איגוד מגדלי העיזים היתומות גאה להציג: עיר ללא רחמים

בעל הבית שלי הוא איש נחמד. שנתיים ימים לא שמעתי ממנו כמעט אף מילה, להבדיל מבעלת הבית הקודמת שלי, שהיתה פסיכית ברמות מבעיתות (מה שואן-דר-אמא נוהגת לכנות "מפחידה ילדים קטנים בחושך"). אני מאוד מחבבת את הדירה הנוכחית שלי: היא קטנה, נוחה ונעימה, נחבאת אל הכלים ברחוב חביב בפתח תקווה (רחוב השטינקמוביל, כמובן), וסיפקה לי שעות רבות של הנאה, רביצה ובליסה, בהתאם לנסיבות. שלא לדבר על האורגיות המטורפות עם המגפיים המחודדים והשלשלאות והעיזים היתומות, אבל נעזוב את זה.*

וזו הסיבה שנחמץ לבי עד מאוד, כשבעל הבית התקשר אלי, התנצל נרגשות ואמר שהוא לא יכול לחדש את חוזה השכירות איתי לשנה נוספת, יען כי הבן שלו מעוניין לעבור לגור בדירה. אחרי שסגרתי את הטלפון וקיללתי נמרצות את הבן אוכל-החינם בשלל שפות מזרח אירופאיות, שאלתי את אמי-הורתי אם יש לה מספיק קשרים במערכת הביטחון בשביל ש, נגיד, מישהו מהמוסד יוכל להעלים את הבחור לאיזה שנה-שנתיים, ולחלופין, להפעיל עליו לחץ פיזי מתון עד שישתכנע להעתיק את מקום מגוריו למוזמביק. הורתי הרהרה בעניין בכובד-ראש, ולמגינת לבי, השיבה בשלילה. השורה התחתונה: אני נאלצת לעבור, שוב, לדירה אחרת.

כמו כל אדם מן היישוב, הדבר הראשון שעשיתי לאחר שחלחלה הבשורה המרה, היה לפנות לחברי הנאמנים והלא-כל-כך נאמנים, ולבשר להם בעצב שאני מחפשת דירה חדשה בעיר הולדתי, הלא היא פתח שמיקווה. התגובה המנחמת, האמפתית והתומכת לא איחרה לבוא: "פתח שמיקווה??? השתגעת??? מה לך ולבור השופכין המצחין הזה, שאינו ראוי למגורי עז יתומה??? עברי מיד לגור ב'רחוב החצול' המגניב וההו-כה-טרנדי בתל אביבה, שם נמצאים כל אנשי הרוח, הרעש והצלצולים, ותיהני מאיכות חיים אמיתית!" אבל טוב לי בפתח שמיקווה, הקשיתי, מדוע שאעבור? נחמד ושקט כאן, שכר הדירה אמנם לא נמוך אבל לא מנופח כספינת אוויר כפי שהוא בתל אביבה, ובמקרה של מצוקה הורית, כפי שכבר נרשם בעבר, אני יכולה לשעוט לכיוון בית אבאמא ברגל קלה. "אבל", כך אנשים בעקימת-אף ובזלזול תהומי, "זו פתח שמיקווה. כאילו, עדיף כבר לגור בחבית זפת רותחת בתל-עדשים מאשר בפתח-שמיקווה, לא?"

אז זהו, שלא. צר לי לאכזב את האנשים הטובים הללו, אבל פתח שמיקווה איננה כה גרועה כפי שחושבים. מדוע היא איננה גרועה כפי שחושבים, אתם שואלים? הרשו לי להציג בפניכם את חמשת הפלאים של אם המושבות:

1. נתחיל מזה שאם המושבות כלל איננה אם המושבות אלא רק בזכות טעות היסטורית. וויקיפדיה הנאמנה מספרת בערך של פתח שמיקווה כי "המושבה 'גיא אוני' (ראש פינה) הוקמה מספר שבועות לפניה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת 'גיא אוני' הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר, קיבלה פתח תקווה את הכינוי 'אם המושבות'". פלא שאנשים חושבים שפתח שמיקווה לא קיימת?

2. פתח שמיקווה מתהדרת בהישג שאין שביעי לו: זו אחת משש הערים היחידות בישראל שבהן קיימת קבוצת בייסבול במסגרת ליגת הבייסבול הישראלית. תחשבו על זה: כדורגל יש כמו זבל, כדורסל יש כמו… כמו עוד זבל, אבל בייסבול? איפה תמצאו בייסבול אם לא בפתח שמיקווה? רק בתל אביב, רעננה, מודיעין, נתניה ובית שמש. אבל זהו!

3. בפתח שמיקווה יש לא אחד, לא שניים, לא שלושה, אלא שישה בתי חולים! כולל בית חולים פסיכיאטרי ובית חולים גריאטרי! בזמן שערים כמו אשדוד נאבקות להקמת בית חולים אחד ויחיד – כל חולי, גוססי ומתפגרי פתח שמיקווה נהנים משפע של הזדמנויות לשכב במיטה לא נוחה להפליא ולהרגיש חרא בעודם מחוברים לשלל צינורות, אינפוזיות וזונדות כיד המלך. גן-עדן להיפוכונדרים, גבירותיי ורבותיי. לא שווה?

4. פתח שמיקווה היא העיר הראשונה, לא רק בארץ אלא בעולם כולו, שפיתחה פרוייקט ייחודי לזיהוי צואת כלבים בעזרת DNA, במטרה לאתר את הבעלים ולקנוס אותם על אי איסוף הגללים. בדיוק כך: ישב ראש העיר שלנו וחשב, איך נהפוך את פתח שמיקווה לעיר ייחודית ומעוררת-עניין, הצועדת אל העתיד ומבשרת על הקידמה? כמובן! זה כל כך פשוט! הבה נוציא את כספי משלם המיסים על פרוייקט זיהוי קקי של כלבים! אנשים יקרים, בשום מקום בעולם לא יזכה פרי-ישבנו של כלבכם לטיפול נאמן ומסור כל כך, כפי שיזכה בפתח שמיקווה!

5. טוב, אין בעצם סעיף 5. אבל האם כל הסיבות שהצגתי עד עתה לא מספיקות בשביל לאמץ בשתי ידיים ובארבע רגליים את העיר המופלאה הזו? בוודאי שכן!

לסיכום, תוך חודשיים ימים הנני מתכבדת לעזוב את רחוב השטינקמוביל ולעבור לרחוב אחר, בתקווה שהדירה החדשה תהיה נחמדה, נעימה ומסבירה פנים לא פחות משכיית החמדה הקטנה הנוכחית שלי.אני מקבלת עלי בהכנעה את גזירת הגורל הלזו. יחד עם זאת, אם בין קוראי יש במקרה איש שב"כ או מוסד לשעבר שמתמחה בהעלמת בנים של בעלי בית שחומסים דירות קטנות מואנדריות תמימות, נא צרו קשר דרך המדור. הסיסמה: עז יתומה נובחת בחצות. תודה!

*כן, כמובן שאני צוחקת. העיזים היתומות בכלל לא אוהבות שלשלאות.