פורסם על ידי: vandersister | אפריל 28, 2014

אף לא מיטה אחת לרפואה

חברות, חברים, אחיותיי ואחיי למשפחת האדם, הטו לי אוזן. אספר לכם סיפור קטן עלי ועל כולנו.

כשאחות ורופאת משפחה בקופת חולים מסתכלות על החתך שנשאר לך בגב מהניתוח לפני חודש, מצקצקות בכובד ראש ואומרות שכדאי שכירורג יראה את זה, את נוטה לא להתווכח. לכן מיהרנו, ואן דר אמא ואני, לבית החולים הקרוב, הלא הוא "השרון", כדי שכירורג יסתכל על הפצע ויגיד לנו אם יש סיבה לדאגה או שאפשר לחזור הביתה בלב שקט. עברה כשעה עד שהתקבלנו לבדיקות ראשוניות אצל אחות עייפה ועצבנית – לחץ דם, חום, שאלות כלליות – ועוד כשעה וחצי עד שהגענו לחדרו של הכירורג. הכירורג העייף והעצבני קיבל אותנו לחדרו, ואז מלמל משהו על התייעצות ונעלם לעשרים דקות. המשכנו להמתין. כשהכירורג שב, הוא טען שאינו מוכן לטפל בחתך מניתוח שלא הוא ביצע (?) וסירב לטפל בי (?!?) תוך שהוא ממליץ לי לגשת למיון של בי"ח שיבא, כי שם בוצע הניתוח.

כך שאחרי כשלוש שעות שרובן המתנה וסופן דחייה על ידי הרופא המטפל, ניסינו לקבל שחרור מבית החולים, והמזכירות לא הסכימו לתת לנו ללכת עם ההפניה המקורית שקיבלנו במרפאה לגשת למיון. לדברי מנהלת המזכירות, "אני צריכה לגבות את התשלום, 856 ש"ח, מקופת החולים". – "על מה בדיוק את גובה תשלום?" שאלתי אותה. "הרופא שלכם סירב לטפל בי". קיבלתי תשובה בנוסח אה-בה-ציגלה-מה-זה-מה-יש-תביאי-את-הטופס. ציידו אותנו בצילום של ההפניה המקורית, ומשם המשכנו לחדר המיון בשיבא.

בשלב זה, אנשות ואנשים, כבר היינו מדוכדכות, עצבניות וכאובות. ואן דר אמא היא לא אדם בריא במיוחד, ואני הייתי כאמור קצת פחות מחודש אחרי ניתוח גב. אפילו את השעתיים וחצי של ישיבה במיון של בית חולים "השרון" היה אסור לי לעשות, טכנית, והנה נשלחתי להמתין שוב. ובכל זאת, החשש מפני זיהום בעמוד השדרה גבר על העייפות. שוב התקבלנו על ידי מזכירה, והתיישבנו לחכות. מיון ראשוני אצל האחות. תור לרופא. לקיחת דם. המתנה. המתנה. המתנה.

בשלב מסוים כל הגוף שלי זעק מרוב כאבים. אחרי ישיבה של שעתיים וחצי בחדר מיון אחד ועוד שלוש שעות בחדר מיון שני, כשאני לא אמורה לשבת יותר מחצי שעה רצוף לכל היותר בהוראת הרופאים, חיפשתי נואשות מקום לשכב בו קצת. האפשרויות שעמדו לרשותי היו כדלקמן: לשכב על הרצפה, כשאין לי שום דרך להתכופף ושום דרך לקום לאחר מכן, וסביר שזו לא אופציה הגיינית במיוחד; לשכב על שורת מושבים בחדר ההמתנה, אפשרות לא מאוד נוחה לגב ולא לגמרי הוגנת כלפי הממתינים האחרים לטיפול, כי חדר ההמתנה הפך לצפוף יותר ויותר מרגע לרגע; לבקש מהאחיות שיתנו לי מיטה לשכב בה. בחרתי באופציה השלישית, והלכתי להתחנן על נפשי.

"אין לי מיטות", אמרה לי האחות העייפה והעצבנית במיון אורתופדיה. "לכי דברי עם האח הראשי במיון הכללי". – "מה פתאום באת לכאן?" התרגז עלי האח הראשי במיון הכללי, "לכי דברי עם האחות במיון אורתופדיה". אני לא טובה בלהיות כדור פינג-פונג, אז בלעתי את רוקי, התהלכתי קצת במסדרון, והשתדלתי לזכור שאנחנו כאן למטרה חשובה. אני חזקה, אני יכולה לעמוד בכאבים.

או שלא. אחרי חמש שעות המתנה במיון שיבא, שהגיעו אחרי שלוש שעות המתנה במיון השרון, שהגיעו אחרי שעה של המתנה והתרוצצות בקופת החולים, פשוט לא יכולתי יותר. הלכתי שוב לאחות הראשית של מיון אורתופדיה, ואמרתי לה "אני יודעת שעמוס פה היום, אבל אני נמצאת בסיכון של גרימת פריצת דיסק נוספת לעצמי. אני לא יכולה לעמוד או לשבת יותר. אני חייבת לשכב". – "אין לי מיטה!" נבחה עלי האחות העצבנית והעייפה ודחפה אותי החוצה מחדר הבדיקות, "לכי למיון הכללי. אם אין להם מיטה, אין מה לעשות!"

הסצינה הסופית נדמתה לטיוטה שנזנחה מתוך מחזה של חנוך לוין: מצד אחד, אישה צעירה ומנותחת-גב, מותשת מיום שלם של התרוצצויות, עמידה וישיבה לסירוגין, דחיות של רופאים ואחיות ומזכירות, ממררת בבכי ומנסה להסביר לאח הראשי של חדר המיון שהיא פשוט לא יכולה לעמוד יותר, כי נשבר לה הגב, שלא לדבר על הזין, מרוב ההמתנה הזו. מצד שני, אח ראשי של חדר מיון בתפוסה של יותר מ-100%, צועק על האישה הצעירה דברים בנוסח "אין לי מיטה! מה את רוצה שאני אעשה, שאקח אותך 'שק קמח' על הגב שלי?? אין מיטות!! אין!!!"

בעקבות המהומה, הכירורג העצבני והעייף שהיה במקום הודיע לי שהגיעו סוף סוף תוצאות הבדיקות, אין סכנה מיידית מהחתך, ואני יכולה להתאשפז ללילה ליתר ביטחון, או לחזור בעוד יומיים ולנסות לתפוס את המנתח שלי ישירות במחלקה. ויתרתי על תענוג האשפוז, והלכנו – יותר נכון, דידינו – הביתה.

מה שעצוב באמת הוא שזו לחלוטין לא אשמת הצוות. אכן, לא היו מיטות. אכן, היו יותר מטופלים ממה שהמקום מסוגל להכיל. יחד איתנו בחדר ההמתנה היו איש עם כוויה חמורה ברגל, ילדה עם אצבעות שבורות, אישה עם חשד לאפנדיציטיס, איש מבוגר עם חשד להתקף לב. כולם ישבו וחיכו, שעות על גבי שעות. לא בגלל רשעות הרופאים ואטימות המערכת, אלא בגלל שבמילים פשוטות, מערכת הבריאות במדינה לא יכולה לספק את צרכי האוכלוסייה. זו אשמתם ואחריותם הישירה של הממונים על תקצוב ותחזוקת המערכת הזו, דהיינו, שרי הממשלה.

חזרתי הביתה במצב כמעט אובדני. למזלי, יש לי חברות טובות שמושיטות מדי פעם יד לתוך החשיכה שאני נמצאת בה, טופחות על זרועי ומזכירות לי שיש אור בחוץ. אחת מאותן חברות הציעה לי להפוך את התסכול והעצבים למשהו מועיל. ובכן, אני רוצה לעשות זאת, אבל אזדקק לעזרתכן ולעזרתכם. הנה מה שאני מציעה.

כמעט לכל אחת ואחד מאתנו יש סיפור על טיפול לקוי, המתנה של שעות ארוכות, הגעה לרופא/ה או לאח/ות עצבני/ת ועייפ/ה, היתקלות בקיר של בירוקרטיה, סבל כזה או אחר בגלל חוסר היכולת של מערכת הבריאות לתת מענה הולם לתחלואינו. שִלחו לי את הסיפורים הללו. אני אעביר אותם הלאה. אני מתחייבת בפניכם שכל סיפור וסיפור שיגיע אלי יקבל מכתב משלו, שיישלח אל שרת הבריאות, שר האוצר וראש הממשלה. זוכרים את אנדי דופריין מ"חומות של תקווה", ששלח מכתבים במשך שנים רבות, בכל יום עוד מכתב, עד שקיבל את מבוקשו? אני רוצה לפתוח ביוזמה דומה. כל יום יישלחו שלוש מעטפות עם סיפור מהסיפורים של כולנו. ככל שיישלחו יותר סיפורים, כך הפרויקט יימשך זמן רב יותר. שבועות, חודשים, שנים. עם הזמן, אפילו העוזר העיקש ביותר, הפקידה האדישה ביותר, לא יוכלו להתעלם ממסת המכתבים.

למה מכתבים ולא, נניח, תלונות בפייסבוק או דואר אלקטרוני? כי קל יותר להתעלם מפניות אלקטרוניות ולמחוק אותן. ניסיתי לפנות  בפייסבוק ליעל גרמן, שרת הבריאות, ולשר האוצר, יאיר לפיד. במקרה הטוב לא היתה תגובה. במקרה הרע והנפוץ, הודעות שלא מהללות אותם נמחקות. לעומת זאת, מכתבי נייר חייבים לעבור ביקורת, חייבים להיות מתויקים, חייבים לקבל יחס. אני יודעת שזה הרבה פחות ממה שמגיע לכולנו, אבל כל מכתב כזה ישמש כגלעד צנוע, אות וסימן למה שעובר עלינו מדי יום.

לא אוכל להבטיח לכם שינוי מיידי לטובה. לא אוכל להבטיח את נכונותם של השרים וחברי הכנסת לחולל שינוי אמיתי לטובת כולנו. אני כן יכולה להבטיח שלא אוותר, ואמשיך לשלוח את הסיפורים הללו מדי יום ביומו, כל עוד הם ימשיכו להגיע אלי. תיבת הדואר תכיר היטב את פרצופי וצוות המשרדים של חברי הממשלה הרלוונטיים יכירו היטב את פרויקט "מכתבים לבריאות". הם לא יוכלו להגיד שלא התרענו, שלא סיפרנו להם עד כמה המצב חמור.

איך לשלוח סיפורים? לצורך העניין, חברו אלי כמה חברות וחברים, אנשים טובים שכמותם, ועזרו לי להקים אתר, עם טופס אלקטרוני שיביא את הסיפורים ישר אלי: http://healthletters.wordpress.com/your-story/. כל סיפור שיישלח יישתל בתוך מכתב, יודפס, יישלח בשלושה עותקים ויועלה לאתר. ככל שהם ילכו ויצטברו, כך קשה יהיה יותר להתעלם מהם. חשוב לי לומר: המטרה היא לא לנגח בתי חולים ספציפיים או להתלונן על רופאים ספציפיים. יש תלונות ספציפיות והן מוצדקות בהחלט, אבל המטרה כאן היא לעורר את מודעות היושבים בממשלה לעובדה שמערכת הבריאות זקוקה להצלה מיידית. עכשיו. בלי תירוצים ובלי גרירת רגליים.

כל מכתב יכיל את הסיפור שלכם ויסתיים במסר הקבוע הבא:

"מאז שנת 1976 לא עודכנה מערכת התקינה הקובעת את מספרי הרופאים, האחיות, מיטות האשפוז ואמצעים חיוניים נוספים בבתי החולים ובמרפאות. משנה זו ועד התקופה הנוכחית, אוכלוסיית ישראל גדלה מ-3.5 מיליון איש ליותר מ-8 מיליון. כל ההבטחות להוסיף תקנים לאנשי צוות ומיטות אשפוז טורפדו בשל חוק ההסדרים ולא מומשו.

ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את תיק הבריאות. מערכת הבריאות בישראל כבר לא נמצאת "על סף קריסה", היא קורסת בפועל. כעת האחריות נמצאת בידיכם.

אנו, אזרחיות ואזרחי ישראל הסובלים מדי יום כתוצאה מההזנחה המתמשכת, דורשים להציב את שיקום מערכת הבריאות בראש סדר העדיפויות הלאומי, ולייחס לתקציב ולקשיי התפעול של מערכת הבריאות את אותה מידת חשיבות שמוענקים לתקציב ולקשיים של מערכת הביטחון. ההגנה על חייהם של אזרחי המדינה כוללת לא רק פעילות צבאית, אלא גם את השמירה על תפקודן התקין של מערכות מצילות חיים, מאריכות חיים ותומכות באיכות החיים. אנו נמשיך להזכיר לכם מדי יום ביומו עד כמה גרוע המצב, עד שנראה שינוי לטובה מיושם בפועל".

עיקר העבודה של עריכת המכתבים והכנתם להדפסה ושליחתם נופלת על כתפי ועל כתפי חבריי שהצטרפו אלי למסע (ואני אסירת תודה להם)*. יהיו לנו הוצאות מסוימות: נזדקק למעטפות ובולים, נייר להדפסה, ובמקרה שלי אולי אפילו מדפסת, כי אין לי כזו כרגע. מהסיבה הזו, ובגלל שהנושא כל כך יקר ללבי, הוספתי לבלוג הזה ולאתר הרלוונטי כפתור תרומות. אני לא מצפה לתרומות מכולם ואני לא מצפה לתרומות בסכומים של יותר מ-10 או 20 ש"ח. מעין נתינת כתף למאמץ הכללי, לא יותר.

ברם, התרומה החשובה ביותר שתוכלו לתת היא פשוט לשלוח את הסיפורים שלכן ושלכם. הפיצו את הפוסט הזה, או את הטופס באתר. בקשו מאנשים לספר על המצוקות שלהם. אמרו להם שאם אנחנו נתחיל לתת תשומת לב ראויה לסיפורים שלנו, נוכל להתחיל להתעקש שגם האנשים שממונים על בריאותנו ורווחתנו יקדישו להם תשומת לב ראויה. הם הנציגים שלנו ועובדים בשבילנו, והגיע הזמן להזכיר להם את זה. כל יום מחדש.

הסיפור שלי יהיה המכתב הראשון שיישלח. האם תצטרפו אלי?

—————————————————————————————————————————-

תוספת חשובה בעקבות שאלות שהתעוררו: חשובים לא פחות סיפורים מתוך מערכת הבריאות, כלומר מרופאות ורופאים, אחות ואחים, מטפלות ומטפלים וכל אנשי הצוות הרפואי. כולנו נתונים באותה קלחת וחשוב להשמיע את הסיפורים על מצבים שבהם נמנע מכם להעניק את הטיפול הטוב ביותר בגלל מחסור במיטות אשפוז, תקנים, תרופות וכדומה. אנא שלחו לנו את הסיפורים שלכם, נשמח לצרף אותם למאבק למען מערכת הבריאות. תודה!

—————————————————————————————————————————

*בקרוב הקאפקייקס.**

** למעט לרגישים לגלוטן, שיקבלו שוקולד נקי.***

*** אלא אם הם נמנעים משוקולד, ואז יקבלו פרחים.****

**** בהנחה שהם לא אלרגיים לפרחים. כי אם כן, צריך ללכת למרפאה, וכולנו יודעים איך זה נגמר.


Responses

  1. כל הכבוד על היוזמה ומקווה שתדפקי את המערכת בהבראה מהירה .
    האם אפשר לפרסם את הקטע + הפניה בפייסבוק?

    • ודאי שאפשר. תודה!

  2. כפתור שיתוף לפייסבוק היה מתאים פה עכשיו.
    אבל כל הכבוד לך על רוח הלחימה, התושיה והיוזמה. אולי הגב השבור שלך יהיה המזל של הרבה אומללים אחרים.

    • צודק, אשתדל להוסיף בקרוב. בינתיים – קופי פייסט…

  3. אפיץ ואכתוב.
    (אגב, מזדהה, הייתי באותה סצינה בדיוק מצמרר באותו מקום בדיוק, אחרי אותו ניתוח, עם אותה חלמאות הזויה, מיותרת בעליל ומזיקה להחלמה, לפני עשרים שנה. עולם כמנהגו נוהג, אבל יש עוד כמה מיליונים על המערכת. כדברייך.)

  4. אפשר גם סיפורים מהצד השני? כמה זה מתסכל להביא איש/אישה/ילד/ילדה ו לגרום להם להמתין על מיטת האמבולנס כי אין מיטות?
    סיפורים על חולים קשים שלא קיבלו ניידת טיפול נמרץ בזמן כי התקנים לניידות טיפול נמרץ לפי מספר אנשים בעיר נכתבו לפני 30 שנה עם אוכלוסיה צעירה בהרבה?
    אפשר לספר שיש עיר בישראל (אהמיבנהאהמ) שראש העיר שלה זורק *** על התושבים שלו ולא מוכן לממן את חלקו בעלות ניידת טיפול נמרץ העירו, אז במקרה הטוב היא מגיעה מרחובות, אבל יותר סביר שמאשדוד, או מראשון?

    • לא רק אפשר, אלא גם רצוי! כל סיפור כזה יתקבל בברכה. זה עוזר להעמיק את המסר שהמשבר במערכת הבריאות מונע מחולים לקבל טיפול הולם ומונע מהצוות הרפואי להעניק אותו. אשמח מאוד לסיפורים כאלה.

      • אני רופא צעיר במערכת. ומכיר את חולייה הרבים גם מהצד השני כבן משפחה של מטופלים. קודם כל טור יפה וכתוב בצורה לא מתלהמת, שאיננה נפוצה במחוזותינו.
        אני חושב שבמפורש את צודקת. יש בעיות של תורים ארוכים ויש בעיות של שירות. אלו הרעות החולות של המערכת.
        אני כעת אחרי לילה במיון נח קצת בבית (וקצת מבזבז את הזמן באינטרנט…). רוצה להגיד שהמצב מתסכל. פעמים רבות אני חושב לעצמי וואו הייתי יכול לשחרר את האיש הזה תוך שעתיים נטו אבל זה לקח 6 שעות, כי באותן 6 שעות ראיתי חולים נוספים, וכיסיתי גם את המחלקה שלצערי הרב היא 'פעילה'. חולים קשים וצריך לתת מענה גם לאירועים לא צפויים (שצפוי שיקרו) בלילה. אז החולה לא מרוצה כי חיכה הרבה זמן, אני לא נחתי לרגע, חוץ משיחה קצרה של לילה טוב לילדה. (הוא אמנם לא ראה אותי כי חלק ניכר מהזמן הייתי במחלקה ולא במיון וחלק במחשב עובר על הבדיקות וההדמיות וחושב קצת).
        המערכת הזו עובדת באי ספיקה תמידית. אני חושב שזה באיזשהו מקום בכוונה עליונה, שהרי אם היה קל להגיע למיון היו עוד יותר פניות שמציפות. היחידים שנדפקים מזה זה החולים עצמם והצוות שבתורנות באותו לילה.

      • הי James, תודה רבה על המשוב. האם יש לי את רשותך לשלב את התגובה שלך במכתב? לחלופין, האם תרצה לשלוח סיפור או סיפורים ספציפיים דרך הטופס באתר? נשמח מאוד לקבל סיפורים מהצד הזה. הוא חשוב לאין-ערוך. תודה!

  5. כל הכבוד, ואיחולי בריאות טובה בקרוב.
    אשמח לעזור בהדפסה ושליחה של המכתבים.

    ויש לי מדפסת לייזר תקינה שאני יכולה לתת, אבל היא זקוקה לטונר.

    • תודה רבה! אנחנו בינתיים בשלבי הרצה, נראה איך נתארגן על הכל. המון תודה על הנכונות לעזור.

  6. אשמח לעזור במה שאוכל.

    • תודה רבה. וואו, איזו היענות. תודה.

  7. כל הכבוד על היוזמה, אני מציע לא להכניס בסוף המכתב קטע קבוע שמצביע על חוליי מערכת הבריאות. הסיבה שהם יחשבו שיש מי שמארגן את זה, ולא יתייחסו. וכך אולי יהיו תגובות ספונטניות. חשוב כן לרכז את התגובות ולנתח את ההתייחסויות.
    לאחר פרק זמן שיהיו מספיק תלונות אפשר להעביר את החומר לאחד מחברי הכנסת שלנו,
    כדי שיגיש שאילתה לשרה, או יעלו הצעה לסדר, אפשר גם להיעזר במדיה, למשל יש בערוץ 10 בשעה 1600 כל יום, תוכנית צרכנות לוחמנית, ואני חושב שהם ישמחו לקבל תלונות והתיחסויות לא רציניות והם יציגו אותן בתכנית. הם גם יפנו כל פעם למשרד הבריאות לקבל תגובה.

    • תודה רבה על ההצעות! אנחנו בתקופת הרצה, נרשום את כל ההצעות ונתחיל ליישם כשזה יהיה יותר רלוונטי ויהיה יותר תוכן.

  8. שלום,

    יש קמפיין שמתנהל כיום למען החלטה נכונה בועדת גרמן, והחזרת הכסף שלנו לרפואה הציבורית. http://www.acri.org.il/he/healthcare

    נשמח לכל עזרה!

    • אהוד, כבר דיברנו, וכאמור – נשמח להיות לעזר בכל דרך אפשרית.

  9. כשסיפורים אישיים מצטברים, הם הופכים לתמונת מצב חברתית ויכולים להביא לשינוי. או לכל הפחות: לתחושת שותפות וקהילה. שיהיה בהצלחה ורפואה שלמה

    • בדיוק. זו הכוונה. תודה רבה!

  10. אפשר לשלוח דואר נייר מהמחשב ולחסוך הרבה טרחה: http://www.directpost.co.il/

    • תודה על ההצעה! יש לך מושג אם זה עובד עכשיו כשיש שביתה בדואר?…

  11. בהצלחה עם המיזם החשוב והראוי הזה, בתקווה שהוא יצליח ליצור שינוי.

  12. לפי מה שכתבת, הם מתעלמים מפניות בפייסבוק – אבל אולי כדאי לנסות קודם כל לפנות בדואר אלקטרוני. נכון שקל יותר להתעלם גם ממנו – אבל שווה לנסות, ורק אם האפשרות הזאת לא מביאה להתייחסות, לעבור לאופציית הנייר שדורשת קצת יותר השקעה.

    • הבנו מאנשים שניסו שגם פנייה בדוא"ל לא זוכה להתייחסות. אין לנו בעיה עם ההשקעה, להיפך. יש לנו תחושה שאולי ההשקעה הזו תזכה ליותר השקעה בחזרה. 🙂

  13. יוזמה מבורכת!
    יש מקום גם לתקלות מלפני עשור? או שזה מזמן מדי בכדי לשמש ככלי להפעלת לחץ על הממשלה הנוכחית?

    • בהחלט יש מקום לתקלות מלפני עשור! נהפוך הוא, זה רק מדגיש את הנקודה שממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את מערכת הבריאות וכך הגענו לאן שהגענו.

  14. כל הכבוד על היוזמה!
    כרופא אני מכיר היטב את אי הספיקה של המערכת מזה שנים רבות.
    לדעתי, הסיבה לכך שלא נעשו מאמצים לשיפור המצב, היא שצרכני מערכת הבריאות הציבורית הם קבוצה קטנה וחלשה- הרי רוב האוכלוסייה אינה פונה לבתי חולים, ואם כן- רק לעתים רחוקות. מעטים הם המטופלים הכרוניים, ורובם אנשים מבוגרים. מיותר לציין כי מקבלי ההחלטות אינם חווים את הטיפול לו זוכה רוב העם. זה קצת מזכיר לי את הכתבות על ניצולי השואה שחיים מתחת לקו העוני- גם כאן מדובר בקבוצה חלשה ללא השפעה אלקטורלית אמיתית, ולכן אני פסימי באשר לאפשרות לשינוי במצבם.
    קוטג', לעומת זאת- כולם אוהבים! לכן פופולרי להתעסק במחיר שלו.

    • דניאל, תודה על התגובה! נשמח מאוד לסיפורים מהצד שלך שמדגימים את אי הספיקה של המערכת. גם אם הנושא הזה לא פופולרי, אנחנו נעשה הכל כדי להעלות אותו על סדר היום. הסיפורים שלך יכולים לעזור מאוד 🙂

  15. כשישבתי עם אשתי שעות ארוכות במיון יולדות וראיתי את כולם מסביב מתעצבנים על ההמתנה, ואז על האחיות והרופאים, ואז מעבירים את זמנם בהתעצבנות ובמשחקי אייפון, השתגעתי מזה שאת העצבים הם מוציאים על כל דבר מלבד האחראים האמיתיים למצב – קרי, הממשלה, הכנסת, ובעקיפין, הם עצמם, שלא עושים דבר מלבד להתמרמר בכיוונים לא נכונים. מה שחשבתי אז היה, שחסר איזשהו דף – או סטיקר – או שלט – שיהיה מול העיניים שלהם בזמן שהם ממתינים, ושיגיד משהו כמו: "ממתינים כבר שלוש שעות לבדיקה פשוטה? כיתבו עכשיו לראש הממשלה/חבר הכנסת שלכם/שר האוצר מה אתם חושבים על מצבה/תיקצובה של מערכת הבריאות הציבורית [ואז את האימיילים הרלוונטיים]". לפחות על חלק מהאנשים אני יכול לדמיין שזה היה משפיע. הבעיה היא, כמובן, שאף עובד סגל של בית החולים לא רשאי לתלות שלט כזה. אבל המתאשפזים? עליהם קצת יותר קשה לשלוט…. אז חשבתי (היה הרבה זמן לחשוב) שצריך לארגן קומנדו סטיקרים, של אנשים שידאגו לפזר עוד ועוד שלטים כאלה בבתי החולים (כמובן, עובדי הניקיון יורידו אותם – או שלא? – אבל למחרת יופיע אחד חדש…). ולפואנטה: היוזמה ברוכה, ואני מעלה פה לאוויר את השאלה איך אפשר לקדם אותה לא רק בפייסבוק אלא באותם מקומות שבהם האנשים ממתינים, ומבזבזים שעות בלשחק באייפון במקום לכתוב בו אי-מייל – אליך, או אל נציגיהם (פעולה שבניגוד אליך אני לא חושב שהיא חסרת ערך). אם נגבש פתרון מוצלח לזה, אשמח לקחת חלק בהבאתו לידי ישום. זה כמובן דורש לאתר עוד מספיק אנשים שמוכנים להתגייס לנושא, מתוך ומחוץ למערכת.

    • הי אמיר,
      זה רעיון מרתק, ושווה לחשוב באמת איך אפשר לקדם את הנושא גם במקומות הרלוונטיים. אתה צודק לגמרי. אנסה לברר עם אנשי מקצוע (רופאים וכדומה) מה המדיניות לגבי תליית סטיקרים או שלטים כאלה. די בטוח שאסור לבתי החולים לעשות דברים כאלה באופן רשמי, אבל אולי נמצא דרך כלשהי לעקוף את זה… תודה!

  16. […] סיפורים כאלה לספר מחיינו שלנו. לכן יזמתי את פרויקט "מכתבים לבריאות", שמיועד להעביר את הסיפורים הללו אל ראש הממשלה, שרת […]

  17. […] נכתב במקור ע"י ואן דר גראף אחותך, ומובא כאן באדיבותה […]

  18. Dear Vandersister

    I wish you success in your project.

    But if there's one lesson from the 2011 protest wave it is that a movement of generic protests/complaints without a clear focus and clear policy demands – is doomed, surely in the cynical Israeli political system

    Fortunately with Israeli healthcare there is a very clear and very useful demand to make.
    Unfortunately almost no one nowadays knows it.

    The healthcare system was robbed in broad daylight in 1996, by none other than Bibi, then Prime Minister.

    The 1995 healthcare law was designed, like similar laws in all industrialized nations, to share the cost of healthcare between citizens and businesses.

    In 1996 Bibi came and single-handedly exempted businesses from paying their share, known as "Mas Makbil".
    He did it without providing an alternate source of funding.

    If businesses pay into healthcare – like they do everywhere else – then there should be sufficient funding for the Israeli healthcare system.

    Moreover, 2 different Knesset commissions, one in 2000 and one around 2004, have reached the same conclusion. Unfortunately no one listened to them.

    So my recommendation is to demand from the start, that Mas Makbil will be re-instated to stop the permanent bankruptcy of the Israeli healthcare system.

    Thanks and good luck!

    Assaf

  19. […] דר גראף אחותך. לאחרונה היא עברה פרוצדורה רפואית כלשהי ובפוסט בבלוגה היא מתארת את החוויות שעברה כשטולטלה בין בתי חולים ובין רופאים ואנשי צוות אחרים […]

  20. […] בניוביץ'-הופמן, בעלת הבלוג ואן-דר-גראף אחותך, יזמה לאחרונה את הקמתו של האתר "מכתבים לבריאות", […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: