פורסם על ידי: vandersister | יולי 1, 2010

ייסורי ואנדר הצעירה

לפני שנים לא מעטות מדי ולא רבות מדי, כלומר לפני שהספקתי להפנים שבני אדם הם חארות אבל כשכבר התחלתי לחוש זאת אינסטינקטיבית, נרשמתי לאתר היכרויות. אתרי היכרויות דומים לכוורות דבורים, כלומר מציעים לכאורה שפע של הזדמנויות והבטחה כמוסה לדבש מתוק, אך מספקים בסופו של דבר עקיצות מלוא הגוף במקרה הטוב והלם אנאפילקטי* במקרה הרע. ובכל זאת, בודדה הייתי, סיפרו לי על פלוני ועל אלמונית שפגשו שם את אהבת חייהם, ובכן נרשמתי לי.

הדייט הראשון מאותו אתר היכרויות היה קצר אך טראומטי. בחור אחד, שנראה חמוד והשיחה עמו במיילים היתה נעימה, הציע שניפגש לקפה. נפגשנו, כשליבי פועם במרץ וברכיי נוקשות זו בזו בקול צלצול עליז (דייט ראשון, כאמור). מה קרה אחר כך, אתם שואלים? ובכן, מה שקרה הוא שקיבלתי הרצאה בת כרבע שעה על החשיבות של שמירה על כושר גופני ועל משקל תקין, כשהבחור מצביע לי על עצמו בתור דוגמה ("אני הולך למכון כושר 4 פעמים בשבוע") ועל מכוניתו (!) בתור דוגמה נוספת ("קניתי עכשיו הונדה אדומה, ונורא חשוב לי לתחזק אותה כמו שצריך. אני אוהב שיש לי דברים שנראים טוב, אז אני מצפה לאותו דבר מהאישה שלי"). כתום ההרצאה המאלפת, קם הבחור על רגליו, השליך שטר של 20 על השולחן בבית הקפה והלך. אני מצדי עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות בנסיבות אלה: התקשרתי לואן-דר-אחות, הזלתי כמה דמעות של תסכול וטענתי שגברים הם חארות. במאמץ עליון, אחותי הצליחה לשכנע אותי שלא כך הוא ("לא כולם כאלה. כלומר הרוב כן, אבל לא כולם"), וכך התקיימו להם עוד כמה דייטים שהיו קצת פחות זוועתיים, אבל עדיין לא שכנעו אותי שההנחה הראשונית שלי לגבי אופי האדם היתה שגויה.

והנה חלפו שנים, ונשבעתי בליבי שכף רגלי הווירטואלית לא תדרוך יותר באתרי היכרויות, ושכף רגלי האמיתית לא תצא יותר לדייטים עיוורים.** אלא מאי? חברתי הטובה א', שיש לה כמה וכמה פטנטים רשומים על טוב-לב ואהבת הבריות, הציעה לי להיפגש עם בחור אחד, שהוא חביב מאין כמותו, רגיש, איש שיחה נעים ומלטף חתולים יתומים בכל הזדמנות. התנגדתי בתוקף. א' הניחה לי לנפשי, ורק הציעה אותי בפייסבוק לאותו בחור בתור חברה. וכך גיליתי יום אחד בתיבת פייסבוקי הצעה נלבבת ממלטף החתולים היתומים בכבודו ובעצמו, שנצא פעם לקפה או משהו. נאנחתי כבדות. מה קפה, איזה קפה, אמרתי בבני מעיי, בשביל מה? בשביל ששוב תרצה לי על כמה חשוב לא להיות שמנה? בשביל ששוב תסביר לי שהמודל האידיאלי למערכת יחסים מבחינתך זה תהליך פאגוציטוזה?***

מפאת כבודה של א', שאני אוהבת בכל ליבי, ומפאת קולות השכנוע של מכרים לאמור "את-אף-פעם-לא-יכולה-לדעת-אולי-בכל-זאת-הוא-נחמד-הכרתי-מישהו-מקריית-מלאכי-שפגש-ככה-את-אשתו-היום-יש-להם-שני-ילדים-מיצובישי-וגולדן-רטריבר", נתתי לזה צ'אנס. איך שנכנסתי לבית הקפה ושזפתי עיניים בבחור, נפלו פניי אל בור הביוב הסמוך: מלטף החתולים החביב הוא בחור נמוך ממני משמעותית, ולא זו בלבד אלא שהוא צנום להפליא. אין סיכוי, אמרתי לעצמי, שמישהו צנום ופטיט**** כמוהו ירצה לחבור עם בהמה עגלגלה שכמוני.

אך היקום, חוש הומור מוזר יש לו. תוך כחמש דקות של שיחה עם מלטף החתולים הצעיר, התברר שלא רק שהוא חושב שנשים שמנות הן יפות, אלא גם שהוא באמת איש חביב, נעים ומרתק כפי שטענה א' מלכתחילה. התברר ששנינו חובבי טרי גיליאם, סדרות מד"ב וסדרות ערפדים מסוימות; וכדי להוסיף לתדהמתי הרבה, המלטף הצעיר אף הכריז שהוא אוהב יצירות מסוימות של פיליפ גלאס. מה הסיכוי, שאלתי את עצמי, שאמצא בחור שאוהב גם נשים שמנות וגם את פיליפ גלאס? הר הגעש ההוא באיסלנד, קילאוווואגיליהווולללה או איך שלא קוראים לו, כבר מתפרץ בתדירות יותר גבוהה מזה.

אקצר את המשך השתלשלות המאורעות, גם כי קצרה היריעה וגם כי בכל זאת יש לשמור דברים מסוימים לדיסקרטיות של סמסים שנשלחים באמצע הלילה. השורה התחתונה היא שהמלטף הצעיר התחבב עלי יותר ויותר בשבועות האחרונים. בתחילה, נדמה היה לי שגם אני חביבה עליו; אך אבוי, רצה הגורל ואופי האדם המחורבן, שככל שאני הבעתי יותר עניין במלטף, כך הוא התרחק ממני. הוא עדיין חביב אלי כתמיד, אבל אין לו זמן להיפגש, ואף אמר לי בגילוי לב ובכנות ראויים לציון שהוא לא יודע איפה הוא נמצא מבחינה רגשית. רוצה לומר, "את סבבה, אבל לא נראה לי". לזכותו יצוין שהוא היה הגון וכן איתי למן הרגע הראשון בכל מה שקשור לסיכויי הקשר הזה. לגנותו יצוין שלא יפה להביא את הפרה עד השוקת ואז להגיד שאתה לא יודע איפה אתה נמצא מבחינת המים שאמורים להיות שם. אבל זו זכותו, ואומרים שבאהבה, מלחמה ודייטים, הכל מותר.

השורה התחתונה היא שאני תוהה אם לא היה עדיף לולא תחבתי שוב את אפי היגע לתוך קלחת מערכות היחסים. מה היה רע לי קודם? כבר התרגלתי לרעיון של חיים כרווקה זקנה וממורמרת, שמוצאת נחמה בשוקולד, טוויטר וקללות ביידיש ובהונגרית. המלטף הוא אדם מקסים ואין לי שום טענות אליו, וכבר לימדה אותי סבתא בגיל שש את השיעור החשוב: "מותק'לה, אי אפשר להכריח מישהו לאהוב אותך". א' ושאר דורשות ודורשי טובתי טוענים בתוקף שמגיע לי מישהו שיאהב אותי וירצה בקרבתי כפי שאני ארצה בקרבתו-שלו. הבעיה היא שכל סיבוב שכזה בעולם ההיכרויות מוציא ממני את כל האנרגיות, בפרט בימים שבהם האנרגיות דלות הן מלכתחילה.

אין לי מנוס מהמסקנה שהחלטתי בכל זאת לצלול לתוך העולם הזה כי נמאס לי קצת להיות בודדה. אולי עד כדי כך שאפילו הבלחות מקריות פה ושם של מלטף צעיר מקלות עלי במקצת את צער הבדידות. ובכל זאת, אני ממשיכה לייחל למישהו שיקום בבוקר, והדבר הראשון שירצה לעשות יהיה לשלוח לי סמס בנוסח "שיהיה לך יום נפלא". סתם, כי אכפת לו ממני. ורק אז יילך ללטף חתולים יתומים.

* הלם או שוק אנאפילקטי: מונח מתחום הרפואה, שפירושו "אל תתקרב לדבר הזה אם אתה לא רוצה להתנפח, להפסיק לנשום, להכחיל ולהתפגר תוך דקות ספורות. תודה"

** ניסיון אחד זכור במיוחד לדייט עיוור אורגן על-ידי הסבתא שלי והסבתא שלו. בשתי מילים: אל תשאלו. בשלוש מילים: ברצינות, אל תשאלו.

*** אומר זאת שוב: אם הסבתות מארגנות לכם פגישה עיוורת, אל תלכו. התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

**** לידיעת הקורא ר.ר., אמרתי "פטיט", לא "פתית".


Responses

  1. מאחלת לחיילת בהצלחה.
    בהחלט מגיע לך!

    • *הצלחה כמובן… לא ייסורים…

      • תודה 🙂

  2. אויש, כמה לא כיפי.

    [חיבוקים וירטואליים + קומץ איחולים לא מרנינים במיוחד לבחור]

    אני לגמרי מבינה אותך לגבי השידוכים. מנסיוני האישי אני יכולה רק לציין שלפעמים שידוכים כאלה עובדים, ולראייה, הזוגי ואני ציינו בסוף החודש הקודם 8 שנים יחד. אלמלא אמי היקרה ש*במקרה* נתנה לי את הטלפון של הבן של חברתה מהגרעין שגר בברצלונה… מי יודע איפה הייתי היום?

    • שמעתי על המון סיפורים של אנשים שמצאו את אהבת חייהם בשידוך או באתר היכרויות, כך שאני לא שוללת לגמרי, אבל… ברוב המקרים, זה באמת לא שווה את המאמץ 😦

  3. כל כך היתי רוצה בשבילך שכשסוף סוף תעיזי זה יהיה נכון יותר (וגם הצדק הקוסמי היה צריך להתארגן כך). אבל, אני מאמינה שגם ענין הדייטים לפעמים נע בהתקדמות ואולי זה שסוף סוף פגשת אדם (ולא …) זה גם ענין להתנחם בו. הלוואי וזה יהיה פתח לבאות.

    • כן, גם אני בגישה כזו. שאולי זה מן צעד ראשון בכיוון הנכון, אם כי לא לגמרי המקום הנכון עדיין… מתסכל, אך נוסך תקווה.

  4. קודם כל שיהיה לך יום נפלא!!!!

    דבר שני- הכל יסתדר, אני מבטיחה לך אישית:))
    כל סיר מוצא מכסה בסוף וזה לא תלוי בסנטימטרים או קילוגרמים או כל נתון אחר. זה פשוט קורה, לכן לא צריך לנעול ולחתום את הדלת הזו…

    ודבר נוסף – יש לך בלוג מעולה, ראש טוב, וחוש הומור מענג ביותר.

    זהו:)

  5. שתי הערות:
    ראשית, מהפסקה הראשונה של הפוסט אני מקבל את התחושה שאצלכן במשפחה יש שתי ואנדרסיסטר. אז כשהייתן ילדות והוריכן היו צועקים על אחת מכן "ואנדרסיסטר, מה זאת עשית?!", איך ידעתן מי מכן צריכה לחוש בושה צורבת ומי צריכה לשמוח לאיד?

    שנית, פתית זה פתית זה פטיט.

    שלישית (כי התמדת עד פה, אז מגיע לך בונוס), אני הכרתי את אשתי, אמה של בתי הבכורה שטרם נולדה וכבר הספקת להשמיץ בפורומים אחרים, בג'יידייט. אני יודע שזה לחלוטין לא מדגם מייצג.

    • לגבי השאלה הראשונה – שתינו הרגשנו אשמות, כמובן. משפחה פולנית או לא משפחה פולנית?

      וכן, הסיפור שלך ושל זוגתך הוא עוד אחד מהסיפורים הנפלאים האלה שאני חוששת שלא אהפוך להיות חלק מהסטטיסטיקה שלהם…

  6. איני מכיר אותך, (כמובן פרט לקריאה די אובססיבית של הבלוג שלך, שפשוט מצחיק אותי עד כדי דמעות). אבל בתור גבר (נשוי), אני מאמין שלפי השנינות וההומור בסוף תמצאי גבר שמעריך תכונות אלו ומעדיף לצחוק עד דמעות בערב במיטה, מאשר לראות את מבתיהם ה"מאשרים" של חבריו.

    שיהיה לך בהצלחה.

    • תודה רבה. ומהפה שלך, לאוזניהם של גברים שמעדיפים בכל זאת מבטי קנאה ולא צחוקים 🙂

  7. הזכרת לי פוסט ישן שלי, שהתפרסם במקור בפייסבוק באנגלית, לפני כמעט 3 שנים [זהירות! פרסום עצמי חסר בושה לפניך]. מאז נתתי לאתרי היכרויות עוד כמה הזדמנויות ואת החבר הנוכחי הכרתי באוקי-קיופיד, שהוא, אגב, אתר *הרבה* יותר סימפטי ונעים מג'יידייט ודומיו.
    אז אולי זה לא יהיה מלטף החתולים הזה, אבל יבוא מלטף חתולים אחר (וכן, הוא חייב לאהוב ללטף חתולים – על זה באמת שאסור להתפשר).

    • הפוסט שלך מזכיר לי ביותר את החוויה שלי בג'יידייט בזמנו. אם כי נתתי קצת יותר סיכוי מאשר דייט אחד…
      לגבי מלטף החתולים, באמת שאין לי טענות אליו, כי הוא אמר לי מההתחלה שהסיכוי לקשר אמיתי קלוש. אולי אני הטיפשה בכל הסיפור הזה.

      • אגב, קצת לפני שהתחלתי לצאת עם החבר הנוכחי, יצאתי עם מישהו אחר שהיה לא רק יפה תואר (אבל ממש!), אלא גם חכם ורגיש ומצחיק ועל פניו לגמרי מושלם. רציתי אותו כל כך, הבעיה היתה שהוא התעניין בי קצת פחות. הוא ניסה ויצאנו ארבע-חמש פעמים, אבל עמוק בפנים ידעתי שהוא לא יכול לעמוד בקצב שלי. בסופו של דבר הוא נפרד ממני, בלי יותר מדי תירוצים ובתנאים ידידותיים לגמרי. לא יכולתי להאשים אותו בכלום.
        מה שכן, אחריו, הרגשתי שנוצר בי שינוי – הרגשה שעכשיו אני מוכנה למשהו אמיתי, שאחרי שנתיים של לבד אני באמת מוכנה לקשר רציני, ותוך שבוע זה כבר קרה.
        המסקנה של כל הסיפור, ואני מכירה את זה גם מכל מיני אנשים אחרים, שבדרך לקשר רציני, כמעט תמיד יש מישהו ביניים כזה. אחד שמכין את הקרקע. מי יודע, אולי מלטף החתולים היה הוא.

  8. אני מצטערת שאני חייבת להרוס, אבל לעומת כל המגיבים שמעלי- אף אחד לא יכול להבטיח לך שלכל סיר יש מכסה. בדיוק כמו שאף אחד לא יכול להבטיח לך בריאות וחיים טובים. הדבר היחיד שאפשר להתנחם בו זו הסטטיסטיקה. אני גם לא קונה את הביטוי "מגיע לך מישהו טוב שיאהב אותך". מה זה מגיע? אהבה זה ביטוח לאומי? זכויות אזרח? למיליוני אפריקאים מגיע לא לרעוב ובכל זאת הם רעבים. לעיוורים מגיע לראות ובכל זאת הם לא רואים. ממי את אמורה ללכת לגבות את ה"מגיע" הזה? מה זאת האופטימיות הדבילית הזאת? נכון- זה לא בלתי אפשרי שזה יקרה, אבל גם אי אפשר להמשיך לאכול לנצח את האמונה העיקשת הזאת שהחיים לא מחורבנים. הגיע הזמן שנודה בזה שהם מחורבנים- ושצריך להסתדר עם מה שיש, זה הכל.

    • רוזה, החיים אכן מחורבנים, ואני האחרונה שאטען שלא. אבל במקביל, אני חושבת שמגיע לי מישהו שיאהב אותי – בערך כמו שמגיע לי לנשום אוויר ולשתות מים. אולי זה יבוא ואולי לא, ועדיין אני מאמינה שזו זכות בסיסית שלי. הלא כן?…

      • בבקשה- את מוזמנת לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג ולדרוש שיסדרו לך אהבה. לא. אהבה זו לא זכות בסיסית, זו פריבילגיה, בדיוק כמו בריאות ואושר.

  9. שיהיה לך יום נפלא כמו הפוסטים שלך. את פשוט תענוג של ליל קיץ.

  10. ואנדר – אני מסכימה עם ליזי. אני לא יודעת איפה את חיפשת קודם, אבל את שאני חיפשתי מצאתי באוקייקיופיד. אוירה אחרת ואנשים אחרים.
    בנובמבר, אינשאללה – חתונה.

    ולא כ"כ מסכימה עם רוזה. למצוא בן זוג זה לא למצוא "מכסה". אין רק אחד שמתאים בדיוק. כל אחד הוא שילוב של פשרות והפתעות טובות שלא איחלת להן אפילו. כשהשילוב מסתדר משני הצדדים זו זוגיות טובה. לא קורה המון, אבל קורה.
    אני כן מאמינה שמי שלא מחפש, קטנים סיכוייו למצוא (וכבר אמרנו שהם ככה-ככה במקרה הטוב מלכתחילה).

    ובכל מקרה, טים אמר את זה טוב ממני:

    • אוקיי, אוקיי, הבנתי. אוקייקיופיד צריכים לשלם לכן עמלה 😉

  11. אוף, ניסחת כל כך טוב את הרתיעה והיאוש. אני שונאת דברים שאין בהם חוקיות ברורה, או אפשרות להשליך, ואז לא נשאר אלא לנסות ולחוות.
    אני מצטערת בשבילך שהיית צריכה לפגוש שלל טיפוסים משעממים עד מטופשים, שגורמים לאבד תקווה במין האנושי ומחייבים חופש מעולם הדייטינג.
    מחזיקה אצבעות שהאדם הראוי לאהבתך יימצא ללא ייסורים ומשחקים מטופשי, ולא כי לוחצים עלייך לתת הזדמנות, אלא מתוך התלהבות כנה.

    • תודה גדולה על המילים החמות. אם ירצה חתולו של תקרה, זה גם יקרה.

  12. אני דווקא נוטה לצדד באופטימיים ולא בפסימיים, לפחות במקרה שלך.

    בתור מלטף חתולים מקצועי (למרות שכשאני כותב את זה דווקא חתול מלטף אותי, ולא להפך), ויותר חשוב ורלוונטי מזה, סוג של גבר, אני יכול להגיד לך בוודאות שהשאלה אם תישארי לבד או לא – תלויה לחלוטין בך.

    אין ספק שאת בחורה סופר אינטיליגנטית ורגישה – גברים אינטיליגנטיים ורגישים מעריכים את זה. לא חסרים גברים שאוהבים גם בחורות לא רזות (לי למשל זה ממש לא משנה), וכמי שעייניו שזפו גם את תמונתך (את טיפה פחות אנונימית משאת חושבת) אני יכול גם לחוות את דעתי המקצועית ולהגיד שאת בחורה ממש יפה.

    אתרי הכרויות, כמו החיים בכלל, מלאים באנשים שרובם הם, עמוק בפנים (ולפעמים גם לא כ"כ עמוק) ילדים קטנים ומפוחדים. כשהילדים הקטנים והמפוחדים האלה פוגשים ילדה קטנה ומפוחדת (אמרנו שכולם כאלה – לא רק גברים), ובמיוחד בסיטואציה טעונה כבליינד-דייט, קורים להם כל מיני דברים שבימים כתיקונם לא היו חולמים עליהם. בדרך כלל הם פשוט בורחים – בורחים ממש, או בורחים לכל מיני מקומות נפשיים של הגנה עצמית. ככה זה.

    אבל אין לי ספק שאם רק תרצי באמת, תמצאי את המישהו שאיתו תוכלו להתגבר ביחד על כל זה. באמת אין לי ספק.

    נ.ב. גם אני הייתי שמח להכיר אותך.

    • מייקל,

      קודם כל, תודה על דברי העידוד. ועל חוות דעתך המקצועית לגבי המראה שלי… אני יודעת שיודעי דבר כאלה ואחרים הצליחו לאתר את הפרופיל שלי בפייסבוק. אין לי בעיה עם זה שהאנונימיות שלי היא מוגבלת, אבל כל עוד היא קיימת כאן בבלוג, אני מקווה ומצפה שיכבדו אותה.

      ואם כבר בפייסבוק עסקינן, ואתה כבר יודע איפה אני נמצאת, שלח נא הודעה לפרופיל שלי. אשמח לדבר איתך 🙂

  13. לא לכל סיר יש מכסה, אבל גם הסירים וגם המכסים משתנים עם הזמן. מתנפחים, מתכווצים, נהיים מרובעים או משולשים, עם או בלי חורים בכל מיני מקומות.
    כל מה שהיה עד עכשיו וכל מה שקורה עכשיו, לא אומר דבר לגבי מה שהולך לקרות. לא משנה כמה מכות חטפת על הראש, זה לא אומר שצריך להפסיק להרים אותו.

    זכרי שכל אדם הוא עולם ומלואו, איש אינו מושלם לאורך זמן. אם חשקה נפשו של מלטף-החתולים בנעל צבעונית עם מנת משכל של יען, שיהיה לו לבריאות – ואני מאחל לו שזוגתו לעתיד תשמור על צבעיה ואף תלמד טריקים חדשים.

    בהצלחה. ואם כבר ליטוף חתולים:
    http://www.facebook.com/group.php?gid=129515490420160

    • נותר לי רק להבין אם אני הסיר או המכסה 🙂

      לגבי החתולים, אני שמחה לראות שחלקם כבר אומצו!

  14. ואנדר,
    את כנראה הרבה יותר מדי זמן מחוץ למערכת יחסים…
    זה לא קל לפתוח חזרה את הלב ולהכנס למוד של אינטימיות אחרי שמתרגלים להיות לבד.
    התפיסה שלי בקשר להכל היא די זן – את המטרה לא הדייט. תתבונני פנימה אל הלב, ותסכימי לרצות כל כך עד שהכאב יהיה בלתי נסבל כאילו החץ כבר ננעץ עמוק בלב שלך, רק אז תסמני את המטרה… ורוב הסיכויים שתגלי שהיא למרבה הפלא המטרה הנכונה – אצלי זה עבד.
    ובקשר לעגלגלות וכל זה – תאמיני לי שזה ממש לא משנה, מה שחשוב זה הבן אדם, כל השאר זה סוג של בונוס (ואני מצטטת כאן ת'בן זוג שלי למען האמת).

    • האינטואיציה שלך נכונה. אני אכן ויתרתי על העולם הזה במשך תקופה ארוכה, בדיוק מהסיבות שמנית. ובכל זאת, כנראה שלא התייאשתי סופית…

      • זו לא שאלה של ייאוש – זו שאלה של בשלות ומוכנות.
        בואי נאמר שהיית עסוקה בעיניינים אחרים עד עכשיו
        ועכשיו את פנויה להסתכן – אה, כן תמיד יש את הסכוי
        לכאב לב אבל זה עדיף משום כלום בריבוע.
        ודרך אגב, במקרה שלי – האהבה הגיעה דרך הבלוג,
        ויש לזה יתרון, משום שזה ללא ספק קרום בררני מצויין –
        קודם כל את יכולה להיות בטוחה שמי שזה לא יהיה, מספיק
        אינטליגנט בשביל לקרוא ולהבין מה שאת כותבת. חוץ מזה
        הוא יודע שיש לך בלוג – ואז זה די מובן שהוא יגיח שם בתור
        ואןדרלאוור באיזשהו שלב, ואפילו יש סיכוי שיהנה מזה למדי.
        חוץ מזה זה כיף נורא להתאהב, וכשזה גם מתאים – זה הכי
        כיף בעולם. מה שכן – זה עשה את הבלוג שלי קצת דביק וטראגי
        ומשתפך אבל היי – זה לא שממש עניין אותי לפני זה כשהוא
        היה רק טראגי…
        בקיצור – follow your heart desire
        והמון המון בהצלחה – החיים הרבה יותר נסבלים כשיש עם מי לחלוק
        אותם.

  15. ואנדר, אל תתייאשי -לפעמים לוקח הרבה זמן עד שמוצאים מישהו בדיוק מתאים, אבל הרבה פעמים אם מתעקשים ומחפשים זה קורה. נותר לי רק להסכים עם ליזי וולנסיה לגבי אוקיקופיד- זה מקום טוב, עם סט שאלונים אופציונליים מגניב לחלוטין.

    • וכמובן, גם לך מגיעה עמלה או לפחות איזה ציון לשבח מאוקייקיופיד 😉

  16. אני מצטער על השוביניזם הבוטה אבל אם יש משהו שמעלי בי את חמתי הרי הוא קינתה של בחורה שהיא בודדה וגלמודה.
    בסך הכל אם את לא נראית כמו פרדי קרוגר או שמנה בצורה באמת מוגזמת אז כבחורה את מסודרת.
    כלומר, נגיד שיש בעבודה מישהו שמוצא חן בעינייך, כל שעלייך לעשות הוא להיכנס איתו לחדר סגור ולהוריד את בגדייך, השאר כבר יקרה מעצמו. אם אני אעשה את זה אצא מהבניין באזיקים לעבר עתיד שחור במיוחד.
    רק תארו לעצמכם שהמצב היה הפוך, שהיתה שמועה שאני טיפוס ש'נותן' ומיד עדר של נשים בכל הסוגים היה רודף אחרי בחיוכים מזילי ריר, שבחורות היו מוכנות להוציא עלי כסף ולעשות לי 'גוד טיים' רק בשביל הסיכוי ש- אולי – אואיל לפשוט את בגדי , וחס וחלילה לא לעשות את זה מוקדם מדי כי אז הן יוציאו עלי שמועה שאני זול וכל שאר הבנות ירצו גם .
    בקיצור , להשיג גבר יותר קל מאשר להוציא חלב מהמקרר (במיוחד שעם חלב לפעמים קשה לפתוח את הפקק).
    איך, איך לעזאזל אתן מעיזות להתלונן ?

    • עדו, התגובה שלך לא רק שוביניסטית, היא גם ממש מטומטמת, תסלח לי. אתה מתייחס פה אך ורק לאספקט אחד של מערכות יחסים, שהוא יחסי מין. מה אתה אומר לי, שיש גברים שיסכימו לזיין אותי? תודה, אני כבר יודעת. זה לא מה שאני רוצה וזה לא מה שכתבתי בפוסט. כתבתי על אהבה. כתבתי על מערכת יחסים. בשביל זה, לא מספיק שאני אנפנף בתחתונים שלי לפני האף של מישהו. נכון? נכון.

      ואגב, אם אתה מואיל בטובך להתייחס יפה לנשים רק מתוך התקווה שהן תואלנה בטובן לפשוט את בגדיהן, אתה ככל הנראה לא ממש יודע להתייחס אליהן כאל בני אדם.

      • את מסכימה איתי שאם 'תנפנפי בתחתונים' אז בודדה לא תהיי נכון?

    • יש לך בחור, חוסר הבנה בסיסי מאוד לגבי נשים ומערכות יחסים. אפשר להיות בודדה מאוד מאוד גם כשיש לך סקס פעמיים ביום באופן קבוע. בדידות קשורה לקשר נפשי שקיים או לא קיים עם אדם אחר. בנות, תגידו לו משהו.

      • זה היה מופנה לעדו שמעליי, למקרה שיש ספק.

      • ואנדר ורוזה,
        לא יודעת למה אבל לפתע עיזים יתומות החלו לפעות כאן בערגה
        אני מקווה שאתן מבינות גם למה.

      • רוזה, לא הקשבת כשאימא הסבירה לך על גברים ומה הם באמת רוצים, נכון?

      • עדו, לא הקשבת כשהסברתי לך שהתגובות שלך מטומטמות? אני לא אוהבת לעלוב בדברים שאנשים כותבים פה, אבל אם אתה לא יכול לדבר לעניין, או לפחות לשים לב באופן בסיסי לנושא, אנא החרש והפסק לנסות לפגוע במגיבות אחרות.

  17. הולי מוזס. כמה תגובות יש לך.

    רק הייתי חייב לומר: לא יודע איך את נראית. מאיך שאת כותבת את נשמעת בן אדם יוצא דופן. אני בטוח שאת מדהימה, ואין לזה קשר לאיך שאת נראית.
    יום טוב לך, ותמשיכי לכתוב את אחד הבלוגים המוצלחים שאני מכיר.

    • תודה מקרב לב, יקירי. באמת מחמם את הלב לשמוע (לקרוא) מילים כאלה. ימים לא פשוטים עוברים על כוחותנו, ובזכות תגובות כשלך ושל אנשים אחרים כאן, אני מחזיקה ראש מעל המים הסוערים. תברככם מפלצת הספגטי המעופפת בשפע של רוטב בולונז מהביל, אנשים טובים.

  18. צחקתי המון, אני מקווה שלא אכפת לך שחגגתי ביום אסונך.
    רק הערה אחת: אם את רוצה שאנשים יבואו לבקר בבלוג שלך, ישתו קפה ויעשו לך פירורי מופינים על הספה – אנא אל תגידי להם "פאגוציטוזה". לא יפה (מה זה בכלל??)!

    עולם הדייטים הוא איום ונורא. אבל גם אני אשמח לפגוש איזה מלטף חתולים (הם לא חייבים להיות יתומים, ורצוי שהוא גם יאמץ אותם, ולא רק ילטף וירוץ לדרכו). ואם הוא אוהב באפי, אז בכלל!

    • הי, צרות של אחרים תמיד מצחיקות 🙂 צחקקי להנאתך. לגבי פאגוציטוזה, זה התהליך שבו תא אחד בגוף "בולע" תא אחר, לדוגמה תא דם לבן שבולע תא של חיידק. נשמע נורא רומנטי, נכון?…

      • אה, אז אני מכירה גם אנשים כאלה!

        ובנימה אחרת, למה בכל פעם שאני מסמנת את הקוביה של "באמאש'ך, תודיע לי בג'ימייל מתי עונים לי על תגובה", לא רק שאני לא מקבלת הודעה כזו, אלא הבלוג מציע לי להירשם למרות שנרשמתי כבר?

  19. דווקא נעלבתי קשות, אבל לא מהסיבה שאת חושבת.
    נעלבתי כי את לא באמת קראת מה שכתבתי אז אני צריך לפרט :
    להבדיל מאישה שיכולה להיות לבד או לא, גבר שלא 'הולך לו' עם נשים הולך לכל מקום עם כתובת ברורה על המצח 'לוזר' . אני אישית נשוי כבר עשר שנים אבל זוכר ולא בגעגועים את התקופות האפרוריות בחיים שבהם הייתי בודד. אלא שלהבדיל מאישה לי אין את האופציה ללכת לפאב ולחזור משם כשבחורה תלויה על זרועי , כלומר דווקא יש – אם אתה נורא יפה, שרמנטי או מה שלא יהיה שעושה לכן את זה, ולא כולנו כאלו. חלקנו קצת מגמגמים, שלומיאלים ,מכוערים או לא ממש כריזמטיים – קורה, אני מניח שאצל נשים שלב הפגיעה הוא אחרי הסקס כשהיא מגלה שהבחור שאיתה לא ממש סופר אותה ממטר – אצלנו זה לפני, כשהבחורה מסתכלת עליך במבט המתנשא ששואל מה אפס כמוך בכלל רוצה ממנה כשלכולם ברור מה היית רוצה (לפחות את זה אם לא את אהבתה הנצחית, לדעת שאתה מוצא חן בעיניה במובן אחד שכולם מחשיבים בתור המדד העיקרי).
    אם החברה שלך חוזרת כל יום הביתה עם בחור אחר אין לך סיבה לקנא בה, להיפך, את יכולה לסנן 'זונה' ולהמשיך בחיי הבדידות שלך בהרגשת עליונות (מזויפת או לא) , לשכן הרווק שלך אין גם את האופציה הזאת.
    את חושבת שאני גס רוח כי לא הבעתי סימפטיה למצוקה שלך, את לא באמת מסוגלת להבין את הצד שלי בעניין נכון?

    • עדו, אני חושבת שאתה גס רוח כי התגובה שלך מתייחסת אך ורק לאספקט של אישה כאובייקט מיני. ייתכן שאינך מסוגל לראות זאת, אבל זה מעליב, משפיל, ולחלוטין לא שייך לנושא. מה שאמרת זה "לנשים יש ציצים, תחת וכוס, אז אין להם בעיה למצוא גברים שיזיינו אותן". אז מה הבעיה? הבעיה היא שזה לא מה שהן רוצות. אתה מבין?

      לגבי התגובות כלפיך – אני יכולה מאוד להזדהות. אתה חושב שאני לא קיבלתי שפע של מבטים מזלזלים ומתנשאים, דוגמת הבחור שדיברתי עליו בתחילת הפוסט? אתה חושב שלי כל כך קל להשיג איזה בחור שאני רוצה? שכל אישה יכולה לסובב כל גבר סביב אצבעה הקטנה? אתה טועה, ידידי. גם לי היו די והותר מבטי "מה בהמה כמוך בכלל רוצה ממני". אז מה אתה אומר, ששנינו נעלב קשות, או שנחליט לא להתייחס לנשים כאל אובייקטים מיניים בלבד ואל גברים ככלבים מיוחמים ותו לא?

      • נסכים שלא נבין אף פעם זה את זו, כי לי אין אפילו את האופציה ליהיות אוביקט מיני. לך יש לפחות את זה.

  20. עוד פעם,למה אתה מניח שכל הבחורות יכולות להשיג מין מתי שהן רוצות? יש נשים רבות שממש כמוך, גם אם כל מה שהן רוצות זה סטוץ חד פעמי, עדיין הן לא ימצאו מישהו שיסכים לכך: בין אם הן מכוערות ובין אם הן בישניות מדי. אבל כפי הנראה הנשים האלו לא קיימות עבורך, ואתה אפילו לא רואה אותן.

    • לגבי הביישניות את בהחלט צודקת. לפני הרבה שנים התפרסם סיפור על בחורה שהתאבדה, היא היתה מאוהבת בבחור בכיתה שלה אבל הוא בכלל לא ידע מזה. כלומר להתאבד היה בהחלט פיתרון מבחינתה, לגשת אליו ולהגיד לו שהיא אוהבת אותו לא.
      עצוב לא? כמה מאיתנו מסתובבים זה סביב זו במעגלים , אולי רוצים סקס ואולי סתם קירבה אבל לא מעיזים להגיד את זה ומחמיצים ככה כל כך הרבה.

  21. עידו, כשאני קוראת את שאתה כותב יש תחושה מוזרה של חד מימדיות. כאילו אנחנו מתקיימים בלי עומק. בלי רגשות ותחושות. אני חושבת שרובנו מחפשים תחושה של קירבת נפש, ברית עם בן זוג. שנוכל לחוש שאיננו כה בודדים בחיים האלה. מין יכול להיות קשור בכך ויכול להיות בנפרד. אני חושבת שחוסר ההתיחסות החוזרת שלך לענין הקירבה וההתיחסות הקונקרטית ל"ביחד" כהפך מלבד בניגוד להפך מבדידותמעורר סימני שאלה. במובן הזה אנישואלת עצמי האם אתה יודע קירבה מהי? אתה מציין כי אתה נשוי אבל כפי שאפשר להיות בודד בנוכחות אחרים אפשר גם לא לדעת קירבה גם אם נשואים.

    • יעל , אני ואת יושבים בדירת רווקים, מסתכלים בתקרה ונחנקים מבדידות. ההבדל בינינו הוא שאת אם רק מתחשק לך יכולה לרדת לפאב ולחזור משם עם בחור לדירתך (או לדירתו) ואני – ברוב המקרים אחזור עייף ומאוכזב ובודד לדירה. אצלך זה יכול להיות סתם עניין גופני כדי להפיג את הבדידות ואולי זה ימשיך לקשר משמעותי , לי אין מה להמשיך לקשר- משמעותי או לא . האמת? מנגנון אבולוציוני פשוט שנועד לנפות את מי שלא שווה מספיק ו/או מתאמץ מספיק, אין לי באמת תלונות, רק מצחיק אותי לשמוע אותך (או את ואן דר גראף המתייסרת) מתלוננת , זה הכל.

      • עדו, אני חושבת שאתה מבלבל "נשים" עם "כוסיות"[1].

        [1] "כוסיות"[2] כסטייט אוף מיינד, לא כעניין חיצוני בלבד. אני רק יכולה לנסות לתאר לעצמי [3]את הכאב שמרגישה מי שקוראת את הדברים האלה, וזוכרת את כל הפעמים בהן יצאה לפאב – ודווקא נורא רצתה לפגוש מישהו! – וחזרה הביתה לבדה. כי אם "כל בחורה יכולה", אז זה בטח אומר עליה דברים מ מ ש איומים, והיא בטח תשאר לבד לנצח.
        [2] כן, אני מהפמיניסטיות האלה שלא חושבות ש"כוסית" זו מילת גנאי.
        [3] סתם, אני לא "יכולה רק לנסות".

      • למה לא הצעת לה לרדת לכביש ולהציע את עצמה בחינם? זאת גם דרך להפיג בדידיות, לא?
        אגב, אם "תנפנף בתחותנים" בגן העצמאות כנראה שגם לא תהיה בודד, נכון? הנה: מצאתי לך פתרון להיות "לפחות אובייקט מיני".
        תחשוב על זה קצת. או שזה עוד משהו שהיא יכולה לעשות ואתה לא…

  22. אם הייתי בחור, כבר הייתי מציעה לך לצאת איתי + מאחלת לך יום נפלא. אחלה בלוג, מוזמנת לגלובי.

    • תודה, אבל איפה נמצא גלובך?… 🙂

  23. תודה לך וואנדר שגרמת למבחר בדייטים המזעזעים שלי להראות יותר טוב (אחד שהקיא, אחד שהתעלף).
    לא יפה מצידי, אבל צרת רבים נחמת טיפשים :).
    אז הנה אני מנוחמת.
    שדייטיך הבאים יביאו מלטף וואנדריות שמלטף חתולים, מציל את כדו"א ומוצא את התרופה לסרטן בשעות הפנאי (אבל רק בשעות הפנאי- שאר הזמן קודש לוואנדרית).אמן. כן יהי רצון מפלצת הספגטי המעופפת.

  24. סליחה שמתפרצת לדלת פתוחה שלא לומר פרוצה
    אבל לגמרי מעתה והלאה אני שבויה באסוציאציות שלך
    ובכתיבה הכה משובחת. לא וזה לא משנה לי שלכאורה אין בסיסי משותף לפחות הוא לא נמוך אלא גבוה
    חזקי ואמצי
    אהבתי מאד מאד

  25. אדי מרפי אמר את זה לפניי, בשנות ה-80:
    "לא צריך למצוא מישהו מושלם, כי אין דבר כזה. צריך פשוט למצוא מישהו דפוק כמוך" 🙂


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: