כמה הערות על אנשים שמדברים מהתחת

היום התפרסם כי רבה של העיר רמת גן, יעקב אריאל, החרה-החזיק אחרי הרב לווינשטיין שדיבר על הומואים כ"סוטים", וקבע כי הומואים הם "נכים שסובלים מבעיה אמיתית שאותה יש לפתור באמצעות טיפולים נפשיים ותרופתיים".

ובכן.

הייתי יכולה לומר שרב של עיר מקבל את משכורתו מהציבור, ואין אני רוצה לשלם משכורת לאדם המחזיק בדעות כאלה. לחלופין, אם אפשר לקבל משכורת על קביעת אבחנה פסיכיאטרית ללא כל הכשרה מקצועית, אני מבקשת לקבוע שכל החרדים חולים בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח וסובלים מקומפונופוביה* חריפה. איפה המשכורת שלי?

הייתי יכולה לומר חד משמעית שהומוסקסואליות אינה מחלה, ולו היה לכבוד הרב מעט ידע בתחומים שהוא מתיימר להבין בהם, כמו למשל רפואה, מגדר, פסיכולוגיה, זואולוגיה, ביולוגיה, פרמקולוגיה ועוד – הוא היה יודע שדבריו הם הבלים מוחלטים. הומוסקסואליות קיימת "בטבע", דהיינו אצל בעלי חיים שאינם בני אדם, בשפע רב, כך שלא ניתן לטעון שזה לא טבעי, לא נורמלי או דורש טיפול.

הייתי יכולה לומר שהמושג החמקמק הזה – "נורמטיבי" – לא ממש מחזיק מים כאן, כי העולם הנאור פועל יותר ויותר בהנחיית השכל הישר ומאפשר נישואים של בני זוג מאותו המין. מחקרים חוזרים ונשנים מצאו כי ילדים למשפחות של הומוסקסואלים ולסביות הם בריאים נפשית לא פחות, ואולי אף יותר, מילדים במשפחות הטרוסקסואליות. ההגדרה של הנורמטיבי הולכת ומשתנה, וטוב שכך. ומלבד זאת, אין דין "לא נורמטיבי" כדין "פסול". יש אנשים שאוהבים וופלות בטעם לימון, שזה לא רק לא נורמטיבי אלא גם מעורר חלחלה. שמעתם אותי קוראת להם "סוטים"? אני מכבדת את זכותם לאכול בפלימון**.

הייתי יכולה לדבר על כך שאנו מכבדות ומכבדים את זכותו של האיש להיות דתי, ולא אוסרים עליו ללכת ברחוב בגלל אורח חייו המסוים הזה ולהפגין את סממניו הדתיים בפרהסיה (כן, כולל הצפירה המחורבנת בכניסת השבת בפתח שמיקווה) – על כן אנחנו מצפות ומצפים ממנו לאותו יחס מכבד לאורח חיים שונה משלו, בכלל זה נטייה מינית שונה, גם אם זה אומר ללבוש נוצות ורודות ברחוב. תכף גם תגידו שציפורי פלמינגו זה לא טבעי.

אבל יודעות ויודעים מה? הדיון הזה נמאס עלי, ולו מסיבה אחת פשוטה: אדם שרואה עצמו כנעלה על אחרים, או שרואה אחרים כנחותים ממנו, רק משום שהם לא חושבים ב-100% כמותו, אינו ראוי למאמץ שלי לנהל דיון בגובה העיניים. לא אכפת לי במי או במה הוא מאמין. זה רלוונטי לו, לא לי. החוקים שהוא כפה על עצמו בשם ישות עליונה כביכול אינם מחייבים אותי. וחשוב לזכור זאת, בדיוק כפי שחשוב לזכור מה הערך העליון בעינינו, והוא השוויון בין כל בני האדם באשר הם. איני מסכימה עם דברי הרב, אבל שלא כמוהו, חוסר ההסכמה שלי לא גורם לי לרצות לשלול ממנו זכויות אדם בסיסיות או להסית נגדו (שירה בנקי נרצחה על בסיס טירוף דתי. לא שכחנו ולא נשכח).

לא שזה משנה, כי סביר שכבוד הרב לא היה טורח כלל להתייחס לדברי. הבעיה אצלי כפולה ומכופלת: לא רק שאני חילונית, ולא רק שאני ביסקסואלית, אני – בעוונותי – אישה. כלומר, שייכת לאותו פלח זניח של 50% מהאוכלוסייה שממילא נחשב לנחות בעיני הרב וצאן מרעיתו. ובבקשה, אל תספרו לי על "כבודה בת מלך פנימה". אני שונאת לעבור דירה. ולאבא שלי קוראים ואן-דר-אבא, לא מלך.

אז בשביל מה להתרתח ולנסות להעלות טיעונים לוגיים, או הומניים, או רפואיים, מול מישהו ש: א. מדבר על דברים שאין לו מושג בהם, ב. לא רואה את בני (ובעיקר בנות) השיח שלו ממטר, ו- ג. משוכנע שאלוהים זורח לו מהתחת?

בדיוק. שימשיך הרב לפטפט, וינעם לו. ושיהיה לנו מצעד שמח ובטוח בירושלים ביום חמישי.

---

* קומפונופוביה היא פחד מכפתורים. אני לא באמת חושבת שחרדים לוקים בדברים הללו, אני פשוט אוהבת לומר "קומפונופוביה".

** רק שאם אפשר, שיעשו את זה בתוך הבית ולא ברחוב, כי ילדים קטנים עלולים לראות ולהתפתות לחשוב שבפלימון זה אכיל. חשבו על נפשם הרכה של הילדים!