פורסם על ידי: vandersister | ינואר 7, 2014

אחד מכל ארבעה ילדים סובל מטיפשות של פרסומאים

פעם בזמן ארוחת הצהריים במשרד, שמעתי במקרה שיחה בין שני עמיתים. עמית אחד התלונן באוזני חברו: "אוף, עד שהצלחתי להירדם אתמול בערב, העירו אותי מתרימים". – "מתרימים מטעם מי?" התעניין בן-שיחו. "זה היה, נו, איך קוראים להם", כך העמית חסר השינה, "האגודה למלחמה באוטיסטים".

אפשר בהחלט לסלוח לאותו עמית על פליטת הפה – גם מטעמי חוסר שינה, וגם כי כך נתפסים אצלנו קמפיינים חברתיים: מלחמה. אי אפשר, חלילה, לנהוג בחמלה, להושיט עזרה ולתמוך באנשים שסובלים מתופעה או תסמונת כלשהי. יש ללחום בה עד חורמה משל היתה העמלק, ולמגר אותה באש הגיהינום. וכל האמצעים, כך נדמה, כשרים.

בימים אלה מתנהל ברחובות מדינתנו הקטנה קמפיין המוצג על גבי שלטי חוצות, בניצוחה של חברת המדיה JCDecaux ובהשתתפות חברות פרסום רבות, ביניהן אדלר חומסקי ורשבסקי, באומן בר ריבנאי, Y&R ישראל וגיתם BBDO, להגברת המודעות לסכנות ההשמנה בקרב ילדים. חברת המדיה מתגאה בקמפיין שמהווה, לטענתה, חלק מתרומתה לקהילה בנושאים חברתיים חשובים. ואכן, הנושא חשוב וההירתמות ראויה לציון. אבל הביצוע, הוי, הביצוע, לא יועיל במאום, ואף יגרום נזק לאין שיעור.

מדוע?

שרונה, בלוגרית האופנה המצטיינת, כבר מנתה בפוסט המעולה הזה סיבות לכישלונו הידוע מראש של הקמפיין. שרונה מציינת את המושג Fat Shaming, ביוש של אנשים שמנים, ומסבירה במדויק למה טקטיקת ההפחדה הזו לא עובדת. אני מבקשת לחזק את דבריה ולהוסיף כמה מילים ספציפיות לגבי ביוש שמנים כשהמדובר בילדים.

הילדה הכי עצובה בגן

הילדה הכי עצובה בגן. התמונה באדיבות זוהר ברטל

כל מי שמבינה או מבין דבר וחצי דבר בפסיכולוגיה של ילדים, יודע/ת שאחד הדברים שילדים הכי אוהבים לעשות הוא להציק לילדים אחרים, השונים מהם. זה עצוב, אבל זו תופעה מוכרת: כל ילד שהוא ממושקף/ג'ינג'י/גבוה/נמוך/מדבר במבטא מצחיק/טוב מאוד בלימודים/שמן, יזכה לקיתונות של לעג. מוחם של ילדים עדיין מתפתח, וכך גם רגשות האמפתיה שלהם. ללא יד מכוונת ויציבה של מבוגרים אחראים שיסבירו את המשמעות של התחשבות בזולת וקבלת השונה והאחר, מצבים כאלה יכולים להביא לתוצאות קטסטרופליות. כותבת שורות אלה סבלה בבית הספר היסודי משני טעמים: א. היותה שמנמנה ו-ב. היותה חנונית, או איך שזה לא נקרא באותה תקופה, דהיינו תלמידה טובה החביבה על המורים. כשאני אומרת "סבלתי", אני לא מתכוונת רק לזה שפה ושם קראו לי "פילה" או "יורמית". אני מדברת על בידוד חברתי מוחלט, חרמות, הצקות בלתי פוסקות, מילולית ופיזית, ואפילו אינסידנט אחד שהותיר בי את חותמו כברזל מלובן, של חבורת ילדות שהרביצו לי עם מקל ורדפו אחרי ברחוב. לא כי הייתי רעה, או אלימה, או שעשיתי משהו לא בסדר. פשוט ילדה שמנה.

אי לכך, היות שילדים אוהבים להציק לילדים השונים מהם, הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות לילדים הוא להציג אותם כשונים, כחריגים, כבולטים, שאינם שייכים לקבוצה.

והנה, הפלא ופלא, מסע הפרסום הנוכחי עושה בדיוק את זה. מציג את הילדים כ"פריקים". צילום של פרצוף עצוב ומבויש של ילדה שמנה. צילום הפנים של ילד, כי אסור לצלם את שאר גופו כדי שלא יראו שהוא שמן. והצילום שהוא הגרוע ביותר בעיני, וחרפה למשרד הפרסום שהגה אותו: צילום של שרשרת עם דמויות של ילדים על צווארה של אמא או סבתא, כשכל הילדים רגילים ורק אחת הדמויות המוזהבות עגולה ושמנה. לאמור: אפילו אמא מתביישת בך, ילדה שמנה או ילד שמן לא-יוצלח, ומציגה לראווה את בושתך כאות קין על צווארה. הרי שרשראות מהסוג הזה אמורות להביע את האהבה ללא תנאי, את החיבוק והתמיכה והקבלה של המשפחה. וכאן הילד שוב מוצג כ"חריג". אחר. וזה מקור לעצב ובושה.

fatkids3

"…וזה הילד השמן שלי"

עד עתה הדגמנו כיצד הקמפיין הלז יצליח לגרום לילדים שמנים להגיש חריגים ומוחרמים/מוקעים בסביבתם המיידית, כלומר בית הספר והמשפחה. זוהי נקודת הכשל שנוגעת לנזק הפסיכולוגי והחברתי שייגרם לילדים. כעת אתייחס לנקודת הכשל השנייה, שנוגעת לאפקטיביות של הקמפיין, כלומר העזרה לילדים לרדת במשקל.

השיטה המדעית אומרת כך: נסח תיאוריה. בחן את התיאוריה בחיים האמיתיים. אם היא עובדת בעולם האמיתי, הרי שהתיאוריה נכונה. אם היא לא עובדת, הרי שיש לזרוק את התיאוריה לפח ולנסח תיאוריה חדשה.

כולם איתי עד עכשיו? יופי.

התיאוריה שאומרת "הבה ונבייש את השמנים, נגיד להם שהם ילדותיים, טיפשים וחסרי חוט שדרה וכוח רצון, ושכשמנים אין להם מקום ראוי בחברה, וכך הם יקבלו עידוד לרדת במשקל" קיימת כבר עשרות שנים. החברה משתמשת בה, רופאים משתמשים בה, מוסדות חינוך משתמשים בה, הורים משתמשים בה, וראו זה פלא: היא לא עובדת. לא רק ששיעורי ההשמנה בקרב אוכלוסיית העולם המערבי לא ירדו, הם עלו וממשיכים לעלות משנה לשנה. בדיאטות ההרזיה המקובלות, שמבוססות על "פירמידת המזון", מדד ה- BMI המשוקץ וחישובי ערך קלורי, 95-98% מהאנשים שירדו במשקל העלו אותו בחזרה, בתוספת ריבית, תוך שנה עד חמש שנים. רוב האנשים שמתעסקים בדיאטות חסרות התועלת האלה מגיל צעיר, נכנסים למעגל המכונה "תסמונת היו-יו", כלומר ירידה ועלייה וירידה ועלייה וחוזר חלילה, עד שמצבם בסופו של דבר גרוע בהרבה מזה שהיה בתחילה. עודף משקל גדול יותר, חוסרים בריאותיים גדולים יותר, התנגדות עזה יותר של הגוף לירידה במשקל, ותסכול ונזק נפשי שקשה עד מאוד להתמודד איתם. המצב האופטימלי עבור אנשים כאלה הוא להיות בעלי עודף משקל כלשהו, יציב, ולנהל אורח חיים בריא. אפילו הממסד הרפואי מתחיל – בזחילה איטית ומתסכלת – להכיר בכך.

בעיית ההשמנה היא בעיה מורכבת. היא כוללת את התרומה של חיי השפע במערב, את אורח החיים המודרני שכופה פחות ופחות תנועה פיזית ויותר ישיבה מול מחשב/טלוויזיה, את הלחץ החברתי של אכילה משותפת, את שטיפת המוח של חברות פרסום* לצרוך עוד עוד ולאכול עוד ועוד, את הטריקים של יצרני מזון שמכניסים למוצרים שלהם חומרים ממכרים, את הנטייה הגנטית להשמנת יתר וחילוף חומרים איטי, את הרגלי האכילה הבעייתיים והפרעות אכילה שאנשים מפתחים מגיל צעיר, וכמובן, את הנטייה להתמודד עם בעיות רגשיות באמצעות אוכל. יש שעושים זאת עם אלכוהול, יש שעם סיגריות, יש שעם סמים, יש שעם הימורים, יש שעם סקס, ויש שעם מזון. זהו הטבע האנושי.

לסיכום, במקום להתמודד עם בעיה סבוכה ומורכבת בכבוד הראוי, בחרו חברות הפרסום לעשות בקריאייטיבים שלהם בדיוק את מה שעושים הילדים בכיתה ג': להצביע באצבע על הילדים השמנים ולהגיד "תראו! שמן!!". הקמפיין הזה לא יועיל במאום חוץ מלבייש ולבודד עוד יותר את הילדים שגם ככה משתמשים במזון לנחמה. זה הזמן להוקיע חברות פרסום שבוחרות להאשים את הקורבן במקום ליצור מערכת תומכת שתעודד את כל הילדים, שמנים כרזים, גבוהים כנמוכים, מקורזלי שיער כחלקי בלורית, לאמץ אורח חיים בריא יותר, וחשוב מכל – לדעת שהם נאהבים וחשובים ויקרים לנו, בכל צורה, בכל גודל, בכל מצב.

הפוסט הזה הוא לא רק קיטור פילוסופי אלא גם קריאה לפעולה. הקמפיין עצמו מבקש מאנשים להצטלם ליד הכרזות ולשלוח לחברת הפרסום, ובכן: הצטלמו לידו כשאתם מחזיקים שלט שעליו כתוב בדיוק מה דעתכם עליו.** לחלופין, היכנסו לדף הזה של שרונה והצטרפו ליוזמה שלה נגד הקמפיין המזיק והעלוב הזה. אני מרותקת למיטה כרגע בגלל בעיות הגב, אבל בי נשבעתי, אם כשאחזור לאיתני ואוכל לצאת מהבית אתקל באחת מהכרזות הזוועתיות הללו, אצטלם לידה במלוא 120 הקילוגרמים שלי, חורצת לשון לעבר התמונה.

ילד בריא הוא ילד שאוהב את החיים שלו. אל תגרמו לילדים לשנוא את עצמם ולהתבייש בגופם. אל תתנו יד לקמפיינים של הטלת אשמה ובושה. הילחמו באלימות ובשנאת הזר והשונה, שהן מכת מדינה הרבה יותר קשה מהשמנה. אל תתנו לבריונים יד חופשית להמשיך ולהתעלל בשמנים, גם לא מאחורי המסכה של "פרסומאים". השמיעו את קולכן/ם.

תודה.

*עכשיו שאני חושבת על זה, האם זהו ניסיון של חברות הפרסום למרק את מצפונן, אחרי שנים של דחיפת חטיפים נטולי כל ערך תזונתי ועמוסי סוכר ומלח שמטרתם לגרום להתמכרות בקרב ילדים, הצרכנים העיקריים של החטיפים הללו?…

**הצעות הגשה: "אחד מכל ארבעה ילדים יודע שהקמפיין שלכם דפוק", "אני אוהב/ת את הילדים שלי, לא מבייש/ת אותם", "שקו לי בתחת השמן שלי" וכדומה.

=============================================================

**עדכון מ-09.01.14: ידיעה בטמקא מבשרת שהקמפיין הפוגעני יוסר לאלתר. במקומו חברת המדיה מתכוונת להציג כרזות שעליהן כתוב משהו בסגנון "אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו זה בידיים שלך". כלומר, חברת המדיה מנסה לעשות ספין ציני ולהציג את הסערה הציבורית כניצחון שלה. אבוי לניצחון הזה! גם אם הקמפיין הביא בסופו של דבר לתוצאות חיוביות, בבחינת "מעז יצא מתוק", הקמפיין עצמו הוא נבלה סרוחה שאין מה להתגאות בה. כמו כן: לחץ ציבורי עוזר. זכרו זאת בפעם הבאה שאתם/ן מתייאשים/ות מראש עם הטיעון "אין טעם להתלונן או למחות, שום דבר לא ישתנה".

ובכן, הנה השתנה. וגם זה משהו. כל הכבוד לנו! 🙂

=============================================================


Responses

  1. יפה כתבת ואנדר! יפה, נכון ומוצדק.

    אני, אגב, סבלתי מהתעללות חברתית וחרמים כשהייתי ילדה אבל רק פעם אחת מישהו קרא לי "שמנה" והוא לא היה אפילו אחד מהמעללים, אלא סתם בריון מכיתה אחרת. אבל בלב שלי – בכל פעם שמישהו לעג לי או פגע בי, ידעתי שהוא עושה את זה כי אני שמנה.

  2. אני הייתי הילד הכי שמן בכיתה. אני עוד זוכר את ההקלה שהציפה אותי כשהגיע ילד יותר שמן והתחילו ללעוג לו במקום לי. כן, ילדים הם עם אכזר ואני ממש לא חושב שאם הייתי רזה לא הייתי מצטרף ללועגים.

  3. "תרומה למען הקהילה", אה? נראה לי שיש מקום לנקנק את הפרסומאים האלה עם הצהרות נגדם מטעם הארגונים האמונים על שלומם של ילדים: רופאי ילדים, למשל.

    זו חרפה שאין כדוגמתה, מה שעשו הפרסומאים שם. תודה על הפוסט.

  4. נדמה שהפרסומאים בכלל הופכים כל קמפיין למען מטרה טובה לכדי מיצגים של טעם קלוקל וביוש בשביל גאג מטומטם, משחק מילים מביך או מה שנראה להם כהברקה גרפית, תוך הפיכת מטרת הקמפיין לצחוק נלעג. ע"ע "מרעידים את האינטרנט" לחולי פרקינסון והזוועתון האחרון בקמפיין נגד סם האונס "תשמרי על הכוס שלך" (כן, בחיי שזה אמיתי). נורא.

    • אשכרה? תשמרי על הכוס שלך?

    • חחחח גאוני

  5. פוסט מקסים ומצוין, הצלחת לנסח את מה שאני חושבת בצורה כל כך טובה

  6. לי הציקו דווקא כי הייתי רזה.

    • גם לי. lucky us!

      • אגב היום מציקים* לי כי אני שמן.

        * כלומר אישתי ואמא שלי. שאני צריך לרזות. מה לעשות שפיצה זה כל כך טעים?

    • ילדים מעירים על כל דבר. גם אני הייתי מאד רזה והעירו לי על כך.

  7. בעניין תופעת היו-יו שציינת לקראת הסוף, מעניין אם לוקחים זוג תאומים שאחד רוצה לרזות והשני לא, האם הם מגיעים לאותו משקל לאחר תקופה מסויימת (נניח של חמש שנים). יכול להיות שהתאום שלא התאמץ בכלל עלה במשקל יותר מהתאום השני שהתאמץ.
    הרביצה מול המחשב/הטלויזיה זו החלטה של הרובץ… הוא יכל לעסוק בספורט/כושר…
    המזון המודרני, בניגוד למזון שבני אדם התרגלו אליו עוד בתקופה הפרה-היסטורית… הוא מזון שמן ומתוק יותר ולכן משמין יותר. כדי לשמור על משקל "תקין", אחד צריך להתאמץ…
    עם זאת, אנשים רזים לא בהכרח בריאים יותר… יש בעיות בריאותיות שיכולות לבוא לידי ביטוי אצל שמנים, אבל יש שמנים שאין אצלם בעיות מיוחדות…

    לגבי הפרסומת, בהחלט מכוער ולא ראוי.

    • "הרביצה מול המחשב/הטלויזיה זו החלטה של הרובץ… הוא יכל לעסוק בספורט/כושר…"
      לא נכון. עבודה של שעות ארוכות מול מחשב מקובלת היום והיא לא עניין של בחירה. גם שעות העבודה הארוכות והתקדמות הטכנולוגיה (רשתות חברתיות וכו') לא מקלות על נטישת המחשב בשעות הפנאי. התרבות משפיעה גם על צורת הבילוי, ובפרט בקרב ילדים – פעם ראו פחות סרטים וטלויזיה ושיחקו יותר ברחוב, היום יש קולנוע ליד כל ישוב וטלויזיה בכל בית וברחוב מסוכן לשחק, כי צפוף ויש הרבה מכוניות.
      במקום לעסוק בקמפיינים הבזויים האלה, אפשר לעשות דבר הרבה יותר קשה אבל הרבה יותר אפקטיבי, ולנסות למשל לקדם ספורט עממי בתרבות שלנו. לדאוג לכך שיהיו יותר פארקים, מגרשי ספורט ושבילי אופניים בכל מקום. להעלות את הגיוון והרמה של שיעורי הספורט בבתי הספר, כדי שגם מי שלא רוצה לרוץ 2000 יוכל למצוא משהו ספורטיבי אחר לעשות. לחייב קורסי ספורט כחלק מתכנית הלימודים באוניברסיטה. לנתק את התרבות מההחלטות של היחיד זו טעות.

      • יש אנשים שעובדים שעות ארוכות מול המחשב, אבל עדיין מוצאים את הזמן עבור חדר כושר או פעילות ספורטיבית. זה עניין של אורח חיים, של הקדשת זמן לבריאות הגוף. עניין של החלטה.
        בהחלט לא לנתק את התרבות מההחלטות של היחיד.
        עבור פארקים וכו' צריך מקום. לא משאב זמין כל כך בישראל.

        מי שמקדש את תרבות הגוף, משקיע מזמנו ומכספו בכך. מי שבוחר להשאר מול המחשב…

      • ספורט עממי בתרבות הישראלית שלנו, YEAH RIGHT. תרבות שמקדשת את התועלתנות החומרית הישירה, מה שלא מתורגם לרווח כספי הוא חסר ערך. בחברה הישראלית, אדם שבוחר להגיע בכוחות עצמו ממקום למקום, במקום ברכב פרטי, ייחשב או לתמהוני או לעני מרוד. ספורט בחברה חומרנית כזו הוא נחלתם של בודדים בעלי פוטנציאל רווח ממנו, הרווח יושג מרביצה ובהיה של כל השאר באותם בודדים, ולזה תרבות ספורט ייקרא.

  8. בואי אספר לך מה החרמות וההצקות שעברתי גרמו לי.. אלה אגב, נפסקו רק בגיל 14.
    הסיוט המתמשך בבי"ס גרם לזה שכל יום קראו לאמא שלי לבי"ס, לזה שפחדתי לצאת מתא שירותים כי שלוש בנות חיכו לי מחוץ לדלת, זרקו אבנים על דלת ביתי אחה"צ. והכי גרוע? היום, בגיל 23, אני רק משתקמת הנטיות האובדניות שכל זה גרם לי. ואיפה היו ניצנים? באו לתקן אצלי בבית מחשב והניחו לידי אקדח. חשבתי ברצינות לקחת אותו ולירות בעצמי. הייתי בת 10.

    • מאיפה שאבת את הכוחות להמשיך? אני מסירה בפנייך את הכובע על התובנות שלך ועל אומץ ליבך.

  9. חטפתי מכות וקללות רוב היסודי על היותי שמנה. יכול להיות שגם החרימו אותי, לא יודעת, זה היה דורש להפסיק לקרוא ולשים לב מה קורה סביבי.
    באיזור כיתה ו' נמאס לי ועשיתי דיאטה בתקווה שיעזבו אותי בשקט. ו…הילדים האחרים עדיין קראו לי שמנה, ועדיין קללות, ומכות, ואולי חרמות וכו'. כי כנראה הסיבה האמיתית שהתעללו בי לא הייתה המשקל מלכתחילה, אלא העובדה שהיו לי כישורים חברתיים של נעל בית מעופשת ושהם היו חארות קטנים.

  10. כל כך נכון! פשוט עצוב כמה אטימות יש בשם ה״מקוריות״

  11. נכון חד משמעית כל מה שאמרת. הגבתי להם בYNET נגד הקמפיין המתועב הזה ואני בהחלט תומכת בעניין של קמפיין בעד בריאות ופעילות גופנית ולא משהו שאמור לגרום לילדים שגם כך חסרי ביטחון להרגיש יותר חסרי ביטחון (כשאני הייתי מרגישה ממש רע הלכתי להתנחם במתוקים….)

  12. פוסט מעולה, מדכא ומעורר מחשבה. תודה.

    • יש לי ילדה וילד בהפרש של שנה וחודשים אחד מהשני. ומרגע היוולדם נקראתי לסדר בטיפת חלב. הילד/ה אוכלים יותר מידי. הם באחוזון ה90% . נו..נו..נו..אבל כשצריכים להגיע הפתרונות ולומר לאמא. שלא נותנת ממתקים. ולא רודפת עם אוכל. אלא בסך הכל כל אשמתה הגדולה שלא הצליחה להניק ועברה לפשע "הגדול" מכולם סימילאק. כי מה זאת אמא ברייאה עם נפש וגוף בריא? פתרונות אין. האשמה בוטה יש. ואיזה פתרון יכול להיות לאמא לתינוק שפשוט בוכה כי הוא רעב ורוצה בקבוק. ולא היה בסימניו שום תרגום אחר לא כאב בטן. קקי. גזים. סתם רצון לאהבה. אלא פשןט מטבעו צורך יותר. אני תמיד הייתי רזה מאלא שאוכלות ואוכלות ולא משמינות ובתור ילדה כחקטית ושדופה. אבל בעלי היה תמיד שמן. גבר שמן וילד שמן. וכמו אז גם היום. נכון האשמה של ילדי זה שהם באמת אוכלים בריא וגומרים מהצלחת כשיש ילדים מסביבם שלא נוגעים באוכל. ואז כשאוכלים ממתקים כמו כל ילד אחר. כמו במסיבת יום הולדת או הצגה זה משמין אותם. כי מלכתחילה כמות הפחמימות במזון שאכלו היתה יותר גבוהה. אז כן. אין שוקו בבוקר וגם לא עוגיה. וכמעט ואין ממתקים. וספורט 3 חוגים. ועדיין באחוזון ה90 . ויש רצון לילד לרזות. רק הוא לא מצליח. ובגן כל היום מדברים על ההשמנה ופירמידת המזון. כבר בגן חובה ילדים מקניטים ומשמיצים כי זה מה שמפמפמים להם גם המבוגרים. ועוד פרסומות כאלו של הקנטה ובלי פתרונות שמביעות זלזול. צחוק. חריגות. אז לאיפה הגענו. ולמה הם אשמים. וזה בטוח לא הפתרון. אמא שחווה. ומיואשת מהסביבה

  13. תודה לך על זה.
    אני ראיתי אתמול את "אמא, כשהילד שלך משמין החיון שלו קטן" (כמובן, מלווה בפורטרט של ילד מלא שהקטינו לו את הפרצוף כך שיהיה קטן-קטן בתוך מסגרת הפנים שלו באמצעות פוטושופ). ולא ידעתי אם אני יותר כועסת, נגעלת או מצטערת על הילדים שיצטרכו לחיות עם ההשלכות של הקמפיין הזה.

  14. http://www.medicalmedia.co.il/publications/PrintArticle.aspx?artid=1976&sheetid=112
    "הורים שהבינו שמשקל ילדם עודף, נטו יותר לעודד את המתבגר לעשות דיאטה כדי לרדת במשקל. יתרה מכך, ניתוח אורך לא רק שלא מצא שזיהוי נכון של משקל הילד כעודף צפה משקל תקין יותר במתבגר כעבור 5 שנים, אלא אף גרם לסיכון מוגבר לכך שהמתבגר ימשיך להיות בעודף משקל כעבור 5 שנים"

  15. לדעתי הפוסט נכון רק בחלקו .. א. ילדים תמיד יציקו לילדים אחרים ב. התמריץ פונה להורים ולא לילדים אז אם הפרסומות גורמות להם להרגיש רע , טוב מאוד ! זה בדיוק המטרה.

    • כי ילדים לא רואים את השלט?
      כי הורים, בהכרח, אשמים בהשמנת היתר של ילדיהם?

      וחוץ מזה, המטרה היא לא שמישהו ירגיש רע. המטרה היא לצמצם את תופעת השמנת היתר. זה שהורים ירגישו רע לא אומר שהם יצליחו לעשות עם זה משהו אפקטיבי.

  16. כל מילה, ואנדר!

  17. כל פעם שעברתי ליד השלט הזה הרגשתי רע בעיקר בשביל הילדים המצולמים. למה הם צריכים לראות את עצמם ככה? בשלטי חוצות עם הודעה ברורה שהם סובלים מהשמנת יתר. זה לא מכובד ובטח לא עוזר להם אני בהחלט בעד להוריד את זה. זה ממש ביזיון. תכתבו על זה תדהרו על זה אבל ככה להשתמש בילדים. יש גבול.

  18. קראתי על הקמפיין הזה והוא נוראי בעיני.
    האנשים שהגו אותו הם חסרי חמלה, מרושעים ומגעילים.

  19. אם אחד מכל ארבעה ילדים שמן אז בטח שהם לא מוצגים כחריגים ונדירים בחברה שלנו.

    • אחת מכל שני בני אדם בחברה שלנו היא אישה, ואנחנו מבזים נשים על ימין ועל שמאל.

      • נכון

  20. הנזק שנגרם רודף אותנו לגילאים בוגרים יותר. הבעיה היא להיפטר ממנו ולמחוק אותו מהזכרון כדי שהוא לא יעצור בעדנו להצליח ולהאמין שאנחנו שווים יותר ממה שכולם אמרו עלינו. זה מתחיל בפסיכולוגים, קואוצ'רים, ומגוון יועצים מקצועיים … אבל בסוף אתה מבין שרק אתה יכול להעלים את זה. אתה, לא אף אחד אחר. וזה קשה.

  21. רק רציתי להודות לכל המגיבות והמגיבים. אני קוראת את כל הסיפורים ומתרגשת מאוד מגילוי הלב והרגישות. תודה על השיתוף ועל העזרה להפיץ את הנושא החשוב הזה. אולי אם נעשה מספיק רעש, מישהו בחלונות הגבוהים יקשיב ויעזור לנו לשנות את תמונת המצב. תודה!

  22. צודקת 100%

    יש לשנות תפיסה וחייבים לנסות להתמודד.

    הפרסומת מכוערת אבל אולי היא כוונה להורים. כמובן שהם חייבים להוריד אותה לדעתי

    משמן שלא צחקו עליו….

    • נכון. צריך לזעזע את ההורים שיבינו שהכל בידיים שלהם. אני לא יודעת מה הרעש שעושים סביבה הפרסומות האלה. הן מוצדקות. ילד שמן= ילד לא בריא ועל ההורה לעשות הכל כדי שהילד לא יהיה שמן( כולל לא לקנות לו ממתקים/חטיפים/ג'אנק).
      אין כאן קסמים- ילד שלא אוכל ג'אנק ואוכל רק אוכל בריא לא משמין. כדאי שההורים יקחו אחריות כי סכ"ה הכל בידיים שלהם ולבכות על הפרסומות זה לא ממש בוגר.
      הלוואי והייתה לי שליטה על הכל בענייני בריאות כמו שיש לי שליטה על האוכל וחינוך לאוכל בריא.
      לא הייתי ילדה שמנה (הייתי מאד ספורטיבית) ואמא שלי נתנה לי המון אוכל לא בריא ובגיל 12 התחלתי לתפוח (ואז למזלי הייתי מספיק חכמה כדי לקחת את עצמי בידיים) אז לי זה קרה גיל 12 אבל יש המון ילדים שזה קורה להם בגיל 4,5,6 +
      ההורים צריכים להאבק בתופעה.
      כשאני יוצאת לגינה תמיד יש את החסרות מודעות שבאות עם ממתקים וחטיפים אז אל תתפלאו שהילדים שלכן משמינים.
      אצלנו לא נכנס ממתק אחד הבייתה. אין חטיפים ואין שטויות. יש רק ירקות ואוכל בריא.

      • הי קרן,
        תודה על התגובה. לצערי הרב היא מעידה על בורות רבה ועל חוסר הבנה של התחום של הפרעות אכילה והשמנה. כפי שכתבתי בפוסט עצמו, מדובר בבעיה סבוכה מאוד שמשלבת בין היתר אלמנטים של גנטיקה, חילוף חומרים ובעיות רגשיות. השיטה הזו שאת מדגימה כאן, שניתן לסכם במילים "תפסיקו לבכות וקחו את עצמכם בידיים", לא עובדת. פשוט לא. קראי את המחקרים, ראי את הסטטיסטיקה. זה לא עובד.

        דבר נוסף: לא, לא תמיד עודף משקל פירושו פחות בריאות. יש המון אנשים רזים שאורח החיים שלהם הרסני, והמון אנשים עם עודף משקל שמאריכים חיים הודות לאכילה נכונה (תתפלאי, אפשר להשמין גם מאוכל "בריא"!), פעילות גופנית, ויותר מכל – אהבה וקבלה עצמית. ההתמקדות צריכה להיות בבריאות ובקבלה עצמית של הגוף, ולא בהלקאה עצמית. זה הפתרון היחיד, וחבל שאנשים לא מבינים זאת וממשיכים להפיץ את הפרדיגמה שכושלת כבר עשרות שנים.

      • גם ילד רזה יכול להיות לא בריא אם התפריט היומי שלו מורכב מנקניקיות שניצל מטוגן חטיפים ולא נוגע בירקות ופירות או כל אוכל מזין אחר !בריאות לא קשורה רק למשקל ! זה קשור גם לאיכות האוכל שאנחנו אוכלים ! מזין או לא מזין !
        כדי לקדם בריאות בקרב כל האוכלוסיה צריך ללמד את הילדים הכל מההתחלה : מאיפה האוכל מגיע(הרוב משדות חקלאיים, לא ממפעל!) , ערכים תזונתיים של האוכל , להשריש את החשיבות של מזון טרי.
        ללמד את הילדים לאכול בריא ולהתחיל בדוגמא אישית שלנו המבוגרים.
        לבוא בטענות לילד שהוא שמן ולהשפיל אותו בפומבי !! זה עוול !! התפקיד שלנו כהורים וכמבוגרים זה לכוון . הביקורת בפרסומות האלה הרסנית ולא בונה !!

  23. אני חושבת שהפרסומת מוצדקת. אני שומרת אד על התזונה של הילדים שלי ותמיד יש את ההורים שבגן שעשועים/גינה וואט אבר דוחפים לילדים שלהם אוכל ג'אנק וממתקים במקום ירקות ואוכל בריא.
    אני לא מבינה אמא שקונה חטיפים לילדים לבית ודוחפת לילד ביסקוויטים בגינה במקום ירקות/פירות/אוכל בריא.
    אני לא מבינה איך אפשר לתת לילדים מאכלים כמו שוקו וכריך עם שוקולד.
    אני לא מבינה איך אפשר לשלוח ילד בגן ועל הבוקר לתת לו שוקולד.
    זה משהו שההורים חייבים להטמיע – תזונה נכונה לילד כבר מהילדות.
    פרסומת מעולה! אל תתנו לילדים שלכם לסבול מעודף משקל- תתחילו לתת להם אוכל בריא ולחנך אותם לאכול בריא.

    • ולכן המסר צריך להיות חינוך ההורים ולא חינוך הילדים.
      הנחה מובלעת שלך היא שהעדפותיו של הילד, צרכיו, חילוף החומרים שלו וגם תודעתו הם כולם בידיים שלך בלעדית כאימו, ואת תקבעי מי הוא יהיה. ומה תעשי אם למרות כל מאמצייך הילד יגדל להיות שמן כי זו הגנטיקה שלו? ומה אם הוא יאהב שוקולד למרות שלא נתת לו בכלל שוקולד?
      המסר להורים צריך להיות לא רק לעשות כל מאמץ *מצידם* אלא גם לקבל את הילד כמות שהוא ולהכיר בהיותו שונה ממה שהיו רוצים שיהיה.

      • אין תחליף לילד שאוהב ומכבד את עצמו, ושיודע שהוריו אוהבים ומכבדים עצמו. המשקל שלו, ההשכלה שלו, הבריאות שלו – כולם זניחים לעומת הבטחון העצמי. ילד אהוב יסגל לעצמו את כל ההרגלים הטובים של הוריו בלי להתאמץ.

  24. כולם מסכימים שהשמנת יתר מסוכנת? שיש גידול של 20% בקרב חולי הסכרת והדבר נובע לא רק, אבל בין היתר מהשמנת יתר? אז נכון הקמפיין מעליב ומחטיא את המטרה אבל קראתי את כל הפוסט וכל כך קיוויתי שבסוף תציעי רעיון מבריק לקמפיין, או איזה רעיון לשיפור. אבל לא הייתה שום הצעה קונסטרוקטיבית וכך גם את החטאת את המטרה. חבל.

    • גלית, תודה על התגובה. אני חייבת להגיב לשאלה שהעלית בסוף ולהגיד שאם ציפית בסופו של הפוסט שאציע הצעות לקמפיין אחר, הרי שהחטאת את מטרת הפוסט. הסברתי בפוסט מדוע זו בעיה מורכבת ומערכתית, שלא יכולה להיפתר במחי כרזה על שלט חוצות. אני יכולה להציע לך תריסר רעיונות לקמפיין חיובי: למשל, תמונה של ילדים משחקים כדורגל ומחייכים על מגרש ספורט, ביניהם גם ילדים שמנים, עם הכיתוב "פעילות גופנית חשובה לבריאות ילדכם" או כדומה. או תמונה של ילדות בכל הגדלים רוקדות להנאתן, עם אותו הסלוגן לגבי פעילות גופנית\ זאת מבלי לבודד את השמן/ה ולהפוך אותם למוקצים. אבל זו לא הנקודה. העלאת המודעות היא דבר אחד, טיפה בים: עד שהמערכת כולה, כולל מוסדות חינוך, משפחות, מערכת הבריאות וגם יצרני המזון לא ישנו את הגישה שלהם, הבעיה לא תתחיל לזוז לכיוון של פתרון.

      לב הפוסט מדבר על התייחסות רצינית ומעמיקה לילדים שמנים על בעיותיהם השונות, בין אם הפרעות אכילה, הרגלי תזונה או בעיה רפואית כלשהי. והחשוב מכל – העברת המסר שהם נאהבים ויפים בכל גודל ובכל מצב, ולא "על תנאי", עד שיצליחו לרזות. זה מה שמטריד אותי. הצעה לקמפיין? שהפרסומאים ישברו את הראש. בשביל זה משלמים להם.

      • בדיוק.

  25. מדוייק לגמרי, מלבד אולי זה ש*אחד מתוך אחד* סובלים מטפשות, ובעיקר רוע, של מפרסמים. אבל אני מבינה למה היית צריכה ארבע, בגלל הקישור לכרזה המקורית.

    אגב, חברות פרסום לעולם לא יעשו משהו שעשוי באמת לעשות טוב לאנשים, מסיבה מאד פשוטה: כל הקיום שלהם נשען על זה שאנשים מרגישים רע עם עצמם. הם חייבים את זה בשביל להמשיך להרוויח. גם פרסומת שמעמידה פני אכפתית, תמיד תכיל בתוכה עלבון כלשהו, לרוב מרומז ולפעמים, כמו פה, בוטה. אז הם רוצים לעשות משהו שיציג אותם כפעילים חברתיים, אבל לא יכולים להרשות לעצמם לעשות משהו שבאמת לא יעשה רע לאף אחד. זה כמו עם ה"שמרי על הכוס שלך" – זה בדיוק אותו העקרון – לקחת תופעה שמטרידה הרבה אנשים, להגיד "אנחנו נגד התופעה", אבל לעצב את המסר ככה שהוא יאשים את הקורבן.

  26. הכל מבוסס על אותה רמיה עצמית שדרושה להורים, להאמין שהם באמת שולטים בתודעה של הילדים שלהם, שהם אלו שאחראים בלעדית על עיצוב הילדים, ולא התכונות המולדות שלהם והשפעת הסביבה כולה. מה שכן נדרש הוא לחנך את ההורים – להמנע מהאבסת הילדים, לא בזבל ולא בשום דבר אחר, לא להשתמש באוכל כפרס, לעודד אותם לפעילות פיזית ושהיה בחוץ עם ילדים אחרים – אבל בשום פנים לא לשפוט את הילדים שלהם או לתת להם ציונים. זה עלול להיות קשה אם ההורים עצמם גדלו וחונכו ששוקולד הוא פרס, ושאוכל הוא פיצוי.

    מוסיף על יוליאנה מעלי, ילדים הם שמנים כי הם צורכים מה שחברות הפרסום מקדמות, ומהיותם שמנים יהיו גם בעתיד צרכנים נאמנים של הסחורה הזו – לאיזה פרסומאי יש אינטרס לפעול כנגד זה? ועוד, כל הפרסומות מקדמות מגמה הפוכה לזאת, אז מה חוץ מרגשי אשמה והשפלה יניבו פרסומות בודדות כאלו לילדים האלו ולהוריהם בנוסף על הרוב?

    גילוי נאות – ילד שמן שהפך למבוגר רזה ופעיל. זה אני או הגנים? אני מאמין שהגנים קובעים יותר ממה שאנחנו רוצים להאמין.

  27. כל מה שכתבת נכון פרט לשמות המשרדים שעומדים מאחורי השלטים המבישים האלה
    אף אחד מהמשרדים הגדולים שרשמת לא העלה שלט אחד, אנא בדוק את העובדות ושלך ונקה את המשרדים שלא לקחו חלק בתועבה

    • הי רן, ראשית – זה "בדקי" ולא "בדוק", אני אישה 🙂

      שנית, הסתמכתי בתיאור על מה שכתוב בקישור שמובא שם, כלומר בהודעה הרשמית עצמה. אשמח אם תוכל לקשר אותי לפרטים יותר מדויקים לגבי המשרדים שהשתתפו.

  28. הידעתם? מחצית מכל העולם המערבי (שכמובן כולל גם את ישראל היפה שלנו) סובלים מבעיות אכילה ובעיות נפשיות כתוצאה מדימוי עצמי נמוך ובושה. יש לכם מושג לאיזו עלייה באחוזי הילדים והנערים הסובלים מבעיות נפשיות אלו, ועל פי כמה וכמה, שסובלים מבעיות אכילה גרמתם עם הפרסומת הזאת???

    מחצית העולם בולעים ומקיאים, מרעיבים את עצמם למוות לפעמים, או מתאבדים – כי לא רואים להם את העצמות.
    די כבר עם ה thinspiration נוטפת הסקס וההתחככויות. זה לא מחרמן אף אחד, זה לא קוסם לאף אחד, זה רק גורם לכולנו להרגיש חסרי ערך.

  29. תמיד הייתי ילדה רזה, ולכן לא סבלתי מהצקות כמו שמוצג בפוסט הנ״ל.. אני בת 17, ועד גיל 14 סבלתי מהצקות שקשורות במראה החיצוני.. תמיד הייתי גבוה ורזה (כי הייתי שחיינית) אבל נהגו לצחוק על השיער שלי והשיניים.. אבל נחשו מה? התהפכו היוצרות.. היום אני מדגמנת לדלתא הארצי והעולמי, ואלו שלעגו לי היום מחזרים אחרי.. איך שגלגל מסתובב לו… מאחלת לילדים האלה לא לאבד תקווה, יופי זה עניין נרכש אבל הלועגים לא מבינים שיופי זה עניין זמני! אל תתנו לכוחניות ובריונות להפיל אתכם 😉

  30. למה לא למדת את הילדים פשוט להחזיר , לא משנה שמן רזה , "ילד בכתה הרביץ לך, בסוף היום תרביץ לו יותר חזק, לא יכול? רושם אותו לחוג איגרוף" עבד מעולה בשבילי כשהיתי קטן ויעבוד יפה בשביל הילדים שלי אם מישהו יהיה מספיק טיפש להציק להם במקום לבכות כמה האחרים אכזריים תאמנו את הילדים שלכם לעמוד על שלהם ולא להתכופף בשביל אף אחד

    • למה לא ללמד ילדים שהתשובה לכל דבר היא אלימות? ובכן, כי אלימות היא לא אופציה. אף פעם. יש לנו מספיק אלימות, כוחנות ובריונות במערכת החינוך ובכלל. התוצאה של זה היא ילדים שרוצחים זה את זה בסכינים, וכולם מצקצקים בלשונם. זה מתחיל מעידוד תגובות אגרסיביות במקום דיבור, דו-שיח שמתנהל באגרופים ולא במילים, וזה נגמר בטרגדיה. אפשר ללמד ילדים לעמוד על שלהם גם מבלי להפוך לתוקפים אלימים ורצחניים.

  31. כרגיל מתייחסים לגוף כ"אויב" במקום לראות בו "בן ברית" חשוב מאין כמוהו ומדהים! ולאהוב , לטפל, ולפנק אותו. "השמנה" כביכול נחשבת לבעיה, אבל יש אנשים שזה בהכרח בריא להם מבחינה של גובה ומבחינה ביולוגית. אילו היינו הולכים לתרבות אחרת שרואה בשמנים שיא היופי, העיניים שלנו היו נדהמות ומשתהות. מה? שמנים כ"יפים" ?ס-ס אוי ואבוי. אבל כן, יש תרבויות שזה ככה. ולהיות רזה זה להיות מכוער.
    תרבות זה דבר מכוער לפעמים, שדי מחליטה בשביליך מזה יפה ומזה מכוער רק מהסתכלות ראשונית בלי להבין בכלל אם זו בעיה או לא בעיה.
    העקרון פה פשוט מאוד, לא להתחיל בפרסום אלים נגד "השמנים", כי שוב..זה לא יעזור ורק יגדיל את הנזקים ובעיות אכילה. אלא לפרסם יותר עקרונות של אכילה נכונה להורים, של אוכל בריא בכל יום. של מה עדיף לשים סנווץי
    אם ניתן דוגמא, אני מכירה אמא אחת שנותנת לילד שלה לאכול כל יום שניצלים, שזה פאקינג לא בריא!! וזה ברור גם למה. צריך גיוון באוכל, וגם אם זה ממתקים, קצת ומדי פעם זה בסדר יחד עם אוכל בריא כמו סלט, ספגטי, מרק עם ירקות, אבוקדו, פירות. באמת חסר מה לאכול? לא צריך לענות את עצמך כדי להיות בריאה. צריך רק ללמוד איך לאזן את עצמך יחד עם הגובה, והביולוגיה שמתאימים לך. גם אם זה נראה בעינייך שמן, זה לא בהכרח אומר שזה לא בריא.

  32. פוסט מצוין כרגיל.
    לגבי מה שאנשים אמרו כאן על "איך נותנים לילדים ממתקים " וכו'.
    יש לי ילדים מאוד טובים. הם אוהבים ירקות ופירות (קורה לא פעם ולא פעמיים שהם לוקחים מלפפון או עגבניה כ"חטיף", וכמובן פירות שונים), הם אוכלים בעיקר ארוחות ביתיות. אבל אין לנו שום בעיה שגם יהנו מממתקים וחטיפים, מהמבורגר או פיצה או שווארמה.
    הילדים פעילים (הגדול בחוג שחיה, הקטנה בחוג ריקוד) ואנחנו מעודדים אותם לזה.
    הילדים שלי אינם שמנים. גם לא "מלאים".
    אבל אני רוצה לספר משהו – כשהמשפחה חיה איתי כאן לתקופה של שנה בניו יורק, הבן שלי "נהנה" מקצת יותר ג'אנק מהרגיל, ומצד שני נהנה מפחות פעילות גופנית (שיעורי הספורט בבי"ס היו בעיקר בדיחה, ולא בכל שבוע היה זמן ללכת לבריכה או לרכב על אופניים או לשחק בכדור במגרש). לאחר מספר חודשים, הערנו לו על כרס קטנה והצענו שינסה לעשות יותר פעילות. תוך מספר ימים, הוא פתאום התבייש ללכת ללא חולצה והיה מאוד מוטרד מהכרס.
    מהר מאוד ירדנו מהנושא. בלי לומר כלום, פשוט דאגנו שיאכל קצת פחות שטויות ויעשה קצת יותר ספורט.
    היום (חצי שנה אחרי) הוא כבר לא מתבייש ולא מוטרד מהנושא.

    • מ צד אחד טוב מאוד, מצד שני מה אם לא.

      • הא?

  33. למען האמת, יש חשיבה אלטרנטיבית. מי היה מאמין שאשכרה אפשר לקדם בריאות מבלי לבייש אף אחד!
    ממליצה להציץ כאן: https://www.facebook.com/EfshariBARI.gov

    בנוגע לפוסט – אני מסכימה איתו מאד. בכלל, חייבים להפסיק את קו החשיבה הזה, לפיו כל בעיה היא "אויב". זה מטרגט אנשים אחרים וחוצה את העולם ל"אנחנו" ו"הם". למעשה, רוב הנושאים שקמפיינים כגון זה מנסים לקדם מצריכות התגייסות כללית במקום חלוקה למחנות.

  34. אולי אחד מכל ארבעה ילדים שמן, אבל ארבעה מתוך ארבעה פרסומאים הם מטומטמים….

  35. […] מספר שבועות כתבתי בבלוג הזה על החרפה שכונתה בשם המטעה להכעיס "קמפיין למניעת השמנה בקרב […]

  36. […] אציין את אותו קמפיין מבחיל שבו החליטו הפרסומאים להשפיל ולבזות ילדים עם עודף משקל, ואת הקמפיין מעורר החלחלה שבו משרד פרסום עבר על החוק […]

  37. […] הבלוגרית Vandersister כתבה: […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: