ואף על פי כן – קדימה

"להשתמש בראש חץ מברונזה? מה פשר הטרלול הפרוגרסיבי הזה?" זעמו זקני השבט של תקופת האבן.

"אמונה באל אחד ולא בפנתיאון שלם? מה עובר על העבריים והטרלול הפרוגרסיבי שלהם?" גיחכו העמים הפגאניים העתיקים של אזור מסופוטמיה.

"הוא התאהב באישה ולא בגבר? הוא לא מתבייש, המטורלל הפרוגרסיבי הזה?" נדו בראשם בתדהמה זקני יוון העתיקה.

"הארץ נעה במסלול סביב השמש ולא להפך?? איזה דיבוק של טרלול פרוגרסיבי אחז בך?" גערו האינקוויזיטורים בגלילאו גליליי.

"גונבה לאוזננו שמועה, שגברים הפסיקו לנעול נעלי עקב ולחבוש פיאות מפוארות ומפודרות היטב, כפי שנהוג בקרב בני תרבות. מה יהא עלינו עם הטרלול הפרוגרסיבי של האופנה החדשה?" קוננו אצילי אירופה של תקופת הנאורות.

"אתם רוצים שנעזוב את הצ'מבלו הנצחי שלנו ונעבור לנגן על פסנתר? המכשיר החדש והמפוקפק הזה? מה יהיה עם הטרלול הפרוגרסיבי של הממציאים האלה?" התרתחו המוזיקאים בני המאה ה-18.

"השחורים האלה מאפריקה הם בני אדם שווי-זכויות? הם הרכוש שלי, קחו את הטרלול הפרוגרסיבי שלכם ודחפו אותו לתחת," ירקו בזעם בעלי העבדים של הקונפדרציה בדרום האמריקאי.

"בן חמש למפעל, ככה זה אצלנו!! מה זאת אומרת, אסור להעסיק ילדים קטנים במפעלים ובמכרות הפחם? הכלכלה שלנו תתמוטט בגלל הטרלול הפרוגרסיבי הזה!" נבחו אנשי העסקים של המהפכה התעשייתית.

"אתם השתגעתם? בית שימוש בתוך הבית ולא מחוץ לבית? זה נורא לא בריא, הטרלול הפרוגרסיבי הזה עוד יביא עלינו אסון," התמרמרו השמרנים בשלהי המאה ה-19.

"זכות הצבעה לנשים? היצורים הרופסים והרגשניים האלה יקבלו קול בקלפי? הטרלול הפרוגרסיבי הזה עובר כל גבול!" הזדעקו מיטב המיזוגנים של תחילת המאה ה-20.

---

תראו, יכולנו להמשיך עם הדוגמאות האלה עד אין קץ. הלא כן? כל חידוש, כל שינוי, כל תנודה משמעותית בסגנון החיים ובתרבות האנושית לאורך אלפי שנים – גרמו להרמת גבות במקרה הטוב, ולמלחמת חורמה שמרנית במקרה הרע. אנשים פחדו מהדמוקרטיה, פחדו משוויון זכויות לבני אדם שנראו להם "נחותים" ולא ראויים, פחדו מחידושים מדעיים, מטיפולים רפואיים, מהמצאות חדשות, מהכנסת חשמל לבתים, ממים זורמים… סבתי ז"ל, שנולדה ב-1917, פחדה מהמיקרוגל. היא פשוט לא הבינה את המכשיר המוזר הזה.

אולם טיבו של חץ הזמן לנוע קדימה, לא אחורה. הוא גם לא קופא במקום.

המושג "טרלול פרוגרסיבי", אהוב-לבם של שמרנים, לרוב מהצד הימני של המפה הפוליטית אך לא רק, נמצא לאחרונה בשימוש נפוץ ברשתות החברתיות ובמדיה. מטרתו להלעיג, לנגח ולנסות להוריד מהפסים את רכבת הקידמה. בדיוק כפי שעשו אבות-אבותיהם הרוחניים במאות ובאלפים שעברו, גם מצחצחי חרבות הלשון של ימינו נוטעים רגליים בקרקע ומסרבים לנוע קדימה. למה? בעיקר כי ממש חמים ונעים ונוח להם בקופסאות הקטנות והנחמדות של אורח החיים שאליו התרגלו. הטרלול שהם נדרשים להסתגל אליו לא דורש מהם לרוב יותר משימוש במילה חדשה פה ושם, בקריאה לדברים – ולא'נשים – בשמם הנכון, או אפילו רק האזנה פסיבית למי שבוחרות'ים להשתמש בשפה שוויונית ומכילה יותר. די בזה כדי לערער עליהם את יסודות קיומם, לגרום להם להטיל ספק בכל דבר שעד כה קיבלו כמובן מאליו. ואת זה אין הם יכולים לשאת.

רוצה לומר: השתדלו לא להתרגז או להיעלב ממי שהשימוש בלשון נקבה הוא בעיניו טרלול פרוגרסיבי, או ממי שטוען ש"אין דבר כזה, גבר בהיריון", או ממי שדורש בעלות אקסקלוסיבית על ערכים ואמונות ומסרב ללמוד מאחרות ואחרים, שנוף חייהן'ם שונה משלו. הוא ושכמותו משולים לאותו קשיש נרגן, היוצא וצועק על העננים החולפים כי הם מפריעים לו. זה אכן פוגע ומעליב, אבל זו בדיוק הכוונה של אותם אנשים. הם ממש יוצאים מגדרם כדי לזלזל, לנסות ולהקטין את הצד השני. תבינו אותם, כואב להם בפריבילגיות.

אנחנו נמשיך להתקדם, והם, הפרוגרסופובים, יישארו הרחק מאחור. יש בזה ממין הנחמה.