פורסם על ידי: vandersister | יוני 1, 2020

גברים רנדומליים עם דעות (או: "שובו של השרגא")

להאנה גדסבי, אישה גדולה מהחיים שכמותה, יש מופע חדש בשם "דאגלס"*. יש הרבה קטעים נפלאים ומכוננים במופע, אבל אחד נחרת לי בראש במיוחד: גדסבי מספרת על סיטואציה שבה ישבה על ספסל בגינת הכלבים, עם הכלב שלה, וגבר זר לחלוטין ניגש אליה ונזף בה על כך שהיא לא מחייכת. גדסבי אומרת במופע: "עכשיו אני רואה את הגברים באולם אומרים: אז מה? זה מקרה בודד. ואת כל הנשים באולם נאנחות ומגלגלות עיניים: אוף, אלוהים, לא שוב".

נזכרתי בקטע הזה אתמול בעקבות מהומה זוטא שפרצה בטוויטר, ואחר כך בפייסבוק. הגורם למהומה, כרגיל, היה גבר לבן רנדומלי שהרגיש שהוא לא מקבל מספיק תשומת לב.** ברשותה ובאישורה של נעמה, אני מקשרת כאן לציוץ המקורי שלה בטוויטר, והנה גם תמונה ליתר ביטחון:

ציוץ של נעמה

נעמה קיבלה יותר מ-100 תגובות מנשים, עם עצות שנעו מסוגים שונים של משככי כאבים, דרך מכשירים ועזרים כמו כריות חמות, וכלה בסוגי ממתקים מומלצים להרגעת העצבים. כל העצות הגיעו מניסיון רב שנים של נשים בהתמודדות עם וסת בדרגות שונות של קושי. כל העצות היו מבוססות על ניסיון אישי. כל העצות היו מבוססות על חוויה פיזית של נשים. שיש להן מחזור. אני מרגישה שאני קצת חוזרת על עצמי כאן, אבל חשוב לי להבהיר את הנקודה הזו: נשים. עם מחזור. חלקן עשרות שנים. ניסיון. ידע חווייתי. יש?

ואז, כמו בכל סיפור טוב, הגיע הקונפליקט. הוא הגיע בצורה של – כולן ביחד – גבר רנדומלי עם דעות! שהתעלם מהפנייה המפורשת "ליידיז", מהנושא המפורש של התמודדות עם תופעה שהוא מעולם לא חווה עם איברים שאין לו, ומכל הקונטקסט התרבותי בן אלפי השנים שיש סביב הדימום החודשי של נשים***, ואמר בזו הלשון:

דבר הפוץ

שוב, אני חוזרת על עצמי, אבל רק כדי להבהיר מעל לכל ספק: גבר רנדומלי, נכנס לשרשור שלא פונה אליו, לגבי איברים שאין לו, וחוויה שהוא מעולם לא עבר, והרשה לעצמו להטיף לנשים על מה שכן או לא אמור לכאוב להן. נכון, הוא עשה זאת תוך ניסיון (די מחורבן, האמת) למכור את שמן הנחשים דו-ז'ור ושקרכלשהו אלטרנטיבי, אבל זו לא הנקודה. (גבר רנדומלי עם דעות בקהל: למה לא? המשך לקרוא, גבר רנדומלי, המשך לקרוא).

הנקודה היא שאנחנו שומעות את זה כל החיים שלנו. כל החיים שלנו. אומרים לנו מה אמור לכאוב ומה אמור לא לכאוב, ושכאבי מחזור זה לא נורא, ושהריון זה לא מחלה, ושצירי לידה זה לא כזה סיפור, ושציסטה בשחלה זה סתם שגרה, ושאנדומטריוזיס לא קיים, ושווסטיבולודיניה ו-וגיניסמוס זה רק בראש שלכן, ואתן סתם היסטריות**** ותרגיעו כבר עם ההורמונים שלכן, נשים חסרות היגיון. אין דבר מעליב יותר מגבר רנדומלי שמחליט בשבילך איך הגוף האישי, הפרטי, שלך, אמור להרגיש לך.

זה משפט חשוב, גברים רנדומליים עם דעות, אז אחזור עליו שנית, ואף ארחיב. שימו לב. הנה זה בא. מוכנים?

כשאת אישה, ששמעה מגיל אפס ש"נשים לא יכולות לעשות כך וכך" או "נשים צריכות לעשות כך וכך" או "נשים צריכות להתלבש/להתפשט לפי איך שמתאים לי, גבר רנדומלי עם דעות", או "מה את עושה עניין? לי, גבר רנדומלי עם דעות, הדבר הזה שאת מתלוננת עליו מעולם לא הפריע, לכן הוא לא אמור להפריע לך", או "למה את לא מחייכת קצת?", או "למה את לא נחמדה?", או "הופה הופה תיזהרו, היא בתקופה הזאת בחודש", או "זה כואב? באמת? אבל זה לא אמור לכאוב" ואז אחרי 15 פאקינג שנה את מגלה שיש לך אנדומטריוזיס, או מחלה אחרת שגורמת לכאבי תופת אבל מעולם לא נחקרה או אובחנה כמו שצריך כי גברים עם דעות החליטו שזה לא אמור לכאוב –

*נשימה עמוקה*

כשאת אישה כזו, ולמען האמת, כולנו נשים כאלה, וביקשת עזרה מנשים כמוך על בעיה שהן סובלות ממנה כמוך, ובא איזה פוץ מתנשא ויומרני וחסר מודעות עצמית בשיט ונוזף בך (!!) שאם המחזור כואב לך, זה בגלל שאת לא עושה את הדברים הנכונים –

זה הדבר הכי מעליב ופוגע שיש.

למה? כי זה מבטל את החוויה שלנו. כי זה אומר: "לא, את לא עושה מחזור נכון! ליידיז – אני, גבר רנדומלי עם דעות, אסביר לך איך לעשות מחזור נכון!". וזה אומר שהסיפור כבר לא שלנו, הנשים. הסיפור הוא שלו. בהתערבות הבוטה הזו, הוא לקח שליטה על משהו שצריך וחייב להימצא בשליטתנו. כמו כמעט כל גבר רנדומלי עם דעות ב-5,000 השנים האחרונות.

וכמו בכל סיפור טוב, אחרי הקונפליקט, מגיע השיא. אחרי גבר רנדומלי עם דעות מספר אחת, שנזף בנו: "אתן לא עושות מחזור נכון", הגיע בן-דודו, גבר רנדומלי עם דעות מספר שתיים, שנזף בי אישית: "את לא עושה פמיניזם נכון!"

וכך אמר הבן דוד:

ואני ארחיב.

אחרי הפוסט הזה, שבו הכותב קרא לי "מאולפת", "עלובה" וכן הלאה, וקבע בשבילי ש"אין כאן קשר ליחסי מגדר" (יש לי תואר שני בלימודי מגדר. כשמישהו מסביר למישהי משהו שהיא יודעת יותר טוב ממנו, קוראים לזה – כולן ביחד! – הסגברה, יפה מאוד), היו עוד כמה הודעות שבהן בין היתר הגבתי לו, והוא המשיך והתנשא עלי וזלזל בי והשמיץ אותי ואת הפמיניזם שהוליד אותי. אחר כך באו עוד גברים עם דעות, והסבירו לי שהגבר עם הדעות הזה – בואו נקרא לו שרגא, לשם קיצור –  התכוון בכלל לדבר על משהו אחר. הגדיל לעשות זה שאמר שהוא "מדבר עליכן, לא אליכן". נו שיט, שרגא. כל הבעיה הזו החלה כששרגא אחד אחר – עם דעות, כמובן – החליט בשבילנו "איך עושים אישה". זו הבעיה שלנו כבר אלפי שנים, שמדברים "עלינו, לא אלינו". או יותר נכון – לא איתנו.

אחרי השרגאים האלה היו עוד שרגאים עם דעות, שכעסו עלי שאני עושה "שיימינג" לשרגא שאמר שאני לא עושה נכון פמיניזם ומגדר, ושרגאים שאמרו שגם הם מביאים את האוטו למוסך ומקבלים עצות שלא מתאימות להם וזה בדיוק אותו דבר – כי רחם וקרבורטור זה בדיוק אותו דבר, מסתבר – ושרגאים שהתעקשו לדבר על נושא אחר שלא קשור לדיון שהעליתי אבל הוא נראה להם יותר חשוב, ושרגאים שאמרו שכבר אי אפשר לומר כלום לפמיניסטיות האלה, ואז חזר השרגא הראשון ואמר שהוא דווקא לא חושב שזה שיימינג ושמח שהוא יכול לנצל אותי (!) כדי לקבל במה רחבה יותר לדעות שלו, וקיבלנו דייסת שרגא אחת גדולה של המון, המון גברים רנדומליים עם דעות.

תשמעו. יש גברים טובים. המענטש שלי הוא אחד כזה, והוא הראשון לצחוק כשהוא מוצא דעות של גברים לבנים רנדומליים באינטרנטים. הוא כל כך מודע לפריווילגיות שלו, שזה מפחיד לפעמים. התמזל מזלי. אבל יש גם הרבה שרגאים שיאמרו בנשימה אחת "אתן לא עושות נכון את הפמיניזם/מחזור/לידה/סרטן שד" ומיד "דווקא יש לי המון חברות פמיניסטיות / אשתי חושבת שאני צודק". אומר זאת באופן בוטה: אם אתם לא מאמינים לנשים שמספרות לכן שנמאס, נמאס, כל כך נמאס לנו שאתם דוחפים את הדעות שלכם לכל חור כשלא ביקשנו ולא רצינו אותן – אתם לא צודקים. אתם טועים. ויתרה מזאת, אתם מהווים עוד חוליה בשרשרת היסטורית ארוכה של גברים שחייבים, פשוט חייבים לקבל צומי וחייבים שהסיפור תמיד, תמיד יהיה בשליטה שלהם ויעסוק בהם. אז תעשו דיריילינג (הסטת הדיון לנושא אחר במסווה של "אבל זה יותר חשוב לדעתי"), תעשו גזלייטינג ("זה מה שאת חושבת אבל זו לא המציאות"), תעשו מיזוגיניה מסורתית שלא נס ליחה ("היסטרית/רגשנית/עצבנית/הורמונלית ולכן דעותיך אינן תקפות/לימודי מגדר זו לא דיסציפלינה אמיתית"), ושלל להטוטים לשוניים אחרים שמטרתם האישית והתרבותית – לא תחמקו מזה, יש כאן משמעות תרבותית רחבה – היא להשתיק נשים.

לא, שרגא רנדומלי עם דעות, לומר "אני הכי פמיניסט, אבל…" לא הופך אותך לפמיניסט. אני לא מתיימרת לומר "בעיטות לאשכים בכלל לא כואבות", כי אין לי אשכים ואני לא יכולה להחליט בשביל גבר מה חוויית הכאב שלו. אני לא מתיימרת לומר לטרנסיות איך לקבוע את זהותן המגדרית. אני לא מתיימרת לומר לחולי סרטן איך מרגישה כימותרפיה. אני לא מתיימרת לומר לחולי סוכרת איך מרגישה היפוגליקמיה. ואזכיר שוב את סבתי עטרה עליה השלום, שהייתה משננת באוזני: "הפרונקל תמיד כואב הרבה פחות כשהוא בתוכעס של מישהו אחר".

השרגא הסופי, שמגיע תמיד לקראת סוף הדיון, אומר משהו כמו: "אבל אם תמשכנה להתרעם ככה בכל פעם שאנחנו אומרים לכן משהו לא קשור, גברים יצטרכו לחשוב פעמיים ושלוש בכל פעם שהם מדברים, כדי שלא יכעסו עליהם ויתקיפו אותם!"

מזל טוב. סוף סוף למדתם קצת – טיפונת, על קצה המזלג, מה זה אומר להיות אישה במרחב ציבורי. טיפונת, כי זה עימות מילולי, לא פיזי, וזה עימות של חלשות מול חזקים. אם לצטט את מרגרט אטווד: "גברים מפחדים שנשים יצחקו עליהם. נשים מפחדות שגברים ירצחו אותן". החוויה של אישה היא חוויה של פחד, השתקה ומחיקה. אל תתרמו לפחד הזה. אל תזלזלו בחוויות שלנו ואל תדחפו את הדעות הלא קשורות שלכם. אל תשתלטו לנו על הסיפור. הוא שלנו. הוא מעולם לא היה שלכם.

מילה אחרונה: על כל אישה שהשתתפה בדיונים האלה ברשתות החברתיות, יש עשר או מאה נשים ונערות, שרק קראו את הדברים ושתקו. אנחנו רגילות לשתוק. אנחנו רגילות להבליג ולהיות מנומסות. זה התפקיד המסורתי שלנו. ברור לי שהדברים שנכתבו למעלה לא ישכנעו את השרגאים האמיתיים, את אלה שמתעקשים להתנהג כפוצים ושמוקים, ואז נעלבים נורא כשמעמתים אותם עם ההשלכות של ההתנהגות שלהם. אני לא מנסה אפילו לשכנע אותם. הם לא רואים אותי כבת-שיח שווה, ולכן אין סיכוי לנהל איתם דיון אמיתי.

במקום זאת, אני מדברת לנשים שקוראות בשקט. אל תתנו לאף אחד להשתלט על הסיפור שלכן. כשכואב לכן, תצעקו. כשמזלזלים בכן, תתרגזו. כשמוחקים אתכן, תצעקו עוד יותר חזק, ועוד נשים תצטרפנה אליכן. אתן לא לבד. החוויה שלכן אף פעם לא "שגויה". הגוף שלכן אף פעם לא "אמור להיות" או "צריך להיות" משהו אחר ממה שהוא, בדיוק כפי שהוא.

אתן נפלאות ומדהימות. אני מעריצה את כולכן.

אומרים לי לפעמים שאני מגזימה או קיצונית מדי כשאני מעזה לעמוד על זכויותיהן של נשים, ולכן החלטתי שאני ככל הנראה לא קיצונית מספיק. מעתה והלאה צורת הסתמי בפוסטים שלי תהיה נקבה רבות. עד עכשיו כתבתי בלשון מעורבת או נטרלית ככל האפשר, אבל העולם הזה מפחיד אותי, כאישה. אז אני מנכיחה אותנו עוד קצת, עוד טיפ-טיפונת. בבלוג הזה, לשון נקבה רבות מתייחס לכולם. ואם זה מעליב איזה שרגא^ – כנראה שזה מגיע לו.


*זמין בנטפליקס או בכל אמצעי שיש לכן. מומלץ בחום גם אם לא צפיתן במקרה ב"נאנט", המופע הקודם, אבל מומלץ בחום רב מאוד לצפות ב"נאנט". הוא קשה, בלתי נשכח, ומאוד מאוד חשוב.
**לא יודעת אם שמתן לב, אבל זה קורה הרבה לאורך ההיסטוריה.
***וכל מי שמתעלם מהקונטקסט האדיר הזה, ששימש להשפלה, הגחכה, דריסה והוקעה של נשים ובחלק מהמקומות משמש לאותה מטרה גם היום, הוא אחד משני דברים: מיתמם וצבוע, או בור מוחלט מבחירה בהיסטוריה של המין האנושי.
****כן, אני ערה לחתולין למשמעות של השימוש ב"היסטריה". היסטרה = רחם ביוונית.
^לקריאה נוספת על שרגאים


Responses

  1. פרסם את זה מחדש ב-אני רק אניח את זה כאן.

    • אני גבר רנדומלי עם דעה ואני חושב שאת צודקת.

  2. לאחר שהואכל אחר חצות, התגנב שרגא אל בריכת השחייה.
    מכת שרגאים איימה להתיש את האנושות.
    "לא במשמרת שלי!" אמרה הקוטלת.
    אור שמש מרצד.
    שרגאי העולם נדומו.

    כן יעשה לכל שרגא.

    (אמור-היה-להיות-הייקו הערכה)

  3. צפיתית בנאנט בשבת. זה כאב. והצחיק. וכאב. לא יודעת מה יותר.

  4. אני (עוד גבר רנדומלי) יכול לשאול בבקשה משהו בקשר לחלק של נשים מפחדות? קורה לי מדי פעם שאני הולך לתומי ברחוב ואישה כלשהי גם הולכת שם ואנחנו יחסית לבד ואני קולט שהיא נועצת בי מבטים חטופים בחשש/פחד. מה אפשר לעשות ברגעים כאלה? אני לא מצליח לחשוב על אף תגובה שלא תגביר את החששות שלה, כי כל תגובה משמעה שאני פועל כי שמתי לב שהיא שמה לב אלי

  5. אני בניטפוק קטן:
    למה ההתייחסות במאמר היא לגבר *לבן*? מה זה משנה הגזע שלו
    זה אפריורי מפתיע שכן הנושא העקרוני שעליו מדובר הוא גסות/גסות של גברים כלפי נשים, ולכאורה הגזע לא קשור


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: