פורסם על ידי: vandersister | מאי 16, 2014

חטא על רשע

הידעתם שהקפה המשובח והיוקרתי בעולם הוא למעשה קפה מחורבן? אני לא מתכוונת לומר "מחורבן" בהשאלה, דהיינו "גרוע". הכוונה למחורבן ממש. פולי הקפה היוקרתי הלזה, "קופּי לואק" שמו, נאכלים במיוחד על ידי חתולי זבד (Civet), מעוכלים ומופרשים על ידם. אנשים אוספים את הגללים, שולים מתוכם את הפולים שעוכלו וטוחנים אותם לכדי קפה שתהילתו נודעה בתבל כולה. אניני הטעם האמיתיים, כך מספרים, קונים את הפולים בצורתם הגולמית – דהיינו, כשהם עוד משובצים בתוך הגללים – ומחלצים את הפולים בעצמם, על מנת לשמר עד כמה שניתן את הארומה הייחודית. פעם אפילו התייחסתי לקפה היוקרתי הזה בפוסט שנכתב במיוחד עבור המכון להיתוך קר של פתח תקווה.

מדוע נזכרתי דווקא השבוע בתעשיית הקפה המחורבן אך יקר מפז? כי מסתבר שהפרסומאים הישראלים, או לכל הפחות נתח נכבד מתוכם, משתמשים בדיוק באותה השיטה של משווקי קופי לואק, רק לוקחים את זה צעד אחד קדימה: בקקי שהם מוכרים לנו לא מסתתר שום דבר יוקרתי. הם גורמים לנו לחשוב שכן, וכך אנשים מתפתים לחפור בערימות של חרא בתקווה למצוא שם את המוצר יקר הערך; אך בסופו של דבר, צרכני הזבל הפרסומאי מעלים חרס בידם, וכשאני אומרת "חרס", אני מתכוונת ל"חרא באיכות כל כך גרועה שאם היו מנסים לדשן בו שדה חיטה, השיבולים היו מגישות קובלנה רשמית לבית הדין הבינלאומי בהאג".

לפני מספר שבועות כתבתי בבלוג הזה על החרפה שכונתה בשם המטעה להכעיס "קמפיין למניעת השמנה בקרב ילדים". משרדי הפרסום שהשתתפו בפרץ הבריונות הפרסומי הזה נקטו בשיטות של ביוש ילדים שמנים, חיזוק סטיגמות שליליות שקיימות לגביהם וגורמות לבידודם החברתי, ובאופן כללי הפיכתם מטרות לחיצי לעג ואשמה, במקום לתמוך בהם ולעודד אותם.

מסתבר שעבור פרסומאים ישראלים (או לפחות נתח נכבד מתוכם), מדובר בשיטת פעולה קבועה. הם בוחרים פלח אוכלוסייה ו/או קבוצה אתנית ו/או אדם פגיע שאפשר לנצל, להשפיל ולהפוך ללעג ולקלס בעד בצע כסף, ומשתמשים בפרובוקציה האווילית והאינפנטילית ביותר שתקומם ותכעיס את מספר האנשים הרב ביותר. קצת כמו ילד שעושה פיפי על השטיח בסלון כי הוא רוצה צומי. אחר כך יצרני הפיפי, כלומר הפרסומאים מהסוג הזה, טוענים שהצליחו להשיג את מטרת הקמפיין כי "זה מעורר מודעות למוצר והרבה אנשים מדברים על זה". לעניין הטיעון הזה רק אומר, שכאשר מישהו מוצא ג'וק בתוך קופסת שימורים מתוצרת חברה ידועה, הוא מעורר הרבה מודעות למוצר בקרב חבריו והרבה אנשים מדברים על זה בפומבי, ומחליטים להימנע מחברה שמשווקת ג'וקים בתוך קופסאות שימורים. כך שלא, לא כל תשומת לב היא חיובית או משתלמת.

התרגלנו לכך ששיטת הפעולה של הפרסומאי הישראלי הממוצע מבוססת על חלאנות (מהמילה "חלאה" – תרגום לדושבגיזם, פרי מוחו של ירון רימר) ותפיסה ילדותית של "שמו לב אלי, מה זה חשוב איך". עם זאת, נראה כי השבוע נשבר שיא החלאנות מחדש, הישג מרשים לכל הדעות לחבורת יצרני זבל אורגני באיכות ירודה.

בשבוע שעבר פורסם כי חברת סטרטאפ ישראלית בשם Livelens החליטה לפרסם את המוצר שלה, ולצורך העניין רצתה לגייס טאלנט. עד כאן, לגיטימי. אלא מאי? על מלאכת הכנת הקמפיין הופקד הפרסומאי הישראלי ספי שקד, שהחליט שהפרזנטור המתאים ביותר למוצר הוא ג'אנטג'י טאמסנקה, האיש שהתחזה למתורגמן לשפת הסימנים בטקס האשכבה לנלסון מנדלה, ועורר סערה עולמית כשהתברר שהוא למעשה עבריין סדרתי וחולה סכיזופרניה. בעקבות הסערה, טאמסנקה אושפז במוסד פסיכיאטרי. 

אך לא דברים פעוטים כגון היסטוריה פלילית עשירה ואשפוז במוסד פסיכיאטרי ירתיעו את הפרסומאי הישראלי הממוצע. חברת הפרסום בניצוחו של שקד ובאישורה של חברת Livelens שיקרה למנהלי המוסד הפסיכיאטרי, הוציאה את טאמסנקה במרמה מהמקום לצורך יום צילומים, ולמעשה חטפה אותו. מדובר לא רק בעבירה מפורשת על החוק, אלא גם בעבירה מהדהדת על חוקי ההיגיון, השכל הישר והמוסר. במעשה הזה הצליחו הפרסומאי וחברת הסטרטאפ לפגוע ברשויות החוק בדרום אפריקה, בזכרו של נלסון מנדלה, בקהילת פגועי הנפש, וגם בקהילת החירשים, במחי קריאייטיב חסר מצפון אחד.

הישג מרשים או מבחיל? אם תשאלו את הפרסומאי הנכבד, מבחינתו מדובר בהצלחה. לא רק שאינו מתבייש במעשיו הלא חוקיים והנבזיים, הוא אף מתגאה בהם. עד כדי כך שאין לו שום בעיה לומר, בראיון לרשת NBC, כי "אף אחד לא חשש שמצבו הבריאותי של טאמסנקה ימנע ממנו לבצע את התפקיד כראוי. 'ראינו אותו, הוא בחור נורמלי", אמר שקד, "אחרי הכול עכשיו הוא יכול להרוויח מזה גם כסף ולחזור למסלול. מבחינתנו מדובר בסיפור עצוב עם סוף טוב'."

הג'וק שבתוך קופסת השימורים אינו מטריד את ספי שקד ואת חברת Livelens. אין להם שום בעיה למכור לנו גללים מהבילים ולטעון שמדובר בזהב טהור. אין להם שום בעיה לעשות ככל העולה על רוחם, כל עוד מבחינתם הם מקבלים את הצומי שלהם. ובכן, לא בהכרח. לא אם נחליט שאנחנו לא קונים את החרא.

האנשים האלה מקבלים הרבה מאוד כסף – המון, המוןןןןןן כסף – כדי לזבל לנו בשכל. הם משתלטים על המרחב הציבורי שלנו, נכנסים למחשבים ולמכשירי הסלולר שלנו, לרשתות החברתיות, לטלוויזיות, לרחובות. הם מקבלים יכולת השפעה אדירה על הדעה שלנו, בעד סכומים לא מבוטלים. אם אנחנו מאמינים שיש דברים שהם פסולים, מבחינה חוקית, מוסרית ואנושית, עלינו להקיא מתוכנו את הביטויים למעשים האלה. פרסומאים אולי חושבים שהם שולטים במצב. הם לא. לא אם נסרב לשתף פעולה. ואגב, הייתי רוצה להאמין שיש אנשות ואנשים בעולם הפרסום שגם הם מסתייגים, אם לא נגעלים ממש, מאסטרטגיות פרסום מהסוג הזה – כלומר, מהשפלה של אנשים לוקים בנפשם בעד בצע כסף. הייתי מצפה שהם יעבירו ביקורת מפורשת על מעשים כאלה ויתנערו מהם בריש גלי.

אם חסרה לכם עוד דוגמה לשיטת הפעולה של הפרסומאי הישראלי, הנה דוגמה טרייה מהימים האחרונים: הפרסומת לבירה גולדסטאר שהיא רפש מיזוגני טהור, שלא לדבר על עלבון לאינטליגנציה. תוכלו לראות בתיאור הסרטון בדיוק מי האנשים שאחראים על הפסולת הזו. אני לא נוהגת לשתות בירה, אבל חברותיי וחברי שכן שותים מבטיחים לי שממילא האיכות של בירה גולדסטאר תואמת לרמת התחכום והעידון של הפרסומאים שלה. עם זאת, יש כרגע תרעומת גלויה וקריאה להחרמת הבירה ברשתות החברתיות, ובצדק גמור. "הידד", יעלזו הפרסומאים, "השגנו צומי! זה נהדר!"

פרסומאים יקרים, זוכרים את רני רהב? ההוא שאנשים התחילו להחרים את החברות שהוא מייצג, בעקבות המתקפה הבוטה שלו על העיתונאית שרון שפורר ובעקבות התנהגותו הבריונית והטלת מימיו המופגנת על כל מבקריו? תגובת הנגד הזו גרמה לו נזק. ולא סתם נזק תדמיתי, שידוע לנו שלא ממש מעניין אתכם: נזק כספי. כן כן, בבטן הרכה שלכם, באמתחת המזומנים. רהב נאלץ להתנצל ולבצע בקרת נזקים, כי לא לעולם חוסן, ויש גבול לכמות הטינופת שאפשר לשפוך על אנשים ולצפות שישלמו תמורתה בתשומת לבם ובמצלצליהם.

אז מה אנחנו יכולות ויכולים לעשות? להיות צרכנים נבונים. להסתכל על הפרסומות ועל השירותים והמוצרים שמציעים לנו בעין ביקורתית. לא להסכים לקבל כל גילוי של רפש ורשעות כלפי אוכלוסיות מוחלשות כ"גאונות פרסומית". להוקיע אם צריך, לצאת חוצץ כשאפשר. במלחמה על התודעה שלנו, יש לנו יותר כוח משהפרסומאים היו רוצים שנאמין.

ובעיקר, חשוב לבחוש היטב את הקפה ולרחרח אותו בזהירות לפני השתייה. אם עולה ממנו ניחוח של קקי, כנראה שהוא הוכן בידי פרסומאי ישראלי.

 


Responses

  1. מתי יוסיפו פה אפשרות שיתוף בפייסבוק?

  2. פעמיים בחיי תרמתי כסף באינטרנט, פעם אחת לויקיפדיה, ופעם אחת לחוסם הפירסומות של אדבלוק פלוס.
    גם אני מחרים את גולדסטאר.

  3. גם אני תוהה מתי יהיה שיתוף בפייסבוק….
    ולעצם העניין- שאפו. כל מילה צודקת.

  4. זהו אגב אחד הנושאים שבהם יש ללמוד מהחרדים. אצלם אין חכמות – תפרסם מודעה לא צנועה? הם לא קונים ולא משנה אם תעשה שמיניות באוויר אחר כך.

  5. פוסט מוצדק ומדויק, מזכיר את מה שנכתב ממש לא מזמן על השוביניזם הכאילו מודע לעצמו בפרסומות והנזק המשני שהוא גורם. http://www.dvarhamefarsem.co.il/?a=36037

  6. אני ממש אוהבת בירה גולדסטאר (קיבוצניקית חסרת תקנה). לכן עוד יותר מצער ומעליב אותי הקו הפרסומי שהם נוקטים בו כבר תקופה ארוכה ומאלץ אותי לא לקנות את הבירה שלהם. לא נותנת יד למיזוגניה ושוביניזם כאלה.

  7. הסכמתי עם התוכן לא אהבתי את השימוש בהכללה 'הפרסומאים הישראלים' יש לא מעט כאלו שאינם מבשלים קקי לארוחת הצהרים ונראה לי שכתבה היוצאת חוצץ נגד הכללות תוך כדי שהיא עושה שימוש בהן יוצא שכרה בהפסדה.

  8. לפני כמה שנים הייתה פרסומת דומה, ושאלתי את אבא שלי שקצת מבין בתחום מה ההגיון בלהעליב 50% מהלקוחות הפוטנציאליים – שהרי גם נשים שותות בירה. הוא אמר שההנחה בחברות הפרסום היא שנשים שירצו לצאת מדליקות ישתו גם הן את הבירה המדוברת, כמו אומרות: "אני איתכם, אני לא מהנודניקיות הבכייניות".

    והנה אני יושבת בפאב ונשים "מדליקות" מזמינות דווקא את הבירה הזו. לכי תנסי לומר להן משהו בעניין, והן יסתכלו עלייך כאילו נפלת מהגיהנום הפמיניסטי, בעוד שהן מלכות הקול עלי אדמות.

    אני בספק אם יש פתרון צרכני לעניין הזה, אבל אני לגמרי איתך. מהמוצדקים שבפוסטים.

  9. משהו בכוון… שיטות הפעולה של החברה לישראל – http://www.blacklabor.org/?p=54634

  10. אתה מודה שמי הוא חלש ועדין נמצא בסכנה אמיתית לאלימות מהסביבה וזה נראה לך תקין?
    אתה חושב שאיזה ניסוח מתנשאהככל שיהיה שקול לאגרוף או סכין?
    אני מתחיל להבין למה כשפלשתינאים מסויימים נטשו את דרך הטרור החלו להאשים אותם ב"טרור הסברתי","טרור דיפלומטי".
    מה שאתה מודה בו הוא שהאלימים פשוט לא מסוגלים להתמודד. לא עם טיעונים מנוסחים היטב ולא עם שפה רהוטה ולכן הם מגיבים באלימות. משום מה זה נראה לך בסדר גמור

  11. להרביץ למידהו כדי שישתוק? כן, אם הוא מאיים עלי או מסית נגדי. לא אם הוא פשוט חכם יותר או אומר דברים שאין עליהם תשובה.
    לפחד שיכו אותך זו לא חולשה אם אתה אכן חלש יותר – זאת הערכה נכונה דל המציאות. להכות כי אין לך תשובה יותר תשובה מול טיעון מנומק זו חולשה.
    אבל אם הטענה שלך היא שאנשים הם אלימים בגלל מה שעברו בחיים אז לפלשתינאים יש יופי של תירוץ.

  12. […] מעורר החלחלה שבו משרד פרסום עבר על החוק בצורה בוטה וניצל אדם עם בעיות נפשיות כדי להשיג גימיק עלוב. במילים אחרות, רוב המפרסמים […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: