פורסם על ידי: vandersister | יוני 12, 2011

בשמלה אדומה ופורנו רך

פתח שמיקווה, אמצע שנות השמונים. שתי ילדות בכיתה ג', האחת אדמונית ועגולת לחיים, והשניה חומת שיער עם קוקיות ושן קדמית חסרה (להלן: "מיני-ואנדר"), יושבות בחצר ומתבוננות בתמונות מתוך מגזין. "אני חושבת", כך האדמונית, "שהיא רוצה לשתות פיפי". – "איייכככססהה!" משיבה מיני-ואנדר בפרצוף מכורכם, "למה לשתות פיפי? זה מגעיל!!" – "לא יודעת", מודה האדמונית, "אז למה היא שמה את הבולבול שלו בפה שלה?" רגע של שתיקה. "איפה מצאת את זה?", שואלת מיני-ואנדר ומצביעה לעבר המגזין. "בארון של אבא ואמא", משיבה האדמונית, "הם החביאו את זה בקופסה מאחורה". – "אז אולי הם לא רצו שתראי?" – "אבל אם הם הסתירו, זה בטח משהו חשוב, לא?" – "לא יודעת…"

השתיים ממשיכות להתבונן בתמונות של אנשים משונים עושים דברים מוזרים עם איברים מצחיקים, עד שנהפך לו הדף האחרון והמגזין מונח בצד. "מה בא לך לעשות עכשיו?", שואלת האדמונית. "בואי נלך לקנות שוקו", מציעה מיני-ואנדר. המגזין מוחזר לקופסה המוחבאת שבארון, והשתיים עורכות ביקור נימוסין במדף הממתקים שבמכולת השכונתית. אחר הצהריים של פורענות פעוטה מסתיים בדיון סוער: מה טעים יותר, קרטיב ענבים או קרטיב אננס?* לקרטיב ענבים יש כמובן ערך מוסף, כי הוא צובע את הלשון; אבל לעומת זאת, קרטיב אננס…

*מסך מתעמעם עם גלים מרצדים, צלילי סיום פלאשבק*

השנה היא 2011. ואנדר מגודלת למדי, בלי קוקיות אבל עם כל השיניים, מעיינת בכתבה בטמקא (במסגרת מגזין "מנטה") תחת הכותרת: "לא צריך גמישות: 10 תנוחות סקס שחייבים לנסות". אכן, כתבה שעוסקת בתנוחות סקס יכולה להידרדר מהר מאוד לתחומי הבנאליה, השטחיות והסליז, אך הכתבה הזו הפתיעה אותי לטובה: היא כוללת ציורים פשוטים וישירים, בסגנון ציורי מים, בלי שמץ של אירוטיקה מלאכותית נוסח "פלייבוי", ולצד כל תנוחה הסברים בגובה העיניים לגבי היתרונות שלה לבני הזוג. עד כמה שטקסט שכולל התייחסות ל"רודאו הפוך" יכול להיות רומנטי ופסטורלי, הכתבה מצליחה ליצור בדיוק את האווירה הזו. מדובר בטקסט פשוט, ישיר, אינפורמטיבי, שלא כולל דברי לעג או התחכמויות מיותרות. ציינתי לעצמי את הדבר בהערכה, ואז עשיתי את השגיאה הפטאלית מכולן: הצצתי בטוקבקים.

"גוועלד!!" נשמעה ברמה זעקת הטוקבקיסטים: "למה זה צריך להיות בעמוד הראשי של האתר?!!?!!? ילדים יכולים להיכנס!!", צווח אחד. "הלו יש ילדים שגולשים באתר, השתגעתם???", שאג אחר. " גועל נפש! מדוע לשים דברי תועבה בעיתון רגיל?" הזדעזעה מישהי. "חוצפה! ילדים גולשים כאן באתר!! מה זה צריך להיות?" תמה הורה מזועזע אחר. "פשוט דוחה!", רתחה מגיבה אחרת, "חוץ מהעובדה שילדים גולשים באתרים האלה, אני חושבת שזה בושה לפרסם כתבה כזאת. איפה הצניעות שלכם?!" מגיב אחר לא הסתפק בנזיפה ונקט באיום ישיר: "אם הבן שלי יראה את הכתבה אגיש תביעה". שזו המקבילה הטוקבקיסטית ל"אם לא תעשו מה שנרצה, נשרוף ת'מועדון".

הורים ומבוגרים מזועזעים יקרים: ראשית, תחילה ולפני הכל – מה הילדים הרכים שלכם עושים בטמקא? להורים יש אפשרות לחסום כניסה לאתרים מסוימים כשהילדים שלהם גולשים במרשתת. קוראים לזה "בקרת הורים", ובדיוק כפי שאתם לא מושיטים לקטנים ספרים למבוגרים, או מאפשרים להם לראות סרטים למבוגרים בשעות מאוחרות בטלוויזיה, כך יש לכם אחריות למנוע מהם להיכנס למקומות בעייתיים באינטרנט. הפנו אותם לאתרי "הופ", "זולו", "לולי", "מוצי", "קיצי" ושאר אתרים המיועדים לקטנטנים. יש לא מעט כאלה. לילדים קטנים אין מה לחפש בטמקא. נקודה.

שנית: אם כבר נכנסו ילדיכם לטמקא, מה מטריד אתכם יותר: שייתקלו בכתבה מאוזנת ורגועה כזו, שמלמדת על דרכי הנאה משותפות לשני בני זוג ביחסים המבוססים על הסכמה, או שייתקלו במצעד השדיים והחפצת (חפצון, אובייקטיביזציה) הנשים הסנסציוני היומיומי שאתר ה"חדשות" (גיחי) הזה מציע לקוראיו בכל מדור אפשרי? לא מטריד אתכם שלצד חדשות על הרוגים בתאונות דרכים, מהומות בסוריה ומגפת האי-קולי באירופה, יוכלו ילדיכם הפעוטים ליהנות תמיד מכתבת צבע כלשהי בדף הראשי העוסקת במיקומם, מרקמם ומעלליהם של הציצים של בר רפאלי? לא מפריע לכם שלצד דיווחים על ראש עירייה שקיבל שוחד, צעירים שהתפרעו ודקרו זה את זה בגן ציבורי או פסיכופט ששחט חתולים בחצר אחורית כלשהי, אתר צטמקא** מציג בפני ילדיכם התמימים את "פינת הפרחה היומית", עם כותרות כגון "סווטלנה אוהבת את זה חזק" (בתוך הקישור: סווטלנה אוהבת קפה הפוך חזק), "סיגל רוכבת עליו כל יום" (לסיגל יש סוס אהוב בשם "קישקשתא" והיא מדריכת רכיבה), או "ליאת והסיליקון – לא איפה שחשבתם" (ליאת הזריקה סיליקון לשפה העליונה. והחזה שלה אמיתי. איפה מחיאות הכפיים?).

ואלה הן רק הפרפראות המובנות מאליהן. מדי פעם מופיעה כתבה המתחזה ל"מאמר" או "מחקר מדעי", עם כותרת כגון "האם גברים באמת מעדיפים ציצים גדולים", שתוכיח לילדיכם הנוחים להשפעה בעזרת גרפים, סטטיסטיקות ועובדות מצוצות מהאצבע למה האבולוציה מבכרת נשים עם דדיים שופעים, ולכן נשים אוהבות להשתיל סיליקונים וגברים אוהבים להסתכל על הסיליקונים. אני בטוחה שבאותה הזדמנות, ילדיכם גם ישמחו לקרוא כתבה המקושרת מהעמוד הראשי המספרת על טבעת פלאים (ילדים אוהבים קסמים) שיכולה "לרפא" נשים מרווקותן. אז מה אם הכתבה היא פרסומת במסווה של סיפור חדשותי; אז מה אם היא מציגה נשים כפתיות נואשות ואת החתונה כמושא נפשה הבלעדי והאולטימטיבי של האישה הבודדה המסכנה; אז מה אם היא מנציחה – שוב – את הקשר עתיק היומין והנודע לשמצה שבין נשים לכישוף. אגב, גם בלי קשר לזוגיות או אופנה או דוגמניות או רכילות, תמיד תהיה סיבה לעטר כתבות שונות בתמונת "אילוסטרציה" לנוי של צמד שדיים.*** ההתייחסות לנשים כאל פיסות בשר לקישוט, ככל הנראה, לא ממש מטרידה אתכם: העיקר שלא ירעילו את ראשו הקטן של ילדכם בתיאורים של אינטימיות שוויונית ובריאה.

יודעים מה, הרי כבר החלטנו שטמקא זה לא מקום לילדים קטנים. נחזור, איפוא, למקום המתאים להם: בית הספר. שם יוכלו ללמוד חומרים המתאימים לגילם, כמו למשל חשבון, לשון, טבע ואונס קבוצתי. וגילוי עריות. ורצח עם. וזנות, ומכירת ילדים קטנים לעבדות. אין לכם מושג על מה אני מדברת? פתחו נא ספר תורה וראו איזו תורה מרביצים בילדים רכים. נכון, אין שם ציורים פסטליים של המעשים בפועל: אבל אם אתם מבקשים למנוע מילדיכם חשיפה לדברי זימה, פריצות, אלימות מינית ואחרת – התחילו נא בפרקי אבות. לא בטמקא.

ילדים ייחשפו לדברים "רעים" אם נרצה ואם לא. בחלק מהמקרים, יש לקוות שברוב המקרים, נוכל להגן עליהם. לפעמים לא נוכל. הם יצורים קטנים וסקרניים, ומתישהו – איכשהו – הם ייחשפו לנושא של מין. המטרה שלנו, כבוגרים אחראיים, היא להגיד להם את האמת ללא כחל ושרק: מין זה בסדר גמור. לא כרגע, כשתהיו יותר גדולים, אבל יחסי מין זה חלק מהחיים, וכשתהיו בוגרים, ותהיו מוכנים, תוכלו להתחיל לעסוק בזה.

בינתיים, לכו לכם לשחק ותהרגו כמה אנשים רעים במחשב, חמודים קטנים.

*ברור שקרטיב אננס. כאילו דה.
** אם Ynet זה "טמקא", הרי ש-Mynet זה "צטמקא". כל הזכויות שמורות לאדם שהעיר את לבי לכך בטוויטר (שכחתי מיהו, עמו הסליחה והמחילה).
*** לעולם ימשיך להדהים אותי המגוון האדיר של כתבות המלוות בתמונה אילוסטרטיבית של בלונדינית כלשהי, חשופה במידה כזו או אחרת, הבוהה במצלמה בעינים מצועפות ו/או מוצצת אצבע בהבעה חושנית. גם אם הכתבה עוסקת במשבר בתעשיית שקיות הניילון או בטכניקות מומלצות לגזיזת צמר של אלפקות.


Responses

  1. פוסט משובח
    בהקשר הזה כמובן חשוב להזכיר את סרט המופת This Film Is Not Yet Rated
    המדבר על פוריטניה אמריקנית וועדת מידרוג (לא רייטינג, אלא גיל הכניסה לסרט) עלומה
    המסביר בין היתר כי חשוב מאוד לא להראות גילויי הנאה מסקס, למשל פנים (בעיקר נשיות) מתענגות, אך לחפצן נשים אין בעיה.
    וכמובן שאפשר להראות אלפי מתים מיריות, רק שלא יראו איך הם מדממים וגוססים – כי זאת פשוט אמת צרופה קשה מדי לנפש הנוער הרכה
    אפשר להתחיל מפה ולהמשיך הלאה: http://youtu.be/gIncrMYRUJ0

    • למרבה הצער עלי להזהיר שהחלק האחרון הוא ללא קול.
      ניתן להשיג את העותק המלא והלא פגום באתר ההורדות הזמין ביותר.

    • חייבים להודות שהטלוויזיה האמריקנית השתפרה מאוד בתחום הזה בשנים האחרונות. סדרות פורצות דרך בתחום ההבעה של מיניות, מסוגים שונים, הצליחו לשנות את הסטנדרט. מבחינתי Queer as Folk היה פורץ הדרך הגדול ביותר בנושא. שאפו ל-HBO, כמובן 🙂

  2. בואי נאמר שלא חייבים לתת לכתבה כזו הפנייה מהעמוד הראשי. מי שמתעניין בנושא ימצא אותה בכל מקרה. אבל הצדקנים שצועקים גוועלד, הם יצעקו לא משנה מה. אני בטוחה אגב, שקודם לצעקות הם קראו הכל, מילה במילה.

    • אני לא בטוחה שההפניה מהעמוד הראשי היא הבעיה, אבל כן, אני מסכימה איתך. אין להם בעיה לפרסם, למשל, את סדרת הריאליטי-פורנו שלהם לצד כתבות חדשותיות. אז זה סוג של הרע במיעוטו…

  3. לזה קראת בטווטר קיצוני יותר מהרגיל?! ואנדר יקירתי, את מתרככת לעת זקנה 🙂 אבל מדויקת ומצחיקה כרגיל

    • אני לא רק מתרככת – אני נשחקת, נמרטת, נגרסת, נמחצת, נכפפת ונפלצת. שזה הופכת ליותר ויותר מפלצתית 😛

      ותודה 🙂

  4. פוסט מעולה. מזכיר לי למה אני מנוי ברסס, למרות הכל.

  5. איתך לאורך כל הדרך!

    עם זאת כמה הערות קטנות לסדר:
    1. לגבי "ליאת והסיליקון" – געוואלד! השתגעת?! ככה להעביר תמונה של ציצים בעמוד הראשי של הבלוג?! גברים ונשים ילדותיים ופוריטניים עלולים לקרוא את זה!

    2. אני נזכק בשם ועדת שומרי התמימות האיזורית של פתח שמיקווה – הרמזים האלה ל"ארטיק אננס" עלולים עוד להביא את הבלוג הזה לרייטינג של PG-13. קחי את זה בחשבון (וטוב שוויתרת על תמונת אילוסטרציה של ילדה אוכלת ארטיק. זה באמת היה מזעיק פה כמה פוריטנים.. ).

    3. כפיצוי הולם, נא לצרף בבקשה לפוסט הבא תמונה של בלונדינית עם עיניים מצועפות. אני לא מאמין שאני צריך להזכיר לך את זה.

    • גיא,
      אם היית רואה את סוג החיפושים שמגיעים מדי פעם לבלוג (שאני רואה בעמוד הסטטיסטיקות), היית מבין ש- PG-13 קטן עלי 😀

      X-rated, dude, x-rated 😉

  6. משובחת כתמיד.

  7. התאכזבתי.
    חשבתי לתומי שתפרטי יותר לגבי הטכניקות המומלצות של גזיזת צמר של אלפקות.
    תמיד מקפחים אותן. תמיד.

  8. רגע, מה שמספרים על אננס רגיל נכון גם לגבי ארטיק אננס? מי אמר שאין כתבות אינפורמטיביות ואינטליגנטיות ב"בול" – שיקום!

    • אתה מתכוון לקשר שבין אננס וברתולין? או שפספסתי את הפואנטה? תמיד תהיתי אם זו אגדה אורבנית.

      • אני שמעתי שאננס עושה את הזרע של הגבר מתוק.

      • מה שהילהנוגה אמרה.

        לי כמובן לא יצא לבדוק את זה, אם כי אני מניח שאף פעם לא מאוחר. רק צריך לרכוש אננס ולפנות לאתר הפורנו הקרוב למקום מגורי (להלן: טמקא)… התוצאות יפורסמו בהמשך 🙂

  9. ח"כ עינף וילף מגוייסת ע"י גלובס בשמלה צמודה ובמגפיים לקדם הצעת חוק שהגישה
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1307938602863&did=1000653622

    • לא ראיתי את השמלה הצמודה והמגפיים. יכול להיות ששינו את התמונה?

      • כן. צייצתי על זה עם ידוע שלהם ושל העין ה-7. מניחה שגם עינת וילף לא התלהבה. לא שמרתי את התמונה, כי הרי גוגל אמורה לשמור.
        העיקר שהם התעשתו.

  10. את טובה. כן, וגם צודקת בכל מילה כאן. ואגב, לא ענבים ולא אננס אלא מישמיש (משמש אם תרצי).

    • קרטיב משמש תמיד היה ה"אקזוטי" ביותר, מבחינתי. לא לכל חך, ולא לכל מצברוח. קצת כמו קרטיב סברס שהיה נדיר למדי.

      • והיה גם אבטיח! פחות נדיר מסברס, וממש מגניב בצבעים.

  11. עזבי מסווה של סיפור חדשותי, הציצי נא בילדים רכים בני 13 הלומדים על מערכת איברים ארכאית בקרבה של אישה, בין כותלי התלמוד תורה.

    • הא?

    • "מערכת איברים ארכאית" LOL!
      "למה, לאמא שלך יש פטנט יותר טוב?"

    • מצטרפת לתמהים – מה מלמדים ילדים בני 13 על איבריה של אישה במערכת הלימוד התורנית?… אני באמת סקרנית.

  12. אחח, כתיבת ואנדר [כתיוואנדר?] במיטבה.
    לריב עם טוקבקיסטים, מנסיוני, זו מלחמה בטחנות רוח. טחנות רוח טיפשות וגזעניות, אבל עדיין טחנות רוח. זה כמו להרים את האבן הגדולה שהיא האינטרנט ולהתחיל לריב עם מה שזוחל מתחתיה.

    • מסכימה איתך, אבל זו בכל זאת הזדמנות לראות לאן נושבת הרוח של חלקים מסוימים בדעת הקהל. הטוקבקים הופכים ליותר ויותר קיצוניים ואלימים, אני תוהה אם זה בגלל שהמדיום מכתיב התנהגות כזו, או שזה באמת משקף את התנהגות "העם". אני נוטה לאפשרות ב', למרבה הצער.

      ותודה 🙂

  13. אח, מצוין.
    תודה 🙂

  14. אני לא רואה בעיה לחשוף ילדים למין. פשוט כי הם לא מוצאים את מושך, אז מה הענין. יש הרבה בעיות עם פורנוגרפיה, שבה יש הרבה אלימות נגד נשים והחפצה של האישה דווקא, אבל ספר נחמד ואוהב על סקס – אין סיבה לא להראות, למעשה הילדים יכולים לקבל מושג אמין של איך דברים נראים. את הנזק אני לא רואה.

    • מסכימה. גם אני לא. אגב, גם בפורנוגרפיה יש סוגים שונים שהם יותר שוויוניים ויכולים ללמד הרבה, לבני נוער סקרניים שרוצים ללמוד.

  15. טוקבקיסטים בטמקא הם מפגרים וזה (כמעט) מפתיע אותי שאת טורחת להתייחס אליהם ברצינות.

    בכל מקרה הכתבה עצמה חמודה להפליא, ועכשיו רק נשאר לשאול מתי תגיע הגירסא הלסבית (תשובה: אף פעם. הם לא עד כדי כך "מתקדמים")

    • היתה תגובה אחת של מישהו ששאל למה אין תנוחות להומוסקסואלים 🙂 ביום שזה יקרה, נדע שיש סיכוי למדינה הזו. (וגם הגיהינום יקפא, או משהו)

  16. מנפטקת קצת, כזאת אני – תנ"ך ופרקי אבות זה לא אותו הספר, כן?
    גם לא אותה תקופה היסטורית לפי מיטב ידיעתי.
    ואם אני זוכרת נכון אין הרבה אלימות מינית בפרקי אבות. נכון, יש שם משפטים דבילים כמו "מרבה נשים מרבה כשפים", אבל לא זכור לי משהו בוטה במיוחד.
    בקשר לתנ"ך – צודקת.

    • אני מקבלת את הניטפוק בשמחה, זה לא תחום ההתמחות שלי 🙂

      מה שכן, משפט כמו "אישה היא חמת מלא צואה עם חור שותת דם" – זה דווקא כן מפרקי אבות, לא? תלמוד בבלי? וזה נראה לי אלים ובוטה למדי.

      • כפי שהבנתי, עורכי התלמוד דגלו בחופש הביטוי (של גברים) ודיווחו על דעות שונות וויכוחים. זה לא שהתלמוד יצא בהצהרה.

      • לא, זה לא מפרקי אבות. לשושי – פרקי אבות אינם חלק מן התלמוד אלא חלק מן המשנה. הבדל של כמה מאות שנים.

      • אתמול הגבתי כאן ותיקנתי את הבורות שבמשפטים: "מה שכן, משפט כמו "אישה היא חמת מלא צואה עם חור שותת דם" – זה דווקא כן מפרקי אבות, לא? תלמוד בבלי?…"
        מסיבה כלשהי התגובה צונזרה. הכותבת חוששת מהפדיחה? לפי ההצהרות החוזרות ונשנות בפוסטים קודמים לצינזור כאן יש חוקים ברורים, כנראה שהם פחות חוקים ויותר המלצות.

      • מ' שלום,

        תגובתך לא צונזרה, אלא שטרם היתה לי הזדמנות לאשר אותה. כל מגיב חדש שטרם שלח תגובה לבלוג מצריך אישור, ולמרבה הפתעתך – אני בטוחה – אני לא עוסקת בניהול הבלוג 24 שעות ביממה, אלא יש לי גם לא מעט עיסוקים אחרים שדורשים את תשומת לבי.

        לרוב, אני מקבלת בברכה תגובות שיכולות להאיר את עיני בנושאים שהידע שלי בהם חסר או לא מעמיק מספיק. ברם, חוסר הסבלנות והעוקצנות שבתגובתך השניה מעלים בי תחושה שלא חיפשת להאיר את עיני-שלי ואת עיני הקוראים, אלא חיפשת להתנגח, לזלזל ולעקם את אפך בהתנשאות. הכותבת לא חוששת מהפדיחה – אין שום פדיחה בהודאה הברורה שאין לי ידע על כל נושא שבעולם. הכותבת, לעומת זאת, לא מאוד אוהבת שמתייחסים אליה בצורה מזלזלת ומתנשאת. יום טוב ופרקי אבות נעימים לך.

      • "להתנגח, לזלזל ולעקם את אפך בהתנשאות"… הממ… מוכר מאיפשהו…

  17. מצוין ומדויק. אננס, אבל לא הכחול.

    • הכחול לא היה ענבים? אם זכור לי נכון, היו שתי גירסאות של ענבים – כחול או סגול. אננס היה תמיד לבן.

      • בזמני ענבים היה סגול ואננס היה לבן – אבל אלו היו שטראוס, כי זה מה שמכרו בצרכניה במושב. במכולת שליד בן הדוד ברמת השרון היה קרטיב כחול שהם קראו לו אננס. בעיני הוא גם היה פחות טעים וגם צבע את הפה בכחול בלתי-אופנתי. מאז נתקלתי בו שוב, והוא תמיד היה אננס.

        מצד שני, יכול להיות שמעולם לא קראתי מה כתוב על האריזה – ברגע שקוד הצבעים נקבע במוח, לא יעזור ללחוץ אותו בכוח. אז אם את אומרת ענבים – מי אני שאשבור לך את המילה.

  18. נהדר, נהניתי מכל שורה, למעשה ברוח הפוסט התענגתי על כל מילה

  19. את השתגעת??? יש כאן ילדים שגולשים!!! הם עלולים להבין מה זה 'טמקא!' 🙂

    • מצחיק וגם עצוב, מה?… לא הייתי רוצה שילדים יגלשו בטמקא, אבל לא בגלל ענייני הפורנו…

  20. במאה ה18 הגיש כומר אחד תלונה פלילית כנגד ליידי אחת שנהגה להשתזף בעירום בחצר ביתה (המגודרת), במהלך המשפט הסתבר שהכומר, בשביל לחזות במחזה המביש, היה צריך ללכת כמה קילומטרים בשדה בור, לעבור דרך חורשה סבוכה במיוחד ולבסוף לטפס על גדר אבנים בגובה כמה מטרים.

    • יופי של סיפור! יש לך את המקור לזה?

  21. קודם כל אננס, גם ארטיק וגם תרכיז. אבל אם כבר, עדיף ארטיק לימון.

    שנית כל, נמאס לי מההתרצה הקבועה והמשעממת עד אבק של נזק לילדים. כל מה שיש פה זה חבורה (ענקית) של אנשים שמשתמשים בהורות כדי לתת תוקף לשיפוט המוסרי שלהם באיצטלה של מגיני הגיל הרך. זה מתחיל בשביעות הרצון העצמית, שלא לומר זחיחות, שלא לומר נפיחות עצמית, של הורים טריים שחושבים שללדת ילד הופך אותם למיוחדים.

  22. אנשים, איפה אתם חיים? כולם יודעים שאננס הוא הארטיק הנחות ביותר. הטוב ביותר הוא כמובן לימון!

  23. דוקא מבינה את ההתמרמרות של הטוקבקיסטים. שיראו לילדים משהו כמו מין שיוויוני? הם עוד עלולים לקחת את זה ברצינות ולא להבין שזה מדע בדיוני.

  24. היי. כתבה מעניינת עם חוש הומור.. וככה זה קורה היום ויש מה לעשות.. כיום זה מתחיל באינטרנט וטלוויזיה וממשיך ומתגלגל.. אך שם לא מבינים זאת ואומרים " זוהי בסך הכל פרסומת ואף על פי שהיא אמורה לשקף תרבות זהו לא תפקידה לחנך את ההמונים"..


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: