פורסם על ידי: vandersister | ספטמבר 9, 2013

חמש טבעות שחורות

כשהייתי בת 16, נערת תיכון עגולת-עיניים ותמימה כחמציץ, התאהבתי בנערה בת כיתתי. היינו מאוד קרובות, כחברות: ישבנו זו לצד זו בכיתה במשך כמעט שנתיים. קינאתי בה על היכולת המופלאה שלה לפתור בעיות במתמטיקה, ועל היכולת המופלאה לא פחות לנמנם בשעת אפס מבלי להיתפס. כלומר, היא נהגה להסתיר את פרצופה ברעמת שיער זהוב ולהעמיד פנים שהיא כותבת את מה שהמורה אומרת. כמה אנשים אתם מכירים שיכולים לישון תוך כדי שרבוט סימנים חסרי פשר במחברת ביולוגיה?

לפתע פתאום, מצאתי את עצמי עורגת אליה. אולי כי היא היתה אחת החברות הטובות ביותר שהיו לי אי פעם, והתרגלתי ל'חברות' שבעיקר חיפשו לנצל אותי. אולי כי היתה אדם עדין וטוב לב מעצם טבעה. אולי כי ההורמונים עשו את שלהם. זה באמת משנה? בשלב מסוים, כמו כל בת נוער שמתאהבת לפתע פתאום, פשוט התבוננתי בה ורציתי יותר.

בהיותי חמציץ נבער, אפילו שמתי נפשי בכפית וכתבתי לה מכתב אהבה. למרבה המזל, היא הגיבה בצורה הטובה ביותר האפשרית: היא התעלמה לחלוטין מהמכתב, המשיכה לנהוג כרגיל, והסוף היה שהבנתי שהיא פשוט לא מרגישה כמוני, וחזרנו להיות חברות כשהיינו. עד היום זו בעיני עדות לאצילות הנפש הטבעית שלה. לפעמים אנחנו נובחים במעלה העץ הלא נכון, והעץ הספציפי הזה היה מאוד נדיב אלי.*

שנתיים לפני כן, בחטיבת הביניים, הייתי מאוהבת קשות בנער בן כיתתה של אחותי. הוא היה חמוד להפליא, פלרטטן מבטן ומלידה, צח וקולח בדיבורו, ואהוב על כולם, צעירים כמבוגרים, כלומר ההיפך המוחלט ממני. הוא היה אחד האנשים המוצלחים הללו, שיודעים איך לסנוט בך ולהקניט מעט, אבל תמיד עם חיוך, ואף פעם לא עד כדי גרימת נזק או עלבון של ממש. אני מניחה שהוא ידע איך הרגשתי, והעקיצות הללו ברוח טובה היו דרך של הבעת חיבה, גם אם מוגבלת. הכמיהה שלי אליו סחטה ממני כמה שירי אהבה אוויליים במיוחד ואופייניים לגיל (חרוזי שור וחמור, מטאפורות בגובה דשא ולא מעט אזכורים של גופים שמימיים), ונשמרו בקפדנות במגירה נעולה. בסופו של דבר, גם ההתאהבות הזו חלפה והותירה אותי עם זיכרונות נעימים על נער שאהב להתגלגל לחדרי בישיבה על סקייטבורד, ולשאול אותי למה אני עושה קול שני לפינק פלויד, רק כדי לראות אותי מחייכת.

ומדוע אני מספרת לכם על אהבותיי הנכזבות? בעיקר כי זה בדיוק מה שהן היו. באותו גיל, ולמעשה כמעט עד גיל 18, לא הרגשתי שום צורך לעצור ולהרהר בעובדה שיכולתי להתאהב בנער ובנערה לסירוגין. כלומר שהם השתייכו למינים שונים. לא הגדרתי את עצמי בשום תווית. אולי זו היתה תמימות ואולי הדחקה – כך או כך, עד לרגע אחד של התגלות, לא הרגשתי מסביבי את הדפנות של אותו ארון מן המשל, כזה שעלי לצאת ממנו. אם היה שם ארון, קירותיו היו בלתי נראים עבורי כציבור בוחרים לראש מפלגה ביום שלאחר הבחירות.

מה שאני מנסה לומר הוא, שאנשים מתאהבים באנשים. אנשים עורגים לאנשים. אנשים נמשכים לאנשים. לפעמים האנשים האלה מצוידים בשחלות ולפעמים באשכים, ובמקרים מסוימים בשניהם גם יחד או באף אחד מהם, אבל כולם בני אנוש. ולכולם יש צורך וזכות לאהוב ולהיאהב. וכן, גם לקיים יחסים אינטימיים, כמו כל יצור אורגני אחר על הפלנטה. פרט לאמבות, אמני פיתוי ויצורים חד תאיים אחרים.**

בעוד מספר חודשים אמורה להתקיים בסוצ'י שברוסיה אולימפיאדת החורף. רוסיה, שמעולם לא היתה אות ומופת לזכויות אדם, הפכה בתקופה האחרונה את הקהילה הלהטבא"קית לשעיר לעזאזל קולקטיבי, עד כדי כך שאפילו ברק אובמה נדרש לעניין ודיבר בגנות ההידרדרות בזכויות אדם תחת משטרו של פוטין. רדיפת הקהילה לא הסתכמה "רק" באלימות פיזית ומעשי רצח, כביכול כפשעים רנדומאליים, אלא מוכתבת מגבוה ברמה הפרלמנטרית, עם חוקים והצעות לחוקים שצצים חדשות לבקרים ומיועדים להגביל את הזכויות הבסיסיות ביותר של הומוסקסואלים (כמו גם להחניק כל ביטוי פומבי לנטיות הומוסקסואליות). אחת ההצעות האחרונות, מצמררת במיוחד, מבקשת לגזול מהורים הומוסקסואלים את המשמורת על ילדיהם, בדיוק כמו במקרה של הורים מתעללים או מכורים לסמים.

בעקבות האנדרלמוסיה הכללית, מדינות שונות איימו להחרים את המשחקים האולימפיים אם הספורטאים הגאים שלהן יימצאו בסכנת מעצר או גירוש. מכיוון שמדובר באולימפיאדה, מכיוון שפוטין הוא שקרן מיומן שכבר הבטיח שלא תהיה סכנה כזו, ומכיוון שלמדינות יש חיבה היסטורית עזה למדליות נוצצות ולנגינת ההמנון, סביר להניח שהאיומים הללו לא יתממשו. אבל העניין הזה, של רדיפה אלימה בצל ההוד וההדר של הקרקס האולימפי, ראוי שנתעכב עליו מעט.

לא אוכל לכתוב כאן מסר טוב יותר בגנות ההתנהגות של רוסיה ובעד החרמת המשחקים האולימפיים, מזה שכתב סטיבן פריי. פריי פנה במכתב פתוח לראש ממשלת בריטניה והזכיר לו שלוועד האולימפי יש היסטוריה עגומה של העלמת עין מאפליה ורדיפה של מיעוטים. ב-1936 היו אלה היהודים, ועכשיו אלה ההומוסקסואלים. לאן נוליך את החרפה, שואל פריי, אם ניתן יד לרדיפה הזו על ידי תמיכה ברוסיה כמארחת המשחקים האולימפיים?***

לפריי, אנגלי והומוסקסואל ממוצא יהודי, הדבר נראה כעניין עקרוני בעל חשיבות עליונה. לראש ממשלת ישראל, לעומת זאת, נראה שלא ממש אכפת. כן, אותו אחד שפורט על מיתרי האומללות של השואה בפני כל אומות העולם, שמשתמש ברדיפת היהודים ההיסטורית כקרדום לחפור בו וככלי להצדקת הכיבוש המתמשך של עם אחר. בשבועות האחרונים ניסיתי להשיג את תגובת שרת הספורט שלנו, לימור לבנת, ותגובת משרד ראש הממשלה לעניין השתתפות ישראל במשחקים האולימפיים בסוצ'י. נציגיה של השרה לבנת בפייסבוק לא טרחו להגיב. נציגיו של ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, הגיבו. בהנחה שאפשר לקרוא למה ששלחו לי "תגובה". שפטו נא בעצמכם.

הנה מה שכתבתי אני:

כבוד ראש הממשלה,

אבקש לקבל את תגובת משרדך בעניין מהותי. אולימפיאדת החורף של שנת 2014 תיערך בסוצ'י שברוסיה. ודאי ידוע לך על ההידרדרות שחלה לאחרונה במדינה זו בכל הנוגע לזכויות אדם ולחופש הביטוי, כולל חוקים שעברו לאחרונה בקרמלין ואוסרים על ביטויים פומביים של הומוסקסואליות תחת איום של קנס ומאסר. הקהילה הלהט"בית ברוסיה סובלת מרדיפה אלימה ומתמשכת, ומדינות רבות בעולם נדרשו לנושא, עד כדי קריאה להחרמת המשחקים האולימפיים בסוצ'י ולהחרמת רוסיה בכלל.

כמנהיגה הנבחר של מדינה אשר מיועדת לשמש בראש ובראשונה כבית בטוח ומוגן לעם נרדף, אין ספק בלבי כי אתה חש הבנה ואמפתיה למצוקתו של מיעוט נרדף אחר, וכי אינך תומך באפליה וברדיפה האלימה שנוקטת רוסיה כלפי מיעוט זה. העולם כבר עמד מנגד פעם אחת בזמן המשחקים האולימפיים, ואפשר לגרמניה תחת שלטונו של היטלר לרדוף יהודים באין מפריע. מהי עמדתה של ישראל בנוגע למשחקים האולימפיים של 2014, תחת הצל הכבד של רדיפת הקהילה הלהט"בית ברוסיה? האם נוכל להרשות לעצמנו, כיהודים וכישראלים, שלא למחות כנגד רדיפה כזו?

להתייחסותך המהירה אודה.

הנה התשובה הרשמית של משרד ראש הממשלה:

ראש הממשלה קיבל את ההודעה שלך והוא מודה מקרב לב על הערותיך.

ראש הממשלה מברך אותך ואת בני משפחתך בשנה טובה מי ייתן ויתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה.

בכבוד רב,

האגף לפניות הציבור.

ובכן, היות שמשרד ראש הממשלה איחל לי שיתמלאו משאלות לבי, ארשה לעצמי לחלוק משאלת לב אחת עם כולכם. המשאלה שלי היא שמדינת ישראל הרשמית תהיה אור לגויים במאבקה הבלתי מתפשר על זכויות אדם ועל זכויות מיעוטים נרדפים בכל מקום. אני מייחלת לחיות בעולם שבו אנשים מבינים שלשנוא אנשים שנולדו עם נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית זה הגיוני בדיוק כמו לשנוא אנשים שנולדו עם צבע עור כהה, או שיער ג'ינג'י, או יכולת לפתל את הלשון לעיגול. לא כולם יכולים לעשות זאת, זה עניין גנטי. שנקים גטו למפתלי הלשון? מה אם הם יתחילו לפתל לשון בפומבי, וילדינו הרכים יראו זאת וירצו גם הם לפתל את לשונם? מה יהא על המין האנושי?

נניח לרגע את ההומור האווילי בצד. כל מה שאני רוצה לומר הוא, שאני ביסקסואלית, כלומר אנושית, בדיוק כמוכם. אני רוצה לומר, בדיוק כפי שאמרו כל כך הרבה לפני ונענשו על כך קשות – שאין כל חטא, או פשע, או עוון, או חרפה מוסרית, או מחלת נפש, או פגיעה בסדרי הטבע, בכך ששני אנשים, בוגרים וצלולים בדעתם, מתאהבים ורוצים להיות ביחד. מי שטוען אחרת טועה ומטעה, ככל הנראה כי קל יותר לשלוט באנשים שמיניותם ההטרונורמטיבית מדוכאת עד עפר. וכמובן, כשיש שעיר לעזאזל שאפשר לשנוא, מנהיגים מושחתים יכולים להמשיך במעשיהם באין מאשים ובאין מפריע.

האירוניה היא שעל דגל האולימפיאדה מתנוססות טבעות בצבעים שונים. כמעט כמו דגל הגאווה. עם כל חיבתי העזה להחלקה על הקרח, אני מתכוונת להחרים את אולימפיאדת סוצ'י, כדי לא לתמוך במפורש או במשתמע ברדיפת אנשים כמוני. כי בסרט הזה כבר היינו, ואין לו סוף טוב.

——————————————————————————————————————-

* בעצם כתיבת המילים הללו, אני תוהה אם ספרו המפורסם של של סילברסטיין הוא בעצם משל עגום על אהבה הומוסקסואלית חד כיוונית ובלתי ממומשת, כשהעץ מייצג את הבחור שאוהב מאוד בחור אחר, שמצידו עורג לחברת נשים. כמו כן, עץ, סמל פאלי? המממ.

** זכור לי במעומעם משהו משיעורי ביולוגיה על "רביית בתולין", כלומר יצורים שמסוגלים להתרבות מבלי להזדווג, אבל סביר להניח שהייתי עסוקה מדי בלכמוה לחברה שישבה ונמנמה לידי.

*** ואכן, המשטר הנאצי רדף גם הומוסקסואלים. את שואת ההומוסקסואלים אין מזכירים בטקסים הרשמיים של מדינת ישראל.


Responses

  1. אני תוהה אם זה בכלל הגיע לראש הממשלה או שזה נעצר אצל הדובר.

    • יעל, אני מנחשת שזה עצר אצל הדובר, אבל אם הנושא היה מספיק חשוב הוא היה עובר הלאה ומקבל התייחסות רצינית… גם ללא צורך בפנייה מצד אנשים פרטיים.

  2. צודקת לחלוטין

  3. אבל איך בדיוק אני אמור להחרים את האולימפיאדה? אלא אם כן יש ענף ספורט חדש שנקרא "טוקבקיסט" וגם בזה נראה לי שאני לא מתקרב למתלהם הממוצע מynet שלא לדבר על "כיכר השבת"

    • אני למשל באופן אישי החרמתי את אולימפיאדת בייג'ינג בזה שלא צפיתי בשידורים ממנה בטלויזיה. מן הסתם זה לא עזר בכלום, אבל זה גרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי.

      אבל מה שהילה ביקשה מהמדינה זה לא לשלוח משלחת לאולימפיאדת החורף, שהמדינה תחרים אותה באופן מאורגן. עד לפני כמה שנים זו לא היתה שאלה בכלל, אבל עכשיו יש לנו כמה ספורטאים. ב 2010 למשל ישראל שלחה שלושה ספורטאים. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%90%D7%93%D7%AA_%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8_(2010)

      מאחר שהמצב הפוליטי ברוסיה כרגע מאיים על הספורטאים עצמם (זה אפילו ב 1936 לא היה!) אז אני בהחלט בעד החרמה של האולימפיאדה ברמה המדינתית.

    • עדו: לא לצפות בשידורים, לא להתייחס לשידורים ברשתות חברתיות ולהפיץ את המשחקים, ולעורר מודעות לנושא בדיונים.

  4. התייחסות לכוכבית הראשונה: במקור האנגלי של "העץ הנדיב" מתייחסים אליו בלשון נקבה. אני מניחה שהמתרגמ/ת לעברית ויתר/ה על זה מסיבות מובנות.

    • תודה על ההערה! זה אפילו עוד יותר מרתק. חתרנות באמצעות החלטה תרגומית?…

      • יש תרגומים שהם פמיניסטיים במובהק, אבל אני חושבת שהמתרגמ/ת הפכ/ה את העץ לזכר כי זה המין הדקדוקי של עצים בעברית, וזה בטח נשמע מוזר.

      • לא חושבת שזו כזו חתרנות. למיטב ידיעתי הפרשנות המקובלת היא שמדובר במערכת יחסים אם-ילד, ככה שלהמיר אותה להורה-ילד כדי להתגבר על הקושי הדקדוקי זה לא שובר משמעותית את הקונפורמיזם…

      • בדיוק התגובה שרציתי לכתוב.
        ובעיני זו דוקא כן נתפסת כחתרנות, אני הייתי בשוק כשקראתי לראשונה את הגרסה האנגלית המקורית וגיליתי שההתייחסות אל העץ היא בלשון נקבה.
        וגם אם המין הדקדוקי של עצים בעברית הוא זכר, באותה מידה אין מתיחסים באנגלית לTree כאל she.

      • כתוב מצויין ואני מלאת הזדהות.
        לגבי העץ הנדיב, הפרשנות שאני מכירה משווה את העץ לדמות אמהית.

  5. פוסט מקסים!
    גם לי היו חוויות התאהבות לשני המגדרים ואפילו בו זמנית : ),
    הנעורים וחוסר ידיעת ההגדרות המקובלות מאפשרים מרחב שלם של תנועה.
    למרות שאינני מתגעגעת כלל לגיל ההתבגרות, החופש התחושתי הזה חסר לי…

    • בהחלט. לא ברור למה הדברים האלה חייבים להשתנות בגיל מבוגר יותר. ותודה!

  6. רק הערה קטנטונת ואולי קצת קטנונית: בספר המקורי, העץ של הנדיב היא נקבה ולא זכר.
    http://en.wikipedia.org/wiki/The_Giving_Tree

    סליחה על חוסר הרלוונטיות.

    • בכלל לא קטנוני, ותודה. זה נפלא לגלות דברים כאלה, מוסיף עוד רבדים לרקע של הסיפור.

  7. שלום לך,
    מודה שעד קריאת הפוסט שלך המוח שלי לא כל כך קישר בין הפסיכוזה שעוברת על רוסיה בנושא של הומוסקסואליות, לבין אולימפיאדת החורף בסוצ'י שלה אני מחכה בקוצר רוח (פסיכוזה פרטית, חיובית יותר, להחלקה על הקרח, שאני מבינה שאנחנו חולקות).
    לא הפסדתי אף אולימפיאדה או אליפות עולם בהחלקה על הקרח מאז גיל 9 בערך, ועכשיו שוקלת להחרים את האולימפיאדה הזאת, כי יש הרבה בדבריך.

    מילה

  8. ואם לדובר היה טיפת שכל הוא היה עונה לך שההשפעה של ראש הממשלה על השאלה שליחת ספורטאים ישראלים לאולימפיאדה היא בערך כמו ההשפעה שלו על מזג האוויר. מי ששולח ספורטאים לאולימפיאדה זה הוועד האולימפי, שעושה מה שבראש שלו, ולא כפוף לשום פוליטיקאי.

    • הוועד האולימפי מחליט למי יש זכות להתחרות באולימפיאדה, אבל הספורטאים נשלחים על ידי המדינה ומייצגים אותה. להגיד שהכל על הראש של הוועד האולימפי זו התחמקות.

      • הספורטאים נשלחים על ידי הועד האולימפי, ולא על ידי המדינה. הם ״מייצגים״ אותה במובן הזה שהמשחקים מיוחצנים על ידי הועד האולימפי כמשחקים בין מדינות, ולא סתם משחקים בין קבוצות ספורט שונות.

        את רוצה להביע מחאה בפני מי שאחראי לכך שיש משלחת ישראלית לסוצ׳י? נתניהו או ממשלת ישראל אינם הכתובת. הכתובת היא הועד האולימפי.

  9. רק רוצה לציין שמקימות עכשיו אנדרטה בגן מאיר לזכר שואת ההומוסקסואלים. אבל תודה על הפוסט המצוין.

    • איזה יופי. תודה רבה, ואשמח לקבל עוד חומר בנושא. בכנות גמורה, אם תרצו/תוכלו לספר לי עוד, שלחו לי בבקשה לאימייל (מופיע ב"אודות").

  10. איפה הייתם באולימפיאדת סין – גם את וגם מר פריי – על כל העוולות שהם גורמים לאזרחיהם? לסטיבן פריי אכפת מהומוסקסואלים ומיהודים בגלל שהוא הומוסקסואל ויהודי. הייתכן ששניכם חולקים אותו עיוורון בכל הנוגע לשאר העולם?

    כאן הייתי אמורה לכתוב משהו על סוריה אבל לא בא לי.

    מאחר והעולם לא עזב את האולימפיאדה גם כשנרצחו יהודים בגרמניה פעם נוספת (ולא במהלך מלחמת העולם השנייה), אלא בחר להמשיך ולהתחרות ולשבת בשמש בזמן שבני ערובה מצפים למותם, אינני מופתעת ואני מסרבת להיות מופתעת. במקום חרם, יכול היה מר פריי להמליץ לספורטאים – ללא קשר לנטייתם המינית – להתעטף גם בדגל הקשת בבואם להתארח ברוסיה, ולהניפו אל על בהגיעם אל הפודיום.

    כי חרם לא עובד. בתור ישראלים אנחנו אמורים להבין את זה. בתור סטיבן פריי כנראה שלא.

    • אני לא יכולה להעיד ספציפית לגבי פריי, אבל יכולה להגיד שהיו הרבה מאוד מחאות גם סביב אולימפיאדת סין. סטיבן פריי הוא לוחם למען זכויות ההומוסקסואלים וזכויות אדם כבר שנים רבות, ולא זקוק לסנגוריה שלי על העשייה הציבורית הענפה שלו. כותבת שורות אלה דיברה לא פעם ולא פעמיים בגנות סין, רוסיה, ערב הסעודית, ישראל וכל מדינה אחרת שפוגעת בזכויות אדם. נכון, כיהודיה וביסקסואלית, הנושא הזה כואב לי ומפחיד אותי מעט יותר. האם זה חטא, להילחם על דבר שחשוב לי? האם זה אפשרי, להילחם על הכל כל הזמן? כרגע, לקראת האולימפיאדה הזו, ולנוכח מה שקורה בזמן האחרון ברוסיה, זו החזית שלי. זה לא אומר שלא אכפת לי מדברים אחרים. זה לא אומר שלא צריך להיות לי אכפת מהדבר הזה כי יש גם דברים אחרים.

      לגבי החרם: זה אקט מחאה. אני לא יודעת מה המשמעות של "עובד". אקט מחאה עובד ומוצדק מעצם היותו כזה. היו ספורטאים שרצו למחות באמצעות דגלי גאווה וכדומה: הוועד האולימפי הזהיר אותם ואיים עליהם לבל יעשו זאת. אני עדיין מקווה שהם ימצאו דרכים לעשות זאת, אבל היות שאני לא שם (אני רחוקה מלהיות ספורטאית, מה לעשות), ואין לי אפשרות להניף שם דגל גאווה, אעשה מה שאוכל בד' אמותיי ובאמצעים המוגבלים שעומדים לרשותי.

    • 1. "כי חרם לא עובד. בתור ישראלים אנחנו אמורים להבין את זה."

      אה, באמת? כי כבעל היכרות עם קבלת ההחלטות הישראלית אני דווקא רואה שחרם עובד מצוין. אולי את מתכוונת שבתור ישראלי לא נעים לנו חרם. זה נכון. אבל הוא עובד, באבוה עובד. עבד גם על דרום אפריקה.

      2. טיעונים מהצורה "איפה הייתם באולימפיאדת סין" הם בדרך כלל מסך עשן. כל אדם בוחר את הנושאים שבהם הוא מתעסק, וזה בסדר. כנ"ל סוריה. כדי להדגים צביעות צריך להתאמץ יותר.

  11. רק אני חושב שהעונה הוא בוט אוטמטי? אין אפילו אזכור זכר או נקבה.

    • לא הבנתי. אני אמורה להיות הבוט האוטומטי? או חברתי לדיון?

      • דומני שהכוונה לתגובת משרד ראש הממשלה

      • אה, אוקיי. לא, זו היתה אישה שדיברה בשם משרד הדובר, השמטתי את שמה מטעמי אי-רצון לחשוף אדם ספציפי. המדיניות של רה"מ אינה אשמתה האישית.

      • כוונתי היא שזה נראה כמו טקסט שנשלח אוטומטית לכל פניה. האם יש יחס כל שהוא לתוכן המכתב שלך? הם אפילו כיסתחו את עצמם ונקטו בביטויים כמו "שלך", "הערותיך" ו"משאלות לבכם" כדי שהטקס יתאים לכל מגדר.
        ובאומרי מגדר כוונתי לכותב ובמקרה הזה – את.

  12. אני מסכימה עם כל מילה שלך. אבל כן חשוב לי אם זה "עובד" או לא. למעשה, אין דבר שחשוב לי יותר. עם כל כמה שכתיבה חשובה, השגת המטרה חשובה יותר.

    מאחר ואינני שותפה להערצתך לסטיבן פריי, אני מעדיפה להתייחס למאמר שלו כעוד מאמר מתייפייף וחסר משמעות. אגב, קראת את דעותיו על נשים, מין וזנות? פלא ויופי של שוביניזם הומוסקסואלי במיטבו.

    כן, מסתבר שגם הומוסקסואלים הם לפעמים שוביניסטים.

    אני, אגב, לא אצפה במשחקים כי ספורט לא מעניין אותי. מה יקרה? כלום. העולם לא ישתנה, ולוועד האולימפי זה לא יזיז יותר משלראש הממשלה הזיז המכתב ההוא של פריי בו הודיע כי לא יחגוג חגי ישראל.

    חרם זה כל כך חטיבת ביניים.

    • עדי, גם שוביניסט הומוסקסואל יכול להיות צודק לפעמים. אם הדרך שבה אני *אישית* *בוחרת* לנקוט נראית לך מטופשת, את מוזמנת לנקוט בכל דרך אחרת שעולה על דעתך. בעיני, מודעות היא המפתח לשינוי, והניסיון לימד אותי שמהפכות אמיתיות קורות צעד צעד, דעה אחר דעה. ואגב, אם חרם זה כל כך חטיבת ביניים, לנסות לשכנע אותי על ידי לעג לפוסט המאוד אישי והמאוד כואב הזה זה כל כך בית ספר יסודי.

  13. איפה ראית לעג או טענה שהפוסט שלך מטופש? מחשש שאואשם בהסגברה אעזוב את הנושא ורק אציין, למען הסר ספק, שאני מסכימה איתך.

    אכתוב זאת שוב: אני מסכימה איתך.

    לכן, לדעתי – וזו דעתי ואני לא אמורה לשנות אותה או להתנצל עליה, והיא מובעת בדיוק כפי שדעתך שלך הובעה – חרם לא עובד. מה בדיוק היה לא בסדר בזה? איך זה בדיוק פגיעה אישית בך?

    ואני לא מנסה לשכנע אותך. אנחנו לא בתחרות דיונים. שלום.

  14. בעבודה אצלנו יש פעם בשבוע "שעת חברה" שבה מישהו/י מציג/ה נושא כלשהו. ההרצאה שלי היתה בנושא מצעד הגאווה, והמצגת התחילה בציור של משולש ורוד הפוך. מבין 30 אנשים שהיו שם, ששניים מהם הכירו את ההיסטוריה של אלן טיורינג למשל, אף אחד לא ידע מה זה. בסוף היו כאלה שביקשו לינקים לרדיפות של הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, והוכחות לזה שהיה דבר כזה "טלאי ורוד" (או כל טלאי אחר פרט לצהוב). אכן, מדינת ישראל הרשמית צימצמה את תורת הגזע והשמדתם של "הנחותים" ליהודים בלבד.

    • תודה רבה על השיתוף. אם היינו זקוקים להוכחה נוספת לבורות המהדהדת לגבי ההיסטוריה של מלחמת העולם השניה… 😦

    • ביד ושם יש ארון זכוכית עם שש חולצות ממחנות, די בהתחלה של החלק של המחנות, על אחת מהם יש משולש ורוד, ואם אני לא טועה, יש בהמשך גם חולצה עם הסמל המשולב של יהודי והומו, משולש ורוד עם משולשים צהובים מסביב.
      למי שצריך הוכחות.

  15. פוסט נפלא.
    כמו כן, מה עם במקום ראש הממשלה, ללחוץ על הספורטאים עצמם?

    (ותיקון קטן: גם לא מעט יצורים חד-תאיים, כדוגמאת שמרים ואי. קולי, יכולים לעשות כל מיני גרסאות של מין. זה לא התחיל ברב-תאיים)

    • תודה רבה!
      לעניין הספורטאים: הם נמצאים תחת מספיק לחץ גם ככה. הם רוצים, ובצדק רב, לנסות את כוחם בתחרויות אחרי שהשקיעו כל כך הרבה זמן ומאמץ באימונים. הבעיה כאן היא בעיה של מדיניות, כלומר של היושבים בממשלות ובראשי הוועדים. היו כבר כמה ספורטאיות באליפות העולם האחרונה באתלטיקה (שהתקיימה גם היא רוסיה) שניצלו את הפודיום למפגן נאה של סולידריות – כלומר, שתי ספורטאיות שהתנשקו לעיני המצלמות והעולם כולו. אני מאמינה שיהיו ביניהם מי שיבחרו להביע את מחאתם בדרכים יצירתיות, אבל נראה לי לא הוגן לכוון את המתקפה כלפיהם.

      שמרים מזדיינים??? אוקיי… בפעם הבאה שאני אופה עוגת שמרים, אחרי לישת הבצק, אדליק כמה נרות ואשמיע מוסיקה רומנטית בזמן שהוא תופח. לא נעים להפריע להם ברגעים האינטימיים.

      • תודה, רק עכשיו ראיתי (בענין ההגנה על הספורטאים עצמם)

      • שתי הספורטאיות הנ"ל הכחישו כל קשר למחאה או לכוונה כלשהי במעשה (גם אם היתה להן כוונה תחילה, כמקומיות הנמצאות תחת החוק הרוסי הן כנראה לא רצו להמשיך עם זה הלאה). מה שכן, אצן אמריקאי שזכה במדליית הכסף ב-800 מטר הקדיש אותה לחבריו בקהילה הגאה והיה די הבודד שהתייחס ממש לעניין מבין הספורטאים.

  16. תודה. ביסקסואליות כל כך מחוקה במרחב הציבורי שאני לא בטוחה אם להתעצבן על הלהטבאקופוביה של רוסיה או לשמוח שהייתה לי הזדמנות לקרוא נוכחות ביסקסואלית מנוסחת כל כך יפה. למזלי, אני ביסקסואלית, וכידוע, אנחנו לא חייבות לבחור.

  17. נשמע כאילו סאטיריקן ממלא את תפקיד הדובר.

    חמשת הצבעים מוכרים כRAINBOW (למרות שכמובן, כפי שכולנו ההומואים-מעצבי האופנה-עם הטעם ההו-כה-עדין יודעים, זו לא הקשת בענן), לפחות במקרה האופנים למשל, חולצת אלוף העולם המוכתרת בחמשת הפסים נקראת RAINBOW JERSEY.

    מבקש להוסיף ולחדד: יש לנו לפחות מועמד ישראלי אחד שאני מכיר (עוד לא בטוח בפנים), ואני מכיר כגיי פרנדלי. את הספורטאים עצמם לא ראוי לדעתי לגנות על שיתוף הפעולה עם הדיכוי, הם עצמם מנוצלים על ידי תעשיית הספורט, ובמקרה הישראלי אפילו משקיעים בספורט מכיסם הפרטי.

  18. גם אני התאהבתי בתיכון במישהי וזה הרגיש כ"כ טבעי ולא מוזר, אז גם כל הדיבור על גייז ולסביות היה רק בתחילתו-תחילת שנות התשעים, ולכן זה לא היה בכלל משהו חריג לשים בתוית. זה היה בדיוק כמו להתאהב בבן. לצערי לא המשכתי הלאה עם התחושות האלה,למרות שקיבלתי איתותים חיוביים גם מאותה נערה. הייתי ביישנית מדיי ומופנמת מכדי לעשות משהו. לימים גיליתי שהיא אוהבת אנשים מכל המינים,ואני למרות שהתפתחתי להעדיף גברים באופן מובהק די מצטערת שלא היתה לי את החויה המיוחדת הזו איתה.

  19. ועכשיו אני יכול להוסיף שממש לא אהבתי את הרמיזות שלך לגבי 'העץ הנדיב'. זה יוצא מאד וולגרי ולא בגלל שחשבת שמדובר בגבר שאוהב ילד אלא בגלל שהעץ הוא 'נדיב' כלומר הוא לא רוצה שום דבר בתמורה. הוא נותן לילד הכל, תפוחים, ענפים, עלים וגזע וכל מה שהוא רוצה בתמורה הוא את נוכחותו של הילד. לכן זה מתאים לאימא או אפילו סבתא שרק רוצה שהילד יבוא לבקר ולא ישכח אותה ולא למי שיש לו אינטרס משלו ביחסים האלו.

  20. שמעתי היום מאמא לילד בן 6 – מכיוון שהבין שמתחתנים עם מי שאוהבים ורוצים להיות איתו, הוא רוצה להתחתן עם חבר מהכיתה

  21. רשימה טובה ומאירה.

    בהערה להערה, נדמה כי העץ הנדיב הוא זכר בגרסא העברית. במקור, העץ הוא מטאפורה לאהבת אם לבנה.

    http://maritbenisrael.wordpress.com/2008/10/31/%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%91/

  22. בקנדה העלו רעיון יצירתי לשלב בעיצוב המדים של הנבחרת הקנדית את דגל הגאווה, וכך לא למנוע מהספורטאים להשתתף מחד, ומאידך לנופף במחאה מול כל המצלמות בלב רוסיה. למרבה הצער לא נראה שהיוזמה התרוממה יותר מדי.

    אגב, זו לא רק האולימפיאדה – יש עכשיו שורה של אירועי ספורט גדולים ברוסיה: אליפות העולם באתלטיקה היתה בחודש שעבר, ובדרך גם אליפות עולם בשחייה, בהוקי, גביע עולם בכדורגל ועוד. אי לכך, לחרם פסיבי ונקודתי של סגירת הטלוויזיה לאורך השנה אין משמעות בפועל, מקסימום אולי להרגשה האישית. לפעילות אקטיבית, אפילו אם זה רק כתיבת פוסט כמו זה, יש יותר אפקט. חבל שהוועד האולימפי כה רפה פה בעניין.

  23. פוסט מהמם וחשוב, רק רציתי להעיר בקשר לפסקה שמתייחסת ליחסים אינטימיים לכל היצורים האורגניים (וכן, גם לקיים יחסים אינטימיים, כמו כל יצור אורגני אחר על הפלנטה. פרט לאמבות, אמני פיתוי ויצורים חד תאיים אחרים.**), הערה מיותרת, שמייצרת מחיקה של א/נשים א-מיניים/ות. חבל, כי המאמר עושה את העבודה גם בלעדיה. 🙂

  24. הבאת לי רעיון.
    בעוד שבועיים יתקיים המעגל הביסקסואלי
    זאת יכולה להיות הזדמנות להוציא מסר קהילתי לקראת האולימפיאדה
    https://www.facebook.com/events/600726063281934/

  25. זה מעניין שאת כותבת שלהתעלם ממכתב אהבה זו התגובה הטובה ביותר.
    גם אני התאהבתי בתיכון במישהי מהכיתה שלי וההתעלמות שלה ממכתב האהבה שלי ממש לא עזרה לי להבין את המסר. לא הבנתי מזה שהיא לא מרגישה כמוני, לא הבנתי מזה שהיא כן מרגישה כמוני, לא הצלחתי להבין מזה כלום כי הכול כל כך כאב. לקח לי כמה שנים טובות לקלוט שאי אמירה היא אמירה, והרגשתי שתגובה ברורה ומפורשת הייתה יכולה להכאיב הרבה פחות. מצד שני אני מניחה שכדי לקבל תגובה מפורשת היה עוזר אם הייתי שואלת שאלה מפורשת.

    תודה על הפוסט.

  26. אחלה. מומלץ
    אסתי.

  27. את יודעת שמר בניימין (תואם ניקסון) נתנייהו לא קרא את המכתב שלך, נכון?
    חוץ מעניין מציק זה, אני לגמרי איתך בפוסט הזה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: