פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 13, 2011

אומרים שפעם היה פה סבון

בימים אלה של צוק ומצוקה, חרם ומחאה, שביתות מתמחים ופדיון שבויים, נראה מוזר קצת לכתוב פוסט בנושא טואלטיקה. אך כפי שאמר פעם אוסקר וויילד לשכנו למקלחת בבית הסוהר, "תעביר לי את הסבון בבקשה". ומה שמותר לאוסקר וויילד, מותר גם לי.*

ומעשה שהיה כך היה: הואן-דר-הורים ואנוכי שמנו פעמינו אל המרינה בהרצליה, כדי לנשום מעט אוויר ים, לשתות מעט קפה ולחטוף מעט בעיטות אקראיות מילדים קטנים שמתרוצצים עם בלוני דורה ובובספוג ולא רואים לאן הם הולכים. לאחר שסעדנו את ליבנו בפת בוקר קלה, פנינו להתהלך בין החנויות. ריח נעים אך דומיננטי תפס בחוזקה את חוטמי והוליך את רגליי כמאליהן אל חנות נאה ומעוצבת ששמה מתחרז עם "סבון של זעם". באמת מזמן לא קניתי ב"סבון של זעם", אמרתי בליבי, וכבר נגמר לי המלאי של קרם ידיים בניחוח לבנדר-פצ'ולי-תפוז סיני-חלב נאקות. צעדתי ברגל קלה אל תוך החנות והחילותי מפשפשת בעליצות בין המדפים.

בעודי אוחזת בבקבוק זכוכית נאה של סבון נוזלי בניחוח מנגו-פסיפלורה-חמאת דרדסים, ניגשה אלי נערה עגולת-עיניים ושאלה אם אפשר לעזור. "בשמחה", השבתי בחיוך של חתול צ'שייר על קטניפ רדיואקטיבי – "יש את זה גם בקרם ידיים?" – תוך שאני מצביעה על הבקבוק שבידי. "ודאי", כך עגולת העיניים, ושלפה בקבוק נוסף ממדף עלום כלשהו. סקרתי את הבקבוק בעיניים חמדניות: "יופי, אז רק צריך בשביל זה משאבה, נכון?" וכבר החילותי צועדת לקופה והבקבוק בידי.

"אמממ…" – עצרה אותי עגולת העיניים במבט מושפל – "זה לא כולל משאבה. את יכולה לקנות משאבה ב-6 שקלים".

עצרתי באחת ומצמצתי בתדהמה. העפתי מבט אל הבקבוק: בקבוק זכוכית צר ונאה היה, ובתוכו נוזל צמיג ולא מאוד קל לחילוץ ללא כלי עזר הכרחי, היינו – משאבה. "רגע… זה לא חלק מהמוצר עצמו? כלומר, זה לא מגיע אוטומטית עם משאבה?" שאלתי את עגולת העיניים. מצוקתה ניכרה בה. היא שלחה מבט נואש אל מישהי אחרת שישבה בנונשאלנטיות מאחורי הדלפק, עטוית חולצה אדומה בוהקת ושפתון אדום בוהק לא פחות. "המשאבה באה בנפרד", התערבה הבוהקת בדיון בחיוך מעושה, "ככה זה היה תמיד". – "אני קונה ב'סבון של זעם' כבר שנים, ומעולם זה לא היה כך", התעקשתי, "זה רק הגיוני שעם מוצר שעולה כל כך הרבה, תגיע משאבת פלסטיק כדי שאפשר יהיה להשתמש בו". – "אז את לא יודעת", התריסה לעומתי הבוהקת. "חוץ מזה" – חיוכה הצבוע והמעושה התרחב מעט – "את לא חייבת לקנות כאן".

נו. מה שנכון נכון.

"אני אכן לא אקנה כאן יותר", השיבותי לבוהקת, הנחתי את הבקבוק המפונפן על הדלפק, וצעדתי בראש מורם מן החנות החוצה, כשניצוצות של זעם מתעופפות מסוליותיי. לאחר האיחוד המרגש עם הואן-דר-הורים בקומה מעל, הוחלט שאשתמש בקרם ידיים פשוט יותר, שאולי לא מכיל תמציות ג'ינג'ר, קרמבולה ושחלות עטלפים, אבל ממלא בהחלט את תפקידו מבלי לסחוט מארנקי מעות מיותרות.

מה אנו למדים מן המעשייה הזו? שלדרוש תשלום נפרד של 6 שקלים תמורת משאבת פלסטיק שיוצרה בעלות אפסית, כשהמוצר עצמו כבר עולה די והותר, זה אולי מותר במסגרת השוק החופשי – אבל מבחיל להפליא. כאשר אני רוכשת זוג נעלי ספורט, השרוכים שמאפשרים לי לנעול אותן כבר כלולים במחיר המוצר. באף בית קפה, לדוגמה, לא דרשו ממני "דמי מזלג" על מנת שאוכל ליהנות מהארוחה שרכשתי במיטב כספי. התחושה היא שהסבון האומלל מוחזק כבן ערובה, שכדי לפדות אותו מן הבקבוק, יש לשלם "דמי שחרור" בצורת כופר משאבה. כשר? אולי. מסריח? בפירוש. האם כף רגלי תדרוך שוב ב"סבון של זעם"? רק אם מישהו יפיל עלי תרדמה באמצעות סמים שונים ויגלגל את גופתי המעולפת אל תוך החנות. אני מוכנה לשלם סכום גבוה מדי פעם תמורת מוצר שהוא, נניח, "יוקרתי". (נניח. אמרתי נניח.) אבל חזירות לשמה – סחיטת כספים על משהו שהוא כל כך בסיסי וטריוויאלי – צר לי. לא בבית ספרנו.

מילה אחרונה, לכל שוחרי טובתי: מי שזוכר את פוסט יום ההולדת שלי מלפני שנתיים יודע כי אני חובבת סבונים ידועה. אם במקרה מתחשק למישהו לפנק אותי גם השנה בסבונים וכאלה ליום הולדתי, בקשתי מכם היא, אנא, לא ב"סבון של זעם". יש אפשרויות אחרות וטובות יותר. כמה מהן גם כוללות משאבה, הגינות בסיסית וחוסר חוצפה מצד אנשי מכירות.

אה, ואל תשכחו לבוא בשבת לאירועי ה-15 באוקטובר. כי הקיץ הזה, הפסקנו להיות סמרטוט הרצפה של העושקים ותאבי הבצע. סוכות שמח וריחני לכולם!

* אוסקר וויילד נשלח לבית הסוהר בעוון הומוסקסואליות. גם במאה ה-19 היו אנשים טיפשים מאוד, כך מסתבר.**

** אם כי יש לשער שהשתמשו מדי פעם בסבון.


Responses

  1. את תכעסי מאוד אם לא אסכים איתך? 🙂

    א. אני לא מסוגל להכנס לחנויות של "סבון של זעם" כי אפי רגיש מדי ומאלץ אותי לרדיוס של לפחות 10 מטר מפתח חנויותיהם בתוך חללי קניונים סגורים. אני חושב שהמתקפה חסרת הרסן הזו על העוברים והשבים כבר מצדיקה בעצמה הדרת רגליים.

    ב. אולי ששה שקלים הם הגזמה היסטרית, אבל אני מדמיין שכך רוב המחירים של החנות דנן, אז מי שכבר נכנס, שלא יתלונן על כך שלא משתמשים בוואזלין, ושיגיד תודה שנותנים לו לבחור את הריח.

    ג. בשם הקיימות וההגיון הפשוט – אם את לא מכינה לך תמציות חביבות בבית (ואני מכיר כאלו שמכינים לבד), אז לפחות שימרי את המשאבות מהסבב הקודם להעברה לבקבוקון החדש. כך אני עושה עם סבון האמבטיה, המקלחת והשפריצר של הווינדולין. המילוי עולה הרבה פחות בגרסא ללא המשאבה. אולי לא ששה ש"ח פחות, אבל לפחות ארבעה.

    • עירא יקר, עירא חביב: מותר לך לא להסכים, כמובן, אבל שים לב שאתה לא מסכים לנקודות הלא נכונות. זה שאתה לא מסוגל להיכנס לחנויות מפאת ריחניות היתר שלהן, זה נהדר, אבל לא קשור לטענה שלי. לגבי שני הסעיפים האחרים:

      ב. נהפוך הוא. בגלל שמחירי המוצרים עצמם גבוהים מספיק, חובה להתלונן כשמנסים לעשוק על זוטות. אם אתה קונה רכב חדש, ומכריחים אותך לשלם מחיר מופקע על מחזיק המפתחות, אתה לא מתכופף ואומר "מגיע לי". אתה מתעצבן.

      ג. נקודה יפה, רק שזה לא העניין. החנות הזו כל כך אנטי-סביבתית, שזה מדהים. שפע של זכוכיות ופלסטיקים, שפע של אריזות בלתי אקולוגיות בעליל. בנוסף, אף אחד בחנות מעולם לא טענה שמדובר בעניין אקולוגי. אתה מייחס להן כאן נדיבות לב סביבתית שלא היתה ולא נבראה. ובנוסף, זה לא קשור לטיעון המרכזי שלי, שדן בסחיטת כספים נבזית מלקוחות.

      • מילים כדורבנות – בפוסט ובתגובה.

        ועוד עניין לא אקולוגי בהם – כשכבר קונים משאבה, היא ארוכה מהבקבוק, והמוכרת חותכת אותה וזורקת את הקצה בכדי שתתאים.

        מעל עניין האקולוגיה – שחמור הוא – גם התהליך הידני הזה כמעט תמיד נגמר בצינורית קצת קצרה מדי, שלא מצליחה לחלץ את כל הסבון מהצנצנת.

      • איל – צודק לגמרי, בעניין המשאבה הקצרה מדי. הבזבוז הזה הוא גם חלק מהטריק השיווקי, לפי מה שהבנתי. אולי זה הזמן לדבר על עיצוב מוצר קצת פחות בזבזני…

  2. המוכרת הייתה ממש מטומטמת. כל מה שהייתה צריכה לעשות זה להסביר בנימוס שבמסגרת המדיניות הירוקה של הרשת, מעודדים את הצרכנים לעשות שימוש חוזר במשאבות. להתעצבן על זה זה כמו להתעצבן על אירעה שלוקחים כסף על שקיות, ועל הממשלה שגובה 30 אגורות פיקדון על פחית.

    • ראה תשובתי לעירא. להגיד שהחנויות הללו פועלות על בסיס מדיניות ירוקה, זו בדיחה. זה תירוץ עלוב למה שקרה שם.

  3. השיטה הנ"ל די נפוצה בתחום המחשבים – את קונה מחשב נישא, ואז קונה מערכת הפעלה, ולבסוף רוכשת גם נרתיק פושט ומכוער שאפשר לשים בו את המחשב. באמת שקשה לי להבין למה כשאני קונה משקפי שמש במאתיים שקל, הקנייה כוללת נרתיק לאכסונן, וכשאני קונה מחשב באלפיים שקל, אני צריכה לשלם עליו בנפרד.

    • בקרוב: תשלום על כל מקש במקלדת בנפרד. קני אסקייפ, קבלי קאפס לוק במתנה!

  4. לענין סבון יוקרתי, משאבות ושירות איום, סיפור מהשבוע האחרון דווקא במוסד המהולל ל'אוקסיטן", שכולו אירופאיות יוקרתית מלבבת במחירי תיקרה.
    חברתי חובבת הקרמים והנוחה להשפעה, רכשה מיכל לא גדול בכלל של קרם גוף במחיר מחריד, כ-25 ש"ח לשפריץ חומר. היית חושבת שבמחיר זה, תקבל מיכל תקין. דווקא לא. כשעשתה לאמה תצוגת תכלית של המוצר לאמא, גלתה שהמשאבה שקיבלה היתה פגומה. בצר לה, פתחה אותו והשתמשה בשפריץ ממנו פעם אחת.
    בחנות נדהמו מהדרישה להחליף את המשאבה, עם נימת האשמה שמא חברתי מנסה לרמות את ל'אוקסיטן אחרי שדגמה פרומיל ממנו. כשהבהירה שרוצה רק משאבה אחרת, שאלה המוכרת בחנות ברמת השרון בפליאה "למה את נותנת את זה לי? הרי היית צריכה לפנות לשירות לקוחות!". שאלי את עצמך – מהו שירות לקוחות ברשת קרמים? איך מעבירים בקבוקון לשירות לקוחות לשם החלפתו? האם ויה מייל? דרך סלולרי? האם ניתן לעשות זאת רק במקומות שהקליטה בהן "ורי גוד" ומעלה?
    בסוף ניאותה המוכרת להשאיר את הבקבוקון אצלה, אך לא להחליף משאבה כמובן עם מוצר אחר – שכן ענין מסובך כזה צריך לעבור דרך שבעה מדורי הנהלה. חברתי תיאלץ לחזור פעם נוספת לחנות ממקום מושבה שהוא כלל לא באיזור כדי לאסוף את המיכל אחרי שכל הביורוקרטיה תיפטר.
    ואני טוענת – על מוצרי פרימיום חייבים לתת שירות פרימיום. הרי הקרמים עצמם לא שווים את זה, זו החוויה. עד שלא מפנימים את זה, בודאי ובוודאי אסור לקנות אצלם (ובלי קשר, במילא לא כדאי).

    • צודקת לחלוטין. מי שמתהדר במוצרים יוקרתיים, שלא ירשה לעצמו להעניק שירות שהוא פחות ממופלא. ומהסיפור הזה אני מתחילה לחשוב שעלויות הייצור של משאבות פלסטיק עלו פלאים ולכן כל החברות מקמצות בהן.

  5. מצטער, אבל אני תומך בדעת עירא בכל הסעיפים, עם שתי הערות על סעיף א׳:

    1. ככה זה אצל בנים.

    2. בחנויות „ללין” זה גרוע פי שניים.

    • לגבי העניין ה"ירוק", ראה תגובתי לעירא. לגבי הריחות: לבריאות לכם. אתם מוזמנים להסריח מבירה במקום זאת.

  6. אגב, במסעדות באיטליה מחייבים אותך יופי ב"דמי מזלג". אבל אני מסכימה איתך לחלוטין. אם אי אפשר להשתמש במוצר ללא המשאבה, גביית סכום נוסף עליה היא פשוט חוצפה.

    • נכון, במסעדות באיטליה יש את הקונספט של "דמי ישיבה", או "דמי שירות". והוא אכן מרגיז. זכור לי היטב 🙂 אולי בעלי "סבון של זעם" הם איטלקיים?…

      • או במסעדות איטלקיות בארץ, במקרים מסויימים.
        http://room404.net/?p=12305

        ואגב, אם הסבון או הקרם מספיק יקרים, אז הם יכלו פשוט להוסיף למחיר המוצר עוד ששה שקלים וכנראה היית קונה אותו גם במחיר הזה. בצורת התמחור הזאת הם ממש הזמינו את זה שתתעצבני עליהם.

    • אכן.
      בטיול ברומא נכנסתי למסעדה פושטית למדי. לא שציפיתי לשמונה מלצריות בסינרים מוזהבים ומבטא אוקספורדי במסעדה כזו, אבל בחיי שהשירות היה מזעזע בואכה מחריד. השולחן לא היה נקי, אף אחד מאנשי הצוות לא ידע מילה באנגלית, לקח להם שעות לגשת לסועדים (והמסעדה היתה די ריקה), קיבלתי סכו"ם מלוכלך, הביאו לי את המנה הלא נכונה, התפריט לא היה קרוב ללהיות מעודכן, ועוד כהנה וכהנה. בסוף הארוחה הגיע החשבון, עם תוספת 3 יורו על השירות כמקובל. זה ממש עצבן אותי שיש להם את החוצפה לבקש כסף על שירות/ כיסא/ מזלג/ ווטאבר, בלי שהם סיפקו אף לא אחד מהשירותים הללו כראוי, ועל כן השארתי 3 יורו פחות, בצירוף פתק עם הסבר מנומק. מקווה שהם מצאו מישהו שקורא אנגלית שיסביר להם.

  7. ברוסיה צריך לקנות את הציוד לניתוח, בנוסף לדמי המנתח – כדי שיעשה עבודה סבירה.

    ואני לחלוטין מסכימה איתך – הם פויה.
    בתור קרם ידיים אני משתמשת בדברים שאנשים נותנים במתנה – וזה יכול לכלול כל דבר מקרם הגנה עד קרם גוף, כי אני עדיין לא מבינה את השימוש שיש לזה, פרט לזה שידיים נסדקות בגלל עור רגיש או סתם בחורף.

  8. אוי, זה כ"כ מרגיז.

    אנחנו מוקפים בכל מיני גורמים שמנסים להשחיל כל מיני חיובים עודפים למוצרים שונים, למשל, אני עדין מתרגז כשמופיע בחשבון של בית קפה או מסעדה חיוב על אבטחהXמס' הסועדים. הרגל מגונה שנשאר עוד מימי האינתיפאדה השניה.

    מעניין שלא גובים מאיתנו דמי תאורה X מס' הסועדים, או דמי שירותים X השימוש (כאן לפחות אפשר היה לצפות לחיוב דיפרנציאלי).

    מעט מרגיז לחייב רכישה ברכישה או רכישה בשירות, אבל כמו פורנוגרפיה, גם זה עניין של גיאוגרפיה. מה שנראה לגיטימי כאן לא ייראה לגיטימי במקום אחר ולהפך. ובכל זאת, החיוב הזה מרגיז.

  9. אני נפלתי במלכודת השיטה הנלוזה הזאת כשקניתי מטען לאייפוד שעולה יותר מרוב נגני הMP3 האחרים שבאים עם מטען (כולל נגנים לא פחות טובים)
    את טועה אם את חושבת שלא עושים את זה גם בrרכבים חדשים. כל נושא ה"איבזור" הוא טריק כדי לנפח את המחיר. בפוקוס הגדילו לעשות והדגם הבסיסי מגיע בלי 2 אבזמי הבטיחות של כסאות התינוק (שאני מניח שעלות הייצור שלהם היא באזור ה5 שקלים)

    • אני יכולה להבין תשלום נוסף על אביזרים נוספים. אבל סחיטה של סכומים מוגזמים בעליל, זה דבר שנראה לי לגיטימי לחלוטין להתרעם עליו.

  10. אז מה שאת בעצם מנסה להגיד הוא שזה לא הגיוני לדרוש מחיר שונה על מיכל מילוי בושם ללא המכשיר החשמלי (הנדרש לתפעולו) ומיכל מילוי בושם בלבד, ללא המכשיר החשמלי? ואת גם חושבת ששקית מילוי של נוזל הברקה לחלונות צריכה להימכר באותו מחיר של בקבוק נוזל הברקה לחלונות, שכולל גם את המשאבה ומכיל בדיוק את אותה כמות חומר?

    יכול להיות שאם "סבון של זעם" היו מניחים על מדפי התצוגה שורת בקבוקי סבון ללא משאבה במחיר של (נגיד) 50 ש"ח, ולידם שורת בקבוקים זהים שכוללים משאבה במחיר של 56 שקלים, ונותנים לך לבחור כמה ירוקה את בוחרת להיות (וזה שהחנות לא ירוקה לא פוטר אותך מזה, אם ירוק זה מה שחשוב לך) אז זה היה שונה?

    אם כבר לא להיכנס לחנויות האלה, זה רק בגלל המחירים המופקעים בעליל של המוצרים שלהן (וכן, גם זה שהן לא ממש ירוקות), אבל את נכנסת לחנות הזאת ואפילו לקחת את בקבוקון הזכוכית לדלפק. את ויתרת על הבקבוק לא בגלל שהחנות לא ירוקה מספיק, לטעמך, וגם לא בגלל מחיר הבקבוק השערורייתי. את ויתרת על מוצר שכבר בחרת כן לקנות רק כי הרגשת מרומה.

    מה אני אגיד לך, צריך לצאת למחאה חברתית רק על זה שיש חנויות שמוכרות אוזניות לנגן mp3 ודורשות שתשלמי על הנגן עצמו סכום נוסף בנוסף לאוזניות. אה, והחנויות האלה שמוכרות מצלמה שמתחברת למחשב ב-USB ולא מצרפים למצלמה מחשב. מה אני אעשה עם מצלמת USB אם אין לי לאן לחבר אותה?

    • וזו היתה הפואנטה שלי. בסופר לוקחים יותר על בקבוק עם משאבה, כאן לא עובדים עליך ומתמחרים את זה לחוד. אם יש כאן על מי לכעוס זה על הסופרמרקט או יצרני הסבון שמוכרים שם.

      • אדוני הפואנטה, לו רק לא היה זה דבר חדש לחלוטין ברשת החנויות הזו, אולי היה לכם שמץ של קייס. בנוסף, לו רק לא היו דורשים מחיר מופקע לחלוטין תמורת המשאבה, אולי גם אז היה לכם שביב של קייס. אגב, לא כל המוצרים שבחנות נמכרים בבקבוקים ללא משאבה: סוגים מסוימים של סבונים נמכרים שם עם משאבה. רק לא סוג הקרם שרציתי. אתם מחפשים היגיון קמעונאי ומסחרי איפה שאין היגיון. חדלו.

  11. לפי החוק אסור למכור מוצר שחסר בו חלק שחיוני לתפקודו. אסור למכור מכונית ואחר כך להגיד שהמחיר 'לא כולל צמיגים' כי מכונית לא יכולה לנסוע בלי צמיגים. אסור למכור טלוויזיה שטוחה בלי המעמד שמאפשר לה להיות יציבה על השידה וכן הלאה. יכול מאד להיות שגם
    כאן הייתה עבירה על החוק.

    ואחרי כל זה אני פונה בקריאה נרגשת לאומה ושואל : היכן הם סבוני נקה 7 של פעם? *
    ממתי עברנו למיכלים עם נוזל שמכילים ויטמין E משל היו שניצל טבעי ולא משהו שמורחים על העור? מה רע בסבון המוצק שאיננו מחייב משאבות ומיכלים? והכי חשוב – לאן נעלם הסינטבון שהיה דייר של קבע ליד הכיור בילדותי ? אנא הידרדרנו ולאן עוד נמשיך מכאן ? סבונים במצב צבירה של גז?

    *כן אני יודע, במדף למטה איפה שאף אחד לא מסתכל

    • אאל"ט סינטבון זה לכביסה. מה שכן, אני מתגעגעת לבת אורן.

      • עדו, לגבי "סבונים במצב צבירה של גז": מוכרים ברשת אחרת, ששמה מתחרז עם "אלין", סבונים מוקצפים במיכל המופעל בגז, בדומה לתרסיס דיאודורנט. כך שאתה לא רחוק מהמציאות 🙂

  12. את מניחה שהם פשוט הוסיפו 6 שקלים למחיר בשביל משאבה, אבל אולי במקביל הם הורידו 6 שקלים ממחיר הסבון? אולי ממילא עמדו להעלות את המחיר במקביל להחלטה להפריד את המשאבה מהבקבוק? וגם אם כל מה שכתבת נכון, בסופו של דבר זה בסך הכל העלאת מחיר, לא איזה ניסיון לרמות אותך (איך בדיוק?).

    זה נכון גם לגבי קניית רכב, או מחשב, או משקפיים. אין שום דבר בחינם – אם את מקבלת נרתיק למשקפיים, העלות של הנרתיק כלולה במחיר המשקפיים. רישיון למערכת הפעלה לא בא אוטומטית עם מחשב, ועולה כסף. תהיי בטוחה שכשאת קונה סבון נוזלי, בכל חנות, את משלמת גם על הסבון, וגם על הבקבוק, וגם על המשאבה, וגם על המדבקה, ואת משלמת גם בשביל המוצר עצמו, אבל גם בשביל האחסון שלו, וגם בשביל הפרסום שלו, וגם בשביל ההובלה שלו, וגם בשביל תעודת הכשרות שלו, וגם בשביל התאורה בחנות שבה מוכרים אותו. זה אולי לא אסטרטגיה שיווקית טובה לתמחר בנפרד את החלקים השונים, אבל זה רק לתועלתך.

    • מה פירוש "גם אם כל מה שכתבתי נכון"? כל מה שכתבתי נכון. בוא נצא מנקודת ההנחה שאני לא משקרת.

      שנית, לגבי תמחור המוצרים: כן, אני חושבת שהיה מאוד נבון מצידם לגלם את מחיר המשאבה במחיר המוצר. כך לקוחות לא היו מרגישים שסוחטים אותם. ושוב – אני מסרבת להאמין שהעלות האמיתית של משאבת פלסטיק כזו היא שישה שקלים, ואמשיך להאמין כך עד שיוכיחו לי אחרת.

      ומילה אחרונה לגבי "זה רק לתועלתך": אם המוכרת באותה חנות היתה מסבירה לי את הדברים בצורה מניחה את הדעת כלשהי, ולא בוחרת באופציה החוצפנית של "את לא חייבת לקנות כאן", אולי היה בסיס לטענה הזו. היות שנתקלתי ביחס שבו נתקלתי, הייתי אומרת שיש כאן שיטת "מצליח" שפשוט לא עלתה יפה.

      • הפירוש של "גם אם כל מה שכתבת נכון" הוא "גם אם נכון שמה שקרה זה שהם החליטו לגבות 6 שקלים על משאבה שעד כה ניתנה בחינם". לא האשמתי אותך בשקר, והאמת אני קצת נפגעת שזאת נקודת ההנחה שלך.

        אני מעדיפה לדעת ש"מסבנים" אותי מאשר לא לדעת – ככה אני, מוזר. אף אחד לא גובה ממך מחיר עלות כשאת קונה בחנות. את יודעת כמה עולה פחית קולה לקיוסק או למכולת? חצי שקל או שקל, משהו כזה. פחית שמוכרים ב-6 שקל ויותר. את חייבת להודות שזה אירוני שאת בסדר עם לקנות ב-50 שקל סבון שעלותו בקושי 5 שקל אבל כשמבקשים ממך 6 שקל בשביל משאבה שעלותה חצי שקל, את מתעצבנת. אוקיי, את לא חייבת. החנויות האלה הן מסחטות כסף מקצועיות, רוב המחיר הוא על דאווין וקשקושים שלא קשורים לאיכות או עלות המוצר עצמו. אם את קונה שם, את כנראה באמת מעדיפה גם לשלם יותר וגם לא לדעת מזה.

        אני בטוחה שקוצר הרוח של המוכרת היתה בעוכרי, אבל מהתיאור שלך נשמע שאת התחלת עם הלהתרגז, וזה שהמוכרת הגיבה גם בלהתרגז לא מוכיח שאכן מדובר בניסיון לעבוד עליך, זה רק מראה שהיא גם ישראלית שלא רוצה לצאת פראיירית.

      • אלברט,

        אנו נסכים שלא להסכים. בדומה למה שכתבו כאן רבים אחרים, עשית שימוש בטענת ה"ממילא הם גובים מחיר יקר על שטויות, ואת בחרת לקנות, אז מגיע לך כל מה שידחפו לך". עם העניין הזה אינני מסכימה. לגבי ה"ישראלית שלא רוצה לצאת פראיירית" – היא מוכרת. היא נותנת שירות. אני אמורה לקבל אותו. היא מעלה בתפקידה. בזה, מבחינתי, נגמר העניין. המשך סבון נעים לך.

  13. לאחרונה התברר לי שהנחת העובד ב"סבון של פעם" (אופס, כתבתי את השם המפורש, אולי תקפוץ להם התראת גוגל והם אשכרה יקראו את הפוסט שלך) היא בסך 40% מה שאומר משהו על מתח הרווחים המטורף שלהם וזה בכלל מוריד לי את החשק לקנות שם, אפשר להרוויח יפה כעסק בלי לעשוק את הקונים.
    אני במילא לא קונה שם מיוזמתי, אבל תמיד נתקעת עם איזו מתנה משם שצריך להחליף…

    • 40%??? רציני???? בחיים שלי לא שמעתי על הנחה בשיעור כזה… אוקיי, השתכנעתי סופית. מוצרים יקרים בצורה פראית ומטורפת.

  14. מעבר לזעם הצרכני המוצדק, אהיה פרקטית ואמליץ לך על הקרם בו אני משתמשת, של בודי שופ בריח חלב ודבש. המירקם שלו ממכר בחיים לא היה לי קרם ידיים כל כך מוצלח, והמחיר ממש בסדר. נדמה לי.
    http://www.bodyshop.co.il/Product.asp?PID=36

    • זה אכן מחיר סביר לחלוטין, וגם באריזה נוחה שאינה דורשת משאבה או פטנט דומה. תודה על ההמלצה 🙂

    • אני חושבת שלי אין יותר משתי שפורפרות קרם ידיים מאותו סוג :-).

      לא מזמן מצאתי באיזה פארם (שם אני נוהגת לצוד אותם) את הקרם של מורז ב 10 ש"ח ואני מאוד נהנית.
      שפורפרות גמישות גם לא נשברות ואפשר תמיד לשמור אחת בתיק! (יש לי עור מאוד יבש)

      רק קרם גוף מספק לא מצאתי מאז שהרשת השנייה הפסיקה לשווק את המלפפון-מלון הממכר שהיה להם (בימים שהם עוד היו מוכרים בקבוקוני זכוכית עם משאבה בנפרד).

    • במקומך לא הייתי קונה במקום שמצהיר על עצמו שהוא מוכר גופות.

    • בעקבות ההמלצה הלכתי לבדוק, ואני חושבת שקרם הידיים של החנות ששמה מתחרז עם "תקילין" יותר מוצלח – ריח האמבר ממכר, המרקם ממש נעים, צריך כמות קטנה מאוד בשביל כפות + מרפקים, והוא מחזיק יותר זמן מזה של הבודי שופ.

  15. אולי בגלגול קודם היית שועל שהתעמר לחסידה כלשהי:)

  16. פויה. נרשם לחובתם ויזכר בקניות הבאות.
    אני לא מבינה מאיפה הגיע לפה הטיעון האקולוגי המונפץ הזה. הרי ברור שלו זו היתה הסיבה, החנות היתה מנפנפת בזה בשלטים ומלמדת את המוכרנים שלה לדקלם את זה.

    • נויצ', גם אני לא הצלחתי להבין למה מדברים איתי פה על אקולוגיה/מודעות סביבתית/קיימות. מטרות ראויות ונפלאות, בלי שום קשר לעניין הנוכחי. כנראה שמדובר בניסיון לנזוף בי על צרכנות בזבזנית, ללא קשר לטענה המובעת בפוסט…

      • אולי הם חברים של ההוא שמדד לך את הדירה בשביל חישובי הארנונה והתמרמר שהדירה שלך גדולה ממלונה ממוצעת, אולי משעמם להם, אין לדעת.
        ואם כבר אקולוגיה, חבל שאין מילוי לקרם הידיים בחנויות היותר רציניות. הייתי בכיף מביאה את השפופרת הריקה כדי למלא אותה שוב.

  17. הסאגה של הכותבת מזכירה לי סיפור משפחתי כזה: פעם היה לאחד הקרובים עסק, שמכר שירות מסויים ב-21.30 ל"י. כל מי שהתלונן/ביקש קיבל הנחה של הלירה-ושלושים, וזה מנע ממנו לשים לב שעסקים מתחרים מכרו את אותו שירות בשבע לירות בלבד.

    בקיצור, נראה לי שיש במשאבה היוקרתית יותר אפקט של הקש-ששבר-את-גב-הגמל מאשר צרכנות מחושבת. הסוף הוא לטובה – במקום קרם בחמישים ש"ח שמצריך טיול לקניון, הכותבת תוכל ליהנות מקרמים מספקים לחלוטין ב-15 ש"ח בסופרמרקט.

    ולכל התוהים, עדיין מוכרים בסופרמרקט סינטבון, נקה-7, וולווטה ובת-אורן. לעומת זאת הסבונים המוצקים של הוואי החליפו נוסחה.

  18. לצערי נתקלתי ביחס שלהם בעבר אמנם לא בצורה כה חריפה כפי שרשמת אבל דברייך שיכנעו אותי סופית שאיני נכנסת לשם יותר.
    מה שכן אני בשנתיים שלוש האחרונות מכורה קשות ל"ללין" וליומולדת קיבלתי מאחותי סט מוצרים של "בודי שום" שגם מצוינים. מה שאומר שלא ממש לא חייבים לקנות בסבון של זעם וכמו שלפני מספר שנים נסגרו להם 3 חנויות במרכז בסוף הם ייעלמו לגמרי עם יחסם המבריח לקוחות.
    אהה ולא אין מילוי לקרם הידיים ב"ללין", זה לא משתלם להם אבל אני מסוגלת להסתובב שם שעה ולהשתכר מהריח.

  19. פוסט נהדר. נהנתי כמו תמיד

  20. אני חושבת שהיחס המגעיל של המוכרת זה עניין נפרד. סניף לא טוב.בסניף שאני קונה בו היחס אחר.המחירים אכן מטורפים אבל אני חושבת שזה מחיר של לעשות מבצעים ואז לתמחר יותר יקר.
    לגבי המשאבה אני זוכרת שקיבלתי אותה חינם אבל היא לא הייתה ממש מועילה. בקבוקי הזכוכית האלה ממש תוקעים את החומר הצמיגי בפנים. אני כבר מעדיפה את הקופסא העגולה ולקחת בידיים בברבריות.
    אגב לחנות שמתחרזת עם תקילין (לול ענק) היה פעם מבצע של החזרת אריזות ישנות תמורת עץ ריח לרכב. זה היה מבצע מאד מוצלח אבל לצערי הופסק.לא היה מזיק לחנויות האלה ללכת קצת יותר חזק על הטרנד האקולוגי.

  21. עליי לציין שבסניף שבו הייתי לאחרונה המוכרת גם הייתה מתוקה וגם לא חייבו אותי על המשאבה אלא נתנו לי אותה לגמרי בחינם. קניתי משאבה כדי להשתמש במוצר אחר, והיא עלתה לי שלושה ש"ח, לא שישה, אז זה מאוד מוזר, הסיפור שלך.

  22. כל מילה בסלע. אגב, זה גם לא סוף העולם, היום יש לא מעט רשתות ובתי מרקחת וחנויות טבע בהם ניתן לרכוש מוצרים איכותיים *עם משאבה*

    בכל מקרה, הזכרת דמי מזלג. לא יודעת אם את יודעת, אבל באיטליה כן משלמים אותם, והם שערורייתיים… ככה שיש לנו גם על מה להודות 🙂

  23. גם בסין ישנו מסעדות הגובות יואן נוסף בעבור כלים חדשים ומחוטאים, א-פרופו "דמי מזלג".

    אירוע בשירה בירושלים היה, רגב, נחמד מאוד. כל הכבוד!


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: