אל המנזר תלכי, אופליה

בפרק האחרון של הסאגה "תולדות המחלקה למכשירים קטנים שעושים ציף", למדנו שהמחלקה למכשירים גדולים שעושים ביפ נמכרה לחברה אחרת, ושעתידה של מחלקת הציף לוטה בערפל. מאז קוימו שיחות רבות עם הואן-דר-ביג-בוס, ספקולציות רבות הועלו ותיאוריות קונספירציה הזויות שלחו זרועותיהן לכל עבר כפול התמנון, רק עם שיעורי הצלחה נמוכים בהרבה*. למדנו שהמחלקה ממשיכה להתקיים בדרך זו או אחרת, אבל שככל הנראה נאלץ להעתיק את מקומנו למשרדים אחרים, קטנים יותר. נו שוין, אמרנו בליבנו, השד אינו נורא כל כך.

אלא שלשד דרכים משלו להשיג את מנת הצחקוקים המרושעים היומית שלו; וכך מצאתי את עצמי יום אחד מכינה את ספל הקפה הדלוח הראשון של הבוקר, כשלמטבח נכנס בסערה עמית לעבודה חביב ששמו מתחרז עם צ'אק נוריס, ואמר בזו הלשון: "נו, שמעת?? אנחנו עוברים!" – "כן, אני יודעת", השבתי, "אמרו שנעבור למשרד אחר פה בסביבה. כבר יודעים לאן?" – "זה לא יהיה פה בסביבה", כך צ'אק בנעימה נרגשת, "מעבירים אותנו ל*עיר-ששמה-מתחרז-עם-לזניה*, כי השכירות שם הרבה יותר נמוכה".

הכפית עם הסוכר צנחה ארצה והצטרפה שם לחלק התחתון של הלסת שלי. לזניה??? חתולו של תקרה הטוב והמיטיב, איך לכל הרוחות אני אמורה להגיע מפתח שמיקווה עירי ללזניה, שהיא לא רק מרוחקת ממנה עד מאוד אלא נטולת סידור מניח את הדעת בתחבורה הציבורית? שטחתי את מצוקתי בפני צ'אק, שמצידו גיחך מלוא הפה: "זה עוד כלום", כך האיש, "המשרדים הם גם לא בדיוק בתוך לזניה, אלא בכפר בוֹידֶעמקלוֹץ הסמוך ללזניה. אין שום דרך להגיע לשם חוץ ממונית". זה הסוף, אמרתי לעצמי, אני אמנם מאוד אוהבת לזניה ושאר פסטות, אבל לבלות שלוש שעות ביום לפחות בנסיעות בשלל אוטובוסים, רכבות ומוניות עד לכפר בוידעמקלוץ ובחזרה, זה פשוט בלתי אפשרי.

עד מהרה התברר שלא רק אני בצרות, אלא גם עמיתי המתגוררים ברמת גן ובחולון, וגם התל אביבים בעלי המכונית הפרטית לא היו מאושרים במיוחד מהסידור החדש. למה לזניה, בשם עינו הבוערת של אדון האופל סאורון, מדוע מרחיקים אותנו עד לזניה? זו היתה השאלה על שפתי כל. הסבריו של הואן-דר-ביג-בוס היו כדלקמן: 1. יותר זול שם. 2. אנו נשב בצמידות לחברה נוספת שאף היא עוסקת במכשירים קטנים שעושים ציף, והתקווה היא שנקיים איתה פרוייקטים משותפים מעת לעת. 3. הרבה יותר זול שם. אבל מה עם הנסיעות, שאלנו ברעד, איך נגיע לשם ובחזרה? "כבר נמצא איזה סידור", כך הודב"ב בקול בוטח, "חוץ מהנסיעות, יש עוד משהו שמפריע לכם? משהו שקשור לעבודה?" כן, השבנו, מפריע לנו שאין לנו איך להגיע לעבודה, כך שכל יתר הדברים לא רלוונטיים.

לקח זמן מה עד שהמסר הופנם בקרב החלונות הגבוהים, ובינתיים הפתרון המסתמן הוא: מונית ספיישל פעמיים או שלוש בשבוע ללזניה, וביתר הימים עבודה מהבית. זה יוצא הון תועפות, הקשינו, משתלם לחברה להוציא את הסכומים האלה? ובכן, מסתבר שהשכירות בכפר בוידעמקלוץ כל כך נמוכה יחסית לאזור המרכז, שזה איכשהו משתלם. אחרי שפתרנו חלקית את עניין הנסיעות, התברר שלא יהיו לנו בבוידעמקלוץ עוד כמה שירותים פעוטים, כגון מזכירות, מטבח משלנו או איש סיסטם. כאשר העלנו את השאלה החצופה "אז מה נעשה אם תהיה תקלה במחשבים", קיבלנו את התשובה המרגיעה "לא יודעים. מישהו יטפל בזה". העזנו עוד ושאלנו מתי בדיוק צפוי להתחולל המעבר. התשובה המפתיעה: "לא יודעים". ייתכן שאם תהיה תקלה במחשבים, נאכל לזניה.

בקיצור, אלו הם פני הדברים כרגע: תוך כמה שבועות, ככל הנראה, המחלקה שלי עוברת לבוידעמקלוץ. לא לגמרי ידוע איך אגיע לשם ובחזרה אבל הובטח לי שזה יקרה איכשהו (ייתכן שקופים מכונפים יהיו מעורבים בתהליך, או מטאטא מדגם נימבוס 2010). לא ברור אם יהיו לנו פרוייקטים משותפים עם החברה האחרת לענייני ציף השוכנת בבוידעמקלוץ, אך אנו נשב לידה בתקווה שחלק מהפרוייקטים שלה יעברו אלינו בתהליך של אוסמוזה. לא ברור מה יתרחש אם יתקלקלו המחשבים או אם נרצה לעשות פעולות מרחיקות לכת כדוגמת לאכול ארוחת צהריים במטבח. להגיד שאנשי המחלקה כרגע קצת מדוכדכים  ומלאי-חששות זה בערך כמו להגיד שכנסת ישראל היא כרגע קצת אוסף של חדלי אישים, מלחכי פנכה ורודפי בצע חסרי תקנה.**

מעבר לזה, לא ממש קורה שום דבר בחיים שלי. כלומר, זה לא שאני עוברת דירה מחר בבוקר וכל הבית שלי ארוז בארגזים ואני מתחרפנת מכל אלפי הסידורים שצריך לעשות בדירה הישנה ובדירה החדשה, וזה לא שעברתי אתמול ניקור בבלוטת התריס והיא עדיין כואבת לי קצת ואני מודאגת לגבי התוצאות של הביופסיה שהשד יודע מתי יחזרו, וזה לא שמישהו שקיוויתי שיוכל לתמוך בי בתקופה הלא-פשוטה הזו החליט לשנות כיוון ולחזור לאקסית שלו או משהו. כלומר, חוץ מעניין הבוידעמקלוץ והעתיד הלא ברור בעבודה, אני יכולה להיות רגועה לגמרי, נכון? לחלופין, אני יכולה להחליט שנמאס לי מצרור הצרות ושאין לי כוח להתמודד, לסגור את עצמי במנזר הקרוב למקום מגורי, ולהקדיש את חיי לרוח הקודש ולגידול עגבניות אורגניות. ואז, כשיחליטו להעביר את המנזר לעיר אחרת משיקולי עלות, לא תהיה ברירה ואני אאלץ לעלות בסערה השמיימה. אבל רק אם יש שם איש סיסטם.

* כן, אני יודעת שהוא קשור לכדורעגל ורשמית אני לא אוהבת כדורעגל. רשמית אני גם לא מודה שצפיתי בכמה ממשחקי המונדיאל, ואם מישהו רוצה לטעון שכן, הוא מוזמן לפנות לעו"ד שלי, מר ר. ר. פתיתים.

** אולי גם את כנסת ישראל צריך להעביר לכפר בוידעמקלוץ אשר בלזניה? לפחות נחסוך את דמי האחזקה של המשכן בירושלים.