פורסם על ידי: vandersister | פברואר 27, 2014

עורבני חבלן

השעה היא אחת וחצי בלילה. שעה נוחה לכל הדעות, אם אתם עטלף, או ינשוף, או ערס חסר כל התחשבות בזולתו שאוהב לפוצץ נפצים לפורים בדיוק באמצע הלילה, ועל תכולת אזור חלציו כל השכונה שמנסה לישון. אז מה אם חתולים וכלבים נכנסים להיסטריה, תינוקות ממררים בבכי ואנשים טרוטי עיניים מתעוררים ומתהפכים לצד השני תוך מלמול הקללות החביבות על סבתם? ומה אם נפצים זה לא חוקי? חוקי שמוקי, על האזור חלציים, כאמור.

שפחתכם הנאמנה היא תושבת העיר ששמה מתחרז עם "פתח שמיקווה" מבטן ומלידה. זכורים לי במעומעם לילות שבהם, כשהייתי ילדה, הייתה תופעה משונה מאוד: היה שקט. ברצינות. ממש שקט. בלי פיצוצים ובלי צווחות של בני תשחורת שיכורים ברחובות ובלי כמות מדהימה של סירנות משטרה ואמבולנסים. כל כך שקט היה אז, בפתח שמיקווה של ילדותי, שיכולתי לשמוע את קולות הנשימה של החתולה שלי, מיצי, והיא היתה עשויה מלבד וממולאת צמר גפן. אח, נוסטלגיה.

אבל השעה היא אחת וחצי בלילה, השנה היא 2014, והעיר אינה מה שהיתה פעם. בעודי מנסה לישון בינות לקולות הנפץ הקבועים של הנפצים ההיתוליים לפורים – כי משנכנס אדר, מרבים באינעל אחותך – נשמע קול פיצוץ אדיר שהרעיד קשות את חלונות ביתי. אבוי, אמרתי לעצמי*. או שזה נפץ בגודל האגו של יאיר לפיד, או שמדובר בפיצוץ אמיתי, שבו מנסים שוב לחסל מישהו. וכאלה לא חסרים לנו בפתח שמיקווה לאחרונה: חיסולים ביריות לאור יום, מטעני חבלה המפוצצים כלי רכב עם או בלי יושביהם, רימוני הלם או רסס המוטלים לתוך בתים או חנויות. בדיון שנערך לאחרונה בנושא, ראש אגף החקירות והמודיעין מני יצחקי הגיב לעלייה המדאיגה בכמות החיסולים והפשע ברחובות במילים "אני מרגיש מאוד בטוח", ואף נימק זאת בהצהרה "זה לא מפריע לאנשים ללכת לסרט". משעשע שאתה אומר זאת, מר יצחקי היקר, כי הסרט האחרון שראיתי בקולנוע ממש הזכיר לי את פתח שמיקווה: היה זה "משחקי הרעב: התלקחות", שבו אנשים נורו למוות לעיני כל, בתים שלמים עלו באש והתפוצצו, וקולות תותחים הודיעו על מותם של אנשים שהיו עסוקים בלרצוח אחד את השני נפש. רק שים בצד איזה דוכן ירקות, דוכן דגים טריים ודוכן ממתקים – והרי לך השוק של פתח שמיקווה. בלי קטניס אברדין, למרבה הצער. אבל עם רימון רסס שפוצע חמישה אנשים וגורם להם להרגיש מאוד בטוח, ממש כמוך.

כמה ימים לאחר שמכוניתו של סגן ראש העיר עלתה בסערה השמיימה כחצי קילומטר מהרחוב שלי, בעשר בבוקר החרידו את פתח שמיקווה צפירות עולות ויורדות במסגרת "התרגיל הארצי של פיקוד העורף לבתי הספר". במקרה של אזעקת אמת, נאמר בפרסומים הרלוונטיים, יושמעו שתי צפירות עולות ויורדות. הכל בסדר, אמרתי לעצמי**, זו אזעקת תרגול. נכון שהיא מטרידה, אבל זה תיכף יעבור. והאזעקה נפסקה.

ואז נשמעה עוד אחת. המממ, אמרתי לעצמי. האם האיראנים תוקפים?

ואז נשמעה עוד אזעקה, שלישית במספר, קצרה יותר. ועוד אחת קטנטונת, משתעלת. מה אמור האדם הממוצע להבין במקרה כזה?

סבתא שלי, לדוגמה, הבינה מזה שהקוזאקים מתקיפים, כי היא בת 97 ולא תמיד לגמרי זוכרת מה מתרחש סביבה. לכן היא גררה את עצמה בקושי, עם המטפלת, לתוך הממ"ד, וישבה שם מפוחדת. אז מה שפיקוד העורף הצליח לעשות הוא:

1. לבלבל את תלמידי בית הספר.

2. להכניס כלבים וחתולים לפאניקה.

3. להכניס סבתות קשישות לפאניקה.

4. לגרום לאנשים שגם ככה סובלים מאזעקות אמת באזורי הפגזות לשחזר את הטראומה ולהתמודד עם תסמונת דחק פוסט-טראומטית שמעלה מחדש את כל הפחדים.

בילדותי אני זוכרת שהיו תרגילים כאלה לעתים רחוקות, ואת תפקיד האזעקה מילא פעמון בית הספר. במקרים נדירים שבנדירים, הושמעה צפירה רגילה, כמו ביום הזיכרון, ונאמר חזור ואמור ברדיו "במקרה של אזעקת אמת יושמעו צפירות עולות ויורדות". כאמור, זה היה נדיר. כיום נדמה שיש אזעקות תרגול כל שבועיים, עד דלא ידע להבחין בין אזעקת אמת לבין איציק-נרדם-עם-היד-על-הזמבורה-ולכן-היו-שלוש-אזעקות-רצופות-באמת-סליחה.

אז מה המטרה של תרגילי הפאניקה הקבועים האלה?

להקהות את החושים, כמובן. לגרום לנו להיות במצב של פחד תמידי, כי כשאנשים נמצאים במצב של פחד תמידי, קורים שני דברים: ראשית, הם תולים עיניים מעריצות ולהוטות במנהיגם העשוי ללא חת, בתקווה שזה יצילם מהצרה המאיימת עליהם, בין אם היא קיימת או מדומיינת. הפחד כבר קיים, צריך רק להכניס לו מטרה, והוא מתגלגל מעצמו הלאה. איראן! סוריה! חמאס! קיצוצים בתקציב הביטחון! קיצוצים בתקציב הגלידה של מעון ראש הממשלה! אוי ואבוי, רק לא זה!

שנית, כשאנשים עסוקים בפחד מרוחות רפאים, אין להם פנאי לדאוג לגבי הדברים המפחידים באמת. למשל, העובדה שמערכת הבריאות ממשיכה את תהליך הקריסה המדאיג שלה, למרות התחבושת הזמנית שהשיגו לפצע המדמם בהדסה. למשל, העובדה שתהליך (פחחח) השלום (בחחח) הוא בדיחה ושארצות הברית, ידידתנו הגדולה, החזקה והנדיבה ביותר, מאבדת את סבלנותה מהתרגילים המלוכלכים וחוסר הכבוד שלנו כלפי נציגיה. למשל, העובדה שזכויות האזרח הבסיסיות שלנו נשחקות הלוך ושחוק, עם הצעות חוקים כגון "חוק המישוש", שיאפשרו למשטרה לבצע חיפושים שרירותיים בגופם של אנשים גם ללא חשד ממשי, ועוברות לאט לאט את שלבי החקיקה בכנסת. למשל, העובדה שלמרות דברי הרהב של שר הקלקלה על ה"אקזיטים" המפוארים של חברות ישראליות (שממלאים בעיקר את כיסיהם של בעלי ההון), מצב שוק העבודה בישראל הולך ומדרדר. למשל, העובדה שמחצית מאירופה עולה בלהבות בגלל שלהמוני אנשים נמאס שמגבילים את הזכויות שלהם וגונבים מהם את עתידם, בזמן שמעונות המנהיגים טובלים בשפע, פאר ואסלות מזהב טהור.

ואפרופו אסלות מזהב טהור – תרגילי הפאניקה הציבורית משכיחים מאיתנו עובדה אחת מדהימה ובלתי מתקבלת על הדעת בדמוקרטיה תקינה: ראש ממשלת ישראל לא דיבר עם התקשורת הישראלית כבר יותר משנה. חלק מהתפקיד שלו הוא למסור דין וחשבון לציבור ולפעול בשקיפות רבה ככל שניתן. אחרי הכל, הוא לא שליט אבסולוטי: כוחו ניתן לו מתוקף בחירת האזרחים, ולאזרחים הוא חייב לדווח על פעולותיו. מאז ינואר 2013 נתניהו לא התראיין ולו פעם אחת למקור תקשורת ישראלי, ולעומת זאת העניק שפע ראיונות לתקשורת הזרה. ייתכן שהתקשורת הזרה נחמדה אליו יותר***, ייתכן שהוא סבור בטעות שהוא ראש ממשלת מיקרונזיה ולא ישראל, וייתכן שהתמיכה בו כל כך עיוורת וחירשת ושטופת מוח, שהנושאים הבוערים של הביטחון האישי שלנו מעניינים לו את קצה צינור הניקוז של הבריכה באחד משלושת המעונות המפוארים שלו.

אז מה את מנסה לומר בכל זה, ואנדר, אני שומעת אתכם שואלים. כלומר, הייתי שומעת אתכם שואלים, אלמלא הפיצוצים הבלתי פוסקים מבחוץ.

אני מנסה לומר שנמאס לי. נמאס לי לגור בעיר שבה הפשע מושל ברחובות, והמשטרה מגיבה בפיהוק נוסח "זה לא נראה לנו כל כך נורא, לכו לסרט או משהו". הרי ברור לכולנו שאם רימון הרסס שהושלך בשוק השבוע היה ממקור "לאומני" ולא סתם עוד פרק בסכסוך של משפחות הפשע, תוך חצי שעה כל שרי הממשלה היו דואגים להתראיין לכל מיקרופון ומצלמה אפשריים ולזעוק שאי אפשר כבר, וביטחונם של התושבים הוא הפקר, וצריך מיד להפגיז את עזה או משהו חסר כל תועלת בסגנון זה, שלא ישפר את ביטחונם של התושבים ולו כזרת, אבל יאפשר לנציגי ציבור לצעוק בטלוויזיה. אבל סתם סכסוך בשוק של פתח תקווה? נו באמת. אני רואה בעיני רוחי את שיחת הטלפון לשר: "עוד מכונית התפוצצה? פלסטינים מעורבים בזה? לא? *פיהוק* תעירו אותי כשיהיה משהו חשוב".

ממשלת ישראל: ביטחוני הוא הפקר. אני לא גרה בעוטף עזה ולא בשדרות, מה שמאיים עלי הוא לא טילי חמאס, אבל ביטחוני עדיין הפקר. כאשר לתוך כל חנות שבה אני מבקרת עלול להיזרק רימון, ובכל רחוב שבו אני הולכת עלול להתרחש חיסול ביריות מכלי רכב חולף, וליד כל בית עלול להתפוצץ מטען שהוצמד לכלי רכב – ביטחוני הוא הפקר. לא אכפת לי שמקור הפשיעה הוא לא לאומני, ולכן לא "סקסי" מספיק בשביל שהממשלה תתעסק בנושא. לא אכפת לי שמבחינתכם השקט והשלווה שלי שווים לתחת ואתם עוד מוסיפים לי אזעקות מבולבלות על פיצוצים, האזעקות האלה לא עוזרות לי להרגיש בטוחה בעיר שלי. אז קחו את הדיבורים הנבובים שלכם על ביטחון ואת הסירנות שלכם ודחפו אותם לאסלה מוזהבת של מישהו.

עוד מילה על משחקי הרעב, כי אני אוהבת את הסדרה הזו ואת המסר שהיא מנסה נואשות להעביר לאנשים עבי-גולגולת. פחד עובד רק עד גבול מסוים. למפגינים באוקראינה לא היה אכפת להתעמת עם שוטרים, עם כל האלימות והסבל והמוות הכרוכים בכך, כי נקעה נפשם והזעם גבר על הפחד. לא הייתי רוצה לראות תרחיש כזה מתחולל כאן. זה תרחיש עגום וכואב, ברמה האישית והלאומית, וההחלמה ממנו ממושכת וקשה. ברם, לא אתפלא אם בסופו של דבר יותר ויותר אנשים ייקחו את החוק לידיים, בפרט כשהמשטרה עסוקה בחקירת ראשיה-שלה בגין עבירות של שוחד, שחיתות והטרדה מינית, ומשימת השמירה על הסדר הציבורי נשרכת סביב קרסוליה. התרחיש הזה מדיר שינה מעיני לא פחות מהנפצים, ונראה שהוא כבר כמעט בלתי נמנע.

מי ייתן ואתבדה.

————————————————————————————————————————————-

* האמת היא שלא אמרתי את זה לעצמי אלא לבובת פרת הים שלי, הלא היא פאביולה קסיופיאה אליזבת' מקצ'אב, אבל זה היה מפריע לזרימה של הסיפור. 

** שוב לגברת מקצ'אב. היא מאוד קשובה. וגם רכה. וקיבלתי אותה במתנה מדניאל הנהדרת. תודה, דניאל!

*** תזכורת: התקשורת לא אמורה להיות נחמדה לנציגי ציבור. היא אמורה לדרוש מהם תשובות לשאלות קשות וחשובות. אם אינה עושה כן, הרי שהיא מועלת בתפקידה.


Responses

  1. רק אציין, מכיוון שתהית, שלרה"מ דווקא יש סיבות מצויינות ופרקטיות לחלוטין להתראיין רק לתקשורת הזרה ולא למקומית ("מצויינות ופרקטיות" אם מקבלים שהוא רכיכה וחדל-אישים).

    ראשית, כפי שהבחינה טל שניידר, התקשורת הזרה לא תשאל אותו שאלות קשות על ענייני פנים וכלכלה, שלא לדבר על חיסולים פליליים ונפצים, פשוט כי זה לא מעניין אותה.

    שנית, גם כשהתקשורת הזרה שואלת אותו על ענייני חוץ וביטחון, שזה כמובן מאוד מעניין אותה, הוא יכול לענות את הקו הרגיל אנחנו-עושים-כמיטב-יכולתנו וזה-לא-אנחנו-זה-אבו-מאזן, בעודו משחרר קריצות והדלפות-מקורבים במשמעות הפוכה לחלוטין לתקשורת המקומית (אותם יותר קשה לצטט בניו-יורק טיימס). אבל אם הוא היה מתראיין לתקשורת המקומית, הוא היה נאלץ להגיד מפורשות שהוא תומך בתהליך השלום, ולחטוף שטוזה ענקית ממפלגתו ומהקואליציה שלו, או לחילופין להגיד שעל גופתו המתה הוא מתכוון לקדם את תהליך השלום, ולחטוף שטוזה עוד יותר ענקית מאובמה ומהאיחוד האירופי.

    בקיצור, גם מבחינת יחסי חוץ וגם מבחינת יחסי פנים, בקונסטלציה הנוכחית יותר קל לו פשוט לרדת למחתרת ולשתוק. לדעתי האישית, בקונסטלציה הנוכחית היה יכול להיות לו (ולנו) עוד יותר קל להתפטר וזהו, אבל הוא לא שאל אותי.

  2. "אז מה המטרה? להקהות את החושים… לגרום לנו להיות במצב של פחד תמידי".

    המממ אם החושים קהים אז דווקא כבר לא מפחדים מכלום…

    אפרופו, אני בכלל בעד ביטול האזעקות לגמרי. הן הטרור האמיתי. הסיכוי להיפגע בריצה למחסה גדול מהסיכוי להיפגע מטיל.

  3. הקלד בגוגל:
    "השוטה יושב על הגדר, ניגף (בגרסאות אחדות מופיע "מטה")שמאלה, קורץ ימינה.
    ניגף ימינה קורץ שמאלה (לאיזון).
    ולא היה מתכוון להטעות או להינגף, לא שמאלה ולא ימינה אלא כמצליף ".
    שוטה שיטה בכם שוטים.
    בערבית: אהבל הבלכו הבלין.
    מעולם לא היה לביבי הקרוק שמץ של מושג לאן הוא רוצה ללכת או לאן הוא מתכוון ללכת או לאן הוא ילך, הוא עושה סקר בלילה ושואל את האספסוף מה "להגיד" ( לא לעשות חלילה, להגיד) ויוצא ואומר לאספסוף את המילים.
    בין לבין, השוטה יושב על הגדר.
    אז איך יתראיין ?
    כל המהות של ראיון זה להוריד את הדובר מהגדר ושיביע עמדה/דעה, אבל לקרוק אין עמדה ואין דעה והאספסוף משנה את דעתו כל הזמן וביבי לא יכול להשבע שמה שאמר לו האספסוף שלשום לא ישתנה היום.
    ח'רבנה ח'רבנה.
    רפובליקת חומוס מיסודו של מלך הזונות והקזינו, בראשות קיסרית משוגעת ובעלה השוטה ובהשגחת הבגצ והבדצ.
    ולמי תודה, למי ברכה ?
    למזוז ולדור ול"שוכבת על הגדר".
    תחי כנופיית שלטון החוק.
    יחי הקיסר ירום הודו אהרון ברק הראשון.
    תחי הצארינה בייניש.
    בואו נתנצל בפני האנגלים ונבקש מהם לחזור.
    יהודי לא יכול להיות שופט, יהודי הוא בעל מוח ממולח ומתוחכם מדי מכדי לשפוט סתם כך.
    אסור שיהודי ישפוט גוי או יהודי.
    לכן הנביאים שלנו בזו לשופטי ישראל, הם הכירו אותם.
    וגם חז"ל הזהירו : " אם אתה רואה פורענות באה לעולם, צא ופשפש בשופטי הדור ", האפרטהייד שלנו הוא גלאט כשר בהשגחת הבגצ והבדצ וכל פישעי המתנחלים מקורם בבית המשפח, זה שרקח להם את "הנפקד הנוח" על המזבח.
    הרצל טעה, אלה לא עם, אלה עמה (יעמיהום).


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: