פורסם על ידי: vandersister | מרץ 7, 2011

יום הבושה הבינלאומי

יום האישה הבינלאומי הוא מסוג הדברים שהלוואי ולא היו קיימים, כי זה היה אומר שאין בהם צורך. כמו כל מאבק אחר להשגת זכויות, תמיד יהיו מי שיצעדו ויצעקו ברחובות, תמיד יהיו מי שיתלוננו על הרעש שעושות אלה שצועקות, ותמיד יהיו אלה שיגידו שהמאבק בעצם הביא אותנו למקום יותר גרוע משהיינו בו לפני שהתחלנו ללבוש מכנסיים. אגב, לכל מי שטוענת שעדיף היה לולא התחלנו ללבוש מכנסיים ולצאת לעבודה, אני ממליצה לנסות ללבוש מחוך בסגנון המאה ה- 18, ואז לצאת לעבודה. או אפילו לצאת מבעד לדלת. נראה כמה מהר היא חוזרת למכנסיים.

אלא שאת המחוכים המענים החליפו נעלי סטילטו מענות, את העבודה המפרכת בשדה עם בית מלא ילדים החליפה עבודה מפרכת במשרד עם בית מלא ילדים, ואת הטפיחה האבהית על הראש בנוסח "טוב נו, חמודות שכמותכן, ניתן לכן זכות הצבעה" החליפה טפיחה אבהית לא פחות, פטרונית לא פחות ומעצבנת הרבה יותר על שום צביעותה, המכונה המיסחור הבלתי נסבל של יום האישה הבינלאומי.

אסייג ואומר: יום האישה הבינלאומי, כשהוא מוקדש למטרות החשובות באמת, הוא יוזמה רבת ערך. העלאת מודעות לבעיות הקשות היא צעד מבורך וחיוני בדרך לשינוי. מה שמקלקל את השמחה, הוא מה שאעז ואקרא לו "פמ-ווש" (Femme-wash)*, על משקל "גרינווש" (Greenwash), דהיינו: גופים שמנסים להעמיד פני ירוקים וידידותיים לסביבה, על אף שאינם כאלה כלל ועיקר. במקרה דנן, את ערוותם השוביניסטית הם מכסים בעלה תאנה בצורת ההפגזה בלתי פוסקת בהצעות ופרסומים בדוא"ל, בעיתונים, באינטרנט ובכל מקום אחר שאיתרע מזלך להיות בו נקבה ביום האישה הבינלאומי.

אז מה קיבלתי בינתיים לרגל יום האישה הבינלאומי? קיבלתי שפע של הצעות לקניית סבונים במחיר הנחה מיוחד. קיבלתי קופונים לטיפולי פנים ויופי. קיבלתי הזמנה לשתות משקה אלכוהולי בצבע ורוד, כי נשים אוהבות, כך מסתבר, לשתות משקאות ורודים. קיבלתי הצעה למבצע על בגדים תחתונים סקסיים ומפתים. קיבלתי הזמנה בנוסח "בואי להיות יפה לרגל יום האישה הבינלאומי" מקליניקת ניתוחים פלסטיים כזו או אחרת. וכדי להגדיש את הסאה, בעיתון יומי דלוח כלשהו קיבלתי מדור אוכל ובישול עם לוגו נאה של "יום האישה הבינלאומי", בצורת "אשת חיל" הזכורה לטוב. לא זכור לי שבישול בורגול עם ארטישוק ועשבי תיבול היה אחד מכוחות-העל של וונדרוומן, אבל אולי הזיכרון שלי אינו מה שהיה פעם.

מה שהייתי באמת רוצה לקבל ליום האישה הבינלאומי, הוא את ההבטחה שהיום הזה לא יהיה דרוש יותר, כי נשים תפסקנה יום אחד להיות יצורים חובבי-נצנצים וצרכניות כפייתיות של מוצרי סבון וקוסמטיקה עם תחתוני תחרה סקסיים, ותתחלנה להיות בני אדם. הייתי רוצה לדעת שהרשויות יצליחו להגן על נשים רגע לפני שהן נרצחות על-ידי בני זוגן, ולא להיות חכמים גדולים רגע אחרי, לעיני המצלמות עם המון צ'קלקות מסביב. הייתי רוצה לקבל קופון או הנחה או מבצע מפתה לקורס הגנה עצמית, שילמד אותי כיצד לבעוט במיומנות באשכיו של כל מטריד/מתקיף מיני לפני שיספיק הלה לבצע בי את זממו. הייתי רוצה לקבל הצעת חוק שמבטיחה שוויון שכר מלא בין נשים לגברים, ומערכת שמווסתת את דירוגי השכר כך שלא יהיה מצב שה"מקצועות הנשיים" – אחיות, עובדות סוציאליות, מורות, מטפלות – יתומחרו במשכורות נמוכות יותר לעומת המקצועות ה"גבריים". או, יודעים מה? הייתי רוצה לקבל את המתנה הגדולה מכולן: הזכות ללכת ברחוב, במיוחד בלילה, מבלי לחשוש לחיי.

אם אחרי כל זה, מפרסמים יקרים, עדיין תרצו לפנק אותי באיזה משקה בחינם לרגל יום חגי, לא אתנגד. הוא אפילו יכול להיות ורוד, מצידי.

* ומפה לשם מסתבר שיש מוצר בשם Femme-wash שהוא סבון לשטיפה הגיינית אינטימית לנשים. I rest my case.


Responses

  1. מהמוצדקים

  2. Hell Yeah!
    וכל מילה נוספת מיותרת 🙂

  3. נהדרת כהרגלך!

  4. חד ולעניין. למה להשוות את שכר הנשים לגברים אם הן מקבלות פאקינג *יום שלם*? יום!! שלם!! ולגברים לא חוגגים את השמוק. אז הנה עמק השווה.

    לצערי, הייתי מסכימה שישוו את שכרי לשלהם אפילו ליום אחד בשנה בינתיים, כי בשאר השנה אין סיכוי. אנד איי ניד מאני. אנד איטס א ביג מאנס וורלד. סו ד'ר.

    • אבל הציעו לך משקאות ורודים! ונצנצים! ותחתונים עם תחרה! מה יש, לא מספיק?

  5. שנון כמו תמיד

    אני לגמרי מסכים שיש משהו אירוני בעובדה שיום האשה הפך להיות יום בחסות עיתון "לאשה". אבל נראה לי שיש משהו נחמד גם באיזה חגיגה מטורפת גם אם אין הרבה מה לחגוג. נגיד, אני חושב שבעולם טוב יותר, ואולי אפילו גם היום, יום האשה יכול להיות משהו ברוח שבוע הגאווה, שמתרחש אמנם בסביבה הומופובית אבל מצליח לחגוג.

    • חשוב לי להדגיש שאין לי שום בעיה עם אווירת קרנבל וחגיגה, עבור הדברים שבאמת רצוי וכיף לחגוג. הבעיה היא שהחגיגה הפכה לעיקר, ומשמשת להסתרה של המהות של היום הזה 😦

  6. בהחלט.

    הערה בקשר לסבונים המכונים "אינטימיים": זה מוצר מצוין. בעיקרון אסור לשטוף את הקוטי בסבון רגיל, בגלל שרמת הפי אייץ' שקר כלשהו של הקוטי שונה משל שאר הגוף, מה שיוצר לא פעם גירויים לא סימפטיים למשתמשות בסבון רגיל. שמפואי הקוטי מתגברים על הבעיה, ומעניקים קוטי מצוחצח וריחני שאפשר (וכדאי) לאכול ממנו.

    • אני שמעתי שזו פיקציה.

      • נועה – מעולם לא שמעתי את הכינוי "קוטי". בחיי. חידשת לי 🙂

        לגבי הסבונים, אין לי בעיה עם הרעיון של שמירה על הגיינה, זה אפילו רצוי. אבל, כפי שהילהנוגה אומרת, לא בטוח עד כמה צריך אותם, ושנית – לא ברור למה דווקא רק נשים זקוקות לסבון אינטימי. גברים מעדיפים שהאזורים האינטימיים שלהם יהיו מלוכלכים?… או שרק נשים נוטות להיות מזוהמות באופן טבעי? גילוי נאות: אין לי תשובה חד משמעית בעניין, אני לא יודעת עד כמה השטיפות האינטימיות הללו נחוצות. הבעיה שלי היא עם הפרשנות המשתמעת של הסבונים מסוג זה.

      • אם כבר פתחנו את הנושא, הטענה העיקרית היא ששטיפות היגייניות מפרות את האיזון הטבעי של החיידקים באיבר המין וכתוצאה מכך גורמות לתופעות אותן הן מתיימרות למנוע (בדיוק כמו תחבושות הגייניות, אבל לא נכנס לזה).

        ואם יותר לי להיות גסת רוח מעט (בדרך כלל אני גסת רוח גם אם לא מרשים לי), לא לגמרי ברור לי למה אני אמורה לשאוף שהמפשעה שלי תריח כמו זר פרחים ביום אביב שמשי. עוד לא פגשתי גבר שהביצים שלו הריחו כך וזה מעולם לא הטריד אותי. ההפך – אני חושבת שריחות גוף הם חלק חשוב מיחסי המין, ונראה לי שכל הסבונים האלה הם פשוט עוד תעלול של החברות שעושות הרבה מאד כסף מלגרום לך לחשוב שאת לא רזה מספיק, שהעור שלך לא יפה מספיק, שאת לא יפה מספיק, שאת מסריחה ושממש ממש כדאי שתקני רק עוד קרם קטן אחד ורק עוד זריקה אחת כדי שעוד 30 שנה תיראי כמו שימורי פלסטיק של מי שהיית בגיל 20.

  7. רוב הנשים בהיסטוריה כן עבדו, לאורך אלפי שנים. בתקופות שרוב העולם התפרנס מחקלאות הנשים עבדו כמו הגברים במשפחה בחקלאות. נשים ממעמד הפועלים עבדו מאז שהיה מעמד כזה. נשות אצולה ומעמד גבוה לא עבדו בדיוק כמו שהגברים מהמעמדות האלה לא ממש עבדו אלא התפרנסו מהנכסים שלהם. רק במעמד הבורגנות שצמח במאות האחרונות הנשים לא עבדו, וחזרו לעבוד במאה העשרים.
    בכל ניצול/ אפליה/ תוקפנות כלפי נשים מסתתר סיפור אחר, של מעמדות נכשלים, של חברה קפיטליסטית ומנצלת, של חברה אלימה כלפי החלשים (פיסית) שבה. המגדר משחק פה תפקיד קטן אם בכלל בעיני. כולם נורא שמחים להאבק את המאבק הפמיניסטי, כי זה מאבק שמישהו אחר כבר עשה בו את רוב העבודה המלוכלכת. מצטערת, לא קונה את זה. אולי כי אני לא מרגישה בדל של אפליה/ניצול/תוקפנות על רקע היותי אישה. אני כן מרגישה ניצול בהיותי שכירה, בהיותי לא בעלת הון, בהיותי לא כוח פוליטי. אני כן מרגישה שיש אוכלוסיות שלמות הרבה יותר מנוצלות ומופלות ממני במדינה, שכוללות בתוכן לא מעט גברים. אבל המאבק המגדרי הוא הסטת ההתייחסות הציבורית ממקורן של הבעיות האמיתיות. ובכלל, ימים המוקדשים למשהו הוא עניין הראוי לבוז בעיני, כולל ימי זיכרון ימי אהבה וימי הוצאת העציץ לטיול (יש כזה דבר). אה, וסליחה שחפרתי.

    • את הקטע של ללכת ברחוב חשוך באישון ליל ולחשוש לחייך חולקת הבורגנית השבעה עם העובדת הזרה והמנוצלת בלי שום הבדל, תקני אותי אם אני טועה.

      • האמת שאני לא חוששת לחיי כשאני הולכת באישון ליל ברחוב חשוך, אז קצת קשה לי להזדהות עם החשש הזה, אבל בכל מקרה לבורגנית השבעה יש יותר סיכוי שמאירים את הרחובות שהיא עוברת בהם בדרכה הביתה, וגם סביר יותר להניח שתהיה לה מכונית שתביא אותה עד הבית.

      • או קי ננסה גישה אחרת, אחד המעמדות הנחשלים במדינה הוא זה של בני עדות המזרח, בגלל זה קמה תנועת ש"ס שפעם הצליחה להכניס 17(!) חברי כנסת למשכן, 17 ואף לא אישה אחת, אפליה כלפי מזרחיים ? לעולם לא נשכח ולעולם לא נסלח, אפליה כלפי נשים ? אה, זה כבר עניין של 'מסורת' ,'ערכים', 'בית אבא' (איפה אימא?) 'אצלנו זה לא נהוג..' וכן הלאה.
        גם הערבים בישראל הם מגזר מקופח, לאחרונה נרצחה ערבייה שהייתה קצת מתירנית מדי ונבחר ציבור ערבי הסביר שהיא הייתה צריכה להבין שבחברה מסורתית זה לא נהוג .. וכן הלאה.
        את צודקת בכך שיש הרבה גברים שמקופחים יותר ממך, מה שמעניין הוא שהנשים שלהם עוד יותר מקופחות מהגברים האלו משום מה.

      • אני מפרידה בין יחס של מדינה/ מוסדות מדינה/ מוסדות ציבור לבין יחס של אנשים פרטיים שמהם אני לא מצפה לשום דבר*. וכן, אני מוכנה להסכים לכך שהאישה הערבייה כן מקופחת בתור אישה, בתוך הציבור שלה, בנוסף לקיפוח שלה בתור ערביה מצד מוסדות המדינה.
        אני נוטה להאמין שאם היא תקבל שוויון הזדמנויות מצד המדינה, היא תוכל להיות פחות תלותית בציבור שלה ולפרוק את השלשלאות הכובלות אותה.
        *בכלל, אין לי הרבה ציפיות מהמין האנושי

    • רוזה, אם באמת אינך מרגישה ולו שביב של אפליה או יחס מזלזל/מוטה על רקע מגדרי, כל מה שנותר לי ולמרבית המין הנשי לעשות הוא להתקנא בך. אין לי כוונה לנסות ולהנהיר לך (או בכלל) מהי החוויה של אישה מופלה לרעה, אם את בטוחה שהחוויה הזו אינה קיימת. הטענות לגבי אוכלוסיות אחרות שמופלות פחות רלוונטית בעיני, כי זה שקיימת אפליה מסוג א' לא סותר את העובדה שקיימת אפליה מסוג ב'.

      אשרייך וטוב לך שזכית לחיות כאישה במאה ה- 21, במדינה מערבית (יחסית), שיש לך זכות הצבעה, זכות לקבל שכר תמורת עבודתך, ושמעולם לא עברת הטרדה או אפליה מסוג כלשהו על רקע מיני. למרבה הצער, אם הדברים נכונים, הרי שאת מיעוט שבמיעוט שבמיעוט. אגב, שמת לב לזה שבכנסת ישראל יש ייצוג שקול של נשים, כלומר הן מהוות 51% מכלל חברי הכנסת? אה, לא? זה בגלל שהן לא. סתם הערה קטנה.

      אפרופו ימי זיכרון: גם יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא עניין הראוי לבוז בעינייך? כן, אני יודעת שזה גודווין קלאסי. אבל אם כבר, אז כבר.

      • פוליטיקה זה עסק מלוכלך לרמאים. אין לי שום עניין בייצוג נשים גבוה בכנסת כמו שאין לי עניין בייצוג נשים בבתי הכלא במדינה.
        וכן, אני ממש נגד יום השואה. מדובר בעלה תאנה חסר כל ערך, שכל מטרתו הוא להאדיר את מדינה ישראל. מבחינתי הלקח שאמור להלמד מהשואה היא שבכל אחד חבוי נאצי קטן שרק מחכה לתנאים החברתים שירשו לו לצאת. ולראיה, כולנו ישנים בשקט בשעה שקיימים בתי מטבחיים השוחטים בעלי חיים, רק כי מקובל לחשוב שחיי פרה כל כך לא חשובים שיותר חשוב שלבני אדם יהיה טעים. לא אותו דבר כמו שואה? למה? כי פרה לא משתווה לבן אדם? כן, פעם גם חשבו שהאישה נחותה מהגבר לא?
        אותי לא מפחידים עם גודווין, אני הולכת לישון וקמה איתו בבוקר. הוא אצלי בצלחת כל יום.
        ונחזור לעניין הנשים: אני רוצה שיאבקו על הזכויות של כולם, ולא ייחדו מאבק אחד לשחורים, אחד לנשים ואחד לנכים. צריך להבין שכל אפליה נובעת מאותו מקום.

      • וואו. התגובה הזו היא ערב-רב של דברים, כך שקשה להתייחס אליה. אנסה בכמה נקודות קצרות:

        אפליה היא אפליה, אבל כל מאבק נגד אפליה והמאפיינים הייחודיים שלו. לשים את כל המאבקים בסל אחד זה לא רק זילות של סוגי המצוקה השונים, אלא גם חסר כל תועלת, כי אם נלחמים על הכל בבת אחת, לא מגיעים לשום מקום. בשביל להבין איך מאפשרים שוויון זכויות, צריך להבין היכן ואיך הן נמנעות.

        לגבי עניין הצמחונות: לא, אני לא חושבת שאכילת בעלי חיים, או ביצים, או מוצרי חלב, שווה לשואה. אני כן חושבת שכל תעשייה יכולה להיות אכזרית מדי ויש לתת על כך את הדעת. אבל להגיד "יש לכם שואה בצלחת" ולצאת ידי חובה, זה לא ממש פתרון. בכלל לא, אפילו.

        דבר אחרון: אני האדם האחרון שיראה בכנסת מקום נפלא מלא אנשים משכמם ומעלה. אבל זה עדיין פרלמנט, ועדיין הגוף המייצג והמחוקק במדינה הזו, וככזה, מותר ורצוי שנדרוש ממנו סטנדרטים ראויים. ההשוואה בין ייצוג בכנסת לייצוג בבתי סוהר הוא, אפעס, תמוה בעיני. מה גם שזו לא הנקודה: הנקודה היא לשאול את השאלה, מדוע אין שוויון ייצוגי של נשים במרחב הציבורי. אם הדבר הזה מיותר בעיניך, באמת נצטרך להסכים שלא להסכים, כי זה לב הדיון.

  8. לא הבנתי – את גורסת שלנשים אסור להיות חובבות נצנצים?
    כל העניין בשחרור האשה זה שאף אחד (גם אם הוא אשה בעצמו) לא יגיד לה אשה-צריכה-לעשות-ככה-וככה.

    • לי אף אחד לא מציע נצנצים וגם לא תחתונים סקסיים או משקה אלכוהולי ורוד. די לאפלייה!

      • עדו, רוצה נצנצים? (-:

    • כן, שמוליק, זו בדיוק הנקודה המרכזית של הפוסט. שלנשים אסור לאהוב נצנצים. למעשה, אני חושבת שצריך לאסוף את כל חובבות הנצנצים ולהעמיד אותן בשורה אל הקיר.

      וברצינות, אין שום בעיה שאישה תאהב נצנצים, או שפיצים, או פלוצים, או כל דבר אחר שמתחרז עם "צים". הבעיה היא התמקדות בטפל והנצחת סטריאוטיפ של נשיות מסוג מאוד מסוים על חשבון כל סוג אפשרי אחר, וזריית חול בעיניים כדי לחגוג לכאורה יום שההיסטוריה והמהות שלו הושארו הרחק מאחור. ובקיצור נמרץ: אל תתנו לי נצנצים. תנו לי שוויון זכויות.

  9. מהטובים שבפוסטים שלך. כן ירבו.

  10. אוייה לי כי חטאתי…

    אני ממש ממש אוהבת סבונים, וימי פינוק, ודברים מנצנצים ו… צבע וורוד….זה אומר שלא מגיע לי קורס בהגנה עצמית? )-:

    • אלונת, את יודעת שגם אני חולת סבונים ריחניים 🙂 אבל בי ובך יש עוד הרבה יותר מסבונים ודברים מנצנצים… הרבה הרבה יותר!

      • בוודאי שי עוד הרבה, אבל… סבונים – אני רוצה סבונים!!

        (-;

  11. ואימרו: "אמן"!

  12. מעולה. תודה.

  13. היר-היר.

  14. נראה לי שכפי שכתבת (כל כך יפה) בארץ זה יום הסטריאוטיפ הנשי. מענין מה קורה בעולם.

    • מניה, הגר, דינה, יעל – תודה לכן 🙂

    • אני גרה כרגע בארצות הברית. ארץ הקופונים הבלתי מוגבלים. יש חג? קופון במייל. יש יום זכרון? קופון במייל. קופון תחילת האביב, קופון אמצע החורף, קופון ימינה וקופון שמאלה. לא משנה מה קורה בעולם – זו עילה לקניות. ואני נשבעת בכל היקר לי, שלא קיבלתי ולו קופונצ'יק קטנצ'יק אחד לגבי יום האישה. בחיי. ואני בדרך כלל ממש לא בנאדם של "בארץ הכל דפוק ובארה"ב הכל נהדר", אבל איכשהו, את היום הזה, אפילו מעצמת הקפיטליזם הזו מצליחה לציין באמצעות דברים אחרים.
      ויופי של פוסט :-).

  15. כל כך נכון ואמיתי! לפעמים אני קוראת את הטקסטים שלך וחושבת לעצמי שאת זה יכולתי לכתוב אני, שאני כל כך מזדהה.
    כמו שאומרים: הוצאת לי את המילים מהפה.
    ואגב "פמ-ווש": אם תהית איך לקבל העלאה בשכר, זה בדיוק הפיתרון!
    http://adweek.blogs.com/.a/6a00d8341c51c053ef0133f35cf1f4970b-pi

    • אוי, זה מצוין!! אני מדמיינת את עצמי באה לבוס, ואומרת לו: "שטפתי את הנרתיק שלי בסבון ריחני מיוחד, הב לי תוספת שכר מיד!"

      • ואל תשכחי כשאת מבקשת העלאה ללבוש את "שמלת הגיע הזמן לבקש העלאה" שחברת ג'אמפ מכרה לך… http://www.jump-fashion.co.il/ הרי כידוע (ואני מצטטת מהקטלוג של ג'אמפ) "הכי חשוב זה להראות טוב בעבודה. בכל זאת, זה המקום בו את מבלה את רוב שעות היום שלך, ואלה האנשים שצריכים אחר כך להיזכר בך ולומר לעצמם: "היא, בגדים יפים יש לה". חוץ מזה, מחקרים שהמצאנו ממש עכשיו, קובעים שנשים שהתלבשו מהמם יותר, הפכו לסמנכ"ליות מהר יותר".

  16. אני מסכימה עם הרבה דברים שאת אומרת. אני לא מסכימה עם הרצון לא לחגוג את היום הזה. הוא מאפשר להעלות מודעות להשגי נשים באשר הן.

    כשאני, שהייתי בין השמונה שייסדו את התנועה בחיפה ובארץ (1970), הייתי מעלה על דעתי חגיגה בינלאומית – זה היה משונה ביותר. הייתי רוצה אז שיהיה יום כזה, שיעלה את המודעות לקיומן של 50% ואולי טיפה יותר של המיעוט הזה, שנקרא נשים.

    ויש יום כזה. למה להלין עליו? זה לא אומר שהכל טוב, אבל אומר שיש לפחות נכונות לחשוב אחרת. ובפרספקטיבה – זה חשוב מאד.

    באופן אישי, ביתי, הדס, נבחרה היום לאשת העסקים המובילה בגליל העליון. אני גאה בה ובאלה שבחרו בה. ב-1970, לא הייתה חגיגה דומה. הסתפקנו בזה שגולדה הייתה, וחשבנו שיש שיויון וזה מספיק.

    גם בחירת הבת שלי – היא עבורי סמל וסימן. דווקא מהסוג הטוב!

    מברכת את הנשים כולן, שיש מישהו ומישהם שמעוניינים בהישגים שלהם. מקווה שזו לא תהיה סיבה לשכר נמוך למשל…

    • תודה על התגובה הזו. חשוב לי להבהיר: מה שאת מתארת לגבי הבת שלך, זו בדיוק המהות של יום האישה, ואלה בדיוק הדברים שצריך וראוי לחגוג. הכעס שלי יוצא נגד ההקטנה וההגכחה של היום הזה, רדוקציה שלו ליום שכולו טיפולי בוטוקס וסבונים ריחניים. הישגים של נשים באקדמיה, בתעשייה, בעשייה חברתית – כל אלה הם דברים שראוי להעלות על נס. ושלא ינסו להסיח את דעתנו עם פרחים ופרפרים.

      • השנים שלי לימדו אותי שלפעמים מעז יוצא מתוק.

        בדרך הביתה, שמעתי ברדיו על מצבן של נשים באפגניסטן, בצפון אפריקה. לעומת אחיותיהן באפריקה – מצבן עגום ביותר. שלא לדבר על אחיותיהן במערב.

        מצידי שיתעסקו בשטויות מסחריות גם, אבל שיפרסמו גם את מה שאת ואני אוהבות. שיהיה יום שכולו מודעות לצרכים של נשים כאן ובעולם. בשבילי זה ממש יום חג. מהנלוות – אני מתעלמת ככל שאני יכולה.

  17. פוסט מעולה.
    אני רק רוצה להתריע שהנוזלים הוורודים הללו מכילים בדרך כלל צבעי מאכל לא סימפטיים במיוחד, ולכן לא הייתי מקרב אותם לגופי, לא כל שכן לאזורים האינטימיים והרגישים שלו.

    • אוי ויי. אני לא רוצה לחשוב מה עוד הם מכילים. בררר.

      ותודה 🙂

  18. ועל כך (כלומר, על הפסקה האחרונה) אומר אמן (מותר לנשים לומר אמן, או שזה גם עניין לגברים בלבד? אני חלשה ביהדות).

    • לפחות בבלוג הזה, לנשים מותר להגיד מה שהן רוצות. לחיים! *מרימה כוסית*

  19. כרגיל, לקרוא אותך זה אושר. תודה.

  20. פוסט מצויין.
    תמיד תהיתי איך הפכו הנושאים הנשיים להיות נשיים. איך יודעים הכותבים ב"לאישה" על מה לכתוב??
    למה זה עניין כל כך גדול "להיות אישה" ללמוד להיות אישה. (היתה על זה הצגה יפה שנקראה "היי יפה")
    בכל אופן, אני מסכימה איתך ועם התנגדותך למבול השיווקי הכביכול פמניסטי.

    מצטרפת אליך בתפילה שלא נצטרך את היום הזה יותר ונשים ירגישו בטוחות בביתן כמו ברחוב חשוך ככל שיהיה.

    ראיתי היום מודעת דרושים בבית קפה:
    "דרושים :
    מלצרית,
    מארחת,
    וטבח.
    🙂
    קוראת לנו להיות מגוונות, שחלק מהנשים יהיו בכנסת חלק יהיו במוסכים וחלק עורכות דין, וחלק יחפשו את עצמן…

    אגב, נראה לי מגניב להתנסות בלבישת מחוך !
    (ואז להתעלף בנשיות מחוסר חמצן כמובן)

  21. לגבי "קורס הגנה עצמית, שילמד אותי כיצד לבעוט במיומנות באשכיו של כל מטריד/מתקיף מיני לפני שיספיק הלה לבצע בי את זממו." ממליצה על אימפקט:
    http://www.elhalev.org/index.php?option=com_content&view=article&id=69&Itemid=95&lang=he

    קורס ממוקד בדיוק לנושא הזה ואני לא ארחיב בתשבחות כי כל אחת מפיקה ממנו ערך אחר וחוץ מזה יש באתר.
    אחד כזה נפתח במאי בתל אביב ואני מבטיחה להשיג לך קופון משמעותי אם את רוצה (פני אלי במייל).

  22. אמן. לגמרי.

  23. פוסט מצויין ונוגע ללב
    בשבילי יום האישה היה היום המדכא ביותר השנה, היה לי קשה להסביר למה אבל את ניסחת את זה יפה.

  24. הפוסט הנפלא הזה רק מחזק את טענותיי כי האישה לא התקדמה במטר אחד לכדי שיוויון. דווקא הלכה שנות דור אחורה. עבדות מודרנית.

    • ולדעתי הגזמה לכיוון אחד מזיקה בדיוק כמו הגזמה לכיוון השני. ולהגיד שנשים לא התקדמו בכלל ושכולן שפחות זה א. לא נכון וב. מציג את כל המאבק באור של חוסר תקווה/זלזול עמוק.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: