פורסם על ידי: vandersister | ינואר 28, 2016

מי מכיר את החור שבקיר

קרה הדבר לפני שנים רבות, כשעוד עבדתי במחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף באזור הבורסה ברמת גן. היה זה יום גשום וסוער. ציר ז'בוטינסקי הפך לנהר שוצף של מים, ג'יפה וכרטיסי ביקור ממגוון מועדוני פיפ שואו. חציתי בגבורה את שלולית הענק שהיתה פעם צומת עלית, ניערתי מעל רגלי שלד מעוך של מטרייה שהלכה אל המרי פופינס הגדולה שבשמיים, ונכנסתי למשרד.

המחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף שכנה אז בקומת המרתף, והיתה למעשה אופן ספייס רחב ידיים שבו חלקנו עצות מקצועיות וקיטורים וכרסמנו בצוותא וופלות בטעם לימון* ("בפלימון", בפי העם). בעודנו תוהים לאן נלך הפעם לאכול צהריים – האם לבר הסלטים עם המוכרת הרוחניקית או שמא למקום של הפסטה עם הרוטב האדום שככל הנראה מבוסס על צבעי גואש – השמיעה ר', קולגה וחברה יקרה, כחכוח קל אך בולט למדי. הפנינו לכיוונה מבט שואל.

"דומני", אמרה ר', "שאני יושבת בתוך שלולית". להדגמת דבריה, הרימה תיק רטוב ומטפטף מהרצפה ליד העמדה שלה, וסחטה ממנו כחצי ליטר מים.

כולנו הרמנו ראש וחיפשנו את הדליפה בתקרה. לא היתה כזו. אחר כך חיפשנו את המקום שבו הבידוד של החלון לא היה אטום מספיק. גם כזה לא היה. "זה מגיע מהקיר", קבע יהוקמץ מנהלצוותשטיין, מנהיגנו העשוי ללא חת. "כנראה בעיה בצינור. יש להזמין שרברבאי".

השרברבאי הוזמן מניה וביה, ובדק את הקיר הסורר. אנחנו המשכנו לעבוד בינתיים, עד ששמענו את השרברבאי מתפוצץ מצחוק. "מה כל כך מצחיק?" שאל אותו מנהיגנו האמיץ מנהלצוותשטיין.

"היה כאן חור מאחורי צינור הניקוז", השיב השרברבאי. "במקום לאטום אותו כמו שצריך, כיסו אותו בנייר טואלט. פשוט דחפו פנימה נייר טואלט… כל עוד היה קיץ, לא היתה בעיה. ברגע שהתחיל הגשם והמים התחילו לזרום, הנייר פשוט נמס."

אנו, הציפאים, לא ידענו אם לצחוק או לבכות. השרברבאי הקודם, יהא אשר יהא, סמך על זה שאף אחד לא יבדוק איך בדיוק הוא "תיקן" את הקיר, וכל עוד השמש זורחת בשמיים והגשם לא מאיים על מטריות תמימות, הכל יהיה בסדר וישלמו לו ברוחב יד על עבודתו הטובה. מראית עין של תקינות – זה כל מה שהיה צריך בשביל לקבל שבחים וכסף, להפיל את העבודה על השרברבאי הבא בתור, ולגרום לבפלימון שלי לצוף ברחבי המשרד. ולא, "לגרום לבפלימון שלי לצוף" זה לא יופמיזם לשום דבר.**

מדוע בעצם אני מעלה באוב סיפורים על בפלימון והמחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף, עליה השלום? נזכרתי בזה השבוע כשניסיתי להבין מהו בעצם הקש האחרון שדוחף אנשים לעזוב את הארץ.

השנקל שלי? הם עוזבים בגלל החורים שבקיר, או יותר נכון, בגלל המנטליות שמעודדת חורים בקיר. יש לנו מנהיגים – רה"מ, שרים, ח"כים, ראשי עיריות, מפכ"לים ומנכ"לים – שיוצרים מראית עין שהם עושים את מלאכתם נאמנה, וזה מצליח להם, כל עוד לא יורד גשם. הם משמיעים קולות רמים של עשייה ונחישות ומשכנעים ציבור גדול ורב באמיתות דבריהם, ואז כשקורה משהו שדורש טיפול בפועל, הם מתפוגגים כנייר טואלט רטוב. זוכרים את הנאומים חוצבי הלהבות שנשמעו על עזרה לתושבי שכונות דרום תל אביב? נייר טואלט. זוכרים את הדיבורים על הורדת מחירי הדיור ועזרה למעמד הביניים ול"שקופים"? נייר טואלט. זוכרים את ההבטחות של ביבי ושלוחותיו בליכוד לחסל את הטרור, למוטט את שלטון החמאס, להשיב את השקט לעוטף עזה, לחזק את הביטחון האישי ברחובות ולהביא שגשוג לכל? את האיומים בגרעין האיראני שנשמעים כבר עשרות שנים, ומצדיקים לכאורה את ההזנחה המתמשכת של הבריאות, הרווחה, התשתיות והמנהל התקין? נייר טואלט.

רבים מאיתנו מזהים את נייר הטואלט ומסרבים לראות בו חלק אינטגרלי מהקיר, לא משנה מה אומרים אישי הציבור ונציגים של ארגונים פטריוטיים בעיני עצמם כמו "אם תרצו", "די לסמולנים" ו"איכסה נגעתי בגוי". השיחדש פשוט לא משכנע אותנו. נייר טואלט לא בונה קירות במדינה דמוקרטית. אתם מדברים על מקארתיזם כדבר חיובי מבלי שיש לכם מושג מה זה, רק בגלל ש"סמולנים מתנגדים לו" ולכן תמיכה בו חייבת להיות תמיכה בחזון הציוני? בולשיט. אין מה להתגאות בבורות, וזה ודאי לא צריך להיות טיעון לגיטימי בשיח הציבורי. העובדה שאנשים לא טורחים אפילו לקרוא את הפסקה הראשונה של ערך בוויקיפדיה לפני שהם מתחילים לדבר על נושאים קריטיים ממוטטת את התבונה, והופכת אותם לנבערים חסרי בינה שמגיבים מהבטן, ואפילו לא בהכרח מהבטן שלהם. אתם מוסיפים שעות לבתי ספר לצורך
"חינוך לערכים" וחיזוק המורשת? בולשיט. אלה לא ערכים, זו הדתה והעמקת הקיטוב והגזענות על חשבון לימודי מקצועות שחשובים לעתיד הילדים, שתגרום להתפוררות המארג החברתי העדין שיש כאן ותיצור דור שלם של קנאים דתיים שלא יודעים מהי השיטה המדעית ולמה חשוב לחקור, לגלות ולהטיל ספק. דרישה שאמנים יכריזו על נאמנות למדינה כאקט של פטריוטיות וכתנאי לקבלת מימון? בולשיט. אחיזת עיניים פופוליסטית. התנהגות מחפירה של שרה שחושבת שכספי הציבור הם הארנק הפרטי שלה, שתפורר את משרד התרבות ותעקר אותו מתוכן ומחופש הביטוי והיצירה. מתווה גז שאמור להביא לנו שפע כלכלי, לחזק את היחסים עם מדינות האזור ולהיטיב עם שוק האנרגיה המקומי? בולשיט. אוסף של עסקאות שנרקמו במחשכים, מאחורי גבו של הציבור, שמטרתן להעשיר עוד יותר את העשירים מדי, לגזול עוד מהנגזלים יתר על המידה, ולשמור את נתניהו בשלטון לעוד קצת זמן. כמה זמן?

עד שיירד גשם, והקיר המחורר כגבינה שוויצרית יתמוטט, כי הוא עשוי מיותר מדי נייר טואלט ופחות מדי לבנים. ואז כולם יעמדו מול ערימת ההריסות, יתהו איך לעזאזל לא שמו לב לפני כן, ויבכו מרה.

ואז יצביעו שוב לביבי.

הערה אחרונה לסיום: ניהלתי השבוע דיון מאלף עם מישהי, שטענה בתחילה שמה שאמר השר נפתלי בנט על ספר האזרחות החדש לא היה שקר (להזכיר: בנט טען כי הפרסומים בעיתונות שקריים וכי הציטוטים שהוזכרו כלל לא הופיעו בספר). הבאתי לדיון כמה מקורות שהוכיחו שהציטוטים הופיעו גם הופיעו, וכי בנט לא אמר אמת. "טוב, מה את רוצה", השיבה בת שיחי, "בטח שהוא משקר. הוא פוליטיקאי. הם כולם משקרים, זה ידוע."

האם אתם מוכנים לממן את משכורתם של שקרנים ומאחזי עיניים? האם הייתם מוכנים לשלם על קיר שעשוי מנייר טואלט ומאמינים שאין ברירה אחרת? האם הייתם בוחרים לעזוב את הארץ אם וכאשר הייתם מגלים שרוב העם מוכן בשמחה לעשות בדיוק את זה? זו, ככל הנראה, השאלה האמיתית.

 


 

* ויש שיאמרו, וופלות בטעם סאנו ז'אוול.

** רק אני חשבתי שזה עשוי להיות יופמיזם?… אז לא חשוב.


Responses

  1. ראשית, אני חייב לציין ש"איכסה נגעתי בגוי" זה שם מצויין לסדרה לערוץ הילדים, שאני מניח שיאוחד בעתיד הקרוב עם ערוץ 20 למען ילדינו יהיו ציונים פטריוטיים יראי שמיים.
    שנית, מה שחסר בסיפור שלך הוא תביעת הענק כנגד אותו שרברבאי קיצי, שסתם את החור עם נייר טואלט. וזו אחת הבעיות כאן בביצה שלנו: כל אותם סותמי חורים בנייר טואלט לא נושאים באחריות כשהנייר מתמוסס. הם מאשימים את מי שיצר את החור, או את מי שבנה את הקיר . ואז אנחנו נותנים להם את ההזדמנות לשים נייר טואלט חדש.
    שלישית, ממש בא לי בפלימון עכשיו. טעים!

    • אני כל כך שמחה שיש מי שמעריך את "איכסה נגעתי בגוי". אני אישית חשבתי שזה יכול להיות שם מצוין למשחק קופסה חינוכי ברוח היהדות, אבל גם שעשועון טלוויזיוני הולך.

  2. לפחות הזמנתם שרברב אחר ולא את השרלטן שהכניס אתכם לשלולית מלכתחילה

  3. שנון, מפחיד כמה שמדוייק ונכון. האם אפשר לפרסם את הדברים בשם כותבתם בפייסבוקי?

  4. מעולה ולמרבה הצער- כל כך נכון. האם אוכל לפרסם את הקטע בפייסבוקי?

    • יעל – בשמחה וברצון!

      • מדוע את לא מפרסמת קטעים גם בפייסבוק? אני בטוח שתזכי לקריאות רבות וחשיפה גדולה.

      • אור, אני כותבת מדי פעם גם בפייסבוק, אבל הפורמט של פייסבוק נראה לי פחות מתאים לפוסטים מהסוג הזה. אנשים בפייסבוק בדרך כלל מעדיפים לקרוא קטעים קצרים וממוקדים יותר. חוץ מזה, אני אוהבת את הבלוג שלי – הוא מרגיש לי יותר כמו "בית" מאשר פייסבוק. תודה בכל מקרה 🙂

  5. מעולה 🙂

  6. הבעיה היא שאני מוכנה לעזוב את הארץ מזמן, אבל עם דרכון ישראלי ועבודה שאפילו פה לא נדרשת, איך בדיוק עושים את זה? אני שבויה במדינה שנואה שאיני רוצה לחיות בה ולא לממן אותה.

    • מתחילים בלבדוק אופציות. יש מדינות עם מדיניות הגירה פתוחה, יש מדיניות בהן לא תוכלי להתאזרח אבל יתנו לך לעבוד.
      תתחילי בלבדוק על אירופה, ארהב ואוסטרליה. אנשים הגרו, אנשים מהגרים. אם באמת עד כדי כך גרוע לך פה קומי וסעי

  7. Beautiful, as always. Except I (personally) left because I saw the toilet paper that was holding the very borders together: the absurd delusion that it's possible (never mind desirable) to build a European state in the midst of the Middle East, hostile to both its neighbours & its inhabitants, bunkering down into an increasingly narrow little wagon-circle of pretense & cultural disconnection. Post-'67 Zionism is toilet paper all the way down.

  8. מעולה


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: