פורסם על ידי: vandersister | אפריל 9, 2016

הצד החד של הסכין

 

ימי הלימודים העליזים שלי באוניברסיטה חלפו-עברו מזמן, וכל מה שנותר לי מהם הוא תואר שני וסלידה מפילוסופים צרפתיים בני המאה העשרים. היות שכך, לא יצא לי להיתקל בעצמי בעלונים שחולקו בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. במקום זאת, ראיתי את הצילום הבא מופץ בפייסבוק בשאט נפש על ידי אנשים רבים שנחשפו למפגע:

העיתון המתקרא "סטיקר"

 

העלון הזה, שקורא לעצמו "סטיקר – מגזין סטודנטים", לא קשור בשום צורה רשמית לאוניברסיטאות, אלא נכתב ומופץ על ידי גורמים עצמאיים שמתיימרים להיות סטודנטיאליים, דבר מטריד כשלעצמו. במקרה של האוניברסיטה העברית, המפיצים נכנסו לתוך האוניברסיטה וחילקו אותם שם, מה שאיפשר לרשויות האוניברסיטה להגיש תלונה נגדם. במקרה של תל אביב, הם עמדו בכניסה לאוניברסיטה כדי ליצור מראית עין שהם שייכים למקום, אבל לא ניתן לנקוט בפעולה נגדם כי הם לא הסיגו גבול.

אז מי האנשים האלה? שאלה יפה. כאשר ארגון "אחת מתוך אחת" שנאבק בהטרדות מיניות פרסם את תגובתו לרשימה המבחילה הנ"ל, אנשי "סטיקר" מיהרו להגיב בטענה שמדובר בטור סאטירי, שהן לא הבינו את הבדיחה, ושהן פשוט חסרות חוש הומור. תוכלו לקרוא את התכתובת המלבבת כולה בדף של "אחת מתוך אחת" כולל צילום של קטע הומוריסטי נוסף מתוך אותו עלון, שהוא כמסתבר ציור של זין. ככל הנראה, השמוקים שכותבים את הרפש הזה רצו להציג תמונת פורטרט ייצוגית של עצמם.

כל מה שכתבו המגיבות והמגיבים שהזדעזעו הוא נכון: במציאות שבה נשים נמצאות בסכנה תמידית של הטרדה ותקיפה מינית, טורים כאלה מתפרשים כקריאה להטריד ולתקוף. במקרה הטוב הטקסט הזה מקומם, ובמקרה הרע מאיים. ויותר מכל, זה ממש לא מצחיק עבור נשים שעוברות את החוויה הזו יום יום.

ברם, יוצרי פיסת הנייר היומרנית הזו לא קיבלו את התלונות וניסו לטעון, שוב ושוב, שזו סאטירה. לא עזר שאנשים אמרו להם שזה מדריך להטרדה מינית. לא עזר שאמרו להם שטקסטים כאלה מעודדים גברים להתייחס לנשים בצורה מבזה ומשפילה במסווה של רומנטיקה. אנשי "סטיקר" נשארו בשלהם: כולכם חסרי חוש הומור, ובעיקר חסרות חוש הומור, כמו כל הפמיניסטיות ההיסטריות. אחד הגדיל לעשות ואמר שפשוט שכחו להוסיף את המילה "סאטירה" מעל הקטע, לכן כולם מתבלבלים.

אני רוצה לשים בצד לרגע את הדיון על התרומה של הטקסט הזה לתרבות האונס, ולהתייחס אך ורק לטיעון אחד של יוצרי "סטיקר": שזה מצחיק.

אז זהו, שלא.

אני לא צחקתי. חברותיי וחבריי לא צחקו. הסיבה שלא צחקנו היא שזה לא מצחיק. זו פשוט ערימת מילים מיותרת על נייר ממוחזר, בעיצוב ניינטיז מרושל וכואב בעיניים.

יוצרי "סטיקר" טוענים שאין לנו חוש הומור. איני מקבלת את הטענה הזו. מבחינתי באופן אישי, אין נושא שאי אפשר לצחוק עליו. סבי ז"ל סיפר בדיחות שואה בזמן השואה, וממנו קיבלתי את ההבנה שהומור הוא כלי לשמירה על שפיות בעולם שירד מהפסים. גם בדיחות שקשורות לתקיפה מינית הן לא טאבו מוחלט בעיני. אפרים קישון, אחד הסופרים החביבים עלי, כתב פעם טור סאטירי נפלא שמציג ראיון עם אנס מצוי. הטור הזה עובד כי הוא מעביר תחושה של זעזוע מהעובדה שהחברה מתייחסת בצורה סלחנית כל כך לאונס, עד כדי כך שהוא הפך לדבר מובן מאליו, שבשגרה, ואנסים נחשבים לאנשים נורמטיביים. הטור של קישון מצחיק במובן העצוב של המילה. זה הומור שמעורר מחשבה, שנון ונוקב, כמו שסאטירה צריכה להיות. הומור יכול להיות כלי נפלא להעברת נקודות חשובות וכואבות.

הנקודה היא כזו: אם סאטירה עובדת, אם ההומור מספיק מוצלח, אנשים מבינים לבד שמדובר בסאטירה. אנשי "סטיקר" יכולים לקפוץ מעלה-מטה ולצווח עד מחרתיים שזה הומור, אבל הדבקת המילה "סאטירה!!!" באותיות מאירות עיניים מעל קטע מסוים לא הופכת אותו לסאטירה. לטובת אנשי "סטיקר", הנה דוגמה קטנה:

תראו – סאטירה!!!

 

 

האם זו סאטירה? לא, זו לא. זהו סרטון שמציג נמנמן נוחר. לחובבי המכרסמים בינינו, זה אפילו חמוד. אם, לעומת זאת, הייתי כותבת קטע כזה:

העלון ההיתולי 'סטיקר' התקבל במחיאות כפיים סוערות ושאגות צחוק בכל הקמפוסים. אנשים יצאו מגדרם וביקשו עוד ועוד הדרנים, בתשואות רמות. הנה אחד מקוראי העלון שחלק איתנו את תגובתו הנרגשת:

 

 

ובכן, זו סאטירה. ייתכן שהיא ממש שקופה ולא מוצלחת במיוחד, אבל היא סאטירה. והפלא ופלא, היא לא קוראת לפגוע פיזית ונפשית באף אחד, לא מבזה אף מגדר ואף בעל חיים, ואפילו שנתו הנעימה של הנמנמן לא הופרעה כתוצאה מצילום הסרטון. אף אחד גם לא ניסה לתחוב אותו לתוך קומקום התה.

נשבר לי, באמת שנשבר לי, מאנשי ה"אין לכן חוש הומור, פמיניסטיות שעירות שכמותכן". יש לנו חוש הומור, והוא הרבה יותר טוב משלכם. ההומור שלכם נתקע אי שם בגיל 13 עם בדיחות בולבול ושפיך ופיפיקקי, שהפסיקו להצחיק אותנו כבר מזמן. התייחסות לבני אדם כאל חפצים לא מצחיקה אותנו. תמונת מציאות כואבת ומטרידה של תקיפה מינית לא מצחיקה אותנו. סבתי ז"ל היתה אומרת "הפרונקעל* תמיד כואב הרבה פחות כשהוא בתוכעס של מישהו אחר". רוצה לאמור, היות שאתם לא נאלצים לסבול על בשרכם יום יום את ההשלכות של אמירות כאלה, אתם מרשים לעצמכם לצחוק וללגלג. הכאב שלנו הוא הבידור שלכם.

למה משול הדבר? תארו לכם מופע בקרקס, שבו גבר חסון משליך סכינים לכיוון אישה שקשורה ללוח עץ. הוא פוגע בעץ, קרוב מאוד לגופה של האישה, והקהל מתמוגג. לפעמים, כדי להגביר את ההנאה מתחושת הסכנה, הוא קושר מטפחת לעיניו ועושה זאת בצורה עיוורת. הקהל משתאה ומתמוגג כי יש כאן מצב של סכנת חיים, אבל האיש מיומן מספיק בשביל לא לפגוע בקורבן שלו – האישה הקשורה בצד השני של הסכין. ההנאה נובעת מהידיעה והאמונה שהאישה תצא מהמופע ללא כל פגע. אתם, אנשי "סטיקר", קשרתם מטפחת על עיניכם, השלכתם סכינים ברישול מבלי שאתם יודעים איך לעשות זאת, ועכשיו כשהסכינים הללו פגעו ופצעו אותנו – אתם מנסים לנקוט בהגנת "הכל לשם הבידור". לנו, המדממות, אין שום סיבה לצחוק. אנחנו עסוקות בניסיון לעצור את הדם הניגר.

חוץ מזה, אתם פשוט לא מצחיקים.

 


 

* מורסה מוגלתית מציקה, לרוב באזור הישבן. כמו "סטיקר".


Responses

  1. מעניין אותי מה חושבים על זה הספרנים, שזה מקצוע שמושך אנשים עם דעות נחרצות וכלי מאבק. האם אפשר לגייס אותם נגד הביזוי הזה של כבוד האדם והספרייה? האם הגדרת ספריות כמרחב בטוח לכל אדם (ובכך הפעלת זרקור על חוסר הבטחון בשאר המקומות) היא דבר שאפשר לעשות?

  2. מהיכרות עם פמיניסטיות הרבה מאוד פשוט חסרות חוש הומור וכמובן לא מצחיקות. ואגב הפמיניזם עצמו כמו תנועות אחרות מאגדת לא מעט פסיכיות באגפים הקיצוניים, יש לזה הקבלה עם כוחות רדיקליים אפרו אמריקאיים שרוצים "מרחבים בטוחים" לשחורים, אפשר לראות שהחזון של מרטין לותר קינג התפוגג, כנ"ל הפמיניזם: מרעיונות של שיוויוניות זה הפך לטרחנות מופרעת מלאת שנאה.

  3. מהיכרות עם פמיניסטיות רובן באמת פשוט חסרות חוש הומור.

    • אז מה?
      כמה פמניסטיות היכרת? אחת, שתיים , 20 , 300?
      האם אתה מסתובב בקרב הרבה פמניסטיות חסרות חוש הומור?

  4. מהיכרות עם פמיניסטיות אני אכן יכול לקבוע שרובן אכן חסרות חוש הומור בצורה קיצונית.

    • מעניין, גם אתה מסתובב בקרב פמניסטיות?
      מדוע?
      האם הן מעניינות אותך כי הן דעתניות יותר, רגישות יותר, מודעות יותר?
      בסופו של דבר כולנו רוצים אנשים שיש להם מה להגיד בחיים ולא איזה דמות חיוורת שתצחק לבדיחות העבשות מסוג הנ"ל

  5. בולשיט

  6. למה מצנזרים פה תגובות?

    • עידו לם היקר, תגובות בבלוג הזה ממגיבים לא מוכרים צריכות לקבל אישור. זו לא צנזורה. מהיכרותך הרדודה מאוד עם נהלים אינטרנטיים ומההתנהגות כמו טרול מצוי אני מסיקה שאין לי ממש סיבה לסמוך על דעתך בשום נושא, לא כל שכן חוש ההומור של פמיניסטיות.

      כמו כן, הסיבה היחידה שהשארתי כאן את כל התגובות שלך עד עתה, שהן בגדר הצפה והספמה, היא כדי שאנשים יוכלו לראות באיזו היסטריה וגסות רוח אנשים שוביניסטים מגיבים על ביקורת לגיטימית.

      • אני לא היסטרי אלא פשוט חולק עלייך, תתמודדי, ולא הומור פמיניסטי אם יש דבר כזה בכלל פחות מצחיק מהומור שוביניסטי נמוך, עד כדי כך.

  7. היי למה הצינזור?

  8. כמה הומור יש לפמיניסטיות?

  9. לפי דודה ויקי,״סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית ששמה דבר מה (רעיון, התנהגות, מפלגה וכו') ללעג, לרוב במטרה לגרום או למנוע שינוי. לרוב, שימוש בסאטירה מעורר צחוק, אך מטרתה המרכזית היא הביקורת באמצעים קומיים.״

    על מי הביקורת שלהם בדיוק, כדי שזה יהיה סאטירה? כי ה״הומור״ שם הוא על חשבון הנשים, אז מה, הם מבקרים את הנשים?

  10. הבעיה עם הטקסט הזה (לא שלך, זה שהופץ) היא לא בכך שהוא לא מצחיק (כי למיטב ידיעתי עדיין חוקי להפיץ טקסטים שמתיימרים להצחיק גם אם הם לא באמת מצחיקים). הטענה היא שהוא פוגעני, ככל שהבנתי – ושבניגוד לציבורים אחרים, לנשים מגיעה הגנה מיוחדת מפני טקסטים פוגעניים. אפשר לספר בדיחות סרות טעם על כל נושא אחר – אבל כשמגיעים ליחסי גברים-נשים, פתאום בדיחות גרועות במיוחד הן "קריאה להטריד ולתקוף".
    בואו נניח, באופן תיאורטי, שחלק מהסטודנטים יאמצו חלק ממשפטי הפתיחה משובבי-הנפש האלה, ויפנו אותן לעבר סטודנטיות שהם חפצים ביקרן. התוצאה הסבירה, לדעתי, היא לא שלאותן סטודנטיות אומללות ייגרם נזק נפשי בלתי-הפיך, אלא דווקא שהן תוכלנה לסנן בקלות את הסטודנטים האלה מרשימת בני הזוג הפוטנציאליים שלהן, דבר שיביא להן רק תועלת ואושר בהמשך חייהן. בקיצור, אני לא רואה את האיום הנורא לחברה שנגרם ע"י "הומור שנתקע אי שם בגיל 13", ולא ראיתי בטקסט שום קריאה להטריד (כלומר, להמשיך לפנות למישהי שהראתה שאינה מעוניינת) ובטח שלא לתקוף אף אחת ואף אחד. סתם לא מצחיק, וזהו. שום דבר שמצדיק להפוך את מפיציו לאויבי המין הנשי.

    • במילים אחרות, פספסת לחלוטין את הנקודה לפיה מי שהפרונקעל אינו מתנוסס על ישבנו, לא סובל ממנו? אין דבר כזה "להמשיך לפנות למי שאינה מעוניינת" כשהפנייה הראשונה שלך היא משהו כמו "הי, בואי שבי לי על הזין". אף אחת לא מעוניינת בזה. אף אחד לא נהנית מזה, כולן סובלות ומאוימות מזה. זה בהחלט מטריד, גם אם בעיניך הפרונקעל שבישבן של מישהו אחר ממש לא כואב. לך.

      • אף אחד לא פונה ככה לנשים, בטח לא בגלל מודעה, מטרידנים לא צריכים מודעות סאטיריות לא מובנות כדי להטריד נשים. את היסטרית.

      • ואתה טרול. ביי ביי!

  11. אני מרגיש חייב לצטט הודעה שהגיעה ממקור אחר (עוד אין לי סימוכין):

    "המטרה המקורית שלהם, לפי ההסבר שנתנו, הייתה ללעוג ל"אמני פיתוי" באמצעות הקצנה של "טיפים" כאלה. לדבריו של עורך המגזין, מדובר במדור סאטירי במגזין, אבל כנראה שלא מופיע בדף הסבר שמעיד על כך."

  12. היו שם כמה שהצחיקו אותי (אשכרה צחקתי בקול ממספר 10), אבל אני לא חושבת שזה רלוונטי לכמה שהטקסט מגעיל – אלה עדיין דברים שממש דוחה להגיד לבנאדם זר שלא תקשר איתך בכלל ואתה סתם נדחף לו לחיים.
    רוצה לעשות רשימת משפטי פתיחה נוראיים? תציג אותה כרשימת משפטי פתיחה נוראיים, וככה אף פמיניסטית לא "תיקח קשה".

    • מס' 12 אפילו היה די חינני בעיני, לא סליזי. אבל אולי בעיניים נשיות זה אחרת.

  13. פיכס.

  14. מצוינת

  15. "טורים כאלה מתפרשים כקריאה להטריד ולתקוף"
    מתפרשים ע"י מי?
    לא נראה לי שיש מישהו ששינה את דעתו על משפטים שכאלה מלא לגיטימיים ללגיטמיים (או להפך) בעקבות הפרסום הזה. משהו כמו: "מה זאת אומרת מטריד ופוגע?! זה היה כתוב בסטיקר!"
    מבחינתי זה דומה לויכוח בשאלת הפיקוח על נשק, היינו
    "Guns don't kill people. People with guns kill people"
    רק מפני שאיזה טמבל פרסם רשימה לא מצחיקה במיוחד לא אומר שמחר יהיה פה צבא של מאמינים שיהפכו אותה לעשר הדברות. במיוחד, כפי שציינת, שזה לא רשמי של האוניברסיטאות.

  16. כותבת יקרה, אהבתי את ההגדרה וההמחשה מהי סטירה.
    יפה גם שהצלחת להפעיל פה קבוצה לא קטנה ואיכותית/איכותית פחות, לנושא המפוספס, כי הוא הפך ל'מהו חוש הומור' או 'מידת ההומור ואיכותו בקרב פמניסטיות' ואת 'הפחד הנורא שאוחז באנשים מסויימים לגביהן'.
    מסתבר שהן אכן מאיימות על מספר גברים, לפחות פה. שזה נחמד לגלות.
    אך כפי שאת יודעת לבטח, כדי לערוך מחקר אמיתי צריכים תגובות של לפחות 1000 איש. בסבלנות והתמדה, הם יגיעו.
    אהבתי את הטריגר.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: