יאיר לפיד: כי כריזמה זה ממש לא מספיק

מספרים על ווינסטון צ'רצ'יל שאהב לשתות תה מדי יום בשעה חמש ורבע בדיוק. יום אחד ישב צ'רצ'יל בלובי של בית מלון בלונדון בשעה האמורה, ומלצר שלומיאל שפך בטעות את התה הרותח על ברכיו. "מר צ'רצ'יל", גמגם המלצר, "אני כל כך מצטער…" – "לא נורא", הפטיר צ'רצ'יל, "רק צר לי על הרעל שנשפך לחינם". 

אח, השנינות הצ'רצ'ילאית. תענוג. יש רק בעיה אחת: הסיפור שקראתם זה עתה מצוץ מהאצבע. כלומר, מדמיוני הקודח. ייתכן שאלו מבין קוראי שמכירים קצת היסטוריה ואולי גם מכירים במיוחד את צ'רצ'יל, יכולים לזהות זאת ביתר קלות. לי יש היכרות מסוימת עם דמותו של האיש, שמאפשרת לי להמציא סיפור שנשמע אמין מספיק, אך אינו מבוסס על עובדות. ולמה אני מספרת לכם סיפורים שלא היו ולא נבראו על צ'רצ'יל? כי לא רק ליאיר לפיד מותר לשכתב את ההיסטוריה.

לאלו מכם שעוד לא צפו בסרטון של ב. מיכאל מהתוכנית "תיק תקשורת", אנא צפו בו כעת. ב. מיכאל – גילוי נאות, אחד הכותבים השנונים, המשכילים והחביבים עלי – הוכיח בצורה פשוטה למדי מדוע סגנון הכתיבה של יאיר לפיד היה בעבר, איך לומר בעדינות, לוקה בחסר. ולא רק בחסר: הוא לקה ביומרנות, בורות, וזלזול בוטה באינטליגנציה של הקורא. הבעיה הגדולה בלפיד היא שהנ"ל עוטה על עצמו איצטלא של אינטליגנציה וידע מעמיק, כאשר לא בטוח כלל שהוא אכן אוחז באותו ידע מעמיק. למי שאינו יכול לצפות בסרטון מסיבות טכניות או עקב עצלות ארצישראלית מצויה, הרי התקציר: לפיד הציג בטוריו לא פעם מיש-מש פראי של עובדות היסטוריות חסרות בסיס, ערבב בין תקופות בהיסטוריה, בין פילוסופים לפיזיקאים, ציירים ומלחינים, ובאופן כללי לא טרח לבדוק את הדברים שהוא כותב עליהם, ייתכן שמתוך זלזול בקוראים וייתכן שמתוך, כפי שכבר הצעתי, עצלות ארצישראלית מצויה.

תאמרו, ובצדק, אין אדם שאינו עושה טעויות. לא פעם נפלתי גם אני בציון עובדה לא מבוססת או שגויה. למשל, זכור לי היטב כיצד ואן-דר-אבא תפס את ראשו בייאוש כאשר טענתי פעם בהתלהבות, אי שם בשנות העשרה שלי, שהסימפוניה הבלתי גמורה של מוצרט* היא ממש יפה. אלא שהקפדתי תמיד להיות פתוחה להעמדה על טעותי. אדם משכיל יודע להאזין לביקורת, לבדוק שוב במידת הצורך, ולתקן או לחזור בו מאמירות שגויות. יש יותר מדי ידע ואין מוח אנושי אחד המסוגל להחזיק את כולו, ואין שום בושה בלמידה ממי שיודע. בהתעקשות להיצמד לבורות, לעומת זאת, ובבניית תיאוריות מפוארות על בסיס שקרי, יש לא רק בושה, אלא סכנה. בפרט למי שמתאווה לנהל מדינה.

שמעתי שתי טענות לגבי יאיר לפיד שברצוני להתייחס אליהן, והפעם ברצינות. הראשונה היא "הוא לא היה חייב לעשות את זה. היתה לו משרה מכובדת ורווחית ביותר, הוא עזב את הכל לטובת תפקיד מתיש, מייגע והרבה פחות נוח". נכון, הוא לא היה חייב לעשות את זה. אלא מאי? זו לא סיבה מספיק טובה להצביע למישהו. אף אחד מהאנשים שרצים לפוליטיקה לא היו חייבים לעשות את זה, ומר לפיד – עם כל הכבוד – לא עושה לנו טובה בזה שהוא רץ לכנסת. ובנוסף, גם אם אני מעריכה את העובדה שהאיש וויתר על חיים נוחים יחסית לטובת חיים נוחים יחסית מסוג אחר (חברי כנסת לא בדיוק חיים בחרפת רעב), זה לא אומר שאני מסכימה לדעותיו הפוליטיות ובטח שלא חייבת להעניק לו מיד את קולי בבחירות לאות תודה.

הנקודה השניה: "הוא עדיין הרבה יותר טוב מרוב האנשים הנוכחיים בפוליטיקה". זה נכון. אבל למען האמת, גם טוסטר משולשים עדיין הרבה יותר טוב מרוב האנשים הנוכחיים בפוליטיקה, ואפילו מספק לנו צנימים פריכים בצורת משולש. להגיד "הבושם הזה קצת פחות מסריח מרוב הבשמים האחרים" עדיין לא אומר שארצה לקנות ולהתיז על צווארי את "או-דה לפיד", הניחוח החדש והמרגש מבית "כנסת ישראל". ואגב, אני לא טוענת לרגע שלפיד מסריח. מעולם לא הרחתי את האיש. אני רק טוענת שהאמירה "נראה לי שהוא קצת פחות גרוע" אינה שווה לאמירה "הוא ממש טוב".

אגב, מר לפיד משוחח מדי פעם עם אנשים דרך דף הפייסבוק שלו. אני משתמשת במילה "משוחח" בצורה מסויגת משהו, היות שהרקורד של לפיד במתן מענה רציני לשאלות דרך פייסבוק הוא מפוקפק למדי. רק אתמול נשאל לפיד שאלה רצינית ביותר לגבי מדיניות ישראל בשטחים בכל הנוגע למעבר מעזה לשטחי הגדה. תשובתו היתה שטחית ומאכזבת, ותמציתה שהוא מסכים לכל החלטה של צה"ל בנושא. הבעיה היא, כפי שהזכירו לו לא מעט אנשים באותה תכתובת, שצה"ל לא קובע את המדיניות עבור מדינת ישראל, אלא להיפך, וכנציג עתידי למדינה הוא צריך להכתיב את המדיניות לראשי הצבא ולא לקבל אותה מהם. לפיד מאס עד מהרה בדיון הרציני, ועזב את השרשור בהפטירו "טוב, ביי". יום אחרי זה יטענו הוא ותומכיו כי כל מי ששואל אותו שאלה שאינה נוחה לו הוא "אנארכיסט" שרק מחפש לנגח אותו.

יודע משהו, יאיר? אין לי בעיה שתטען שקופרניקוס היה האדם הקדמון, שבוטיצ'לי הוא שמה של גבינה צרפתית משובחת ושחיים נחמן ביאליק כתב את "החטא ועונשו". אבל אל תצפה שנאכל את הלוקשים ועוד נגיד לך תודה. ולא, זה שאנחנו מעמידים אותך על טעותך לא הופך אותנו לאנרכיסטים. מאצ'ואים בורים ומתנשאים לא חסרים לנו בפוליטיקה, והם מרוויחים ביושר את קיתונות הלעג והביקורת שנשפכים עליהם. אתה בעצמך, ככותב, לא חסכת את שבט לשונך מפוליטיקאים שסרחו, ובצדק. רוצה שניקח אותך ברצינות? במטותא, עשה גם אתה את אותו הדבר בדיוק. אם טעית, מותר לך לתקן. אם אתה לא יודע מספיק, מותר לך לומר שתלמד את הנושא ותגבש דעה. זה לגיטימי. רוצה להיות פוליטיקאי מסוג אחר? תפסיק לשדר ותתחיל להקשיב. אנחנו כאן. ואתה?

* הסימפוניה הבלתי גמורה שייכת, כמובן, לשוברט, שמת בטרם הספיק לסיימה.**
** גם מוצרט מת. אבל זה לא קשור. ***
*** וגם צ'רצ'יל. באמת, תבדקו בוויקיפדיה.

===================================================================

ולהוכחת דברי, הנה המגיבים הראשונים העמידו אותי על טעותי – הסימפוניה השמינית של שוברט, הנקראת "הבלתי גמורה", פשוט כללה שני פרקים בלבד והושלמה לאחר מותו. זה לא שהוא מת באמצע הכתיבה, כי נכתבה גם סימפוניה תשיעית במספר לאחר מכן. הנה החכמתי! תודה למגיבים! רואה כמה זה פשוט, יאיר?