פורסם על ידי: vandersister | יוני 2, 2010

אני, סכין בגב האומה, מתכבדת להשיא משואה זו

גילוי נאות: פייסבוק זה קקה. כלומר הגילוי הנאות מתייחס לזה שיש לי פרופיל בפייסבוק, על אף שברור לי שמדובר ברשת חברתית שהחלה את דרכה כשעשוע חביב ומועיל והגיעה לממדים של תמנון מבעית ורב-זרועות, שמאחיזתו הדביקה אין להשתחרר. גם אם תצליחו למחוק את פרופילכם במאמצים קשים, עדיין תיתקלו בכפתורי ה"לייק" הבלתי נסבלים בכל כוך ופינה, ותוזמנו לאינספור דפים, עצומות, אירועים ושאר ירקות כדוגמת "העצומה למניעת התאכזרות לענבים – אומרים די לתעשיית הצימוקים!" ו"גם אני חושב/ת שחצאיות מעטפת בצבע סגול-חציל זה לגמרי פאסה".

ברם, ליישום הנאלח הזה יש מספר יתרונות, שבעטיים* אני עדיין משתייכת לאומת הפייסבוק. הפרופיל הזה מאפשר לי להישאר בקשר רופף למדי עם אנשים שאין לי צורך בתקשורת רציפה איתם, להתעדכן בכל מיני פעילויות שכן מעניינות אותי, ולהירתם לטובת מאמצי הצלה של יצור זה או אחר, הולכי על שתיים והולכי על ארבע. ודווקא מן המצילים של ההולכים על ארבע חטפתי, לרוע המזל, סטירה מהדהדת בפרצופי הווירטואלי אמש, ואז ביצעתי פעולה שלא ביצעתי מאז שהקמתי את פרופיל פייסבוקי לפני אי-אילו שנים: הסרתי חבר מרשימת החברים שלי. האיש, במילים פשוטות, מילא אותי בפחד של ממש.

ובמה דברים אמורים? למי ששהה עד עתה על כוכב לכת בגלקסיה אחרת, אעדכן ואסביר כי משט ביוזמה טורקית של ספינות ועליהן פעילי שלום – וייתכן שגם לא כל כך פעילי שלום – ניסה להגיע אל חופי עזה שלשום בלילה. היות שישראל הטילה סגר על עזה, ביבשה, באוויר ובים, ממשלתנו החליטה לעצור את המשט בכל מחיר. המחיר היה כמה הרוגים ופצועים מבין יושבי הספינות, וכמה פצועים, חלקם קשה, מבין החיילים שניסו להשתלט על הספינות. אין לי שום ידע בימאות, ולכן אין לי אפשרות לדעת אם אפשר היה לעצור את הספינות בדרך אחרת (השבתת המנועים, כיתור מכל עבר וכדומה), אבל ידוע לי שהדבר כולו התרחש במים בינלאומיים ולא בשטחה של מדינת ישראל – בהנחה שחופה של עזה נחשב לחלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל. אין לדעת בימינו.

השורה התחתונה היא זו: קומץ אנשים בכירים, מבלי להתייעץ עם גורמים נוספים ובהתבסס על מידע מודיעיני חסר ולקוי, שלחו קבוצת חיילים לתוך המון משתולל, במים בינלאומיים, וגרמו לישראל נזק תדמיתי בל יתואר. המעשה העמיד בסכנת חיים את המוני הנופשים השוהים בטורקיה, את נציגי המדינה הרשמיים בטורקיה, ואת הישראלים בתפוצות באופן כללי; גרם לגינוי מקיף, מקיר לקיר, של כל מדינות העולם, החל מניקרגואה (שניתקה את יחסיה עמנו), דרך כל ארצות אירופה וכלה בארצות הברית, ידידתנו הגדולה ביותר, שתוהה בימים אלה למה מגיע לה העונש הזה בדמות ידידות עם ישראל; והחריף עוד יותר את הקרע בתוך עמישראל עצמו.

דומה שבעקבות התקיפה בלב ים, נוצרו בארץ קבוצות משני סוגים: אלה שטוענים שהתקיפה היתה איוולת שאין כמותה שעוד תעלה לנו במחיר יקר, ואלה שטוענים שצה"ל פעל כשורה ושיש לחזק את ידיו ולהביע תמיכה במדינה. עד פה, הדיון לגיטימי. אלא מאי? נכנסת לה ואנדר אחת תמימה לפייסבוק כדי לעיין בהודעות האחרונות שנוגעות למשופמים שונים – אימוצי כלבים וחתולים, תרומות למען חולים ופצועים וכדומה – ונתקלת בדף של איש אחד, שפועל רבות למען בעלי חיים. ובשלב זה, נשימתה נעתקת. האיש פרסם בסטטוס שלו מטח של קללות, נאצות, חרפות וגידופים נגד כל מי שמביע ביקורת על הטיפול של צה"ל במשט, ולא זו בלבד אלא שהוא גם כורך בכפיפה אחת את אויבי המדינה הגדולים ביותר עם ה"סמולנים", שכמוהם כגיס חמישי, חבר בוגדים שיש לרצחם נפש בהזדמנות הראשונה. אודה ולא אבוש: נבהלתי.

אנשים זורקים בקלות רבה מדי מילים כגון "פשיזם", ולכן אזהר, ובקוראי לאמירות מסוג זה "אמירות פשיסטיות", אסביר למה הכוונה. פשיזם מתאפיין בהצבת המדינה כערך עליון מעל הכל, ובהצדקת המדינה בכל מעשיה. לנתין בשלטון פשיסטי אין זכות להשמיע כל דבר ביקורת נגד המדינה, כי ערך חיי הפרט הוא בטל בשישים (אם לא בשש מאות) מול ערך המדינה. הפשיסט מאמין שכל בני האדם אינם שווים, שיש אנשים ששווים יותר ופחות, ושזכויות אדם בסיסיות אינן מגיעות לכולם. הפשיסט מאמין שדמוקרטיה אינה דבר חיובי, ושלא לכולם מגיעה זכות דיבור וחופש ביטוי, כי אם למנהיגים בלבד. הפשיסט סבור כי מלחמה היא דבר נעלה וחיובי, ומקדש ערכים של כוח הזרוע, הקרבה עצמית ומוות למען המדינה. הפשיסט אינו מאמין בשלום וסבור שחתירה לשלום היא גילוי של חולשה. לענייננו, הפשיסט מאמין כי כל מי שמעז לטעון שהמדינה לא תמיד צודקת הוא בוגד ודינו מיתה.

אני אינני פשיסטית. אני מאמינה שהמדינה קיימת למען אזרחיה, ולא ההיפך. אני מאמינה שכל בני האדם שווים, כולל בני האדם שאינני מסכימה איתם, אפילו בצורה חריפה. אני מאמינה שלכל בני האדם מגיעות זכויות בסיסיות. אני מאמינה שחופש הביטוי הוא ערך עליון. אני מאמינה שבוגד אמיתי הוא אדם שמניח למדינתו האהובה לשקוע לתוך ביצה סרוחה של בידוד בינלאומי וחרם כלכלי ואינטלקטואלי. אני מאמינה שמלחמה היא דבר שלילי, וגם כאשר היא רע הכרחי, היא עדיין רע. אני מאמינה שהרג הוא דבר נורא, גם כאשר הוא מוצדק ונעשה מתוך הגנה עצמית. אני אף פעם לא ששה ושמחה כשנהרגים אנשים, גם אויביה המושבעים של ישראל, כי צלם אנוש להם. אני מאמינה שיש לנו זכות וחובה להגן על עצמנו, אבל לא בכל מחיר, כי המחיר עלול להיות סופה של המדינה הזו. אני מאמינה שהביקורת שאני מעבירה, לא רק שאיננה בגדר בגידה, אלא שהיא הביטוי הנעלה ביותר של נאמנות למדינה.

פשיסטים יקרים, אנא הסכיתו ושמעו: הקריאות בנוסח "מותר לנו להגן על עצמנו בכל מחיר" שוות-ערך להשתנה מהמקפצה הבינלאומית. בפירוש מותר לנו להגן על עצמנו, זו זכותנו וחובתנו: אבל לא בכל מחיר. לא בצורה כל כך מטומטמת, שגורמת יותר נזק מאשר תועלת. לא בצורה שתביא, לאט לאט אבל בטוח, להתפוררותה וקריסתה של מדינת ישראל. זו לא הגנה. זו חבלה עצמית. חובתנו הגבוהה ביותר היא להיות לא רק צודקים, אלא גם חכמים, ולהפסיק להוציא לשון לכל העולם ואשתו: כל העולם ואשתו עוד ייתנו לנו על הראש בגלל זה. אין מדינה שיכולה להסתדר ללא קשרי מסחר ודיפלומטיה עם מדינות אחרות, וישראל, קטנה ומבודדת גיאוגרפית, זקוקה לכך שבעתיים. אני, שאינני פשיסטית, ואינני מאמינה שהמדינה צודקת בכל מחיר, אומרת לכם שהתקיפה על המשט היתה פעולת איוולת. לא, לא כי אני אוהבת את ארדואן, לא כי אני שוכבת עם ערבים, לא כי אני מוכרת את סודות המדינה לסוכנים של החיזבאללה ורוקדת על גופותיהם של חיילים מתים עם כוס מרגריטה קפואה בידי ושפתיים אומרות שירה. רק כי המדינה הזו, עדיין ולמרות הכל, יקרה לי, ואני מאמינה ויודעת שאפשר לעשות דברים גם אחרת, למען הביטחון, הרווחה והמשך הקיום של כולנו. אהבתי למדינה אינה פחותה מזו שלכם, אלא שהיא אינה עיוורת וכסילה.  אני יותר פטריוטית משתוכלו אי-פעם להבין. אין לכם זכות לקרוא לי בוגדת. עופו לי מהפנים עם ההתלהמות חסרת השחר שלכם.

אה, וגם אין צורך שתשלחו לי בפייסבוק הזמנה להצטרף לקבוצה "ניקרגואה מחרימה אותנו??? אנחנו מחרימים אותה!!! על הזין שלי כל הניקרגואים או איך שלא קוראים לבני זונות האלה, יאללההההההה!!". תודה.

*תודו שמזמן לא ראיתם את המילה הזו. בעטיים. מילה נאה. בעטיים בעטיים בעטיים. שלבו אותה גם אתם בפוסטיכם!


Responses

  1. כל מילה בסלע.

  2. […] המשך הפוסט נמצא כאן. חברים יקרים, לפי הגוגל רידר יש לי עוד אי-אילו אנשים שרשומים כמנויים לכתובת הזו. אני מודה לכם נרגשות ומבקשת בכל לשון של בקשה שתעתיקו את הכתובת הבאה לקורא הרסס החביב עליכם: […]

  3. בראוו

    • תודה! לכבוד הוא לי 🙂

  4. אכן כל מילה בסלע. מה בסלע? במחצבה. כל מילה חרוטה על גושי הבזלת האלה ברמת הגולן.

    ולגבי ה"בכל מחיר"- זה ביטוי שנזרק המון בזמן האחרון: חייבים לשחרר את גלעד בכל מחיר, חייבים להגן על מדינת ישראל בכל מחיר, חייבים חייבים חייבים- ותמיד בכל מחיר.
    הבעיה היא שהרומנטיזציה הגארי קופרית הזאת של הכל-או-כלום-בכל-מחיר-וואן-לאסט-סטנד לא ממש תופסת בעולם האמיתי. "בכל מחיר" הוא תמיד מחיר גבוה מדי.

    • אכן. "בכל מחיר" מצטרף לי לעוד ביטוי שגור במחוזותינו, "לא יעלה על הדעת". אז זהו, שכן.

      • לשי צ'רקה היה קומיקס קטן על זה, בזמן ההתנתקות, שהגיב ל"היֹה לא תהיה!" ב"מה זאת אומרת? היֹה יש!"

  5. הנסיון להידבר עם פשיסטים כמוהו כנסיון לשכנע חברי-כת שהגורו שלהם מנצל אותם.

    • נכון. ובכל זאת אני מתפתה לנסות מדי פעם.

    • אולי, רק שאם אתה קורא לכל מי שאינו מסכים עמך "פשיסט" – לא ממש יישאר לך את מי לשכנע. והדמוקרטיה – יסודה על האמונה שבעלי השקפות ואינטרסים שונים יכולים להגיע להסכמה ולשכנוע הדדי.

      ורבים מאד מהמחנה הצודק והנאור מדביקים אוטומטית את תווית הפשיסט לכל מי שסוטה מלוא הנימה מעמדתם.

  6. ואנדרית – את אכן צודקת וגם חכמה.
    יחד עם זאת, צריך להבין שגם מדינות המערב, שידעו על כל מה שהולך להתרחש בשבוע האחרון, אשמות במצב הזה לא פחות. היתה כאן התעלמות רבתי – קבירת ראש בחול של כל אותן מדינות "נאורות" שעכשיו מבקרות אותנו.
    כשראיתי את הכותרות לפיהן אנחנו אחראים על כך שהסטנו את טוריקה אל זרועות האיסלאם, שגרמנו לארה"ב לא להצליח ביצירת סנקציות על איראן, ושהעיתוי של כל העניין הזה "לא התאים לאובאמה", אני חושש שקצת הסמקתי – פשט לא ידעתי שיש לנו כל כך הרבה כוח.
    אנחנו הסטנו את טוריקה לזרועות האיסלאם? אנחנו אחראים לעיתוי?

    אני לא חושב שהיינו הכי בסדר. יש לי ביקורת על הדרך שבה דברים התנהלו. אבל מצד שני, אני גם לא קיצוני בתגובות ההכאה העצמית שלנו. אכן עשינו טעויות כאן, בעיקר שתיים: ההסברה היתה דפוקה מן היסוד, ולא היינו צריכים לעשות את מה שעשינו במים בינ"ל. כאמור – יש לי ביקורת לא מעטה על כל המעשה הזה והדרך שבה הוא נעשה.

    אבל אני משתגע מזה, שדווקא מדינות המערב, שהיו מודעות למה שעומד לקרוא – זה הרי התפרסם בעיתונות גם הישראלית וגם העולמית, כשבוע לפני המשט – שתקו וחיכו לראות מה יקרה. אף מילה נגד טורקיה שאיפשרה את המשט הזה. אף מילה נגד אנשים שלהם ולפעילי שלום אין מאום.

    ותסלחי לי – אבל זה נראה נורא חד-צדדי, מוטה בצורה חשודה מדי, ובעיקר מעצבן ומסלף את האמת.

    אני, את הרכנת הראש שלי בפני העולם ה'נאור' – אשמור למקרים אחרים.

    • גיא, אני מסכימה איתך שהמערב צבוע. מאוד, מאוד צבוע. יחד עם זאת, זה לא פוטר אותנו מהתנהגות קצת יותר חכמה. להגיד שהם מתנהגים כמו עדר של צבועים, זה נכון, אבל גם אנחנו לא בדיוק פעלנו כשורה. זה לא סותר. בקיצור, אנחנו מסכימים 🙂

  7. ואנדר יקרה, אני לא יכול להימנע מהתחושה שדברייך אינם אלה "חכמה שלאחר מעשה", ויכול מאוד להיות שאת חושבת שהפעולה היתה איוולת, אבל לא אמרת, ולו לרגע אחד – מה את חושבת שצריך לעשות.

    אז בואי נצייר את החלופות שעמדו בפני מדינת ישראל:
    1. לתת לספינות לעבור חופשי לעזה, ובכך למעשה לשבור את המצור. המשמעות של דרך זו היא יצירת תקדים, ובעקבותיו נתיב סחר בלתי מבוקר לרצועה – משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיקרה. לא בגלל שאנחנו רוצים למנוע מהם פלפלים, מלפפונים ותרופות, אלא בגלל שבכל פעם שהגעתי למילואים בעזה בשנים האחרונות נאלצתי להתמודד עם חומר נפץ תקני, שעולה ברמותיו פי כמה וכמה מזה שנמצא בגדה המערבית.

    2. לעצור את הספינות ללא השתלטות עליהן – אין ספק שזוו דרך הפעולה האידאלית, הבעיה שהיא בדיוק כזו – פנטזיה. מכיוון שאת לא מבינה בימאות, אתן דוגמא מתחום התחבורה: ערימת משאיות נוסעת על נתיבי איילון, ולא מוכנה לעצור. אי אפשר לעצור את המשאיות על ידי "כיתור". אפשר להקים מחסומים, אפשר לגרום לתאונת דרכים. אבל במקרה שמדובר באוניות – המשמעות של "מחסום" ו/או "התנגשות" הינה (כנראה) כלי שיט שיורד למצולות, ונפגעים רבים (הרבה יותר מתוצאות הפעולה שהיתה).

    3. השתלטות אלימה על הספינות – בעזרת יחידות מיוחדות שיבצעו בדיוק את מה שהן אומנו אליו. אפשר לשלוח את השייטת, יחד עם המטכליסטים והימ"מ שישתלטו על הספינה בדיוק כמו שהם עושים במיקרים אחרים. לצורך העניין, היה אפשר לרדת לספינה עם רובים שלופים (ולא רובי צבע מאחורי הגב), תוך כדי שימוש ברימונים ואף ירי מהאוויר. התוצאה הצפוייה במקרה כזה הינה מינימום נפגעים לכוחותינו (אני מהמר על אפס נפגעים), ונפגעים רבים, עד כדי טבח ביושבי הספינה.

    4. השתלטות רכה על הספינה – שליחת חיילים, מצויידים ברובי צבע (אפילו לא באמצעים לפיזור הפגנות כמו כדורי גומי או גז מדמיע), מתוך חשיבה והבנה שאם תהיה התנגדות- היא תהיה פאסיבית ולא אלימה (צעקות, קצת דחיפות, אבל לא משהו שמעמיד חיילים בסכנה).

    אני הייתי בוחר בדרך מספר 4, וזו גם דרך הפעולה שצה"ל נקט בה. לצער כולנו, המציאות הוכיחה שאותם "פעילי שלום" יודעים להפעיל לא מעט אלימות. החיילים על הפינה היו במיעוט ברור, ובסכנת חיים ברורה ומוחשית. השימוש בנשק היה רק כמוצא אחרון.

    אני מסכים איתך שפישלנו במערכה התקשורתית. מדינת ישראל נפלה כפרי בשל למלכודת דבש תקשורתית, והעובדה ששתקנו כל הזמן הזה, והשארנו את הבמה פתוחה לערוצים הזרים לשדר תמונות וטוויטים חד צדדיים – לא עזרה לנו.
    אנחנו צריכים ללמוד שלא מספיק לעשות את הדבר הנכון, צריך גם להראות שזה מה שעשינו. בעולם שבו המדיה נגישה כל כך בקלות, והעברת אינופרמציה נעשית בשניות צריך להפעיל יחידות מיוחדות גם במערכה הזו, ולא רק בלב ים.

    • שד,
      כולנו חכמים לאחר מעשה, מראש הממשלה ועד אחרון הטוקבקיסטים. עם זאת, הנקודה שלי בפוסט היתה ההתמקדות בתגובות למשט (כלומר, הטענה שביקורת על המדינה היא בגידה), ולא תכנון המשט עצמו. אבל לתגובתך, מעולם לא התיימרתי להיות מסוגלת לתכנן מבצע צבאי. יחד עם זאת, קראתי מספיק חוות דעת של אנשים שכן מבינים בתחום, ושטוענים שדברים יכולים היו להתרחש אחרת. נסמוך עליהם?

  8. […] This post was mentioned on Twitter by Nadav Perez and Yossi Levy, H. B. Hoffman. H. B. Hoffman said: אני, סכין בגב האומה, מתכבדת להשיא משואה זו: פוסט חדש. https://vandersister.wordpress.com/2010/06/02/backstabber/ […]

  9. האמת ? יש כאן השתוללות פשיסטית מכל הכיוונים:
    מצד אחד אותו פשיסט שתיארת שמעורר בי פחד כבר שנים על גבי שנים (כמו זה שהוצאת מרשימת החברים שלך) ומצד שני אנשי שמאל שהתחרפנה דעתם עליהם סופית והם קוראים לפגיעה בחיילי צה"ל ומתעקשים שאספסוף חמוש באלות וסכינים הוא 'פעילי שלום'
    בחוץ לארץ ישראל הופכת למצורעת , בתוך הארץ כל מי שחושב שאולי טעינו בעצירת המשט הופך לבוגד ובקיצור הקצנה לכל הכיוונים שבסופה יישמע איזה קול קריעה רבתי השאלה מאיפה.

    • ואן-דר-אבא טוען כבר שנים שהמדינה מתפוררת. קיוויתי שהוא טועה 😦

  10. שד:
    1. הבעיה עם התיאוריה הזו היא שלפני עופרת יצוקה, העבירו ספינות לעזה. לא ראיתי את השטף שהגיע אחר כך.

    2. היו מספיק הסברים לגבי איך אפשר לעשות את זה. רבאק, ראש אגף מבצעים במטכ"ל הסביר שזה אפשרי, אבל שהגרירה הייתה לוקחת יותר מדי זמן והיה נוצר משבר הומניטרי (באמת, זה הוא אמר)

    ושים לב, שבין 3 ל-4 יש אפשרות, שאתה מזכיר אותה ואז מתעלם ממנה באלגנטיות: לקחת ציוד אמיתי לפיזור הפגנות. למלא את הספינה בגז מדמיע לפני שעולים עליה. להעיף את כל מי שעומד על הגג בזרנוקים. להשתמש בבואש, או במה שלא יהיה. ואז הסיפור היה נגמר בלי הרוגים, אולי אם כמה פצועים קל מאוד. ואז מצבה של ישראל היה הרבה יותר טוב – גם אם לא אכפת לנו מהפעילים.

    • 1. אולי אתה לא ראית את השטף, אני ראיתי אותו, בגוף ראשון, גם בעופרת יצוקה, וגם ב"חומת מגן". מטען בעזה הרבה יותר קטלני מאשר מטען מקביל לו בשכם, בגלל איכות חומר הנפץ.

      2. אני אוהב מאוד את אלה שטוענים שאפשר לעצור ספינה בלי לעלות עליה. אני לא מכיר דרך כזו, אני גם לא מכיר שום מקרה בהסטוריה שספינה נעצרה בלי שכח עלה עליה.

      3. נכון, אפשר לקחת אלפ"ה (אמצעי לפיזור הפגנות), למלא את הספינה בגז מדמיע, זרנוקי מים, כדורי גומי וחצץ. הבעיה היא שזה ממש לא מצטלם טוב. תחשוב על התמונות שיעבור מהספינה כאשר כולם שם נחנקים, דומעים, נשטפים בזרנוקים אדירים, זועקים וצועקים. דווקא הדרך שבה בחרו בסופו של דבר היא דרך פעולה רכה יותר, שלא היתה משאירה ולו פצוע אם החיילים לא היו מותקפים ולא היו נמצאים בסכנת חיים (ולראיה: בספינות האחרות לא נעשה שימוש בנשק קר או חם, ולא היו פצועים, לאף אחד מהצדדים).

      4. ספינות חייל הים פנו לכל הסירות במשט בהודעה שיש מצור ושעליהן לעצור ולסגת מנתיבן. הספינות גם הוזמנו לפרוק את הסחורה שלהן בנמל אשדוד ושהוא יועבר ביבשה משם. אם הן היו נענות לבקשה – כל הסיפור הזה היה נחסך מאיתנו. הבעיה היא שברגע שהן החליטו לפרוץ את המצור באלימות (המשך שייט) לא היתה ברירה אלא לעצור את השייט באלימות (קרי: לעלות על הספינה).

  11. חסכת לי פוסט על העצבים שאני חש בגלל שהפשיסטים גנבו לי את הלאומיות והפטריוטיות. עצם זה שאני חש שלא בנוח עם זה שיש לי רגשות לאומיים ופטריוטיים, כי לכאורה אלה הרגשות של המחנה השני מוציא אותי מהכלים. הם הצליחו לחנך אותי מחדש, המנוולים.

    • אל תתן להם! אנחנו נפתח קבוצה בפייסבוק שנקרא לה "זונות, תפסיקו לגנוב לנו את הפטריוטיות והלאומיות!" אני בטוחה שיצטרפו, אפילו, נניח, 10 אנשים. 😛

      • אני בשום אופן לא מצטרף לפייסבוק, יש לי עקרונות.

  12. השאלה "מה מציעה ון-דר-אחות" היא לא רלוונטית, ולא בה עוסק הפוסט. השאלה היא האם לאנשים עם דעות כמו שלה יש זכות דיבור, והאם ראוי לקרוא לאנשים שמביעים דעות כאלה בוגדים וכיוצ"ב. שאלה נוספת היא האם יש היגיון בלצעוק "כל הכבוד לצה"ל" דווקא בכל פעם שאותו צה"ל עושה איזו פאדיחה שהתסבוכת שהמדינה נכנסת אליה בעקבותיה גדולה בכמה מידות על הבעיה שהפעולה עצמה באה לפתור.

  13. עם הכל עוד יכולתי לחיות בשלום, אבל זה שאת לא מצטרפת לחרם על ניקרגואה בפייסבוק זה כבר באמת מוגזם.

    (כן, נו, כל מילה וזה.)

    • צר לי. אני חובבת ניקרגואים 😉 או משהו כזה.

  14. איפה כפתור הלייק פה?

    • למעלה, ליד האייקון של העז היתומה 😉

      • לייק! לייק!
        [רגע, פעמיים זה מבטל או שם שניים? :-S]

  15. ברשותך, שמתי לינק בפייסבוק שלי. זה מסביר יפה מאוד מה שאני מרגישה וחושבת ועייפתי מלהתווכח וכולם כל כך כועסים ואסור להגיד שטעינו. אז שמתי לינק
    אפילו שזה פייסבוק..

    • תודה רבה! כאמור, גם לי יש פייסבוק, אז זה בסדר גמור.

  16. מה שרועי אמר. אשכרה מילה במילה.

  17. הכי יפה זה אלה שרוצים שמי שמביע ביקורת יציע חלופות. אני מציע לאמץ את זה לכל תחומי הביקורת. מבקרי קולנוע יידרשו לצלם סצנות במקום אלו שביקרו; מבקרי ספורט יידרשו להדגים גולים בשידור חי; מבקרי ספרות ייצטרכו לכתוב סוף חלופי לספר שקראו, ורפי גינת ייאלץ להכין לנו חומוס. הלו, אנשים, לכל אחד יש את התפקיד שלו. לשרי הקבינט ולמפקדי צה"ל משלמים כדי לעשות את מה שהם כשלו בו במבצע הזה, ולכן הם ראויים לכל מילה של ביקורת.

    ואנדר: כתבת יפה ולענין. וההדר פגזי.

    • עוד יותר כיף זה אלה שאוהבים לצעוק ולצווח "ככה לא עושים", "איזה אסון", "כולם מטומטמים", "תנו לצה"ל לנצח" או לחילופין "לא צריך להשתמש בכח".
      אף אחת מהסיסמאות הריקות האלה לא עובדת במאה אחוזים מהזמן, וכן – העברת ביקורת כוללת גם הצעת אלטרנטיבה, אחרת אין הבדל בין ואנדר שאומרת "איזה מטומטמים כולם, וצה"ל הוא חבורה של ברברים אלימים" לבין איש כהנה שאומר "מוות לערבים". ואנדר לא נותנת אלטרנטיבה, וגם האידיוט מהמחנה השני לא. שניהם מקובעים ונעולים בנקודת המבט הצרה שלהם, ובמגרש המשחקים המאוד מוגבל של כל אחד. האחד חושב שאין שום זכות קיום לערבים, השנייה חושבת שאסור לגרום לפגיעות גוף בכל מחיר.

      אם אתה לא מבין מה ההבדל בין העברת ביקורת על החלטת דרג מדיני במדינה דמוקרטית לבין העברת ביקורת על סרט או ספר כנראה שהפער ביננו גדול. שופט לא צריך להיות מומחה בניתוח ברך על מנת להעביר ביקורת במשפט ולהחליט האם היתה או לא היתה רשלנות רפואית, ואיך צריך היה הרופא לנהוג.

      גם לי יש ביקורת על הפעולה הנ"ל. המודיעין פישל. ההחלטה המבצעית לצאת עם פיינט-בול ולא עם אלפ"ה היתה שגויה, והכי צורם: האימפוטנטיות של מדינת ישראל ודו"צ בכל מה שקשור להסברה.
      אני לא שמח שיש הרוגים ב"צד השני". אני לא שמח כשיש הרוג, נקודה. אבל יחד עם זה, אני מבין שישנם מצבים אשר דורשים הפעלת כח קטלני. דוגמא טובה למצבים האלה היא הלינץ' שנעשה ברמאללה (לא הייתי בא בטענות לשני המילואימניקים לו היו פותחים באש) והלינץ' שנעשה על סיפון המרמרה.

      • חשוב לי להבהיר דבר אחד: אין לי שום טענות ושום ביקורת נגד פעולת החיילים באותו לילה. הם עשו בדיוק את מה שאומנו לעשות, ועשו שאת היטב. הטענות שלי הן נגד מקבלת ההחלטות והוגי המדיניות מחד, ונגד עדר המתלהמים שלקחו לעצמם מונופול על פטריוטיות מאידך.
        עם זאת, אני לא מסכימה שכדי להעביר ביקורת צריך להציע אלטרנטיבה. אם אתה רואה פעולה שבוצעה באופן מטופש ומזיק, מותר לך לומר זאת, גם אם אתה לא בקיא בכל תג ותו של הביצוע. אם, לדוגמה, אני רואה מישהו רוכב עם אופנוע לתוך קיר, מותר לי לומר לו שזה אידיוטי. ואני בכלל לא יודעת לרכב על אופנוע.

      • אגב, שד – אני מבקשת שתצביע לי על המקום המדויק בפוסט שבו אמרתי משהו שווה-ערך ל"צה"ל הוא חבורה של ברברים אלימים". אני יודעת שזה נושא טעון, אבל בבקשה לא להכניס לי לפה הווירטואלי ביטויים ומחשבות שמעולם לא עלו על דל שפתיי ומקלדתי.

    • אה, ועידן: אני דווקא אשמח אם רפי גינת יכין לנו חומוס. נוכל לגלות גם אצלו קוליפורמים 🙂

      • ואנדר, אמנם הפוסט מעודן יותר, אבל תיזכרי בציוצים שלך מאותו יום. ("חתולו של תקרה. רק עכשיו הגעתי להתעדכן בחדשות. שמישהו יגיד לי בבקשה מתי מתקיימת הפגנת הענק נגד האיוולת הרצחנית של ממשלתנו וצה"לינו, ואני שם" ועוד).

        אני לא מסכים איתך שביקורת ובמיוחד שפיטה (שהרי את מעמידה למשפט אישי שלך את ההחלטה ואת הפעולה) לא צריכה לתת הסבר על מה היה צריך להיות, ויכולה רק להגיד "ככה לא עושים". להגיד "ככה לא עושים" כולנו יכולים, להגיד "מה היה צריך לעשות" זה קצת יותר קשה. ולא, את לא צריכה להיות לוחמת בשייטת כדי להגיד מה היה צריך לעשות (נא לא לבלבל עם "איך עושים את זה").

        מבולבלים? ניקח את הדוגמא של ואנדר: אם את רואה מישהו נוסע עם אופנוע לתוך קיר את בהחלט יכולה להגיד ש"זה מעשה מטופש, ולא נוסעים עם האופנוע לתוך הקיר, אלא לידו, בלי לבדוק מה יותר חזק, הקסדה או האיטונג", בלי שיהיה לך שמץ של מושג איך מחליפים הילוך באופנוע, ואיפה נמצא הוינקר.

        גם לי יש ביקורת על הדרג המדיני, שקיבל את ההחלטות. אני חושב שהם בחרו באופציה הקלה, אשר העמידה את החיילים שלנו בסכנה מיותרת למדי. אני גם חושב שהם פישלו בענק בכל מה שקשור להסברה, ומבחן התוצאה הוא שהחיילים הסתכנו ולחמו לשווא.
        מה אני חושב שהיה צריך לעשות? להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות (זרנוקים, גז מדמיע וכו') ובמקביל לפתוח בבליץ הסברה. שימוש באלפ"ה היה מצטלם רע מאוד בעולם, וההסברה היתה צריכה להתמודד עם זה. מישהו למעלה החליט שלא בא לו לעבוד קשה מדי, ולכן רצה לסגור הכל בשקט, בלי להתאמץ. על זה הכעס שלי.

      • שד, התלבטתי אם לענות לך או לא, ובכל זאת אעשה את זה. לצטט את הציוץ הראשון שלי מאותו יום, כשעוד הייתי נתונה בסערת רגשות והגבתי מהבטן, כמו כולנו, זה דבר שגובל בנבזיות. היה לי זמן לקרוא את הכתבות והפרשנויות ולהתעדכן אחר כך, ולכתוב פוסט שקול יותר שמייצג את דעתי האמיתית ולא את תגובת הבטן שלי. זה שכללתי כאן בבלוג קישור לטוויטר שלי לא אומר שאתה מוזמן לתפוס אותי בכל רבע מילה ושביב מחשבה שאני מעלה שם, ולהציג את זה פה כדי לסתור, כביכול, את הטענות הלגיטימיות שלי. אם אתה מכיר את טוויטר, אתה יודע היטב שמדובר בפורמט שונה לגמרי מבלוג ושדברים שנאמרים בטוויטר הם לא תמיד רציניים או שקולים במאה אחוז. כאמור, גובל בנבזיות.

        שנית: אני מזכירה לך שזה הבלוג שלי, ולא בית דין רשמי או עיתון שמחויב לכללי אתיקה כלשהם, כך שהדיבורים על מה שאני צריכה או לא צריכה לכתוב לא תופסים כאן. אני כותבת בדיוק את מה שאני רוצה. בבלוג שלך, אתה מוזמן לכתוב את מה שאתה רוצה.

        שלישית, כפי שהעירו אנשים לפני, המטרה של הפוסט הזה היתה לא להעביר ביקורת על צה"ל אלא על אנשים שחושבים שלאנשים בעלי דעות שמאלניות אסור להביע דעה ויש לצלוב אותם.

        רביעית ואחרונה: היות שאני משאירה את הטיפול בביצוע למומחים, הנה לך כמה רעיונות בנושא ממישהו שמבין יותר ממני וממך גם יחד: http://youropenbook.org/?q=%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%9D&gender=any

  18. האמת ואנדר, צלם אנוש זה לא כזה גליק גדול, אבל בסדר.
    (טוב נו הייתי חייבת, מה לעשות, זו אני וויספר המיזנטרופית שלא מעניין אותה באמת כלום חוץ מעצמה).
    כל הקטע של הקבוצות שנפתחות חדשות לבקרים בפייסבוק נשגב מבינתי. יחד עם זאת כשחושבים על זה, רוב הקיום האנושי נשגב מבינתי. אני גם לא פטריוטית, ולא מבינה מה עומד מאחורי המושג לאהוב ת'מדינה. כל מדינה. מדינה היא בסך הכל כלי היררכי שרירותי ניהולי בירוקרטי שאמור להקל על ההתנהלות היום יומית שלנו – לא? וכן, אני מודעת לסתירות במשפט הזה.
    יכול להיות שאני צינית עד לזרא, יכול להיות שבעטיים* של החיים שאחרי המתמשכת באמת שכל הנושא הפוליטי מדיני צבאי לא מזיז לי ולא מעניין אותי ולכל היותר מוציא ממני נחרת בוז קלה –
    אנחנו חיים כאן בסוג של דמונרכיה. יום אחד גם נמות. מצד אחד התחשק לי לעשות הייד כולל מצד שני עוד יומיים/שבועיים אף אחד כבר לא יזכור את זה.
    ועד כמה שזה יישמע מזעזע, ואני די בטוחה שיהיו אנשים שממש ירצו לתלות אותי אחרי המשפט הבא –
    כל התגובות האלה הן לא יותר מרפלקס מותנה חסר שחר, כשאני חושבת על זה יותר לעומק, אנחנו חיים בסוג של תיבת סקינר…

    * וואוו ואנדר סחטן על המיינד קונטרול!

    • כולנו פיתחנו סוג של אדישות כלפי המצב, וזה לא מפתיע, כי סף הגירוי שלנו מאוד גבוה. אני מסכימה איתך ש"צלם אנוש" הוא מושג שהולך ונשחק. עם זאת, כנראה שיש לי עוד שביב של אמונה נאיבית אי שם בלבי.

  19. בינתיים נראה שהפוסט הזה מושך פחות אש מההוא על הצדקת האונס. מעניין.

    נראה שאני אצטרף לעמדת המיזנתרופים. לא אוהבת את המדינה ולא פטריוטית. אבל עדיין, בתור בנאדם, קשה להיות אדיש לרצח.

    לפעמים נראה לי שבמדינה הזו יש יותר מדי פטריוטים ופחות מדי אנשים.

    • המשפט האחרון בתגובה הוא מופתי. תודה.

  20. אני חושב שכולכם פספסתם את הנקודה העיקרית בפוסט, אז אני אהיה חייב להגיב בעצמי –

    ראיתי את המילה "בעטיים" לא מזמן. מה זה לא מזמן, השבוע!

    ולא רק שראיתי, אלא זה היה בכתבה שלמה שעסקה במקור ובמשמעות של המילה. למי שתוהה, זה בא מארמית – "ארבעה מתו בעטיו של נחש" = "בעצתו של הנחש".

    מצד שני, זה היה במקור ראשון, עיתון פאשיסטי ידוע, אז אולי אסור להאמין לזה*.

    *ומי שלא יודע לזהות סרקזם מוזמן להשתמש באלגוריתם של החוקרים מהאוניברסיטה העברית.

    • יאיר – אז גם ממקור מפוקפק* זה יצאה תועלת!
      מכל מלמדי השכלתי
      מי יתן ובעטיים תבוא גאולה לעולם

      *ללא סקרזם ככל – מסקנה שהגעתי אליה בעטייה של קריאת גליון

      וואנדר – כרגיל את מופלאה

      • יאיר, נעה, תודה. בעטיים של קוראים כמוכם הבלוג חי ובועט 😀

      • יש לי בעיה עם אנשים שחורצים מסקנות על סמך מידע מוגבל. כמו שאר עיתוני ארצנו הנאוים*, מדובר בעיתון שכולל שילוב של עיתונות מוצלחת וירודה, עריכה סבירה ועריכה מצ'וקמקת להפליא, כותבים טובים וגרועים, מגיהים טובים וגרועים, חומר מגזיני מעניין וחומר מיותר, כתיבה חדשותית לגיטימית וכתיבה מוטה וכו'.

        אני לא חושב שהתוכן שלו מתאים לכל אחד (ואנשים בהחלט לא מחויבים לממן לא אנשים שהם לא מסכימים איתם ולא אנשים שעושים עבודה לא טובה), אבל אני לא חושב שהוא מפוקפק יותר מכל עיתון אחר (כולל הארץ הקדוש בעיני אנשים מסוימים, אם כבר מדברים על גופים ש"לא יכולים לטעות"). כמו בכל דבר בחיים, צריך להפעיל שיקול דעת. בואי נאמר שאם את פוסלת אותו רק בגלל הדעות הפוליטיות של הכותבים בו, את לא טובה מאלה שחושבים ש"הארץ זה עיתון לסמולנים בוגדים" (שהרי גם הוא מפוקפק במדה זו או אחרת).

        * אם כבר מדברים עם מלים שמזמן לא ראיתם (או לפחות מאז אוואטר)

        פ.ס. אני מסכים שתגובות אוטומטיות (בטח כאלה ששוללות משהו בצורה מוחלטת) הן בדר"כ חסרות ערך. באופן אישי אני גם לא מייחס ערך רב לדעות כאלה, כי אני יודע שבכל מקום יהיה חלק נכבד מהאוכלוסיה שיגיב בצורה כזו (ויותר קל להתעלם מהם).
        פ.פ.ס. ואנדר, אני נגד אלימות. אם הבלוג שלך בועט אני מבקש שתסירי אותי מרשימת התפוצה.
        פ.פ.פ.ס. אם אני מתרגם את PS לעברית, האם זה אומר שאני צריך טיפול?

  21. אני מסכימה עם כל מילה שלך בפוסט הזה, העלמה ואן דר.

    • תודה לך, העלמה לילך 🙂 *קדה עמוקות*

  22. ואן דר היקרה!
    יש צדק בדברייך אך -לדעתי- את מפספסת את העניין.. העניין הוא לא מה עושים אלא איך עושים אותו ויותר חשוב – הכי חשוב – איך מציגים אותו לעולם.
    מערך ההסברה (וההצגה) של ארצינו הנאהבת ישן על האף ונחר בכבידות כאשר החיילים שלנו עשו את עבודתם נאמנה בספינות המתקרבות אל פרוץ שטחינו.
    לעומתם, אוייבינו ומערך ההסברה שלהם עבר שעות נוספות והצליח להציג את הסיפור (ראשון ו)כמו שהם בחרו להציגו, מעשה שהיה כך היה:
    פעילי שלום תמימים
    (שאנו יודעים כי לא היו על הספינות)
    הותקפו באכזריות
    (שאנו יודעים כי מדובר בהגנה עצמית *לאחר* שהחייל הראשון נזרק מגשר הספינה -גובה של 3 קומות בערך)
    ע"י חיילים צה"ל חסרי הרחמים – הטרוריסטים הישראלים החמושים בנשק חם (כדורי צבע).

    הקרב שבו הפסדנו ועשה לנו נזק אדיר הוא לא הקרב בלב ים כי אם הקרב על מסכי הכסף.

    אזרחי ישראל, ואני בהם, ניסו לחפות על אזלת היד בפרסום קרעי אמת בזמן אמיתי ולקשת רחבה בפייסבוק האווילי, בטוויטר וברשתות שונות ובכך מיזערו את הטעות אך בקצת בלבד.
    כולי תקווה שמדינת ישראל תסיק את המסקנות הנכונות מהקרב הזה, נראה מהסתכלות בטוויטר (שלושה ימים לאחר מעשה) כי חל שיפור.
    עלינו רק לקוות כי בפעם הבאה שניאלץ להשתמש במערך ההסברה הוא יהיה עם היד על המצלמה והמקלדת.

    תודה, kHz.

    • שוב – אני מדגישה כי אין לי מילת ביקורת אחת על החיילים בפעולה הזו. הם עשו בדיוק את מה שנתבקש והיה מצופה מהם. בנוסף, אין לי טיפה של חיבה או הבנה לאנשים שהיכו אותם עם אלות וניסו להרוג אותם, או לאנשים שמכריזים שהם רוצים להיות שאהידים ובאים לחופי עזה באמתלה של פעילי שלום. יש לי המון ביקורת כלפי ההתנהלות המטופשת שלנו מול העולם, ובנקודה הזו, נראה לי שאנחנו מסכימים; ומה שיותר חשוב, יש לי ביקורת נגד המשטמה העיוורת כלפי "סמולנים" וכל דעה שאיננה "תנו לצה"ל לנצח". עוד ניצחון כזה, ואבדנו.

  23. פוסט ראשון שלך שאני לא מסכימה איתו.

    מותר לפעמים להרים את הראש ולהסתכל על הדברים כמו שהם. מסכימה עם שד.
    לפעמים גם אם אתה שמאלני, וגם אם אתה מתעב את הממשלה ואוהב לבקר אותה מכל כיוון (כן כן, כמוני), לפעמים מותר גם לפתוח את העיניים.
    לפעמים מותר גם לתמוך, למרות שזה אומר לרגע להסכים עם הצד השני. כל מקרה לגופו, ועם התחשבות בהסטוריה.

    אולי יש ימנים שתומכים אוטומטית בכל פעולה של צה"ל, לא אולי בעצם, זה בטוח, כי יש כאלה בכל צד. הם לוקים באותו עיוורון מתקדם, סוג העיוורון שגורם לבורות.

    אני מהצד שנמאס לו להתפלצן על שלום, כשדי ברור שאף אחד חוץ ממנו לא רוצה אותו (ושוב, מפנה לוידאו אחד ביוטוב, על ילד אחד עם דגל אחד.. ואל מה שאומרים שם המפגינים בסוף, אלו שאיתם אנחנו מתיימרים לנסות לעשות שלום).

    טוב, שיעבור השבוע\שבועיים המגעיל הזה כבר.

    • לם, מותר לנו להסכים שלא להסכים. זו בדיוק הנקודה של הפוסט. מותר לך לחשוב שהפעולה היתה מתוכננת לעילא ולעילא ומוצדקת ומאין כמותה, ומותר לי לחשוב שהפעולה היתה רשלנית ומבוססת על מידע לקוי, ובסופו של דבר – מזיקה. זה לא הופך אף אחד מאיתנו ל"בוגדת", או אף אחד מהביטויים המטופשים האחרים שפנאטים משתמשים בהם.
      חוץ מזה, שוב – קראי את הפיסקאות האחרונות בפוסט – דווקא *בגלל* שאני תומכת במדינה הזו, ולא במדינות אחרות, אני רוצה שתהיה לנו תמיד היכולת לומר "פעלנו ללא דופי". להתגאות במה שאנחנו עושים. הפעם, זה פשוט לא היה אפשרי – לדעתי, כמובן.

      • ברור לי שאפשר להסכים לא להסכים, זה לא שתכננתי לנדות אותך או משהו, קראתי שהכל מדאגה, ותמיכה… פשוט אפשר לומר שזה הפתיע אותי דווקא הפעם.
        מן הסתם זה קשור לזה שאני חושבת שאם הפעם אפילו אני בעד כל מה שעשינו (כמעט..) אז לא הגיוני שאנשים אחרים לא רואים את זה. 😉

  24. קודם כל מסכים איתך על העיקר :
    1 – אנשים שלא מסוגלים להגיד "צה"ל טעה, הממשלה טעתה" הם אנשים עוורים ומפחידים יותר ככל שהם יותר קיצוניים בנסיונם להשליט את העוורון הזה על כולנו.

    2 – עטיים זו מילה נהדרת.

    מה שכן, חשוב ליישר את העובדות כדי לא לשים מכשולים בפני אנשים רציניים עם כוונות טובות שאינם לוקים בעוורון פשיסטי או שונא שלטון:

    אתמקד בנושא המים הבינלאומיים, גם כי הזכרת אותו הרבה וגם כי יש לי מה לתרום כאן אני חושב :
    אני לא משפטן, אבל נתקלתי בכמה וכמה דיונים משפטיים לגבי חוקיות הפעולה שנסובים סביב מסמך סן רמו לעמותים מזויינים בים (כן, כן, סן רמו, איי שיט יו נוט!)
    http://www.icrc.org/ihl.nsf/385ec082b509e76c41256739003e636d/7694fe2016f347e1c125641f002d49ce
    מוזמנים לקרוא את סעיפים 67, 68 ואם אתם ממש רציניים גם לעקוב אחרי ההפניה לסעיפים 38-46.
    אין לי מושג במשפטים חוץ מחוזה קניית בית עליו נאלצתי לחתום. הסעיפים שם ממש קצרים וברורים, מבטיח לכם שזה לא ייקח לכם יותר מ-10 דקות.
    בגדול הוא מדבר על התנהגות במים בינלאומיים ואומר ספציפית שניתן לעצור ספינת סחר ניטראלית אם קיים חשד סביר שהיא מתכוונת לפרוץ מצור והיא לא שועה לאזהרות, מסרבת לעצור ומסרבת לקבל ביקורי פיקוח, חיפוש או השתלטות (!). כתוב בסעיפי המשנה שגם אז אסור לבצע פעולות שאינן מבחינות בין הכח הצבאי לכח התמים. לדעתי זה אומר שזריקת רימוני גז ועשן זה אסור כי זה עלול להתגלגל מהגג למטה, לאיפה שהנוסעים הלא אלימים ישבו.
    מה שחסר לי מבחינת הידע המשפטי זה הידע האם המצור שלנו על עזה מוכר כחוקי בינלאומית או לא. אם כן, לדעתי הפעולה הספציפית הזו הייתה חוקית לחלוטין גם אם התבססה על מודיעין לקוי וכנראה הייתה צריכה להתבצע אחרת. אני חושב שלהגיד בנחרצות שהיא הייתה "איוולת" כמו שאת אומרת זה מוגזם, כי אין לך את הידע הדרוש לכזו קביעה נחרצת(וגם לי).

    אני חושב שאנחנו משלמים כאן על המצב הפקקט שהבאנו את עצמנו אליו אם במעשים (לא ארחיב כדי לשמור את האנרגיה הזו לקהל שחושב שאנחנו מושלמים) ואם במחדלים (כן, כן, הסברה). מדינות מנתקות איתנו יחסים גם בלי קשר לפעולה הזו והמצב בתורכיה הולך ומדרדר מאז עופרת יצוקה והיה מתוח גם קודם.

    • רגשות, קודם כל תודה על ההסברים מאירי העיניים. שנית, אני עומדת מאחורי הביטוי "איוולת", כי הוא מתייחס לא רק לפעולה הספציפית (שאפשר, ורצוי, להתווכח עליה) אלא גם לאופן הטיפול בפרשה ולנזקים שאנחנו עדיין חוטפים ונמשיך לחטוף בשבועות ובחודשים הבאים. שוב, גם אם יימצא שאנחנו מוצדקים במאה אחוז מבחינת החוק הבינ"ל, יש להיות צודק ויש להיות חכם. "איוולת" אין פירושה "לא לגיטימי".

  25. בעטיין של מילותיך אני אומרת – סחתיין עליך!

    כל מילה בסלע קיומינו ואפילו הצלחת לעשות את זה בהרבה פחות טקסט ממני (ונראה גם שבקצת פחות כאב לב אבל אולי זה סתם נראה ככה…)

    http://wp.me/pRUkq-hiX

  26. […] "אני – סכין בגב האומה, מתכבדת להשיא משואה זו" &#821… […]

  27. יוצאת מהמחבוא לרגע:
    שאפו.

  28. ואןדר יקרה ואהובה – משהו פה גרם לי לחשוב עלייך:

    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=514671

  29. פראו גראף היקרה, יאה דרשת ונאה ניסחת!
    מבלי להכנס לתוכן דברייך ודברי מקלסייך ולהבדיל לדבריהם של ברי פלוגותייך (ואיפה אני בכל ה-ייך הזה כבר הבינה המבינה מן הרישא של התגובא) – מעניין ומעצבן ומדכא לראות איך כוווולם בעצם כן רוקדים לפי החליל*, אלה שמסכמים עם המבצע ואלה שלא, כולל אלה שמסכימים עם המבצע אבל חושבים שהחיילים פישלו, ואלה שחושבים שהמבצע הוא פשע וחיילינו הם צוקרפושקע.

    *החליל, מיסטר אנדרסון, מנוגן בדי אותו או אותם שבעיקר מעוניינים להמשך בעיסוקים הנאלחים שלהם מתוך מטרות עלומות יותר ופחות. וכך שוב מוסט הפוקוס מהעזתים המצטמקים לאיטם אל אי אלו דיונים אודות חוקים מנדטוריים בעיניני שייט, אודות האמל"ח הראוי להצטייד בו ביורדך בחבל אל סיפוני ספינות עוינות, על אם זה שמישהו אומר אושוויץ** בקשר עושה אותו בן מוות ולחילופין על אם זה שמישהו מעלה סרטון ליוטיוב שמישהו עם מבטא טורקי אומר בו אושוויץ הופך את הסרטון למוצג משפטי, וכיוב' שטויות. רוצה לומר: גם ביקורת השיח המודעת, שמנסה להתריע מפני הפשיסטואידיזציה של המדינה – ושוב, פראו גראף, כל הכבוד, גם על הטקסט וגם על העובדה שבעטיו (באאאם!) התכנסנו כאן כולנו – זאת אומרת הסמולנים, גם הם נופלים כמו למינגים למלכודות הספין, ומתעסקים בטקטיקה בעוד שהאסטרטגיה השקטה והרגועה והאיומה הרבה יותר משתלטת לה לאט לאט ובאין מפריע.
    ותדרש נא האנטי פשיסטית המודעת או השמאלן החושב למשל לעניין גלעד שליט – איך מצליחות כבר כמה (כמה באמת? עדיף לא לדעת אולי) ממשלות לחרבן כל סיכוי, ועל הראש של כל המתווכים האפשריים, להחזר את האומלל הזה הביתה. והלא הפתרון ברור – הם לא רוצים שיחזור! מה יעשו אז? באיזה תירוץ יתלו את הסנקציות על מאות אלפי החבל-אבל-עדיין-לא-פינלדים ברצועה?
    אולי קצת התברברתי פה – אני מאד מתרגש לדבר תאום ברדיו – הבוטום ליין שלי הוא שאנחנו מאבדים את הפוקוס, או מחפשים מתחת לפנס או משהו כזה. השאלה היא לא אם יצאנו רע הפעם ואיך לנהל על זה את הדיון, אלא על איך בכלל נצא מהרע מאד בו תקענו את עצמנו ותוך כדי נבין איך זה בכלל קרה.

    אבל בשביל זה אכן צריך להילחם בפשיזם. כי עוד מעט אי אפשר יהיה לדבר בכלל.
    am i making a point? i tend to doubt it…

    **סורי, לא יכול להיות – כזה טרייל ארוך של תגובות בלי פעם אחת אושוויץ. זה גובל כבר בחוסר טעם.

  30. נועם: אני נאלץ לא להסכים איתך לפחות בדבר אחד.

    אפשר בהחלט לומר שהפוקוס צריך להיות הסבל של העזתים. זו לפחות עמדה עקבית.

    אבל אי אפשר (ובזה אני לא מאשים אותך אלא את פעילי זכויות האדם, עם ובלי מרכאות) לזעוק בקול רם על אי-חוקיות, וכשמגלים שטועים להחליף נושא ולומר שבעצם החוק לא ממש העניין כאן. מי שצועק "השתלטו עלינו! במים טריטוריאליים! זו פיראטיות!", שיתכונן לגלות שאולי החוק לא ממש לטובתו.
    זה לא קשור לשאלה מה נכון או לא נכון לעשות בעניין עזה או מצור. אני פשוט מתעב צביעות. כי הדיבור ה"משפטי" מקנה לכאורה אמינות, עמדה מוסרית, לגיטימציה. אז מי שרוצה להתהדר בנוצות אלה , מי שניסה (במונחים שלך) להסיט את השיח לכיוון מסויים, שיישאר באזור ולא יברח כשפתאום נהיה קשה להגן על העמדה שאליה ניסה להסיט את הדיון.

  31. fair enough
    אסף, אתה מדבר אבל על אך לנהל דיון – וצודק מאה אחוז, ביחוד כשטכניקה\טקטיקה\תחמנולוגיה שאתה מדבר עליה מציפה את הדיונים מכל הכיוונים. אני רציתי להסב את תשומת הלב לכך שהוויכוחים שאנחנו מנהלים בצורה טובה יותר או פחות (פחות) הם לא אלה שאנחנו צריכים לנהל, וזה שאנחנו מנהלים דווקא אותם ולא את הנכונים זה אינטרס של מישהו. למעשה, בגדול, גם הסבל של העזתים per se זה ספין – אם אני דואג להם זה בגלל שאני דואג לפרצוף שלי, וגם זה לא בשביל להראות אותו בחוץ, אלא בשביל להיות יכול להסתכל לעצמי בעיניים במראה.
    תרגיל טוב בכיוון הוא תמיד לנסות ולחשוב צעד אחד אחורה, לדוגמה: לא האם כדאי\צריך להטביע ספינות בדרך לעזה, אלא מה המטרה של המצור, ו\או את מי ולאיזה צורך משרת המשכו. וזה רק תרגיל, כי גם לשאלה הזאת יש שאלה שמקדימה אותה בסקופ שלה וגו'.
    יבוא מי שיבוא ויטען שזה התפלספות\יפות-נפש וכיוב'. אני חושד בו או בה שהם חוששים לגעת בשאלה הראשונית, והיא-מתוקף מה אנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים. משום מה זאת שאלה מפחידה ומלחיצה – הצד האחד נזכר בשלב הזה באלוהים ובחבר'ה שלו ומקווה שהוא, ז"א יהוה, יותר חזק ולחילופין יותר זקן מטיעונים נגדיים; הצד השני מתבלבל, במקרה הטוב משתתק ובמקרה הרע מתחיל לשנוא את עצמו ולגור במוקטעה; שני הצדדים מזכירים בשלב מסוים את אושוויץ (pardon my French…), ושוכחים את כל האנשים שבנו את המדינה, מה המדינה – החברה שלנו וקנו בכך לעצמם ולנו את העובדה שאנחנו פה ולא צריכים להתנצל *על זה*. ודווקא חבל, כי הידיעה הזאת היא יופי של מקום להתחיל ממנו להתנהג בבגרות. אם אנחנו כל הזמן דואגים שמישהו יבוא ויתקיל אותנו עם השאלה הזאת "אההה, תגידו, מה אתם בעצם עושים פה?!" אז בטח שאנחנו צריכים להתעסק כל הזמן בהסחות דעת – ש כל העולם (מה שלא עובד לאורך זמן) ושלנו (מה שרק מחליש אותנו עוד יותר). ורק אנחנו יכולים לפטור את עצמנו מהדאגה הזאת.
    שוב הסתבכתי.
    אולי זה *בעטייה* של השעה המאוחרת. וגם יש לי אלרגיה.
    בכל אופן, שוב – אנשים ואנשות, לא תמיד הנושא הבוער הוא הנושא החשוב. לרוב זאת בדיוק הסיבה שהבעירו אותו, כדי שהחשוב ימשיך להירקב לו באין מפריע.
    ועכשיו, אסף, נשאלת השאלה – אני הסטתי לך את הדיון או אתה לי? סתאאאם. לכבוד יחשב לי!
    ותודה על הקפה, פראו גראף! (או שמא פרוייליין?)

    נעם

  32. אגב , למה בדיוק את משיאה משואה ואיפה? ומה דינו של מי שהדליק נשואה בהר התנוחות?

  33. […] הפשוטה היא שכאשר הממשלה שלך מתנהגת כמו משוגעת, המעשה הפטריוטי האמיץ והנכון הוא לא להצדיק כל שטות שלה בצייתנות עיוורת אלא להעביר […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: