פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 19, 2010

הרפתקאות ואנדר בארץ הבוידעמקלוץ

בפרקים הקודמים של הסאגה התעסוקתית שלי, התברר שמנכ"לינו, הלא הוא הואן-דר-ביג-בוס, מכר את חטיבת המכשירים הגדולים שעושים ביפ לחברה אחרת, וכן החליט להעביר את המחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף, הלא היא מחלקתי, לאזור ששמו מתחרז עם לזניה, סמוך לכפר הקטן בוידעמקלוץ. אני נמצאת בבוידעמקלוץ כבר שבועות מספר, וחייבת להודות: האוויר פה צח וצלול כוודקה חורטיצה*, שלא כמו באזור ת"א-ר"ג; מסביב שדות ירוקים ונעימים עד מאוד לעין; והמשרד עצמו רחב ידיים ושקט כמו קברה של אחותו הנשכחת של תות-אנך-אמון.

אם כל כך טוב, למה בכל זאת לא? הבעיה כולה מתחילה ומסתיימת בזה, שהתחבורה מפתח שמיקווה מכורתי לבוידעמקלוץ היא בלתי אפשרית בתכלית. כלומר אפשרית, אך בעייתית. לעת עתה, סוכם ביני לבין הודב"ב שאסע במוניות. ביום הראשון לנסיעה, כשעדיין לא ביקרתי בעצמי בבוידעמקלוץ, הנהג ואני ניסינו לאתר את המקום בדי-עמל ונכשלנו כישלון חרוץ. הרמתי חיש טלפון לבוס הישיר שלי: "אמור נא", כך אני לבוס, "מה הכתובת בבניין שבו נמצא המשרד, בעצם?" – "אין כתובת", כך הבוס, "הוא פשוט נמצא ליד השדה מחוץ לבוידעמקלוץ". – "אוקיי, אבל יש שם לרחוב, או שם של נקודת ציון אחרת, שיהיה מה להזין ב- GPS?" הקשיתי. "לא ממש", השיב הבוס בנימה יגעה. "לבניין עצמו קוראים 'בוידעמקלוץ סנטר', אבל אין שילוט ברור לשם ואין נקודות ציון". ובכן הבוס נשאר עמנו על הקו וכיוון אותנו דרך כפר בוידעמקלוץ עד שהגענו ליעד המבוקש: "סעו דרך רחוב החרציות, פנו שמאלה לתוך רחוב הקרציות, המשיכו מאה מטר ופנו ימינה לרחוב החמוציות, ואז תמשיכו עם העיקול הקטן בכביש לתוך רחוב הערגליות. ברחוב הערגליות יש המון באמפרים, ובסוף הבאמפרים, פנו שמאלה, וזה שם, בוידעמקלוץ סנטר".

נסענו בחרציות, פנינו בקרציות, המשכנו בחמוציות ובימפרנו** בערגליות, ואז נתגלה לעינינו המקום: בניין משרדים לתפארת, מרובה קומות ונוצץ-חלונות, שאפילו בריכה מזרקתית (או מזרקה ברכתית) קטנה מפכה לה בנועם בשעריו. והבניין, שדות ירוקים רבים סביב לו והוא נטוע במקומו כערגלית בטעם תות שדה באמצע מנת גורמה במסעדת פיוז'ן יוקרתית. "טוב, יום טוב שיהיה לך", מיהר נהג המונית להפטיר לעברי, ונסע לו בחזרה לציוויליזציה.

עברתי, בצעדים חששניים משהו, לצד המזרקה הברכתית המפכה בנועם, ונכנסתי לבניין. החילותי מחפשת את משרדנו החדש בין הקומות והמסדרונות, והתבלבלתי מעט בדרכי. לפתע ראיתי ארנב קטן ולבן, לבוש באפודה נאה, שולף מכיס אפודתו מכשיר כף-יד ומעיין בו בתשומת לב. "שיט", מלמל הארנב, "אני מאחר לפגישה עם מחלקת הרכש". ראיתי לפני הזדמנות שלא תחזור על עצמה.

"סלח לי", פניתי בנימוס לארנב, "אתה עובד כאן באופן קבוע?" הארנב תלה בי מבט חקרן. "פעם ראשונה שלך כאן?" אכן, הודיתי, אני מחפשת את משרד המחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף. "אה", חיכך הארנב באוזנו הקטיפתית, "הם רק עברו לכאן בשבוע שעבר, לא?" אכן, אישרתי בשמחה. אתה יודע איפה זה? "אני הולך באותו כיוון, בואי איתי", הציע הארנב והחווה בכפתו לכיוון המעליות.

"האמת", סח היצור הפרוותי תוך כדי צעידה, "שאם אני לא טועה, במחלקה למכשירים שעושים ציף עובדת בלוגרית בשם ואן-דר-גראף-אחותך. אולי את מכירה אותה?" וואו, התפעמתי, אתה ממש עוקב אחרי בלוגים?? "צ'מעי" – כך הארנב – "חייבים לצעוד עם הזמן, להתעדכן קצת, לא? יש לי גם טוויטר" – הציג בפני את מכשיר כף היד שלו – "זה קצת מבזבז זמן במשך יום העבודה, אבל חייבים להתרענן מדי פעם. אם כי אני חייב להודות שנמאס לי מהבדיחה הזאת של הסחים, זה מזכיר לי יותר מדי את טווידלדי וטווידלדם. יש דבר כזה, לנסות להיות מגניב ומיוחד בכוח ולהיות בדיוק כמו מישהו אחר", נאנח הארנב. "רגע, אז את מכירה אותה?" כחכחתי קלות בגרוני. "אמממ… זו אני, בעצם."

הארנב עצר כנטוע במקומו וזקף אוזניים בהפתעה: "באמת?? איזה קטע! אני חייב לומר, אני מאוד אוהב את הבלוג שלך, אבל הפוסט הזה על מושיק עפייה היה קצת לא בסדר". – "אה, אולי, אבל…" החילותי מגמגמת. הארנב קטע אותי בהנפת כף -"התכוונתי, שהיית צריכה להגיד בפירוש שהמוסיקה הזו מחורבנת והמילים ברמת פח זבל, ולא להתחיל להצטדק לפני כל מיני טוקבקיסטים בשקל עם תסביכי נחיתות מהגיהינום. ביקורת תרבות היא לא דבר פסול, ואפשר לחשוב שאת ואני לא חטפנו מספיק ביקורת על התרבות האירופאית-אשכנזית שלנו". בהיתי בארנב בחוסר אונים: "אתה אשכנזי?…" – "ברור", גיחך הארנב, "אבא בולגרי ואמא פולניה. ואני גם אוהב מוסיקה קלאסית. את חושבת שכל החברים הערסים של הדוכסית לא עושים לי את המוות על זה? הם רוצים ללכת להופעה של דודו אהרון, אני מעדיף ללכת ל'לה טרוויאטה'. נו, אז לא יורדים עלי שאני סנוב פלצן? שיירגעו כולם", החווה הארנב בבוז בכפו. "טוב, אבל לאנשים יש רגישויות", טענתי, "הם רואים ביקורת נגד ז'אנר בתרבות המזרחית כטענה לגבי נחיתות של מזרחיים…" – "שטויות במיץ גזר", סח הארנב וגירד בשפמו במרץ, "אני שונא שירי-עם בולגריים. אז מה, זה אומר שאני שונא את אבא שלי? או את עצמי?"

יש משהו בדבריך, הסכמתי עם הארנב. "אגב", חייך בן-שיחי השעיר מלוא הפה, "בתור יצור שעושה ציף, אני מאוד מעריך את הקטע של מכשירים שעושים ציף. אה, וגם לי יש מכשיר נוקיה כמו שלך" – הראה לי שוב את המכשיר – "עזבי אותך מבלקברי, סתם דרעק. למלכה הלבנה יש אחד כזה, כל יומיים בתיקון אצל המפטי-דמפטי. נו, אז איך מוצא חן בעינייך הבניין החדש?" – "אני קצת חוששת", אמרתי לו, "אבל לפי מה שהבנתי, אין ברירה וחייבים לקצץ בהוצאות על שכירת משרד, אחרת החברה לא תשרוד לאורך זמן".

"נו, זה בדיוק מה שקרה לנו", נאנח הארנב, "מה את חושבת, שאתם החברה היחידה שנשלחה לאמצע שומקום בשביל לחסוך בעלויות? חצי מהריבועים בלוח השח-מט של ארץ המראה כבר מושכרים לבתי-עסק, ועל החצי השני בונים איזה פרוייקט תואם-הולילנד. נתנו לו שם ממש מקורי", גיחך הארנב, "קראו לו 'וונדר-לנד'. הבנת? טוב, בענייני נדל"ן, מלכת הלבבות יותר גרועה מאולמרט. ואותה גם אי אפשר להעמיד לדין." האמת, נראה שגם אותו לא, ציינתי. "יש בזה משהו. את שנונה, את", פרץ הארנב בצחוק קולני והחטיף לי כאפה ידידותית על גבי.

תגיד – כך אני בסקרנות – מה עליסה עושה בימים אלה? היא גם משתתפת בתאגיד? "עליסה", צחוקו של הארנב הפך לממורמר, "היא זאת שמכרה אותנו מלכתחילה. מאחורי הגב שלנו, חתמה על עסקת מיזוג עם פייסבוק, לקחה את כל הכסף וגרה באחוזה מפוארת בריו דה ז'נירו. אנחנו נשארנו עם משכורות מינימום, בלי החזרי נסיעות ועם צוקרברג הבנזונה שתוקע את האף בעניינים הפרטיים שלנו. אין לו חיים, לחרא הזה. מה זה משנה לך למה אני לא רוצה לפרסם שאני אוהב את הסרט 'חלף עם הרוח' בפרופיל שלי?", התרתח הארנב, "אולי אני לא רוצה שכל העולם וגיסתו יידעו שהיה לי קראש היסטרי על קלארק גייבל בגיל 14? מה יש???"

פייסבוק באמת חארות, מיהרתי להסכים עמו, אבל לפחות יש לנו טוויטר כדי להוציא קצת קיטור. "אה, את מזכירה לי", אורו פניו של הארנב, רציתי לצייץ על זה בפורסקוור" – מיהר ושלף את מכשירו – "הנה: 'בבוידעמקלוץ, עם ואן דר גראף אחותך. היא באמת אוהבת מכשירים שעושים ציף'. הייתי מוסיף גם 'פייסבוק בני זונות'", הפטיר הארנב בנימה מתנצלת, "אבל בכל זאת, הבוסים שלי וכל זה. טוב יאללה, אני כבר מאחר לפגישה. הנה המשרד שלכם", אמר והצביע על דלת זכוכית נאה. איחלתי לארנב המשך יום נהדר, והוא קיפץ לדרכו כשהוא מקיש במרץ על הסמארטפון.

בשבועות שחלפו מאז המעבר, נהג המונית סיגל לעצמו כבר את יכולות הניווט בכפר בוידעמקלוץ, ואילו אני התרגלתי לעבודה בין שדות התלתן (או מה שזה לא יהיה) ולפכפוך המזרקה מלמטה. את הארנב הלבן לא פגשתי שוב, לצערי. אני מקווה שהוא ושאר חבריו לארץ הפלאות לא נמכרו בינתיים למפעל יזע בסין או משהו דומה.

 וייתכן שבכלל חלמתי את כל זה. או שהארנב חלם אותי?

* אין לי שום חיבה מיוחדת לחורטיצה דווקא, על פני סוגים אחרים של וודקה. רק ש"חורטיצה" נשמע משעשע להפליא. אני שוקלת לקרוא כך לחתולת החצר הבאה שלי ("חורטיצה! תפסיקי ללעוס את העציץ ובואי לאכול" וכו').

** מלשון "במפרים", כמובן. קצת דמיון, אנשים.


Responses

  1. התביעה כבר בדרך! ברור שדמותו של הארנב מבוססת עליי!

    א.מאותו מוצא בדיוק (איך ידעת?)
    ב. תמיד מאחר
    ג. מעריץ את ואנדר

    • ד. גם לך יש אף רוטט וזנב כמו פיסת צמר גפן? 🙂

      • האמת , את לא יודעת כמה את צודקת… (הסתכלי בדוא"ל שלך).

  2. הארנב הזה, עושה לי קווץ' בלב מרוב שהוא מתוק.

    • ארנבים. תמיד גונבים את ההצגה.

  3. פוסט משובח מהרגיל, אכן מעלה חיוך על פני האנשים שתקועים כאן בארץ המראה (אבל לנו יש ברכה עם "דגים" בתוך הבניין).

    • מה זה אומר, "דגים", עם מרכאות? שאלה דגים מפלסטיק?…

  4. אוי…את פשוט נהדרת. אחד הכי טובים שלך מתוך רשימה ארוכה של פוסטים נהדרים. אני פשוט בוכה מצחוק. תודה תודה תודה.

    • לשירותך תמיד 🙂

  5. אגב, מזכיר קצת את זה:

    http://cafe.themarker.com/post/106934/

  6. מצוין!

  7. אני אישית מעדיפה ערגליות ממולאות בתמרים

    • יש ערגליות עם תמרים? חשבתי שיש רק במילוי אדמדם המכונה "תות" ומילוי חום המכונה "שוקולד"…

      • בטח שיש!

  8. מעולה! 🙂 איזה כיף לבוא בסוף יום ארוך ולהתחיל את עדכוני הרידר עם הרשומה הזו 🙂

  9. יש ! הואנדרית מכה שוב.
    ובפוסט ואנדרי טיפוסי.
    יש ימים טובים לפעמים, אל תגידו.

    • תמיד מדהים אותי מחדש איך הפוסטים שאני חושבת שהם הכי אזוטריים מתקבלים בברכה. הבנתי את המסר: יותר אזוטריקה, יותר ארנבים. check 😉

  10. לי היה פעם שכן עם כלב בשם 'קוניאק' שהחליף את 'וויסקי' הפוינטר שהלך לעולמו כך ש'חורטיצה' זה כבר למביני עניין.
    בכל אופן לי היה פעם כלב בשם 'מותק' שהלך לאיבוד כשאבא שלי טייל איתו, אבא חזר ואמר לי ללכת לחפש אותו
    'אבל אתה איבדת את מותק' התרעמתי
    'כן' ענה לי אבא בכעס 'ואני ספגתי כמה מבטים מוזרים כשהלכתי פה בשכונה וצעקתי "מותק מותק" אז עכשיו אתה תחפש אותו' .

    • מצחיק, אני קראתי לכלב שלי סבא, בדיוק בגלל זה..
      די משעשע לצעוק סבא בוא! לא סבא! וכל מיני כאלה… 😉

  11. המצב בלזניה (בחברה שמייצרת סוכריות קטנות בכל מיני צבעים) לא הרבה יותר טוב

    • אני לא מכירה מספיק את העסקים באזור – אנחנו מתכוונים לעדשים צבעוניות?…

  12. אוי, אני כל כך מאמצת את "בימפרנו" (ברשותך, כמובן)

    ואסףר – באופן מחשיד גם הנתונים שלי עונים על אותם קריטריונים, מלבד העובדה שהארנבון ככל הנראה זכר הוא (אבל ג'נדר זה לחלשים)

    • לכי על זה. אהבתי את "ג'נדר זה לחלשים" 🙂

  13. הארנבון הזה הוא הדבר הכי חמוד בעולם. שווה לגמרי לנסוע לבוידמקלוץ אם מסתובבים שם דברים כאלה.

    • ארנבונים נראים כמו יצורים שתוכננו להיות חיות מחמד. גוש פרווה מתוק ונעים לליטוף. יפה מצד האבולוציה שדאגה שיהיו לנו כאלה 😛

  14. עם הדיסלקציה שלי גם ככה את רוב משחקי השמות אני מפספסת, אז תהיתי אם בוידעמקלוץ אמור לרמז על משהו אמיתי או שאני אלך להתחבא בפינה עכשיו…

    ממש נהנתי מהפוסט. עמוק יותק מהרגיל ואני ממש אוהבת פרודיות עליסה. well done 🙂

    נעה – ג'נדר זה בהחלט לחלשים.

  15. לא חלמת. ברור שלא.

    איזה כיף שאת עובדת בבוידעמקלוץ. אבל בכל זאת, אני שמעתי על מקום אחר – בוידעמפלוץ – ששם הביג בוסים מתאפיינים בכזו נדיבות שהם מרשים לעובדים שלהם להביא את הקפה ותחליף החלב של עצמם לעבודה ולממן בעצמם את הנסיעות שלהם… הם אפילו מאפשרים להם לעבוד 10 שעות בלי לנשום יותר מחצי שעה באמצע וכל זה בלי שהעובדים ייאלצו לקבל תשלום על שעות נוספות חס וחלילה… הפינוק שולט שם…
    אבל אל תקנאי – בוידעמקלוץ עדיין נשמע די חלומי…

    חוץ מזה, תודה על עוד פוסט נפלא!!

  16. אה, וכמובן בבויידעמפלוץ אני לא עבדתי – אף פעם….

    • אנשי בוידעמפלוץ עוד ישלמו על מחדליהם. אל תדאגי.

  17. יו, איזה פוסט יפה.
    בטח משמח לדעת שאפילו עד למחוז בוידעמקלוץ הנידח הגיע שימעך (ככה כותבים את זה? יש דבר כזה שמעך בכלל?).
    וחורטיצה זה באמת שם מאוד מצחיק. בשבועות הראשונים ששמעתי את הפרסומות (זו הייתה תקופה ששמעתי תוכניות בוקר כמעט כל בוקר) חשבתי שזה אולי טיזר לשובם של הרומנים לארץ נהדרת או משהו. לא נשמע לי אמיתי שמישהו יביא לארץ מוצר שזה השם שלו ומישהו אחר יזמין אותו בקול רם (וסליחה מיוצאי רומניה/בולגריה/מרכז כרוב ותפוחי אדמה אירופאי כלשהו שנפגעו, אתם נהדרים).

    • באמת חבל שאני לא שותה אלכוהול. הייתי שמחה לשתות חורטיצה, ולו בשביל הזכות לומר שאני שותה חורטיצה 🙂

  18. בצל-השוטר פגשת אריה.
    בבוידעמקלוץ פגשת ארנב.
    אני מכריז בזאת על פתיחת ההימורים לגבי החיה הבאה שתפגשי ושם המקום בו זה יקרה; הזוכה המאושר יזכה בפדיון כל הכרטיסים, לאחר ניכוי עמלה מזערית של לא יותר מ-90%, לכיסוי הוצאותי.

    האם זה יהיה עצלן בפרוזדורי "התחרה הפגזית החלשה" בת"א ?
    האם זה יהיה ג'ירף בשדות התותים של העיירה הציורית חולון, אי שם בין מחלף הפקק לשדרות האגזוז ?
    או שאולי תפגשי חמישיית זאבים שעונים לשמות "רן", "דרה", "ילה", "אייס קיוב", ועוד אחד שלא עונה לשם "איזי אי" כי הוא מת, בערבות קומפטון-רבתי? מעניין מה יהיה להם להגיד על הטרולים.

    תחזיקי מעמד, ואנדר יקרה. כל מקום עבודה הוא זמני וברגע שמתגלה כמה שוחד שילמו כדי להקים את הבנין, עוברים למקום הבא מאימת מבקר המדינה. המחלקה שלך מוזמנת לשכור משרדים בבנין החדש שהוקם מול חלוני, מעט דרומה מפתח-שמיקווה בואך חירבת נבלט.

    וכל זמן שאת בבוידעמקלוץ, בינות התלתן ומרפאות השיניים, שאפי מלוא חזה אוויר מזגנים כפרי והמשיכי לכתוב לנו.

    • התגובה שלך כל כך פואטית, שלרגע עמדה דמעה בזווית עיני. תודה על ההשקעה…

  19. מקסים ומשעשע עוד יותר מכרגיל.
    עליסה זה נהדר.

    אבל בניין המשרדים היה צריך להיות נטוע במקומו כשרימפ ממולא בשר סרטנים באמצע פיתה עם פלאפל בדוכן בשוק, ולא כערגלית בטעם תות שדה באמצע מנת גורמה במסעדת פיוז'ן יוקרתית.

    • אני מבינה שיש פה לובי חזק לערגליות. זה הזמן להציע למסעדות הגורמה לשלב ערגליות במנות המיוחדות!

  20. עכשיו אני רוצה ארנב. יופי ואנדר.

    • נו, ומה רע בארנב? אמץ לך חבר פעוט, וקרא לו ג'ורג'. או יוסי. או צלופחד. משהו כזה.

  21. פוסט משובח למהדרין, שאפו! וגם שמפו אם צריך.

    • שמפו זה תמיד טוב. רצוי הרבל אסנס.

  22. ברוכה השבה. את עושה לי חשק לכתוב פוסטים בטון אחר. אולי אני גם אתחיל יום אחד… אוהבים אותך!

  23. נו, גם כשבאים באיחור נהנים מהפוסט הזה. במיוחד אם סוגרים איתו את הלילה 🙂

  24. לארנב יש טיעון די חלש לדעתי ["אני שונא שירי-עם בולגריים. אז מה, זה אומר שאני שונא את אבא שלי? או את עצמי?"].

    אדם בהחלט יכול לזלזל או לסלוד מהתרבות של הוריו. במקרה זה הוא כנראה ינסה להתאים את עצמו לתרבות בה הוא נמצא, ולהתרחק מזו שעל ברכיה גדלו הדורות הקודמים במשפחתו. ועדיין זה סוג של אתנוצנטריות.

    אני לא אומרת שכל מי ששונא את מה שקרוי "מוזיקה מזרחית" שונא מזרחיים. אני כן אומרת שדבר כזה יכול להיות מופנה כלפי עצמך, במובן מסוים, כפי שיש נשים שוביניסטיות. אני לא אקבל טיעון כמו "שטויות, זו לא שנאת נשים, אני חושבת ככה ואני אישה. אז מה, אני שונאת את עצמי? את אמא שלי?"

    נעמה

  25. […] הדבר לפני שנים רבות, כשעוד עבדתי במחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף באזור הבורסה ברמת גן. היה זה יום גשום וסוער. ציר […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: