פורסם על ידי: vandersister | ינואר 3, 2014

שמנת חמוצה

החל הדבר ביום שישי שעבר. כלומר הדבר עצמו החל לפני שנים רבות, כשהאוסטיאוארטריטיס* התחיל לחולל שמות במפרקים המסכנים שלי, אבל ההתפרצות הגרועה ביותר חלה בשישי שעבר. העניין הוא בזה שיש לי שלוש פריצות דיסק בגב התחתון, ואחת מהן, הקרובה לעצם הזנב, משתוללת ממש וגורמת לכאבים רבים. ניסיתי לקבוע תור לאורתופד בקופת חולים, אבל היו תורים רק למילניום הבא על פי ספירת האצטקים, על כן קבעתי תור בבית החולים שיבא במרפאת הכאב. אחרי סיבוב נוסף של בדיקות וסקירה זהירה של כל חוליה בצילום הסיטי, נקבע כי הדיסק בין L5 ל-S1 הפך מדיסקית נאה לברדק מעוך, ובנוסף גם המפרק הפצטאלי** מרוסק, כלומר יש בו שברי מאמץ שנובעים, למרבה הגיחוך, מישיבת-יתר מול מחשב. דעו לכם שעצם הישיבה הממושכת מול מחשב ב-90 מעלות יכולה לגרום לנזק רב. על כן הקפידו לקום כמה פעמים במשך היום: לכו למטבח, הדפיסו מתכון לבמיה ברוטב, שוחחו עם אנשים במסדרון, ואם אתם עובדים מהבית – שאלו את החתול מה שלומו וכן הלאה. אם החתול עונה לכם "צפרא טבא, קשישא, התרצה מעט תה בחלב?" כנראה שאתם נמצאים יותר מדי זמן לבד בבית.

אבל אני סוטה מהנושא, כהרגלי. נחזור לתחילת העלילה.

בבוקר שישי שעבר התעוררה ואנדר סמסא וגילתה שהפכה לפקעת צפודה של כאבים קשים. כל תנועה קטנה במיטה גרמה לי לייבב באומללות. אחרי שעה של התלבטות וניסיונות להתגבר, התקשרתי לזוג חברים ובכיתי מרה. זוג החברים שעטו לביתי, חילצו אותי מהמיטה במאמצים רבים, והסיעו אותי לחדר המיון בשיבא. למזלי הרב מאוד, חברתי הדוקטור היא לא רק אדם מופלא וטוב לב אלא גם רופאה, ולכן הכירה את שפתם הסודית של צוות חדר המיון ולא נאלצתי לחכות יותר מדי זמן לפני שהושכבתי על מיטה. בזמן יחסי של חדרי מיון, מדובר בלא פחות ממהירות האור.

אחרי כשעה וחצי*** של שכיבה על המיטה ויבבות כאב, הגיע רופא לבדוק אותי. ודאי תשאלו: שוכבת אישה צעירה בכאבי תופת בחדר המיון, מדוע אינה מקבלת טיפול ומשככי כאבים במשך שעה וחצי? ובכן, התשובה אינה שהרופאות והרופאים הם סדיסטים זדוניים או שהאחיות והאחים הם עיוורים וחירשים למשמע זעקות כאב. התשובה היא שהממשלה שלנו היא סדיסטית וזדונית, וששריה ושרותיה הם עיוורים וחירשים למשמע זעקות כאב. אין שום סיבה אחרת לכך שחדר מיון יהיה כל כך מלא שאנשים ייאלצו לחכות בחוץ שעות ארוכות עם פציעות משמעותיות, רק בגלל שאין מספיק רופאים שיקבלו אותם.

תזכורת: בזמן שמעבירים מתחת לשולחן תקציבים של מיליארדים על פי גחמותיהם של שרי הממשלה, מערכת הבריאות הולכת ונזנחת כבר עשרות שנים, תקציבים ניטלים ממנה, תקנים מקוצצים ממנה, ושכר הרופאות והרופאים, האחיות והאחים, הוא בדיחה עגומה ביחס לעבודה הקשה והחשובה שהם עושים. לזכור, חברות וחברים, לזכור ולא לשכוח: מדינת ישראל היא המדינה שהכריחה את יושב ראש ההסתדרות הרפואית שלה לשבות רעב כמעט עד מוות, לפני שהסכימה לתת כמה גרושים מעליבים למתמחים ולרופאים (שגם ככה לא שווים כלום בגלל תוספות המסים ויוקר המחייה), ולהעלות את מספר התקנים בשיעור מגוחך שלא מספיק לאוכלוסייה ההולכת וגדלה, וגם זה בפריסה של שנים ארוכות. אל תכעסו על הצוות הרפואי. תכעסו על האנשים שהביאו אותנו למצב הזה. הם לא נמצאים בחדרי המיון, אלא בכנסת.

בחזרה לסיפורנו: בזמן ששכבתי והתעניתי בכאבים, הצוות הרפואי טיפל בנפגעי טראומה משלוש (!) תאונות דרכים, בנוסף על האנשים שהגיעו בכוחות עצמם למיון. בחדר שבו שכבתי היתה אחות אחת ויחידה שנאלצה לטפל בכולם, וממנה שמעתי שטכנית אמור להיות לה "כוח עזר", אבל אמור, כמו שאומרים אצלנו, זה שם של דג, ולא שם של תקנים אמיתיים במערכת הבריאות. האורתופד החביב שהגיע אלי בסופו של דבר היה מותש למדי, והמשיך את הטיפול בכמות בלתי סבירה של אנשים במקביל. המיטה ששכבתי עליה לא היתה תקינה, אבל לא היו מיטות אחרות, ולמען האמת יש לי מזל שהיתה מיטה פנויה מלכתחילה. על כן אני אומרת שלמרות מצבי העגום מאוד – היה לי מזל. כי זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

קיבלתי זריקת פטידין וזריקת וולטרן וכדור אסיוול ויש סיכוי שגם כדורים אחרים, בשלב הזה הייתי כל כך מטושטשת שלא שמתי לב. עברתי בדיקה גופנית כדי לאמוד את מידת הנזק העצבי. אגב, הידעתם שבין היתר, פריצות דיסק עלולות לגרום לאיבוד השליטה בסוגרים? על כן עברתי גם בדיקה כדי לוודא שהם עובדים בצורה תקינה. כלומר הסוגרים. למתקשות והמתקשים להבין, הבדיקה כוללת תחיבת אצבע ברקטום. אבל זה בסדר, פשוט עצמתי עיניים וחשבתי על יאיר לפיד.

נשלחתי הביתה עם ים של משככי כאבים ממשפחת האופיאטים (איזו משפחה נהדרת), וזוג החברים שחילץ אותי במשימה נועזת למיון גם שיכן אותי בביתו למשך הסופ"ש, כי עדיין הייתי נתונה בכאבים עזים והתקשיתי מאוד לזוז. אם אי פעם תהיתם מי הם חברי אמת, התשובה היא: החברים שעוזרים לכם ללכת לעשות פיפי כי אתם לא מסוגלים לקום לבד מהמיטה וצריכים להישען על מישהו בזמן הצליעה המיוסרת לשירותים. הם גם החברים שמאכילים ומשקים אתכם ואפילו רוחצים לכם כלים כשאינכם מסוגלים לתפקד, שמרימים דברים מהרצפה כי אינכם מסוגלים להתכופף, ושיושבים לצד מיטתכם ומשעשעים אתכם בבדיחות כדי להזכיר לכם שאתם לא לבד במצב הזה. לו ידי היתה משגת, הייתי קונה לחברים האלה יאכטה מפוארת. ואז הם היו אומרים לי, "מה פתאום יאכטה, מה נעשה עם יאכטה? עדיף שתקני לנו מכונית חדשה או מצפה כוכבים משוכלל. וקרטון של קרמבואים".

אבל אני שוב סוטה מהנושא.

הנוירוכירורגית המופלאה שלי בשיבא ראתה אותי ביום ראשון והכריזה כדלקמן: שבועיים של מנוחה מוחלטת בבית, עם משככי כאבים חזקים, ואחר כך נראה. כמו כן, הזרקה נוספת של סטרואידים לחוליות התחתונות בעוד שלושה שבועות. אם כן, כבר שבוע אני שוכבת בבית ומשתדלת לזוז כמה שפחות. מותר לי להיות בשני מצבים בלבד: שכיבה, ועמידה לפרקי זמן קצרים בלבד, לרוב כדי להתהלך בזהירות בבית ולהזרים קצת את הדם לגפיים. ישיבה לא באה בחשבון בשום אופן. אסור לי להרים שום דבר כבד יותר מכוס מים, או להתכופף לשום דבר שנמוך יותר מטווח הישג אצבעותיי בעמידה ישרה. אני לוקחת שני סוגים של משככי כאבים אימתניים שגורמים לי לישון רוב היום ולהיות מטושטשת למדי, מה שמביא לשיחות משעשעות מאוד עם אמא בטלפון (אמא: "את צריכה משהו? אני הולכת למכולת, מה להביא לך?" אני: "מרררגבלללררג". אמא: "אוקיי, חלב ומה עוד?").

ביום שני הבא יש לי MRI דחוף כדי לבדוק מה הנזקים. למכון שעושה את הבדיקה קוראים "מור-מאר", אז כמובן שמיד התחלתי לקרוא לו "מור-דור", ולדמיין שמשליכים אותי לתוך הר האבדון כדי לבדוק את מצב הגב. מכשיר ה-MRI נמצא בתוך משאית סמיטריילר (זו אינה בדיחה) והוא מכשיר נייד שנודד מבי"ח לבי"ח כי הממשלה שלנו לא מוכנה לממן מכשור רפואי חיוני לכל בתי החולים הזקוקים לו. מה שהיא כן מוכנה לממן ללא ניד עפעף הוא תקציב מנופח של נרות ריחניים, ארוחות בוקר מפוארות, תקציב קפה פסיכוטי וכו' עבור שלושת הבתים הנפרדים של ראש הממשלה. אני מניחה שהוא זקוק לשלושה בתי פאר על חשבוננו כי באחד מהבתים הוא משאיר את הראש שלו, בשני את הרגליים, ובשלישי את הבטן. התחת יושב עלינו.

הפחד הגדול ביותר שלי הוא מפני ניתוח. זה יקרה מתישהו בעתיד אם ארצה ואם לא, כי זו מחלה ניוונית והשחיקה של המפרקים רק תלך ותגבר. עם זאת, יש סיכוי שנצליח להתגבר על המשבר הנוכחי בעזרת זריקות בלבד. ייתכן שהעסק יהיה כרוך בשכיבה ממושכת של שבועות ארוכים, אפילו חודשים. ייתכן שאאבד חלק מטווח התנועה שלי לתמיד. ייתכן ש – לא, נתחיל מחדש: בטוח שאצטרך לשנות לחלוטין את אורח החיים שלי, ללכת הרבה פחות, לשבת הרבה פחות, לשכב הרבה יותר, ולהזדקק ליותר עזרה מאנשים טובים ואנשות טובות. אני מתעבת את ההרגשה של הפיכה לבטטה חסרת תועלת, אני שונאת את תחושת חוסר הישע, אבל אאלץ להתיידד איתה בתקופה הקרובה, כי היא לא הולכת לשום מקום.

ברם, אי אפשר לסיים בנימה עצובה, נכון? אז הנה חדשות מרנינות: קראתי השבוע, בין משכך כאבים אחד למשנהו, ששר האוצר שלנו שמח מאוד לבשר לכולנו על הוזלה במחיר השמנת המתוקה. האח! הידד! תרו תרועה! אתם מבינותים מה זה אומר? זה אומר שבפעם הבאה שתאלצו לחכות שעות ארוכות בחדר המיון עם כאבים קשים, או בפעם הבאה שיהיה תור לרופא בקופת חולים רק בבר מצווה של תינוקכם בן השנתיים, תוכלו לקנות מיכל של שמנת מתוקה במכולת הקרובה לביתכם, ולשכוח מכל הצרות!

לחלופין, אתם יכולים לומר לשר האוצר שלכם לקחת את השמנת המתוקה שלו ולדחוף אותה לתוך הרקטום, כדי לבדוק את השליטה שלו בסוגרים. באותה הזדמנות אפשר גם להזכיר לשרת הבריאות שההתעסקות המוגזמת שלה בסכנות המומצאות של הקנביס הרפואי הן משחקים בקקה, ושתפסיק כבר להקשות על אנשים שסובלים מכאבים ותתחיל לטפל במערכת הבריאות הקורסת שהיא מופקדת עליה. אני מוכנה גם לתרום לה מיכל של שמנת מתוקה לצורך העניין, שמעתי שזה מאוד חשוב לבריאות הציבור.

שלכם, בדיסקים פרוצים וטשטוש רווי-אופיאטים,

ואן-דר-אאוץ'-אחותך

 *שחיקה ניוונית של סחוסים במפרקים הגורמת לדלקת פרקים, מחלה גנטית. לחלופין, שם ממש גרוע לרובוטריק.

**העצם שיוצאת מהחוליה עצמה לכיוון האגן. לחלופין, שם מפוברק למקדש של בני המאיה.

*** שעה וחצי זה כלום במונחים של חדר מיון, אני יודעת. אח שלי פעם נאלץ לחכות חמש שעות ועדיין לא קיבלו אותו. כאמור, היה לי מזל, ואוי לנו שזה מה שנחשב למזל בבתי חולים.


Responses

  1. דווקא ביליתי פעמיים בבתי חולים בנובמבר, שתי תאונות דרכים, בשניה דווחתי במבזקים כפצוע קשה, בשני המקרים לא ראיתי קשיי תפקוד למערכת הרפואית עצמה, בשני המקרים – ביחוד בשני – אני רואה קשיי תפקוד חמורים בהרבה של מערכת השיקום והטיפול ארוך הטווח. מצד שני, המצב משתנה מאוד ממקום למקום ומזמן לזמן, וסביר שתאונת דרכים תקבל יחס מועדף בהשוואה ל"סתם" חולה.

    • ראשית כל, אני מאחלת לך עתיד נטול תאונות דרכים, טפוטפוטפו. שנית, אכן, נפגעי תאונות דרכים נמצאים בעדיפות עליונה וטוב שכך. אני מסכימה לחלוטין לגבי מערכות השיקום, התמיכה והפיזיותרפיה, יצא לי להתנסות בכך בעצמי וגם לשמוע מהרבה אנשים שהיו זקוקים לעזרה ולא קיבלו אותה. עוד דוגמה למערכת שלא מתוקצבת די הצורך ולכן חסרה כוח אדם. זה עגום.

  2. וכמובן, איך שכחתי, הרבה בריאות, כי אני מגלה שלהזדקק לסיוע רפואי חיוני בארצנו עולה הרבה מאוד כסף, יש כל מיני אותיות קטנות שכדאי לשים לב אליהן.

  3. אאוץ' אאוץ' אאוץ' ואאוץ'!
    נשמע שיש כאן סוג של תאונת עבודה, הלא-כן? וזה נשמע כואב להפליא ומייאש במידה רבה, בגלל שאין-האונות היא דבר מאוד מציק. מחפשת איזשהו סוג של נקודה חיובית, אבל כל מה שאני מוצאת הוא שאת כותבת נפלא את הדברים הנוראים האלה. זה נחשב חיובי? לבריאות, יקרה. להכיהרבה-בריאות.

    וכל הכבוד לחברים המסייעים.

    • תודה, יקירה. אני מנסה לערוך בירורים לגבי העניין של תאונת עבודה/מיקרוטראומה, אבל התהליכים האלה ממושכים ונוטפי בירוקרטיה ופקידי בט"ל חמוצי פנים.

  4. איי! נשמע מאוד כואב. קודם כל, תרגישי טוב!
    עם זאת, רציתי רק לציין שרק עתה שר האוצר ושרת הבריאות הצהירו על תוספת של חצי מיליארד למערכת הבריאות, כולל רכישת עוד מכשירי MRI. זה אמנם עדיין טיפה בים, אבל על הצד החיובי – זה לפחות לא קיצוץ.

    • מסכימה וזו אכן בשורה מצוינת. החשש היחיד הוא שכפי שהתרגלנו עם הממשלה הזו, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. כשהתוספת אכן תבוא לידי ביטוי, אשמח מאוד. בינתיים אני במצב של I'll believe it when I see it… 😦

  5. הרבה בריאות, מעט כאבים. ומתוך נסיון (עגום) קודם – רק מנוחה עם מעט תזוזה עוזרת לגוף לעכל את הטראומה ולהשתקם.

    • תודה! כמו כן, זה לגמרי נכון לגבי המנוחה. חשוב מאוד לא לחזור לפעילות לפני ההחלמה המלאה, אני מבינה את זה שבעתיים עכשיו.

  6. לגבי 'תאונת עבודה' . אולי באמת תתקשרי ללבנת פורן? לפחות לגבי גזית היא סידרה יופי של הכנסה.

    • לבנת פורן לא, אבל סביר שלביטוח בשלב מסוים. אמור להיות סעיף של אובדן כושר עבודה או משהו, לא?…

  7. רפואה שלמה ומהירה ואנדר נהדרת.
    הרשי לי לספר סיפור אופטימי על חבר לעבודה שעבר ממצב של שכיבה וחוסר יכולת תזוזה, להליכה ישיבה ואף סחיבת עוללים וחתולים בזכות הניתוח שעבר.
    ובעניין השמנת, כבר שנו חכמים גדולים ממני (כי יש גם שר אוצר במדינה):

    • תודה רבה על הסיפור האופטימי, אני זקוקה לכאלה 🙂 אין כמו סחיבת עוללים וחתולים. לגבי איתן כבל – מהמוצלחים והמוצדקים שבנאומים.

  8. החלמה מהירה…

  9. I would totally come and pick things up off the floor for you if I could! 😦 Poor little wabbit. xxx

    • Thank you sweetie! I know you would {hug} That reminds me that I wanted to ask you about something regarding feminist matters, but that's for a different platform 🙂

  10. " אם אי פעם תהיתם מי הם חברי אמת, התשובה היא: החברים שעוזרים לכם ללכת לעשות פיפי כי אתם לא מסוגלים לקום לבד מהמיטה וצריכים להישען על מישהו בזמן הצליעה המיוסרת לשירותים… "

    כמובן שזה נחמד שהם נשארים חברי האמת שלך גם אחרי אותו סוף השבוע…

    החלמה מהירה וקלה!
    🙂

  11. כואב הלב לקרוא את זה… תרגישי טוב 🙂 המחלה הניוונית הזאת – אין מה לעשות? מה עם הרפואה האלטרנטיבית, דיכור סיני וכו'?
    החלמה מהירה והרבה בריאות,

    • תודה! בהחלט ייתכן שימליצו לי אחר כך על טיפולים משלימים לחיזוק ושיקום, אבל קודם נעבור את המשוכה הנוכחית.

  12. אופוש אין אפשרות לשתף :((

    • לשתף מה?… אם הכוונה לפוסט, אפשר פשוט להעתיק את הכתובת לאן שזה לא יהיה.

  13. רק הערה: הזוועה שבאיטיות חדרי המיון, ממה שראיתי במספר ביקורים בשנתיים האחרונות, היא לא רק תוצאה של מחסור בתקנים. אחת הבעיות הבולטות שם היא חוסר ניהול. ובשביל לנהל משמרת לא צריך משאב יקר כמו רופא או אחות. צריך מישהו שטוב בזה, וזה יכול להיות גם סדרן בתחנת מוניות או אחראי משמרת בחדר בקרה עמוס.
    פרט לגאווה הטיפשית ולשמרנות של הרופאים, אין ממש סיבה שלא לנהל את הבלגן במיון טוב יותר.
    ולמי שחושב שאני סתם משמיץ, חפשו איך נאבקו הרופאים הוותיקים לשמר את הנוהג המזעזע של "תורנויות" באורך 24 או 36 שעות. כאילו שיש אדם סביר שיאמין לבלוף הזה, שרופא שמטפל בחולה או פצוע אחרי 28 שעות במשמרת, ניתן בכלל לסמוך על שיקול דעתו.

  14. […] כשבועיים כתבתי כאן תיאור של הגעה לחדר מיון בעקבות התקף חזק של כאבי גב. הייתי במצב כל כך נואש, ששני […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: