פורסם על ידי: vandersister | נובמבר 5, 2012

אגדה אורבנית

ערב אחד, בעודי מלקק לעצמי את הביצים, שמעתי את האישה בוכה. "די, די", אמר לה האיש, "את יודעת שאין לנו כסף לעוד ילד". האישה בוכה הרבה בזמן האחרון, והילד שואל אותה למה. היא עונה לו שזה בגלל הפרמַסָה. אני לא יודע מה זה פרמסה, אבל לאחרונה החליפו לי את האוכל לכזה מגעיל שבא משקים גדולים וזה ממש פיכסה. הילד אומר שאני חייב לאכול את זה ואין מה לעשות, כי זה בגלל הפרמסה. אני שונא את הפרמסה הזאת.

*    *    *

התרגלתי קצת לאוכל המגעיל, בעיקר כי הילד מגניב לי לפעמים חתיכות גבינה מהכריך שלו. הוא לא אוהב גבינה צהובה גם ככה, אבל האישה אומרת שזה מזין ושבשר עולה כסף. בטח שוב משהו שקשור לפרמסה. המקום שהאיש היה הולך אליו כל בוקר נסגר, אז האיש נמצא הרבה בבית, וזה לא טוב לי כי הוא לא אוהב ללטף. האישה לעומת זאת הולכת למקום אחר כל יום, וכשהיא חוזרת יש לה ריח של אקונומיקה, וגם אין לה כוח לשחק איתי. התחלתי לנסות לצוד את הפרמסה בלילות, כי אולי אם אני אצליח לתפוס אותה, יחזרו ללטף אותי וגם הפנסי פיסט הטעים יחזור.

 *    *    *

האיש אומר שצריך למכור את המוטו כי הדבק התייקר, לפחות זה מה ששמעתי. האישה ענתה שהדבק כל הזמן מתייקר, אבל עכשיו העלו מחירים גם בסופררררט. אני אוהב את הסופרררט, האישה תמיד חוזרת משם עם דברים טעימים. הם מחליפים לי את החול פחות ופחות כי הילד אומר שחול זה יקר, אז אתמול חירבנתי בסלון. זו לא אשמתי שהפרמסה גנבה לי את החול. האיש ממש התעצבן וצעק "בשביל מה אנחנו צריכים אותו". הילד התחיל לבכות וחיבק אותי, ליקקתי לו את הלחי. בינתיים בטלוויזיה של השכנים, מישהו בשם "שלמה מיאו-עוז" אמר בקול רם משהו על זה ש"יוקר המחייה זו אגדה אורבנית". יכול להיות שהוא אמר "אגגה" או "אדדה", השפה הזו של ההולכים על שתיים ממש מבלבלת לפעמים. אוף, שהשכנים ינמיכו כבר את הטלוויזיה, אני רוצה לישון.

 *    *    *

האישה הוציאה אותי מהבית, שזה ממש מוזר, כי אני לא חולה וכבר קיבלתי חיסונים השנה, אז לא צריך את האיש הרופא. היא נסעה באוטובוס עם הכלוב שלי למקום עם בניינים והוציאה אותי שם. "אני מצטערת", אמרה בדמעות וליטפה אותי, "פשוט אין לנו כסף". נזכרתי שהילד צרח אתמול שעות וחיבק אותי, חשבתי שזה בגלל שנקרעו לו הנעליים בבֵיי צפר. אחר כך האישה הלכה. ניסיתי לעקוב אחריה אבל היא נעלמה מהר מדי.

  *    *    *

יורד גשם. קר לי ואני רעב. יש פה חתולים אחרים שלא אוהבים אותי, וחטפתי שריטה מאחד מהם. לפחות לא ראיתי פה שום פרמסה.

  *    *    *

היום צדתי ציפור בפעם הראשונה. היה לזה טעם מוזר עם הרבה נוצות, אבל אני רעב. הפרווה שלי מדובללת ואין לי כוח לנקות. אישה אחת באה עם שקים של אוכל יבש כמו שהיה לי פעם וחילקה לחתולים האחרים. הם לא נתנו לי לאכול אתם. חטפתי עוד שריטה.

  *    *    *

איש אחד זקן ראה אותי היום מתחבא מהגשם מתחת לגגון של פחי האשפה. הוא אמר לי "פסס, פסס" והציע לי קצת אוכל משקית ניילון. זה היה כריך עם פסטרמה. הייתי רעב נורא ובלעתי הכל מיד. האיש הזקן אמר "רעב, מה? כן… ככה שנינו… אוכלים מה שאפשר". אחד מהחתולים האחרים ראה שהאיש הזקן מדבר איתי, והסכים להפסיק להילחם. הוא סיפר לי שהאיש הזקן היה פעם במקום שנקרא "אושוויש", שבו לאנשים לא היה מה לאכול. הוא בא לחתולים מדי פעם עם שאריות של עוף ממרק או גבינה לבנה, ומספר להם סיפורים על אושוויש. אני חושב שאושוויש יותר גרוע אפילו מפרמסה.

  *    *    *

האיש הזקן יושב עם כוס בפינה של הרחוב ואנשים שמים לו בפנים חתיכות מתכת. אני לא מבין את זה, כי מתכת זה לא טעים. מישהי התקרבה אליו ואמרה משהו על זה שנורא איך המדינה לא מטפלת במיצולי שואה, ואז גם ליטפה אותי. היא נתנה לאיש הזקן עוד כמה חתיכות מתכת והלכה, ואחר כך חזרה עם אוכל טעים בשבילי ובשביל יתר החתולים. אני חושב שהאישה הזו ניצחה את הפרמסה. או שלפחות אין לה אגגה אורבנית. בכל מקרה, הבטן שלי ושל האיש הזקן מאושוויש מלאה עכשיו.

  *    *    *

התרגלתי לשבת ליד האיש בזמן שהוא אוסף חתיכות מתכת ברחוב. לפעמים אנשים אומרים "איזה חמוד" ונותנים לאיש כמה חתיכות מתכת בשבילי. היו גם כמה שצעקו "קישטא", ואחד שצעק "פרזיט, לך לעבוד". פעמיים בשבוע מגיעה האישה שניצחה את הפרמסה עם אוכל טעים לחתולים ושקית של דברים בשביל האיש הזקן. נראה לי שזה בסדר. אני אשאר פה עוד קצת.


Responses

  1. שיתפתי את הרשומה היפה הזו בדף הפייסבוק שלי. אני מאוד שמח שגיליתי אותך, ואולי דרכי יגלו אותך עוד אנשים.

    תודה, תודה

  2. למה לגרום לבנאדם כמעט לבכות ככה באמצע היום?

    • כמעט לבכות ? אני כבר בוכה פה

      • לא כמעט, ממש. ולא באמצע היום, ישר על הבוקר, הודות לקסם המופלא של אזורי זמן.
        אבל בחברה טובה, הדמעות האלה. כולל מגיבים; כולל חתולים.

  3. החתול מלקק לעצמו את הביצים ומיאו-עוז אומר שיוקר המחיה זו אגדה . כל אחד ומה שהוא יכול לעשות.

  4. […] דבר אחד: הכינו את הממחטות, וקראו את הפוסט הזה של ואנדרסיסטר, שקורעת כדג את שלמה מעוז, שבאמצעות דיבורים על […]

  5. […] דבר אחד: הכינו את הממחטות, וקראו את הפוסט הזה של ואנדרסיסטר, שקורעת כדג את שלמה מעוז, שבאמצעות דיבורים על […]

  6. תודה על פוסט מרגש.

  7. נפלא

  8. זה כאב!

  9. מה כול כך מוצלח בפוסט?

    • הפוסט מספר לנו שיש אנשים מאוד עניים, שחלקם היו בשואה, בכתיבה מתיילדת דרך עיניו של חתול. ושכל זה הוא ככל הנראה באשמת ביבי. אם אתה לא מבין כמה נשגבת כתיבה שכזו אין לך לב יהודי חם.

  10. גדול

  11. זו תופעה נפוצה יותר ויותר בכל כרך גדול. זה נורא וזה עצוב. לאן נעלמו כל מהפכני הדור?
    המהפכנים של הדור שלי כבר זקנים מדי, בשנות השמונים שלהם. דור חדש צריך לקום ולהביא צדק סוציאלי!

  12. חזק, מדמיע, תופס בבטן. 😦

  13. זה נורא וזה עצוב. למה הצעירים של ימינו כל כך אפאטיים ומקבלים את המצב הזה ולא מנסים אפילו להתקומם? אינם עושים דבר כדי להביא צדק סוציאליץ

  14. אוי זה אידיוטי! כמה בקלות אנשים מתרגשים, ממש מוזר

    • מוזר איך בנאדם כמוך יכול לחיות בלי לב ונשמה , זה ממש מוזר…

      • זכותו לא לאהוב את הכתיבה של בעלת הפוסט (לפחות עד שתפרוץ המהפכה והוא יוכרח להשתחוות לפסל שלה)

  15. פוסט חזק. תודה

  16. נוגע ללב, מרגש, עצוב

  17. תודה. לא על העומק אלא גם על הכתיבה היפה מאוד

  18. עצובי ונכון.
    לא מתאים בכלל לבאס ככה את החיים.

  19. יפה מאוד ומרגש

  20. http://shulit.com/shlomo-maoz-inflation/

  21. כל כך עצוב 😦
    אהבתי את הכתיבה. הצלחת לגעת בהרבה אנשים.

  22. לדעתי לא אלגנטי להכניס פה את אושוויש. לעניות דעתי זה פטיש בראש: יש משהו מאד קל בלדחוף גם כאן את השואה. אם יש לך אמון בטקסט אז לדעתי היה ראוי להימנע מכך.

    • רק אתמול פורסם שחותכים לניצולי שואה את הקצבאות. לא מקבלת את הביקורת שלך, אין רלוונטי מ"אושוויש". כמו כן הטקסט נפלא וגרם לי לבכות.

  23. נראה לי שהכותב לא גידל לא כלב ולא חתול מימיו, כי החיה פה היא חצי כלב חצי חתול (חתולים לא מלקקים את הבעלים שלהם וגם לא את האזורים הארוגניים של עצמם, לפחות לא בפומבי). הקטע עצמו חביב בדוחק, זה שאני יכול להזדהות עם המסרים לא הופך את זה ליצירת מופת מרגשת. זה אפילו די ילדותי. מצטער.

    • כמי שגידלה חתולים וחתולות רבים מאז ילדותה ועד היום – חתולים ועוד איזה מלקקים את הבעלים שלהם ואת האזורים הארוגניים של עצמם. אמנם בתור רחצה, אבל עדיין.

    • דוד, אני חייבת להגיב כאן כי הדברים פשוט לא נכונים. ראשית, הכותב היא כותבת. נעים מאוד. שנית, גידלתי גם גידלתי, וחתולים מלקקים מה שהם רוצים איפה שהם רוצים, כולל ביצים, כולל בפומבי. שלישית, לא פעם ולא פעמיים קיבלתי ליקוק מחתול חביב שהיה שייך לבעלים אחרים, וראיתי חתולים מלקקים בחיבה את בעליהם. נהפוך הוא: ליקוק או ניקוי הדדי הוא סימן לקרבה ומשפחתיות אצל חתולים.

      לגבי הביקורת על הפוסט עצמו: לגיטימי לחלוטין. לא כל דבר חייבים לאהוב. אין צורך להצטער.

    • אני רוצה ספציפית להתמקד בעניין הביצים:

  24. שלום דוד. מהביקורת שלך אני מבינה שכנראה אין לך מושג בגידול בעלי חיים ובמיוחד לא בגידול חתולים. מה חבל! זו חתולה נפלאה. הכרתי הרבה חתולים בימיי חיי וכמו בני אדם הם שונים זה מזה מאוד. הכרתי חתולים שלא ליקקו כלום ומצד שני הכרתי חתולים שליקקו כל מה שזז, כולל את עצמם את בני האדם שטיפלו בהם ואפילו ביסלי גריל (סיפור אמיתי). אני מציעה לך להכיר את החיה המופלאה הזו קצת יותר לעומק לפני שתחרוץ משפט על פוסט שאין לך מושג לגביו. כל טוב ושבת שלום לך.

  25. נפלא 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: