פורסם על ידי: vandersister | נובמבר 28, 2011

בראש זקוף

לפניכם פוסט אורח מאת אחותי, המוכרת לחלקכם כ-@MayBeGold. אני גאה לחלוק גנים, ועוד הרבה דברים טובים, עם האישה שכתבה את הדברים שלפניכם. 
=====================================================================

אחותי המופלאה הציעה לי לכתוב כאורחת בבלוג שלה.
האמת שיש בי איזושהי דואליות לגבי זה –
מצד אחד אני שמחה לשתף אתכם במה שעובר עליי.
מצד שני – אני לא רוצה לבאס/להפחיד אף אחד.
אז אזהרה קצרה לפני שאתם ממשיכים לקרוא:
הפוסט הבא עלול לגעת בכם במקומות מפחידים וקשים, ולהכריח אתכם להתמודד עם נושא לא פשוט, שלא מדברים עליו הרבה…
אם אתם לא בנויים לזה – אנא חיסכו זאת מעצמכם והפסיקו לקרוא.
ולכל מי שנשאר איתי – חיזקו ואימצו!

אני חולה בסרטן. סרטן שד.
לפני שנתיים וחצי אובחנתי. עברתי 16 טיפולי כימותרפיה, ניתוח כריתת שד והוצאת בלוטות לימפה, ו-30 טיפולי הקרנות.
עברתי אותם בחיוך, ובראש זקוף (וקירח 🙂 )
לצערי – לאחרונה התגלו גרורות בכבד ובשלד שלי.
אז אני נאלצת להיכנס לזירה, לסיבוב מס' 2 מול המפלצת. (2-1 לטובתו, אבל הכדור הוא עגול, וכו')
החדשות האלה קשות מאד לעיכול.
אף אחד לא רוצה לשמוע שהוא לא יחיה עד 120.
המחשבות מתרוצצות בראש כמו רכבות הרים מהירות, ואני מנסה לתפוס אותן אחת-אחת, לעכל, ולתת לכל אחת את תשומת הלב הראויה.
יש משהו מייסר מאד בידיעה שתוחלת החיים שלך קצרה משחשבת. קצרה משל רוב האנשים.
אבל יש בזה גם משהו מעודד – ניתנה לי הזדמנות "לעשות סדר" בחיי, למצות כל יום, לאהוב את היקרים לי כמו שמגיע להם, ולאהוב גם את עצמי.
זה לא נאום פרידה (למרות  שהוא אולי נשמע ככה).
אני מתכוונת להילחם במחלה הארורה הזאת בכל כוחי.
ויש לי כוח. הרבה הרבה כוח.
וגם נחישות לא חסרה לי.
אני לא רואה סתירה בין המחשבה וההכנה לסוף הדרך, ובין ההחלטה להילחם ולנצח.
להיפך – עשיית סדר בדברים החשובים לי, משחררת אותי למאבק על חיי, ומרגיעה אותי.
אני מתכוונת לחיות עוד הרבה שנים.
ועוד יותר חשוב מזה – לחיות אותן טוב.

אני לא מסכנה.
(דברים מחורבנים קורים לאנשים טובים כל הזמן…)
יש לי בעל אהוב, ואוהב.
יש לי 2 ילדים מדהימים, חכמים ומופלאים.
יש לי משפחה תומכת, עבודה טובה ומספקת, והמון חברים מחבקים ואוהבים.
יש לי חיים נהדרים.
ויש לי גם סרטן.


Responses

  1. היי אחותה
    אני לא יודעת מה לכתוב מלבד שאני מחזקת את ידייך ורוחך לקרב הנוכחי. הזוועה הזאת של הסרטן בהחלט מעמתת אותנו עם המון המון דברים. וזה קרב לא פשוט, הייתי שם. מאחלת לך שתמצאי איזון וגם תזכרי לנוח כשצריך.
    בסיסטרהוד,
    רויטל

    • מה שהיא אמרה. גמני הייתי שם, ואז חזרתי לבקר את הסבב ב' של חברות.
      אז חיבוקים, תתני מקום לחיבוקים ומנוחה וצחוק.

      באופטימיות

  2. אם יורשה לי:
    אמי נלחמה בלוקמיה עשר שנים בהצלחה – במובנה הפשוט ביותר, של לחיות ולמצות את החיים – עד שהמחלה הכריעה אותה. בימיה האחרונים, כשהרופאים כבר נואשו לגמרי, כל מה שהטריד אותה זה – עכשיו, כשנודע דבר מחלתה (היא הקפידה להסתיר ותיכף יובן למה), לא יזמינו אותה עוד להופיע (היא היתה מוזיקאית). באותו רגע די תמהתי על כך, רק אחר כך הבנתי:

    * אין שום משמעות לאלטנרנטיבה *

    לא משנה כמה קלוש הסיכוי, האלטרנטיבה – פשוט לא מעניינת ולא תורמת דבר.

  3. כל הכבוד על רוח הלחימה והחיות, כל הכבוד על האומץ בגישה הזו, אני כקוראת כאן, מחזיקה לך אצבעות בכוונה אדירה מכל מקום בנפשי .

  4. חיבוק גדול

  5. כמו שאמרתי בטוויטר, ברגע שראיתי שהפוסט הזה עלה – השלכתי הכל הצידה כדי לקרוא.

    וכדי להצטרף לחבורה המתגבשת של תומכים שיקיפו אותך. כמו שאני מכירה את אחותך ואת קוראי הבלוג שלה, זו החבורה ההכי-שווה-בעולם.

    חזקי ואמצי, @MayBeGold – אנו, בני תמותה עד האחרון שבנו – חולקים את אותו הגורל; רובנו מסתתרים מהידיעה הזו, ומחמיצים את החיים באי-שימת-לב.

    והסרטן, פגע רע שכמותו – הביסיהו, ולא לבד – עם בעלך, ילדייך, משפחת ועוצמת האהבה והתמיכה שמקיפה את כולכם. הנה גם מלוא-הטוקבק תמיכה אוהבת ממני, עם אניצי צמר מתעופפים ברוח וחיבוק אינטרנטי.

  6. הפסקה האחרונה שלך כתובה בדיוק בסדר הנכון.
    אמנם בשירה, ובכתיבה בכלל, נהוג להשאיר לשורה האחרונה את הפאנץ' ליין, את המשהו הדרמטי. אבל לפני הדרמטי, והרבה יותר חשוב ממנו, זה היומיומי. זה לקום בבוקר ולראות את הבעל לצידך, או ללכת לישון אחרי שחיבקת את הילדים, וגם עבודה שאת נהנית ממנה, וכמובן המשפחה והחברים שסביבך.
    אני מחזיקה לך את כל האצבעות שיש לי, ואת בטח כבר יודעת את זה. אבל אני מאושרת, שוב, לראות שסדר העדיפויות שלך נכון. תחיי כל רגע שיש לך. זה מה שכולנו עושים.
    וגם חיבוק אחד רחוק ממני, כי צריך.

  7. תודה לכולכם על המילים החמות.
    מה שיפה במסע הזה, זה שפוגשים הרבה מאד אנשים בדרך, עם נשמות מיוחדות במינן.
    חיממתם את ליבי…
    מירב.

  8. פאק, יש לי דמעות בעיניים, כתבת יפה וחזק מאוד, מאחל לך חיים ארוכים ובריאים, ולנצח את המחלה הארורה הזו לתמיד, כולי תקווה שכך יהיה, את אמיצה.

  9. אני מאוד מזדהה עם כל מה שעובר לך בראש עכשיו, ואת חלק מהדברים שהרגשתי ניסחת במילים טוב ממני.
    שיהיה לך המון הצלחה,
    כל מתי שקשה תזכרי שיש אור בקצה המנהרה הזאת. האופציה השניה לא באמת רלוונטית.
    רק בריאות,
    -felinehazard

  10. חזקי ואמצי.

  11. אמא שלי נלחמה בסרטן השד במשך 10 שנים. בסוף הוא ניצח, אבל גם היא – בתוך 10 השנים האלו היו לה את השנים הנפלאות ביותר ובעלות המשמעות ביותר בחייה.

    עצתי אלייך בתור יתום מאם – אמי נפטרה כשהייתי בן 12. אחד הדברים שהכי חסרים לי הם הכרות איתה כאדם. אני לא יודע בני כמה הילדים שלך, אבל דברי איתם, תני להם להכיר אותך, כתבי להם ותעדי את עצמך. פשוט ליתר ביטחון.

    וכמובן בהצלחה. המצב היום הוא לא כמו לפני 17 שנים וכרגע העבודה שלך היא לחיות, ולהבטיח שתמשיכי לחיות.

  12. שולחת חיבוק גדול

  13. שון קונרי סיפר פעם על הסרט "האיש שרצה להיות מלך" שעשה עם הבמאי ג'ון יוסטון. בסוף הסרט היה יוסטון חולה מאד. קונרי ומייקל קיין ששיחק איתו נכנסו לחדר וראו שם את הבמאי הזקן על ערש דווי. הוא סיפר להם על עברו והעלה כמה זכרונות ואז עצם את עיניו הם יצאו על קצות אצבעותיהם מהחדר מדוכדכים מאד.
    "ובפעם הבאה שראיתי אותו", סיים שון קונרי את הסיפור, "הוא כבר עשה עוד שלושה סרטים והיה באמצע הרביעי".

  14. מחזיק לך אצבעות. חזקי ואמצי במלחמתך הקשה עד לנצחון על המחלה הארורה.

  15. תהיו חזקים – את, בן הזוג, הילדים, ההורים וגם ואנדר שלנו. בין המילים שלך נשקפת אישיות נדירה, מפליאה ומלאת חוזק. כתבת יפה, מילים כל כך מעוררות השראה שגורמות לי להסיר את הכובע הוירטואלי. אני לא יודעת איך את נראית אבל אני מדמיינת אותך עם חיוך גדול על השפתיים, כזה שאי אפשר לעקור. אני מאחלת לך הרבה הרבה בריאות.

  16. איבדתי את אבא שלי לסרטן, אבל מה שהוא נתן לי במתנה – האהבה, הזיכרונות, החינוך… זה עשה את כל ההבדל בשבילי. מי ייתן ותנצחי, אבל יהיה מה שיהיה, דעי שהכול נחשב!

  17. מרגש ומעורר השראה להפליא.
    אני מאחל לך החלמה מלאה ובתור אדם שמוקף בכמה נשים שעברו את זה בכמה גלגולים ונצחו אני מקווה שאני יכול להציע גם קצת תקווה.

  18. לאחות של ואנדר – מאחלת לך הרבה בהצלחה. לאחרונה אמא שלי עברה ניתוח להוצאת גידול במוח ומה שהיא שכחה זה שלכוח הנפשי יש חלק גדול בהחלמה כמעט כמו לכוח הפיזי, אם לא יותר. אני מחזקת את ידייך ומתפללת למפלצת הספגטי שתעברי את כל הטיפולים בשלום.
    מאז שהכרתי את ואנדר (וירטואלית) ידעתי שהיא מדהימה ועכשיו אני רואה שזה רץ בגנים. הרבה בהצלחה לשתיכן!

  19. מהקריאה של הפוסט הזה אני סמוכה ובטוחה שהמחלה הארורה הזו מצאה לה יריבה ראויה, ולמעלה מכך.

    מאחלת לך רק בריאות, רק חוזק, רק טוב, ורק להיות אחרי סבב ב' של הזירה הזו.

  20. תרגישי טוב, אחות של ואנדר.
    *חיבוק וירטואלי*

  21. מאחלת לך את הניצחון הפיזי, כי הניצחון הרוחני כבר בידייך.
    ומצטרפת לכל המילים הטובות שכתבו כאן לפניי, לגמרי מהלב.

  22. וואו.תודה ששיתפת בכזאת פתיחות וכנות לב.את כותבת יפה ונהניתי לקרוא אותך…אולי תכתבי עוד.
    מאחלת לך מכל הלב החלמה מהירה ושולחת אהבה.בנוסף אני מכירה מטפלת מקסימה שמלווה תהליכים של חולי והיא אמיצה כמוך!! מכירה גם אנשים שנרפאו דרך הטיפול.אם תרצי אתן לך טלפון.
    בהצלחה אחות!!!!

  23. וואו, זה כל כך קשה לעבור את מה שאת עוברת.את נשמעת לי אישה מלאה בכוחות נפשיים ומוקפת באנשים אוהבים וזה המון. הלוואי שכל אלה יעזרו.
    אני חושבת שיכול לעזור שתשתפי אנשים במה שאת עוברת. גם בדברים הקשים וגם במחשבות המפחידות. זה נורא להתמודד לבד עם כל זה.
    מאחלת לך הרבה שנים בריאות וטובות.

    ועם או בלי קשר, כנראה שכשרון הכתיבה עובר בגנים.

  24. אני מצטרפת לאיחולים וגם מזכירה שאנחנו לא ממש יודעים כמה חיים "רוב האנשים", שהרי גם אם נדמה לנו שרק אנשים זקנים מתים, זה בכלל לא נכון: אנשים מתים פתאום מכל מיני דברים, רק שהם אף פעם לא התכוננו לזה וחיו כאילו אין מחר ובעיקר כאילו הם לא ימותו לעולם.
    בהצלחה במלחמה (ובמלחמה כמו במלחמה), ובעיקר בסדר המבורך, באהבה, בנתינה ובמיצוי.

  25. חיבוק ענק ענק ענק!!!!!!!

  26. בלה בלה בלה בלה בלה בלה
    אלו כל המילים החכמות והמחכימות שאני יכול לומר לאלו שמתמודדים עם המחלה הזו, לא עומד במקומכם ולא יודע מה אתם עוברים.
    רק יודע שאין דבר מרשים יותר מאדם שנלחם ולא מוותר.
    לפני עשרה ימים ישבתי ואחזתי את היד של אמי, בפעם האחרונה..
    היא התמודדה עם המחלה הזו פעמיים. הפעם האחרונה נמשכה כחמש שנים, מול גידול ששכן בגופה כחמש שנים קודם לגילוי.
    ההתמודדות הקודמת היתה לפני כשלושים שנה (וגם היא היתה קשה וכללה ניתוחים מורכבים ומסוכנים עד מאד…).
    אני לא נביא ואני בטוח שאת חכמה מספיק כדי לא לקנות מילים שאין מאחריהן בסיס עובדתי, לכן לא אומר לך מה יהיה.
    אבל אני יכול לומר לך מה בהחלט יכול להיות: את יכולה לצאת מזה.
    את יכולה להיות עוד הרבה הרבה שנים עם הילדים שלך, עם בן הזוג שלך, עם אהובייך.. לכי על זה! אולי זה לא קל, אבל אין ספק שזה אפשרי ומציאותי.

    אסכם באיחול "קר": בהצלחה.

  27. אתחיל בחיבוק.
    אבא שלי מתמודד עם סרטן כבר תקופה והוא תמיד אומר שצריך להשתמש במילה מתמודד. להילחם יכול לעייף ולהתיש, התמודדות היא במקביל לחיים, אם אסחף אפילו אומר "לשגרה". אני יודעת שזו לא באמת שגרה. אני זוכרת מה אבא שלי עבר בתקופת ההקרנות [סרטי לא וויתר אחרי ניתוח והחליט ללכת על גרורות] וכנראה שבגלל זה הוא סירב לכימותרפיה. אגב, בגלל שהכל התחיל כשאחותי ואני היינו יחסית קטנות, אבא שלי החליט להציג את סרטי כנודניק שעושה צרות. למרות שידענו מה זה אומר, זה נשמע הרבה פחות מפחיד מסרטן. עד היום אנחנו מתייחסים אליו כסרטי הטראבלמייקר.
    הכי חשוב שיש לך את מה שעושה אותך מאושרת מסביבך – משפחה, ילדים, חברים תומכים, זה מה שיחזיק אותך ולא ייתן לך לוותר. תנשמי עמוק ותנצחי בסיבוב השני.

  28. […] האופוריה הוורודה עם הנצנצים, אחותי התקשרה כדי לספר שהסרטן חזר לסיבוב שני. והכל, כולל הכל, הפך ללא רלוונטי. לא רציתי לראות יותר […]

  29. […] נובמבר וואנדר פרסמה רשומה שנכתבה על ידי אחותה וקצת אחר כך רשומה על התחושות שלה, ואני כבר לא יכולה […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: