פורסם על ידי: vandersister | ינואר 17, 2018

כל מה שלא אמרתי

למרבה הצער, יצא לי לראות לא מעט רופאות ורופאים בחודשים האחרונים. הגוף שלי החליט לעשות הסבה מקצועית לערימת גרוטאות, וכתוצאה מכך נאלצתי לבקר אצל נוירוכירורגית, אורטופד, אנדוקרינולוג, קרדיולוג וכירורג, ובין לבין גם אצל רופאת המשפחה, טכנאי רנטגן ואולטראסאונד שונים ואינספור פקידות לטופסי 17.

אבל רק אחד מכל אלה חייב עכשיו לבקש סליחה מהכרית שלי.

הכירורג.

ולא סתם כירורג, כירורג שד.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את הרופא/ה שאנחנו שונאים ללכת אליה או אליו. אצל רבים זה רופא השיניים והכלים המפחידים שלו, לאחרים זה הגסטרואנטרולוג והבדיקות הפולשניות שלו, ולנשים רבות זה הגינקולוג/ית שביקור אצלו/ה כרוך לא רק בבדיקה מכאיבה אלא גם בטראומה נפשית.

אצלי, זה כירורג השד.

מאז שמירב חלתה, אני אצלו כל שנה כמו שעון. היתה רק הפסקה ארוכה אחת של חצי שנה שבה דחיינתי את התור שלי. אחרי שמירב נפטרה. ואז חזרתי אליו, כי חשוב להיבדק. למעשה, חשוב לי להדגיש – שום דבר ממה שאכתוב כאן לא סותר את העובדה שחייבות ללכת לבדיקה הזו. אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולבריאות שלנו, עם כל חוסר הנעימות, ואפילו אם הרופא קצת פוץ.

הרופא הזה לא התחיל את דרכו אצלי כפוץ. להפך. למעשה, המלצתי עליו לא פעם. הוא תמיד היה רציני, מקצועי, אולי קצת חמור סבר אבל באופן כללי מהימן ונוסך ביטחון. אני יודעת שהוא לא קרוב אלי בשום צורה, אבל הרגשתי תמיד שהוא שומר עלי, בדרכו המיוחדת, מפני הסרטן. היה נחמד לחשוב שיש לי בן ברית במלחמה נגד המחלה הארורה.

עד היום.

הגעתי לקליניקה במצב רוח מרומם. היה לי יום טוב, הספקתי לא מעט, פגשתי חבר, ראיתי קשת בענן, כל כך יפה שצילמתי עשרות תמונות שלה. נכנסתי לחדר הרופא בחיוך. הבדיקה הידנית עברה ללא תקלות, וקיבלתי כמו תמיד את ההפניות לממוגרפיה ואולטראסאונד. הכל היה תותים ונצנצים.

ואז הרופא שאל מה ה-BMI שלי. כתבתי כבר בעבר, ויותר מפעם אחת, מה דעתי על ה-BMI, ועד כמה המדד הזה מטופש ולא רק שלא תורם שום דבר אלא גורם נזק של ממש – נפשי ופיזי. הרופא התחיל לערוך חישוב משלו של משקל וגובה, והודיע לי שה-BMI שלי הוא בלהבלה שקרכלשהו. לא אכפת לי, בכנות. זה מספר. תבחרו מספר רנדומלי, זה ה-BMI שלי. פאי. גוגול. חתך הזהב. מהירות האור. אבל הכירורג התעקש, על משהו שאינו בתחום שלו. כדי לקנח את החוויה המשפילה, הוא הוסיף ושאל את השאלה שאף פציינטית עם עודף משקל (וגם בלי) לא רוצה לשמוע, בפעם המיליון ושתיים עשרה:

"את לא רוצה לעשות ניתוח קיצור קיבה?"

בעת כתיבת הדברים האלה, יש לי פנאי לחשוב על תשובה הולמת. אבל כשאת באחד המצבים הכי רגישים שלך, קשה לך לחשוב על מענה מתוחכם. לכן רק פלטתי במהירות: "רק אם אתה רוצה להרוג אותי."

"למה להרוג?" תהה הרופא. "כי אסור לי," השבתי, "פיזית ובעיקר נפשית, אסור לי באיסור חמור לעבור את הניתוח הזה". הרופא הפטיר "אוקיי" במין חיוך עקום, שרמז שהוא חושב לעצמו "עוד שמנה אחת עם תירוצים". יצאתי מהקליניקה ובעטתי בגדר האבן, פעולה שלא תרמה דבר מלבד כאב בברך ובגב. חזרתי הביתה, השלכתי את הדברים שלי על הרצפה, לקחתי את הכרית שעליה אני ישנה, וצרחתי לתוכה כמו שלא צרחתי כבר שנים.

גם אם הייתי נכנסת לחדר הרופא עם דף נייר שעליו מודפסת תשובה מפורטת, סביר שהוא לא ממש היה מקשיב. לא מעניין אותו מה נסיבות החיים שלי. לא מעניין אותו בכמה חזיתות אני נלחמת, אילו פשרות אני נאלצת לעשות ומה המצב הנוכחי שלי מבחינה תזונתית. עם זאת, אני מרגישה צורך לומר את הדברים. הנה כל מה שלא אמרתי לרופא.

"לגבי שאלתך, דוקטור:

אני בת 41. רוב חיי הייתי עם עודף משקל כזה או אחר. למעט דיאטת אור שמש, ניסיתי את כולן. אני מכירה את הגוף שלי יותר טוב מכל אחד אחר. הגוף הזה לא אוהב שבאים אליו בגישה שתלטנית ואגרסיבית. זה כולל 'דיאטות הרזיה' מכל סוג, התעמלות מוגזמת, אכילה לא מאוזנת וכל מיני כדורים משלשלים שכבר ניסו לדחוף לי בעבר, ובטח ובטח שזה כולל גם ניתוח שבו כורתים 80% מהקיבה שלי ומשאירים אותי עם כאבים חזקים וחוסר יכולת לשתות יותר מכפית מים אחת בשעה. למעשה, לא הייתי בבי-אמ-אמו שאני נמצאת בו היום אלמלא אפקט היו-יו של הדיאטות הקודמות. לכן, העדפתי להתחיל להתייחס לגוף שלי יותר בסלחנות, כי יש די והותר במה לטפל. הנה רשימה של כמה מהדברים שאני מתמודדת איתם בימים אלה:

  • דיכאון קליני
  • אוסטיאוארטריטיס
  • פריצות דיסק ושבר בחוליה
  • גסטריטיס
  • התקפי חרדה
  •  התקפי טכיקרדיה
  • אורתוסטטיזם
  • חוסר בברזל
  • חוסר בחומצה פולית
  • חוסר בוויטמין D
  • אכילה בולמוסית/רגשית
  • המוגלובין נמוך
  • דיכאון קליני

הסיבה שהדיכאון מופיע פעמיים, דוקטור, בהתחלה ובסוף, היא שהדיכאון צובע את כל יתר הבעיות בשחור. אם יש בעיה וגם דיכאון, הדיכאון יהפוך אותה לגרועה שבעתיים. למשל, כשאתה אומר לי 'למה שלא תעשי ניתוח קיצור קיבה', הדברים שלך עוברים דרך הפילטר של הדיכאון ואני שומעת 'לא אכפת לי כמה קשה לך לקום בבוקר או ללכת לישון בלילה, לא אכפת לי שאת סובלת מהפרעות אכילה, לא אכפת לי שום דבר חוץ מזה שהתחת שלך שמן, אז אני רוצה לחתוך ממך חתיכות כדי שה-BMI יהיה מרוצה'.

עוד דבר אחד, דוקטור. לפני כשבועיים וחצי הלכתי, בחרדות אימים, לתזונאי. איש טוב שבמשך שעה וחצי של פגישה לא אמר את המילים 'דיאטה' ו'קלוריות'. מאז שנפגשתי איתו, התזונה שלי השתפרה פלאים, התקפי האכילה הרגשית הצטמצמו למינימום, ובעידודו הנמרץ התחלתי גם ללמוד צ'י-קונג, סוג של התעמלות שמבוססת על אמנות לחימה. אתה מבין, דוקטור, אני מנסה לא להתייחס לגוף שלי כאל ערימת גרוטאות. אני מנסה לעשות את מה שנכון עבורו. זה כולל לא להתייחס אליו כאל שק פתטי של שומן אלא ככלי הכי טוב שיש לי, שמכיל את כל מה שאני – כולל המוח והנפש.

לבסוף, כי חשוב לומר את זה: באופן רגיל, ולפני שהתחלתי את התהליך של ניסיון להחלמה, התוצאה של האמירה שלך על הניתוח הבריאטרי היתה שהייתי חוזרת הביתה ואוכלת את כל תכולת המקרר והארונות מרוב עצבים ותסכול, ובוכה, ומרגישה עוד יותר חרא עם עצמי. היות שלאחרונה אני חזקה מספיק כדי לנסות ולחיות בשלום עם הגוף שלי, עשיתי משהו אחר. חזרתי הביתה, צרחתי את התסכול שלי לתוך הכרית, כתבתי את התסכול שלי כאן בבלוג, סיפרתי על התסכול שלי לחברות, ונשמתי עמוק. מה שאני מתכוונת לעשות עכשיו הוא בדיוק מה שהתכוונתי לעשות לפני שדרכת לי על הנפש: לטפל בגוף שלי. לתת לו תזונה נכונה, לעשות תנועות התעמלות שירככו את הכאבים בשרירים ובעצמות, ולא לחשוב שה-BMI הוא גזר דין וסוף פסוק, שקובע שחיי אינם חיים.

בתודה, הפציינטית השמנה שלך, שבכלל באה לבדיקת שד ולא מבינה למה נפלת עליה עם ה-BMI. כמו כן, אתה חייב איזו התנצלות קטנה לכרית שלי."

מילה אחרונה של אזהרה: כל מי שיכתוב בתגובות לפוסט הזה משהו בנוסח "מה את רוצה, עודף משקל זה באמת לא בריא" ו/או "הרופא רק דואג לבריאות שלך", יחטוף את שאריות העצבים שלי. ייתכן שזה יבוא בצורת תחת של בעל חיים כלשהו, ייתכן שבצורת שיר יודל מעצבן, ייתכן שפשוט אמחק את התגובה. אבל בחיאתק, אם הגעתם עד כאן וזו התגובה שלכם, כנראה שהבנת הנקרא שלכם לא משהו. שלא לדבר על הרגישות לסבל הזולת.

אני מסרבת להתבייש בזה שאני שמנה. אני מסרבת לתת לשומן להגדיר את מי ואת מה שאני. אני מסרבת להמשיך לפגוע בעצמי כי אנשים טיפשים לא מצליחים לראות מעבר למשקל שלי.

וזהו.


Responses

  1. מתה עלייך.

  2. תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך, ומה שאת חושבת ויודעת שטוב לך. תני לרופאים להמשיך לדחוף את המבט שלהם לתוך המחשבים ולמלמל את המנטרות שלהם.
    ותרגישי טוב, אנחנו זקוקים לך כאן.

  3. קרה לי כל כך הרבה פעמים. הגדילה לעשות האחות שהבהירה לי שאין סיכוי שאכנס במשקל שלי להריון בעודי בשיאו של טיפול ivf.
    אשמח להמליץ על כירורגית שד נהדרת חלופית אם תרצי. ואשמח לשמוע מה שמו של התזונאי אם אפשר

    • בשמחה – קוראים לו צרי בריקנר, והמייל שלו: Thisisspiel@gmail.com
      ואשמח להמלצה על הכירורגית!

      • תודה:)
        הכירורגית היא ד״ר אסנת גבעון-מהדלה מקצועית ונעימה מאוד. הלכתי אליה בפרטי עם השתתפות של הביטוח המושלם, מקבלת ברמת החייל

  4. את צודקת. צריך ללמד רופאים כבר בהכשרה שלהם לא לדבר על מה שהם לא מבינים בו. ואולי גם לעשות על זה השתלמויות מדי פעם.

  5. צר לי לשמוע על החוויה המטלטלת שעברת. הרבה ביקורתיות ושיפוטיות תרבותית מוסווה כיום כשיפוט "בריאותי" נייטרלי. מרשים שעם כל מה שאת מתמודדת איתו, הצלחת לשמר גם אחרי ההתערבות הפוגענית עמדה של שלום עם עצמך וגופך. ומדהים ממש ששוב הצלחת לספר סיפור שהוא בו זמנית על החברה והתרבות של כולנו וגם נשאר מאד כן ואותנטי ולכן נוגע.

  6. צריך לנעול את כל הרופאים האלה בחדר ולהכות אותם עם הררי המחקרים (שהם היו אמורים לקרוא) שמראים שהגישה שלהם פוגענית ולא אפקטיבית להחריד. או אולי לנגד להם המון שירי יודל, גם יעבוד. אני מצטערת שעברת את החוויה הזאת, במיוחד שאת במצב רוח מרומם ואז הסטירה הזאת כואבת הרבה יותר. אני שמחה שהצלחת להעניש את הכרית ולא את עצמך. 💜
    אין לי חמידות פיונה חדשה לעידוד אז מצאתי לך פילפילון נחוש לתפוס תנומה במקום.

  7. אוקיי, זה עוזר אם זוכרים ממש לצרף את הפילפילון:

  8. אני חושבת שאת מדהימה. לא כולם חייבים קיצור קיבה.האמת דווקא בתור אחת שעשתה את זה (והמטרה היתה הריון) תזונאי וספורט נחמד להקל על כאבי השרירים נשמע לי פתרון נפלא. מהמם שכולם לוקחים את הBMI כמדד לחוסר בריאות ומביעים את דעתם גם בלי שהתבקשו

  9. דפאק?
    חצוף.

    אני תוהה מה השתנה בין הבדיקות הקודמות לבדיקה הזו שהוא הרגיש צורך לעסוק בנושא לא רלוונטי.

    כמו כן, מה שכתבו מעלי.

  10. תודה על השיתוף, קראתי כל מילה.
    לא אדבר על הרופא ה*&%#@ כי רק קללות יש לי שם.
    אני רוצה לדבר עליך ועל האומץ שלך.
    בעיניי את חזקה ואמיצה באופן מיוחד. אני קוראת אותך באופן די יומיומי במדיות אחרות ומעריכה כל כך את ההתנהלות שלך בחיים שלך ובעשייה המתמשכת לטובת האנושות.
    את רגישה ואכפתית לסביבה, חכמה, אינטליגנטית ומעניינת (הייתי בהרצאה מרתקת שהעברת ונהניתי מכל רגע!), יש בך כל כך הרבה טוב. אם כל הטוב הזה צריך יותר מקום, שיהיה.
    את יודעת מה טוב לך, את פועלת ללא לאות לשיפור מתמיד עבורך ועבור אחרים. את קשובה, אכפתית, משמחת את הסובבים אותך ועובדת קשה מאוד.
    יש לי המון הערכה כלפייך. רק רוצה לחבק ולומר שהלואי שה*&%₪# כולם יסבלו מחצי מהכאבים שיש לך רק לכמה ימים, כדי שאולי ילמדו קצת אמפתיה.
    אין כמוך! ❤❤❤

  11. וואי איזה כיף שפגשת את האיש הטוב הזה ושאת עושה צ'י קונג, בעיניי זאת התחזוקה הכי כיפית לגוף, לא צריך מזרון ואביזרים והכל בעמידה וכל הגוף כולו מקבל תשומת לב מעולה, שזה בסך הכל מה שהוא נורא רוצה, אולי לאט לאט הוא יפסיק לצעוק, אינשאללה ♥

  12. האמת, לא ברור איך ניתוחים בריאטריים הם בכלל חוקיים. כל כך הרבה סיבוכים (כולל מוות!) וכל כך מעט הצלחה.
    כשקראתי את הפוסט תהיתי אם הכירורג הזה מקבל אחוזים על הפניות, או שוקל הסבה מקצועית… או שאולי מישהו בסביבתו עבר ניתוח וזה מסתובב לו בראש ויוצא מהפה בלי סינון.
    הדיאטן זה האיש שהרצה במדעת על הבר? הוא לגמרי מגניב ולא נשמע כמו אף דיאטן/ית אחר/ת בעיתונות ובטלוויזיה.

  13. וואו, כתבת מרגש כל כך!

  14. נהדרת. חיבוק חם ממני

  15. הרופא חייב לך התנצלות. לא עניינו ולא מקומו להתערב לך במשקל.
    אני כל כך מצטערת שעברת את החוויה המזעזעת הזו

  16. מה בכלל הקשר בין כירורג שד לניתוח קיצור קיבה? טוב שלא היו לו עצות גם לגבי התספורת שלך, או האם את זקוקה למשקפיים, או כמה הערות לגבי טעמך בקולנוע יוגוסלבי.

    ואת צודקת. תזונה טובה זה לא עניין של דיאטה וספירת קלוריות, ובעיניי גם לא עניין של לגרוע את כל הדברים שהם לא לגמרי בריאים (כי אוכל זה כיף!). פשוט להיות מאוזנים יותר, בשביל הבריאות וההרגשה, לא בשביל הנראות שאולי לא בהכרח תשתנה (יש הרי כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים על משקל, ואפשר להיות בריאים גם עם גזרה לא של דוגמנית, או עם בריאות מחרידה במשקל שנחשב תקין על פי דירוג כזה או אחר). ובכל מקרה, זה לא עניינו של כירורג שד, בדיוק כפי שזה לא עניינו של הירקן שלך או של הדוור.

    בהצלחה עם הדיכאון, שייעלם לו מהר ככל האפשר. הסיוט הזה מוכר לי יותר מדי. אם תזדקקי למיילים מעודדים ומסיחי דעת בדמות חיות פרוותיות ושאר שטויות, תגידי.

  17. הפוסט שלך פתוח בטאב של עצמו כבר יום שלם והמלים לא באות. רגשות באים: זעם ותסכול ויצר הגנה ועוד כמה כאלה, במחזור מסודר, שוב ושוב ושוב.
    אז אני נכנעת: אין לי מלים על זה, רק רגשות חזקים. ואני לא מבינה איך הרופאים הנוגעים בדבר שוב ושוב ושוב בועטים בדיוק במקום שכואב. אוף איתם.

  18. את צודקת. הוא רופא שד. המשקל שלך אינו עניינו.

  19. ממליצה על ד"ר כירורגית שד בשם עדה רוזן, אני הולכת אליה כבר שנים. היא מקבלת בר"ג לא רחוק ממרפאת מכבי ברחוב אורה. יסודית, נחמדה, קורקטית, מקצועית.

  20. וואו. את מדהימה ומרגשת. קראתי הכל בשקיקה והסכמתי עם כל מילה. כדיאטנית שמלחוה אנשים לפני ואחרי ניתוח אני פוגשת כל כך הרבה מקרים של אנשים שהניתוח מסוכן עבורם הרבה יותר מההשמנה ושהרופאים לוחצים עליהם לעשות ניתוח ואני ממש מתעקשת שלא יעשו. אני פוגשת את ההשמנופוביה אותה תארת בקרב הרבה רופאים ומצרה על כך מאד. חבל שאנשי מקצוע לא משכילים לראות את מה שמעבר למספר ומףסכימה איתך שbmiהוא מדד לא רלונטי בעליל. המון בהצלחה ושמיחה שאת בתהליך חיףובי עבור גופך. אל תתני לאף אחד להפריע לך. צר לי על החויה שנאלצת לעבור. רק בריאות. בהערכה רבה.

  21. גם אני שמן. אני גם סובל מסיבוכים של ההשמנה, כמו סוכרת.
    גם לי המליצו לעבור ניתוח בריאטרי. לא פעם – ולא רופא אחד.
    סירבתי לכל העצות האלה.

    לא רק בגלל הפחד ממוות – הוא תמיד קיים, בכל ניתוח – אלא בגלל אופי החיים לאחר הניתוח. בגלל הכאבים. בגלל חוסר היכולת לאכול ולשתות. בגלל הבחילות וההקאות. בגלל הצורך לשנות אורח חיים ולעסוק בספורט, לדוגמה. בגלל שיש כאלו, שנאלצים לעבור ניתוח בריאטרי חוזר. בגלל אחוז הסיבוכים הגבוה. בגלל שהניתוח הזה מהווה הטלת מום בגוף שלם, גם אם לא בריא לחלוטין. משום שאני יודע, ללא ספק, שכל סיבוך אפשרי יידָבק דווקא אלי. בגלל שאנשים לומדים לעקוף את הניתוח, לאכול הרבה גלידה ומילקשייק – ולהשמין חזרה. כי אכילה היא אחת מהנאות החיים שלי – גם אם היא מזיקה לי. כי אני לא מוכן לוותר על עצם היכולת ליהנות מאוכל.
    מצד שני, אני לא לוקח את העצות הרפואיות האלה באופן כל כך קשה. הרופאים עושים רק את מה שהם יודעים. רופאים מנתחים יודעים לנתח, זה מה שלימדו אותם. כירורג שד – מעבר ליכולתו לבדוק את השד – יודע לחתוך שדיים. זה מה שהוא עושה. הוא עושה זאת כדי להציל חיים. מבחינתו, לחתוך שד או לחתוך קיבה – זה אותו הדבר: חותכים כדי להציל חיים.
    את הרי יודעת, שהוא אמר לך את הדברים ממקום טוב, מתוך אמונה שהוא ממלא אחר חובתו המקצועית. אז מדוע להיפגע באופן הזה? רק בגלל הדיכאון הקליני?

    אני מכיר – באופן אישי ולא מקצועי – רופא נפרולוג, שפעם אמר לי כך:
    "בנושא ההשמנה – אנחנו לא באמת יודעים מה לעשות.
    לכן, אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים."
    (שזה אומר: לחתוך ולנתח…)
    הוא גם אמר: "אחר כך, אנחנו צריכים להתמודד עם ההשלכות של הניתוחים האלה".
    לטעמי, זה מסכם את הנושא בצורה מיטבית.

    מצד שני: אסור להתעלם מהעובדה, שיש אנשים שעברו את הניתוחים האלה – והם מרוצים עד השמיים. לא רק מהשיפור הבריאותי – אלא מכל המכלול. בעיקר חוסר הצורך לסחוב על הגב שק שמלא בעשרות ק"ג של שומן. ההרגשה האישית המשוחררת, המראה החיצוני, האטרקטיביות החיצונית, היכולת להתלבש בצורה נורמלית. כל זאת – בנוסף לשיפור בנושא הבריאות.

    כל אחד עושה את הבחירה שלו – ונאלץ, אח"כ, לחיות עם תוצאות אותה בחירה.

  22. לא מכירה אותך מזדהה איתך. אין לי הרבה מה להגיב, משום שרבות לפניי הגיבו באהדה רבה. מצטרפת לקבוצה.
    מה שאת צריכה זה חיבוק גדול וליווי לכל פגישה עם הגורמים המרגיזים וזאת כדי לצאת וליפול על כרית רכה. קבלי חיבוק וירטואלי. אני מניחה שבסיטואציות כגון אלה, דווקא כאשר את רגישה ושברירית, מלים מטופשות ומאד עינייניות של רופא, מרסקות לחלוטין. הדרך השנייה, היא לחשוב 'כוסומו, שייכנסו לי כולם'. זה בטח מצחיק ומציאותי יותר. נסי והיווכחי.

  23. הערה רק לגבי המחסור בוויטמין D: בדרך כלל הפיתרון היעיל והיעיל ביותר למילוי היסר הוא — היחשפות לשמש.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: