פורסם על ידי: vandersister | מרץ 31, 2010

הלילה הזה, הלילה הזה (מאמר חגיגי לכבוד החג)

מרגישים נפוחים? עייפים? צרודים? כנראה שלקיתם ב"תסמונת הגפילטע-פיש", שהיא רלוונטית גם למי שלא זלל/ה מהקציצות האפרפרות החביבות עם כובעי הגזר. מספיקות כמה מנות נוספות של תבשיל כזה או אחר לחג, איזה "והיא שעמדה" או "די דיינו" בגרון ניחר, ויצאתם ידי חובתכם בכל מה שקשור לחג הפסח. בטן נפוחה ואפיסת כוחות הם מסימני החג המסורתיים, ממש כמו עוגיות הבוטנים הבלתי-אכילות או הקשקשנות העונתית הרגילה בעיתונים על "מסורת ישראל" ו"המשפחה היהודית המתאחדת סביב שולחן החג". 

אך מדוע אני, עוכרת ישראל שכמותי, קוראת לדברים הללו "קשקשנות"? בעיקר על שום הצביעות שבהם. צביעות על שום מה?

ראשית כל, על שום שהחג כולו מכוון ל- 50% מהאוכלוסייה היהודית, אפילו 49% אחוז בלבד. "והגדת לבנך", "כנגד ארבעה בנים", "רבי אלעזר ורבי טרפון", ואף מילה על הבנות, הנשים, ובטח שלא תיתכן אישה שמנהלת את הסדר או מביעה דעה בעניין כזה או אחר. תפקיד הנשים המסורתי בסדר הוא להכין את האוכל ואז לרחוץ את הכלים. אכן, מעבדות לחירות. רגע, בעצם יש איזשהו קטע נשי ביזארי בהגדה: "שדיים נכונו ושערך צימח ואת עירום ועריה… ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך. ואומר לך: בדמייך חיי. ואומר לך: בדמייך חיי". במילים אחרות, יש איזו כוכבת פורנו לא ברורה שנשתרבבה לתוך ההגדה (במקור מתוך יחזקאל טז, אגב) ומספקת קצת ציצים וקצת אקשן לחבר'ה. תחסכו ממני בבקשה את ההסברים שמוכיחים באותות ובמופתים הזויים שזו מטאפורה לשכינה או לעם ישראל שהוא כלתו של הקב"ה, או כל התפלפלות צדקנית אחרת. זה תיאור של זיון של בתולה המתבוססת בדם בתוליה. מה הקשר לפסח? שאלה יפה.

שנית, על שום שאנו מלמדים את בנינו שהרג של ילדים חפים מפשע, מחלות קשות, אסונות טבע וטבח של בני צאן ובקר זה לא רק בסדר, אלא ממש סיבה למסיבה. כן, אני יודעת שגם פרעה ציווה ש"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"; אבל התירוץ "הם התחילו" מתאים לגן ילדים, לא לאנשים בוגרים. ובכל זאת, אנו שרים בשמחה לאיד "אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים, דיינו; ואילו עשה בהם שפטים ולא הרג את בכוריהם, דיינו; ואילו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם, דיינו" ועוד כהנה וכהנה.* בליל הסדר ישבתי ליד אחייני בן השש ואחייניתי בת השלוש, ותהיתי מה בדיוק נכנס לראשם כשאנחנו שרים בעליצות על זה שאלוהים רוצח ילדים מצריים ואז גונב את כספם של ההורים. אחר כך יזדעקו כל מיני רשויות להגנת הילד לאמור שהטלוויזיה וסרטי הקולנוע של היום רוויים וגדושים בשפיכות דמים ומעשי פשע, והדבר מעוות את נפשותיהם הרכות של ילדינו וגורם להם להפוך בעצמם לאלימים יותר. מי צריך טלוויזיה כשיש אלימות ופורנו בספר הספרים?  

שלישית, על שום שאמונה אי אפשר לכפות. מאז ומעולם טענתי שיהדות שנמדדת בפירורי לחם שווה אפילו פחות מזה. מי שרוצה לשמור מנהגי כשרות, להגעיל את כליו, לבער את חמצו ולהיזון ממצות בלבד, שיבושם לו. מי שלא, מדוע חוק מדינה צריך להכריח אותו לעשות דבר שאינו מאמין בו? כמה כיכרות לחם קפואות פזורות במקפיאים של המוני ב. ישראל, וכיצד בדיוק הן מוסיפות לתפארת האל או לקדושת החג? את מי אנחנו מרמים, בדיוק? את אדוני צבאות? את עצמנו? מה זה משנה, לאדם חילוני, אם הלחמניה שהוא אוכל נאפתה מקמח חיטה, קמח מצה או קמח דרדסים?** מה זה משנה לאלוהים?  

ואחרית, על שום שהלכה היא הסוג הבזוי ביותר של כשכוש בכלב. השחיתות פושה בכל, הכיבוש הורג כל חלקה טובה, מערכת החינוך פשטה את הרגל, תשתיות הרווחה קורסות, העשירים מתעשרים והעניים מתגוללים ברחובות, האלימות משתוללת באין מפריע, מערכת הבריאות מוחזקת בביצותיה על-ידי אנשים שדואגים לעצמות רקובות יותר מאשר לאנשים חיים. הפתרון? נכריח את כל הציבור, גם הפלגים בו שאינם שומרי תורה ומצוות, להקפיד הקפדה יתרה על הכשרת משרדיהם וחנויותיהם, נפקיע מהם את המרחב הציבורי לטובת מסורת עתיקה שיותר ממחציתם לא מאמינים בה ולא זקוקים לה, ועוד נגבה מהם כסף על זה. רובנו משחקים את המשחק כדי "לא לפגוע ברגשות", וסופנו שאנו יורים לעצמנו ברגל. אמרתי זאת פעם, ואומר זאת עוד ריבוא פעמים: ההתחשבות ברגשות במדינה הזו זורמת רק לכיוון אחד. רגשות חילוניים – אין. דת ושכל ישר לא הולכים ביחד, ואם חפצי חיים אנחנו, חובה עלינו לעמוד על זכותנו לנהוג על פי השכל הישר תחילה ורק אחר כך על פי הלכות שאין אנו מאמינים בהן, אם בכלל. זה לא לכבודנו, לא לכבוד הדת ולא לכבודו של כל אדם מאמין, שיודע להבדיל בין עבודת האל לעבודה בעיניים.

לסיכום, אני רוצה להזכיר שגם עבדות היתה פעם מסורת, ואינה עוד. התנ"ך מלא בהלכות הטיפול בעבדים ושפחות. גם אנו, היהודים, החזקנו עבדים, והפסקנו עם זה. גם בפוליגמיה עסקנו, והפסקנו עם זה. גם בהקרבת קורבנות אדם עסקנו, והפסקנו את זה. לא כל מסורת חייבת להשתמר בכל מחיר, בטח שלא על חשבון היופי האמיתי והחוכמה האמיתית המסתתרת בכתובים; לרגע אני לא טוענת שאין בהם יופי, ואין בהם חוכמה. באמת! אפילו עוכרת ישראל שכמותי מוצאת בתנ"ך דברים שרלוונטיים מאין כמותם למה שמתרחש בישראל היום, הרבה יותר מהלכות קמח דרדסים. הנה כמה דוגמאות נבחרות (ישעיהו, פרק א):  

"שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה.  יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי.  יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי–מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי.  יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא–קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.  יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא.  טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם–גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ.  טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ.  יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. […] כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים.  כב כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם.  כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם." 

הבנתם? תגידו את זה לבנים שלכם.   

 *  אגב, ממש יכולתי לראות בעיני רוחי את כותב השיר מלקק את שפתיו בהנאה, ומוותר באי-רצון על שורות נוספות כגון "אילו נתן לנו את ממונם ולא עשה להם טחורים, דיינו; ואילו עשה להם טחורים ולא שילח בהם את מס הכנסה, דיינו" וכן הלאה.

** לא, אני לא ממליצה לטחון דרדסים לקמח. אולי רק את בר-מוח, הוא תמיד עצבן אותי.


Responses

  1. הנה, החמישיה:


    ואנדר: שמוליק, תודה. צחקתי בקול רם :mrgreen:

  2. נאה דרשת. בכל פעם שאני נכנסת לסופר והוא נראה כאילו צמד האמנים קריסטו וז'אן קלוד חטפו בו אמוק וציפו חצי מהמדפים בניילון – אני מרגישה באיזו מדינה חשוכה אני חיה. (ובמיוחד בכל הנוגע למדפי הממתקים, הסובלים במיוחד מנחת הזרוע הנטויה)

    גילוי נאות: לא ישבתי בסדר פסח כבר שנים, ולא נגעתי במצה לפחות עשר שנים, הן פשוט לא טעימות לי. גפילטע פיש אני די מחבבת, בתנאי ששמים עליו שכבה של סנטימטר חזרת חריפה.

    ואנדר: אני אוכלת מצות במסגרת מצה-ברייט או קניידלך בלבד, כי מצה לבד היא בגדר עונש למערכת העיכול שלי.

    חוץ מזה, נתת לי רעיון: למה באמת לא לנצל את פירורי החמץ וליצור איזה מיצב סביבתי נאה? אפשר גם לעשות מזה יצירת אמנות אינטראקטיבית – לפסל בובה של איש חילוני מפירורי חמץ, להציג אותה בכיכר מלאה ביונים ולתעד את היונים מחסלות את איש-החמץ. אני בעד.

  3. על ליל הסדר שלי השתלטה בת-דודה היפראקטיבית בת 8 שהתעקשה לקרוא את כל ההגדה בעצמה ובקול רם מאוד (ולא כל כך הבינה את הקטע של השדיים). הגברים של המשפחה עסקו בשיחת-חולין, החביאו את האפיקומן והשתדלו לא להפריע לה לשפוך טיפות יין על כל השולחן.

    לגבי הפגאניות של הטקס המוזר הזה – בצד השני של המשפחה שלי היו הולכים צעד אחד קדימה: את צלחת הפסח העמוסה בחתיכות עוף, ביצים, שורשים למיניהם, דיקטים, רטבים וכו' – מניפים באוויר מעל ראשו של כל אחד ואחד מהמסובין, תוך שירה אדירה "בבהילו יצאנו ממצרים" ומחיאות כפיים. אני זוכר את היום שבו נפל לי האסימון והבנתי שריקודי-הגשם של שבטי הקניבלים הם משחק ילדים לעומת השטות הזאת…

    אני מתנחם בעובדה שה-"והגדת לבנך" הולך ונחלש. בכל דור ודור נחלש הקשר בין בנים לבין הוריהם, בכל קריטריון ובמיוחד באמונות והשקפות עולם. סופה של הדת להיעלם מן העולם, או לפחות להשתנות ולהתעדכן בהתאם לצו האופנה.

    ואנדר: אז זהו, שאני תוהה לגבי ההיחלשות של הדת. במדינה הזו, נראה שהפונדמנטליזם הולך ומשתלט באין מפריע, וזה מפחיד. אתה עוד חושב שישראל היא מדינה חילונית באופן כללי? אני לא בטוחה בזה.

  4. ואנדר – את גדולה!
    בהתחשב בעובדה שגם סופי שבוע מוציאים אותי, הולכת רגל שכמותי, מדעתי,
    משום שבכל סוף שבוע מפקיעים ממני את חופש התנועה, שלא לדבר על זה,
    שלו לא היו עושים זאת, היו פחות מכוניות על הכבישים פה בארץ, משום שמספיק
    אנשים היו מוותרים על משכנתא שנייה ושלישית על גלגלים כי התחבורה הציבורית
    הייתה מביאה אותם ממקום למקום בסופי שבוע וכו' וכו', מסכימה איתך לחלוטין.
    והסיבה שהשנה נהניתי בסדר היא לחלוטין מתוך שהייתי עסוקה בדבר אחר, טעים
    ומרנין הרבה יותר, מכל הטרחנות הזו.

    ואנדר:  "משכנתא על גלגלים" – אהבתי 🙂  אני אשתמש בזה, ברשותך!

  5. והפעם בקצרה:

    יחי ואנדר!!!!

    ואנדר:  *מחייכת חיוך שהולך ונעלם ברקע*

    אגב, זה "תחי", במידה והיה ספק לגבי הזהות המגדרית שלי…

  6. לא נותר לי אלא להלל את כשרון הכתיבה שלך בכל פוסט מחדש; לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

    ואנדר: תודה רבה! מה דעתך על "לשנה הבאה במצעד הגאווה בירושלים"? 😉

  7. קמח דרדסים?! :mrgreen: :mrgreen: :mrgreen: :mrgreen: :mrgreen: 😛

    ואנדר: מה, לא אכלת פעם לחמניה מקמח דרדסים? זה מה זה טעים 😛

  8. ההגדה של פסח היא טקסט לא מקודש. ולכן, ההגדה של פסח היא אחד הטקסטים היהודים שעברו הכי הרבה שינויים ותיקונים בהתאם לערכי הציבור שערך את הסדר. לדוגמה התנועה הקיבוצית או הסדרים האלטרנטיביים למיניהם.

    אין שום סיבה שגם את לא תערכי לך, לחברייך ולמשפחתך סדר שיתאים לך ולהם ולא לאורתודוסים.

    וגם אין שום סיבה שלחמניות טריות לא יעטרו את שולחן הסדר.

    ואנדר: חנן, אני מרימה את הכפפה – בשנה הבאה, סדר פסח יעבור שיפוצים. אני בטוחה שגם ואן-דר-אבא (האתאיסט המופלג) לא יתנגד.

  9. ואנדרית – כרגיל, אין כמוך. הצלחת לתאר יפה מאוד הרבה מן הדברים שעולים בראשם של רבים.
    אמנם אני כן אוהב את המסורת הזו של ליל הסדר, אבל יש הרבה דברים בהגדה עצמה שמביאים לי את הסעיף, וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על אותו עניין פמיניסטי:
    כבר שנים רבות אני טוען שספר הספרים, ובעיקר חמשת חומשי התורה, הם ספרים איומים ונוראיים, ואסור ללמד אותם בבתי ספר יסודיים. העניין הזה של רצח עם (שלא לדבר על 7 עמים), שלא עשה לנו מאום מלבד העובדה שהתיישב בחבל ארץ בשם כנען – הוא בעייתי בלשון המעטה. במיוחד כשההסבר היחיד שנותנים לילד בן 7-8, כשהוא לומד את זה, הוא ההסבר הבא:
    אדם מגמגם חלם על מישהו שמדבר אליו בלילה. הוא קם, דפק קצת מכות למצרים, ברח במשך 40 שנה עם עם של מטורפים במדבר, הגיע לאותה כנען (שד"א – איך לעזאזל הוא הביא אותם למקום היחיד בלי נפט בכל האיזור הזה?? – לאותו קול מדבר בלילה הפתרונים), העביר את שרביט מנהיגותו למטורף אחר (שמה אתם יודעים? – גם הוא שומע קולות בלילה!), הרג 7 עמים, הפך עוד עם לעבדים (הגבעונים), וזהו.

    אין שום ביקורת נוקבת, שום הסבר מניח את הדעת למה היינו צריכים להרוג 7 עמים. כלום. ואחרי זה באים לידים בטענות שהם אלימים.

    בסדר שנערך לפני יומיים, התעצבנתי לאין שיעור על כל מהלך ה"טקס" הזה. מסיבות אחרות מאשר את ציינת – ועדיין. זה אולי נשמע לא פוליטיקלי קורקט, אז אני אנסה לעדן את מילותיי: אני מחכה לרגע שבו העניין המשפחתי הזה ייגמר, ואתחיל לעשות את החג הזה עם חברים – אנשים שבאמת יודעים לאהוב זה את זה ולכבד איש את רעהו.

    הדבר היחיד שכן נתקלתי בו, ושעשע אותי היה זה: בסוף ההגדה, רבים אומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". ואילו ברוב ההגדות שהונחו לפנינו, גם אלה הישנות יותר (מלפני 20 ו-30 שנה), היה כתוב רק "לשנה הבאה בירושלים".
    את חושבת שזה אולי רמז לבאות..? אולי מישהו שם הבין את המסר שירושלים כבר חולקה?

    ואנדר: הי, למה להשמיץ? דווקא מצאו נפט בראש העין 😉   אמנם בכמות שמספיקה למלא דלי צעצוע של ילד בן חמש, אבל הי, בארץ הקודש זה בגדר "נס פך השמן".

    וברצינות, אפרופו הצעתו של חנן מהתגובה הקודמת, אולי באמת הגיע הזמן לכתוב הגדה אלטרנטיבית. ואפילו תנ"ך אלטרנטיבי. אפילו ה- LOLcats שכתבו את התנ"ך, אז למה לנו אסור?…

  10. ואנדר, מסכים לחלוטין עם רוב מה שאמרת, למרות שגם את הדרדס ההוא עם המתנות המתפוצצות(קונדסון?) הייתי מוסיף לקמח בשמחה.

    זוש: נא לא להוציא את דיבת המצה רעה, היא קרקר חביב ביותר. 😀 😀

    ואנדר: וואו, שכחתי לגמרי מקונדסון! צודק. נוסיף גם אותו לבלילה :mrgreen:

  11. לאורך כל הסדר הדהד לי בראש המשפט הבא "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"
    באותו הרגע לא זכרתי מאיפה הוא הגיע, אבל מתברר שזה ההסבר מדוע לא אומרים הלל בשביעי של פסח שנחשב גם כן חג (ולכן לכאורה דורש הלל). מתוך מסכת סנהדרין.

    תודה לך ואנדר על ההזדמנות להוציא את המשפט הזה החוצה.

    ואנדר: אמירה מופלאה והולמת ביותר. תודה.

  12. ליום שישי הקרוב בשייח ג'ראח המחוללת?

    ואנדר: למשל. אפרופו ערכים עכשווים ורלוונטיים.

  13. וכבר אמר גרגמל הידוע, ועמו חתחתולו (החביב עלינו במיוחד) – *אני שונא דרדסים*.
    ושוב – הצלחת לסכם במילים מועטות את מה שאחרים היו נזקקים לו לספר וחצי.

    ואנדר: חתחתול הוא החתול המושמץ ביותר בתולדות ילדותנו, ולא ברור על מה ולמה. בסך הכל יצור חביב. ידעת שיש גם משחק קלפים לילדים בשם "חתחתול"? גיליתי זאת רק לא מזמן. טוב שיש מי ששומר על המורשת 😉

  14. אנחנו בגרמניה, מבקרים את ההורים שלו. האמא התעקשה על סדר (גם המשפחה שלי וגם שלו ניצולי שואה) – לא טעמי אירוניה טהורה כ"כ עד שלא שרנו "אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" על אדמת העם שעינה וכמעט חיסל את המשפחות שלנו.

    ואנדר: כן… "מצילנו מידם" לא כל כך עבד במקרה הזה, מה? אלוהים היה בחופש באותו זמן.

  15. שני דברים רציתי להגיד לך, ואת שניהם כבר אמרו, אז רק הרחבה:

    “מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה” – באופן לא מפתיע המשפט הזה לא התגנב לתוך ההגדה.

    ולגבי הטקסט הלא-מקודש: ע"פ אמא שלי, רק חילונים וחרדים קוראים את ההגדה. החילונים לא מבינים, ולחרדים יש אובססיה לעשות דברים בדיוק כמו שעשו באירופה לפני מאות שנים. מטרת ההגדה היא "לספר ביציאת מצרים" (לבנך, לא לבתך, כמובן) וחייבים לעשות את זה בצורה שלא תשעמם את הילד המסכן – נראה שטקסטים כמו "לא מפטירין אחר הפסח" וגו' היו ממש מרתקים עבור ילדים במאה ה-11. לכן, מצווה היא לכתוב הגדה חדשה שתאפשר להורה במאה ה-21 לספר לילדיו על תולדות עמו בצורה מעניינת. ועדיף גם נטולת מיזוגניה, קסנופוביה וטראומות אחרות.

    ואנדר: מודי, אני לומדת המון מהתגובות לפוסט הזה, וזה מאוד משמח אותי. תודה לך ולכולם.  מצטייר שסדר פסח הבא שלנו יהיה שונה לגמרי.

  16. שמוליק – תודה על הסרטון – קורע וּמָחְכּים. כמובן שהייתי חייב לבדוק אם זה נכון אז בדקתי והכל שם. מדהים.
    יאיר – בפעם הבאה תצלם בוידאו. נשמע כמו אחלה דוקו'.
    חנן – אחלה רעיון! לצערי אין סיכוי שזה יתפוס במשפחה שלי. כשתהיה לי משפחה משלי, אני אומר לך…
    ואחרונה חבי-ואנדר: כדי להפתיע אותי תצטרכי לכתוב משהו ממש גרוע.
    משובח כרגיל! לא הופתעתי. 😉 והרעיון עם הפסל מפירורי לחם מעולה! אני כבר רואה את הסרטון ביוטיוב.

    ואנדר: אתה מכיר אוצר אומנות או מישהו שיסכים לממן פרוייקט כזה? הבעיה היא שהברנז'ה של האמנות בארץ כל כך מהודקת-שורות, שאין סיכוי למישהו מבחוץ להציג איזו יצירה מקורית… אלא אם המישהו שוכב עם הבעלים של הגלריה או משהו כזה.

  17. אם זה מנחם מישהו – אין סיכוי שהמצה התנכית המקורית היתה בכלל דומה לקרשים שמוכרים לנו דהיום כמצות.
    אם לשים קמח ומים ללא שאור, שמרים או התפחה ואופים בטאבון מתקבל משהו בין צ'פאטי הודי לפאטיר הבדואית, (תלוי בסוג הקמח וכמות הנוזלים) אניווי, בשום אופן לא 'מצות אביב'.
    אני למשל הלהטתי הבוקר על מחבת טפלון פסים את הבצק שלי המהיר לפיצה ויצא קרעכץ – אבל לפחות ירד לי הקרייב ללחם (נו, יש מפונקים שסולדים מהטעם המעופש כלשהו של פיתה מהמקפיא..)

    ואגב, אם זה מנחם אותך, ויש לך אמון בסיסי בהשגיה המדעים של הארכיאולוגיה המודרנית – אז זה לגמרי בדוק מחקרית שלא היה פה שום כיבוש הארץ – ולפיכך 'הורשת' עממי כנען היא לגמרי מטפורית עוד בתנך עצמו. והכוונה שם בעצם להשלטת האתוס המונותיאיסטי של השבט העברי השליט על עמי הארץ הפגנים שמהם התגבשה האומה הישראלית העתיקה. הבעייה היא יותר באתוס הרצחני של כיבוש הארץ ובעיקר, בשימוש שעושים בו היום כדי להצדיק…נו, טוב לא ניכנס לזה.
    וחקסמייח שיהיה! :mrgreen:

    ואנדר: מזכיר לי את הפעם שניסיתי להכין מאפה מקמח חומוס בטוסטר אובן הביתי שלי. עד היום מספרים בחלחלה על הניחוח המבחיל שהתפשט ברחובות מלאבס באותו אחר צהריים של פורענות…

    לגבי ההשתלטות שלנו על עמי האזור – אציין רק שעד היום יש לחלקנו נטייה להתנהג כאילו רק סוג אחד של תרבות אפשרי על פיסת האדמה הזו. וכשמוכיחים להם שלא, הם נוקטים באלימות מסוגים שונים כדי "להוכיח" שכן. עגום.

  18. "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" הוא ה"יורים ובוכים" של הדת היהודית. זה פסוק שבא לשמש תחמושת עבור אותם האנשים שמהללים את הגזען השוביניסט המזוויע שמוכר בתור הרמב"ם או לומר, רגע אחרי "בן סורר ומורה", שזה בגדר המלצה ומעולם לא יושם- כאילו זה מכשיר את השרץ.
    אני את כל החגים הדתיים באשר הם כבר מזמן לא מציין- אני אשב סביב השולחן כדי לשמור על שלום בית אבל שם זה נגמר. כיפה לא עולה יותר על ראשי, עיני כבר לא שוזפות את הפרסומות אשר שוכנות בתוך ההגדה ואני גאה לציין כבר שנה שניה חפה מכל מאכלי החג באשר הם.
    אם וכאשר יהיו לי ילדים, אדאג לחסן אותם מפני היהדות שדוחפים להם אל תוך הגרון בבית הספר- אם הם בכלל יגדלו בארץ, מה שלאור ההתדרדרות של חתיכת האדמה הזאת לא בטוח בכלל.

    ואנדר: מסכימה, ולחלופין – אפשר להחליט שהיהדות אינה עשויה מקשה אחת ושלנו, החילונים, יש זכות ללמד מהי יהדות בשונה ממה שהכת החרדית תוחבת לנו לגרון. אפילו חברינו שבתפוצות, בעיקר הקהילה היהודית בארה"ב שהיא ברובה רפורמית/קונסרבטיבית, מתחילים להתרעם בקול רם כנגד הכיבוש החרדי. אולי עוד יש תקווה?…

  19. זה מדהים איך תיארת בכשרון רב את מה שגם אני מרגישה.
    ישבתי בליל הסדר, וראיתי את שני ילדי משועממים, ולא מתחברים לטקסט.
    וחשבתי לעצמי – איזה פספוס! ברור שהם לא מבינים את הטקסט, כי למען האמת גם אני לא מבינה את רובו… והרוב בארמית – למען השם…
    כל המצוה הזאת של "והגדת לבנך" מתפספסת לגמרי. מה אנחנו בדיוק אומרים לבננו? מה אנחנו מעבירים להם בערב הזה?
    התשובה האומללה היא – ממש כלום.
    ולכן – גם אני אחגוג אחרת בשנה הבאה. אני נחושה ליצוק קצת תוכן (ובעברית), ולדבר על הערכים שחשובים לי, וחשוב לי "להגיד" אותם לבני ובתי.
    הגיע הזמן לאבולוציה בליל הסדר! (ויפה שנה אחת קודם… )

    ואנדר: איתך במאבקך הצודק! אשמח לתרום לטקסטים האלטרנטיביים 🙂

    וברוכה הבאה לבלוג  :mrgreen:

  20. נתי:
    התיאוריה שלי בנושא היא שחמץ הוא פשוט שאור, וכדאי שאסביר עבור אלו שלא אופים לחם בבית. בתקופה ההיא לא היו שמרים בסופר, אז היו מכינים שאור – לוקחים בצק, מחכים כמה ימים שיחמיץ (הוא אוסף שמרים מהאויר), ואז משתמשים בו כמו שמרים: מוסיפים מים וקמח, לשים, ואופים. לפני שאופים, לוקחים חתיכה קטנה ושמים בצד למחר – החתיכה הזו כבר מכילה שמרים, ולא צריך לחכות שהם יגיעו מהאויר. מחר שוב מוסיפים ולשים, ושומרים עוד, וכן הלאה. אם עושים את זה נכון, הגוש הקטן ששומרים בצד משתבח עם הזמן, השמרים נהיים יותר חזקים, והלחם נהיה יותר טעים. אני חושב שמאיר שלו מדבר על זה ב"עשו".

    הגוש הקטן הזה הוא החמץ. "לא יהיה לך חמץ" משמעו – זרוק את הגוש הזה פעם בשנה, ותכין חדש.

  21. הייתי פעם בליל סדר רפורמי בארה"ב, ושם לא רק שהיתה רבנית אשה, אלא שגם ההגדה מותאמת לרוח הפמיניזם. למשל, יש ארבעה בנים וארבעה בנות, והיא שעמדה לאבותינו *לאמותינו* ולנו, וכן הלאה.
    מה אגיד, זה אולי צודק יותר, אבל מאריך את ההגדה הארוכה ממילא כשבטנך לא יכולה כבר לחכות לאוכל.
    (המשפחה הכופרת שלנו היא מאסכולת ה"באנו לאכול, לא לקרוא")

    אין איסור על מכירת חמץ, רק על הצגתו. בפועל, למרות שהפקחים מתעקשים אחרת, לא צריכה להיות בעיה חוקית למכור לחם – כפי שאכן מוכרים במקומות רבים.
    יתרה מזאת, ההתעקשות המעצבנת של מוסדות הדת נגד מכירת החמץ גורמת לכך שיותר ויותר מקומות מוכרים חמץ בגלוי מדי שנה בהתרסה, בעוד שאת המנהג לא לנסוע ביום כיפור שאינו מחוייב בחוק החילוניים כן נוטים לכבד. איש איש באמונתו יחיה, זה משפט שצריך ללכת לשני הכיוונים.

  22. שלום לך. את בוודאי אינטליגנטית מאוד, ורהוטה. את מצליחה לכבוש את לב קוראייך, לפחות את לבי, גם אם הם אינם מסכימים איתך כלל, לפחות אותי. יש בך צד חושב, חזק מאד, וצד מרגיש, חזק מאד, ואת יודעת לחבר ביניהם.

    על כל פנים, את כותבת:
    "דת ושכל ישר לא הולכים ביחד, ואם חפצי חיים אנחנו, חובה עלינו לעמוד על זכותנו לנהוג על פי השכל הישר תחילה ורק אחר כך על פי הלכות שאין אנו מאמינים בהן, אם בכלל. זה לא לכבודנו, לא לכבוד הדת ולא לכבודו של כל אדם מאמין, שיודע להבדיל בין עבודת האל לעבודה בעיניים."

    אני חושב שכאן מתגלה חסר אצלך. אני חושב שאת אינך מבינה מהו אדם, ואיך הוא פועל, ומה המקור המניע אותו.
    אם את מתנגדת לדברים, וברי כי עולה בך התנגדות, אנא, אמרי נא לי מהי תפישת האדם שלך?
    מהו היצור הזה? מה עצם הלוז שלו?

    אינני יודע מה תעני, ואשמח לשמוע. אבל אני משער, על פי דברייך המצוטטים כאן, שאת גורסת שהאדם הוא יצור שפועל על פי השכל הישר.
    מעבר לכך שזו הגדרה קצת פרובלמטית (מה זה שכל ישר? ישר שלי, ישר שלך? שלך, אני מניח. אחרת זה בטח לא כל כך ישר. הרי לא היית חיה על פי השכל הישר שלי. או של עבד-אל עזיז רנטיסי. או של ד"ר קבורקיאן. רק על פי השכל הישר שלך. ואם כן, הרי שהיית מצפה שאני אחיה על פי שכלי הישר, וכל אחד על פי שכלו. והרי לך מתכון למלחמה. אלא אם את מצפה שכולנו נחיה על פי השכל הישר שלך, וזה מתכון לניוון, כמובן. כי על אף שאת אינטיליגנטית, חכמה, יפה (לפחות בכתיבתך), צעירה, חיה את חייה, פרועה במידה, מרוסנת במידה, בעלת דעות ברורות על עניינים רבים, הרי שכלך אינו מקיף את כל תחומי הדעת האנושיים, ובכלל.
    עד כאן הפרובלמטיות הזו).

    את ממשיכה וכותבת כי אם "חפצי חיים אנחנו" עלינו לנהוג כך. אבל אינך מסבירה מדוע. החיים גדולים ורחבים מאד הם, והם אינם פועלים כלל על פי השכל הישר. כך למשל, אומרות נשים צעירות רבות, שהן אינן מעוניינות בילדים. הן אוהבות ילדים, או לא אוהבות ילדים, אבל הן אינן מעוניינת בילדים. בכך הן מתנתקות עצמן משרשרת החיים, והולכות בגאון אלי מוות. אל הכיליון. רבות מהן רהוטות ומנוסחות ומנומקות כמוך, לפחות, והן מעניקות הסברים שונים לעמדתן: העולם לא טוב מספיק, אני חוששת מהמעמסה, אני פשוט לא רוצה וכו'.
    השכל הישר אומר: טוב, לא רוצות, לא צריך. אבל הוא גם אומר: אלה הן נשים שאינן חפצות חיים. הן, בניגוד מוחלט למהלך העניינים הטבעי, שהוא חפץ חיים בלי סיבה ידועה, רוצות להיות השריד האחרון לאנושות, כפי שעברה דרך מחזור החיים שלהן.

    ניחא. אבל אני רוצה להתעכב על המלים בלי סיבה ידועה.
    אנחנו, על אף היותנו מתקדמים מאד, ואף ככאלה התופשים את עצמם כמתקדמים, איננו יודעים מה הכח הדוחף את החיים אל החיים. מדוע זבוב, יתוש, ג'וק או כל יצור חי אחר, יתנגד לנסיון להורגו. לא ברור מה גורם לכך. אפשר לומר דברים רבים. למשל, שהגנים מכוונים אותם להתנגד לנסיון. אבל זה עדין לא ברור מה גורם לגנים להתנגד לכך. כך נוהגות כל החיות. רק האדם, לפעמים, מפסיק לרצות לחיות. בכך הוא משים עצמו מעל לטבעי, כי הטבע הוא טבע, יש בו הגיון וסדר.
    אבל, את יודעת, בטבע הזה, שכביכול הגיוני ומסודר הוא, יש מסתורין רבים. להבנתי, אדם חייב מסתורין על מנת לחיות. הוא חייב סיפור. הוא חייב דימוי. הוא חייב עמדה ודעה וקבוצה. אדם פרטי וודאי יכול להמנע מאלה, או מחלקם, בכל אופן, אבל המין האנושי לא יהיה מין אנושי עוד, אם נפקיע ממנו את אחד מן הדברים העומדים בבסיס קיומו. מלחמה, סיפור, גילוי, קשר, הם, לטעמי, יסודות אנושיים כבירים, שלו ניטול אחד מהם מאיתנו, לא נוותר עוד אנושיים.
    מעל לכל אלה, שוב, לטעמי, עומד המסתורין. לו ניקח אותו מאיתנו, נתנוון, ולא נוכל להיות חיים עוד.
    דת היא שער אל המסתורין. אל האי-רציונלי. האי רציונלי גדול ועצום הוא מן הרציונלי. זאת מלמדת גם המתמטיקה. הרציונל הוא הכרחי לקיומנו, אבל האי-רציונל הוא קיומנו ממש.
    הכח הדוחף אותנו אל החיים נותר מסתורי. קראנו לו אלוהים.
    אני לא שואל אם הוא קיים או לא, כי זו שאלה דלה, לטעמי. היא לא נוגעת בשורש, אלא מסתובבת סביב עצמה. (לטעמי, אגב, אי קיומו של אלוהים אינו מהווה גורם מגביל בעבורו. וקיומו אינו מוסיף לו דבר.)
    בכל אופן, קראנו לו אלוהים. חלק מתארים אותו כך, חלק מתארים אותה אחרת. חלק מתכחשים לה. איש כטעמו. את המתכחשים אני לא כל כך מבין. הרי הם מתכחשים לכח החיים שבהם, אבל הם בוודאי לא רואים זאת כך. הם בוודאי רואים באל יישות אלימה ומצווה. באל ישותי שכזה גם אני אינני מאמין.

    הדת מאפשרת לבני האדם שהולכים לאורה, לבוא אל המסתורין, אל הסתירה, (לא בכדי הן מאותו השורש) וללכת מהן, כשהם בריאים בנפשם. כלומר, היא מספקת פתח אל מה שמעבר לעין, לשכל, לתפישה. זה חיוני לאדם, וזה יסוד היסודות שלו.

    את יכולה לחלוק על כך, אבל אם את באמת אדם חושב, הרי שאת את חייבת, לפחות לעצמך, ולא לאף אחד אחר, לענות על השאלה: מדוע תרבויות כל העולם כולו מבוססות על דת? איך זה שבכל מקום, מרוחק ככל שיהיה, צמחה דת, התפתחו ריטואלים מסויימים, שעברו לאורך דורות מהורים לילדיהם?
    את גם חייבת לשאול (שוב, לעצמך, כמובן): האם המדע באמת מכסה את כל האפשרויות? האם הדעת האנושית היא כה גבוהה, עד כי אין היא נזקקת יותר למסתורין? האם גילינו הכל?
    אני חושב שהתשובה לשאלות אלה היא שלילית. אני חושב, בו בזמן, שאנו מתקרבים בצעדי ענק אל הנקודה שבה נשיב לשאלות אלה בחיוב.
    אני חושב שנטעה שם. אני חושב שמודעות דורשת מסתורין, וכי בסיס המודעות היא הסתירה.
    אם נגיע לנקודה שבה נאמין כי כל הדברים נגלו לפנינו, אינני יודע מה יוותר מאיתנו. אינני יכול לחשוב על התוצאות ועל המעשים שאותם נעשה אז.

    אינני מכיר את היצור הזה.

    אני חוזר לאחור. דת לא באה ליישב את דעתך. היא באה לבלבל אותה, אבל באופן מבוקר. היא מספקת לאדם את הנגיעה במסתורי, ובו בזמן שולחת אותו אל הגלוי, אל החיים. לך, תחיה, תעבוד, היא אומרת לו. אל תפריע לבני אדם אחרים, אל תנגוש באיש.
    היא לא מתביישת במה שאנחנו, היא אינה מטייחת ואינה נוקטת לשון קלילה. היא בוטה מאד. היא מכירה בהיותו של האדם יצור אלים עד מאד, וגם יצור נשגב ויוצר ורגיש. היא מכירה בהיותו מבולבל, ובנסיונותיו ליישב את בלבולו. היא דורשת מאיתנו דברים שאין אנו מבינים, כי היא מעבר להבנה, כמו גם האדם וכח החיים שבו. אבל בחיי היום יום היא דורשת מאיתנו בעיקר, כמו שלמדתי, להיות בני אדם. להתגבר על היצרים החזקים השוכנים בתוכנו. להיות חביבים זה כלפי זה, להאיר פנים, לומר שלום איש לרעהו, לכבד.

    אני יודע שאת רואה את הדרישות האחרות. והן שם. אלא שיש מאחוריהן דבר, ולא ריקות הן. לא אוכל להרחיב בדבר זה כאן, אבל אם תשאלי אענה, ואם תתטעני, אחשוב.
    אי הבנתנו אינה מעידה על טפשותה של הדרישה. היא גם אינה מעידה על טפשותנו. היא רק מעידה כי אנו איננו מבינים דברים רבים, לפעמים. היא מאפשרת לנו לנסות, לפחות.

    את נזהרת, אני חושב, שלא לבלבל בין מוסדות הדת לבין הדת. מוסדות הדת נשחקים מהר מאד, ומתאבנים. הדת לעולם מתחדשת, משום שהיא יושבת על מעיין המסתורין של החיים. ניסיתי להעביר כאן את חשיבות הדבר הזה. אני חותם בעיקר העניין – האדם. הסתירה היא ממהותו, ולפיכך דל ההיגיון מכדי לנסות ולהבין אותו לאשורו.

    שלום, שלום.

    ואנדר:  איש שכותב פוסטים שלמים בתור תגובה לפוסט שלי יקר, תודה על תגובתך. כמה דברים:

    1. אישה שלא רוצה ילדים היא לא "אישה שמנתקת את עצמה ממעגל החיים" אלא אישה שלא רוצה ילדים. באותה מידה שהטבע נתן לנו רחם, הוא גם נתן לנו שכל. השכל מאפשר לנו לדעת שאנחנו יכולות להצדיק את קיומנו גם מבלי להשריץ. טבע הוא הגדרה תרבותית, ולכן כל מה שנראה לנו "טבעי" הוא תלוי קונטקסט. יש תפיסות שונות לגבי מה שטבעי בתקופות שונות ואצל תרבויות שונות, כך שכל הרטוריקה ה"טבעית" לא מחזיקה מים, מבחינתי. לשם המחשה: תחשוב על אימהות בטבע שאוכלות את צאצאיהן, באופן טבעי לגמרי, כאשר הן מגיעות למסקנה שהן לא יכולות לגדל אותם מסיבה זו או אחרת. תרצה שגם נשים אנושיות יעשו את זה? או שעדיף שנחליט מראש שאנחנו לא רוצות צאצאים?

    2. מעולם לא התיימרתי לפצח את צפונות האדם ואת סודות היקום, וזו גם לא המטרה שלה הפוסט הזה. יש דבר שנקרא שכל ישר והוא נקבע באינטראקציה בין אנשים בני תרבות מסוימת. הניסיון לטעון שאני מייחסת לעצמי באופן בלעדי את הזכות על שכל ישר היא סוג של השמצה אישית דמגוגית. ההפשטה אד-אבסורדום לא עושה שום דבר פרט לזריית חול בעיניים והסטת הדיון מהנושא המרכזי, שהוא כפייה דתית.

    3. אני מסכימה לחלוטין – באופן מוחלט ומובהק – שלאדם יש צורך במיסתורין, ושדתות מלוות את התרבויות שלנו לא בכדי. אלא מאי? יש כל כך הרבה מהן. למה לאמץ אחת ולא אחרת? למה להאמין ביהוה במקום בעשתורת? בתיאמת במקום באפרודיטה? בזאוס במקום במפלצת הספגטי המעופפת? אמונה היא עניין של בחירה ושל אותו "מסתורין" שנמצא בנפש האדם, והניסיון לכפות אותו מאדם אחד לאחר גורם לאובדן מוחלט של כל אותו קסם מסתורי שאתה מדבר עליו. לצורך העניין, נגיד שאני אישית מאמינה בחתולו-של-תקרה, והוא מספק אותי בהחלט. מעולם לא ניסיתי להכריח אף אחד אחר להאמין בו או לקיים את מצוותיו.

    4. אמירתך לגבי מדע מעידה על בורות. אנשי מדע מעולם לא טענו שיש בידם את כל התשובות. זוהי פרופגנדה דתית נבערת. אנשי המדע טוענים, ובצדק, שיש בידם תשובות לחלק מהשאלות, ולגבי הדברים שנסתרים, יש בידם כלים כדי לנסות ולגלות תשובות בצורה בדוקה ומבוקרת. ייתכן שיצליחו וייתכן שלא יצליחו; הדבר אינו מעלה ואינו מוריד מיופיו או מקסמו של העולם, ואינו מעלה ואינו מוריד מחשיבותו של המדע ככלי להבנת העולם שמסביבנו. בפראפראזה על דוקינס, לא צריך את אלוהים בשביל ליהנות מיופיו של פרח או מאשד של מים. אבל כן צריך מדענים בשביל לדעת איך להפיק תרופה מהפרח ואיך לרתום את אשד המים לייצור אנרגיה. לזה, מגיב יקר, אני קוראת שכל ישר.

    5. והערה לסיום: אני מאוד מעריכה את היכולת לקיים איתי דו-שיח, גםאם שנינו לא מסכימים בנקודות מאוד עקרוניות, ואני אומרת את זה בלי טיפה של ציניות. אני מאמינה בדו-שיח חופשי כמעט באותה מידה שאני מאמינה בחתולו-של-תקרה ובכוח החיים שהוא נותן לכולנו.

  23. 4. למדתי והשלמתי למודים בכימיה ובגאולוגיה. במסגרת זו למדתי גם הרבה מעט ביולוגיה, הרבה פיסיקה ומתמטיקה. לא היתה לי שום כוונה לטעון כי המדע יודע כל, אלא להדגיש את קוצר ידו . היה עלי גם להדגיש את אורך ידו לעשות ולעשות ולעשות ולקדם, כי הוא אכן כלי חשוב ביותר להתקדמותנו, ואני שותף לו.
    בנוגע לציטוט של דוקינס – אני גורס אחרת. אני חושב שכן צריך אלוהים כדי להנות מיופיו של פרח, וכי כן צריך אלוהים להביע את ההנאה מן היופי הזה. האלוהים שאני מדבר עליו, אני מקווה שאת זוכרת, הוא לא ייצור מפגר שיושב בשמיים עם פנקס, אלא משהו אחר, שמלים מתקשות לתאר. כתבתי – באלוהים היישותי אני אינני מאמין. ואיני זקוק לקיומו. אלה טענות שאשמח אם תתייחסי אליהן, כי הן אחרות מן הטענות השחוקות של כן קיים לא קיים. לא ראיתי חיה, נבונה ככל שתהיה, הנהנית מיופיו של פרח, או של דבר שאינו בגדר קיומה המיידי. לא ראיתי חיה כותבת שיר ובוכה. הפעולות הללו הן כה שונות מן הטבע, והן הן אלה אשר נובעות מן המסתורין האנושי, שלו אני קורא (לצורך העניין) אלוהים. אני רואה את אלוהים בעצם יכולתנו לפשט את הסובב אותנו, וזה בא ממקור שלמדע אין חלק בו. בדיוק כמ שלדת אין חלק בהפקת נפט או ייצור תרופות, כך למדע אין חלק במקור שממנו הוא עצמו נשאב. הוא עוד יצירה אלוהית בתוך האנושי.

    2. גם כאן, לא טענתי שאת אומרת שיש לך בלבד שכל ישר, אלא שבחנתי את הבעייתיות של ההגדרה.

    3. אני מסכים לחלוטין ובכל לב שאין לכפות אמונה על אדם אחר, כמו גם שאין לכפות אי אמונה על אדם אחר. זה לא שייך. קצת כמו לכפות על מישהו להיות מטר תשעים, כשהוא מטר שבעים, או שני מטר. זה לא שייך. כמוך, גם אני מעולם לא כפיתי על איש לקיים את מצוות האל. אני מוכן להעלות טענה, לצורך דיון, שאם לחתולו של תקרה היו מבנים ממסדיים, והיו שלושים מליון מאמינים, והוא היה עתיק כאנושות כמעט, הרי שגם הוא, או המבנה שהיה קם סביבו, היה כופה אנשים לאמונתו. זה לא חכמה לטעון טענה כשלך, (אני לא כופה על איש), כי גם היא מתנגעת בדברים שאינם ממין העניין.

    לגבי ריבוי הדתות: נכון וברור כי יש דתות רבות, וכי כולן מתייחסות אל המסתורין הקיומי. המאבק ביניהן בסך הכל מפרה אותן, ומאפשר לכל אחת מהן לקבוע את עמדתה ביחס לנושאים עולמיים או אנושיים. מה שעומד בבסיס הוויכוח הבין דתי הוא האמת. מי אומר אמת, מי משקר. בני אדם מוכנים לצאת למלחמה (מבלי להתנצל על כך) על מנת להוכיח את אמיתות דבריהם, והם נעלבים (בצורה לחלוטין לא מדעית או הגיונית) מזה שקוראים להם שקרנים.

    1. לגבי זה, אני חושב שלא הובנתי כראוי כלל, וזו ודאי אשמתי. (למשל, אני ממש לא טוען טיעוני טבעיות במובן הרגיל, אלא אני באמת רואה את האדם כיצור המתווך בין הטבעי לעל-טבעי. על כן, למשל, הוא יכול להתאבד. או להתגבר על כח המשיכה. או לא להוליד ילדים. קראתי את דברי ואולי כשלתי בניסוח. על כל פנים, לא אהבתי כל כך את המלה להשריץ, שהיא סוג של השאה, השפעה על התודעה באמצעות שימוש במילה שאיננה ראויה כלל. כמו שרצוי לא לומר ג'וקים על בני אדם, כך גם לא משריצים בני אדם. זה הופך את כולנו לשרצים, ויש לזה השפעה של ממש. אני חושב שאת יכולה להבין את זה. על כל פנים, בעיני הן כן מנתקות עצמן ממעגל החיים. העמדת השכל מול הרחם היא מסוכנת מאד, ואפילו מגונה. השניים הם מנגנון שלם, ואין האחד בא על חשבון האחר. המטאפורה המתנסחת לי היא מעיין שניסתם, ואין עוד מים מפכים ממנו. מיים חיים, קרויים מי מעינות, ולא לחינם. כאשר מעיין נסתם, החיים שבתוכו יחדלו מלהתקיים, הצמחייה הקרובה אליו תדעך ותמות, ומי שניזון ממנו ככל הנראה יכלה גם כן. אני חושב שזה עצוב. את אולי תאמרי שאישה היא לא מעיין. אני לא אתווכח על הפרטים, אבל אני אטען שהאדם, המושך המוזר הזה, מבקש יותר מכל ליצור חיים, לשפר אותם, להאריך אותם. אשה שקוטעת את רצף ההולדה של כל ההיסטוריה שלה, עושה את ההיפך. היא לא מאמינה עוד בחיים. היא עומדת מול דורות רבים של בני אדם, שמשחר ההסטוריה באו זה אל זה, נגעו זה בזה, הפיחו חיים חדשים, ואומרת לכולם: די. אני עוצרת. זה דבר עצום, מחד (העוצמה הדרושה לעמוד מול אלפי אלפים בני אדם ולדון אותם ל…, למה, בעצם?), ומחריד, מאידך (האם יש לי הזכות לעמוד מול כל אלה ולומר להם די? אני הנצר האחרון?). לא יודע. יצא לי מוזר.

    5. זה באמת אחלה לדבר כך. זה עוזר לנקות את הפנים, להעלות טיעונים חדשים, לנסות לשמור על לשון נקייה ולא ללכת אל הדמגוגי והזול, ולא לשפוט לפני שמקשיבים. אם חטאתי באחד מאלה, אני מתנצל.

    חג שמח.

    ואנדר: דומני שנאלץ להסכים שלא להסכים בשלב זה, ובכל זאת, כמה תגובות.

    * לא הייתי מגדירה את היכולת שלנו להשתמש בדמיון ובכוח היצירה כ"אלוהים". הייתי מגדירה אותה כ"אינטליגנציה", והיא תוצר של מאות אלפי שנות אבולוציה. למרבה הצער, אותו אלוהים/אינטליגנציה אנושית מסוגל לא רק לכתוב שירים ולבכות, אלא גם לרצוח, לשדוד, לאנוס, להתעלל ולהמציא שלל אמצעים להשמדה המונית של אנשים. יכולתנו לפשט את הסובב אותנו או לתפוס את הסובב אותנו בכל צורה היא גם ברכה וגם קללה. המוח האנושי ממציא לעצמו לא רק דברים טובים אלא גם רעים, ואפילו רעים מאוד. זה מה שאתה רוצה לקרוא לו אלוהים? אני אישית מעדיפה שלא.

    * משפט כמו "מה שעומד בבסיס הוויכוח הבין דתי הוא האמת" הוא חסר היגיון. אמונה איננה מקבעת אמת. אם אתה מאמין שישו אמיתי, זו האמת שלך. אם אתה מאמין שהשולחן שלך הוא אלוהים, זו האמת שלך. אלא אם התכוונת לאמת יחסית ומוטה, כמובן.

    * לגבי נשים וילודה: אין לי שום בעיה לומר השרצה, המלטה וכל יתר הביטויים. אתה ככל הנראה יוצא מנקודת הנחה שאני לא מיזנתרופית. אתה טועה 🙂

    אבל הבעיה היותר גדולה היא זו: אמרת "האדם, המושך המוזר הזה, מבקש יותר מכל ליצור חיים, לשפר אותם, להאריך אותם". ספר את זה לאנשים שששים אלי-הרג, לאנשים שרוצים לטבוח בכל מי שלא חושב כמותם, לאנשים שמאמינים שמותר וצריך לדכא עמים שלמים ולגרום להם לחיות בהשפלה, בעוני ובסבל. ספר את זה לאנשים שמכניסים לכיסם על חשבון רווחתם של אחרים, לאנשים שרואים אנשים אחרים חיים בחרפה ולא נוקפים אצבע כדי לעזור. האנשים היחידים שעונים להגדרה שלך, של אדם המעוניין לשפר את איכות החיים ולהאריך אותם, הם הרופאים והמדענים. שוב, לא צריך כוח עליון בשביל זה.

    ועוד לעניין איכות חיים: זה תמיד מדהים אותי, איך אנשים שמדברים בהתפעמות על החשיבות של יצירת חיים חדשים, שהיא זכות גדולה וחובתנו כמין ביולוגי ובלה בלה בלה – מתעלמים לחלוטין מכל היצורים, בני אדם ואחרים, שכבר קיימים על פני כדור הארץ. אתה יודע כמה ילדים נולדים למשפחות שלא רוצות אותם, כמה יתומים יש, כמה ילדים גדלים בסביבה עוינת ומתעללת? לפני שאתה ממשיך לפוצץ בעליזות את כדור הארץ בעוד בני אדם שמכלים משאבים טבעיים בלי הכרה ומשמידים את כוכב הלכת המסכן הזה, אולי תפנה קצת משאבים בשביל לתת קצת "מיים חיים" וקצת רווחה למי שכבר נגזר עליו לבלות את חייו כאן? מה העניין, הכי חשוב זה להפיק עוד ועוד צאצאים, ולעזאזל מה שיקרה איתם אחר כך?

    ואגב, לא חייבים לתת חיים רק לילדים. יש גם הרבה זקנים שאיש לא שם עליהם קצוץ, ושזקוקים לחום, חיבה, אהבה וטיפול. אבל אנשים עסוקים מדי בלהתפעל ביכולת של נשים – טוב, אני לא אגיד להשריץ, אני אגיד "להתרבות" – שהם שוכחים לטפל באלה שכבר היו כאן קודם.

    לסיום, אם למדת קצת ביולוגיה, אתה יודע שהעובדה הביולוגית הפשוטה היא שצריך איזון. כל מין ביולוגי מצליח מייצר יותר צאצאים משצריך לצורכי הולדה. לא כולם מתרבים, וכך נשמר האיזון. אחרת, כולם היו יולדים ויולדים ללא סוף, מכלים את המשאבים שמחזיקים אותם, גורמים לערעור שיווי המשקל הביולוגי ולאסון לכדור הארץ.

    בנימה אישית לחלוטין: אני עוד מחכה לגבר שיהיה חזק מספיק בשביל לאהוב אותי גם אם אין לי יכולת או רצון להוליד ילדים. אני בנאדם שלם ומלא, לא רחם עם ידיים ורגליים. אני מקווה שיום אחד תפסיק לראות בנשים רחם מהלך ותתחיל לראות בהם בני אדם, כמוך.

  24. חבל לי שכל מה שנאמר כאן בסופו של דבר לא הובן כלל.

    עלי והצליחי בדרכך.
    תודה על השיחה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: