פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 8, 2010

תפוס אותה, קח אותה, אנוס אותה, רצח אותה

הפעם, חברות וחברים, אני מכה על חטא. בחיי. תמיד חשבתי שמוסיקה מזרחית, מה שנקרא אצלנו "זמר ים תיכוני", היא מוסיקה חדגונית, רדודה, רועשת, המונית ומעצבנת, שמוצמדת למילים ברוטאליות ושטחיות ומבטאת עילגות, אינפנטיליות ותת-תרבות. לא עוד, אנשים טובים, לא עוד. מושיק עפיה – הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף – פקח את עיני.

החל הדבר בידיעה הזו בטמקא, שלכדה את עיני אתמול. מסתבר שמר עפיה הוזמן לשיר ממיטב יצירותיו בפני קהל החוגגים בכיכר רבין לרגל שמחת תורה, ופגע אנושות בציפור נפשו של הקהל. החוגגים, שהיו דתיים למדי, מטבע הדברים, לא אהבו את תוכן שיריו של הזמר: השירים עסקו בין היתר במנהגי החיזור של גברים אחר נשים ובמרקם העדין של מערכות היחסים בין המינים. נסקור לדוגמה את הלהיט הענק מבית היוצר של עפיה, המכונה "תפוס":

"תפוס תפוס תפוס / תסובב לה את הראש / תנסה אותה לכבוש / קח אותה לזרועותיך ותראה לה מי הבוס. / תפוס אותה חזק / כמו שהיא אוהבת / ככה היא נגנבת /  ותראה שהיא נותנת את הנשמה."

עכשיו, מי שמתבונן בשיר הזה מנקודת מבט ביקורתית רגילה, עשוי לחשוב שמדובר בפזמון אגואיסטי, שוביניסטי ואגרסיבי. אך לא הוא! ברור לחלוטין שהשיר הזה נכתב כמבע אירוני ומודע לעצמו, מעין הצבה של מראה חושפנית וחסרת פשרות בפני החברה, כדי להוקיע את האלימות נגד נשים ולהתריע מפני הנזקים המנטליים שיוצר עידוד היחס המחפצן (כלומר, ההופך את האישה לחפץ) של גברים כלפי נשים. הדובר, הלא הוא עפיה, פונה בלעג אל הגבר המתעלל ואומר לו: "תראה עד כמה אתה עלוב. הלא אתה משליך את עצמך על האישה ומנסה לכבוש אותה בכוח הזרוע, משל היית נמר פראי בסוואנה והיא היתה הטרף הניצוד. אם תתפוס אותה חזק ותסובב לה את הראש, ברור לחלוטין שהיא תתן לך כל מה שתרצה, כי היא תפחד שתהרוג אותה אם לא. הבוז לך, תוקף שוביניסט נתעב!"

שיר נוסף של עפיה, בשם "תן לה", ממש נכנס ללא חת וללא משוא פנים בעובי הקורה, ומתמודד עם אחד הנושאים הכאובים והטראגיים ביותר שכל אמן יכול להעלות על דל קולמוסו – אונס. הטרדות מיניות, התעללות מינית ומעשי אונס כבר הפכו לשגרה יומיומית בחברה הישראלית, ועפיה אינו חושש לצאת חוצץ נגד התופעה הפסולה מכל פסול ונגד הנורמות המאפשרות אותה. ראו נא את הפזמון האינטנסיבי והנוקב הזה:

"תן לה, תן לה בכפיים / תן לה את השמיים / שתרגיש אותך חזק / תן לה, תן לה מלמעלה / תן לה מה שבא לה / תן לה בענק"

דמיינו את הסיטואציה הבאה. חבורה של גברים עומדת מסביב לבחורה אחת – להלן, הנאנסת – ואחד מהם עומד לבצע בה את זממו. הגברים האחרים מעודדים את האנס במעשיו, וזו בדיוק הסצינה שעפיה כה מיטיב ללכוד במילים החודרות והמדויקות הללו. "תן לה בכפיים" – כלומר, הידיים שמחזיקות את הנאנסת ומרתקות אותה ארצה. "תן לה את השמיים" – היא שכובה על גבה ומבטה מכוון השמיימה. "שתרגיש אותך חזק" – זו הזקפה של האנס, כמובן. "תן לה מלמעלה" – האנס השוכב מעל הנאנסת. "תן לה מה שבא לה" – הסברה הרווחת בקרב אנסים, שהאישה "ביקשה" או "רצתה את זה", ולמעשה אמרה "לא" אך התכוונה ל"כן". "תן לה בענק" – פה המשורר ממש יוצא מגדרו כדי להביע את שאט-נפשו מהמעשה הנורא והנפשע. הוא פונה אל האנס באמירה "אתה חושב שזה אומר שיש לך זין ענק, זה שאתה מרתק בחורה ארצה וחודר אליה בכוח? כן כן, כולנו לועגים לך ולגבריות המאותגרת והפתטית שלך, שאינה זוכה לאישור אלא במעשי כיבוש בכוח הזרוע בלבד! האגו המנופח שלך אינו אלא בלון ריק מתוכן, ואין לך כל זכות לקרוא לעצמך גבר, אם כל מה שאתה יודע לעשות הוא 'לתת לה' בכוח! בן בליעל, חרפתך זועקת השמיימה!"

אודה ואתוודה, כה נרעשתי מהגילוי של סוג חדש ורענן זה של שירת מחאה, שמיד רציתי לנסות את כוחי בז'אנר. פניתי אל חשבון טוויטרי הנאמן, המכונה גם "צייצן", והצגתי בפני חברי הצייצנים את המחווה הבאה למושיק עפיה, פרי עטי:

"קח אותה / מעך אותה / צבוט אותה / קוט אותה / קפוץ אותה / פלוץ אותה / יאללה יאללה יאללה"

אלא שהשיר היה בעל נופך ראשוני ובוסרי למדי, ובכן כמה צייצנים התגייסו לעזור לי לשפץ מעט את הסגנון ולכתוב שירים בעלי אופי מתוחכם יותר. ירון, למשל, הציע את הפזמון הבא:

"שבור לה ת'מפרקת /היא סתם מתפנקת / אותך היא משגעת / מותר לך לגעת / עשה בה אהבים / ומוות לערבים/ טי-נה-ניי"

שכמובן מצטיין ברהיטות ובתחכום הרבה יותר מהניסיון הראשון שלי. בשלב זה, כבר החילותי לתפוס את העניין, ובעזרתו האדיבה של צייצן נוסף, יאיר, כתבנו את השיר הבא:*

"סתמי, סתמי, סתמי, כי את כבר לא דומה / לזו שהתחתנתי איתה, נשמה / פעם היית שאפה, היום את בהמה / אם רק אתן לך כאפה, תהיה לי נחמה"

פזמון: "החיים סבבה אם לא יהיה אותך / אשרוף לך את האוטו ביום הולדתך" (כן, זה מתחרז)

עם התוצאה הזו, כבר יכולתי לומר לעצמי שיש בידינו להיט מנצח. אם למי מקוראיי יש קשרים עם מלחינים או מפיקים כלשהם, אשמח להביא את היצירה לכלל גמר ופרסום, כדי להשתתף במאבק לשינוי פני החברה הישראלית ולתרום לצמצום התופעות של אלימות, מילולית ופיזית, כלפי נשים. אני רק מקווה שאף אחד לא ייקח את המילים הללו כפשוטן ויחשוב שיש כאן קריאה לאובייקטיביזציה של נשים, או רמיזה שהן נחותות בצורה כלשהי מגברים ויש להתייחס אליהן בהתאם.

כי, הרי, גם עפיה לא התכוון מילולית למה שהוא אמר, כל ה"קח אותה, סובב לה את הראש, מלוק לה את הצוואר, תכניס לה, תראה לה מה זה…" זה הכל באירוניה.

כלומר, זה נאמר בקריצה. אף אחד לא באמת חושב שצריך או שמותר להתייחס לנשים בצורה כזו… לא?…

שיט.

*יאיר כתב את הרוב, ועימו התודה. כאמור, אני עוד צריכה להשתפר בכתיבת הפזמונים המורכבים הללו.


Responses

  1. ענק! ענק! ענק!
    אגב, את "תפוס תפוס" "גיליתי" כבר מזמן וסברתי שאם ביאליק היה חי עוד נגיד 5-10 שנים, הוא בטח היה מגיע לרמה הזו.
    שמעתי את השיר ביוטיוב כדי לעמוד בדייקנות על הפואטיקה, ומאז "אתה שפופרת" מציע לי עוד שירים של עפיה. נכון שיפה מצידו?

    (אגב, את יודעת שנהיית להיט בפייסבוק, נכון?)

    • איך נהייתי להיט בפייסבוק? עוד לא הקלטתי את השיר 😉

  2. הרי ידוע שהן מבינות רק כוח. לא סתם יש חפיפה עצומה בין הז'רגון הצבאי הישראלי לז'רגון היחסים הישראלי.

    • אמת ויציב, ותלי-תלים של מחקרים נכתבו על כך. ובצדק רב. שפה אלימה מובילה לאלימות פיזית.

  3. מעולה :))

  4. נהדר. אם כי אני חייב לומר שלמרות הקליטות של "יום הולדתך" (אם יסולח לי על היומרה לתרום את השם לשלאגר הפוטנציאלי הזה), כבר כתבו את זה קודם. "ניגון עתיק" של אלתרמן עשה את זה (אם כי לא בעברית כל כך יפה), ובמידה פחותה במעט גם "זמר שלוש התשובות" שלו (שמציג את העניין מהזווית השניה).

    • יש אמת בדבריך.
      לכן רבים קוראים חשיר הזה, שיר האישה המוכה.

      • גם "אנקש" של אלכסנדר פן.

    • "זמר שלוש התשובות" הוא סוג של רפש בעיני, שיר סמרטוטים קלאסי. ל"ניגון עתיק" אני עוד נותנת קרדיט, כי כפי שציינה מישהי אחרת כאן בתגובות, אלתרמן ידע היטב להביע כבוד ואהבה לנשים בשיריו. אצלו אני יכולה לקרוא מבע שהוא באמת סוג של אירוניה. יחד עם זאת, גם מהשירים הללו לא נחסכה ביקורת, ובצדק.

      • אני רוצה בבקשה להתקומם. מדובר בשני שירים מופלאים בעיני. שירה לא צריכה בהכרח להתאים למוסר ולמה נכון לעשות. מדובר בשירים שמתארים מערכות יחסים קשות- אבל מערכות יחסים שיכולות להיות קיימות במציאות, והם עושים את זה כל כך טוב שכל פעם שאני שומעת אותם אני מצטמררת. איך אפשר להשוות את זה לקשקושי החתונות של מושיק עפיה וחבר מרעיו?

      • באופן כללי אלתרמן תיאר מצד אחד גברים קנאים באופן טוטאלי, ומצד שני עד כמה הקנאה הזו הרסנית למערכת היחסים("מה נותר לו לאיש החושך/המצעק עוד אישתי אישתי"). אני חושב שהשיר הכי מצמרר מהתחום הזה שקראתי/שמעתי הוא "וידוי" של אלכסנדר פן.

  5. ציפורלה כבר התייחסו ל"תפוס". בקטע הקצר שלהם, הזוג הנשוי רוקד לצלילי השיר הזה.
    (ספוילר)

    הוא מסובב לה את המפרקת, היא צונחת לרצפה, הוא בורח.

    • מעולה 😀 אני באמת חייבת לראות את זה בהזדמנות.

  6. אשכנזיה.

    • ועוד פולניה. תארי לך.

  7. […] This post was mentioned on Twitter by Edva Lotan, H. B. Hoffman. H. B. Hoffman said: פוסט חדש בנושא הזמר המזרחי, לבקשת הקהל: תפוס אותה, קח אותה, אנוס אותה, רצח אותה https://vandersister.wordpress.com/2010/10/08/rape_her/ […]

  8. אני מתחילה להתחרט שאני לא עוקבת אחרי אנשים בטוויטר. כבר מזמן לא התרגשתי ככה משירה. ממש נפלה איזה דמעה קטנה מזווית העין.

    • לשירותך תמיד, יקירתי.

  9. אני חושש שפספסת העניין לחלוטין. עפיה לא כותב בהתבוננות אירונית על היחסים בין המינים או על משמעותו הנזילה של המגדר בתרבות ובחברה. הכתיבה נובעת מתוך נקודת מבט תיאולוגית מעודנת. כוונתו בשיריו היא לייצג את היחסים בין עם ישראל לשכינה – ריקוד עדין של אהבה וחמלה, שלעיתים נופל בו טון צורם, אך תמיד בא על מקומו בשלום. כמו ב"שיר השירים", זוהי אלוגריה תמימה שאין בינה ובין יחסי המינים כלום, אלא רק יצוג של מערכת יחסים ארוכה ומורכבת בין העם לאלוהיו. חג שמח.

    • חבל שאין כאן לייק (או משיש ואני עדיין לא יטודעת איך להפעיל, רק היום נרשמתי).
      בכל מקרה קבל אגודל למעלה.

    • אוטו פוקוס, אני עפר לרגליך. צודק לחלוטין, פספסתי את הרובד הנוסף והמרתק הזה בשירה. יישר כוח!

  10. התוכן כה דומה לשירי ההיפ-הופ הנודעים לשמצה, שמחפצנים נשים בדרך דומה ובאנגלית קלוקלת ובמקצבים מאיימים באופן דומה.

    היפ-הופ, בדומה לזמר המזרחי, בא ממשלב אוכלוסיה שהודר ומודר. מעניין שהתוצאה דומה ביחסה לנשים.

    Truly, woman is the nigger of the world.

    • קבוצות מדוכאות בחברה חייבות למצוא קבוצות מדוכאות עוד יותר מהן, כדי שלא ירגישו את מעמסת תסביך הנחיתות. גם אצלנו, האשכנזים מפלים נגד המזרחים, המזרחים שונאים את הרוסים, הרוסים מזלזלים באתיופים וכן הלאה וכן הלאה. הנשים הן תמיד אנדרדוג, כברירת מחדל.

  11. מצויין, מצחיק, עצוב וחשוב. ובאמת, מעבר גם לדאחקות, צריך להתחיל באמת לצאת נגד הטקסטים המכוערים, הפרימיטיביים, העלובים והגרועים הללו. הגיע הזמן.

  12. "סקו בין היתר במנהגי החיזור של גברים אחר נשים ובמרקם העדין של מערכות היחסים בין המינים."

    אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה כל כך מצחיק….

    כתיבה מדהימה. אני חושבת שצריך לקחת את הפוסט הזה וללמד אותו בבתי ספר.

    • אבל אני סתם אשכנזיה גזענית ששונאת מזרחים, את לא יודעת?… 😉

      • לא, את לא. אני מכירה אותך. אני חושבת גם שתופעת השינאה המיותרת בין מזרחים לאשכנזים דהתה מאוד בשני העשורים האחרונים. מי שעדיין 'שם' – טוחן מים.

        הלוואי שהשינאה שקיימת בין יהודים לערבים ובין חרדים לחילוניים תדהה ותעלם כמו שקורה עם האשכנזים והחרדים.

        היום כל כך התערבבנו שרובנו ממילא גם וגם. אני חושבת – כך להרגשתי לפחות – שהפוסט שלך לא דן באשכנזים ובמזרחים – אלא בהעדפות אמנותיות ומוזיקאליות – וכמה שזה נשמע אירוני – גם ספרותיות – וכן – אני מתכוונת לגמרי ברצינות.

  13. ציטוט מלפני 25 שנה, כהמחשה שהמציאות עולה על כל דמיון:

    מספיק עם זה ודי
    איתי זה לא כדאי
    קיבלתי כבר ממך
    לחץ דם גבוה
    שיגעת אותי כל כך
    עם הענטוז שלך
    איני יכול יותר בך שלא לנגוע.

    אני זוכר, כשהשיר הזה יצא, כתבה די נרגזת באיזה עיתון (בטח "הארץ", כי זה מה שהיה בבית אז) ברוח די דומה לשלך I(אבל הרבה פחות שנונה). ללמדך שאין חדש תחת השמש ועולם כמנהגו נוהג.

    • שירים שוביניסטיים ומיזוגניים אינם דבר חדש. ברם, נדמה שהעילגות שלהם הולכת ומתגברת. אני תקפתי את עפיה כי הוא הדבר שקיים כרגע; אם השיר שאתה מצטט היה מופיע באותה כתבה, גם הוא היה נתון לביקורת. אני לא עושה הנחות לשירים ישנים יותר כי הם יותר טובים, רק כי הם פחות נמצאים בכותרות.

      • דווקא כל כך אהבתי בזמנו את 'שיר המענטזת'. אני לא חושבת שכל ביטוי של משיכה מינית הוא בהכרח שוביניזם. מותר גם היום (וגם אז) לגבר להתלהב מבחורה… כמובן ש"תן לה בכפיים" זה משהו אחר לגמרי – הסיטואציה שזה מעורר אצלי לפחות – מחרידה.

  14. אני לא בטוח שזה קשור אבל מי יודע מאיפה הגיעה לעברית המילה 'חתיכה' לתאור אישה יפה?

    • אני לא יודעת, אבל זה בטח עדיף מהחלופה של שני העשורים האחרונים.

    • סביר להניח שזה פועל יוצא של השוואת נשים לסוגי מזון באופן כללי. חתיכה, במשמעות של משהו טעים שיש לאכול.

      • "חתיכה" זה תרגום מילולי מערבית של המילה شَقْفَة ("שאפה" – חדי העין בוודאי רואים שבערבית זה נכתב עם ק אחרי הש', אבל בלהגים מסוימים היא לא נשמעת).

      • הופה. הנה למדתי משהו. תודה!

      • אני תמיד חשבתי שזה הגיע מ"חתיכה הראויה להתכבד בה"…
        אחלה פוסט.

      • אכן, במשמעות piece of ass בעגה האמריקנית.

        לגבי שאפה, הייתי בטוח שזה מלשון "לראות" או "לצפות", כמו במטבע הלשון הערבית המוכרת "שופו, הביטו וראו"

  15. And if you got a gang of niggaz,
    the bitch would let you rape her
    She likes suckin' on dicks,
    and lickin' up nutz
    And they even take de broomstick
    at the butt
    Just to say that she did it
    with a rapper
    But the pussy was more fishy
    than red snapper
    get it all baby ..
    "what you want me to do with it?"
    don't matter just don't bite it
    she swallowed it ..
    suck this dick for daddy
    she swallowed it ..

    ציון 8.8 בפיצ'פורק שלכם, אגב

  16. אני מזכירה גם את:

    "תגידו לה שיש בחור שמבקש
    להיות האיש הכי קרוב אליה
    תגידו לה שאם היא לא תסכים
    אני הולך כאן לנצח."

    • כאמור, שירים שובינסטיים הם לא דבר חדש. כרגע עפיה על הכוונת. זה היה יכול להיות כל משורר אחר באותה רוח.

  17. את מלכה, פשוט מלכה.

    • תודה רבה. כתרים מעוצבים היטב יתקבלו בברכה 😉

  18. אני חושבת שעפיה צריך לקחת אצלך שיעורים.

    • למען האמת, אני מפחדת ממנו. אדם שמתייחס בצורה כזו לנשים הוא לא אדם שהייתי רוצה לבלות איתו שום פרק זמן שהוא.

  19. גדול!
    אף פעם לא הבנתי כלכך לעומק את השירה המזרחית, תודה!

  20. 1. מאמר גזעני, לתפארת המונח גזענות. נוטלים טקסט של אדם אחד, ומשליכים ממנו על קבוצה שלמה – "המזרחים". אם עפיה שר את המילים האלה, חזקה שכל יתר אחיו לז'אנר, לצבע, לגזע, משתמשים במילים דומות. הצתת התבערה הגזענית – כרגיל אצל גזענים – נענית מיידית במדורת התלהבות מתחת. שרוף אותם.

    2. הכותב משתמש בתחבולות דמגוגיות שקופות: נוטל טקסט יחיד, וכותב "ניטול *לדוגמה*", כדי ליצור רושם שיש רבים נוספים. כך הוא הגזען: טול אחד, השחר את האחרים. יהודי אחד = עכברים רבים. בטקסט השני והאחרון, ננקטות תחבולה נוספות: השמטת יתר הטקסט (כדאי לקרוא ולצטט את כולו). והשיא – הוספת כתיבה "משעשעת", אלימה, שהיא כביכול המשך הגיוני לטקסט המקורי: "גם עפיה לא התכוון מילולית למה שהוא אמר, כל ה'קח אותה, סובב לה את הראש, מלוק לה את הצוואר, תכניס לה, תראה לה מה זה…' זה הכל באירוניה". למלוק, לשבור את המפרקת, לשרוף – הכותב ויתר הגזענים מנצלים את ההזדמנות כדי להפוך את המקור (הבעייתי כשלעצמו) למפלצת. טקסטבוק של גזענות.

    3. כעיטור, נעשה שימוש בטריק הישן והמשעמם ביותר בספר – כתיבה מתחכמת ומתעליינת על טקסט פשוט. ניתוחים ספרותיים כביכול, לטקסט רחוב. ניתן לעשות את זה על מרבית הטקסטים בפופ הישראלי, אבל למה להיות ישר אינטלקטואלית (עלק אינטלקטואליות), כשהמטרה היא להצית?

    4. יושר אינטלקטואלי – לא, בסיסי בלבד – היה מראה שציטוטים כאלה, ותקיפים פי כמה, ממלאים את הפופ. העולמי – המטאל, ההיפ-הופ, אפילו הפופ של אמטיוי שמבוצע ע"י נשים – וגם הישראלי "הלבן". מאלתרמן, "תעבור קנאתי שותקת, ותשרוף את ביתך עליך", ועד אריק ברמן: "את טעם נרכש, את כמו בירה, כמו סיגריות, כמו קפה… כמו אז שרציתי ולא הסכמת שננסה פעם אחת אנאלי. לא צחקתי בובה, זה הדבר האמיתי". מי אמר אישה היא בובה ולא קיבל.

    אבל יושר כלשהו הוא לא המטרה כאן, אלא הסתה גזענית לשמה. נוכח התגובות הצוהלות מתחת, היא הושגה לגמרי לא רע. בראבו.

    • NWA יקר, יפה שבחרת לך שם כשמה של אותה חמישיה מופלאה מלוס אנג'לס.
      אני לא יודע אם שמת לב, אבל הטקסטים של NWA וממשיכי דרכם מאז ומעולם היו שנויים במחלוקת, ויותר נכון לומר שהם נכתבו על מנת שיהיו שנויים במחלוקת. הרעיון היה לעורר פרובוקציה, להפנות את תשומת הלב למשהו "רע" על מנת להבדיל אותו מהנורמלי. ההגדרה "מבע אירוני ומודע לעצמו, מעין הצבה של מראה חושפנית וחסרת פשרות בפני החברה" – שמופיעה למעלה – היא הגדרה מדוייקת של גנגסטה-ראפ.
      במקרים מסויימים (למשל אמינם) היו הרבה תגובות חריפות לטקסטים, אבל בסופו של יום לכל היה ברור שלא מדובר בקריאה לאלימות, אלא ההפך.

      לצערי במקרה של מושיק עפיה זה לא כך. טקסטים מטומטמים, תסלח לי, שאין מאחוריהם שום אמירה. זה לא רק אצלו, כמובן, רוב המוסיקה ה-"ים-תיכונית" המודרנית היא כזו; ומדובר בתופעה חדשה, שלא היתה קיימת אצל זוהר ארגוב ובועז שרעבי. אני באמת מציע לך לשמוע קצת מוסיקה מזרחית לפעמים.

      אף אחד לא מייחס את התופעה הזו לגזע, ובטקסט של ואנדר לא מופיעה המילה "מזרחים" – רק אצלך. כבן למשפחה "מזרחית" בעצמי, אני מאוד שמח שיכולתי להשתתף – ולו במעט – בכתיבת הפוסט המצויין הזה.

      • יאיר, אתה רציני? "אף אחד לא מייחס את התופעה הזו לגזע"?

        בוא נגולל יחד אל פתיחת המאמר והצהרת הכוונות שלו:
        "תמיד חשבתי שמוסיקה מזרחית, מה שנקרא אצלנו "זמר ים תיכוני", היא מוסיקה חדגונית, רדודה, רועשת, המונית ומעצבנת… לא עוד, אנשים טובים, לא עוד. מושיק עפיה – הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף – פקח את עיני".

        מה אנחנו מבינים, יאיר? מוסיקה מזרחית איננה רק חדגונית ורדודה וכו' – מוסיקה מזרחית היא מה שמבטא מושיק עפיה. (בטקסט שמייד ניכבד אל פרטיו, ונצמיד אליו דברים שלא נאמרו, ונבקש מהאחרים להוסיף ולהקצין אותו).

        האם אנחנו מסונכרנים? ההגנה שלך על כותב המאמר יפה ברמה החברית, שקרית ברמת המלים.

        אתה מוסיף חטא על פשע ומשתמש בטריק גזעני ידוע – לטפול על "אחרים", בני אותו גזע, אותה אשמה – בלי פירוט עובדות.

        בוא נגולל ביחד לתגובה שלך:
        "לצערי במקרה של מושיק עפיה זה לא כך. טקסטים מטומטמים, תסלח לי, שאין מאחוריהם שום אמירה. זה לא רק אצלו, כמובן, רוב המוסיקה ה-"ים-תיכונית" המודרנית היא כזו…".

        עכשיו, למה כוונתך? שהרבה מזרחים נגועים בטקסטים מטומטמים? אם כן, בסדר. שיהיה. גם הרבה ישראלים אחרים, מקרן פלס ועד רוני סופרסטאר, מתמחים בטקסטים אוויליים. גם הביטלס ירום הודם כתבו, "היא אוהבת אותך, כן, כן, כן".

        אבל המאמר מדבר על משהו חמור הרבה יותר מטמטום-לשמו: הוא הופך את מושיק עפיה, וכל ה"מוסיקה המזרחית", לחממת-טקסטים של מעודדים לאונס (ולרצח, ולשריפה, ולשנאת ערבים).

        זו גזענות. זהו שקר. זו טפילת אשמה חמורה במיוחד, על ציבור עצום של אנשים. חלקם אולי אוהב טקסטים מטומטמים – איש מהם לא מעודד לאונס ולרצח.

        האם אנחנו מסונכרנים, יאיר?

    • 1. כותב המאמר היא כותבת. דהיינו ממין נקבה.
      2. המאמר לא התייחס אפילו פעם אחת ל"מזרחים" והגזענות היא בעיני המתבונן, לא הכותבת (שהיא ממין נקבה).
      3. מושיק עפיה הוא זמר מאוד פופולרי בז'אנר, אי לכך הוא בהחלט מצייג את הז'אנר.
      4. הפוסט הזה אינו מאמר אקדמי ולכן אינו נדרש לבצע מחקר מקיף ולהביא מבחר דוגמאות של השירה המזרחית. הוא בגדר אובזרבציה בלבד, וככזה, הוא לגיטימי.
      5. כפי שכבר ציינתי בתגובות קודמות, שוביניזם קיים מאז ומעולם בספרות ובשירה. אם היית טורח/ת לקרוא פוסטים אחרים בבלוג, היית יודע/ת שאני מגנה תופעות של שוביניזם בכל מקום שבו הן צצות. הפעם, המטרה היתה עפיה. כל דברי הנאצה נגדי אינם משנים את העובדה שהטקסטים שלו אכן שוביניסטיים.
      6. השימוש החוזר ונשנה שלך במילה "גזע" מעבירה צמרמורת בגווי. הפוסט הזה עוסק בז'אנר פופולרי של שירה. לא בקבוצות של בני אדם. מי שהפך את העניין לדיון על גזע, הוא לא אני.
      7. זכותי המלאה לא לאהוב סוג מסוים של שירה/ספרות/קולנוע/אוכל וכו', כפי שזכותו המלאה של כל אחד לעשות כן.
      8. לגבי השפה הגבוהה של הפוסט: שוב, אם היית טורח/ת לקרוא פוסטים אחרים בבלוג, היית רואה שזו השפה שלי וזה הסגנון שלי לאורך כל הדרך. אין לי כוונה להנמיך את המשלב שלי כדי לדון בשירתו של מושיק עפיה, או כל נושא אחר.
      9. לגבי הפיסקה אחרונה, העוסקת בטפילת אשמה: זהו בבל"ת. לא טפלתי שום אשמה על ציבור של אנשים. כן העליתי את הטענה – שלא ניסית בכלל להפריך, כלומר טענת שלא לגופו של עניין – ששירה מהסוג הזה מעודדת ומציגה כלגיטימית את האלימות נגד נשים.

      זו התגובה האחרונה שלי בעניין, כי אין לי כוונה להתווכח עם האשמות מגוחכות ונטולות בסיס בבלוג שלי.

  21. נ.ב. מה שעורר אותך לכתוב, כמו שאת מציינת במאמר, הוא ידיעה ממוקדת ב-mynet מלפני יומיים.
    לעומת זאת, בטוויטר שלך, רגע אחרי מקרא אותה ידיעה, נכתב:
    "שוקלת לכתוב פוסט על הטמטום, השוביניזם והעידוד לאונס שיש בשירה המזרחית, אבל זה בערך כמו לכתוב פוסט על זה שכדור הארץ סובב סביב השמש".

    רגע: זה ידוע מאז ומעולם (=הדימוי המחוכם על כדור הארץ) – או שזה נובע מהידיעה האחת והספציפית שקראת ב-mynet?

    מלים אחרות: היה בך רצון לטנף את המוזיקה המזרחית, והמזרחים בכלל, מאז ומעולם. "מאז החל כדור הארץ לסוב על צירו". אאוריקה: נמצא הגרוש מתחת לפנס, העפיה שיאפשר את זה.

    מאמר מחפיר, על הנאמר בו, על המשתמע ממנו, ועל נסיבות היווצרו – ואחר כך תלכו להפגין בשייח ג'ראח למען זכויות וכו' (אה כן, באותה נשימה את מוסיפה "שנאת ערבים" לשלל התכונות של המזרחים).

    איזו בדיחה איומה.

    • אבל הכותבת מתחילה את הפוסט בסוג של גילוי נאות, ומצהירה כבר בהתחלה שהיא לא סובלת את המוסיקה הזו וחושבת שהיא דבילית ורדודה. היא לא מתכחשת לזה שיש לה עמדת מוצא, והיא לגמרי לא מתחסדת בעניין הזה, ואפילו לא מנסה לייצר ארשת "מאוזנת". את/ה כותב/ת שהיא עושה שימוש ב"תחבולות דמגוגיות" ו"טריקים" ונדמה לי שאת/ה מייחסים לכותבת כוונה להוביל איזו התפכחות המונית ביחס למושיק עפיה או ביחס למוסיקה המזרחית. לא נראה לי שזו המטרה. זה בלוג, והוא הבמה שלה להביע את דעתה – ותהיה מוטה ולא "מאוזנת" ככל שתהיה. במקרה של עפיה, היא מוצאת רובד נוסף, שהוא כבר מעבר ל"סתם" דבילי ורדוד, אלא בעייתי בגישה שלו לנשים, כפי שהיא נחשפת במילים שלו. רוצה לומר – היא בכלל לא מנסה לתרץ את הסלידה שלה מהמוסיקה המזרחית, אלא מגלה עוד סיבה לסלוד מאחד הביטויים שלה.
      זה שזה קיים גם אצל אלתרמן, ברמן ואחרים לא מוכחש פה בשום צורה, אין אפילו השוואה אליהם. גם אני מתעבת את "זמר שלוש התשובות", אבל לפחות אלתרמן נותן לי גם את "פגישה לאין קץ" וכותב שורות מדהימות שהולמות לי בין הרקות ומעלות דמעות בעיני ברגע, כמו "סופי דרכים המה רק געגוע", אז הבעייתיות שלו נתחמת לפן אחד, שאני אמנם מבקרת בחריפות, אבל לא מכתימה לי את האיש כולו. היחס שלי אליו מורכב יותר, אפור יותר. במקרה של עפיה ושאר יצירתו המוזיקלית, וחלק ניכר משאר המוסיקה המזרחית, מבחינתה של הכותבת – ואני מרגישה כמוה, אם לא אכפת לך (ואישית אני מוכנה בלב שלם להוסיף גם את ברמן המתבכיין ויוני בלוך מדושן-העונג, בכיף) – אין שום ערך מוסף אחר. "מעבר" ליחס מבזה כלפי נשים ישנה בעיקר עוד עילגות מביכה ורדידות (שני המאפיינים שנימנו כאן שאני מזדהה אתם יותר מכל). בניגוד לאלתרמן, זה לא סיפור מורכב בכלל, לא אפור, אפילו לא קצת, אלא הרבה יותר דיכוטומי מזה (ורק בגלל שברור לי שאם הייתי כותבת "הרבה יותר 'שחור-לבן' זה היה נטען במשמעויות גזעניות אני מוותרת על הניסוח, למרות שזה לגמרי לא העניין פה, אבל נו, שוין).

    • מוזר, אבל אני לגמרי מסכימה איתך. יש פה הכללה עצומה ומיותרת. אבל האם זה לא אמור להיות בלוג עם הומור? האם לא ייתכן שהפוסט הבא ינתח את המילים המהממות של הג'ירפות או של משינה?

    • מיכל עשתה את זה הרבה יותר טוב ממני, אז נשאיר את העניינים איפה שהם.

      לגבי האמירה הנוגעת לשייח ג'ראח: מעולם לא הייתי שם, אבל זה כמובן לא מפריע למגיב/ה לנקוט באותו סוג של סטריאוטיפיזציה שהוא כל כך מחפיר בעיניו/עיניה.

  22. השירים הללו באמת מייצגים משהו אפל בנפש האדם; אבל למרות ש"צרת רבים – נחמת טיפשים", זו לא פעם ראשונה או אחרונה.

    סרטים, למשל, מלאים באלימות פיזית ומילולית כלפי בני אדם בכלל, ולא רק כלפי נשים. גם שירי ראפ קוראים לפעמים לאלימות ולשנאת חינם – כמו הראפר קפלטון, ש"שיריו" מלאים בקריאות לרצוח הומואים.

    כל שנותר הוא למחות ולהחרים את היוצר.

    • אכן. אבל תסכים איתי שנשים הן מטרה מאוד נוחה ומאוד נפוצה לחיצי ההסתה האלה.

  23. אח, איזה כיף לקום בבוקר לכזה פוסט 🙂

    • ולקפה חם?… 😉

      • הבוקר זה דוקא תה. מצד שני, יום ראשון. חופש.

  24. NWA – זה ממש נראה כאילו אתה קורא את המשפטים האי-זוגיים ומדלג על המשפטים הזוגיים.
    חבל, גם הזוגיים יפים.

    הייתי מצטט פה מהתגובה שלי רק את המשפטים שלא קראת, אבל זה חסר פואנטה – ממילא לא תקרא אותם גם הפעם (או לפחות חצי מהם).

    לילה טוב וד"ש לאייס-קיוב.

    • אוהב תגובות כאלה. תגובה בלי ציטוט, בלי נימוק מבוסס, עם בדיחה (ככה).
      חלומות פז וד"ש לסיינט לולה.

      • Niggers With Attitude יקר, אתה מתקרב בצעדי ענק למחיקת תגובותיך. יש לי אורך רוח גם כלפי מי שמתקיף אותי ואת הטקסטים שלי בלהט, אבל יש גבול גם לסבלנותי. כולנו הבנו שהבלוג הזה לא מוצא חן בעיניך. אתה ממש לא חייב לקרוא בו.

  25. כותבת נהדר… אהבתי

    • תודה רבה 🙂 וברוכה הבאה!

  26. כמדומני שיא העילגות נשבר עוד אי שם בשנת 2002 עם:
    אתה תותח
    אין אין עליך
    מתה עליך
    אתה הגדול מכולם

    ללמדכם שגם כשמדובר בשיר "אהבה" לגבר הבעיה היא העילגות – ולאו דווקא אלימות כלפי נשים…
    וביחיאת, תקשיבו למילים של ריהאנה החדש, למשל (רוד בוי), ותבינו שכמו תמיד כשמדובר בתרבות פופ אנחנו עוד נחשבים סופר-שמרנים.

    • אני לא חושב שזה טקסט עילג בכלל. זה טקסט ישיר ומפרגן, של אישה לגבר שלה. הלוואי וכולנו יכולנו להתבטא בפרגון כזה לפעמים.

      • רון, אני חייבת לומר שכאן אני חצויה. אני לא בטוחה אם זו עילגות או גם כן סוג של מבע אירוני. אם אני לא טועה, שמעתי בזמנו ראיון עם שרית חדד שבו היא אמרה שהשיר נכתב בהומור, כהבעת תודה, עבור האמרגן או המנהל שלה. אז אני עוד נותנת לה חצי קרדיט…

      • שלא לדבר על זה שיש לה את הלהיט "יאללה לך הביתה מוטי" אחד השירים הכי פמיניסטיים בזמר העברי:

        צא החוצה תתייבש בשמש
        לא רוצה אותך כאן בדירה
        כל מה שהיה בינינו אמש
        התהפך להיות פתאום נורא.
        אני חשבתי שיהיה גן עדן
        אתה חשבת שתפסת גל
        וצריך לקשור אותך בחבל
        אחרת אתה לא נאמן בכלל.
        היתה לנו אהבה קצרה
        אבל אתה הפכת לצרה.

        יאללה לך הביתה מוטי
        שלום ותודה
        ואל תתקשר אלי
        אני לא עונה
        אם תקרא לי מלמטה
        אני אקרא למשטרה
        אז תשיג לך חיים
        כי אין לך ברירה.

        אני אשלח את הדברים שלך בדואר
        לחברה שאתה תמצא שבוע הבא
        מלבאס אותי אתה עשית תואר
        כמו פארוק שאין לו עבודה.
        את הלב שלי נתתי כמו ניתוח
        ואתה דחית את ההשתלה
        ואם שנינו נדבר פתוח
        אז לך אין זכות לומר מילה.
        היתה לנו אהבה קצרה
        אבל אתה הפכת לצרה.

        יאללה לך הביתה מוטי…

  27. טוב.. נתחיל בזה שכרגיל – ואנדר את אמנית הכתיבה המדהימה ביותר שיכולתי לתאר לעצמי.
    עכשיו אני יכול להמשיך.. זה אחד הפוסטים החזקים, המצחיקים-אך-עצובים-אך-נכונים שקראתי לאחרונה.

    ואני חייב כמה מילים ל-NWA – ראשית, אני חייב להודות שאתה חייב לעבוד על חוש ההומור שלך. הוא לא מפותח דיו. אני חושב שעד אז, כדאי שתפסיק להגיב בבלוגים. אני רציני. בבקשה – תניח את המקלדת, ותן למבוגרים לעבוד.

    אבל אם בכל זאת החלטת לעשות זאת – בוא אני אענה לך, כדי שתהיה "מסונכרן": רוב רובה של המוסיקה הים-תיכונית, ערסית, ערבית, יוונית או איך-שלא-תחליט-לקרוא-לה היא נוראית. היא מתבססת בעיקר על שוביניזם טהור. הז'אנר הזה חי ובועט בעיקר בנשים.

    הטקסטים הרדודים – ואם אתה מתעקש, אני ממש לא מדבר רק על מושיק עפיה, אלא על רוב זמרי הז'אנר ה"מודרניים" – גורמים לי להבין מאיפה הנוער שואב את השפה שלו היום, וחבל. זה אמנם לא המקור היחיד – יש גם תכניות טלוויזיה רדודות, אבל זה בהחלט מספק נקודות מבט רבות על מה שקורה בקרב אנשים שאשכרה שומעים את המוסיקה הזו.
    אני משתמש במילה "שומעים" – כי ברור בהחלט שאף אחד ממי ששומע את המוסיקה הזו, לא באמת מקשיב לה. כי אחרת חלק גדול מהזמרים שם היו מואשמים ממזמן בהסתה לאלימות כנגד נשים.

    ידוע לי שאני מסתכן פה – אבל כן – גם הביטלס היו מטומטמים. רוב הכתיבה שלהם וגם המלודיות שלהם היו פשטניות להכעיס. אני אישית לא ממש אוהב אותם.
    אבל הם לפחות דיברו על אהבה, לא על אלימות. לעומתם, אין בטקסט של עפיה שום דבר שנוגע לאהבה, אלא אם כן אתה מדבר על כך שמילים כאלה היו יכולות לדובב סרט פורנו-אונס מצוי.

    עד כאן אנחנו 'מסונכרנים'? כי אם זה קשה לך – אתה מוזמן לעצור עכשיו. בכל זאת, יש פה מילים גדולות, ארוכות, ושלא קשורות לזקפה או לדרך כלשהי "לתת לה".

    אבל אם אתה מתעקש – בוא נמשיך:
    אם אתה כל כך אוהב את המוסיקה המזרחית, אני מניח שאת המעט שעליך לדעת (ואני מצטער שאני מודע לכך – תאמין לי) הוא שעפיה כותב ללא מעט זמרים אחרים, כמו משפחת פרץ לדורותיה. אז כן – מושיק עפיה בהחלט מייצג את הגועל נפש שיש היום בז'אנר. עצם העובדה שהוא כל כך מצליח עם הטמטום הזה, היא נשגבת מבינתי.

    תבין – אין לי שום דבר נגד מזרחים. ההיפך, כמה מחבריי הטובים ביותר וגו'.
    אני אפילו אוהב לשמוע את בועז שרעבי, בשיריו היותר ישנים, וגם לאלי לוזון ואביהו מדינה יש כמה דברים לא רעים. אבל אין שום קשר – שום קשר! – בין המוסיקה ההיא למוסיקה שאתה מגן עליה היום.
    וד"א – גם את אריק ברמן אני לא אוהב מי-יודע-כמה. הוא לא פחות שוביניסט מכל אחד מה"עפיות" או ה"פרצים" למיניהם.

    אז NWA – לך עשה שיעורי בית, וכשתהיה מוכן לתשובה רצינית למה שכתבתי לך, אתה מוזמן לענות. אני מקווה שנתתי לך "מספיק דוגמאות". אם אתה רוצה עוד – יש לי בשפע. רק זרוק בקשה לכיוון הזה. אני שואב הנאה מלגרום לאנשים שאוהבים את המוסיקה הזאת, להתפתל כשהם מקבלים את העובדות לפנים…

    • הביטלס דווקא כן כתבו על אלימות: עץ נורווגי, פטיש הכסף של מקסוול, נוסי על נפשך.

      מעבר לכך, אני מסכים עם כותבת הכתבה.

      • לגבי הביטלס, הערה: Run for you life הוא השיר השוביניסטי והמיזוגני ביותר שלהם בכל הזמנים. בראיון שנערך איתו, ג'ון לנון אמר שאם יש שיר שהוא מתחרט על הכתיבה שלו, זה השיר הזה. הוא בפירוש הביע חרטה על השיר ועל עידוד האלימות שעשוי להשתמע ממנו, גם אם הוא נכתב במקור בהומור.

        כשמושיק עפיה יביע חרטה על הרמיזות לאלימות שיש בשירים שלו, הוא יקבל ממני את מלוא ההערכה. איכשהו, יש לי תחושה שעוד חזון למועד.

  28. אביתר בנאי- אקדח

    תשכבי על הרצפה בארבעים מעלות מאה אחוז לחות
    למה פוחדת אני לא יעשה לך שום דבר רע
    רק דלת נועל ושקט לא לדבר
    חולצה שלך תני לי ביד אסחט הזיעה ואקרר פני
    שמלה נגזור במספריים נזהר שלא לשרוט לך את העור
    חם לי מר לי תיכף נתחיל לשחק
    תני לי את היד שלך
    נקשור אל הפסנתר
    ומשחקים משחקים
    ביני ובין הרצפה את מוחה דמעה
    הגוף צחק הגוף צעק שוב שקט והשעון נשמע כמו אנחה
    נגבי את האף פתחי את הפה אני בא עוד פעם
    משחק אחרון ודי
    אקדח קטן מהכיס נוציא ונדרוך
    כדור אחד קצר בשקט
    גוף הופך גופה
    כולם בוכים, כולם בוכים
    אמא שלך בוכה אני רוצה את אמא שלי

    אני חושבת שהנק' שלי ברורה

    • דוגמה קלאסית לשיר אירוני ומודע לעצמו. זו הנקודה, כן?

      (גילוי נאות: אני לא סובלת את המוסיקה של אביתר בנאי. עניין של טעם)

      • לא לא הבנת את הנק'.נכון שזהשיר אינטיליגנטי להפליא ומודע לעצמו אבל אין זה מכסה על כך שמתוארת בשיר סיטואציה של אונס והשפלה של נשים אל תחשבי לרגע שאלימות נגד נשים באה לידי ביטוי רק בשירים מיזרחיים ואל תתני לשירה האינטיליגנטית להטעות אותך. זו הכללה גזענית. אלימות נגד נשים היא מכה של בני האנוש ללא הבדל של דת גזע ומין.

    • שוב – אלימות נגד נשים היא מסורת ידועה וארוכת שנים בספרות ובאמנות. אלא שבביטויים קודמים שלה, נערכו כבר מחקרים על גבי מחקרים שהציפו את הבעייתיות הזו אל פני השטח. בשירים שהם אירוניים ומודעים לעצמם, הביקורת כבר מובנית. אני לא מוצאת שביב של הביקורת הזו בדוגמאות שסקרתי כאן.

      ברור שעפיה הוא לא היחיד, וברור שהז'אנר הזה הוא לא היחיד. אבל הוא הז'אנר העומד למבחן בפוסט הזה. להגיד ש"יש עוד כאלה" לא מנקה אותו מאשמה.

  29. שטויות.

    אני רואה ברשימה הזו פחות בעיה של גזענות אנטי-"מזרחית"; בין השאר מפני שמה שמכונה "שירי מוסיקה מזרחית" או "ים תכונית" – לא ממש בצדק, אבל ברור למה הכוונה, ואפשר לדלג כאן על הדיון הטרמינולוגי – זה באמת זבל נחות מבחינה תרבותית ואמנותית, בעיקר ובפרט הטקסטים.

    העניין הוא שהרשימה הזו היא סתם קשקוש יומרני מגוחך וקלישאי, מאוד צפוי, ממש לא מצחיק, כלל לא מתוחכם, קל עד כדי גיחוך לכתיבה, וגם ממש לא משכנע בהתייחסות המגוחכת והמופרכת שלו לשיריו של עפיה שהובאו כאן. אפשר וראוי פשוט לצחוק בלעג לדברי השבח הטפשיים שמעתירים כאן המגיבים, כאילו מדובר במי יודע איזו פנינה. נו, באמת – בכיתה ז' כתבנו דברים ממין זה, בערך ברמה הזו. כל המתפעלים מהסגנון ה"שנון" והמגניב בעיני עצמו רק מעידים על התפתחותם הלא גבוהה ביותר.

    וכאמור – "תפוס" ו"תן לה" הם רק שירי פלסטיק נמוכים טיפוסיים במשקל נוצה. אין שם לא אלימות ולא חפצון ולא עמא. סתם בלבול ביצים לא מעניין.

    • אז מה שאתה אומר זה שהפוסט לא מצא חן בעיניך, אני לא מוצאת חן בעיניך והמגיבים האחרים לא מוצאים חן בעיניך. הבנו.

      תגובות נוספות ברוח הדברים הללו, שמגנות אותי ואת יתר הקוראים, יימחקו. ביקורת לגופו של עניין היא לגיטימית. תקיפה של אנשים באופן אישי היא לא לגיטימית. לא בבלוג הזה, בכל אופן.

  30. אהבתי, ושיתפתי בפייסבוק

  31. שלא לדבר על:

    • נתאי, גם כאן נשפכו תלי-תלים של מילות ביקורת על השיר הזה. בפירוש כבר הצביעו על הפוטנציאל המזיק שלו ועל השקפת העולם המאוד שוביניסטית שהוא מייצג, גם אם בקריצה. היום זה באמת כבר לא מצחיק אף אחד, ומשתמשים בזה כדוגמה ל- State of mind של אנסים.

  32. NWA, התגובה האחרונה שלך נמחקה במלואה, לא בגלל התוכן שלה, אלא בגלל שפנית אלי בשמי הפרטי. נכון שאפשר למצוא את הפרטים האישיים שלי, אם מחפשים וחופרים, אבל כאן בבלוג יש להתייחס אלי כואנדר בלבד. הוצאת אנשים מארון האנונימיות בניגוד לרצונם, גם אם זו אנונימיות מוגבלת, היא מעשה שלא ייעשה ונוגד את האתיקה האינטרנטית. יתר על כן, זה מחזק את תחושתי שאתה מחפש להתקיף אותי אישית. על כן התגובה נמחקה.

    • אכן, אם כבר דיברנו על אלימות ואיומים נגד אנשים בכלל ונשים בפרט, האדון היקר הגזים.

      מצד שני, יש דוגמאות של זמר ימתיכוני של זמרים אשכנזיים שאפשר לרדת עליו ובטח שירה לא-ימתיכונית שלוקה ברדידות ושוביניזם שאפשר לרדת עליה, רק כדי לאזן. אני סקרן אם מישהו יקים צעקה במקרה כזה.

      מה שמזכיר לי את האבסורד בתגובה האיסלאמיסטית בכל פעם שמישהו בתקשורת האמריקנית טורח להגיד חצי מילה מכלילה על האיסלם כמעודד אלימות, ומיד יוצאת דרישה לפטרו תחת איום של פיגוע כלשהוא.

  33. צריך להמשיך ולהוקיע גילויי שוביניזם אלים ומסית כלפי נשים – גם כשזה חלק מתרבות ההמונים (עפיה, ברמן, יוני בלוך ושות'), וגם שמוצאים את זה אצל קלאסיקנים כמו אלתרמן ופן, כבודם במקומם מונח.
    אותי, למשל, 'אותלו' של שקספיר תמיד מילא יותר מסתם אי-נוחות מסויימת – ואם התיאטרון העירוני שלי יחליט מתישהו לכלול אותו ברפרטואר, אני אבטל את המינוי. (זכותי!)

    • נתי, עם כל הכבוד לעקרונותיך, שיקספיר זה לא עפיה. אתה יכול להדיר רגליך מאותלו או להפגין לפני הבאים להצגה, אבל אני לא חושב שלבטל את המנוי זה צעד הגיוני ומדוד. אצל אמא שלי באולם האירועים יש 4-6 חתונות בשבוע ולא פעם מופיעים שם גדולי הזמר הימתיכוני שהוזכרו לעיל ועוד, אני לא הולך להחרים את אמא שלי או את האולם ההוא (אבל אני מאושר שאף אחד מחברי המתחתנים לא העמיד אותי בפני הדילמה של להזמין אותי לחתונה שבה ישיר עפיה, כי הייתי נאלץ לפגוע בחבר)

      • אחלה רעיון – אם חבריי המתחתנים יזמינו את עפייה זה יהיה נחמד. כלומר, יחסוך לי את הסאגה של החתונות.
        העובדה שאני נתי בחורה ולא בחור כנראה עושה את ההבדל – מטבע הדברים אנחנו הבנות יותר רגישות לעניין המיזוגני, אז קצת קשה להתייחס לזה רק ברמה העקרונית/תיאורטית/מופשטת. וחרם צרכנים ממש לא נראה לי בלתי הגיוני או מדוד – הזכות לקבוע איך אני מבלה את זמן-הפנאי שלי כמו גם הזכות לבחור את תכני הבידור/תרבות עליהם אני מוכנה לשלם מתקציבי הדל גם ככה – נראית לי זכות יסוד בסיסית בחברה המערבית מודרנית (לא?) זה כמובן נהיה קצת קשה יותר ליישום אם הפרנסה של ההורים מעורבת כמו במקרה שלך. (למזלי הטוב אף אחד אצלנו במשפחה לא שחקן בתיאטרון הצפון…)

        אבל הארגומנט שביקשתי לחדד טוען שאם אתה מבקר תרבות המונים פופולארית (שגם ככה רדודה ולא מתיימרת ליותר מדי עומק בתכנים שלה) כדאי שתאזן את זה עם התייחסות לאותה מיזוגניה/אלימות נגד נשים כשהיא מופיעה אצל הפוסט-מודרניסטים היותר עמקנים כביכול, (או סתם שטחיים ורדודים אבל אשכנזים, כמו שציינת), או כמו אצל קלאסיקונים מזהירים ( כמו שייקספיר, אוסקר ווילד וכו').
        וגם אין שום סיבה לעשות הנחות ליומרות מדעיות בעבר ובהווה שתופרות שינאת נשים ישנה וטובה לתוך עאלק 'כלים מדעיים' מודרניים.
        (נכון, זה מייגע, זה בלי סוף, אבל מישהו חייב מידי פעם להתייחס לזה..)

    • נתי – ראי תגובתי למעיין. כמובן שיש שפע של דוגמאות אחרות; אך אצל שייקספיר, ויילד או כל מי שמייצג עבורך את הקאנון של הספרות המערבית, כבר נעשה הניתוח והועלתה הביקורת. אני באופן אישי כתבתי בתואר השני עבודה סמינריונית על ייצוגים של דמויות נשים בספרי "טרזן" של בורוז – עוד סוג של קלאסיקה קאנונית. למה ששירים של עפיה, סרנגה, פרץ וכולי, לא יעמדו לאותו המבחן?

      (אגב, אם את חושבת שהפלאתי מכות מילוליות בעפיה, היית צריכה לראות את העבודה על "טרזן". שם אפיינתי את בורוז במשיכה מינית חייתית לגורילות ובנטיות הומוסקסואליות מודחקות)

      • ואנדר – כנראה שאני לא מתנסחת מספיק ברור, לרגע לא טענתי כי אין לבקר (ובחריפות ככל שניתן) את עפייה, פרץ, אריק ברמן ויוני בלוך עם סרנגה בדיוק כפי שמגיע להם.
        הבעיה ביחס לתרבות היותר 'עילית' – היא מן הסתם יותר אצלי. אני מגיעה ממקום קצת מיושן ופרובינצליאלי וגם יותר רחוק בזמן (אופס, הגיל) בו מרצות שקראו לעצמן 'פמיניסטיות' לימדו אותנו אפדייק, פיליפ רות (וכמובן שייקספיר ופרויד) בלי שום ביקורת או מודעות למיזוגניה המוסווית או הגלויה שישנה שם. וזה בעצם לא היה כל כך מזמן וגם כיום אני רואה סביבי אנשים (בעלי תארים) שנוח להם לעצום עין ולהתעלם, וכאן המקום להגיד לך שאת עושה את העבודה כמו שצריך וקיפ אפ דה גוד וורק..

        ועוד דבר. יש פה מצב, איזה דיקטטורה מנטלית או איך לקרוא לזה שמונעת מאיתנו לבקר עניינית וכמו שצריך את הזמר המזרחי. כי כשאתה אשכנזי אתה בכלל פסול לעדות (גזען, אלא מה). ואם אתה חצי מזרחי (כמוני) או מזרחי שלם כמו הרבה מידידי שבמקרה לא מחבבים מוסיקה מזרחית עכשווית או יש להם ביקורת עליה – אומרים לך שאתה משתכנז.
        אתה מנסה להסביר שהיו כאן פעם שרעבי ואביהו מדינה: ומיד מסבירים לך כמה אתה אליטיסט מתנשא ומתחזה למרוקאי. אמרת שלמה בר והברירה הטבעית ונהיית סנוב סמולן ואומו מזדיין עם ערבים בשייך ג'ראח… ככה שזה לגמרי לא פשוט בכלל להתחיל העביר כאן ביקורת…

  34. נהניתי כרגיל.

    קראתי את כל התגובות והתפלאתי איך אף אחד לא מצא לנכון להזכיר את השיר הבא (שאני יוצאת מנקודת הנחה שהוא אירוני מומדע לעצמו, אם כי אף פעם לא בדקתי את הנושא):

    בחורה מבית טוב צריכה להיות יפה,
    ולשתוק הרבה
    בחורה מבית טוב צריכה להיות תמימה,
    ולשתוק הרבה.
    אם תגלי לו מה בליבך,
    אם תשאלי אותו למה ואיך,
    אולי יקום הוא וילך,
    אל תדברי על טבעת.

    יש חגיגה אומרים בעיר מסיבה
    אומרים ההיא התחתנה
    חגגנו עד אור הבוקר
    יש לך סיבה ההוא הולך וזה בא
    גם לך תהיה חתונה
    אומרים שבעל זה אושר

    רק האחד יקשיב לך הוא המיועד
    רק האחד יבין אותך הוא שלך לעד
    הוא יקח אותך ותיסעו מכאן
    אל העיר הגדולה אל החופה אל הגאולה

    בחורה מבית טוב צריכה לדעת לבשל
    ולשתוק הרבה
    בחורה מבית טוב ילדים צריכה לגדל
    ולשתוק הרבה.

    • כן, הוא שיר אירוני.

  35. בואי נבחן את שירתו של מר עפיה בעין שנותנת לו מעט יותר קרדיט:

    תן לה, תן לה בכפיים / תן לה את השמיים / שתרגיש אותך חזק / תן לה, תן לה מלמעלה / תן לה מה שבא לה / תן לה בענק

    זהו שיר מלא כבוד לנשים: מחא לה כפיים ותן לה את מלוא התשואות. תוריד בשבילה את השמיים ותעשה עבורה את הבלתי-אפשרי, אם רק תבקש. העבר לה את עוצמת תחושותיך, כדי שתרגיש אותך היטב. תן לה להיות מלמעלה, או שאתה תהיה מלמעלה – מה שרק בא לה. תן לה בענק. שיר עם הרבה פרגון ונתינה, שרק צרות עין יכולה לפרש אותו כמו שפירשת.

    והשיר השני: "תפוס תפוס תפוס / תסובב לה את הראש / תנסה אותה לכבוש / קח אותה לזרועותיך ותראה לה מי הבוס. / תפוס אותה חזק / כמו שהיא אוהבת / ככה היא נגנבת / ותראה שהיא נותנת את הנשמה."

    לתפוס משמעו גם להבין, לא רק ללפות באלימות. כנ"ל לגבי לסובב ראשים. גם לנסות לכבוש זה פשוט לנסות לזכות באהבתה – זה כבר ביטוי סטנדרטי לגמרי, אין לו קונוטציות אלימות.
    בשורה הבאה אומר עפיה "קח אותה לזרועותיך ותראה לה מי הבוס". ומיהו הבוס? כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו – אבל לי נראה שאם המחזר מנסה לזכות באהבתה של המחוזרת, ותופס אותה כמו שהיא אוהבת – כלומר בהתאם לרצונה – אז די ברור שהוא מבהיר לה שהיא הבוס ולא הוא. ואם הוא אכן יחזר אחריה, ימלא את רצונה, ויכבוש את ליבה – היא תיתן לו את הנשמה.

    חבל שעינייך טחו מלראות את המסר הפמיניסטי הרענן שבשירתו של מר עפיה. מצד שני, אם תראי דברים כהווייתם – על מה תתעצבני בבלוג?

    (ובמאמר מוסגר, פעם נהניתי הרבה יותר מהכתיבה שלך. לאחרונה נראה שאת מחפשת בכוח דברים להתעצבן עליהם כדי שיהיה לך על מה לכתוב, ואת שופכת עליהם קיתונות בלתי פרופוציונליים של כעס. אני מאוד מקווה שהסיבה היא שפשוט את לא נתקלת בחייך במספיק דברים מעצבנים, ומאחל לך שכך יהיה גם הלאה – גם אם לי, כקורא בבלוג, זה עולה בפוסטים פחות מוצלחים).

    • דני, אני בעד כמה שיותר סוגים של ניתוחים ליצירות אמנות. בהחלט ייתכן שיש יסוד גם לניתוח שלך. אם כי הייתי חושבת שזה צריך להיות "תראה לה מי הבוסית", לא?

      לגבי המאמר המוסגר: אי אפשר לרצות את כולם. יש שאוהבים פוסטים מסוימים ויש שלא אוהבים. הבלוג הזה מאופיין בעיקר כ"הבלוג שלי", כלומר הבלוג שבו אני יכולה, נניח, להתעצבן, אם זה מה שמתאים לי באותו רגע. לגבי דברים מעצבנים: אם אתה חושב שלא נתקלתי בחיי במספיק דברים מעצבנים, עצובים, קורעי-לב וטראגיים, הרי שלא קראת פוסטים קודמים בבלוג. או שפשוט לא אכפת לך. וגם זה מותר.

      • רק כדי להבהיר, לגבי המאמר המוסגר: קראתי הרבה פוסטים קודמים, ואכפת לי. אפילו אכפת לי מאוד. אני יודע שנתקלת כבר בחייך בהרבה דברים – החל מדברים מציקים וכלה במצבים שאני שמח לא לדעת איך זה להיות בהם. רציתי רק לקוות בשבילך שאת כבר לא נתקלת יותר בדברים קשים ומטרידים באמת, ולכן מצליחה להתעצבן מזוטות (באופן יחסי, כמובן).

  36. אחד הפוסטים הכי משובחים אי פעם עלי אדמות לעולם ועד נגעתי באדום

    • "נגעתי באדום" 😀 מעולה…

  37. מאמר על מוזיקה מזרחית, מזרחים, מזרחיות והגמוניה.
    במקרה נתקלתי ומטוב לבי אני משתף:
    http://www.tarabut.info/he/articles/article/how-oriental-music-looks-like/

    ואם כבר מותר לרדת גם על אשכנזים, אני מזמן חושב שאם שלמה שבן היה שבת או פרץ, כבר מזמן היו מוקיעים את "כולם אומרים" שלו כפיסת רפש מיזוגני דכאני.

    והיות שלדבר על מוזיקה זה כמו לרקוד על אודות ארכיטקטורה, נסיים בקטע מזרחי לפנים. תנו לו בכפיים!

  38. טוב, בואו נודה בפשטות: לחלקנו מציקים המסרים המיזוגניים, לחלקנו המילים האלימות בשיר שאמור היה להיות רומנטי, לאחרים זו המוסיקה המפושטת מכל תחכום או מלודיה מקורית, כאילו צל של מה שפעם זמר מזרחי היה באמת. את רוב התלונות האלו אפשר היה להשית על זמרים אחרים פה ושם אבל לא את כולן ביחד.

    לצורך הענין, שלומי שבן הוציא תקליט שלם של שירים שאפשר היה לנתח את דמות הדובר בטקסטים שלהם כמיזוגיניסט, נרקסיסט, או סתם שוביניסט עיוור, אבל השירים היו מודעים לעצמם, ו(לפחות אני מקווה) נכתבו כביקורת על סוג האנשים שחושב כך ולא רחשי ליבו השלמים של מר שבן. ובנוסף הם היו מולחנים ומעובדים להפליא.

    מכיוון אחר, קחו את השירים של ליידי געגע, או בריטני ספירס או קייטי פרי. גם בהם יש לפעמים מילים מזוויעות. או רדודות או מחפצנות נשים. אולי זה פשוט המכנה הנמוך שמוכר היום. גם כאן מדובר בצל של מוסיקת רוק או פופ או לא ברור מה, שאבדה את המלודיה העשירה ונשארה עניה בהבעה.

    מה שעצוב כאן זה שאפילו אמנים עם כשרון פוטנציאלי מוותרים על איכות בגלל הכתבות רדודות של חברות ההפקה. וסטפני ג'רמנוטה היא דוגמא ידועה:


    אבל אלו לא השירים והביצועים שתשמעו בגלגל"ץ.

    מה שכולנו מבכים, וכנראה בצדק, זה שהסוגה הנמכרת ביותר היא המכנה המשותף הנמוך ולא סוגה יותר מתוחכמת, ולכן אמנים שלא מוכנים "לרדת אל העם" נשארים בשוק נישה הרבה יותר קטן.

  39. מוציאה לרגע את הראש מתוך הבוץ הקיומי שלי כדי להגיד לך שאת מעולה, ואנדר. באמת ובתמים. 🙂
    That was all

  40. אחות פלאית,
    מודה שמעט נבוכותי.
    ההתחלה הייתה מבטיחה. במפורש. הפכת את המילים, ניערת וטלטלת, נברת במגוון המשמעויות, כיאה לשיר שכזה, הנכתב, אולי, במוחו המיוסר של בסטאי, או רוכל. זה, כותב השיר,אינו נמנה על גברדייה זו או אחרת, ורק מחמת עובדה זו אין שיריו נלמדים בקתדרלות מכובדות.
    ואולם, חיש מהר התחלפה התפעמותי בתחושה עזה של אכזבה. ממך, לא מהשיר, רחמנא ליצלן, ממך, אחות פלאית.
    הנה נטלת על עצמך מלאכה – בשעה אחרת, בשעה של התרוממות רוח, הייתי מוסיף "מלאכת קודש" – ועמלת. העמל ניכר, ללא ספק.
    ובאחת, כוחך פג… התפוגג… נעלם.
    מה עם ניתוח –
    הריתמוס של השיר?
    המבנה התחבירי [ולא רק זה הלשוני]?
    מה באשר למוסיקליות האינהרנטית?
    עמדת – וכאמור, היטב, ובכשרון רב – על הגלוי; מה באשר לסתום? לסתור ולנסתר?
    וכי מה היה נגרע ממך, לו הוספת אי-אלו שורות אודות הנביעה הטבעית?
    וטרם הזכרתי את הספירות, גימטריה ולשון נופל על חזון…

    בכלימה.
    צבי

  41. הבנתי שאת מתייחסת אלי כאל טרוריסט, סטוקר, ומי שהפר את האתיקה האינטרנטית בחשיפת שמך.

    1. טרוריסט? אין בכל מה שכתבתי ולו מילת איום אחת. את מפליאה להתהדר בביטוי וחופש ביטוי – וככל הנראה מתכוונת לזה השמור לך. לימדי לקבל ביקורת. הפיכת "ביקורת" ל"איום" היא מעשה נחות ונאלח. אופס! "נאלח"! טרוריזם ממש!

    2. סטוקר: על מנת לדעת טוב יותר מה האינטרס שלך, פניתי אל הטוויטר הפומבי שלך. אני אדם רציני הרבה יותר משחשבת, או שאולי הורגלת בו. לוקח את דבריך ברצינות. ושם נמצו הפרטים שצוטטו קודם, וככל הנראה, מביכים אותך. "סטוקר"? חשבון טוויטר הנושא אותו שם? את זו שרוצה שיראו אותך בכל מקום!

    3. אתיקה אינטרנטית: שלום לך, גברת אסא כשר. היכן ומי יצר את האתיקה הזו? יש לך שם, ורבים מקוראי הבלוג מכירים אותו. ומה: אסור לכתוב אותו? האם את ענת קם? האם גילוי שמך מסכן קטינים? פוגע בסודות הגרעין?
    מה זה, לך מותר לבקר אנשים המזוהים בשמם המלא – אבל את מסתתרת? זו האתיקה שלך? כשר אבל מסריח. לא: בעצם, לא כשר בכלל.

    את יכולה למחוק, שוב, את התגובה הזו, ולהמשיך להגיד לקוראיך שאת "מותקפת" ע"י "סטוקר", "ברוקר" ו"שוקר". מחיקה כזו תוכיח, שוב, את עריצותך, את סתימת הפיות בה את נוקטת, תוך התהדרות באיזה מין ליברליזם מזויף.

    שלך, ג'וקר.

    • לייק

  42. […] הפוסט הקודם שלי, איש המזדהה בשם "nwa" כתב תגובות מספר פעמים. […]

  43. תגובה הולמת?

    • אופס. הלינק לא נדבק.

  44. חוכמה גדולה, לזלזל גם באריק ברמן וביוני בלוך. אני מוכן להתערב שיש כאן לא מעט כאלו שמעריכים את ערן צור. האם "הג'ינס הנמוכים" אירוני ומודע לעצמו? ביקורת חברתית? אולי הייתי קונה את זה, לולא ידעתי שהאנס יובל מסנר היה שותף לאלבום.

    זה מה שעבר לו בראש
    כשהוא הטיל אותה אל בין הסדינים.
    משך לה את הג'ינס עד הברכיים
    ובא אליה בין הישבנים

    עכשיו תגידי לי, את מי את אוהבת?
    אותך, בעלי היקר.
    עכשיו תגידי לי, על מי את חושבת?
    עליך, בעלי היקר.
    עכשיו תגידי לי את מי את רוצה?
    אותך, בעלי היקר.
    עכשיו תגידי לי במי את חושקת?
    בך, בעלי היקר!

    תפסיקי לשקר, יא זונה!
    הוא צרח וחתר לתוכה,
    והעוצמה והדברים שהוא אמר
    גירו אותה נורא.
    ושוב הוא הלם
    תפסיקי לשקר, יא זונה!
    הוא צרח וזה שיגע אותה.
    אף פעם לא הרגישה אותו
    בכזאתי צורה.

    • ידידיה, אני מסכימה איתך. זה מה שנקרא באנגלית Consider the source. סיפור הרקע חשוב מאוד בהערכה של מילות השיר. זה היה יכול להיות שיר אירוני ומודע לעצמו שמספר על סקס קינקי, מהסוג שמושפע מהבנייה חברתית אבל מודע לעצמו, אבל הידיעה שלנו לגבי ההיסטוריה של הכותב/ים מטילה צל על כל העניין.

  45. אין שום גזענות בפוסט הזה. הגזענות היא אצל אלה שחושבים שהז'אנר המכונה "מוזיקה מזרחית" (למען ההוגנות, כדי להפריד בין מוזיקה "מזרחית" אמיתית ולגיטימית, כלומר מוזיקה ערבית כדוגמת אום כולתום, לבין פופ ים תיכוני נחות כגון הנדון) צריך להיות חסין מביקורת בשל "מזרחיותו". וזו עמדה שנשמעת לא מעט.
    לא רק שהפופ הים תיכוני לא צריך להיות חסין מביקורת, הוא צריך להיות הז'אנר האחרון בעולם שחסין מביקורת, כי הוא הז'אנר הנחות ביותר הידוע לאדם. למעשה, מדובר בז'אנר היחיד שאני יכול להגיד מראש שכל "יצירה" ששייכת לו היא פיסת אשפה וולגרית עלובה חסרת כל ערך אמנותי, עלבון לאינטליגנציה ועלבון למוזיקה. זו לא גזענות, אלא אוזניים שומעות.

  46. הבעיה עם ההגדרה מוזיקה מזרחית למוצר הנחות שציטטת בפתיחה אינה דווקא עם המילה "מזרחית" אלא כבר בעצם השיוך ל"מוזיקה"
    זה לא מוזיקה. לא מזרחית ולא אחרת. זה מוצר. מחנות הכל בדולר פלוס מעמ
    הוא עונה על צורך מסוים ובה בעת יוצר אותו ומעצים אותו. מה המילים האלו עושות לאלימות וללגיטימציה שלה, ומה האלימות שהופכת לנורמה עושה לטקסטים מהסוג הזה- הדיון מורכב מדי בשבילי כרגע.
    מוזיקה אמיתית שכרגע אקרא לה מזרחית מחוסר מונח אחר שיסביר את כוונתי, זוכה בארץ לפריחה יפיפיה, גם בלימוד ושימור, גם בביצועים וגם ביצירה.
    אז כן לגזענות נגד זבל לא משנה מאיזו עדה!

    • תודה על התובנה. מהמעט שלמדתי על התעשייה של המוזיקה המזרחית, אכן מדובר ב"מוצר", אולי קצת יותר מהעשייה המוסיקלית הרגילה. שווה מחקר יותר מעמיק ורציני ממה שאני יכולה לספק כאן בבלוג. אקדמאים, הרימו את הכפפה!

  47. ואנדר, אני לא יודע איך זה שהשיר+קליפ הזה עוד לא עלה פה בתגובות (מאוד התאפקתי עד עכשיו), אבל אני חושב שהם צריכים לעבור ניתוח.

  48. כן, ברור, אלה שירים על אונס. נכון. והמודעות של קוקה קולה הן מודעות על אונס. בכלל – כל אזכור של סקס שאינו שוויוני, צחיח ומשמים הוא אונס. מה, סקס הוא אונס. תשאלו את אנדריאה דבורקין, שהיתה יפה כמו תמונה. יפהפיה ממש. כמו הפוסט הגזעני וצר המוחין הזה, בערך.

    • מודרניסט, אהבתי את הקישור בין סקס שוויוני ל"צחיח ומשמים". ברור, כי כל סקס שאינו משפיל אחד מהצדדים הוא צחיח ומשמים באופן אוטומטי. אין השפלה, אין סקס טוב.

      וגם, ברור שכל מי שאינה יפה כמו תמונה, יפהפיה ממש, אינה זכאית להשמיע דברי ביקורת. ואתה עוד מאשים אחרים בצרות מוחין. יפה לך.

  49. כמה מאכזב. הגעתי לכאן מהפוסט שלך ב"החברים של ג'ורג'" רק כדי למצוא גזענות. :~(
    אין שום דבר פמיניסטי בעיני בלהתייחס למוסיקה מזרחית כעילגת ומבטאת תת-תרבות, ולפטור את זה בחוסר חיבה לז'אנר מוסיקלי זו לחלוטין התממות. לבקר שוביניזם זה דבר מבורך, אבל להכליל ולהעליב את כל המוסיקה המזרחית באשר היא, זה לא לעניין, ומוריד מערך הביקורת שלך.
    כפי שנשים אינן תת-אדם, זמר מזרחי אינו תת-תרבות.

    • פמיניסט, אין כאן שום טענה שהזמר הפופולרי המכונה במקומותינו "מזרחי" (על אף שידידיי בטוויטר תיקנו אותי, הוא אינו מזרחי כלל וכלל) הוא נחות או עילג משום שהוא מיוצר על-ידי בני עדות המזרח. זה כמו שאני אגיד שסגנון האימפרסיוניזם מטופש בעיני, ואתה תטען שאני שונאת צרפתים. אין שום קשר בין הדברים. מותר לי לשמוע סוג כלשהו של מוסיקה ולהגיד שהוא אינפנטילי, שטחי ורדוד בעיני, מבלי שאואשם בגזענות. גם מוסיקת קאנטרי מטומטמת ושובינסטית בעיני באותה מידה. האם זה אומר שאני שונאת את כל האמריקאים באשר הם? חבל שאתה מצטרף למצעד המתלהמים הקוראים "גזענות" ומנופפים בלפידים, מבלי להתייחס לגופו של עניין.

      אגב, למען הסר ספק, אין לי שום דבר נגד אימפרסיוניזם. לבל יאשימוני גם בפרנקופוביה, בנוסף לכל היתר.

  50. זה קצת סוטה מהנושא,
    אבל אני נאלצת להסכים עם המודרניסט, על אף התיעוב לז'אנר המוסיקלי (?) הנ"ל.
    לא כל סקס מפורש אונס.
    גם לא כל סקס לא שוויוני הוא אונס.

    השיר של ערן צור הוא לא על אונס. הוא על סקס אמיתי וזה בסדר. זה לא עניין של שוביניזם. לא צריך להגזים. אישית, השיר הזה עושה לי את זה.
    וכן, סקס שיוויוני משעמם ת'תחת.
    זה לא הופך אותי לשוביניסטית.

  51. […] "ואן דר גראף אחותך" כתבה, לא מזמן, פוסט בכותרת "תפוס אותה, קח אותה, אנוס אותה, רצח אותה" . כפי שאפשר לראות מהכותרת ואן דר גראף מקפידה  על […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: