פורסם על ידי: vandersister | מאי 19, 2011

חדש בבתי הקולנוע: המתווך שתקע אותי

הבניין שבו אני גרה הוא ישן למדי. כמה ישן, שואלים אתם? ובכן, הוא כל כך ישן, שבזמן שבנו אותו, שמעון פרס עוד שיחק בגוגואים. הוא כל כך ישן, שיוהאן סבסטיאן באך הקדיש לו קנטטה במאה ה-17. הוא כל כך ישן, שהידיות על הדלתות עשויות מעצמות קרסול של דינוזאורים. הבנתם את הנקודה.

באחד מימי הרביעי הטרופים הללו, קיבלתי טלפון מבעל הבית. לאחר שהוחלפו דברי הנימוסין הרגילים, פנה אלי האיש בזו הלשון: "תשמעי, לצערי לא נוכל לחדש את השכירות לשנה נוספת". וזאת מדוע? הקשיתי. "הפסדתי בתביעה", כך האיש, "בית המשפט הורה על הריסת הבניין. יבנו במקומו בניין דירות חדש". לא התפלאתי במיוחד: כל הבניין חולק למוות לדירות קטנטנות, ומסתבר שנקעה נפשם של השכנים מהעומס על התשתיות, והם פנו לבית המשפט לקבלת סעד. בית המשפט נעתר, כצפוי, וכך נאלצתי להתחיל שוב בחיפושי דירה להשכיר.

בעודי משוטטת באתרי חיפוש דירות שונים, נזכרתי בחלחלה בחוויות מחיפושים קודמים: זקני פתח שמיקווה עוד יודעים לספר על הצווחות הנוקבות שהדהדו ברחובות והטילו אימה על החתולים, בלילה שבו נלקחתי על ידי מתווך לדירה שבעליה לא טרחו לנקותה לפני שהציגו אותה בפני שוכרים פוטנציאליים. כל חיי לא אשכח זאת. נכנסתי אל הדירה, ולפני, שורות שורות, היו מוטלות גופותיהם של ג'וקים בגדלים שונים. חלקים כבר מסרו את נשמתם הקטנה לאלוהי התיקנים; חלקם עוד פרפרו בעוז על גבם; וחלקם דווקא נראו בריאים למדי. אחד מהם, שחום ומבריק, התקדם לקראתי בריצה קלה ונפנף במחושיו, כאילו אומר "הו, שלום לך! ברוכה הבאה בצל קורתי! כנסי, כנסי, תרצי לשתות משהו?". דומני שהשארתי בקיר באותו לילה חור בצורת קו המתאר שלי, כשזינקתי החוצה במהירות המיפ-מיפ. "כן", גיחך המתווך, "בדיוק ריססו פה, אז יש קצת ג'וקים". "קצת"??? חרחרתי בתגובה, "זה לא 'קצת', זו סצינה מתוך 'אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור'. שהריסון פורד יגור פה, לעזאזל."

גם הפעם חיפושי הדירות לא הרווני נחת. מתווך אחד הראה לי דירה שמטבחה לא שופץ מאז תקופת חומה ומגדל; מתווך אחר הציג בפני דירונת מחולקת עם חדר שירותים כל כך זעיר, שכדי לשבת על האסלה יש לדחוף את הרגליים לתוך המקלחון; ומתווך שלישי ניסה לשכנע אותי שרחוב שקרכלשהו הוא בעצם "המרכז השקט", למרות שהוא נמצא מול התחנה המרכזית של פתח תקווה. החילותי להתייאש, כשלפתע נתגלתה קרן אור קטנה: מצאתי תיאור של דירה במיקום טוב, שהפגינה פוטנציאל לא רע בכלל. ביקרתי במקום ביחד עם ואן דר אמא. פגשנו את המתווך ואת בעל הבית, סקרנו את הדירה בעניין רב, והחלטנו לבקר שוב ביום המחרת, הפעם עם ואן דר אבא, כדי לוודא סופית שהכל תקין. המתווך והבעלבית הסכימו בחפץ לב. יום אחרי זה התייצבנו, ואן דר אבא ואנוכי, עם סרט מדידה והרבה נחישות, ומדדנו בעוז את כל המקומות הבעייתיים כדי לוודא שיש מקום לכל דבר. גם זו, כמובן, היתה דירה מחולקת, והמקום בה היה מוגבל. אחרי שמצאנו שהכל עונה על הדרישות, הבענו רצון לשכור את הדירה, וסגרנו את העניין בלחיצת יד חגיגית עם המתווך. האיש הודיעני שייצור קשר עם בעל הבית, וייתכן שנחתום על החוזה אפילו עוד באותו הערב, במזל טוב.

הלכתי הביתה ושיר מתרונן על שפתי. דירה! נורמלית! יש מקום להכל! ובניין לא נורא ישן! הודעתי חיש קל לכל חבריי ודורשי טובתי שזה הזמן לחלוץ את הפקק מבקבוקי השמפניה: יש דירה! כולם שמחו בשמחתי, והחילותי טווה תוכניות לימים הבאים: אריזות, הובלות, העברת קו טלפון ועוד כהנה וכהנה. באמצע חגיגות התכנון, החרידני צלצול הטלפון: היה זה המתווך, שכף ידו עוד לא הספיקה להתקרר מהלחיצה הלבבית שלחצתיה אך שעתיים קודם לכן.

"תשמעי", פתח האיש ואמר, "אני עשיתי טעות. אני יודע שפרסמתי את הדירה בסכום 2900 ש"ח, כולל ארנונה וועד בית, אבל מסתבר שבעל הבית התכוון שזה בעצם אמור להיות 2900 *בלי* הארנונה וועד הבית. הוא רוצה עוד 180 ש"ח לחודש, כלומר 3080 סך הכל". נאלמתי דום. איך עושים טעות כזאת? "אני יודע שגם פרסמתי ביד2 בסכום הזה", המשיך המתווך, "אבל פשוט, זה לא מה שבעל הבית התכוון". שמע, ידידי, אמרתי לו, זה לא העניין של 180 שקלים נוספים. לו הייתי יודעת על כך מראש, זה לא היה משנה את החלטתי, אבל מחטף כזה ברגע האחרון… "אה, ויש עוד משהו", נזכר האיש, "בעל הבית גם לא מוכן שתיכנסי לדירה ב-1 ביוני, הוא רוצה שתיכנסי ב-20 במאי". התאריך היה ה-17 במאי. "אבל…", גמגמתי, "איך אני אספיק להתארגן כל כך מהר? וחוץ מזה, שילמתי כבר על חודש שכירות בדירה הנוכחית, מי יחזיר לי את הכסף הזה?" – "אני אנסה לדבר עם בעל הבית, לראות אם הוא מוכן לכניסה יותר מאוחרת", השיב המתווך, "אחזור אליך עם תשובה".

כתום השיחה, הרימותי טלפון להורים וסיפרתי להם על העניין. מפלס הרוגז בבית ואן דר גראף הרקיע שחקים: "מה הוא חושב לעצמו", כך ואן דר אמא רותחת כולה, "איזה מן דבר זה?? ברגע האחרון להעלות את המחיר?? אם המתווך עשה טעות, שהוא יספוג את הטעות, למה זו צריכה להיות בעיה שלך?? חוץ מזה, איפה נשמע שלא נותנים לשוכר כמה ימים להתארגן עם המעבר? הוא חייב למצוץ ממך תשלום על עוד שליש חודש? איזו מן התנהגות זו?" ואן דר אבא, מצידו, נעלב עד עמקי נשמתו האירופאית מחוסר הנימוס הג'נטלמני: "אבל היה לנו סיכום בעל פה, ואפילו לחצנו ידיים! מה זה?" זה מתווך ישראלי, אמרתי לו, כנראה שהסכם שבעל פה לא ממש מזיז לו. או לבעל הבית. או לשניהם.

ואן דר אמא התעקשה לשוחח שוב עם המתווך, והבהירה לו שהדבר לא מקובל עלינו בשום צורה. אנחנו סיכמנו על תנאים מסוימים, ובכן, יש לכבד את התנאים. לכל היותר, הבהרנו לו, נסכים לשלם 3000 לחודש, ולא פרוטה יותר; ועל כניסה ב-20 למאי אין על מה לדבר. זה מוקדם מדי, ואני לא אשלם על שתי דירות במקביל. המתווך התנצל שוב על טעותו, והבטיח לשוב אלינו למחרת היום עם תשובה.

חלף יום.

ואז חלפו יומיים.

והטלפון דומם כקברו של תות אנך אמון. טלפונים אל המתווך לא נענו, והודעה שהושארה בתא הקולי נותרה מיותמת. לא נותר לנו אלא להסיק שקרה אחד משלושה דברים:

1. המתווך נחטף על ידי חייזרים מאלפא סנטאורי.
2. המתווך נשלח באופן פתאומי על ידי המוסד למשימה בעורף האויב.
3. המתווך, בשיתוף או שלא בשיתוף עם בעל הבית, ניסה לבצע מחטף של הרגע האחרון וחשב שמצא לו פראיירית נוחה. כשהבין שהתחבולה לא תצלח, החליט להפנות עורף למחויבותו ולהתעלם בצורה בוטה מפניותינו.

אני אישית נוטה לבחור באופציה השלישית. גם תשובה שלילית סופית היא דבר לגיטימי, ואפילו אותה לא זכינו לשמוע מפי המתווך הנמרץ. מיותר לציין שעוגמת הנפש היא רבה. החיפושים נמשכים, וכולי תקווה שאצליח למצוא מתווך ישר ו/או בעל בית שאינו רודף בצע, אך אני מתחילה לחשוש שיש לי סיכוי טוב יותר למצוא חד קרן שמפליץ סוכריות על מקל בשלל צבעי הקשת, מאשר אדם כזה. אם אשמע עוד אחד משועי הארץ שלנו מדבר על זה ש"אין בועת נדל"ן" ושבעצם "כולנו מפונקים ורוצים לגור בדירות מפוארות", אני אצרח. והכי מתסכל: נאלצתי לחזור לכל החברות והחברים ולהודיע שאפשר לפקוק בחזרה את בקבוקי השמפניה ולהפסיק את החגיגות, אין דירה. כולם כל כך שמחו בשבילי, ונאלצתי לאכזב אותם.

נו, מילא. לפחות אוכל לפצות אותם בסוכריות צבעוניות על מקל שהופלצו זה עתה על ידי החד קרן שלי.


Responses

  1. מפונקת שכמוך! דירה מחולקת בשלושת אלפים שקל? אבותינו הסתפקו באחורי חדר עבש שבחלקו הקדמית נם קשיש חשוף שת ששכח לנגב. תגידי תודה.
    (הטור הזה בווינט הוא מעבר למילים)

    • נכון! אני צריכה להסתפק בארגז קרטון בודד באמצע הרחוב ולהתרחץ במי גשמים בלבד!! הדור הצעיר, איזה חוצפנים, גועל נפש 😛

  2. אני איתך בתסכולך – נשמע לי שמתווך הנדל"ן מאמין שהוא יכול להיכנס לחוזים ולצאת מהם ללא מפריע וללא ביקורת.

    ונשמע לי שהוא גם צודק, כי למי יש כוח לרדוף אחרי רמאי קטן?

    הרעיון החמוד והנושן של היות השלטון אחראי להסדרת מקרים כאלה פשט את הרגל, ככל הנראה.

    • נגעת בעצם הבעיה. זו גם הסיבה שאין ממש פיקוח על הנושא של דירות מחולקות: ברור שזה לא חוקי, אבל כולם עושים את זה, וזה הפך לנורמה, לכן הרשויות לא ממש משקיעות בעקירת התופעה מהשורש. פה ושם מישהו חוטף באופן סמלי, אבל ממשיכים לפרסם ולהשכיר באין מפריע.

  3. זה הכל בגלל חוסר ההלימה הכספי והפסיכולוגי שלך. אנשים מציעים לך לגור בכוך מעופש תמורת 3,000 שקל לחודש + מצליח, ואת לא מנשקת להם את הרגליים. בושה וחרפה.

    • *משפילה ראש בבושה עמוקה*

  4. איתך בתסכולך – מכיוון שכבר הייתי בסרט הזה
    לפני שנתיים כשחפשתי דירה מצאנו אני ואשתי דירה אידאלית לצרכינו, לחצנו יד לבעל הבית שאמר שמלה שלו חשובה לו יותר מהחוזה שאנו עומדים לחתום ואז ביום החתימה הודיע לנו שמכר את הדירה

    • והמילה שלו, ככל הנראה, היתה "פחחחחח". כן, אנשים הם חולירות 😦

  5. שני דברים:
    א. זה בכלל לא 'מיפ מיפ', אלא בהחלט – 'ביפ ביפ'. איך יכולת לטעות?
    ב. האם לא זה המקום לפרסם לדיראון את שמו של המתווך הנלוז?

    ועוד אחד – בהצלחה בהמשך. גם אני יודע איזו הנאה מועטה כלולה בחיפוש דירות. והמעבר..

    • חתולה שחורה יקרה, את טועה ומטעה! זה בהחלט מיפ מיפ.

      • א. אני חתול זכר גאה (לא, לא גאה כזה..)
        ב. שנפתח את זה? : מי חושב שזה ביפ ביפ?

      • מיפ מיפ לדעתי.

      • מיפ מיפ.

    • ביפ ביפ ברור

      • הדמיון בין שני העיצורים האלה כל כך חזק עד שמסתבר שפרות בהולנד ובצ'כיה גועות "בו" (כמו רוח רפאים אמריקאי) ולא "מו".

    • עד כמה שלי זכור, וגם ממה שאני מצליחה לשמוע, זה בהחלט "מיפ מיפ"! יש צליל מאנפף כזה, של "מיפ". הלא כן?

      • וביוונית, הצליל B נכתב כ-MP למשל Μπίρα (בירה), לדעתי מדובר במיפ-מיפ אבל ליתר ביטחון, שמה העברי של ה-ROADRUNNER הוא קוקיה רצנית.

  6. א. זה כל כך נכון! פעם למדתי על בשרי שדירה משופצת היא דירה שרק המטבח שלה משופץ, כלומר, הארונות נרקבו, אז החליפו אותם, אבל השיש עוד לא התפורר לגמרי אז הוא נשאר. ושאר הדירה ראתה את המנדט הבריטי מתחיל.
    ב. פעם היה לי בעל בית כל כך נחמד וסימפטי ולא תאב בצע, אז יש עוד תקווה.
    ג. הכתבה הדוחה הזו מטמקא, אני חושדת שהיא מפוברקת רק כדי להעלות את כמות הטוקבקים.

    • מסכימה לחלוטין לכל הסעיפים. למרות שיש סיכוי לא רע שכותבת הכתבה מטמקא היא באמת סוג של מרי אנטואנט, שספונה לה בבית פלאות משלה ולא מבינה על מה יוצא קצפם של ההמונים המקופחים. לא חסרים אנשים מנותקים כאלה.

  7. אנשים, ואני אומר את זה במלוא הזהירות העורכדינית המתבקשת, הם זונות. אבל לא "זונות" במובן של "קורבנות של סחר בבני אדם שהגורל ואנשים אכזריים הרסו להן את החיים". "זונות" במובן של "הבן שלהם שופט כדורגל".

    מקלאוד, אני חושב שהאיש שעליו אתה מספר לא שיקר לך. אכן, המילה שלו היתה חשובה לו יותר מחוזה.

    • אכן כן,השאלה איזה מילה המילה שאמר לי ולאשתי או המילה שהוא אמר לקונה
      ושכחתי כמובן להזכיר שלא הוא התקשר אלא אנחנו רדפנו אחריו כי יו"ר הוועד אמר לנו שהוא מכר את הדירה

    • לגמרי.
      כמויות הסיוטים שעברתי… בעלי דירות, שותפים (בלי לדבר על מובילים, נהגי מוניות, בוסים, נהגי אוטובוס, טלמרקטינג, קופאיות, שכנים, גננים, טכנאים, מדבירים, מתכנתים, תל אביבים, מתנחלים, דוסים, סמולנים יפי נפש, פמיניסטיות, גברים בגיל העמידה עם קרחת וכרס, אמהות… אבל אני סוטה מהנושא)

      אנשים הם הכי גרועים, תמיד אמרתי את זה.

    • נו, אם יש אישור רשמי מעורכדין, הרי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה 🙂 בפעם הבאה פשוט אומר לאותו אדם: "שמע ידידי, קיבלתי חוות דעת מקצועית לגביך והיא מאשרת את חששותי. אתה עושה כמעשה רחב שבתורה".

      • תזהרי. הוא עוד יציע לך שניים חלב ואחד לחם אחיד, ויסכים לרשום לך.

  8. תשמעי, בתור בעלת בית שמשכירה כבר המון המון המון שנים – אני באמת, אבל באמת בהלם. פשוט גועל נפש. מעולם לא התייחסתי כך לשוכרים, משום אספקט שתארת. למעשה, אם כבר, בהרבה מאוד מקרים אני זו שיוצאת הפראיירית מולם…

    טוב, אם תחשבי לעזוב את פתח שמיקווה… 🙂

    • חשבתי שבפתח שמיקווה המצב פחות גרוע מערים אחרות במרכז, אבל מסתבר שדין פתח שמיקווה כדין תל אביב בכל מה שקשור לתחום ההשכרה. עם זאת, תל אביב עדיין יקרה מדי 😦 אז אין לי יותר מדי ברירה…

  9. הייתי אומרת שכל הסיפור הזה היה שווה את זה רק בגלל המשפט שגרם לי לשפוך קולה מהאף ("אני מתחילה לחשוש שיש לי סיכוי טוב יותר למצוא חד קרן שמפליץ סוכריות על מקל בשלל צבעי הקשת") אבל לא, זה מקומם ומכעיס.
    חברות מספרות לי שברכישת דירה הם אף חצופים יותר, כאילו שזה לא מספיק.
    שיהיה בהצלחה, בקבוק השמפניה ממתין. יהיה בסדר 😦

    • העיקר ש"אין בועת נדל"ן" 😦 גרררר…

      אבל אני שמחה שהצלחתי להצחיקך. כבר עשיתי משהו טוב.

  10. מלבד לחזור ולספר לך שהעניין מכעיס, מאכזב ומעציב אותי, רק אחזור ואזמין אותך לבוא ולהיות שכנה שלי בגבעתיים…לא, הא?

    • שירה, אם העניינים ימשיכו כך, נבואתך עוד עשויה להתגשם… אני קרובה לייאוש מוחלט.

  11. ואן דר, ליבי אתך. אילו צעדים אופרטיביים שקלת לנקוט כנגד היאגו המודרני?

    והרשי לי התקטננות – צ"ל "הבענו רצון *לשכור* את הדירה", לא להשכיר.

    • ההתקטננות בהחלט במקומה! יתוקן לאלתר. תודה!

      • כל התקטננות? ומה אם אני אגיד שרחב לא מוזכרת בתורה אלא בספר יהושע, זה יתקבל בהבנה?

        ד"א – ממתי ששמעון פרס חדל ממנהגו לשחק בגוגואים?

  12. גם אני מצטרפת לטור המזדהים (מי אחרון, אגב?).
    גם אני שמתי עין על דירה חמודה ואז בעל הבית/מתווך הודיע לי ש"חלה טעות" בשכה"ד.
    וגם אני רציתי דירה ואז השכירו לי אותה מאחורי הגב.
    ובימי חלדי ראיתי דירות כאלה איומות שממש חזוס קריסטוס ולהקתו. מקומות שלא הייתי אפילו לחתול שלי לגור בהם, כמו דירה (מחולקת, כמובן) עם שטיחים מקיר לקיר בארומה של שתן, מטבח שכלל רק כיור חלוד ושאר מרעין מבישין שאני בכלל לא רוצה להיזכר בהם.
    כרגע אני בדירה סבירה במחיר נמוך ואני אפילו פוחדת להקליד את זה פן מרפי או השטן או עין הרע יקראו את זה.

    • מעולם לא בכיתי כפי שבכיתי כשבעל הדירה הקודמת הודיע לי שהבן שלו רוצה לעבור לגור שם ועלי לעזוב. ידעתי למה אני בוכה. דברים כאלה מוצאים פעם בירח כחול. *אנחה כבדה*

  13. נראה שהמתווך באמת זונה. אולי תפרסמי את השם שלו כך שנדע לא להגיע אליו?

    בקשר לטור מטמקא. אני לא סובל את האתר הזה אבל אני מסכים באופן כללי עם הטור הזה.
    היא נכנסת יותר מידי באוכלוסיה אליה היא מתכוונת אבל זה עובר לידי (חלק מהדרך המטופשת של טמקא להשיג עוד קוראים, לדעתי ככל שהזמן עובר יש להם אסקלציה בפרובוקציה).

    אני לא חושב שמישהו בכלל צריך להיפגע ממה שהיא כתבה. בתמצית של העניין, היא טוענת שהישראלי הממוצע לא יודע להתנהל עם הכסף שלו. יש מישהו שחושב שזה לא נכון?
    מצד שני, היא מתעלמת מהעובדה שהמדינה לא מספקת תשתיות נאותות בפריפריה. בהשוואה לעולם, מדינת ישראל היא מטרופולין של תל אביב וכך צריך להתייחס אליה (רכבת מהירה, שגם מדייקת, של 20 דקות מב"ש/חיפה/קריות לתל אביב. איחוד רשויות, פיתוח כבישים ודרכים וכו' וכו').

    בלי פיתוח תשתיות אין כל כך מה לעשות, לדעתי. המרכז (גדרה, חדרה) כבר רווי ובנייה נוספת רק תיצור עוד גודש.
    אני גם לא חושב שיש בועה כזו גדולה. אם יש מי שמוכן לשלם 1.7 מליון שקל לדירה בראשון, אז כנראה שזה הערך של הדירות כרגע. אם כבר, הבועה היא בבנקים שמוכנים לתת משכנתאות בריבית משתנה לאנשים שבבירור לא יעמדו בהן כשהנגיד אומר בפירוש שהוא יעלה את הריבית (רבאק איך אנשים יכולים להיות כל כך טיפשים).

    שיט, חפרתי. בקיצור, את הקול השפוי. אל תתני לחלמאים ומיני-נוכלים לבאס אותך, אפילו שאנחנו מוקפים בהמון כאלו.

    • אור, אני מסכימה איתך שישראלים לא יודעים להתנהל עם הכסף שלהם: אבל מהצד השני של המשוואה, ישראלים שיש להם כסף נוטים להיות רודפי בצע ולהתנהג כתגרנים בשוק שמתמקחים על מחירים ומעלים אותם ללא צורך, בלי שביב של ראייה לטווח רחוק. אני לא חושבת שהרצון לחיות חיים באיכות סבירה, אפילו טובה, עונה להגדרה של "דרישה מוגזמת". לגבי פיתוח בפריפריה והגודש שבאזור המרכז – אתה כמובן צודק לחלוטין, וזו עוד דוגמה לקוצר הראייה של מנהיגי ונציגי ציבור חמדנים ואופרטוניסטים שעושים יד אחת עם בעלי ההון ורק מעמיקים את הפער שבין העשירים לשכבות החלשות. וכמובן שאנחנו, מעמד הביניים, נדפקים תמיד מכל הכיוונים.

      הנה, גם אני חפרתי. על זה אומרת ואן דר סבתא: "אנשים זה טינופת" 😦

  14. לי דווקא עשו תרגיל הפוך – זוג רוחניים (הייתי צריכה לדעת) שהשביעו אותי שאני לא מחפשת שוכרים אחרים ואז נעלמו ורק אחרי שבועיים נזכרו להגיד לי שבעצם הם לא רוצים את הדירה. זה היה לפני הרבה שנים בתל אביב וממש תקעו אותי.

    ובלי קשר – אולי זה לטובה. עדיף לדעת שבעל הבית מניאק לפני שאת נכנסת לדירה. אל תתייאשי, הדירה הנכונה תגיע.

    • אני יודעת שחולירות יש גם בקרב בעלי דירות, גם בקרב מתווכים וגם בקרב שוכרים. וכולם ראויים לגינוי… כפי שאת אומרת, עדיף לדעת מראש עם מי יש לך עסק.

  15. דרך אגב, בתור מישהו שהוא גם שוכר וגם בעל דירה וכבר קרה לי שפרסמתי בטעות מחיר לא נכון במודעה אני ספגתי את זה והשכרתי במחיר שפורסם

    יש חוק צרכנות כזה בחנויות מישהו יודע אם מודעות דירה נכללות בו?

    • אני לא בקיאה בחוקי הצרכנות. אני מניחה שיכולתי לעורר מהומה קטנה, אבל למען האמת, פשוט אין לי כוח. קצתי בהתעסקות הזו עם אנשים לא ישרים 😦

  16. איזה באסה! כל כך הרבה רמאים. אני זוכרת כמה זה מתסכל לחפש דירה, צריך פשוט להתאזר בסבלנות, בסוף תמצאי משהו טוב. ועדיף לא להתעסק עם מתווכים

  17. אם תוציאי לאור ספר שמלא בפוסטים – שכתובים בדיוק בדרך הזו – את תחיי בארמון….

    התגעגעתי לכתיבה הנהדרת שלך….

    אני הולכת לחפש את הפלוצים של חד הקרן שלך עכשיו….

  18. את המתווך הבא להקליט. ולגבי הנוכחי – אפשר לפרסם את הסיפור ברשת בשמו המלא. נראה כמה הלקוחות שלו פתאום יעלמו לו.

  19. הסיפור אכן עגום ומקומם, אבל הפוסט מעולה, ומצחיק עד דמעות.
    רק משפט אחד לא הסתדר לי שם: "מצאתי תיאור של דירה במיקום טוב". מקום טוב? בפתח תקווה? יש דבר כזה?
    וכמו כולם, גם אני עברתי אלף מדורי גיהינום בכל פעם שחיפשתי דירה ואפילו כשכבר נכנסתי אליה (בעיר הקודש דווקא) – בעלת דירה שדורשת יותר כסף מארבעה שותפים מאשר ממשפחה בת חמש נפשות, רק כי הם משלמים בנפרד אז זה עדיין משתלם להם; דירות מחולקות בלי מוני חשמל ומים נפרדים; דירה שצריך לפנות בהתראה אפסית כי בעל הבית הסתבך עם ההוצאה לפועל; דירה ששוכנת על אי קטן בנהר של ביוב ריחני; דירה שאסור להביא בשעריה ילדים מתחת לגיל 16; דירה שבה משלמים את שכר הדירה רק במזומן, הישר לתוך ידו של בעל הבית, תוך שיחה מלבבת על השיגרון שלו ועל מתי את מתחתנת, בעל דירה שמבטיח שאם הוא היה קצת יותר צעיר הוא היה מתחתן איתך (יאי!) ועוד ועוד. עם מתווכים עדיין לא התעסקתי, אבל יצא לי להתקל בארבע "דירות" בגדלים ומחירים שונים באותו הבניין, שהתגלו כארבעה חדרים של דירה יחידה, כשעל כל דלת הותקן מנעול, ובכל חדר הוצבו כירה חשמלית קטנטנה, פינת שירוקלחת מאותגרת-שרברבית ועובד זר עם מבט עגום. לקראת הקיץ מחכה לי חיפוש דירה נוסף, וכולי ציפיה דרוכה לגלות מה טומן לי עולם הנדל"ן הפעם – שכר דירה שמוצמד לשער הדרכמה? חוזה שכולל התחייבות לשמירה על קרנף המחמד של בעל הדירה והאכלתו בסובין? כיור פיוז'ן אוונגרדי שמורכב מג'ריקן ישן של דלק וצינור אינפוזיה משומש? כל התשובות נכונות?

  20. א. למה פתח תקווה?
    ב. למה דרך מתווך?
    ג. פעם התקשרתי למודעה של דירה שנשמעה מצויינת על הנייר, במקום טוב, מחיר סביר וגודל כמו שרציתי, הסתבר שזה משרד תיווך ואמרו לי שיקחו את הטלפון שלי ויחזרו אלי.
    כשחזרו אלי הסתבר לי לצערי שהדירה כבר 'לא אקטואלית' אבל יש להם עוד הצעות, במחיר יותר גבוה , במיקום פחות טוב וכן הלאה. נו טוף, אמרתי תודה וסגרתי.
    שבוע לאחר מכן שוב פורסמה מודעה זהה לגמרי (מיקום, מחיר, גודל..) ושוב התקשרתי למספר שנראה לי מוכר קצת.
    'לא עכשיו' הם ענו לי, 'אבל תשאיר את הטלפון שלך ונחזור אליך..'

    • ואנדר ועידו היקרים אולי אתם מפחדים משימוש לא פרופורציונלי בכח על ידי האנשים האלה שמרמים ולכן לא מפרסמים את שמם? אם כן, זה ברור לגמרי. אם לא, אנא פרסמו. תפתחו אתר עם משתמש בדוי ותפרסמו. המדינה הזו קטנה ורקובה מכדי להילחם בכל הרמאים הקטנים והבריונים הקטנים שהופכים את החיים של כולנו לסיוט. הדרך היחידה להילחם בהם היא דרך הכיס. אם מתווכים אחרים ידעו שהמתווך הזה נאלץ לצאת לשלוש שנים הפסקה או לשנות את שמו במשרד הפנים כדי להמשיך לעבוד אז או שהם לא "יטעו" כמוהו, או, אם טעו, וכולנו בני אדם, יעדיפו לשאת בהפרש על פני לאבד את פרנסתם. ואם חברות שמושכות לקוחות באמצעות דירה דמיונית במחיר דמיוני יראו שאף אחד כבר לא מבזבז את זמנו בלהתקשר אליהם אז אולי גם התופעה המעצבנת הזו תיגמר (היא קוראת גם במכירה של דברים רבים אחרים, מלונות בחו"ל ועוד ועוד).

      • א. זה היה מזמן, באמת שאני לא זוכר עכשיו
        ב. נגיד שיפרסמו, אז מה? כמה מקוראי הבלוג של ואן דר גראף הם לקוחות פוטנציאלים של מתווך X ? נראה לך שבעוד חודש סטודנט לחוץ שירצה לשכור דירה ילך לבדוק לאיזה מתווך יש המלצות ולמי אין?

      • (משום מה לתגובה של עדו אני לא יכול להגיב)
        תעשה שניה חיפוש גוגל לערך יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני חושב שתופתע.

  21. מוכר לגמרי, אבל דבר אחד לא ברור לי – למה מתווכים?
    במקרה יצא לי להציץ בלוח דירות של פתח שמיקווה (באמת במקרה. נהיה שכנות בקרוב?) ודווקא היו כמה אופציות שנראו סבירות, ללא תיווך.
    מתווכים הם עם נתעב, ועוד הזמנה לאסון. מספיק ההימור עם הבעל בית (יהיה בנאדם, או שמוק?), לדעתי.

  22. אם בפתח שמיקווה מחלקים דירות ומשכירים אותן ב3000 ש"ח, מה יגידו אזובי ת"א?
    גם אותי הרתיחה הכתבה בטמקא, ואז ראיתי שבמדגש עשו מוסף שלם עם אותה תובנה מטומטמת.

    • הכתבה בטמקא אמנם כתובה גרוע (מעצם היותה כתבה בטמקא), והיא חד צדדית וטפשית, אבל למרבה הצער יש בה יותר משמץ של אמת.
      העניין הוא שיש הבדל בין שוכרי דירה לקוני דירה. שוכר הוא בדרך כלל סטודנט/ זוג צעיר/ משפחה צעירה/ סתם אדם צעיר שאין לו הרבה כסף בכלל. אם היה לו כסף, הוא היה קונה. שוכר יודע שהוא עומד לגור בדירה שנה, שנתיים או עשר, ואז לעזוב אותה לטובת דירה משל עצמו שהוא יקנה/ דירה שהיא רכוש המשפחה ולכן הוא מוכן להתפשר על מגורים בבאר שבע/ בתר-דוקטורט בפנסילבניה. על כן, השוכר איננו מפונק. המיקום טוב? לא נורא אם התשתיות בבניין דפוקות. שכר הדירה סביר? מחפה על השכנה מלמעלה שנוהגת להזיז רהיטים בשלוש בלילה תוך האזנה לקטי פרי. קונה, לעומת זאת, הוא אדם הרבה יותר בררן ומפונק, וזה הגיוני. כשאתה קונה בית, אתה בדרך כלל מתכנן לבלות בו שנים ארוכות מאוד, אתה בדרך כלל מבוסס כלכלית יותר מהשוכר, ואתה בדרך כלל מבוסס משפחתית יותר מהשוכר. בארץ, התרבות וההיגיון הכלכלי גורמים לרובנו לקנות דירה "לכל החיים" – מעט אנשים קונים דירת שני חדרים במרכז ת"א בגיל 25, מוכרים אותה וקונים דירת 4 חדרים בנס ציונה אחרי חמש שנים וחתונה-ילדים, מחליפים אותה בדירה גדולה יותר (משלהם!) כשנולד עוד ילד, קונים באזור יקר יותר כשהעסק משגשג, חוזרים לארבעה חדרים כשהבן מתחתן, קונים דירה ליד הילד כשנולד בן וצריך בייביסיטר, בגיל שבעים קונים יחידה בדיור מוגן ומסיימים ברכישת חלקת קבר יוקרתית בגליל. אם לא כוללים את מי שקונה כדי למכור, רוב הקונים, אותם "זוגות צעירים" שהכתבה מדברת עליהם (הרי אם אני לא מזווגת אני לא קיימת בתיבת הנוח שנקראת מדינת ישראל), יקנו דירה אחת, גג שתיים, במהלך חייהם. וכשאתה קונה דירה לכל החיים, אתה רוצה הכל- שהיא תהיה מרווחת מספיק, שהצנרת תהיה טובה, שלא תצטרך לפשוט רגל בגלל השיפוצים (מה שבכל מקרה הרי יגיע), שתהיה מעלית, שיהיו שכנים טובים, שיהיו שני חדרי שירותים, שלא יהיה רעש מהכביש, שהמיקום יהיה מושלם, ושיהיה שלום עולמי. אתה גם רוצה מחיר סביר, אבל אתה מוכן להסתכן ולהגדיל את המשכנתא בשביל שלכל ילד יהיה חדר משלו, ושלא יהיו נזילות מהתקרה. אפשר לקרוא לזה מפונק, אפשר לקרוא לזה רציונלי, ואפשר לקרוא לזה לא מוכן להכנע למצב העגום של שוק הנדל"ן. השורה התחתונה היא כשכאתה מחפש דירה לכל החיים במחיר שלוש כליות, לאתיתן שידפקו אותך. לעומת זאת, כשאתה יודע שזה לשנה שנתיים הקרובות, ואחר כך תעבור שוב את תהליך החיפוש, ושוב, ושוב, אתה מוכן לוותר על נזילה או ג'וקים או עוד 100 ש"ח לחודש. זה הרי לא הרכוש שלך, רק איכות החיים שלך, הבריאות הנפשית והפיזית שלך ורווחתך הכללית. אז תגור בדירה ירושלמית בלי הסקה חורף אחד, ובדירה תל אביבית בלי מזגן קיץ אחד, ועוד שנה-שנתיים בדירה בקומה שישית בלי מעלית, חפיף. הדבר היחיד שישבור אותך יהיה כשתגלה שבגיל 38, אחרי עשרים שנה של עבודה קשה, הוצאת את כל כספך על תשלומי שכר דירה, ועדיין אין לך סיכוי לקנות דירה משל עצמך בעתיד הנראה לעין.

  23. אבוי. בתור מי שעומדת בקרוב להתחיל בחיפושי דירה, ולא בפתח שמיקווה אלא במיקום הרבה יותר מרכזי, אני מזועזעת לשמוע שזה המצב. לא התרשמתי מלוחות המודעות שהמצב עד כדי כך גרוע (אלב מצד שני, גם לא הלכתי עד עכשיו לראות אף דירה במו עיניי).
    ביאסת אותי בטירוף.
    ומה שנורא מתסכל זה שבאמת כמעט שאין מה לעשות.

  24. לכל השוכרים בדמעה!
    יש כמה דברים שאפשר לעשות. קודם כל צאו מגוש דן, לפחות עד יעבור זעם. יש מספיק ערים מושבים קיבוצים ועיירות שישמחו לתת לכם דירה סבירה + וישאירו אתכם עם עודף, שיכסה על הוצאות נסיעה כלשהן. מנסיון.

    בנוסף, כשאתם מחפשים דירה – ולא משנה אם אתם מדברים עם מתווך אבל במיוחד אם כן – עשו הכל בכתב או הקליטו את השיחות בטלפון. יכול לעזור ולאו דווקא במקרה שתואר כאן.

    מצאתם דירה? יופי! חוזה לשנתיים ומעלה בבקשה. אתם מקפיאים מחיר, בעל הבית מקפיא ראש שקט וכולם מרוצים. בכל מקרה הרי אפשר להודיע על עזיבה ולמצוא שוכר אחר (במצב השוק היום זה לוקח רבע שעה גג).

    ובנימה אישית יותר – אני חדש כאן – אבל ואנדר, בחייך – פתח תקווה?!?!?!?!?!

    • זו לא רק בעיה של גוש דן.
      בירושלים המצב לא יותר טוב, ואין פה הרבה "מושבים בסביבה" שהם לא התנחלויות הארד-קור.
      השמועה אומרת שבבאר שבע ובחיפה המצב כן יותר טוב, אבל אני לא חושבת שתל אביבי/ ירושלמי/ פתח תקוואי צריך לעזוב את עבודתו, לימודיו וחבריו ולעקור למרחק שעתיים נסיעה דרומה/ צפונה בשביל התענוג שבדירה סבירה במחיר הוגן ובלי מעשי נוכלות. זו אמורה להיות זכות בסיסית.

  25. איזה פחד, זה נשמע כמו סיפור שקרה/קורה לי ולחברי בניו יורק, לא כמו משהו שקורה, ישמור האל, בפתח תקווה. פתח תקווה!
    ההיא מלמעלה שהציעה לך את גבעתיים? אני בעד. גבעתיים מקום כל כך יותר נחמד מפתח תקווה. וגם כפר סבא נחמדה לאללה, ממה שאני זוכרת ומהביקורים בארץ.
    והנה עוד סיבה אחת מאלף למה אני מעדיפה להישאר בארה"ב.

  26. אז ככה:
    דבר ראשון – "מיפ מיפ".

    דבר שני – כשתמצאי מתווך הגון תקראי לי. באותה מידה את יכולה למצוא עורך דין כזה או בסטיונר בשוק. חד-קרן היא אפשרות הגיונית ביותר יחסית לשלושת אלו.

    דבר שלישי – יקירתי, מכיוון שגם עבדך הנאמן נכווה בעבר ממתווכים אילו או אחרים, בימייי הטובים בתל אביב, פשוט הפסקתי לעבוד איתם. אחרי פעם-פעמיים פשוט תפסתי את הפרנציפ.
    תרגיל ה"אופס! שכחתי עוד סעיף קטן!" או "אופס! התבלבלתי! הוא מהישנים בספרי המתווכים. זה ממש כתוב להם בספרי הדרכה!
    אחרי שהם מנסים "למכור" לך נכס מחולק (להלן ארון נעליים + צינור מקלחת), שרוצים עליו 4,200 שקל, ושלא היית משכנת בו עכברוש מת (אין לי שום דבר נגד עכברושים חיים. תשאלי את רטטוי), ואחרי שהוא לא מצליח לגרום לבעל הבית להבין שמחיר כזה בחיים לא יתפוס – הוא מנסה לעבוד בשיטת המצליח.
    הוא יציע מחיר נמוך יותר, רק בשביל ה-Foot in the Door. אחרי זה הוא יעלה את המחיר בקצת. זו שיטה שיווקית ממש ידועה, שמתקשרת לפסיכולוגיה של צרכנות: אדם שכבר הסכים לשלם מחיר מסוים, רואה ערך במוצר שהוא רוצה לקנות, ולכן יסכים "להגן" על הערך הזה ולשלם מעט יותר.
    תתפלאי, אבל זה דווקא עובד במקרים רבים. ככה עובדים בחברות הסלולר, ככה עובדים אנשי מכירות שעובדים מדלת לדלת וכו'.

    בקיצור – המלצה שלי? אם את יכולה – הימנעי ממתווכים.
    הם אנשי מכירות מהזן הגרוע ביותר. או לפחות כמעט הכי גרוע.

  27. סיפור מחריד, אבל את כותבת נהדר!
    אני שמחה שחברה גילתה לי אותך 🙂

  28. 🙂 בהצלחה בפתח תקווה

  29. 1. "The Road Runner vocalizes only with a signature sound, "Beep, Beep" (which sounds more like "Meep, Meep")"

    2. חד קרן לא מפליץ סוכריות על מקל בצבעים, זה קנטאור עושה (מה עישנת לפני שנכנת ליער הקסום לעזאזל?!?!)

    3. למה אנחנו צריכים בכלל דירות?
    בתנאים האלו אפשר בקלות ליצור שכונות פחים כמו הבדוואים
    ואז המעבר יהיה קל יותר בין ערים להתקרב לעבודה, או לאזור של אוהלי מחאה על חיילים חטופים, או שביתות רעב, או שביתות סטודנטים…

    4. בהעדר פתרון יצירתי – בהצלחה בחיפושים!

  30. ת'אמת המצב בפריפריה גם לא מזהיר.
    סטודנטים בבאר שבע ישלמו היום על חדר בדירת שותפים ישנה ומתקלפת 900-1200 שח, כאשר רק לפני שנתיים המחיר היה 600-700 (לא כולל ארנונה וכו. אך עדיין הדירות גדולות ולא מחולקות בדכ). וזה עולה כל שנה. למה? כי אין התארגנות, כי אין הבנה של המצב, כי זה עדיין יותר זול מפתח תקווה (אבל לחלוטין כבר לא משתלם, עם הנסיעות וחוסר התעסוקה).
    כתבת יפה מאוד!

  31. מיפ מיפ.

    אני מופתעת שאף אחד לא ציין את מזימת המתווכים העתיקה בספר (או שכן?): פרסום מודעה בלוח ללא תיווך ואז ה"לא אקטואלי אבל יש לי כמה דירות בתיווך להציע לך".

  32. גם אני שמחה שהכירו לי את האתר שלך. את כותבת נפלא. לפי הנושאים (ונודה על האמת – הרכילות…) את בשנות ה- 20 שלך. כקוראת-ספרים, ממש מנחם אותי לדעת שיש אנשים עם עברית כמו שלך.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: