פורסם על ידי: vandersister | פברואר 27, 2018

השטר שהתחפש

אומרים שהחומר הטבעי הקשה ביותר הוא יהלום. יהלומים יכולים לחתוך זכוכית, מתכות וחשבונות בנק בלי שום בעיה. החומר העיקש ביותר בטבע, לעומת זאת, הוא הג'ל הזה שמשתמשים בו בבדיקות אולטראסאונד. הבוקר עברתי ב"מכון מור" בדיקת שד תקופתית, וכצפוי התמלאתי בכמויות של החומר החלקלק הזה, שלקח לי זמן רב להפתיע להיפטר מהשאריות שלו. וזה הזמן להזכיר: אנא, היבדקו. התגברו על חוסר הנוחות ועל התחושות הלא נעימות, ודאגו לעצמכן. עד כאן תשדיר תעמולה לגילוי מוקדם של סרטן השד.

בצאתי מן המכון, נתקלתי בכספומט. היות שהמרשרשים קצת פחתו בארנקי, ניצלתי את ההזדמנות כדי להצטייד בכמה שטרות. המכונה טרטרה וקרקרה כדרך בנות מינה, ואז הוציאה לי מספר שטרות בחריץ המיועד לכך. נטלתי את השטרות, העפתי בהם חצי מבט, ואז עצרתי בחריקת בלמים. משהו בשטר העליון לא היה הגיוני.

מאה גולדברג

פניה היפות והנבונות, צרובות החמה, של המשוררת לאה גולדברג לא נראו. במקומן לקח איזה בן בליעל מרקר והשחיר את יפי תוארה. ראיתי בפייסבוק תמונות של שטרות כאלה, וחשבתי לתומי שרק מתי מעט, אחוז אפסי כלשהו של שטרות הושחת בצורה כזו. ובכן, בבני ברק בבוקר חג הפורים הגיע לידי כזה שטר וגרם לי לעגמת נפש רבה. עמדתי באמצע הרחוב, פניה המושחרות של המשוררת בידי, ולא ידעתי מה לעשות. להשליך את השטר לפח? הרי זה כסף. לקלל נמרצות את המטומטם קהה-הנפש שעולל זאת? כבר עשיתי, אבל זה לא פתרון.

ואז נזכרתי במילותיה של המשוררת עצמה:

האמנם עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

גולדברג כתבה על זוועות גרועות בהרבה מאשר השחרת פני נשים בציבור, אלא שאני מרשה לעצמי לאמץ את עמדתה גם כאן. זוועות היו ועוד יהיו, ואנו שומרות על זכותנו להמשיך ולהלך, בסליחה ובחסד, לחוש את יפי הטבע, ולאהוב.

בתקופה האחרונה כולנו נתקלנו באמירות כאלו ואחרות של רבנים צבאיים, קובעי דעה שמשפיעים בסופו של דבר על כולנו, כי ההלכות וציוויי הדת מחלחלים גם לחיי החילונים. על אחת כמה וכמה במדינה כמו ישראל, שהדת משמשת בה קרדום לחפור בו ושיש בה יראת כבוד מנדטורית וממוסדת כלפי הדת, לא משנה כמה היא רחוקה מהשקפת העולם שלנו. קו ישר עובר בין האמירה של הרב קלנר מהמכינה הקדם-צבאית עלי, "בחורילות כאלה, בימינו הורסים את הנשים עד שאין נשים", לבין הזלזול הבוטה ביכולות של נשים שמשרתות בצבא (או לצורך העניין, פעילות בחיים הציבוריים). קו ישר עובר בין אמירות של הרב הצבאי הראשי על כך שמותר לאנוס נשים בעת מלחמה, על כך שנשים אינן יכולות להעיד בבית משפט מפני שאופיין "הסנטימנטלי" לא מאפשר זאת, על כך שחייל קרבי מקסימום ישרת לצד "פקידה פלוגתית", לבין הדיבור מעל הראש של נשים ולא אליהן שכל כך נפוץ בתרבות הישראלית. השיח עוסק בשאלה "מה אנחנו צריכים להרשות לנשים לעשות", במקום בשאלה "מה נשים, שהן בני אדם שווים לכל דבר, רוצות לעשות".

אבל כל הדיבורים האלה מכוונים רק לקהל דתי-מסורתי, לא כן? אני יכולה להתעלם מדברי הרב. אין להם השפעה של ממש על החיים שלי כאישה חילונית. או שיש להם? האם מותר לי להתחתן כרצוני, להתגרש כרצוני, לאהוב כרצוני, להתלבש כרצוני ולשיר כרצוני בכל מקום? האם מותר לי להראות את פני, פני אישה, בכל מקום?

השטר שבידי אמר ההפך.

אלא שנשים הן יהלומים. אנחנו החומר הקשה ביותר שבטבע. אנחנו נמשיך ללכת בשדה, נרגיש את דקירות העשבים השוטים ברגלנו, ותמתק לנו דקירתם. אנחנו כבר יודעות שהעשבים הללו, על אף שהם רועשים ומציקים – זמנם עבר. העולם הזה כבר גדול עליהם, ויום אחד יטבעו בו, הם ודברי הבלע שלהם. האיש שהשחיר את פניה של המשוררת בא לבזות, ויצא מבוזה. רק על אומללותו, ספון ודחוק בפינה הקטנה והעלובה של השקפת העולם שלו, העיד במעשה הזה. שנאתו ופחדיו מפני נשים העבירו אותו על דעתו, עד כדי כך שאינו יכול להתמודד עם דיוקן פשוט ותמים של משוררת. כמה הוא חלש ועלוב.

כשיבוא הזמן להוציא את כספי שהרווחתי ביושר כאישה עמלה ושוות זכויות, אשתמש בשטר הזה בגאווה. הייתי אומרת שאקדיש אותו לקניית משהו נשי במיוחד, כמו תחבושות הגייניות או טמפונים, אבל למען האמת זה ממש לא משנה. בניגוד למשחיר השטר, אני לא רואה בעצמי את סך המאפיינים הביולוגיים שלי.

אולי אקנה לי ספר שירים.

 


Responses

  1. מי קובע איזה רצון גובר על רצון אחר?

    • יש תכלית לשאלה הזו? או שהיא מהסוג המתנגח-לשם-התנגחות והטרלה גרידא?

    • מי שקובע הוא זה שיש לו יותר כוח, מסורתית אלה הגברים.
      הפטריארכיה , השקופה בעיני רוב הגברים, בעיקר כאשר היא מצוותת עם הדת, הן אלה שקובעות של מי יהיה הרצון שיגבר. זה של הגבר.

      מה שיפה (Not) זה שרוב הגברים בכלל לא מודעים לאיך זה מרגיש להיות אשה. ואני באופן אישי הכי אוהבת את אלה שזועקים את זעקת הגבר המקופח, אבל זו אני, אני מוזרה. (וצינית).

      • אהבתי התשובה, פועה. לפיכך כשיש גבר שקיבל חינוך לחשוש מתמונות של נשים, והוא חש צורך עז למחוק התמונה של האשה במרקר, אי אפשר להבין אותו?

      • שאל את עצמך, האם היית רוצה להיות אשה במקרה כזה. ולהמחק במרקר רק משום היותך אשה.

      • לא אכפת לי. ברם אם היה אכפת לי, אזי לא הייתי מעוניין להמחק אם הייתי אשה.

        בכל מקרה, הרבה דברים קורים בעולם שלא מוצאים חן בעיני. ולא הייתי קורא לגורמים אנושיים כאלו בן-בליעל. ובפרט שהם חונכו שתמונת האשה פוגעת בהם. אני רואה כאן התנגשות של רצונות שונים.

  2. איני בא להתנגח או להטריל גרידא ואת כמובן לא חייבת לענות. אך לו תרצי לנהל דיון אזי אשמח להשתתף בו, זו התכלית שלי. תודה.

  3. 💛💙💛🖤💜🧡💙

  4. אלופה!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: