פורסם על ידי: vandersister | מרץ 13, 2014

החדקרן הוורודה הבלתי נראית

הנה כי כן, גם השנה חלף עלינו יום האישה הבינלאומי כענן ורוד של נצנצים, בשמים, תמרוקים ושאר מיני בולשיט. הקוראות והקוראים בבלוג דרך קבע כבר יודעים שאני דוברת בולשיט שוטפת בעגה הים תיכונית, ושכבר כתבתי בעבר על היום הזה, שהפך למהדורה חיוורת ונכלמת של עצמו. לפיכך, כביכול יצאתי ידי חובתי. ברם, כמה ממיני הבולשיט הוורוד בכל זאת עוררו את חמתי, ובהיותי נוחה לכעוס על פטרונות במסווה של העצמה, שלפתי את קולמוסי* והנה אני כאן.

היום הזה היה מיועד במקור לעורר מודעות לבעיה של חוסר שוויון מגדרי ולדרכים השונות שבהן חוסר השוויון הזה בא לידי ביטוי. לא חסרות כאלה. אנחנו עדיין מקבלות שכר נמוך יותר מזה של גברים על ביצוע אותן עבודות. אנחנו עדיין כמעט לגמרי חסרות זכות דיבור בכל מה שקשור לדיני אישות ונישואין. אנחנו עדיין לא זוכות לייצוג הולם במרחב הציבורי. אנחנו עדיין סובלות מאלימות מילולית, פיזית ומינית, בבית וברחוב, עם הגנה לא מספקת מצד רשויות החוק והסדר. וזה רק בישראל: במקומות אחרים, אנחנו נמכרות לנישואין לפעמים עוד כילדות, נמכרות כשפחות מין, נכלאות במחנות אונס, נענשות על קיום יחסי מין באונס קבוצתי במשפט רשמי, מוצאות להורג על אונס בתירוץ של "ניאוף", ובמקרה הטוב – רק מנועות מהשכלה בסיסית, מהזכות ללכת לבד ברחוב, מתקווה לחיים משלנו. כך שבכל הקשור לחוסר שוויון על בסיס מגדרי, המלאכה מרובה.

הייתם חושבים שהטורים החגיגיים ליום האישה הבינלאומי יתייחסו בצורה כלשהי לחוסר השוויון הזה. או לפחות יעלו על נס, נניח, נשים שהגיעו להישגים כבירים וששינו את פני ההיסטוריה. מדעניות פורצות דרך, מתמטיקאיות, כימאיות, מתכנתות, ביולוגיות, היסטוריוניות, אמניות. לא חסר על מה לכתוב, כדי להגביר את המודעות למקומן של נשים בהיסטוריה וכדי לספק השראה לדור חדש של ילדות ונערות. אך לא.

במקום זאת, קיבלנו כבכל שנה את אותה נוסחה לעוסה, חנפנית, וכמובן, הטרו-נורמטיבית: אשד של מילים בניחוח שאנל חמש, המבקשות להלל ולקלס ולשבח ולפאר את היצור המיתולוגי המופלא הזה, אישה. כמה קסומה היא האישה, כאותו בן-סוסים אגדי, מפריס פרסה, קרן יחידה לו על מצחו וכולו שופע כוחות מאגיים נסתרים ומעוררי השתאות! כמה מיטיבה האישה לאזן בין חיי הקריירה התובעניים לחיי הבית, המשפחה והטיפול בילדים ובבעל! כמה היא רגישה למצוקות כולם, זוכרת תמיד מי זקוק למה ומעניקה זאת ברוחב לב! כמה היא חושנית, יפהפייה ונוטפת פיתוי אירוטי, ובמקביל אם אוהבת וחומלת, המיטיבה לסדר מאחורי הקלעים את כל מה שדרוש כדי שכל בני ביתה יוכלו להיות מאושרים! כמה היא נהדרת ומושלמת! הללוה, הללו את האישה!

מה הבעיה, הם שואלים. אנחנו מעריצים את היצור הזה שאתן, את כמה שאתן מושלמות. מה רע בזה, פמיניסטית עוכרת-רומנטיקה שכמותך.

הבעיה היא שמדובר בליקוקי-תחת מתנשאים ומזלזלים מהסוג הנתעב ביותר. אין דבר כזה, "האישה". פשוט אין. נשים הן יצורי אנוש, בדיוק כמו גברים. וכמו גברים, לא כולן עשויות מקשה אחת, לא כולן רוצות את אותם הדברים ולא כולן מעוניינות באותם הישגים וכתרים שקושרים להן הטורים המיוחדים ליום האישה. לא כולן רוצות, ולא כולן מסוגלות. אנחנו לא מושלמות. ומגיע לנו לא להיות מושלמות, בדיוק כמו כל יצור אנושי אחר. להגיד למישהי "אני כל כך אוהב את איך שאת ממלאת בדיוק את המקום שייעדתי לך, בלי קשר למה שאת רוצה באמת", זו אינה מחמאה. זה איום במסווה: "אם תסטי מהנורמה ולו בקצה הזרת, לא תהיי אישה אמיתית, כזו הראויה לדברי שבח".

אנחנו לא זקוקות לדברי הלל ריקים מתוכן, אנחנו זקוקות לשוויון. אנחנו זקוקות לזכות להחליט מה נעשה בחיינו, ולדלתות הפתוחות שיאפשרו לנו להשיג זאת. לא, לא כולנו רוצות משפחה. לא כולנו רוצות קריירה. לא כולנו מסוגלות ללהטט בין הבית לחוץ, לא כולנו שופעות קסם ואדיבות ונחמדות, לא כולנו זוכרות תמיד ימי הולדת וימי נישואין ושאודי הקטן זקוק לחולצה אדומה למשחק הכדורגל ביום שלישי**. יש בינינו מעופפות, וחולמות, ויפות נפש, ויפות מראה, וסתורות שיער ועייפות, ואימהות טרוטות עיניים, ורווקות מבחירה, ורווקות שלא מבחירה, וטרנסג'נדריות, וקוויריות, ואקדמאיות העומלות על הדוקטורט, וגננות, ואסטרו-פיזיקאיות, ונשות קריירה נמרצות, ועוד ועוד, כמלוא קשת האפשרויות של ההוויה האנושית.

עצרו וחשבו על זה רק לרגע. עצם ההזדקקות שלנו, עדיין, ל"יום ה-51% מהאוכלוסייה", הוא קצת כמו דרישה לחגוג את "יום ההומו ספייאנס הבינלאומי". וחובה על האדם הממוצע, בין אם נקבה, זכר או מה שביניהם, לעצור ולחכך בפדחתו בהשתאות. הלא נשים אינן תופעת טבע משונה, מיעוט קטון וזנוח, או מובלעת תרבותית שיש להעלותה על נס אחרת תהיה בלתי נראית. הלא כן?

אלא שבמקום להשתמש ביום הזה כדי לתקן מצב קיים ומאוד מעוות ולא תקין, משתמשים בו בשביל לפצח את חידת הנשיות המומצאת, כדי שאפשר יהיה להצדיק איכשהו את היחס השונה שנשים זוכות לו. זה דבר שהדעת אינה סובלת, או לפחות אינה אמורה לסבול. לכן, קחו את ניחוחות הבושם, את חדי הקרן המעופפים ואת מילות החנופה לנשים ההולכות בתלם של החלום המשפחתי-הטרונורמטיבי, ולכו לעשות משהו מועיל. כמו למשל להחליט שלכל בני האדם מגיעות זכויות והזדמנויות שוות, ואחר כך לוודא שההחלטה הזו מיושמת בפועל***.

הערה אחרונה: היה טור אחד ויחיד שפורסם עוד לפני יום האישה הבינלאומי ולא קשור אליו ישירות, אבל מבחינתי הולם הרבה יותר מטורי ההשתפכות המתרפקת והדביקה. הטור מדבר על אחד הקשיים שהרבה נשים סובלות ממנו, הקושי להגיע לאורגזמה, וכולל מדריך מקיף, פשוט וישיר שיכול לעזור לכל אישה ללמוד על גופה וליהנות ממנו. כי גם האירוטיקה והחושניות שלנו נועדה, בראש ובראשונה, לעצמנו. לכל מי שמנסה לגרום לנו להתבייש בעצמנו, להגביל את עצמנו, ולהפקיר את עצמנו לשימושו ולהנאתו בלבד – זו התשובה האולטימטיבית.

————————————————————————————————————————————————————

* לא, "שלפתי את קולמוסי" זה לא יופמיזם לשום דבר.

** אוהדי מכבי: דמיינו שכתבתי "חולצה צהובה". 

*** זו תמצית הפמיניזם, וכל מי שטוען/ת אחרת לוקה בעיוורון, או פשוט משקר/ת במצח נחושה.


Responses

  1. הסמקתי. תודה

    • תודה לך! אין מספיק טורים כאלה, שעוסקים במיניות של נשים מנקודת המבט של הנשים עצמן.

      • מסכימה איתך לחלוטין

  2. חוק הימים המיוחדים:
    אם קובעים יום מיוחד כדי להעביר מסר חשוב, המסר ישתנה בכיוון שגורם לאנשים לבזבז יותר כסף.

    • אמן ואמן

    • מצטרפת. למרבה הצער, נראה שזה נכון…

  3. תודה

  4. אני דווקא לא התחברתי לטור הזה,אבל שאר הדברים שכתבת נהדרים!

    • *דעתי הייתה מוסחת קודם, אז לא דייקתי בתגובה: הרשומה שלך מדהימה, תודה!

    • תודה רבה!

  5. יום ההומו-סאפיינס הבינלאומי! דווקא רעיון גדול.
    תארי לך יום אחד שבו ינסו להתייחס ברצינות למשפט הבנלי "כולנו בני אדם".
    מהפכני.

    • אולי כדאי לעשות משהו כזה בשנה הבאה, כאקט חתרני נגד התפיסה השטחית של יום האישה הבינלאומי. רעיון 🙂

  6. הי, אני רק רוצה לציין שעדה לאבלייס לא הייתה מתמטיקאית אלא דווקא מדענית המחשב הראשונה. אם את מחפשת מתמטיקאיות, מארי אלן אסטל לדעתי דוגמא יותר מתאימה… מעבר לזה, מסכים לכל מילה.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Mary_Ellen_Rudin

    • למען הדיוק: היא היתה מתמטיקאית, ובעזרת המתמטיקה כתבה נוסחאות להפעלת "המכונה החושבת" של צ'רלס באבייג', שהמציא פרוטוטיפ מאוד פרימיטיבי של מחשב. היא נחשבת היום לכותבת שפת התכנות הראשונה, אבל זה רק בראיה היסטורית, כי אז לא היו מחשבים. עם זאת, אני מסכימה בשמחה לתוספת של עוד מתמטיקאית כשרונית 🙂 תודה!

  7. והנה עוד מתמטיקאית מהמאה ה-19 לאוסף – אליס מונרו כתבה עליה סיפור קצר ויפה בקובץ Too much happiness:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Sofia_Kovalevskaya

  8. […] במקור ב- ואן דר גרף אחותך […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: