פורסם על ידי: vandersister | אוגוסט 25, 2010

קול באישה חדווה

השנה היא 1991. ואנדר אחת נכלמת ורועדת ניצבת מול פסנתר אחד נבוך, עמוד תווים גלמוד ואישה אדומת-שיער וכעוסה. זה עתה התבצע הניסיון השביעי במספר לשיר את האריה "O Mio Babbino Caro" ("הו, אבי היקר") מתוך האופרה ג'אני סקיקי של פוצ'יני. המאמץ לעלות לצליל הגבוה ביותר נכשל שוב, היות שהוואנדרית הקטנה נבהלת מקול שירתה-שלה ונחנקת קלות. המפלצת הג'ינג'ית והסמוקה שפעם היתה המורה שלי לפיתוח קול נועצת בי מבט מזרה אימים: "נו באמת", היא נוזפת בי בקול שחציו מרוגז וחציו מיואש, "את שרה כמו גמל!" אינני יודעת כיצד גמלים שרים. ייתכן ששירתם ערבה וייתכן שלא ערבה. דבר אחד בטוח: הידיעה שאם אזייף, אשתנק, אתבלבל או סתם לא אדייק בצליל, מאמצי הפיוט שלי יהפכו לשירת-גמלים, לא ממש עזרה לי להביע את עצמי ווקאלית.

למרות שהבנתי שמריה קאלאס אני כבר לא אהיה, המשכתי ולמדתי פיתוח קול אופראי (בל קאנטו) במשך יותר מארבע שנים. למה? כי אהבתי לשיר, כשלא אמרו לי שאני שרה כמו גמל. בכל זאת, בסופו של דבר אמרתי נואש והפסקתי לזמר. במשך שנים, הייתי מגבילה את עצמי לשירה ניסיונית במקלחת בלבד* ולשירת בלדות מלאות פאתוס לחיות המחמד השונות שלי. אגב, הפזמון המקורי "מי הכי חמוד, מי הכי קטן, מי הכי פשוש, מי הכי שמנמן" זיכה אותי במבטים חרוזיים תוהים ובאף רוטט בהפתעה, שזו המקבילה האוגרית למחיאות כפיים. באמת. תשאלו כל אוגר.

השנים נקפו, ולמרות שמאוד אהבתי לשיר, לא הצלחתי להוציא את זמרתי ממחוזות המקלחת והיצורים הפרוותיים. הפחד שאזייף או לא אצליח לפגוע בצליל כמו שצריך גרם לי להקשיב יותר מדי לקול השירה שלי ולשנות את הטכניקה תוך כדי שירה – טעות מרה! – וזה היה גורם לי להשתנק ולהגיע ל"מצב גמל", כפי שכינתה זאת מפלצתי האדומה משכבר. 

 ואז, פגשתי את אלה אלרם.

אלה היא שילוב קסום של אדם שכולו לב, חברה מופלאה וחובבת כלבים ובעלי חיים מושבעת. בנוסף, היא גם מורה לפיתוח קול. באחת משיחותינו על כוס קפה ועוגה, העליתי את עניין ההשתנקות שלי בזמן שירה. אלה הציעה לי כמה הצעות חשובות ביותר לגבי הטכניקה, אבל העצה החשובה ביותר שקיבלתי ממנה לא נגעה לטכניקה אלא לפרינציפ: "קודם כל", כך אלה,"תשירי. מותר לך לשיר גם אם את מזייפת או לא בדיוק פוגעת בצליל. אין שום דבר שצריך למנוע ממך לשיר אם את רוצה לשיר". ואז היא שרה, ביחד איתי. אפילו העזתי ושרתי בפניה פעם את אותה שורה מ- O Mio Babbino Caro שהכריעה אותי לפני שנים רבות (כמו גמל וכו'). לתדהמתי, למרות שהשירה היתה רחוקה ממושלמת (לא מריה קאלאס וכו'), הצלחתי לשיר אותה מבלי להשתנק (ככחחחחחררר וכו'). ואתם יודעים מה? אפילו נהניתי.

אז מה המסקנות שלנו מהעניין?

1. תשירו. כמו גמל, כמו ברווז, כמו יען, כמו מריה קאלאס, כמו משור חשמלי מקולקל, לא חשוב כמו מה, אבל תשירו. הביטוי הווקאלי הוא זכות בסיסית של כל אחת ואחד מאיתנו, ממש כמו הזכות לנשום, לאכול, לשתות ולנסוע בתחבורה ציבורית.

2. אפרופו הסעיף הקודם, באופן ספציפי לגבי נשים ושירה – במדינה שבה יש מי ששוקלים ברצינות רבה ליצור "קרונות הפרדה" ברכבת כי אסור שנשים ישהו בחברת אנשים (כלומר, גברים. נשים הן לא בני אדם, כידוע), ושבה נשים לא מורשות לשיר בנציגות הרשמית העליונה של מדינת ישראל כי "קול באישה ערווה" – נשים חייבות במיוחד לשיר. מה זה לשיר? להעיף גגות בשירה. רצוי בתחבורה הציבורית. כשזה מגיע להנכחת נשים במרחב הציבורי, כולנו "רוזה פארקס – המחזמר".

3. אם אוזניכם יקרות לכם, אל תתקרבו לאמבטיקלחת**** שלי כשאני במצברוח זמרתי במיוחד. או הצטיידו מראש באטמי אוזניים. אל תגידו שלא הזהרתי.

4. אם עוד לא עשיתם זאת, היכנסו בלחיצת עכבר קלה לבלוג של אלה וברכו אותה במילים חמות על הבלוג החדש! לקח לי זמן מה לשכנע אותה לפתוח בלוג, והיא ממלאת צורך חשוב ביותר עבור חובבי-שירה – אז אנא, עודדו אותה ככל האפשר. חתולו של תקרה יגמול לכם ביללות ערבות לאוזן.

לסיום:

*נשימה עמוקה*

O mio babbino caro, mi piace è bellooooooooooo, bellooooooooooooooooooooooooooooo!!!!!!!!!!!‎

*ברפרטואר: שירי גוספל, קלאסיקות ממיטב מחזות הזמר והלהיט הענק "ברווזים ברווזים בואו הביתה".**

** שאגב, מתאים במיוחד אם יש לכם ברווז פלסטיק צהוב באמבטיקלחת.***

*** ואם אין לכם, אז תשיגו כזה. זה מגניב. וצהוב. ועושה "ציף" כשלוחצים עליו.

**** הלחם של "אמבטיה" ו"מקלחת", כמובן. רלוונטי במיוחד לזוועה הנוכחית שאני מתרחצת בה מדי יום.


Responses

  1. לשיר זה טוב; כל זמן שאת לא מתכוונת – חס וחלילה – להפוך את זה לקריירה.

    כלומר, אני מוכן לקבל קריירה של זמרה כפרית בין שולחנות מלאים בסבתות דוברות גרמנית ומוחאות כפיים, אבל רק אם זה מגיע עם ביטוח טיפולי שיניים.

    ד"ש לברווזון!

    • יודל: געגועיי לטרזן

  2. לי יש ברווז אמבטיה שחור.

    • נון-קונפורמיסט, מה?…

  3. לפני כמה שנים, כשהאובססיה שלי לציפורים חסרות מעוף רק החלה, טענתי בפני חבר ש"לשיר, זה כמו להיות יען". אני עומד מאחורי הדברים גם היום.
    וסוף סוף אנחנו יודעים מה מייצרים במחלקה למכשירים קטנים שעושים "ציף".

    • מצד אחד, נראה לי מגניב לגמרי לעבוד במפעל שמייצר ברווזי גומי. מצד שני, אולי אחרי תקופת מה מתחילים לדמיין שהם מרושעים ורודפים אחרי אנשים כדי לרצוח אותם דוגמת הבובה "צ'אקי".

  4. כתבת "משור" במקום "מסור". נהדר! אני עדיין לא מבין למה ביטלו את "לפרוש" ואיחדו אותו עם "לפרוס".

    בנוגע לקרונות ההפרדה: ברררר. מצד שני, זה שאיזה חוכמולוג שאחראי על פרויקט שמתבצע בצורה כושלת אמר כך, לא אומר שאכן כך יהיה.

    • כן, מעודד לדעת שמשרד התחבורה הודיע לחברה האחראית על הרכבת הקלה שעם כל הכבוד, זו לא ההחלטה שלהם אז שיירגעו במטותא. יש תקווה קלושה.

  5. וואו, ונדרית יקרה שלי – כל כך התרגשתי לקרוא את הפוסט הזה… אני עכשיו מורה לפיתוח קול שעיתונאית מדהימה במיוחד הנציחה אותה בבלוג האישי שלה!

    המון המון תודה על המילים החמות כל כך, על החשיפה שהענקת לי ובלי קשר אליי – על עוד פוסט משעשע ושנון שכיף כל כך לקרוא!

    שווה להיות חברה שלך, את יודעת? (-;

    אני אוהבת אותך!!

  6. גמלים יודעים לשיר, אלו הנאקות שנאנקות. מורות לזמרה ופיתוח קול פשוט לא למדו זואולוגיה ומסתמכות יותר מדי על האנציקלופדיה העברית שכידוע אינה מעודכנת.

    ואגב ג'ינג'יות זועמות, אני מניח שהיא היתה מהאסכולה של מורות הפסנתר הרוסיות חמורות הסבר. צריך לעדכן אותה. העולם שייך לאלה אלרמיות.

    ושאלה לבסוף:
    – הדוסים אומרים "קול באשה – כוס".
    – אבותינו היו צופים ב"עוד להיט" ומכריזים "איזו שאפה סקסית!"
    – הנוער מסתכל על MTV ומכריז "איזה כוסית!".
    – אמדורסקי. סוג של.

    מה רע בדיוק? אני חושב שככל שקולה של זמרת יותר ערוותי, יותר יערב לדוסים ששומעים אותה ברדיו ברמקולי האבטובוסים, ויפה שעה קודם (רק שהאוטובוס איחר, כרגיל).

    • עירא, אני רוצה לדעת מה שתית לפני שכתבת את התגובה הזו. ואז אני רוצה שתמזוג לי קצת 😀

  7. עירא,
    רק לשם הדיוק: ערווה זו לא מילה שמיוחדת לאיברי המין, להיפך, בלשון הקודש אין מילה מיוחדת לאיברי המין, ככל שאני יודע. ערווה היא כינוי כללי לדבר שאמור להיות מוצנע. לכן כשיוסף מאשים את אחיו שהם מרגלים הוא טוען: "לא כי ערוות הארץ באתם לראות", את סודות הארץ שיעזרו לכבוש אותה.

    • כוס אמק, הרסת לי את הבדיחה.

      • ועכשיו, כמו במערכון של הגשש החיוור, אני אמור לתקן אותך לעברית צחה ולומר: ערוות אמך?

    • טוב, אנשוך.
      לפחות לפי רמב"ם, הזיהוי של "קול באישה ערווה" עם "ערווה" כפי שאנחנו מבינים אותה דווקא קיים:
      "עושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור" (משנה תורה, איסורי ביאה 21 הלכה ב') – ושים לב לצירוף המלבב "מקום התורף", כמובן.

      • ואחורי זה מתפלאת העלמה ודג"א למה מגיעים לפה לבלוג בחיפושים פורנוגראפיים משונים.

      • נמרוד,
        הפעם זה לא כאב. המשפט הזה מגיע מציטוט אחר שבא להראות שחמור להסתכל אפילו בדבר שאינו ערווה, כמו אצבע של אשה, אם זה מתוך כוונה ליהנות, כאילו מסתכלים במקום שבוודאי הכי אסור בראיה.

      • גיגלתי ואף ויקיפדתי, ועדיין אני לא מבינה די הצורך מה זה "מקום התורף". ובלי שום קשר, הגיע הזמן לפרסם קצת ציורים של ג'ורג'יה אוקיף בשלטי חוצות.

  8. יש לנו יש לא פחות מתריסר ברווזי-אמבטיה צהבהבים על האח בסלון (לכל אחד מהם יש ייחוד: דלי וכף, אבוב צבעוני, כדור, ועוד אחד ששכחתי מהו).

    • לי יש רק אחד, אבל גם וילון אמבטיה עם ציורים של ברווזונים צהובים. זה נחשב? 😉

      • לנו שישה, כנגד החלקה באמבטיה, ועוד שלושה בשלושה גדלים, עם צפצופים שונים…:)

  9. מקסימה את. אל תלחשי תפילה.

  10. את תגרמי לי לצדד בהפרדה בתחבורה הציבורית! כלומר לא מספיק לי הקשקשנים עם הפלאפונים שפולשים לתוך האוזניים שלי עכשיו גם יזמרו לי באוזן כל מיני עלמות חן שלא מדייקות בצלילים? אני דורש קרונות הפרדה – קרונות לחובבי דממה כמוני ואת ושכמותך תשירו בקולי קולות בקרונות אטומים לקול ותתחרו בזיופים עד תחנת היעד.

    • אז אני מבינה שהקרון המיוחד לשירה בציבור שתכננתי להציע לחברת הרכבת הקלה הוא גם לא אופציה, מה?…

      • כשתתקעי בקרון הזה עם שרה'לה שרון ועינת שרוף תביני מהי נקמת הגורל.

  11. קול באישה – חרדתה

    סופסוף הבנתי מה זה המכשיר הקטן שעושה ציף

    • בוא נודה על האמת, ביקום הגדול והאינסופי הזה, כולנו בעצם מכשירים קטנים שעושים ציף. (הגיג פילוסופי לעת ערביים)

      • Confucius say: we are all buy little bits of meat and vegetables tossed around in the great Wok of Life

        (Later put into song by Mark Knopfler who misspelled it "Walk of Life", but that's a different story)

  12. אני יושבת, מאז שקראתי את הפוסט שלך על הקול – וההשתקה – והערווה – ומסתכלת בו ובחיים שלי ומוצאת פתאום איך הם מתקפלים על פני פס מקווקוו שהתווית בפוסט הזה, על ההשתקה (שכל כך קשורה בדיכאון. ובברווזי האמבטיה. אצלי יש אחד צהוב ואחד כחול עם קרניים) כמו סוג של אוריגמי אמוציונאלי מתוחכם, ופתאום יש מולי לא ריבוע נייר אלא עגור מנחם.

    בשבועות האחרונים אני עומדת מול מתקפת השתקה.
    פוליטית, לא שירתית (אם כי הן קשורות זו בזו).
    בעיירה הקטנטנה שאני חיה בה כבר כמעט עשור, מקום שבו ההיפים מדברים על כל נושא עד אין-קץ, ואז עוד קצת, התארגנה קבוצה גדולה לצורך השתקת השיח הציבורי בנושא שקרוב ללבי.

    ואני לא רוצה לשתוק עוד.

    תודה, במלים אחרות, על הפוסט הזה. אפילו שהוא גרם לי לבכות.

    • *חיבוק גדול* וזה הכל.

  13. עדו, כמו שאני מכירה את יכולת השירה של הוואנדרית גם חובבי דממה כמוך יקבלו את השירה שלה בברכה. אני מסכימה איתך שזה נורא שמכריחים אותנו לסבול באוטובוס ובמקומות ציבוריים זיופים וזיהומי רעש, והפלאפונים המזמרים הם תופעה קולנית, חסרת התחשבות ומזעזעת. אבל וואנדר פשוט לא אחת מאלה. היא שרה יפה – באמת יפה (-:

  14. צודקת לחתולין. כל מילה מיותרת.

    • לחתולין! כמה זמן לא ראיתי את המילה הזו 🙂 מתחילה להשתמש בה בעצמי, ברשותך.

      • חיתולין או חתולין ? נשמעט כמו טיטול בארמית.

  15. תודה לך שהעלת את הנושא המחפיר של 'קול באישה ערווה'.

    בתור חרדיה לשעבר, אחד החלומות שלי היה לשיר בקול. נכון שאיני מסוגלת 'לסחוב שיר בדלי', כמאמר הגויים, אבל החופש שטמון בשירה בקולי-קולות הוא כל כך יקר ונדיר.

    תודות מעומק ערוותי המזמרת…

    • אני לא יכולה לתאר לי אפילו איך הדברים הללו נראים מהצד שלך. תמיד שאלתי את עצמי איך הנשים הדתיות/חרדיות מסכימות לדיכוי הזה, ובמובנים מסוימים, להשפלה הזו. צריך אומץ רב בשביל להפנות עורף לחינוך כזה מבית. תודה לך על התגובה.

  16. א. שירתה של ואנדר אכן יפהפיה. אני עדה, ותומכת באלה בנושא הזה. ואנדר, אל תוותרי! שירי, ואף מחוץ למקלחבטיה!
    ב. יש לי חברה עם אוסף של יותר מאלף (!) ברווזי גומי. יותר ממאה עוד ממתינים בארגז, עד שהיא תואיל בטובה לצבוע את המדפים בשבילם, ואני אישית אחראית להביא לה בחודש הבא עוד כמה. הם כבר יושבים על השולחן שלי ובוהים בי בציפיה. התעקשתי להביא אותם אישית בחודש הבא, בעיקר בשביל לחזות במו עיניי בפלא – יש מישהו שאני מכירה אישית ושהאוסף שלו יותר גדול מאשר אוסף החתולים של אמא שלי!

    • איך לכל הרוחות מאחסנים אלף ברווזי גומי? צריך לשכור בשבילם דירה משלהם… 😀

      • לא צריך בהכרח להציב אותם על שולחן או מדף – יש שלושה מימדים שניתן להפעיל (ארבעה, ביום טוב): אפשר להתלות ברווז בברווז, מהתקרה, מהרבה תקרה…

        (אני *כל כך* אוהבת את התמונה שמצטיירת מזה… שרשורי ברווזונים, זה על זנבו של זה, כמו טוקבקים בפוסט בוויינט…)

    • מדפים. בכל החדרים בערך. אבל בדיוק בשביל זה אני נוסעת – לראות במו עיניי איך היא הצליחה להכניס יותר מאלף הביתה, ויותר מזה – איך היא הצליחה לשכנע את בעלה לא להעיף אותה ואותם ביחד מהבית… D-:

  17. עקב כמות לא מבוטלת של חובבי ברווזי גומי שיוצאים פה מהארון, יש לי סיפור שאם ואנדר עוד לא מכירה, אני בטוח שיעשה לה טוב…

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2691038,00.html

  18. איזה כיף לשמוע פרגונים כאלה!
    ואנדר היקרה – אל תתני לקירות האמבטיה לבלום אותך. את שרה נפלא, באמת נפלא – ומגיע לך שהקול שלך יישמע ברבים.
    לשמחתי, אני חווה את זמרתך באופן אישי כשאנחנו נפגשים, ואני אשמח אפ תמשיכי בכך.

    ונסיים במילות השיר האלמוי: "ברווזוני, איזה כיף – כשלוחצים – הוא מצפצף!"

    • חכה חכה שנשחק פעם "רוק בנד". אם חשבת שעד עכשיו אני שרה… 😉

      • קדימה, נראה אותך…

  19. אם זה הולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז – כנראה שאני שרה במקלחת. הברווז הצהוב שלידי הוא סתם בשביל הכיף.

    לא נפסיק לשיר!

    😉

  20. בתור מי שמתעקש לשיר עם המחשב מדי פעם, לעוגמת השותפים, אני מסכים עם כל מילה שכתבת

    • אני מקווה לטובתך שהשותפים לא יחליטו יום אחד ללוות אותך בנגינת וובוזלות עליזה 🙂

      • הם יודעים שמספיקה בקשה מנומסת ואני מנמיך ווליום. והם גם יודעים שאם הם ינסו את זה אם וובוזלה היא תישבר.

  21. לנו יש במקלחת ברווז גומי גדול בשם פרידריך, ועוד 13 פרידריכונים קטנים שמפוזרים במקומות אסטרטגיים ברחבי הדירה. בהתחלה הם היו הולכים אחריו בשורה (שלב ההטבעה הידוע), אחר כך הם היו מסתדרים בסלון בצורות שונות לפי מצב רוחנו (מסדר צבאי, דיבייטינג, ספירלה, וביום רע במיוחד גם צלב קרס), וכיום לכל אחד מהם יש פינה משלו ברחבי הדירה.
    כן, אנחנו פסיכיות.

    • פרידריך זה השם המגניב ביותר לברווזון גומי ששמעתי אי פעם. שאפו. אתן אולי פסיכיות, אבל זה למטרה מצוינת. כשהברווזונים ישתלטו על העולם, אתן תזכו להיות מלחכות-פינכה 😀

  22. הלוואי שהייתי יכולה לשתוק עכשיו.
    ואני לא.
    והייתי מתה לעמוד מתחת לחלון של המקלחת ולשמוע אותך שרה.
    אני בטוחה שזה יותר ממליון כוכבים זוהרים.

    • זה יותר כמו מיליון חתולים סותמים את אוזניהם, אבל תודה על המחמאה. ולמה שתשתקי? גם לך מגיע לשיר כמו מיליון כוכבים זוהרים…

  23. תיכף אלך להגיד שלום לאלה.

    זה מעודד מה שאלה אמרה לך ומה שאת אומרת לי ( טוב , אמרת את זה לעוד כמה) – פשוט לשיר.
    אבל לי אין ג'ינג'ית חמורת סבר ומדכאת שמקצצת כנפיים. אני הג'ינג'ית בכבודה ובעצמה שכבר ממש לא אוהבת מה שיוצא לי. מוכנה להיצטרף כקול שני. בזה אני דוקא לא רעה.

    • קול שני, קול ראשון, קול 9 ושלושה רבעים, לא חשוב. העיקר קול 🙂

  24. ככה עושים? לא, באמת, עכשיו אני יושבת מול המחשב שלי במחלקה למכשירים קטנים שעושים תוכנות, וצריכה להתאפק לא להתחיל לזמזם בעצמי את הג'אני סקיקי שלך.

    ככה זה עם זמרות בארון.

    (גילוי נאות: הח"מ צלחה את שלב הגמל, וסיימה לפני כחודשיים תואר שני באקדמיה למוסיקה (מינוס עבודה אחת שעדיין צריך להגיש, במהרה בימינו אמן). לא שרה מאז רסיטל הגמר, ועכשיו היא מקווה שבעוד כמה חודשים ככה, כשירגעו העניינים, היא גם תוכל למצוא מקום לעשות עם זה משהו).

    • ברכות ואיחולים! באמת הישג נאה 🙂

  25. אצלנו יש במקלחת היפופוטם סגול, שהגיע יחד עם השותף. כששאלתי אותו למה יש היפופוטם במקלחת הוא הסתכל עליי באותו מבט ששמור לאנשים ששואלים למה יש אישה שעושה "ששש!" זועם בספריה, וענה "שישמור עליה".
    אבל הוא לא עושה ציף (לא ההיפופוטם, ולא השותף)

    • חבל. שותף שעושה ציף היה יכול להיות מגניב…

  26. כמו כל דבר טוב,
    הגעתי הנה ממש במקרה…

    אבל עכשיו ברור שהלילה כבר לא אצליח להרדם. כנראה שלעולם לא אדע את התשובה לשאלה המורכבת שהעלית כאן:

    "מי הכי חמוד, מי הכי קטן, מי הכי פשוש, מי הכי שמנמן"

    נ.ב. – פוצ'יני ?

    • התשובה לשאלה ברורה ביותר: חיית המחמד הקרובה למקום מגוריך. לא הבנתי מה התהיה לגבי פוצ'יני קשישא?…

      • מוזר, כנראה שפעם בשנה אני נתפס ברשת כמו חרק וירטואלי, ומתגלגל הנה ב-11 בלילה…
        כעת אני חושב שהתשובה לשאלה היא כמובן – הבן המקסים שלי!
        אני מודה שזה נשמע נדוש, אבל זה נכון לגמרי.

        לשאלתך שלך, הסיבה שבעטיה נטפלתי לפוצ'יני זצ"ל היא איזכורך את האריה שהוא כתב, ושאת זייפת בכשרון, אבל עכשיו כשאני חושב על זה, אם הייתה לי חיית מחמד חמודה, קטנה ושמנמנה, אני חושב שהייתי קורא לה פוצ'יני.
        מה את אומרת, אחותנו?

        דרך אגב, את כותבת מקסים!

  27. קנאתי לאלו שיודעות לשיר… פוסט חמוד לאללה – תודה.

  28. מקסים ומעורר השראה


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: