פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 30, 2009

ועם נטלי פורטמן הסליחה

בפתח שמיקווה, עיר החטאים, ישנו קניון גדול. ובקניון ישנו סניף של רשת חנויות, הבה נכנה אותה בשם "המשביז לצרכן". ובמשביז לצרכן מוצרים לרוב, החל מפמוטים דקורטיביים מפיברגלאס צבעוני וכלה בפיג'מות פלנל עם ציורים של "הלו קיטי". ודווקא פיג'מה אחת כזו היא שהביאה אותי לסניף המשביז המקומי ביום שישי עמוס זה.

העניין הוא בכך, שאחת מידידותיי הביאה לי ליום הולדתי פיג'מה חתולית שכזו, שהעידה על עצמה באמצעות פתקתה שהיא "אקסטרא-לארג'". אלא מאי? יש אקסטרא ויש אקסטרא, ומי שתייג את פריט הלבוש הזה ב- XL להתפאר לוקה בחוסר יכולת להערכת מידות ומשקלים. סקירה קלה בחנות עצמה העלתה שנטלי פורטמן, למשל, היתה "מדיום" או אפילו "לארג'" במידות המשעשעות של הפיג'מות האלה. והרי את פורטמן כולה ניתן לתחוב לתוך קופסת גפרורים במאמץ קל בלבד*.

בקיצור, הגעתי לסניף המשביז ובידי הפיג'מה הסוררת, וביקשתי להחליפה. ניגשתי בצעד קל אל הקופה, ופניתי לקופאית החייכנית: "שלום, אני צריכה להחליף פיג'מה שקיבלתי במתנה", כך אני. חיוכה של הקופאית נמחק באחת ומבטה הפך למזוגג-משהו: "זה לא פה", מלמלה לעברי, "תגשי לקופה למטה בשביל הזיכוי". ירדתי לקומה התחתונה כפי שהצטוויתי, וניגשתי שוב אל הקופה: "שלום, אני צריכה לקבל זיכוי על פיג'מה…" – "זה לא פה", ניפנפה אותי הקופאית, "תגשי למחלקת לבני נשים ושם יתנו לך זיכוי". ניגשתי למחלקת לבני נשים, ופילסתי לי דרך בין התחרות והמלמלות עד שהגעתי לדוכן המכירה: "שלום", התנשפתי קלות לעבר המוכרת, "אמרו לי לגשת לכאן בשביל לקבל זיכוי". המוכרת בחנה קלות את הפיג'מה, והכריזה: "אני לא יכולה לעשות את זה, את צריכה את מנהלת המחלקה. לכי לבחורה ההיא ששם". ניגשתי להיא ששם, במחשבה שאם גם היא לא תוכל להושיע, לא יהיה מנוס מלערב את בית הדין הבינלאומי בהאג או משהו. למרבה ההפתעה, ההיא ששם דווקא הצליחה לעזור, ולאחר שמילאה מלוא החופן טפסים שונים ומשונים, נתנה בידי את הזיכוי. "עם זה את הולכת לקופה", כך ההיא ששם, "ואת חייבת לגשת עוד היום, כי זה לא ממש הזיכוי, זו רק הפניה לקבלת זיכוי".

בררתי לי צמד פריטים נאים מהמחלקה, ועם ההפניה לקבלת הזיכוי בידי, ניגשתי שוב אל הקופאית שנפנפה אותי לפני כן. הגשתי לה את הפריטים ואת הזיכוי. התפתח הדו-שיח הבא:

קופאית: "יש לך כרטיס מועדון?"

אני: "לא."

קופאית: "את רוצה כרטיס מועדון?"

אני: "לא, תודה."

קופאית: "אבל זה נותן לך הנחות, כדאי לך."

אני: "אני יודעת, מעדיפה שלא, תודה."

קופאית: "טוב, איך שאת רוצה. את צריכה להוסיף לי עוד 14 שקלים. אם היה לך כרטיס מועדון לא היית צריכה להוסיף. לא חבל?"

אני: (מעבירה בשתיקה את הסכום ומקללת את כל כרטיסי המועדון באשר הם)

קופאית: "טוב, אז את לא רוצה כרטיס מועדון אמרנו, נכון?"

אני: "נכון."

קופאית: (ממלאת שלל טפסים להמרת האופציה לזיכוי לזיכוי של ממש) "תחתמי לי פה ופה, עם מספר תעודת זהות."

אני: (חותמת)

קופאית: (מתקתקת פרטים נוספים במחשב) "מה השם המלא?"

אני:" ואן-דר-גראף אחותך."

קופאית: "כתובת?"

אני: "רחוב השטינקמוביל 5, פתח שמיקווה."

קופאית: "תאריך לידה? ארץ לידה? ארץ מוצא של ההורים? מספר נעליים? רמת המוגלובין בבדיקת דם אחרונה?"

אני: "24 לאוקטובר, ישראל, ואנדר-לנד, 42 וחצי, 13.2. צריך את כל זה בשביל הזיכוי?"

קופאית: (בשמחה לאיד) "כן. אגב, את אולי בכל זאת רוצה כרטיס מועדון?"

אני: (חושקת שיניים) "לא."

קופאית: "טוב." (מושיטה לי את הפריטים בהבעה נעלבת)

אני: "תודה."

קופאית: (מסתכלת למקום כלשהו באופק, הבעתה מתריסה. ניכר שאיכזבתיה קשות)

אני: "אה… יום טוב." (והולכת לדרכה בבושת פנים)

מוסר השכל: בפעם הבאה שמישהי תרצה לקנות לי פיג'מה, אציע לה להמיר את זה לסבון נוזלי וקרם גוף. לחלופין, אני תמיד יכולה לשלוח את הפיג'מה לנטלי פורטמן.

* לא שאני מציעה, חלילה, לתחוב את נטלי פורטמן לתוך קופסת גפרורים. אם כבר, אז לקופסת סיגריות כדי שתוכל להתמתח להנאתה.


Responses

  1. למה לא? אם נתחוב את נטלי לקופסת הגפרורים יהיה הרבה פחות משעמם לאיש הקטן.

  2. I feel your pain.
    אני לא מצליחה להבין למה, בשם אלוהים, מאלצים את הקופאיות ברשתות השונות לתחקר אנשים שמעזים שלא לחשוק בכרטיס המועדון. כאילו, מה הם חושבים? שאם אחרי שאמרתי "לא מעוניינת," הקופאית תשאל אותי בחרון אף "אבל למהההה?!" אני אשנה את דעתי? אגיע למסקנה שאין לי תשובה מספקת ואבקש לחתום על משהו, ומהר?
    אני יודעת שאני רק כבשה תועה וחסרת מחשבה עצמאית שמדדה במשעולי הסופרמרקט/כלבו/ווטאבר בחיפוש אחר גירויים צבעוניים ומרשרשים, ואין לי תודעה צרכנית בשיט. אבל כשהאישה ליד הקופה מפנה אליי את לפתע זרקור עצבני ודורשת ממני לנמק את הבחירה שלי, אפילו אני מרגישה פתאום את הרוטוויילר הפנימי שבי מבקש לקפוץ לרגע החוצה ולנשנש איזה צוואר עסיסי. בהנחה של 1.76% לחברי מועדון, כמובן.
    😈

  3. מצטערת שאני לא אגיב לפוסט, אבל הבלוג הזה הוא פשוט תענוג צרוף.
    שמחה שגיליתי אותו. להת'

    ואנדר: תודה, ברוכה הבאה!

  4. ואם בכרטיסי מועדון עסקינן…אחד הדברים שמציקים לי הוא שתמיד מתמחרים בצבעים זוהרים וספרות ענקיות את המחירים לחברים, ורק בקטן (ובמקום חבוי) את המחיר לשאר בני האדם 🙂 😆

     ואנדר: צודקת. זה גובל בהונאת הציבור ממש. למה אף עורך דין ממולח עוד לא הגיש תביעה ייצוגית בעניין?…

  5. לא קשור כמובן לפוסטך החדש והמשעשע, אבל חשבתי שאולי, ברגע שתהיינה לך דקותיים, תיהני לקרוא את זה:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=52691&blogcode=11349884

    ואנדר: משעשע ושנון עד מאוד! וכמובן, כל מילה בסלע… תודה 🙂

  6. משובח!

    ואנדר: תודה, לכבוד הוא לי!

  7. ההתנהלות של עובדי המשביז לצרכן מזכירה עובדי הסתדרות בשנות השמונים. הקופאיות זזות כל כך לאט שצריך לגייס את כל הנשימות הארוכות כדי לא למלוק להן את הצוואר.
    לא קונה שם בחיים, איכסה.

    ואנדר: אלמלא הפיג'מה המוחלפת, לא הייתי מעזה להיכנס לשם, האמיני לי. ועוד מתפלאים שהרשת הזו בקשיים כספיים כל הזמן. "תודעת שירות", Anyone?…

  8. הכי גרוע זה החלפות במשביז. מי שקונה שם מתנות הוא לא חבר.

    ואנדר: הי, לפחות לא הייתי צריכה להחליף שם סבון נוזלי וקרם גוף. ייתכן שהיו מכריחים אותי למסור דגימות DNA.

  9. תמיד כשאני עושה קניות ורק רוצה לסיים כבר מתחילות השאלות-כרטיס מועדון,אשראי וכאלה.
    אז תיכננתי נקמה (שעוד לא הוצאתי אל הפועל):למלא עגלה עד אפס מקום,עם עדיפות להרבה מוצרים קטנים,בשעות העומס כמובן,להגיע לקופה להעביר את כל המוצרים ואז כשצריך לשלם,להגיד "החלטתי שאני לא מעונין במוצרים" וללכת,כשאני משאיר את כל הקנייה בקופה.

    ואנדר: לירון, אתה לא תנקום באף אחד ככה, חוץ ממי שלא מגיע לו. הבעיה היא לא הקופאיות אלא המדיניות של המקום. טוב, גם הקופאיות היו יכולות לגלות קצת פחות אנטיפטיות, אבל במקרים כאלה הדג מסריח מהראש, וזו ההנהלה שאשמה.

  10. לירון – את מי אתה מעניש, את הקופאית או את זה שאחריך בתור?

    ואנדר: מסכימה. המחאה צריכה להיות נגד מדיניות כרטיסי המועדון המטופשת, לא נגד קופאית בודדת. למשל, הייתי חושבת ללבוש חולצה שמודפס עליה הכיתוב "אני לא רוצה כרטיס מועדון" ולגשת איתה לקופה. אם זה לא יהיה ברור מספיק…

  11. זה התחיל להזכיר לי את מה שעברתי במבשלת בירה בפראג.
    ואז התחלתי לכתוב סיפור. ואז החלטתי לעשות מזה פוסט…
    סליחה על ההעברה הגסה, אבל הנה הוא, ממש פה:
    http://smonkey.site.co.il/blog/archives/799

  12. בעיקרון הצדק איתך.
    אבל לא קורה לך מדי פעם,כשהקופאית שואלת אותך אם את מעונינת בכרטיס (אשראי או מועדון)
    ובמקום לקבל את הסירוב-המנומס!-יש לציין,מתחילה לתחקר אותך למה לא וכמה כדאי לך.
    וכן,אני יודע שזאת העבודה שלה אבל לא צריך לעשות OVERKILL.
    ולא בא לך לפעמים להעניש את האנשים האלה שמציעים להם מוצר זניח במבצע,אז הם זונחים את התור והולכים לשוטט בין המדפים ,ואת נשארת תקועה אחריהם בתור.

  13. לירון, אני לגמרי מבינה את הקריזה, אבל אני די סגורה על זה שהקופאיות ברשתות השונות מתודרכות (מילה עדינה) לשאול את השאלה הזאת, לנסות למכור ולשכנע, ושזה כבר נחשב לחלק מהעבודה שהן ייתקלו בבעיות אם לא יבצעו אותו.
    בקיצור, אני בספק אם העובדה שכולן התחילו עם ה"אבל למה???? לא ח-ב-ל-????" בשנה-שנתיים האחרונות היא באמת תוצר של overkill / יוזמה אישית. אולי זה מרכיב, אבל בטח לא מרכזי. כמו שואנדר אמרה, העצבים (המוצדקים) צריכים להיות מופנים למי שקובעים את המדיניות הזאת ודורשים מהעובדים שלהם לבצע אותה.
    לא שאני מצדיקה גועליות ואנטיפטיות, וגם על הנזיפה והמבטים המלוכלכים שחלקן שולחות אל מי שלא מוכן/יכול/רוצה לתרום 5-10 ש"ח בכל פעם שהוא בסופרמרקט ("מה, אתה לא רוצה לעזור לילדים?!") יש לי כמה מילים חמות להגיד, 😡 אבל בקטע של המכירות נראה לי שאין להן ברירה.

    ואנדר, חסכי לעצמך את עלות החולצה. בשלב מסויים התחלתי לומר מייד כשהקופאית מתחילה בנאום שלה "לא מעוניינת במבצעים, תודה." גיליתי להוותי שמרביתן ממשיכות לדקלם את הטקסט כאילו כלום, אפילו כשחזרתי על המשפט שוב ושוב. אולי העבודה המדכדכת הזאת מחסלת את היכולת לשמוע תדרים מסויימים, כמו דיבור של לקוחות. 😯

  14. סליחה, הסמיילי הקורץ לא אמור להיות במיקום האומלל הזה. סוגריים ארורים.

  15. הזוגה ואני נסענו לא מכבר לחופשה קצרה במולדת הנאצים והשטרודל, חבל טירול המשתרע בין גרמניה ואוסטריה. את ביקורנו קינחנו ביום שופינג מטורף בעיירת הקיט הקטנטנה מינכן, שלה מדרחוב קטן בגודל תל אביב רבתי אותו חרשנו לאורכו ולרוחבו, וראינו כי טוב. עבורי הייתה זו הפעם הראשונה שבה אני נמצא ממש בתוך מינכן – פעמים מספר נחתתי בשדה התעופה של העיר הזו וחיש קל שמתי פעמיי לזלצבורג האקזוטית או דרומה לכיוון באד-רייכנהל התוססת, אולם מעולם לא ביקרתי בעיר גופא. הזוגה, לעומת זאת, למודת ניסיון היא. לפני שלושה ביקורים, סיפרה לי כטוב עליה ליבה בשופינג, רכשה פריט לבוש כלשהו, וכשהגיע הביתה לישראל גילתה כי אבוי, הוא התפרק. כשנה לאחר מכן, בביקורה הבא בעיר, חזרה לחנות. לא הייתה בידיה קבלה או כל מסמך אחר, אולם החליטה להגיס לבה ופנתה אל המוכרת והראתה לה את פריט הלבוש המפורק לעילא. מיד אחזה בו המוכרת, הניחה אותו על הדלפק והוציאה תמורתו זיכוי מלא בסך המחיר בו נרכש לפני שנה. כך.
    ואם הגרמנים, האומה שהביאה לעולם אסונות אין קץ, יכולים לעשות כן, מדוע אנחנו – אור לגויים, עם סגולה – איננו?

  16. היה לי פעם סיפור מרגיז במשביר. לחברה היה זיכוי, וכשהיא רצתה להשתמש בו, הקופאית אמרה שהיא לא יכולה להנות מהמבצע השווה ביותר שהיה על איזה בושם, "כי זה זיכוי". התעצבנתי קשות, פניתי למנהל הסניף, והכל בא על מקומו בשלום. במקומך, ברגע שהייתי מבינה שזה מסע כומתה שם, הייתי מתחילה להרים את הקול. זה לא הכי מנומס או נעים, אבל יש מקומות שמתנהגים כמו שצריך רק אם עושים את זה.
    חוץ מהתקריות האלו, אני די מחבבת את המשביר, אודה בבושת פנים. 😳

  17. עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט, העובדה שאמרתי לך שיש לך ריח ממש טוב כמה פעמים, בזמן החתונה של א' ו- ג', מקבלת נופח חדש לחלוטין 🙂

  18. איזו אהבלה אני – שרשרתי לפוסט הלא נכון. אם את יכולה – תעבירי….

    ואנדר: היות שאני טכנוצילית,  אני לא ממש יודעת איך עושים את זה… אבל תודה על המחמאות!

  19. כל כך נכון.
    ביום הולדת האחרון שלי אבא שלי הביא לי בגדים מהמשביז. היה בהחלט משביז לרוץ אחרי המוכרות השונות בניסיון נואש לקבל זיכוי. מתנות – לא קונים במשביז לצרכן (לצרחן נשמע יותר טוב).

    ואנדר: "צרחן" זה מה שקורה ללקוח אחרי הניסיון הנואש השלישי להשיג זיכוי…


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: