פורסם על ידי: vandersister | פברואר 16, 2015

זנב לאריות

היה זה לילה קודר וסוער. אם המושבות כרעה תחת נטל טיפות המים. וכפי שקורה תמיד כשיורד גשם במשך יותר מחמש דקות, האינטרנטים נמסו כעוגיית חמאה דנית בספל תה מהביל וסירבו לחברני לסרטון הוויראלי דו ז'ור, "קיפוד לבקן רוכב על היפופוטם ננסי ברוורס". הרהרתי באפשרות להצטייד בספל תה חדש אחרי שאחלץ ממנו את תלולית הבצק העגומה שפעם היתה עוגייה נאה ופריכה, מקושטת בגבישי סוכר לנוי.

לפתע, נשמעה דפיקה קלה בדלת הארון. מבפנים.

מעניין, חשבתי לעצמי. מי היה מאמין שאפוקליפסת הזומבים תתחיל דווקא בפתח שמיקווה, ודווקא בארוני הצנוע? אך אז נשמעה דפיקה נוספת ואחריה כחכוח מנומס. זומבים לא מכחכחים בגרונם בנימוס, הרגעתי את עצמי, ופתחתי את דלת הארון.

בתוך הארון עמד פאון חביב למראה, לבוש באפודת צמר עם דוגמת משבצות ואוחז בידו צנצנת קטנה. "סלחי נא לי על ההפרעה", אמר הפאון בקול נעים,  "נגמר לי הסוכר בבית והשכנים הקרובים ביותר נמצאים במרחק חצי שעת הליכה. שמא אוכל לשאול ממך מעט סוכר? הלא זו שעת התה".

"מר טומנוס?…" שאלתי את הפאון, "זה אתה?"

"אכן כן, בת חווה. האם הגעתי בשעה לא מוצלחת? אוכל לחזור שוב בעוד 400-500 שנה."

"לא לא", הזדרזתי לומר, "זה בסדר גמור. היכנס בבקשה. האמת היא שבדיוק התכוונתי למזוג לעצמי עוד כוס תה – אולי תרצה להצטרף אלי?"

"כה חביב מצדך", אורו פניו של הפאון, "לעונג הוא לי."

מזגתי תה לספלים. "תרצה אולי משהו ליד התה? יש עוגיות חמאה וערגליות."

"מעולם לא טעמתי הר-גליות", השיב הפאון, "ממה זה עשוי?"

"שאלה טובה", גירדתי בפדחתי, "באמת לא ברור."

הסתפקנו בעוגיות החמאה. בעודנו מתענגים על התקרובת, העזתי לשאול:

"אמור נא, טומנוס יקר, המעבר בארון לא אמור להיות מהצד שלנו לצד שלכם? כלומר, מהעולם שלנו לנרניה?"

"כך היה במשך כל השנים", השיב הפאון והניח את ספלו על הצלוחית, "אך לאחרונה התרופפה מעט המשמעת. הנסיבות, את מבינה."

"הנסיבות?" הקשיתי.

"אכן, גברתי היקרה. פעם ילדות וילדים היו חוצים את הפתח ומגיעים אלינו כדי להתנסות בהרפתקאות, להפגין גבורה ונחישות, ולאחר מכן לחזור בחזרה לעולמכם וליישם בו את אשר למדו".

"ועכשיו?" כמעט חששתי לשאול.

"בימים אלה, העלמה", הניד הפאון את ראשו בצער, "הם לא רוצים ללמוד. הם מעדיפים לקבל את התשובות מראש ולא לגלות אותן בעצמם. שלא לדבר על הטרחה – לחיות חיי דלות והסתפקות במועט בין ההרים והגבעות של נרניה, לצעוד ברגל ימים ושבועות שלמים, להירטב בגשם ובשלג או להתייסר בצמא בחציית המדבר… זה לא בשבילם. אחד מהאחרונים שהגיעו אלינו אמר לי 'בשביל מה אני צריך לרכב עכשיו שעות על סוס, אני מעדיף לראות תלהביסיה'. 'אתה חושב שתצליח גם לראות את האריה הגדול, אסלן, שם בתלהביסיה שלך?' נזפתי בו. 'ברור', השיב לי הפרחח, 'בערוץ מדע וטבע'. בשלב הזה גם אני נואשתי, גברתי."

"כן, זה מובן". הרהרתי לרגע. "אבל למען האמת, פאון יקר, גם אני התאכזבתי לא מעט מנרניה".

"מדוע?"

"ובכן, בתור מקום שאמור להיות ארצם של בני חורין, זו בכל זאת דיקטטורה מלוכנית".

"מה זה אומר?" הפאון נטל עוד עוגיית חמאה.

"זה אומר שאתם לא בוחרים באופן חופשי מי ישלוט בכם. יש מלכים ומלכות, ואסלן מחליט מי הם יהיו, ואתם הנתינים שלהם".

"אין כל צורך לבחור", השיב הפאון, "אסלן תמיד צודק".

"זה בדיוק העניין. אצלנו אין דבר כזה, מישהו שתמיד צודק. כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות. לכן צריך להחליף מדי פעם את השליטים, כי אנשים שיש להם כוח בדרך כלל מנצלים אותו לרעה".

"ומי נותן לאנשים הללו את כוחם, אם לא אסלן?"

"אנחנו. האזרחים".

"אתם נותנים כוח לאנשים שמנצלים אותו לרעה?"

"במובן מסוים, כן."

"והם המלכים שלכם?"

"הם יושבים בממשלות שלנו. הם הנציגים הנבחרים שמטפלים במדינה בשבילנו."

"הם גובים מסים מכל מי שיש בידו לשלם ומעבירים אותם למי שאין ידו משגת להתפרנס?"

"לא בדיוק. דמי אבטלה מוגבלים לתקופה מסוימת…"

"הם דואגים שיהיו לכולם מזון ומלבוש לפי צרכיהם?"

"אה, לא תמיד. לביטוח לאומי יש ועדות…"

"הם דואגים שתהיה תמיד קורת גג מעל ראשכם?"

"הדיור הציבורי הוא נושא בעייתי…"

"הם דואגים לסעד ומרפא לחולים ולבאים בימים?"

"מעניין שאתה מזכיר את זה, כי אני בדיוק עובדת על…"

"דואגים?" שיסעני הפאון.

"לא", השבתי בדכדוך, "לא ממש".

"אז במה טובים המלכים שלכם מאלה שלנו?"

"לא אמרתי שהם יותר טובים. אמרתי שאנחנו תקועים איתם", נאנחתי כבדות, "ולנו אין אפילו אסלן שיכול לסדר את העניינים".

"אל ייאוש, גברתי היקרה", ניחמני הפאון, "יש עולמות גרועים מזה. שמעתי אפילו על עולם שבו אנשים נכנסים לתוך מרכבת ברזל על גלגלים ונתקעים בה בנסיעה אינסופית, במחנק וזיעה ורוב ייסורים".

"זה לא עולם אחר, זה מסלול האוטובוסים בציר ז'בוטינסקי".

"הממ", ליטף הפאון את זקנו בהרהור, "באמת לא שפר עליכם גורלכם. אך כעת עלי לשוב לביתי".

טומנוס קם על רגליו, ניער כמה פירורים מעל אפודתו הנאה, והושיט לי יד ללחיצה.

"אני מודה לך מקרב לב על השיחה הנעימה ועל האירוח ביד נדיבה. אם תרצי, תוכלי לבוא ולבקרני! הביאי עמך את ההר-גליות ואערוך לנו שולחן עמוס בכל טוב".

"תודה, פאון יקר", השבתי, "נראה לי שאשאר כאן לעת עתה. אם אין אסלן, כנראה שנגזר עלינו לתקן את העולם הזה במו ידינו".

"חשבתי שכך תאמרי", חייך הפאון ולחץ את כף ידי בשתי ידיו. אחר כך צעד לתוך הארון ונעלם.

נותרתי לבדי עם מחשבותיי. כנראה שעלי להמשיך גם ללא עידודו של האריה הגדול. וגם בלי עוגיות חמאה, כי הפאון הידידותי חיסל את כולן, ביחד עם שאריות התקווה שעוד נותרו לי לעתיד טוב יותר.

בפעם הבאה הוא מקבל רק תה.


Responses

  1. תיקון עולם, powered by shortbread.

    נשמע לי סביר לגמרי, האמת.

  2. אנחנו באמת נראים אדיוטים, לא?

  3. הייתי צריכה להיות עצובה עכשיו, אבל עם מר טומנוס, תה ועוגיות חמאה איך אפשר להתעצב? מציאות זה ממש over rate…

  4. מקסים, עדיף אפילו על תה ועוגיות

  5. מר טומנוס! התגעגעתי אליך!

    (כן, יש דברים רלוונטים יותר להגיד. דברים בוגרים יותר. אבל… טומנוס!)

    טוב, בסדר: "זה בדיוק העניין. אצלנו אין דבר כזה, מישהו שתמיד צודק. כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות. לכן צריך להחליף מדי פעם את השליטים, כי אנשים שיש להם כוח בדרך כלל מנצלים אותו לרעה".
    אהמ *להחליף מדי פעם* אהמ.

  6. מבריק.

  7. בגיל 14 סיימתי את כל ספרי נרניה שהיו בספריה העירונית ואמרתי לאימא שלי שאני לא אהיה מתבגרת כמו סוזן וחבל שאסלן לא יכול להחליף את נתניהו. עדין חורף וחג המולד לעולם אינו מגיע….

  8. פוסט מטריף! תהיתי מתי המרק הקודח במוח שלך יוציא משהו על הזוועות השילטוניות שלנו. כתבת כל כך יפה, כל כך עשיר. לא מובן מאליו היכולת הזו לכתוב דברים בצורה כזו. המשיכי, כי את הקולות של אלו שאומרים את הדברים ללא הכישרון מושתקים באלימות…


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: