פורסם על ידי: vandersister | ינואר 2, 2013

למה לא סיפרו לך קודם כמה את אישה

מן המפורסמות הוא, שיכולת הניווט שלי שווה לזו של סביבון מפלסטיק שבור. לא פעם ניסו אנשים לתת לי הוראות הגעה הגיוניות למקום כלשהו ("לכי 500 מטר לכיוון דרום, ואז פני מזרחה לרחוב הקישואים")  ונאלצו להחליפן בהוראות הגעה מטופשות למדי, אך כאלה שמובנות לי ("טוב, לכי לכיוון השלט הגדול שכתוב עליו 'גילגמש חמוצים בע"מ" ותעמדי מתחת לפסל של הברווז הפוזל, אני כבר אגיע אליך"). יכולת ההתמצאות שלי במרחב היתה מביישת כל גרביל ממוצע, ולפלא בעיני שלא הושלכתי בבעיטה משיעורי גיאוגרפיה בבית הספר.

הערב לא היה יוצא דופן מהבחינה הזו, כאשר – בתום ארוחת ערב מוצלחת ונחמדה עם חברים – גיליתי שתיכננתי לי תחבורה ציבורית הביתה מהוד השרון, ואילו אנחנו היינו ברמת השרון. התוצאה היתה שלא היתה לי תחבורה ציבורית הביתה בשעה הזו, כי כידוע, אף אחד לא רוצה לנסוע באוטובוס לתוך פתח תקווה אחרי השעה שמונה בערב*. הוחלט שאקח מונית הביתה. הצלחתי לתפוס מונית תוך זמן קצר, ואחרי כמה דקות של נסיעה, תהיתי ביני לבין עצמי אם אי פעם אוכל לעלות על מונית ולא לפחד שהנהג זומם לעשות לי משהו. במיוחד בשעות לילה, בכבישים ריקים ואפלים.

כי להיות אישה, פירושו לפחד.

אני מגזימה? הסכיתו ושמעו.

כשהתחלתי את המסלול לתואר שני בלימודי מגדר, ממש לפני תחילת הלימודים, התקיימה פגישת היכרות של כל הסטודנטיות. המרצה שהנחתה את הערב קיבלה את פנינו בדברי ברכה, והפנתה שאלה לכולנו: חישבי אחורה, לתקופה מוקדמת יותר בחיים שלך. מתי היתה הפעם הראשונה שהבנת שאת אישה?

כולנו שתקנו לכמה רגעים. לאט לאט, בזה אחר זה, הסיפורים החלו לזרום. החוויות שסופרו שם – כולן, פרט לאחת – היו שליליות. חלק סיפרו על הטרדות או תקיפות מיניות בילדותן. חלק סיפרו על חוויות גופניות משפילות ומכאיבות שבעקבותיהן למדו מה זה "נקבה". חלק סיפרו על עלבונות ולעג מצד חברים לכיתה בגלל לבישת חזייה ראשונה, או מריטה/אי מריטה של שיער הגוף. חלק סיפרו על גערות ונזיפות שקיבלו, בסגנון "לבנות אסור להתנהג כך". אחת סיפרה בעלבון צורב על אותו יום בילדותה, שבו כל הבנים בשכונה שיחקו בכדור בלי חולצות, ורק לה נאמר – משום מה – שהיא לא יכולה להוריד חולצה, כי "היא בת ולבנות אסור". ואחת אחרת סיפרה שסבתה הסבירה לה שלאחיה הגדול מגיע יותר ממנה, כי הוא בן זכר. והיא לא.

נזכרתי בתרגיל הזה מהאוניברסיטה השבוע, כשנתקלתי בידיעה הזו בחדשות. משחק כדורסל בין קבוצת אלפי מנשה לקבוצת אליצור רעננה פוצץ, לאחר שמאמן קבוצת רעננה השגיח בכך שבין שחקני אלפי מנשה יש גם בת אחת. שירה גרינבוים, בת ה-10. הילדים בקבוצת רעננה, כך מסתבר, הם דתיים, והמאמן סירב לשחק עם הקבוצה השנייה בטענה שהם שומרים נגיעה ואסור להם לבוא במגע עם הבת. הקבוצה זכתה בניצחון טכני. לא, לא הקבוצה של הילדה, הקבוצה השניה. אליצור רעננה. זו שסירבה לשחק עם הילדה.

תחקיר קצר שערך הבלוגר חנן כהן גילה שהבעיה סבוכה הרבה יותר מקוריוז נקודתי של "שמירת נגיעה" של ילדים בני 10. איגוד הכדורסל מודע לכך שיש מחסור בקבוצות כדורסל של בנות, ועל כן התקנון מתיר הצטרפות של שתי בנות עד גיל 15 לקבוצת בנים.** אלא מאי? קבוצות שכוללות בנות חייבות להתריע מראש על כך לקבוצה שמולה הן משחקות, ולקבוצה היריבה מותר לסרב לשחק עם הקבוצה המעורבת. אם תתעקש הקבוצה המעורבת לא לוותר על הבנות, היא תיפסל והקבוצה היריבה תזכה בניצחון טכני.

נחזור לסיפור של שירה גרינבוים. זו היתה הפעם השניה שהקבוצות שיחקו זו נגד זו, מסתבר. בפעם הראשונה, אליצור רעננה סירבו למגע עם "הבת", המאמן של אלפי מנשה נכנע לדרישה, ו"הבת" בילתה את המשחק בוכה על הספסל. בפעם השניה, מאמן קבוצת אלפי מנשה סירב לוותר על שירה. התוצאה היתה שקבוצתו ספגה הפסד טכני, בהתאם לתקנון, וכנראה גם תספוג סנקציות נוספות.

הסיפור הזה מקומם מכל כך הרבה בחינות, שאני כמעט ולא יודעת מאיפה להתחיל. ראשית, ממתי ילדים בני 10 "שומרים נגיעה"? ממתי מעודדים אותם, בגיל כזה, להתחיל לחשוב על צניעות וטומאה וזימה? שנית, מי לכל הרוחות מנהל את איגוד הכדורסל? הקופים המעופפים של המכשפה מארץ עוץ? קבוצה שמסרבת לשחק מול קבוצה אחרת מקבלת *ניצחון* טכני? ניצחון?? זו הדוגמה שלהם להתנהגות ספורטיבית? שלישית, אם כבר החלטתם שבנות יכולות להשתתף בקבוצה כשחקניות שוות-ערך, מה פשר ריקודי ה"ללכת עם ולהרגיש בלי" האלה? או שהן שחקניות לכל דבר, או שלא תאפשרו להן להשתתף, אבל איזה מסר בדיוק אתם מעבירים לילדים – שבנות יכולות לשחק כדורסל, כל עוד אף אחד לא שם לב לזה שהן בנות? ומה אם הן שחקניות ממש טובות, והקבוצה השניה תחליט לנקוט בסירוב טקטי כדי שלא להפסיד במשחק? ממתי קבוצה בוחרת בפינצטה את השחקנים של הקבוצה השניה? רביעית, ודמגוגית אבל לגמרי נכון, האם היה מתקבל בשקט יחסי גם מקרה שבו קבוצה של נוצרים מסרבת לקבל שחקן יהודי? או קבוצה של אשכנזים שמסרבת לקבל שחקן ממוצא מזרחי? למה אפליית נשים היא דבר שאיכשהו נראה לאנשים "בסדר", אפילו מוצדק, להבדיל מסוגים אחרים של גזענות?

אבל מה שמקומם יותר מכל, הוא החוויה של ילדה אחת בת 10, שלמדה על בשרה בצורה המשפילה הזו שהיא אישה. בת. נקבה. קראו לזה איך שתרצו: היא למדה שהיא ה"אחר", הדבר שאסור לבוא עימו במגע, שאסור לשחק איתו, שאסור לראות בו שווה-ערך. המוקצה. הילדה האמיצה הזו הוכרחה על ידי הקופים המעופפים של איגוד הכדורסל, והתקנון המטופש שלהם, לשאת על כתפיה הצעירות את האחריות להפסד של הקבוצה שלה. לא כי היא שיחקה גרוע. זה לחלוטין לא קשור ליכולות שלה, לרוח הספורטיבית שלה, למקצועיות שלה. היא – הילדה בת ה-10 – היתה מקצועית לחלוטין בסיפור הזה. מי שלא היו מקצועיים, הגבילו אותה, בודדו אותה, השפילו אותה וכפו על קבוצתה הפסד, היו איגוד הכדורסל, ואנשים שאולי יש להם אמונה דתית, אבל אין להם שכל ישר. מה שקרה באותם רגעים על המגרש לא היה קשור לספורט. זה היה אוסף של ילדים קטנים וטפשים, שמצביעים באצבע על ילדה בת 10, ואומרים "אבל אין לך פין, יש לך פות!"

אין ספק, זה היה שבוע קשה למין הנשי. בהודו עברה סטודנטית צעירה אונס קבוצתי כל כך ברוטאלי, שהוביל למותה. אצלנו בארץ הקודש, הרב אבינר הכריז על הלכות צניעות לילדות שיש לאכוף החל מהגיל המופלג 3. לא, אני לא משווה בין העוצמה של המקרים. אני מצביעה על המקור שלהם: את אישה, ולכן את שווה פחות, ואנחנו נחליט מה בדיוק תחשפי ומתי, איך תפעילי את גופך ובאילו תנאים.

למרות דברי ההבל של אנשים מסוימים על "הסדר הטבעי", שקיים רק במוחם הקודח – היחס המפלה כלפי נשים אינו דבר טבעי ואינו גזירת גורל. זה לא תנאי פיסיקלי ולא אקסיומה מתמטית ולא שום חוק שהיקום אינו יכול להתקיים בלעדיו. זה רק המצב כרגע, שנכפה על כולנו, נשים וגברים. לי אישית כבר נמאס ממנו. ולכם?

* אם בכלל, אי פעם. 

** למה רק שתיים? אם תהיינה שלוש, נגיד, או ארבע, היקום יקרוס? לאיגוד הכדורסל הפתרונים.


Responses

  1. אוי זה כל כך מכעיס ולא חינוכי…

    ולגבי מספר הבנות: אני לא מבין גדול בספורטים, אבל הרכב כדורסל זה 5 שחקנים, אז יותר משתי בנות יהפוך את זה להרכב בנות עם מיעוט בנים, מה שלפי חוקים לא ברורים בשום צורה, גורם לזה להיות "כדורסל נשים", שזה כידוע ספורט אחר לגמרי, וקבוצת כדורסל נשים לא יכולה לשחק מול קבוצת כדורסל. (אבל אין מה להתלונן על זה, זה בכל העולם ככה, אז כנראה שככה אלוהים רצה)

    • לבנות יש cooties!!! איכככססס!!

      • אההה…. זה מסביר את הטעם הזה שנשאר אח"כ על הלשון…

    • בהרכב יש חמישה שחקנים, אבל בקבוצה יש הרבה יותר.
      אף אחד מהשחקנים לא משחק את כל ה-40 דקות במלואן. כך שגם יותר משתי בנות לא יהפכו את הקבוצה לקבוצת כדורסל נשים (חלילה).

    • מה פתאום בכל העולם? הבת שלי בת 9 ומשחקת כבר 3 שנים בקבוצת בנים, מבחירה. לפי החוק פה, בארצות הברית, בנות יכולות לקחת חלק ממשחקי בנים גם בקולג' ואכן לפני כמה שנים היתה שחקנית פוטבול בקולג'. איך בדיוק זה משחק אחר לגמרי?

  2. אבל ספורט זה רק עניין לבנים, לא?

    המדינה (העולם) שלנו חוזר/ת לימי הביניים, איזה כיף!
    אני כרגע באמריקה, וכאן, באופן מוזר ולא ברור, יש הפרדה במסיבות ימי הולדת של הילדים – בנים מזמינים רק בנים ובנות – רק בנות. ואני מדבר על כיתות גן ו-א-ב. כי כידוע, בנים ובנות לא יכולים לשחק יחד כי בנים אוהבים מדע וספורט ובנות אוהבות נסיכות ואיפור. לא ככה?

    • תמיד חשבתי שאם היו מעודדים גם בנים לשחק עם נסיכות ואיפור, העולם היה נראה אחרת. למשל, ליאונרדו דיקפריו היה מופיע בפרסומות למסקרה.

      • אם רק היינו יכולים להיות קצת יותר כמו צפון-מזרח אסיה בקטע הזה!

        http://www.dbsknights.net/2012/09/news-tvxq-to-promote-missha-throughout.html

      • זה לא כזה מופרע – ראיתי איזה סרט יפני (*) ומתברר שהכוכב שלו הוא לא רק שחקן ודוגמן, אלא גם היה הדוגמן הראשון במודעות איפור לגברים ביפאן.

        (*) הרימייק – הלא רע בכלל – לסדרת המאנגה "חלוצי החלל" מילדותנו…

  3. פוסט יפה מאוד וכתוב מדויק.

    מה שמעלה בי את התהייה הבאה: אני מתאמנת באייקידו (אמנות לחימה יפנית). באייקידו, כמו באמנות לחימה, מתרגלים על בן זוג ומן הסתם נוגעים בו. יש יחסית הרבה נשים שמתאמנות באייקידו בארץ (לעומת אגרוף תאילנדי, נניח), אבל עדיין מספרם של הגברים גבוה משמעותית.

    עד כה, מעולם לא נתקלתי במהלך האימונים בגבר שזלזל בי או לא ספר אותי כי "אני אישה", ובכלל ההתייחסות לנשים היא כאל שווים, פרט למקרה אחד – המתאמנים הדתיים (ואני לא מתכוונת רק ליהודים) ש"שומרים נגיעה". למזלי, לא נתקלתי בהרבה כאלה, כי בתל אביב אין יותר מדי דתיים, אבל אני מצאתי את כל העניין הזה מעליב לאללה בעוד נשים שהתאמנו איתי לא עשו מזה ביג דיל ו"בסך הכל צריך לכבד את אמונתו של אדם אחר".

    בסדר, ברור שאני לא אכפה את עצמי על מישהו שלא רוצה להתאמן איתי, וברור שזה לא אישי, אבל מה זו הקלות הזו שבה נשים מסכימות לקבל אמונה שלא מתייחסת אליהן כאל ראויות? לא ברור לי.

    • כמי שמתאמן באייקידו (גם עם נשים) אני יכול להבין דתי שמביך בשבילו לגעת באישה כשם שאכבד דתיה שלא רוצה לגעת בי (שומרת נגיעה ) או סתם אישה שלא נוח לה שגבר ישים עליה ידיים גם אם זה לצורך תפיסת קוטהגהיישי. זה בדיוק הגבול שלדעתי אסור לחצות, להכריח מישהו בשם הנאורות לתת לי לפלוש למרחב הפרטי שלו.

      • זו שאלה קשה. ברור שלא אכריח אף אחד להתאמן איתי, אבל עד כמה אפשר בעצם לקבל, להכיל ולהבין? ואם אגיד לבחור השחור שמתאמן איתנו שאני לא מוכנה ששחורים יפלשו למרחב הפרטי שלי? זה יהיה בסדר?

        אגב, דווקא קוטהגהיישי זה מהטכניקות הפחות פולשניות… אירימי נאגה יותר מביך 🙂

      • אם תגידי לי שאת לא מתרגלת עם גברים אני אעזוב אותך ואחפש פטנר/ית אחר/ת. אני לא אגיד שאת.מנסה להשפיל אותי כגבר. זה לא אותו דבר כמו להגיד שאני שחור (נניח) ולכן לא תתאמני איתי. באותה מידה בדוג'ו שלך יש בוודאי חדרי הלבשה נפרדים לנשים ולגברים ואף אחד לא מגלגל עיניים ושואל למה אין חדרים נפרדים לשחורים וללבנים.

      • האמת שפה אני יכולה הרבה יותר להבין מאשר בכדורסל. גם כי אייקידו הוא הרבה יותר קשור במגע , וגם כי הגיל שונה.
        אני לא מבינה איך קבוצה שמסרבת למשחק מקבלת את הניצחון.

    • קוטהגהיישי ואירימי נאגה נשמעים לי כמו סוגים של סושי, וזה גורם לי להיות רעבה 😛 אבל לענייננו: נכון שיש לכבד את אמונתו של אדם, אבל שיעור ספורט אינו פולחן דתי. מי שלא יכול לעמוד בתנאים של הספורט, שיפתח חוג פרטי שמקבל רק גברים/שחורים/לבנים/דרדסים, ולא ינסה לכפות את אמונתו על האחר. זו דעתי, לפחות.

      • כשאתה גדל בתור שק האגרוף של השכבה מטרום חובה ועד התיכון, אני לא מוכן לעסוק בשום אמנות לחימה מול משהו שזז מהר יותר מנבט שעועית, או ארסי יותר מוואסאבי. לא דרדסים ולא הכחולים האחרים האלו, מאוואטר.

      • לעירא – בתור מישהו שחווה על בשרו אלימות פיזית, חולשה ופחד מהסביבה במשך שנים, אני יכול להמליץ לך על לימוד אמנות לחימה כמקום בריא שמאפשר להשתחרר מכל השיט שנדבק אלי בשנים ההן, בזמן הזה.

      • לבוא לשלם כסף טוב לדוג'ו כדי שירביצו לי שם? עדיף להרוג את עצמי בבית עם סטייק ובקבוק יין.

      • עירא – אייקידו זו אמנות הלחימה הכי שוחרת שלום שיש. אף אחד לא יפרק לך את הצורה. במקרה הכי גרוע תתחיל לספור ביפנית

    • האמת היא שאני לא דתי וממש אין לי בעיה עם נשים בכל מקום; אבל אני נמצא בזוגיות כבר הרבה שנים, ומרגיש שלא בנוח עם מגע קרוב מדי לנשים אחרות.
      באימוני מגע אלו או אחרים אני מעדיף בן זוג, וכצלם אני מצהיר תמיד שאני לא מצלם עירום. למה? כי אני לא מרגיש בנוח. אני לא חושב שיש לך מה להיעל או להיפגע מאדם שמרגיש לא בנוח ללפות אותך, לחבק אותך, להחזיק לך את היד או לבעוט לך בפנים. זכותו של אדם להרגיש לא בנוח עם מגע.

      אלא מה? זו תחושה אישית. כל אחד והרגשות שלו. אני אוותר בעצמי על חוויות שכוללות מגע או קרבה מיוחדת עם נשים, ובעיקר נשים זרות- ולעולם לא אדרוש מאף אחת לוותר על החוויות שלה בשם הרגשות והאמונות האישיים שלי. אני לעולם לא אדרוש ממך לקחת צעד אחורה- אבל גם אל תיעלבי כשאני לוקח שניים.

  4. אין מה לעשות כשאת צודקת את צודקת
    רק נקודה קטנה בקשר לטענה ה(דמגוגית) הרביעית שלך – יש כבר קבוצה כזו בארץ שמסרבת לקבל ערבים לשורותיה והעולם לא ממש מתהפך מזה, קוראים לה בית"ר ירושלים.

    • לפי הטוויטר, הבעלים הבא של בית"ר י-ם הוא ערבי, אז זה עלול להשתנות 🙂

      • הוא אמנם מאזרבייגן אבל נדמה לי שהוא יהודי

      • אתה אומר שבטוויטר עברו שמועות לא מבוססות? #יקוםקורס

    • באמת? חידשתם לי. נו, תמיד נחמד לגלות שהמצב גרוע יותר משחשבתי…

  5. אממ… רק לי קפצה פרסומת של "Meet beautiful Russian women" בסוף הפוסט?
    מפחית מעט מערכן של המילים החשובות הללו.

    • נעמה, תודה, טוב שאת אומרת לי. לא היה לי מושג כי יש לי חוסם פרסומות, אבל אנסה לדווח לוורדפרס על פרסומות לא הולמות. עצם ההצגה של הפרסומות הוא לא בשליטתי, למרבה הצער 😦

    • ולי קפצה פרסומת על איך אשה בן 52 יכולה להראות בת 26…
      בחירת הפרסומות פשוט מזעזעת.

      • כאמור, אני לא בוחרת אותן ואין לי שליטה על זה. התקן חוסם פרסומות, ובמקביל אני אהרהר ברכישת דומיין שבו לא יהיו שטויות כאלה.

      • הצעתי הישנה לארח לך את הוורדפרס אצלי בשרת עדיין בעינה.

  6. חד. תענוג לקרוא. כאישה ההתחלה ישר נצמדה אלי. אני לא מסכימה עם כל מילה והרבה פעמים מגלים שאת "בת" כשכל הבנים בכיתה מתחילים להיות חברים שלך, או מושכים ל ךבצמות כדי להיות קרובים אלייך. אנחנו לא האחר ובהחלט לא המין החלש אבל לצערי בהחלט בהרבה מצבים ולא משנה כמה חזקה, עצמאית וספורטיבית אני אהיה.. להיות אישה פרושו לפחד.

    • תודה רבה. וזה נהדר לא להסכים עם כל מילה 🙂

  7. פוסט מצוין, שמחתי לקרוא. אני אוהב להתקל לפעמים באנשים שכותבים את המחשבות שלי בלי שהייתי צריך להתאמץ לכתוב אותן בעצמי.

  8. – "תהיתי ביני לבין עצמי אם אי פעם אוכל לעלות על מונית ולא לפחד שהנהג זומם לעשות לי משהו."
    כנראה שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל קחי בחשבון שגם לגברים יש את זה- אומנם אצלנו זה לחטוף מכות/להדקר, אבל זה שם אצל חלקנו. מי יותר מי פחות? אין לי מושג. אבל זה כבר אינדיווידואלי. הפחד הזה בא מהבחור/בחורה עצמם. אין באמת סיבה להכנס למונית ולחשוב שהנהג יעשה X. אבל אנחנו חושבים את זה. בדיוק כמו שאנחנו חושבים שיש מפלצות בחושך, שאם נלך בגובה אז בטוח נפול, שכל העכבישים קטלניים, ושג'וקים הם יצורי השטן.

    – "למה אפליית נשים היא דבר שאיכשהו נראה לאנשים "בסדר", אפילו מוצדק, להבדיל מסוגים אחרים של גזענות?"
    למי זה נראה בסדר? זה נראה בסדר לחרדים, כנראה. לנו (ולך, עובדה) זה לא נראה בסדר. מספיק לא בסדר בשביל לכתוב על זה פוסט- לא מספיק לא בסדר בשביל לצאת ולהפגין (או כל דבר אחר שאפשר לעשות). מי אלה ה"אנשים" האלה שזה נראה להם בסדר? כל עוד הדת כל כך שולטת כאן, אני לא מאמין שזה ישתנה. אבל זה לא מעיד עלינו כ"חברה", רק על זרום מאד ספציפי.

    – "זה היה אוסף של ילדים קטנים וטפשים, שמצביעים באצבע על ילדה בת 10, ואומרים"
    אבל זה לא נכון, אלה היו אנשים מעל הילדים האלה. אנשים חשוכים שאח"כ יחנכו את אותם ילדים, אבל באותה נקודה אלה היו אותם מבוגרים. להפיל את זה על הילדים זה לא נראה לי נכון.

    כשאת מתחילה פוסט ב"להיות אישה, פירושו לפחד" את לא משאירה לעצמך שום סיכוי.

    • לא הבנתי חלק מהתגובה שלך אביתר. אתה טוען שאין שום סיכוי שנהג המונית יציע הצעות מלוכלכות לנוסעת שלו או גרוע מזה ושהכל בראש שלה?
      עם החלק השני אני דווקא מסכים, כשהייתי ילד (כאפות) קטן קינאתי בבנות שלא צריכות לספוג מכות ואף אחד לא נטפל אליהן כדי לחפש ריב. (וזאת הסיבה שבגללה התחלתי להתאמן בקאאטה , אייקידו וכל השאר כמו שכתבתי קודם) . בכל אופן מדובר באותה תופעה של אלימות וכשיש אלימות החלשים יותר נפגעים. בחברה דבה נשים בטוחות יותר גם גברים בטוחים יותר, זה הכל.

      • אני לא טוענת שגברים לא מפחדים, אבל החוויה של אישה במרחב הציבורי היא חוויה מפחידה, תמיד. לגבי העניין של "לא משאירה לעצמי סיכוי": אני לא מסכימה. לפחד אין פירושו לא לעשות כלום. העובדה היא שאני מפחדת, אבל לא יושבת בבית ורועדת כל הזמן. אני יוצאת, מתמודדת עם הפחדים, נוסעת בתחב"צ, מתעמתת עם מטרידים, ואפילו – רחמנא ליצלן – כותבת את דעותיי בבלוג 🙂 הפחד לא משתק אותי. אבל צריך להכיר בזה שהוא תמיד קיים.

        אגב, עידו – בנות לא צריכות לספוג מכות? ספגתי גם ספגתי…

      • מצטרפת לתהייה לגבי זה שבנות לא סופגות מכות. יש לי קריירה ארוכה בתחום שמערערת על הקביעה הזו. אמנם מעולם לא שברו לי אף או יד, אבל לחברה טובה פתחו פעם את הראש (ילד זרק עליה כיסא. כן.) ובאופן כללי חטפנו (והחטפנו) מכות לא פחות מהבנים.

      • @ido2267 – כמובן שיש סיכוי. אבל אומנם לא בדקתי את זה, אבל אני בטוח שיותר בחורות חששו שזה יקרה מאשר מספר המקרים שזה קרה. וכאן השוותי את זה לכל הפחדים שיש לנו בתור אנשים. גם אני לא פעם (בין אם במונית, אוטובוס, רכב, בתור ל-) הייתי בטוח שאני הולך להדקר- אבל זה אף פעם לא קרה.

        לגבי המכות- אני בטוח כמעט לגמרי שלגברים יש סיכוי גבוה יותר לחטוף מכות. לצורך העניין אפשר גם להשוות את זה שלגברים יש סיכוי להאנס. זה נכון, אבל עדיין לנשים יש יותר סיכוי לזה, ולגברים לזה (ושוב, בלי השוואה של חומרה בין המקרים).

        המשפט "החוויה של אישה במרחב הציבורי היא חוויה מפחידה, תמיד." הוא מה שבאמת מפריע לי. כי היא לא צריכה להיות "מפחידה, תמיד"- זו החלטה אישית. אלה פחדים שאומנם מבוססים במציאות, אבל מוגזמים (אני מניח שהם מוגזמים בכלל הסכנה, לא סתם). וזו גם דעה שלך- אני משוכנע שלא כל אישה שיוצאת לכל מרחב ציבורי מפחדת תמיד.

        מצד שני, בזמן שאני כותב את זה אני תוהה אם עדיף באמת "להתנער" מהפחד ובעצם להשאיר את עצמך חשופה יותר לסכנות. כי הפחד הזה כן מגן במידה מסויימת.

      • יותר נשים חששו שזה יקרה ממספר הפעמיםנשזה קרה בפועל.
        נכון, יותר נהגים נעצרו על עבירות.תנועה ממה שהיו תאונות בפועל. יותר תושבים בשדרות חשדו מקאסאמים ממה שנהרגו בפועל… להמשיך?
        החוויה של אישה במרחב הציבורי היא מפחידה כשם שהחוויה של מגורים בשדרות היא מפחידה וכן – החוויה של בריונים שמחפשים מכות היא מפחידה אם אתה גבר בפתח של דיסקוטק. זהו כוחו של טרור (בצרפתית "אימה") שהוא משבש את החיים במאמץ קטן מאד.
        צריך רק פדופיל אחד שיתקוף ילד בשכונה כדי שכל האימהות ינעלו את הילדין בבתים, למרות.שבפועל רק אחד מהם נמצא בסכנה בכל ערב נתון.

    • פוסט מדוייק ונוקב, כרגיל. ואגב, אם כן רוצים להפגין בעניין אז מחר (יום ה') ב-17:00 בשדרות יהודית 36, ת"א מתארגנת הפגנה.
      עוד פרטים כאן:
      https://www.facebook.com/womensegregation

      • פנקדורה, תודה רבה. ראיתי את הפרסום הזה בפייסבוק והפצתי הלאה, אני מאוד מקווה שההפגנה תכה הדים. אעשה כמיטב יכולתי להפיץ עוד.

    • אביתר, אם אתה חושב שזו שאלה פתוחה מי פוחד יותר להכנס למונית, או שזה משהו אינדיווידואלי, אתה חי בסרט של הכחשה. אותי הטרידו או גרמו לי להרגיש מאויימת או נגעו בי באופן לא ראוי או X אלימות מגדרית אחרת לפחות מחצית בעלי המקצוע הגברים שנאלצתי לבוא עימם במגע אם אני סתם סופרת את התקופה האחרונה, ובמוניות המספר גבוה יותר. מה אחוז הדקירות שאתה חטפת מכלל הנסיעות שלך? וגם נשים יותר חוטפות מכות מאשר מגברים. מה לעשות. הרבה הרבה הרבה הרבה יותר. וגם נרצחות יותר. כמו שאנחנו נאנסות יותר. איזו חוצפה להודיע לנו שזו החלטה אישית לפחד. זאת המציאות שלנו, ומי אתה — חוץ ממישהו שחווה מציאות אחרת לגמרי — שתגיד לנו איך המציאות שלנו נראית? ואיך להגיב לה?

  9. פוסט מדכא, מרגיז ומקומם. לצערי האובססיה הדתית כלפי נשים רק הולכת ומתגברת. אין לי מושג למה, אבל זה מרגיז אותי ברמות שקשה לתאר.

    • גם אני רואה מגמה של הסלמה והחמרה. הבעיה היא שהמדינה מעלימה עין במקרה הטוב, אם לא ממש מעודדת את ההתנהגויות האלה. עגום.

  10. מסכים עם אביתר לגבי "כשאת מתחילה פוסט ב"להיות אישה, פירושו לפחד" את לא משאירה לעצמך שום סיכוי."
    מעבר לכך, הסיפור של הכדורסל מקומם, בעצם כמו כל סיפור שבמרכזו עומדת דת.

    • ראה תגובתי לאביתר. לגבי הכדורסל – אכן. ספורט אינו פולחן דתי ולא צריך להתנהל על פי חוקי הפולחן הדתי.

  11. מסכימה עם כל מלה, אבל מוסיפה הערה. בתכנית "יהיה בסדר" בגל"צ דנו כבר באיגוד הכדורסל שלא מתיר לקבוצת בנות מבי"ס בתל-אביב שיש בו רוב מוחלט לילדי עובדים זרים להצטרף לאיגוד, כי צריך להיות רוב של שחקנים ישראליים בקבוצה תקנית. הילדות נולדו בארץ אבל הן לא אזרחיות המדינה, ולא יכולה להיות קבוצה אחרת בבית הספר הזה כי אין בו מספיק ישראלים. אז הנה דוגמה לאפליה אחרת, שקיימת גם קיימת.

    • תודה על העדכון! זה משעשע, כי בקבוצות הרשמיות של הבוגרים יש המון שחקנים זרים. איזה אבסורד.

      • אבל גם שם יש הגבלה בכמות הזרים אם כי עדיין יוצא בדרך כלל יש לפחות ארבעה זרים

  12. יש הפגנה מחר (חמישי):

    יום חמישי הקרוב 3/1/13 בשעה 17:00 – שדרות יהודית 36, ת"א

    "דגנית גרינבוים, אמא של שירן בת ה-10 שהודרה ממשחק הכדורסל, כותבת ומזמינה להפגנה מול איגוד הכדורסל:

    בשבוע שעבר התקיים אצלנו משחק כדורסל עם קבוצת הילדים של אליצור רעננה.
    אליצור רעננה סירבו לשחק מולנו (בפעם השנייה ברציפות) היות ובקבוצה שלנו משחקת בת (חוקי איגוד הכדורסל קובעים כי מותר עד שתי בנות בקבוצה עד גיל 14). הם הפסיקו את המשחק, ביישו את שירן (ילדה בת עשר שכל חטאה הוא שנולדה בת…)
    ביום חמישי הקרוב זומן מאמן הכדורסל שלנו לשימוע באיגוד הכדורסל. הוא צפוי לנזיפה ואף לקנס כספי (וכל זאת בגלל שכיבד את השחקנית בקבוצתו וסרב להשפילה בשנית).
    חשוב שנגיע כולנו לשימוע הזה, לחזק את גיא, להביע את קולנו כקהילה שבה דרך ארץ קודמת לתורה, קהילה שעומדת מאחורי הבנות והנשים בה ולא מאפשרת לאף אחד לרמוס את כבודן!
    חשוב שבאיגוד הספורט יבינו שבאלפי מנשה בנות הן לא סוג ב'!!!
    ההפגנה המתוכננת הנה חוקית ומתקיימת באישור. בואו כולכם והביאו אתכם את הילדים (אפקטיבי בהרבה מכל שיעור אזרחות)
    בואו והראו לאיגוד הכדורסל ולמדינה כולה מה כוחה של קהילה!! מה כוחה של אלפי מנשה!! "

  13. למרות שאני מסכים עם כל מילה לגבי זוועת הכדורסל, אני ממש מרחם על הילדה הקטנה שחייה לא פשוטים גם בלי להכניס אליהם את הבורות של דת שהיא לא מאמינה בה, אני חייב להתייחס לפתיחה:
    "חלק סיפרו על עלבונות ולעג מצד חברים לכיתה בגלל לבישת חזייה ראשונה, או מריטה/אי מריטה של שיער הגוף. חלק סיפרו על גערות ונזיפות שקיבלו, בסגנון 'לבנות אסור להתנהג כך'"
    תקחי חבורה ממוצעת של גברים ותשאלי את אותה השאלה ותקבלי תשובות דומות אם לא זהות. הפעם ששיער התחיל לגדול במקומות לא מובנים. זקפות אקראיות שלא קשורות לכלום ומובילות לאירועים מאוד מביכים. "אסור לך לבכות/לכעוס/להתמרמר כי אתה גבר!"
    תקיפה מינית יש משמעותית פחות, אבל התבגרות של גברים נראת הרבה יותר מהנה מבחוץ מאשר מבפנים.

    • קאלי, התפרצת לדלת פתוחה. אין לי שום ספק שהמערכת הזו של השפלה והדרה נכפית על גברים כמו על נשים. לכן אני מאמינה שזו לא בעיה של נשים, אלא בעיה של בני אדם בכלל.

      היה מאוד מעניין לעשות פעם קבוצה כזו של גברים, ולשאול מה היתה החוויה הראשונה שגרמה להם להבין שהם "גבר" או "בן". אין לי ספק שיהיו גם דברים מביכים או כואבים. השאלה היא, איך מכל זה אנחנו מגיעים למצב שבבגרות יש אלימות מינית כלפי נשים בהיקף גדול הרבה יותר מהאלימות כלפי גברים.

      • בגלל שחלק גדול מאותה חוויה ראשונה של להבין שאתה "גבר" זה המסר שאם אתה לא מקיים יחסי מין, עדיף בתדירות גבוהה ועם מספר גדול ככל הניתן של נשים, התואר הזה ישלל ממך. מכאן ועד אלימות מינית המרחק הוא קטן מאוד.

    • העובדה שהחברה שלנו נותנת סטירות לבנות עד שהן מבינות מה זה להיות נשיות, לא סותרת את העובדה שהיא גם נותנת סטירות לבנים עד שהם מבינים מה זה להיות גברים (ונשאיר רגע בצד את השאלה מי חוטף סטירות חזקות יותר).
      והעובדה ששני הצדדים חוטפים סטירות, לא אומרת שסטירות הן בסדר, או שהן מחוייבות המציאות.

  14. אצלי הגילוי שאני נקבה היה בעזרת ספר שהיה בבית שנקרא "בנות, זה הספר בשבילכן". בערך מאז ידעתי שאני לא בת.

  15. תודה על פוסט מצויין.

  16. מדויקת ומקסימה כרגיל.

  17. כתוב מצויין, תודה על שפיכת האור על הארוע!

  18. הממ יש לי תהייה: אולי צריך לעשות לאנשים דתיים (בנים ובנות כאחד) שאלה: "מתי כילד הרגשת לראשונה שאתה דתי? שאתה האחר"? ובכן, יש מצב שבעתיד יהיו ילדים שיאמרו שהאירוע הזה עם הכדורסל, שבעקבותיו היו הרבה אמירות נוסח "הדתיים חשוכים" גרמו לו להבין שהוא דתי שהוא האחר. סתם נקודה למחשבה.
    אני לא חס וחלילה ממעיטה בפגיעה שארעה לשירה גרינבוים, אני פשוט חושבת שהיה ראוי לכתוב את הפוסט הזה מבלי להזכיר את הדתיות של המשתתפים בקבוצה היריבה, על מנת שלא להעלות את שנאת החילונים כלפי הדתיים, שהיא חזקה ממילא 😦
    אני אישה חילונית, וחושבת ששנאת דתיים (שאותה אני לא יכולה להרגיש על בשרי בארץ) חזקה משנאת נשים (אותה אני כן יכולה להרגיש על בשרי).

    • לא ניתן להשוות. דתי הוא אורח חיים. משהו שאתה יכול להפסיק להיות כשם שאתה יכול להצטרף אליו אם אתה רוצה. מין הוא לא משהו שניתן לשנות (ומי שמנסה סובל פי כמה מבעיות חברתיות). כן, יש שנאת דתיים במדינה, יש גם שנאת חילונים על ידי הדתיים. הנידוי של הילדה ממשחק הכדורסל לא קרה במקרה עם קבוצה דתית.

      • "דתי הוא אורח חיים. משהו שאתה יכול להפסיק להיות כשם שאתה יכול להצטרף אליו אם אתה רוצה. מין הוא לא משהו שניתן לשנות (ומי שמנסה סובל פי כמה מבעיות חברתיות)."- המממ…. לדעתי גם מי שיוצא בשאלה סובל מבעיות חברתיות פי כמה וכמה. ובכלל, מדוע חייב אדם לחיות על פי ההגמוניה? ההגמוניה היא חילונית, לא כולם חייבים להתאים עצמם אליה. זה כמו שאם יש מקרה של גזענות נגד ערבים, אז תגיד: "שיתגיירו, ואז לא תהיה נגדם גזענות". לא מקבלת את זה.

      • דוגמה מצויינת כי יש לא מעט גזענות נגד ערבים בחברה שלנו. ואף על פי כן, אם קבוצה ערבית הייתה מסרבת לשחק כדורסל בגלל שבקבוצה השניה יש ילדה זה היה פסול (ונכון שקל לנו כיהודים לקבל אפליית נשים אצל ערבים בנימוקים של דת ומסורת- זו התנשאות)

      • מעניין, זה קצת הפוך למשמעות המילה "הגמוניה" שהכרתי עד היום. חידוש לשוני?

        הכפיה היא בצד של השמרנות, הדתיים הם השמרנים הכי עקשניים. פלוראליזם איננו כפיה, מלבד ה"כפייה" לכבד דעות זרות ולנהל דיונים ללא דעות קדומות.

      • הגמוניה מבחינתי- הכוונה למי שפחות מזלזלים בו במקומות ציבוריים, מי שלא מתנשאים מעליו אלא הוא מתנשא מעל אחרים. ההגמוניה בארץ חילונית. הרוב מבחינה מספרית חילוני. לא היה לנו לעועם ראש ממשלה דתי ואפילו לא מסורתי לדעתי. השלטון חילוני. בעיקרו. למרות שיש גם מפלגות דתיות.
        "ואף על פי כן, אם קבוצה ערבית הייתה מסרבת לשחק כדורסל בגלל שבקבוצה השניה יש ילדה זה היה פסול (ונכון שקל לנו כיהודים לקבל אפליית נשים אצל ערבים בנימוקים של דת ומסורת- זו התנשאות)"- לא! לא צריך לקבך אפליית נשים בשום מקום, צריך לתחקר את האפלייה אבל בלי להזכיר בכתבה, עד כמה שניתן את ערביותם או דתיותם של המשתתפים כי זה פשוט יוסיף לשנאה כלפיהם!
        "הכפיה היא בצד של השמרנות, הדתיים הם השמרנים הכי עקשניים. פלוראליזם איננו כפיה, מלבד ה"כפייה" לכבד דעות זרות ולנהל דיונים ללא דעות קדומות.אם אפשר- בלי להזכיר "- זה לא רק הדתיים, לפעמים גם אצל החילונים יש שמרנות. צריך לדבר על כל מקרה נקודתית, בלי להזכיר בכלל את זהותם של המשתתפים.

      • אין ויכוח. שמרנות שמתעלמת מעובדות זה רע.

        אבל כשאת אומרת שההגמוניה השלטת בארץ היא חילונית זה נשמע כאילו יש כאן כפיה אנטי-דתית, ואני חושב שאני מרגיש את ההפך.

    • הגמוניה חילונית- כי לא היה כאן ראש ממשלה דתי אף פעם. כי דתיים סובלים הרבה יותר מדעות קדומות נגדם, מאשר חילונים.
      יש כפייה אנטי דתית? ממש לא. במובנים מסוימים יש כפייה דתית דווקא. עדיין ההגמוניה היא חילונית. ועדיין דעות קדומות על דתיים לא מתקבלות אצלי בברכה, בדיוק כמו דעות קדומות על ערבים, למשל.

  19. מדוייק

  20. אני חייבת להיות הורסת המסיבות כרגיל: אני אישה, ואני לא פוחדת במרחב ציבורי. למה? כי אני מנתבת את הפחדים שלי לפי הסטטיסטיקה ולא לפי מה שעושה רעש מפחיד. סטטיסטית, רוב הנאנסות נאנסות ע"י אדם שהן מכירות ולא ע"י אדם זר ברחוב, ועדיין המון נשים יתפסו טרמפ עם השכן או עם הקולגה לעבודה ולא יסתובבו ליד התחנה המרכזית. בדיוק באותו אופן אנשים חושבים שמאוד מסוכן לגור בשדרות; אבל האמת היא שמסוכן לגור שם לא בגלל החשש שיפול עליך טיל אלא בגלל הסיכוי שאם תחלה תאלץ לבלות לילה בסורוקה. אנשים מתים הרבה יותר בגלל מערכת בריאות כושלת, אבל הפחד הוא מהדברים שמתפוצצים ועושים בום.
    בתור מי שהסתובבה הרבה באזור התחנה המרכזית (הישנה. בתל אביב) אני יכולה להגיד שדווקא שם את מבינה שעדיף להיות אישה (ואפילו מזרחית! אבל עדיין- ישראלית, יהודיה, דוברת עברית, ילידת הארץ, צעירה) על פני הרבה קבוצות אוכלוסיה אחרות שמסתובבות שם: פליטים, מהגרי עבודה, נרקומנים, זונות, מלקטי זבל וסתם אנשים עניים מאוד. לפגוע ולנצל את החלש היא תכונה אנושית מאוד. לא תכונה טובה בעיני, אבל תכונה מאוד דומיננטית שכולם לוקים בה. ולא, אל תגידי לי שתרנגולות זה לא נחשב, כי זה בדיוק אותו דבר.
    וסתם כדי לסבר את האוזן: מעולם לא הוטרדתי מינית. אולי אני חריגה סטטיסטית, אולי אני סתם בחורה לא מושכת, ואולי אני פשוט לא מרגישה מוטרדת מכל טמבל גס רוח שצועק אחרי משהו ברחוב.

    • אהבתי 🙂 מסכימה

  21. כדאי לבדוק בדף הפייסבוק של האיגוד עצמו, שבו הם נדרשים למתן תשובות ואף נותנים עדכון בנוגע למה נעשה בנדון. אני חושבת שיותר קל לעשות שינוי ככל שיותר אנשים יגיבו ויכתבו להם ישירות.
    http://m.facebook.com/IsraelBasketballAssociation?%24MURI__user=0

  22. אז את רוזה אישה קשוחה ועשויה ללא חת ומישהי אחרת פחות. בשדרות אולי היית מתהלכת כמלכה אבל עשרות אנשים שחיים שם (ולא רק ילדים) סובלים מחרגות וסיוטים. השאלה היא לא איך את אישית מרגישה עם זה שפרחח צעק אחריך ברחוב איזו גסות תםלה אלא למה הוא מרשה לעצמו את זה מלכתחילה כי ברור שלבריון בגובה מטר תשעים הוא לא היה עושה את זה.

    • העניין הוא לא אם אני קשוחה או לא, אלא האם אנחנו נותנים לפחדים לא מבוססים רציונלית לשלוט בחיים שלנו ולהסב את הזרקור מהעוולות האמיתיות. ומה אכפת לי אותו פרחח? הוא בעמדת שררה עלי? יש ביננו מערכת יחסים כלשהי? אני חייבת לו משהו? אז במה הוא בדיוק פוגע? מספיק עם תחושת ההתקרבנות הנצחית הזאת, קצת כמו היהודים בישראל שמאשימים את כולם באנטישמיות.

      • כשהייתי ילד לא הבנתי למה יש אנשים שפוחדים מכלבים. אני מעולם לא פחדתי מכלבים ולא הפריע לי שיש כלב משוטט בלי השגחה בחוץ. היום אני עדיין לא פוחד מכלבים אבל מבין שיש אנשים שאותם כלבים מפחידים ( והסיכוי להינשך גובר משמעותית כשאתה פוחד) ולכן צריך לקשור כלבים ולא לתת להם לשוטט בלי השגחה גם אם הפחד מהם לא רציונלי

  23. הנושא הספציפי בכלל לא קשור לנשים, כדורסל או הטרדה מינית, מדובר במקבץ אנשים פרימיטיביים שחיים סביבנו והחליטו ללכת בעקבות חוקים וספרים מיושנים שלא תואמים או מוצדקים בשנות ה2000. הדת היא הבעיה היחידה במקרה הזה, או לפחות הדרך שבא החליט הפרימיטיב מקבוצת הדוסים לפרש אותה.

  24. שמון וחד, והמסקנות מדוייקות. שלוש תוספות משלי:
    – הטענה, כאילו זה"ככה בכל העולם" שענפי ספורט מחולקים בין בנים ובנות, היא מוטעית לחלוטין. בבדיקה לא אמפירית לחלוטין, זה הפוף ברוב מדינות אירופה וארה"ב, כלומר קבוצת הייחוס שלנו. בייחוד בגילאי ילדים ונוער, והמגמה מתעצמת, רוב הקבוצות ובעיקר במשחקי כדור, כשהמוביל הוא, הפלא ופלא, הכדורגל, הן מעורבות עד שההבדלים גדולים מדי, ומתקיימות ליגות סדירות. יכול להיות שזה הפיתרון – להוציא את ליגות הילדים מהידיים של איגוד הכדורסל.
    – הטענה, כאילו "זו היהדות" היא עוד יותר מופרכת. אני יהודי לא אורתודוקסי ואני רואה שמשום מקום היהדות האורתודוקסית הקיצונית משתלטת על מה שמותר לו להיקרא יהודי. זו חוצפה, ואסור לתת לזה לקרות. ב. מיכאל כבר כתב בזמנו על "אליפות העולם בהחמרות", כל מיני קיקיונים מבקשים להראות כמה הם יהודים יותר טובים כשהם מחמירים אלפי מונים על הנחוץ, דבר שמנוגד לחלוטין לרוח היהדות ההסטורית. זה עלבון ליהדות האמיתית.
    – הטענה, כאילו מצב הפוף הוא בגדר "אפלייה" של יהודי דתי היא הכי מופרכת, ולא רק בגלל הנקודה הקודמת. יהודי דתי מוכן לכל מיני קורבנות כדי לקיים את מה שהוא חושב שהוא חייב לעשות על פי צו אלוהי, או לפי פירוש והרחבה שלו. ברור שרוב הקורבנות גדולים פי כמה מהויתור על משחק כדורסל, אם לדעת אותם יהודים יש בכל פגיעה במהות היהדות שלהם -(זה לכשעצמו ביזיון), ולכן לקבל עליהם את אותו קורבן צריך להיות חלק מההבנה שלהם את עצמם כדתיים. שוב, להיות דתי זו בחירה מודעת, וברור מאליו שבהליך של בחירה יש ויתור – למשל על הזכות לשחק מול קבוצות מעורבות. לכפות משהו על מישהו אחר כי אתה דתי? לא לפני שיוחל חוק האוסר נגיעה בין מינים החל מגיל עשר.

  25. נהדרת, פשוט נהדרת.
    כבר הפסקתי לספור כמה פעמים באמצע דיון עם אחרים (במגוון נושאים!) אמרתי את המשפט: "ואנדר כתבה על זה פוסט, אשלח לך קישור".

    תודה 🙂

  26. את צודקת בכל מילה, הבת שלי שיחקה כדורסל עד גיל 10 ואז פרשה, כי נמאס לה שהמאמן תמיד בוחר בה אחרונה למרות שהיא טובה מרוב הבנים בחוג.
    אצלנו בבית אין הפרדה בין בנים ובנות בכל הקשור למי מותר לעשות מה ומי צריך לשחק באיזה משחק.
    כשבניי היו קטנים הם שיחקו גם בבובות וביתי שיחקה גם ברובים.
    היום הם כולם ביחד יורים חיצי Nerf אלה באלה.

    אני מהנדס אלקטרוניקה בדימוס ומתנדב חברתי בהווה ואישתי עו"סית.
    נאורות וסובלנות מתחילים מהבית ולא מאף מקום אחר.

  27. ללא ספק, לשירה תהיה תשובה ברורה לשאלה של המרצה שלך. כזה עלבון צורב וממוסד קשה לבלוע. עצוב לחשוב על זה, לא כתופעה פוליטית, אלא כסיפור של ילדה אחת שמגבילים אותה בשל "נשיותה".
    לעזאזל.

  28. […] מתוך הבלוג: "ואן דר גראף אחותך" […]

  29. […] פורסם לראשונה בואן דר גראף אחותך […]

  30. רק כדי לסבר את האוזן, גם אני חטפתי לא מעט מכות בחטיבה (מבנים).
    אה, וגם בלי קשר מלא הטרדות מיניות במשך כל חיי.

  31. לאביתר – מעבר לזה שאתה צודק בעיני, שרף הפחד מפני אלימות ותוקפנות מסוגים שונים עלה וזה כן מעיד עלינו כחברה, לדבריך דווקא הסיפור הזה לא מדבר עלינו כחברה אלא רק על זרם מאד ספציפי. וזה מביא אותי להזכר במשהו שקרה לי לפני שנתיים או שלוש:
    עליתי עם חברה לרכבת, ורצינו לשבת ביחד. המקום היחיד שהיה לנו ביחד היה מושב (מאלה של שני נוסעים מול שני נוסעים), שבאחד מהם ישב אדם דתי. כשהוא ראה שאנחנו מתכוננות להתישב, אמר לנו (לא ביקש) לא לשבת לידו, כי אנחנו נשים. אמרנו לו שהוא מוזמן לעבור מקום אם זה לא מתאים לו, והוא ענה שהוא לא יכול כי הוא מטעין את הטל' הנייד שלו (לא היו שקעים בכל מקום).
    בלי להכנס לכל מה שאני חושבת על עצם זה שזה נראה לו לגיטימי להגיד לנו לא לשבת לידו, בלי קשר להטענה וכו', התישבנו. הוא קם ועבר מקום.
    מה שבאמת היה השיא בעיני, הוא, שאישה שנראתה חילונית לגמרי שישבה ממול בצד השני, אמרה לנו לאחר שהוא קם "זה לא יפה מה שעשיתן לו"!!!

  32. […] כן, כבר נכתב על זה. למעשה, את העמדה הכללית שלי בסיפור שטחה מצוין ואן דר סיסטר, פה. […]

  33. […] למה לא סיפרו לך קודם כמה את אישה (ון דר גראף אחותך) […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: