. אולי למתקן אדם ליד מודיעין. לא טוב? בסדר, מה בדבר תל השומר ? הרי הבקו"ם כבר שם וזה איזור פחות לוהט מבחינה נדל"נית?
    מה עשה משרד הביטחון? נכון, בנה שני בנייני ענק, אחד לפני עשרים שנה ועוד אחד לא מזמן כדי שלא יהיה כדאי להזיז את הבסיס משם. משום מה דחוף להם, לממונים על בטחוננו, להמשיך לשבת דווקא בלב תל אביב ולא חס וחלילה לנסוע עוד כמה קילומטרים עד תל השומר (שלא לדבר על באר שבע. מה, השתגעתם?) אז זו רק דוגמה אחת ובכוונה הבאתי אותה כי כאן יש צפצוף גלוי של משרד הביטחון על כולם. לעזאזל עם ההכנסות שיהיו למדינה ולעיריית תל אביב מהקמת בניינים באיזור כזה יוקרתי. לעזאזל עם הסיכון שבהצבת המחנה החשוב ביותר של הצבא בלב אוכלוסיה אזרחית. שכולם יראו איך הצבא מוציא הון עתק על בניין של עשרים קומות עם מנחת הליקופטרים וירכינו את ראשם בהכנעה. כי זוהי מערכת הביטחון ומה שהם רוצים שם בקומות העליונות , הם מקבלים.

    • א. התיירות הרפואית יכולה להיות דבר טוב. התיירים משלמים סכומים גבוהים ורווחיים ובעצם מסבסדים את אזרחי ישראל.
      ב. הסיפור של המחנות הוא חצי נכון. למשל מן הקריה כבר פינו חלקים רבים, חלקם כדי להרחיב את רחוב קפלן וגם עומד לקום שם פרוייקט ענק. גם את בסיס השלישות, אחרי שנים של עיכובים ואחרי שהצבא כבר קיבל מראש את הכסף, מפנים לפרויקט הגדול בנגב.

      • לגבי רחוב קפלן, כל מה שאני יודע הוא שאת הבתים ההיסטוריים שעומדים ברחוב מול הקריה היה צריך להזיז באמצעים הנדסיים מיוחדים כמה מטרים אחורה כדי להרחיב את הרחוב כי משום מה להרחיב לכיוון של הקריה (כמה מטרים ספורים) לא עלה על הפרק.

    • יודע מה, עדו? אני מוותרת להם על הקריה. לא חסרים מקומות נוספים לקיצוץ. הבעיה היא שאין שום נכונות כזו, בשום תחום.

  8. בתור רופאה ישראלית שחיה כבר (כמעט) שנתיים וחצי באוסטרליה, לצורך תת התמחות, מספר הערות קטנטנות:
    1. מערכת הבריאות הישראלית היא ללא ספק נוחה יותר מהאוסטרלית. זה נשמע מדהים, אבל כמות הבירוקרטיה/ניירת/טרטור במערכת האוסטרלית עצום ורב הוא. מה שבישראל נשמע מובן מאליו (לקבוע תור לאורתופד או לרופא ילדים), ומקסימום מחייב יותר או פחות ימי המתנה, באוסטרליה מחייב קודם הליכה לרופא כללי – שיאשר את הצורך שלך בהליכה למומחה – וכריתת יער זעיר עבור כמות הניירת של ההפניות. וזה בלי להתחיל להסביר את מורכבויות התשלום וההחזרים.
    2. אוסטרליה, כמו ארה"ב, מצטיינת ב"איים" של יכולת רפואית (בערים המרכזיות) ובנחשלות מפחידה באיזורי הספר המרוחקים והמיושבים בדלילות. בבית החולים במלבורן שבו אני עובדת, התנאים/יכולות/מכשור טובים יותר מבישראל. באיזורים המרוחקים, קיימות מחלות שבישראל נכחדו מזמן. מסיבות ברורות, קשה לשכנע רופאים לשבת שם (וגם לא פרקטי, לאור פיזור האוכלוסין על פני שטח ענק).
    3. נכון, לחיות במדינה עם מחצבים עשירים ומינימום הוצאות צבאיות זה כיף. בית הספר של הילד מצוייד היטב, עם 20 ילדים בכיתה; משכורות הרופאים גבוהות בהרבה; ועל התחבורה הציבורית ממש אפשר לסמוך (ברוב הימים, כשגשם לא מציף את המסילה).
    4. קואלות, במבט מקרוב, הן הרבה פחות אטרקטיביות מאשר בגלויות. לכי על קנגורו. הם הרבה יותר סימפטיים.

    • רופא המשפחה שלי הוא אוסטרלי, במשרדו יש לו תיק לביקורי בית – כקישוט נוסטלגי בלבד, הוא מספר ששם זהו כורח המציאות.

    • טלי,

      תודה רבה על המידע המאלף 🙂 זה באמת מעניין. לגבי פיזור האוכלוסייה באוסטרליה, הפתרון ברור: להקים מושבות של ישראלים מאוכזבים במקומות המבודדים, שיביאו גם את הרופאים הישראלים, וכך נוכל לשפר את רמת הרפואה באוסטרליה וגם לספק בית חם חדש לישראלים רדופים!

      לגבי הקואלות, המממ. אם זה חמוד ופרוותי, זה תמיד יקבל את תשומת לבי. לא יעזור שום דבר 🙂

      • לפי מה שקראתי, אם תקרבי את פנייך לאחד היצורים החמודים והפרוותיים האלו תקבלי נשיכה באף. די בצדק, הם מבחינתם חיים להם בשקט על צמרת האקליפטוס ובא איזה יצור מגודל ומפריע להם באוכל בצעקות 'איזה חמוד'.

  9. […] שיהיה לנו לבריאות (ואן דר גראף אחותך) […]

  10. למאמר בסלונה "אוננות במקום אלימות" (לא אוהבת את תנאי התגובה שם) –
    העולם החרדי חייב להבין, שמעשי הסיקריקים מציגים את היהדות כדת לא שלמה, שמתעלמת מבעלי צרכים מיוחדים ואינה נותנת להם מענה.
    סביר גם, שבהעדר ילדה בת שמונה בסביבה, מופנית אלימותם כלפי קהילתם שלהם.
    אם קשה לרבנים להעניק להם היתר אוננות, יש לאפשר להם להתאוורר מכבילתם לספסלי הישיבה. להפנותם לפעילויות נמרצות חיוביות, כגון שירות בצבא וספורט לפניו. ואם יש צורך, להתאים להם תרופות הרגעה.
    הדעת נותנת, שלא רק הסביבה הקרובה והרחוקה סובלות, אלא גם הסיקריקים עצמם.

  11. בתור בת לעדה האוסטרלית בישראל, אני רוצה להביע את תמיכתי ברעיון המוצלח ביותר של קואלה-ללא-תיק.


כתוב תגובה לvandersister לבטל

קטגוריות