פורסם על ידי: vandersister | ינואר 21, 2011

מכתב פתוח לח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

כבוד חברת הכנסת,

קראתי השבוע בעיון את הדיווחים על דבריך בכינוס של עמותת "הפמיליסטים". בפרט, משכו את עיני הדברים הבאים שנשאת במסגרת נאומך:

"הייתי מייסדת ועורכת ראשית של ערוץ תשע, והגעתי לכאן. לאף מקום לא הגעתי בגלל שאיזשהי פמיניסטית גרמה לי להרגיש שאני יכולה לעמוד בזכות עצמי. אשה, מגיע לה הכל, ויכולה להגיע לכל מקום בגלל שיש איזשהו איזון בחברה הזאת והאיזון הזה, בגלל הפמיניסטיות, מופר לחלוטין."

הרשי לי, כבוד חברת הכנסת, לספר לך סיפור קטן:

היה היתה אישה בשם אליס פול. אליס נולדה בארצות הברית בשנת 1885, בת למשפחה מכובדת, קיבלה חינוך מצוין והפליאה בהישגיה האקדמאיים. עם תואר במשפטים והרבה כוונות טובות, הבינה אליס פול כי כל ההשכלה שלה שווה כקליפת השום וכי היא לעולם לא תזכה לממש את שאיפותיה, היות שהמדינה שבה היא חיה אינה רואה בה אזרח שווה זכויות. אליס פול החליטה ללכת בדרכן של סוזן בי אנתוני ואליזבת' קיידי סטנטון, שתי נשים שהטביעו את חותמן על דפי ההיסטוריה בזכות מאבקן לזכויות אדם שוות, והצטרפה לתנועה הסופרג'יסטית בארה"ב. סופארג', כבוד חברת הכנסת, הוא הזכות לבחור ולהיבחר – הזכות למנות נציגים והזכות להיות את-עצמך נציגה של עם בפרלמנט הנבחר שלו.

אליס פול, עם שותפתה לוסי ברנס וקומץ נשים אמיצות נוספות, העזו לעמוד שבוע אחר שבוע מול שערי הבית הלבן, מול פרצופו של הנשיא וודרו ווילסון, בדממה מכובדת, ולשאת את השלט: "כבוד הנשיא, מתי גם הנשים יקבלו את חירותן?" כי בארה"ב, "ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים", אפילו לעבדים-לשעבר כבר ניתנה זכות הבחירה, אך לנשים יועד מקום אחד, ואחד בלבד: הבית. מה שיש לאישה לומר, לחשוב או לעשות, לא היה חשוב בארצות הברית באותן שנים.

ביולי 1917, אליס פול וחברותיה נעצרו בעודן מפגינות בשקט ובסדר מופתי (זה נקרא "מרי אזרחי לא אלים", כבוד חברת הכנסת) והושלכו לבית הסוהר, בתואנה ש"הפריעו לתנועת כלי הרכב ברחוב". בבית הסוהר, אליס פול וחברותיה פצחו, בזו אחר זו, בשביתת רעב. כבוד הנשיא ווילסון לא רצה לשאת על מצפונו את החרפה של מות אישה ברעב בעודה נאבקה על חירויות בסיסיות, על כן הורה לסוהרים שלא לאפשר זאת. אליס פול ורבות כמותה נגררו לחדר מבודד, נקשרו לכיסא, והואכלו בכפייה. דבר ההתעללות באסירות לא חמק מעיני התקשורת, ובסופו של דבר, ב- 1918, הנשיא הכריז כי זכותן של נשים להצביע היא "צורך לאומי חיוני"; וב- 1920, התקבל התיקון ה- 19 לחוקת ארה"ב, תיקון האוסר על אפליה בין מצביעים על בסיס דת, גזע, וגם מין. נשים, כמו אליס פול, זכו סוף סוף להשמיע את קולן.

[אגב, אם השיעור בהיסטוריה מעט כבד עליך, כבוד חברת הכנסת, תוכלי לצפות בסרט המופלא "מלאכיות מברזל" ("Iron Jawed Angels") בה מככבת הילארי סוונק, כדי ללמוד עוד על סיפורן של הסופרג'יסטיות האמיצות הללו.]

נחזור, ברשותך, כבוד חברת הכנסת, לדבריך שציטטתי לעיל. הדברים ראויים שאחזור עליהם:

"לאף מקום לא הגעתי בגלל שאיזשהי פמיניסטית גרמה לי להרגיש שאני יכולה לעמוד בזכות עצמי. אשה, מגיע לה הכל, ויכולה להגיע לכל מקום בגלל שיש איזשהו איזון בחברה הזאת והאיזון הזה, בגלל הפמיניסטיות, מופר לחלוטין."

הרשי לי, כבוד חברת הכנסת, להעמיד אותך על טעותך. לא רק שלא הגעת "לאף מקום" בגלל פמיניסטיות, אלא שלא היית מגיעה לשום מקום, אלמלא הפמיניסטיות. אותן נשים אמיצות שסבלו חרפות וגידופים, ביקורת וחרם, התעללות נפשית ופיזית, שקראו להן פרוצות, שהאשימו אותן שהן מפרקות משפחות, רומסות את ערכי המוסר האמריקניים, שהן נשים לא נשיות, נשים לא אמיתיות – אותן פמיניסטיות שאת כה מתענגת על הבוז והזלזול כלפיהן, הן שיצרו עבורך את המיקרופון שאת מדברת לתוכו, את הפודיום שאת עומדת עליו ואת המושב בבית הנבחרים שאותו החלק בגופך שמוקדש לישיבה מעטר אותו. עצם האמירה "אישה, מגיע לה הכל", היא אמירה שעד לפני זמן לא רב כל כך, כבוד חברת הכנסת, היתה אמירה מטורפת במקרה הטוב – ופושעת במקרה הרע, כפי שהוכיחה ההיסטוריה.

במו ידיך, כבוד חברת הכנסת, במו בהבל פיך, את יורקת לבאר שהשקתה אותך, ושמה לצחוק את פועלן של נשים יקרות שחירפו את נפשן כדי להעניק לך פתחון פה ציבורי. האין הדבר, כבוד חברת הכנסת, קצת מוזר בעיניך?

בכבוד רב,

פמיניסטית, ואישה לא פחות ממך.

נ.ב. מאמץ רב נדרש ממני שלא לשים דגש מיוחד על דבריך בעניין אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית. אסתפק באמירה שאם – חס וחלילה – יום אחד, תבוא אליך בתך בבכי ותספר לך שהיא הותקפה מינית, כולי תקווה שלא תגערי בה על שלא הכניסה "שתי פליקות" לתוקף "ושלום על ישראל". לקריאה נוספת, כבוד חברת הכנסת, אנא נסי את האתר הזה. ייתכן שעוד תשכילי להבין עד כמה אמירת ה"כשגבר אומר לי מחמאה אני מבסוטית" שלך היתה כמדקרת חרב צוננת בליבן של נשים הנפגעות יום יום ושעה שעה מאנשים חסרי מצפון ומוסר, השואבים, בין היתר, את הצידוק למעשיהם מאמירות כגון שלך.


Responses

  1. אין לי מה לומר מלבד לקוות שהיא אכן תקרא את זה.
    לא, באמת.

    תודה לך.

  2. היא לא נבחרה בזכות שריון מקומות לנשים?

    יש לי סלידה עזה מכל מי שאומרת "אני לא פמיניסטית", אבל זו כבר ראויה לחיים סטייל איראן, אם אלה האמונות שלה.

    • היא חברת כנסת על מקום ששוריין לנשים

      • לא, היא נכנסה על משבצת של עולה חדש.

  3. פוסט טוב.

  4. את, כמובן, צודקת ב-100%.
    אבל היא תבטל את דוגמת הסופרג'יסטיות בקלות: נכון, בראשית המאה היה צריך את המאבק הפמיניסטי.מה שקורה היום, לעומת זאת, זה כבר מוגזם לגמרי.
    מה שיותר מהותי כאן הוא השריון לנשים – שבזכותו, אנחנו מגיעים למצב שכמעט חמישית מהכנסת מאוכלסת בנשים (ולא 50%, כפי שראוי היה)

    • You're absolutely right – and the funny thing is, that has *always* been teh case when it comes to women's rights. Right back during the time of the suffrage movement, there were people saying that while the understand that once, a long time ago, there really was real discrimination that needed to be ended, surely the vote is taking things too far.

  5. Beautiful.

  6. מצאתי את הסרט שהמלצת עליו והוא מצוין! באמת כדאי שחברת הכנסת הנכבדת תראה אותו ותביט עמוק לתוך הבאר שהיא יורקת אליה. ולמה לא לשים דגש על מה שהיא אמרה לגבי פגיעה מינית? הרי הכל קשור: אלימות מינית, אפליה, בושה והכחשה.

  7. פמיניזם במלכוד: אם לא היו נותנים לנשים את הזכות לבחור ולהיבחר, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' לא היתה נבחרת לכנסת, לא היתה הופכת לאשת ציבור ולא היתה מקבלת במה להגיד את דברי ההבל שלה.
    כרגיל, פוסט מצוין. אני מקווה שנשלח לינק לתיבת האימייל של הגב' שמאלוב-ברקוביץ'.

  8. "כך מגנה ערכי-הדעת / הבור, שוטה שבעולם, / בלי להבחין כי על כל צעד / הוא בעצמו אוכל פריים."

  9. מוסיפה לשיח את דמותה של החלאה פיליס שלאפלי. נראה לי שחברת הכנסת המדוברת פשוט רוצה ללכת בדרכיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Phyllis_Schlafly

  10. כ"כ כאב לי לשמוע את הנאום שלה כי יודעת שיושבת אישה שבאמת מאמינה שהיא שם כי בעלה הביא אותה לשם ושלטענתה היא לא היתה מגיעה לשום מקום בלעדיו.
    לא הוטרדת מינית אז זה בעצם אומר שכל אלו שכן-אשמות,ננעץ לי סכין בלב באותן מילים!!!לא, לא הוטרדתי מינית אך יש לי חברה טובה שנאנסה ואפילו מבלי לשוחח איתה ידעתי שאם היא שומעת את הנאום זה יציף אותה בזכרונות נוראים,שוב.
    זה כאילו שהיא לא מבינה שללא זכות הבחירה לנשים היא כלל לא היתה נבחרת ולא היה נשמע קולה- הזוי משהו- הייתי מעדיפה שלא יישמע קולה.
    היא צריכה להתבייש בכל מילה ומילה….

  11. פוסט טוב, תודה רבה. וגם הסרט מצוין ומומלץ.

  12. את יותר מדהימה ממה שניתן להביע בעזרת מילים. כל הכבוד!!! ישר כח!

  13. תודה רבה.

  14. א. פוסט מצויין אם כי קצת מוזר לי שצריך להגיד את המובן מאליו
    ב. תמיד חשבתי שוורדה רזיאל ז'קונט היא פמיניסטית עצמאית ודעתנית והנה היא קוראת מכתב של סופרת הילדים אורלי מורג בתוכנית שלה ובמקום לצלוב אותה בשידור מסכימה עם כל מילה http://irrelevant.org.il/2010/11/30/3382

    ג.http://www.hahem.co.il/scissors/?p=490

  15. כל הכבוד, בעיקר על היכולת להמנע מלהמליץ לחברת הכנסת על סיום קיומה בהקדם. לא יודע אם אני הייתי עומד בזה.

  16. אני מקוה בשבילה שבעלה ירשה לה לקרוא את הפוסט הזה.

  17. פוסט מצוין,

    מדהים איך הצלחת לשמור על איפוק מול האלימות השוביניסטית הזאת.

    בכל מקרה, לכל מי שרוצה לשלוח מכתבים משלו לחברת הכנסת המכובדת – זה המייל שלה:

    yulias@knesset.gov.il

    מי שרוצה לכתוב ליו"ר מפלגתה, ציפי לבני, ולדרוש ממנה לפעול באופן אקטיבי להרחקת שמואלוב-ברקוביץ, זוהי כתובת המייל של לבני:

    zlivni@knesset.gov.il

  18. אני מאמינה דווקא שהיא הגיעה למה שהגיעה בזכות בעלה. ואני מאמינה שהתמזל מזלה ואף גבר לא הטריד אותה מינית. אבל למה היא חושבת שכל בנות ישראל חוות את המציאות בדיוק כמוה?

  19. […] על מעמדן של נשים, כותבת לה הבלוגרית המתכנה ואן-דר-גראף-אחותך, ומזכירה לה שללא הישגי הפמיניסטיות, לא הייתה מתמנה […]

  20. חדה כתער. תענוג. וגם, סחתיין על האיפוק. המאמץ ניכר בכל מילה, וכמו יוסי גורביץ', גם אני לא חושב שהייתי עומד בזה.

    הייתי רק רוצה להרחיב מעט את היריעה – זה לא שאותה ח"כית היא סתם אטומה או בורה, מדובר על עמדה אידאולוגית, אותה עמדה נגדה יצאו הסופרג'יסטיות. טקטית, הן נצחו, אך אסטרטגית – החשיכה לא פוזרה. ולמי שמעוניין להרחיב, מוזמן לחפש ברשת את המונח פמינאציות. גלישה מהנה.

  21. "צעד קדימה, שנים אחורה, סקובידו…"
    בכל פעם שנדמה שהלכנו קדימה (הרשעת קצב),
    אנחנו מיד נוכחים שהלכנו אחורה (שמואלוב ברקוביץ)
    אויה לנו.

    תודה האחות ואן דר גראף.

  22. רק עכשיו מצאתי את זה : http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=1250

  23. יש להרחיק לאלתר את ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ, האטומה והבורה, משורות מפלגת "קדימה" ולבטל את חברותה בכנסת מטעם מפלגה זו, לאור התבטאויוןתיה המתועבות בגנות הפמיניזם!

  24. מאמר מעניין,מסכים לכל מילה.פמיניסטיות בעבר הקריבו את עצמן למען יעדים שבהווה נראים לנו כמובנים מאליהם.
    אבל דבר אחד אני לא מצליח להבין, מה פסול במשפט"כשגבר נותן לי מחמאה אני מבסוטית".כלומר,יש אישה שלא רוצה לקבל מחמאות?
    וזה כמובן בהנחה שמדובר במחמאות כמו-"את נראית נהדר היום" או-"תתחדשי על השמלה היא ממש יפה" ,ולא משהו כמו "וואו איזה חזה ענק יש לך"

    • המשפט כשלעצמו איננו פסול. הוא פסול כשהוא מגיע בקונטקסט של ניגוח מתלוננות על הטרדה מינית. הציטוט השלם מהכתבה הוא:
      'היא תקפה את המתלוננת נגד ניצב בר-לב. "אותי לא הטרידו מינית. אני לא חושבת שאני כזאת מכוערת. כשגבר מחמיא לי אני מבסוטית"'

      יש כאן כמה הנחות נסתרות שחשוב לתת עליהן את הדעת:
      – אם לא התקיפו *אותי* מינית, כנראה שיש סיבה שנשים *אחרות* הותקפו מינית
      – נשים מכוערות לא מוטרדות מינית
      – כיוון שאני לא מכוערת ולא הוטרדתי מינית, הרי שהבעיה היא במתלוננות
      – הטרדה מינית היא בעצם סוג של מחמאה, אם גבר מחמיא לי אני שמחה
      – והמסקנה המתבקשת היא שבגלל שכנראה המתלוננות עשו משהו כדי להביא את זה על עצמן ומשהוטרדו הן פשוט פירשו לא נכון מחמאה, הרי שהן א. סתם עושות עניין וב. זה בכלל באשמתן ולכן התלונה שלהן לא לגיטימית.

      אני לא אעמוד כאן על כל הכשלים הלוגיים שבצורת החשיבה הזו. תחת זאת, אני אפנה אותך לאתר הכצעקתה.
      תמצא שם שפע של מקרים שיפריכו כל אחת מהנקודות הנ"ל ללא קושי. קריאה מהנה.

      • את הבנת שמדבריה של הח"כית משתמע שהטרדה מינית היא סוג של מחמאה,שאם גבר נותן האישה צריכה לשמוח,למרות שזה לא בהכרח הדבר שאליו היא התכוונה.אני בכל אופן לא התרשמתי שהיא "מכשירה" את ההטרדה כמחמאה.אם היא מציעה לתת שתי פליקות למי ששולח ידיים,אני די בטוח שהיא גם תבחין בין מחמאה תמימה בסגנון "את נראית נהדר" לבין הערה גסה בסגנון "איזה חזה יש לך" – שמבחינה חוקית כבר נחשבת להטרדה,וה"פליקה" לא תאחר לבוא.

  25. אתה אומר שלא התרשמת שהיא מכשירה את ההטרדה כמחמאה.
    אם כך, איך אתה מפרש את האמירה שלה בקונטקסט של ההתקפה נגד המתלוננות בפרשת בר לב?. מה היא מנסה להגיד, לראייתך? הוצאה של ההתבטאות הזו מההקשר שבו היא נאמרה היא היתממות.

    מעבר לכך, גם האמירה שכשמישהו שולח ידיים אז "שתי פליקות ושלום על ישראל" היא בעייתית, בלשון המעטה.
    ראשית, גם נשים שממקום מבטחים מבטאות עמדות דומות לזו של חברת הכנסת ברקוביץ', מגלות שהמצב לא כל כך פשוט. הרבה פעמים זו לא התגובה הטבעית בזמן ההטרדה. גם נשים שמעיזות להגיב על הטרדות, אם ב"פליקות" או בהבעת מורת רוח מילולית, משלמות על כך מחיר חברתית כבד. למשל, חלק מהדיווחים להכצעקתה שלדעתי עדיין לא פורסמו מדברים על נשים שהעזו להתנגד להטרדות מצד קולגות בעבודה וסבלו מהתנכלויות יום-יומיות במשרד כתוצאה מכך, עד שהן נאלצו לעזוב את העבודה. יש גם סיפורים על נשים שהגיבו, והתוצאה היתה החמרה של הסיטואציה עד כדי איום ממשי על בטחונן.
    שנית, אם אומרים ש"שני פליקים ושלום על ישראל" הם פתרון להטרדה מינית, ישר עולה השאלה – אז למה המוטרדות האחרות לא הפליקו וסיימו עם הסיפור? ובשאלה זו יש משום הטלת אחריות על קורבנות ההטרדה. גם כאן יש מספר בעיות. בעיה ראשונה היא שכאמור – התפיסה ששני פליקים מסיימים את הסיפור היא שגויה, ובעיה שניה היא שמראש, אין סיבה שנשים יאלצו להתמודד עם הטרדה מינית, לא באמצעות פליקים ולא בשום אמצעי אחר, והדבר שאנחנו צריכים לבקר הוא עצם קיום ההטרדה ולא את בחירתה של המוטרדת כיצד להגיב. (בדיוק כשם שאם ביתך ישדד, איש לא ישאל אותך למה העדפת לחכות בשקט במיטה במקום לרוץ אל השודד ולנופף בכפכפי הבית שלך בצורה מאיימת לעברו).

    בדברים של חברת הכנסת באים לידי ביטוי הרבה מאד מיתוסים לגבי אונס והטרדה, הסיבות להם והדרכים שראוי (ושלא ראוי) להתמודד איתם שמקומם בפח הזבל של הדעות הקדומות של ההסטוריה, יחד עם האמונה שנשים הן מכשפות ושתפקידם הטבעי של שחורים הוא להיות עבדים. אלו לא האנשים שאנחנו זקוקים להם בבית הנבחרים שלנו.

  26. 1.השאלה היא אם הדברים נאמרו בקונטקסט או בלי שום קשר לקונטקסט,אני התרשמתי שהם נאמרו כחלק מהשקפתה של החכית ובלי קשר לקונטקסט.מה הבעיה,תמיד אפשר לשאול את הח"כית.
    2.לעניין ה-2 פליקות: נשים שיקראו את מה שכתבת יגלו מסר מאד בעייתי –
    את מציינת שנשים שהגיבו שילמו מחיר של התנכלויות,פיטורים ואפילו איום על ביטחונן,מה שמציג מסר של – עדיף שלא תגיבי.הסיפור עם הבחורה בירושלים ונהג הואן שעקב אחריה היה מאד מצמרר ואני שמח שהוא הסתיים טוב,אבל לא עושה רושם שהנהג היה מוותר אם היא לא הייתה מגיבה.בבחירה בין להגיב ללא להגיב אני חושב שתמיד עדיף להגיב.זו "דילמת האסיר" של המוטרדות.
    3.את כותבת "אין סיבה שנשים יאלצו להתמודד עם הטרדה מינית, לא באמצעות פליקים ולא בשום אמצעי אחר, והדבר שאנחנו צריכים לבקר הוא עצם קיום ההטרדה ולא את בחירתה של המוטרדת כיצד להגיב".
    נכון – האידיאל הוא שלא יהיו הטרדות בעולם,אין שום הצדקה שיהיו,אבל המציאות היא שיש הטרדות,תמיד יהיו כמה גברים חולרות שחושבים שמותר להם הכל, ולכן השאלה של אם ואיך להגיב היא לגיטימית לחלוטין.על אותו היגיון אנחנו יכולים לשאול למה מייצרים מערכות אזעקה לבתים ורכבים כשבכלל לא צריכות להיות גניבות.

    • 1. אני מתרשמת שאתה מתמם. זה יופי להוציא את המשפט הזה מהקונטקסט שלו ולצייר סביבו פרחים ופרפרים. כן, גם אני מאד מבסוטית כשמחמיאים לי.

      2+3. אני לא מציעה להגיב או שלא להגיב. כתבתי שעובדתית, זה לא תמיד עובד, כתבתי שלאמנות הפרטיות שלנו לגבי איך אנחנו היינו מגיבים אין שחר, ולכן אין הגיון בלבקר נשים שבחרו בתגובה כזו ולא אחרת.

      והאנלוגיה שלך פשוט לא נכונה. השאלה היא לא האם לייצר מערכות אזעקה או לא, אלא האם לשאול מישהו שביתו נשדד מדוע לא התקין אזעקה, או מדוע בחר סוג כזה ולא אחר.

  27. סתם הערה, הוספתי קודם קישור למכתב של סופרת הילדים אורלי מורג , הנה אני מוסיף אותו שוב :
    http://irrelevant.org.il/2010/11/30/3382
    מה שקומם אותי במכתב הזה היה הטון האגבי שבו היא כותבת 'אז הוא משך אותך לדשא, אז מה?'
    ובכן בר לב הוא ש-ו-ט-ר !!! הוא אמור להיות איש קשוח שמסוגל להתמודד עם עבריינים, מישהו שפושע אמור לפחד ממנו. אם אחד כזה בשעת לילה מאוחרת מושך אישה במשקל 50 קילו לדשא אז אני יכול בהחלט לחשוב על מצב שבו היא תקפא מפחד או תעשה חישוב קר שעדיף לה 'לתת לו' ולגמור עניין מאשר להפליק 2 סטירות לאדם שאמור לנצח עבריינים במכות וזאת בשעת לילה מאוחרת כשהיא לבד.

  28. מעולה! אפילו עדין מידי לטעמי, היה חסר הבהרות חשובות בנוגע לאלימות מינית ויחס לנשים וחבל שזה הופיע רק בדרך אגב.. ב"נ.ב".
    אבל כל הכבוד על הדברים חשוב להשמיע אותם!
    אני גאה ומצטרפת לכל מילה.

  29. […] אבל כאמור לא היה מחשב וון דר גראף ישתבח שמה כתבה פוסט כה מוצלח, שבאמת לא חשתי צורך לשחרר עוד קיטור אחרי שקראתי אותו. […]

  30. אהלן ונדר
    אני פונה בעקבות תגובתך לפוסט – העצומה לפיצוי מושמטים נפתחה באתר חדש, אם בא לך לחתום.
    http://www.atzuma.co.il/mushmatrights

  31. […] גופן והאשמת הקורבנות בתקיפה שלהן-עצמן. יזכור במיוחד את נציגותינו בכנסת המזלזלות באחיותיהן, שמאבקן העיקש הוא שהביא אותן למקום […]

  32. […] פוסט נוסף ומומלץ בנושא: ואן דר גראף, מכתב פתוח ליוליה שמ… AKPC_IDS += "40151,"; […]

  33. אכן, מכתב עוקצני, מילים כדרבנות!

    נסי בבקשה שהעובדות לא יבלבלו אותך. המאבק של הנשים האמריקאיות בעבור הזכות לבחור ולהבחר, היה כעשרים שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון, שבו היו כבר אז נשים נציגות. גם בבחירות הראשונות בישוב, נשים קבלו זכות בחירה למרות התנגדות החרדים.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: