פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 26, 2013

ביצים שבורות

בוקר שישי טיפוסי. אני קמה מהמיטה לפני שהתעוררתי לגמרי, מדדה למטבח להפעיל את הקומקום, ומתנגשת בקיר כמה פעמים* בדרך. מבט מהיר במקרר מגלה שחסרים כמה פרודוקטים. לפיכך, אחרי שלחץ הדם שלי מגיע לרמה מספקת כדי ללכת בקו ישר, אני שמה פעמי, כאותו אוטו גדול וירוק, להביא מהסופר ביצים וחלב. וחומוס. ולחם פרוס. וסלט חצילים. וסבון נוזלי בניחוח אורכידיאה-ג'ינג'ר, אבל רק כי היה במבצע.

אחרי איסוף הפריטים האחרים, אני ניגשת אל מדף הביצים. אישה מבוגרת, כבת חמישים, עוסקת במשימת רילוקיישן נמרצת של ביצים בין קרטונים. מסתבר שבלא מעט קרטונים היו ביצים שבורות, ואנשים החליפו את הביצים השבורות בביצים שלמות מקרטונים אחרים. היה זה לקראת סוף יום הקניות, כך שהרבה מהקרטונים כבר היו מלאים לפחות במחציתם בביצים סדוקות ברמה כזו או אחרת. הצלחתי לאתר קרטון שלם נטול ביצים שבורות, וכמובן שזה היה קרטון של ביצים אורגניות אקסקלוסיביות במיוחד. אפשר לדעת שהן אורגניות לפי הציור על האריזה של תרנגולות חייכניות שמקפצות באושר בשדה פרחים, ואפשר לדעת שהן אקסקלוסיביות לפי זה שהן יקרות רצח.

אגב, שום דבר לא מונע מאנשים להחליף בין ביצים רגילות לביצים אורגניות, כך שייתכן בהחלט שמישהו יצא מהסופר בשריקות עליזות עם קרטון פוּשטי מלא בביצים האקסקלוסיביות שלי, ואילו אני יצאתי עם קרטון אקסקלוסיבי וביצים שגרתיות לחתולין.

אינני יודעת מדוע כל כך הרבה ביצים היו שבורות מלכתחילה. ייתכן שהן הבינו שהן נמצאות בפתח תקווה, והחליטו לשים קץ לחייהן. אני כן יכולה לנחש למה לאף אחד, כולל הנהלת המקום, לא ממש אכפת. אנשים טרודים בקניותיהם פשוט רוצים להיחלץ מהמקום וביציהם השלמות בידיהם, גם אם האדם שאחריהם ייאלץ לבלוע את החלבון הצורב** וללכת הביתה עם קרטון מלא חלומות שבורים וביצים מרוסקות. ההנהלה יודעת שלאף אחד לא אכפת כל עוד הוא/היא מצליחים לתחמן לעצמם קרטון תקין, וממילא הערות להנהלה נענות בדרך כלל במשיכת כתפיים משועממת נוסח "אין מה לעשות, זה מה יש". ***

בשבוע שעבר התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ואחוזי ההצבעה היו מן הנמוכים בהיסטוריה של המדינה. לא מעט כותרות תהו על אדישותם של אנשים שלא רוצים ליטול חלק בתהליך הדמוקרטי, שמוותרים על ההזדמנות לעצב את חייהם בעיר שבה הם גרים. לדעתי, הרבה מאוד אנשים בחרו לא להצביע מאותה סיבה שהם מחליפים בשתיקה את הביצים השבורות בסופר והולכים לדרכם.

מה הקשר בין מחט לתחת, אתם ודאי שואלים.

ובכן, קודם כל, זה מתחרז. שנית, מחטים משמשות להזרקת חומרים שונים לישבן, כמו ויטמינים, חיסונים ומשככי כאבים. אבל זו לא הנקודה.

הנקודה היא שאכפתיות היא כביש דו-סטרי, ואם אנשים מרגישים שלנבחריהם לא באמת אכפת מהם, קשה לעורר בהם אכפתיות כלפי הליך בחירתם. בעיר המגורים שלי, הלא היא פתח שמיקווה, אני לא מצליחה להיזכר בשמות של ראשי עיר שלא הואשמו בפלילים בשלב כזה או אחר. שוחד, בדרך כלל. קבלת אתנן מקבלנים, סידור ג'ובים מופרכים לקרובי משפחה ושאר בעלי עניין, מעילה כלשהי באמון הציבור שקשורה בכספים. במערכת הבחירות הנוכחית לרשויות המקומיות, בית המשפט העליון הוציא צו לסיום כהונתם שני ראשי עירייה שהואשמו בפלילים, אך מועצות העיר שלהם החליטו שלא להדיחם מתפקידם ולאפשר להם להתמודד בבחירות. בכך למעשה מועצות העיר צפצפו על החלטת בית המשפט העליון וכן ויתרו על כל ניסיון להציג מראית עין של מנהל תקין ושמירה על טוהר המידות.

ובל נחשוב שהעניין מסתכם רק בראשי עיריות. בפרלמנט הנוכחי שלנו, כנסת ישראל, יושבים אנשים שהואשמו והורשעו בפלילים, ריצו את עונשם, ושבו למשרה בכירה בייצוג הציבור, באחד מתפקידי האמון החשובים ביותר במערכת השלטון. יסלחו לי עורכי הדין ושאר משפטנים בקרב קוראי, אם יש כאלה: אינני יודעת איזו התפלפלות משפטית מאפשרת לאנשים שהוכח כי מעלו באמון הציבור לחזור ולנהל את חייו של ציבור זה ולקבל ממנו משכורת, אך היא בזויה בעיני. כך מתאפשר מצב שבו החיים שלנו מנוהלים על ידי שני סוגי אנשים – אלה שכבר נתפסו וידם בצנצנת העוגיות של הציבור, ואלה שעוד לא נתפסו, אבל זו רק שאלה של זמן, כי הם יודעים שיורשו לחזור אל אותה צנצנת עוגיות בסופו של דבר.

אדישות? אפתיה? אולי. אבל חלקה הגדול נובע מייאוש, מאמונה מלאה ושלמה שאין שום טעם להחליף לובש-חליפות נפוח ויהיר שדואג רק לביצים שבקרטון שלו א', בלובש-חליפות נפוח ויהיר שדואג רק לביצים שבקרטון שלו ב'. רוב האנשים במדינה הזו על עריה השונות עסוקים במאבק הישרדות יומיומי. האנשים שכביכול מייצגים אותם דואגים בראש ובראשונה לאינטרסים של בעלי ההון, ועל מנת שדלת העם לא תעלה על הבסטיליה שלהם, הם מקפידים לוודא שאותה דלת העם תהיה עסוקה בעבודה בלתי פוסקת במשכורת שהולכת ופוחתת, נחנקת מתשלומי מיסים, דיור ומזון שהולכים ותופחים, וכמובן, טרודה ומפוחדת מאיומים אפוקליפטיים בדבר הגרעין האיראני שכבר מדפק על דלתנו ממש ממש עכשיו (כבר עשרים שנה נמשכת הסכנה הברורה והמיידית הזו). מה שיפה בפחד מהגרעין האיראני, הוא שאין כלל צורך בפצצה. האימה הזו מצדיקה בצורה יעילה מאוד חוסר השקעה מתמשך בתשתיות, ברווחה, בחינוך, בסביבה, בביטחון אישי, בכל מה שאנשים זקוקים לו כדי לחיות. מי בכלל צריך פצצה, האיראנים כבר ניצחו. סליחה, אמרתי איראנים? התכוונתי לביבי. אסטרטגיית ההפחדה-הזנחה הזו היא יציר כפיו וכפיהם של עושי דברו ומלחכי פנכתו.

אנשים מפוחדים, תשושים ומיואשים, שרואים את נבחרי הציבור שלהם, שנה אחר שנה, מערכת בחירות אחר מערכת בחירות, הולכים ומשמינים ומתייהרים ומתנפחים על חשבונם, הולכים ומוסרים את כספם שהרוויחו בעמל רב לתאגידי ענק, הולכים ומועלים באמונם מבלי שיצטרכו לתת על כך את הדין, ואם כבר נתנו, חוזרים כמו בומרנג כעבור כמה שנים למקום הפשע, כאותו אנס ששוחרר מבית הסוהר וחוזר להטריד את קורבנותיו – אותם אנשים, מדוע שיצביעו? מה זה משנה, כפי שאמר סבי ז"ל, אם יורים לך בראש או בגב? למה שנשתף פעולה עם מערכת שהוכיחה את עצמה כקלוקלת ומסואבת, וממשיכה לשחק את המשחק הדמוקרטי, כאילו זה באמת משנה?

אז לכל מי שטוענים ש" זו אשמתנו", כלומר אשמת הציבור, שלא ניצל את זכותו לבחור ולהשפיע: אל נא באפכם. אנחנו מצביעים כבר עשרות שנים. כמה מהאנשים ששלחנו למשרות בכירות ושילמנו להם ממיטב כספינו הצדיקו את האמון שלנו בהם ופעלו באמת ובתמים למען האינטרסים שלנו, הבוחרים? עד כמה עומדים המוסדות האלה לצידנו כשאנחנו זקוקים להם? אני לא טוענת שלא צריך להצביע. הצבעתי בבחירות, ואעשה זאת שוב כשיגיע הזמן להצביע בסיבוב השני לבחירת ראש העיר של פתח שמיקווה. זו האפשרות היחידה שעומדת לרשותי במדינה דמוקרטית, ואעמוד על זכותי להשתמש בה. בכל זאת, יש גם כמה אנשים טובים בכנסת ובעיריות שעושים את מלאכתם נאמנה. קומץ, אבל יש, וחשוב לחזק אותם.

ברם, אין לי אשליות. אני יודעת שגם עם ראש העיר הבא, סביר שאמשיך ללכת הביתה עם קרטון של ביצים שבורות. עד שיגיעו מים עד נפש, והציבור יתחיל להטיח את ביצותיו השבורות בפרצופם של לובשי החליפות היהירים. ההיסטוריה מלמדת שהתהליך הזה הוא בלתי נמנע. אולי, אם יתמזל מזלי, אזכה לראות זאת לפני שנציג הציבור הבכיר הבא יורשע בפלילים. אה, הכרעת הדין במשפט ליברמן היא בעוד שבועיים? אז לא חשוב.

מישהו רוצה חביתה?

——————————————————————————————————————————–

בדומה למשחק פינבול, רק בלי הנקודות והשיר המגניב של The Who. 

** מחווה מנדטורית לאפרים קישון.

*** פעם הערתי למנהלת משמרת בסופר כלשהו על העובדה שמדף המשקאות הכיל בקבוק עם תאריך תפוגה מהשנה שעברה (!). "טוב, מה את רוצה", השיבה מנהלת המשמרת, "זה היה מונח מאחורה, מי שסידר את המדפים פספס אותו". במשך שנה?…


Responses

  1. ומה אם אלו שמצביעים שוב ושוב למי שדופק אותם ובלבד שלא ישימו פתק משוקץ של היריב שלו כי יש להם חשבון היסטורי עם הסבא שכבר מזמן ז"ל ?

    • זה לא באמת משנה, כי הסיבה שלהם טובה – ההוא שדפק את סבא, היורשים שלו רק מחכים לתורם לחזור ולדפוק אותו גם. אבל הם לפחות מצביעים, זה גם משהו.
      למה היהיר קיבל 19 מנדטים? כי הוא לא זה אף לא זה, מסתבר [כצפוי למי שעיניו בראשו] שהוא גם זה וגם זה.

  2. וכמובן, ההבדל בין הדוגמאות הוא זה שמתסכל – אלו שעומדים באמת מולנו, מתווכים בין בעלי ההון וראשי העיריות לאזרח [מנהלת המשמרת?], הם בעצמם דפוקי השיטה, במקום להתקומם הם מעבירים את הביצים השבורות הלאה ועושים את "הרווח הקטן" שלהם מבלי לראות שגם הוא יילקח מהם על ידי אותם אנשים ברגע האמת. ואם לא מהם אז מהילדים שלהם שלמענם הם חושבים שהם עושים את זה אבל הם לא.

  3. הרשי לי להציע לך הסבר חלופי, אם כי נטול ביצים (שבורות או לא שבורות).

    קודם כל- שתי נקודות שסותרות כמה מהדברים שכתבת:

    1) אחוזי ההצבעה בבחירות הנוכחיות לא היו נמוכים באופן דרמטי לעומת הפעמים הקודמות (התעצלתי לאמת את עצמי בוויקי, מה שנכון), וכך גם אחוזי ההצבעה בבחירות הכלליות שהיו בתחילת השנה. הבחירות לרשויות המקומיות מושכות פחות אזרחים לקלפיות באופן מסורתי (בגלל האין יום שבתון), ובאופן כללי- כבר 10 או אפילו 15 שנים ששיעור ההצבעה בבחירות מסתובב סביב אותו האחוז. ועם זאת, אחוז ההצבעה בישראל ירד באופן חד יחסית למה שהיה פה לפני 15 שנה ויותר.

    2) האזרחים בחרו בראשי הערים שבג"צ הדיח לאו דוקא מתוך מיאוס. בבת ים, למשל, שלומי לחיאני לקח עיר עלובה ומוכה, ושיקם אותה באופן פנטסטי. זה לא הופך אותו לפחות מושחת (לכאורה), אבל כדאי לתת קרדיט לאיש שכבר הטריח את עצמו לקלפי, ולהניח שהוא שוקל מגוון של שיקולים, גם כאלה שמאירים את המועמד המושחת (לכאורה) באור חיובי.

    הסיבה לירידה באחוזי ההצבעה, וליחס של האזרח לנבחריו באופן כללי נמצאת בקריסה של הגוף/ישות הקרויה "מפלגה". דמוקרטיה היא מערכת אזרחית חיה ונושמת, שמעבירה פידבקים מלמטה למעלה, ושוב למטה, וחוזר חלילה. פעם היו במדינה מפלגות אקטיביות, עם מוסדות, ומצעים, ופעילות גלויה ותוססת, ורשימות מועמדים ובעלי תפקידים שהיו מחוייבים למטרות המפלגה. הרצינות הזאת הקרינה גם על הבוחרים. עובדה: שיעור ההצבעה בבחירות בישראל היה הגבוה בעולם המערבי (80% ויותר), ושיטת הבחירות בפתק האחד, זו שהיתה קיימת מאז קום המדינה ועד היום (עם הפסקה של 7 שנים הרסניות) הולידה מפלגות גדולות עם 40 מנדטים ויותר בין 1973 ל 1992.

    קריסת המפלגות מתבטאת באופן בולט יותר ברשימות שרצות לרשויות המקומיות: בהעדר פריימריז מסוג כלשהו, הרשימות הן הרכבה של כל מיני אישי ציבור מקומיים ו/או עסקנים מהן הנחות של המילה. חלק מהרשימות רוצות ומבטיחות את אותו הדבר, חלקן נועדו לסדר תפקיד לראש הרשימה. כולם תולים את יהבם בראש העיר, מעין סופרמן מקומי שעצם נצחונו אמור להבטיח צבע חדש לשמש או משהו כזה. המועצה, כל מועצה, מורכבת מרסיסי רשימות.

    האזרח, באופן כללי, לא טיפש. הוא מבין בחוש שהאנשים שרוצים להיבחר חלשים מדי מכדי ליישם באמת את מה שהם מבטיחים, ולכן רק 60% ממנו (מהאזרח) מוכנים לקום מהכסא ולהצביע בבחירות לרשויות המקומיות.

    כדי להפוך את הקערה ולתקן את הביצים צריך קודם כל לדאוג למפלגות חזקות וחיוניות בישראל (ולא, רשימות של מועמדים עם קודקוד סמכותי בנוסח "ישראל ביתנו" או "יש עתיד" אינן מפלגות). כל השאר יסתדר (כמעט) מעצמו.

  4. חייב להיאמר: הקשר בין מחט לתחת הוא שבשניהם יש חור.

    מעבר לכך, אותה אדישות ואותו ריכוז עצמי המובילים לאותן ירידות באחוזי ההצבעה נראים בכל העולם המערבי. יש שאומרים שזה חלק מאובדן הסולידריות החברתית, אם כי קטונתי מלהבין את הציבור וסיבותיו.

  5. נכון שיש שחיתות. ומלחמות. ועשירים מול עניים. ועוד שלל צרות בצרורות בעולם. אבל מה זה בעצם אומר? שאנשים נולדו רעים? כנראה שלא.

    את החברה שאנחנו חיים בה עיצבו אנשים לפני כמה מאות שנים, בתקופות של מחסור קשה. ההמצאה של הכסף היתה בשביל להתנהל איכשהו בצורה מתורבתת, בתנאים של מחסור. כיום – אין מחסור. אז מה עושים? ממציאים דרך חדשה להתנהל? חס ושלום. במחסור אנחנו יודעים להתנהל, אז נעשה שיהיה מחסור, ונמשיך להתנהל כמו פעם.

    הגיוני שנבחרי הציבור שלנו מקבלים שוחד? לא, זה גועל נפש. אבל בואו נחשוב למה הם עושים את זה? כנראה בגלל שהם *צריכים* כסף. (בשביל לחיות, בשביל להגיע לרמת חיים שמוכרים להם בטלוויזיה, בשביל לפרנס את המשפחות שלהם שזה לא קל בכלל, וכו')

    ואם אפילו נבחרי הציבור *צריכים* כסף עד כדי כך שהם מוכרים את עצמם בשבילו, כנראה שיש משהו עמוק יותר, שהשתבש.

    "נו באמת, יש לך פיתרון יותר טוב?"
    אז זהו, שלינק: http://discovervenus.com/


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: