פורסם על ידי: vandersister | דצמבר 21, 2015

תפסיקו לנבוח, תתחילו לנשוך

בשבוע האחרון שמעתי לא מעט אנשים אומרים "הלוואי שהיינו הכלבה של ראש הממשלה, אולי אז היה אכפת לו מהבעיות שלנו". מדובר, כמובן, בסיפורה הנוגע ללב של קאיה, הכלבה הממלכתית, שנשכה כמה אנשים כולל את רה"מ בכבודו ובעצמו, ועל כן נשלחה להסגר. כשסוף סוף הזדמן לו לראות במו עיניו מהו הסגר, ראש הממשלה הזדעזע והודיע כי יפעל בדחיפות לשינוי הנהלים. "לו רק", צקצקו הבריות בלשונם בייאוש, "לו רק היינו כלבתו של נתניהו".

ובכן, מכובדיי, יש לי חדשות בשבילכם. אתם כבר הכלבה של נתניהו, רק שאתם כלבה מסוג אחר לגמרי. אתם הכלבה שמושכת במאמצים רבים,  יום אחר יום, את המזחלת שעליה יושבים האוליגרכים, בעלי הממון ושודדי הקופה הציבורית ומשאבי הטבע. סביר גם שהמזחלת טעונה לעייפה בשקי כסף – הכסף שיצא מכיסכם. אתם הכלבה שלא פוטוגנית מספיק בשביל להיות מאומצת ולהופיע בתמונות משפחתיות עם האזרח הראשון ורעייתו. ייתכן שאתם כלבה פצועה, או נכה, שתומת עין, קטועת רגל או מקוצצת זנב, שאף אחד לא ייתן לה זמן מסך, דמי ביטוח לאומי או קצבת נכות שמאפשרים קיום בכבוד. כי כל הכלבות שוות, אך יש כלבות השוות יותר.

אני מנהלת את פרויקט "מכתבים לבריאות" כבר מאפריל 2014. לא מעט דיווחים שנשלחו אלינו, גם מצד מטופלים וגם מצד אחיות או רופאים, כללו את הטענה המיואשת: "עד שחברי הכנסת והשרים לא יצטרכו לעבור את זה על בשרם, הם לא יבינו מה עובר עלינו, במערכת הבריאות הציבורית". המקרה המוזר של הכלבה במעון ראש הממשלה מוכיח שהם צודקים במאה וחמישים אחוז, וכל הדיבורים של האזרח הראשון ולהקתו על דאגה לשלום הציבור שווים לרקטום המתולע של כלב רחוב מוזנח.* כל עוד רה"מ לא מתבוסס בהפרשותיו שלו במשך שעות ארוכות מבלי שתהיה אחות שתוכל לגשת אליו, הוא לא יבין מה פשר מחסור באחיות/ים. עד שלא ימתין 20 שעות בחדר מיון בכאבי תופת, הוא לא יפעל להגדלת התקנים של רופאות/ים ושל מיטות אשפוז, וכן הלאה. המסקנה המתבקשת היא, שמה שצריך לקרות כדי שראש הממשלה יטפל ברצינות בקריסת מערכת הבריאות, הוא שמכשיר MRI ינשוך אותו בתחת.

אלא שמכשירי MRI לא נושכים, והנושא של מערכת הבריאות חשוב מכדי שיהפוך לאנקדוטה משעשעת או פוטו-אופ פרוותי. אם לא נלמד להתעלם מהסנסציות מסיחות הדעת, אם לא נאלץ את נציגי הציבור להפנים שאין לנו כוונה לוותר, הם מצידם ימשיכו לכשכש לנו כלבים מול העיניים ואנחנו נמשיך לסבול במסדרונות בתי החולים.

אז למה אנחנו מתעקשות ומתעקשים להמשיך ולבקש סיפורים ועדויות ממערכת הבריאות הקורסת, ולשלוח אותם אל משרדי הממשלה, האוצר והבריאות? ובכן:

  1. כי יש כסף. זו לא גזירת גורל ולא אסון טבע, זו מדיניות. עניין של סדרי עדיפויות. העובדה היא שלכל מה שמוגדר כ"חירום לאומי" תמיד יש תוספות תקציב, ומשרד הבריאות נאלץ להילחם על כל פירור של תוספת שמגיעה באיחור רב. כך חיי אדם ממשיכים להיות הפקר.
  2. כי זה ניסיון אמיתי ליצור קואליציה של רופאים וחולים. אחת השיטות החביבות על משרד האוצר לגרום לאנשים לוותר על הדרישה לתוספת תקציב למשרד הבריאות היא להעלות טענות מסולפות ומעוותות על "משכורות עתק" שהרופאים מקבלים, שלמעשה מגלגלות את האחריות לפתחם של נותני שירותי הבריאות, בזמן שפקידי האוצר עצמם – בעידוד הממשלה – הם שמייבשים את המערכת למוות כבר עשרות שנים. יש אחוז זעום של רופאים בכירים שמרוויחים סכומי עתק. הרוב עובדים במשכורת סבירה עד נמוכה להפתיע. רוצים לדבר על משכורות עתק? אין בעיה: אחרי שבע שנות לימוד מפרכות, סטאז'ר מרוויח בסביבות 5000-6000 ש"ח לחודש, כולל משמרות ארוכות להפליא, ומתמחה עשוי להגיע לסכום של 8000-9000 ש"ח, רק אם יקרע את עצמו בתורנויות. האנשים האלה עוסקים בהצלת חיי אדם, ומשכורתם מתעדכנת פעם בעשרות שנים אחרי מאבקים ממושכים. לעומת זאת, חבר כנסת מתחיל ללא שום הכשרה, לימודים מתאימים או השכלה רלוונטית לתפקידו מקבל יותר מ-40 אלף ש"ח לחודש, ומשכורתו מתעדכנת כמעט כל שנה. כלומר, חברי הכנסת בעצמם מעדכנים את המשכורת של עצמם ונותנים לעצמם יותר מהכסף שלנו. רוב חברי הכנסת, בדרך כלל אלה שיושבים בקואליציה, עוסקים בקיצוץ ומניעת תקציבים שיכולים לשפר איכות חיים, לעזור לחלשים ולעניים ולהציל חיי אדם. בקצרה, הרופאות/ים שמעניקים לכם טיפול בחדרי מיון ובתי חולים מרוויחים פי ארבע עד פי שש פחות מחברי כנסת, בדיוק כמו כולנו. אבל מי שמקבלים את טיפול האח"מ בבתי החולים הם חברי הכנסת, לא אנחנו.
  3. כי עד ששלושת הגופים האחראים לא ישתפו פעולה, המצב לא ישתנה. מוות מיותר של אלפי בני אדם בשנה עקב צפיפות בבתי חולים הוא מצב חירום לאומי לכל דבר. ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות חייבים לעבוד יחד כדי לשקם את המערכת ולתקן את המצב. כל היתר הוא תירוצים, ולגבי "אבל אין כסף לזה", ראו סעיף 1.
  4. כי בתי החולים פועלים על בסיס תקנים שנקבעו בשנות השבעים של המאה שעברה. האוכלוסייה צמחה ביותר מפי שניים. לדוגמה, נניח שבהתחלה היתה אחות אחת על כל חמישה מאושפזים. אחר כך אחות על כל עשרה מאושפזים. היום יש אחות אחת על כל 20 או 30 מאושפזים. פלא שאין להן זמן לגשת לחולים? אפשר בכלל לבוא אליהן בטענות כשהן עובדות בתנאים כאלה?
  5. כי "החיים עצמם" נמצאים בסכנה לא רק במערכת הביטחון. הזנחת משרדי הבריאות והרווחה הורגת אנשים, והעובדה שהתקציבים הללו הם "ילדי הכאפות" הקבועים של התקציב היא אות קין על מצחה של הממשלה. ראינו איך מתנהלים הדיונים בוועדת הכספים, ואנחנו כבר לא תמימים. כשיש לחץ פוליטי חזק מספיק, מיליוני שקלים מועברים בקלות לטובת אינטרסים של מי שידו על ברז המזומנים.
  6. כי מערכת הרפואה הציבורית בישראל היא נכס ולא נטל. למרות הליקויים שלה, מערכת הבריאות שלנו היא מהטובות בעולם, וכוללת את מיטב הרופאות/ים והאחיות/ים, מיכשור וטכנולוגיות מתקדמות וחדשניות וידע ומיומנות ברמה הגבוהה ביותר. אנשים מכל העולם מגיעים לישראל כדי ליהנות מיתרונות תיירות המרפא. מערכת הבריאות הישראלית היא נכס תדמיתי וכלכלי שיש לשמר ולטפח, לא להחניק ולמוטט.
  7. כי לא מוגזם לצפות מחברי כנסת ושרי ממשלה להבין מה עובר על האזרח מן השורה. אם נבחרי הציבור היו נאלצים לעבור את אותן תלאות במערכת הציבורית שכולנו עוברים, אפילו רק בחלק מהפעמים שהם זקוקים לטיפול, סביר להניח שהיו מבינים טוב יותר את חומרת הבעיה. יש דברים שרק החוויה והניסיון יכולים ללמד. מותר לנו לדרוש את השוואת התנאים הניתנים לכלל הציבור לאלה של הח"כים והשרים. זכרו: אנחנו משלמים להם משכורת, וגם מממנים את הפריבילגיות שלהם בטיפול רפואי. אנחנו באמת רוצים לשלם כדי שימשיכו להשתין עלינו מהמקפצה?
  8. כי אנחנו רוצים להיות הקול שלכם. הדבר האחרון שאנשים רוצים לעשות בזמן שהם במצוקה בריאותית הוא להתחיל לכתוב מכתבי תלונה. זו קבוצה מוחלשת, בת ערובה בידי הנסיבות, בלי לובי פוליטי, שכמעט ולא מתלוננת, בין אם מתוך פחד או ייאוש. אנחנו רוצים להיות המגאפון שלכם. ספרו לנו – באתר, בפייסבוק, בהודעות אישיות, על החוויות שלכם ושל קרובי משפחה או חברים. לא תלונות ספציפיות על רופאים/מוסדות מסוימים, אלא דברים שמעידים על קריסת המערכת באופן כללי: המתנה ממושכת לבדיקות, טיפולים או ניתוחים; מחסור במיטות אשפוז או ברופאים מומחים או מרפאות, במיוחד בפריפריה; הפניות לבדיקות (טופס 17) שלא מאושרות; שחרור מאשפוז עם הפניות ל"טיפול בקהילה" שאי אפשר להשיג; עומס יתר על הצוות הרפואי, שלא מאפשר להם לבצע את עבודתם כראוי ומכריח אותם לקבל החלטות בלתי אפשריות; משמרות ארוכות ומתישות מדי שגורמות נזק פיזי לצוות הרפואי, ומסכנות גם אותם וגם את המטופלים. על כל אלה קיבלנו סיפורים, ונשמח לכמה שיותר. ככל שנוכל להציף את נציגי הציבור ביותר סיפורים לאורך זמן, כך יהיה לנו יותר סיכוי להביא לשינוי.
  9. כי זה מרתון ולא ריצת מאה מטר. יש לנו סבלנות. נמשיך להילחם כל עוד יהיו לנו סיפורים שלכם לשלוח וכל עוד המצב לא ישתנה לטובה. אין לנו אשליות, הבעיה לא תיפתר בן לילה. אבל זו לא סיבה לא לחפש פתרון – וליישם אותו.
  10. כי הקול שלכן/ם חשוב ומשפיע. אל תתנו לנציגי הציבור לזלזל בכם ולשכנע אתכם שאין לכם כוח לשנות. אל תגידו "זה לא יעזור, זה קרב אבוד, לא אכפת להם". תעזרו לנו לגרום לזה שיהיה אכפת להם. עם מספיק לחץ, עם מאסה קריטית של אנשים ושל עדויות וסיפורים, אפילו היושבים בחלונות הגבוהים ביותר לא יוכלו להמשיך ולהתעלם מהמצוקה.

הנה האתר שלנו באינטרנט, והנה דף הפייסבוק. אם עוד יש לכן/ם ספקות, שאלו את עצמכן/ם שאלה פשוטה אחת: האם החיים שלכן/ם שווים פחות מהחיים של חיית המחמד של ראש הממשלה?

אם התשובה היא "לא" – אנחנו כאן.

תודה.

=============================================================

* אין בעד מה. ובתיאבון למי שאוכל/ת. 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: