פורסם על ידי: vandersister | אפריל 1, 2009

הציצי שלנו גדול וחזק

החל הדבר ביום שישי שעבר. התקשרה אלי חברה יקרה, שדווקא לא יצא לי לשוחח עמה הרבה בזמן האחרון. "מה חדש אצלך?", שאלה היקרה. פצחתי במטר תלונות וקיטורים על העומס בעבודה והלחץ הבלתי-פוסק והניג'וסים של עמיתים מסוימים במשרד וקצת על כאבי הגב שהיה לי השבוע. "ומה אצלך?", שאלתי אותה בכשכושי זנב וירטואליים, כשאני מצפה לתשובה דומה. "גילו אצלי גוש בשד", כך היקרה, "זה סרטני, ואני אצטרך לעבור בקרוב ניתוח לכריתת שד". כנראה שיש לי מערכת לב-ריאה חזקה יותר ממה ששיערתי לעצמי, כי אין לי מושג ירוק איך לבי לא פסק מלפעום באותו הרגע ממש. קשה לתאר את התחושה. זה קצת כאילו מישהו בא ופושט מעליכם את העור מבחינה רגשית, בבת אחת, בלי רחמים. ואתם נותרים שם, חשופים ועלובים, נאבקים לנשום.

אז אחרי שבכיתי ללא מעצורים במשך כל סוף השבוע, קיללתי את כל החומרים המסרטנים עלי-אדמות ונפנפתי אגרוף מלא-חימה כלפי הכוח העליון, התחתון או סתם הטמבל שפגע כך באישה יקרה – כפי שהוא פוגע בכל כך הרבה נשים יקרות – הגעתי לשתי מסקנות חשובות. ראשית, לעולם לא אשאל שוב מישהי "מה נשמע אצלך" מבלי לקחת תחילה נשימה עמוקה ולהכין כמה ניירות טישו וכדור הרגעה מבעוד מועד. שנית, היות שגם אני אישה, וגם לי יש -נו, איך קוראים לזה – שדיים, טוב אעשה אם אלך להיבדק אצל כירורג השד הקרוב למקום מגוריי.

וכך עשיתי. הכירורג החביב עד מאוד ניהל עמי שיחה קצרה על היסטוריה רפואית, סיכונים משפחתיים ושאר חולירות, ולאחר מכן העניק לצמד הפרטי שלי מישוש ארוך ויסודי (בי נשבעתי שכבר הרבה זמן לא זכו השדיים שלי לתשומת לב רבה כל כך. דומני שהדבר החמיא להם), שבסופו החלטנו שאני ככל הנראה בסדר. "הבעיה היא", אמר לי ד"ר מישוש, "שאת צעירה ולא עברת לידה או הנקה, לכן השד צעיר וחזק, והוא גם די גדול, אז קשה להרגיש בדיוק מה יש בפנים". צעיר, חזק וגדול? האגו של הדדיים שלי הגיע לממדים מפלצתיים ממש, לפני שהד"ר החביב הוריד אותם אל קרקע המציאות: "בגלל ההיסטוריה המשפחתית שלך, הייתי ממליץ בכל זאת לעשות בדיקות דם גנטיות וממוגרפיה", כך הדוקטור, "אחרי זה נהיה יותר חכמים". לרגע רציתי לשאול אם גם הציצים שלי יהיו יותר חכמים אחרי זה, אבל החרשתי. אולי כי לציצים אין מוח (וגם לא עיניים, בניגוד לדעה הרווחת אצל גברים מסוימים שמנסים ליצור איתם קשר עין ללא הרף), ואולי כי הרופא מלמל משהו על זה שהוא דווקא הרגיש איזה גוש בצד ימין, אבל הוא לא סבור שזה סרטני. אולי ציסטה.

בדרך חזרה הביתה, בעודי מעבדת את כל האינפורמציה במוחי המעונה, מצאתי את עצמי תוהה אם "סרטני" יכול להיות דמות חדשה ב"דרדסים", של דרדס שנוטה לחלות בגידולים ממאירים. יש כבר "גנדרני", "רגזני" ו"חרמני" או משהו כזה, למה לא "סרטני"? זה אפילו חינוכי, זה מעביר מסר לאנשים לעבור בדיקות לגילוי מוקדם של מחלות. ואז הגעתי הביתה, סגרתי את הדלת מאחוריי, ומצאתי את עצמי בוהה בקיר, חסרת אונים. 

מאז שהרגשות שלי נפשטו מעלי באותו יום שישי, בשיחה עם החברה היקרה לי, אני לא ממש מצליחה להתחבר אליהם. תחושות עמומות של פאניקה, היסטריה, צער והמון תקווה מרחפות להן במרחק נגיעה, אבל לא ממש מגיעות אלי. המחשבה על מה שהיא תצטרך לעבור כעת מפחידה אותי. המחשבה שזה יכול לקרות גם לי – ויש סיכוי גבוה למדי שזה אכן יקרה – גורמת לי למשהו, שהוא מעבר לפחד. אני לא רוצה לחיות את חיי עם המחשבה שיש לי שתי פצצות-זמן מתקתקות מתנוססות על חזי. יחד עם זאת, לא טוב להיות סתומה ולהתעלם מהסכנה. אם יגיע, כשיגיע, אני רק מקווה שיהיה לי את עוז הרוח והסבלנות כדי לעבור את כל הפרוצדורות הדרושות, ושיהיה שם מישהו בשבילי כפי שאני מתכוונת להיות שם בשבילה.

ומכיוון שציניות היא מפלט מצוין, הרשו לי לסיים במחווה קטנה לזרש*:

הציצי שלנו, גדול או קטן,
הציצי שלנו חולה בסרטן
כלומר עוד לא אצלי, אבל אצל אחיותיי
ורוב הסיכויים שיגיע גם אליי.

*רק כדי להבהיר, המחווה לזרש היא כי זרש המוכשרת עד מאוד אוהבת לחרוז חרוזים משעשעים בבלוגה, ועושה את זה הרבה יותר טוב ממני. לא בגלל שום סיבה אחרת, טפוטפוטפו.


Responses

  1. קורא הרסס שלי מתענג כל פעם שיש פוסט חדש שלך.
    זה קרה גם לי (לא היה לי סרטן השד, הייתה לי חברה עם סרטן השד, היא עדיין נמצאת רק כבר אין לה סרטן). החיים קשים. לפחות יש לה חברות כמוך.

    ואנדר: נתאי, תודה לך וגם לקורא הרסס. אני שמחה לשמוע שהחברה שלך כבר בריאה – עד מאה ועשרים.

  2. הרבה נשים עוברות את זה וממשיכות לחיות. גילוי מוקדם באמת מציל חיים. תתעודדי בכך שהסטטיסטיקה לטובת חברתך?
    אני אחזיק אצבעות שיעבור מהר. ואם את זקוקה למשהו, רק תגידי.

    ואנדר: זה בהחלט מעודד, ותודה על התמיכה.

    במאמר מוסגר, אני שוקלת לערוך מפגש לרגל האירוויזיון (חייבים לצפות בערב מופעי הביזאר המשובח הזה) – זה עדיין מאוד מוקדם, אבל אשמח אם תרצי להצטרף 🙂

  3. מצטרף למחזיקי האצבעות…

    ואנדר: תודה, דניאל.

  4. לא שאני רוצה לדרדר אבל בהצטלבות של "נחמת רבים" עם "חצי נחמה": הרגשה מוזרה, כתם לא ברור על העור, גוש שפתאום הופיע במקום בו אין גושים, בדיקת דם שחורגת מהנורמה באופן מרשים וכו' בכל גיל יכולים להוביל לשרשרת בדיקות וטיפולים שעדיף להתנהג כבת יענה ולא לדעת את הפרוצדורות שקשורות בהן כל עוד שלא צריך.
    אז אומנם לא סרטן שד, אבל יצא לי להכיר בחור שנאלץ לגשת לרופא צבאי ולספר לו על גוש שהופיע על שק אשכיו. יצא ממאיר פלוס סדרת טיפולים כדי לחזור לשיגרה כלשהי.

    שתרגיש טוב ותחזור לשיגרה.

    ואנדר: אני מבינה את הצורך לטמון ראש בחול כי "עדיף לא להתחיל עם זה"; מצד שני, עדיף פרוצדורות מפחידות ולא נעימות מאשר למות בטרם עת, לא?…

  5. מצטרפת לכל האיחולים. לצערי, אני מכירה את הצרה הזו ממקור שני, כי גם אמא שלי הצטרפה למועדון לפני זמן לא רב.

    ותודה על הפרגון, מותק!

    ואנדר: פתחנו קבוצת תמיכה בזעיר אנפין… רק בריאות לכל המעורבות בעניין.

  6. יש לך את הטל' של הכירורג הזה? נראה שאני צריך לקחת ממנו כמה עצות בנוגע לאיך להחמיא לנשים.

    שהחברה שלך תעבור את זה בקלות ובמהירות (וגם אמא של זרש!) ושהציצי שלך ימשיך להיות צעיר גדול וחזק.

    ואנדר: הציצי שלי מודה לך מקרב ליבו, או משהו כזה. לגבי המחמאות לנשים – לא הייתי ממליצה לך להגיד לנשים שהן בעלות שדיים גדולים ומוצקים מחוץ להקשר של חדר המיטות ו/או חדר הטיפולים. אם תגיד, אני לא אחראית לתוצאות 😛

  7. זה מבאס ומפחיד. הרבה רוח גבית ובריאות.

    ואנדר: תודה!

  8. רק בריאות. באמת.

    ואנדר: תודה רבה.

  9. נושא מוכר. גם אני הולכת למיליוני בדיקות כל כמה חודשים. כנראה שככה זה כשאת בחורה.

    מקווה שחברה שלך תחלים ומהר. וגם אמא של זרש.

    ואנדר: זה מדהים, כמה בדיקות "שגרתיות" צריך לבצע, מה? אני שוקלת לרכוש מכשיר אולטרא-סאונד ביתי כדי לחסוך לפחות את הבדיקות הפשוטות יותר. על הבריום הרדיואקטיבי אני מוותרת לעת עתה.

  10. באסה.
    פוסט יפה.

    ואנדר: תודה, יקירי 😦

  11. ואנדר, הצלחת להעביר היטב את המשמעות של המילה Numb.
    בכל פעם שאני קורא סיפור עצוב כזה, אני מתנחם בעובדות הבאות:
    – תוחלת החיים של האדם הקדמון היתה 18 שנה.
    – תוחלת החיים בתקופת יוון/רומי הקלאסית היתה 30 שנה.
    לא עברנו הרבה שינויים אבולוציוניים מאז (אם בכלל), מה שאומר שאנחנו חיים על זמן שאול, מאריכים את חיינו בצורה מלאכותית – וצריך להגיד תודה על כל שניה אחרי גיל 30.
    האמת שזה לא עד כדי כך מנחם. אני מאחל לך שלווה ו-"שקט תעשייתי" בכל הקשור לבריאות.

    ואנדר: תודה רבה, ואתה בהחלט צודק לגבי הארכת החיים. בתקופת יוון/רומא הייתי כבר מתה שנתיים, לפי החישוב הזה, כך שאין סיבה להתלונן.

    לגבי התחושה של Numb: תיארתי את זה לחברה דוברת אנגלית כמצב של Being emotionally flayed alive. אין לי מילים יותר טובות מזה לתאר את התחושה.

  12. ואנדר, אני יכולה לקבוע תור לאולטרהסאונד שלך?

    באת עם הפוסט (הכתוב היטב ונוגע, כהרגלך) בתזמון מרשים אלי.
    מחזיקה אצבעות לשתינו ונושמת לרווחה לאמא שלי (שאין לה סרטן, מסתבר, "רק" קוליטיס).

    בכלל – לדעתך לגברים יש כל כך הרבה "צרות" מה"צנרת" שלהם?

  13. Boobs are overrated dear, Boobs are overrated.

    אני מלא הערכה חסרת כל קץ לקריסטינה אפלגייט (קלי באנדי בעברה) שהחליטה, לאחר שכל בנות משפחתה לקו בסרטן השד, ולאחר שנמצאה חיובית בבדיקות הגנטיות, לעבור כריתה כפולה לפני שזה בא עליה, ולשחזר לעצמה חזה חדש.

    זה לא שאני ממליץ לך על אותה דרך פעולה.
    ובהחלט כולי תקווה שכל הבדיקות רק ירגיעו.

    אבל, בינינו, if push comes to shove, גם ככה תחת זה יותר אטרקציה מחזה, ויש היום אחלה של תחליפי חלב אם.

    אני לא יודע כמה התגובה הזו מעודדת, או עוזרת. אי מקווה שהיא עושה משהו חיובי.

  14. קודם כל, "סתם אחד", אני לא חושב שהייתי משתמש בפיק אפ ליין "השד שלך צעיר וחזק", אלא אם כן אתה מצפה שהיא תעמיד את דדיה לרשותך לסחיבת סלים או משהו. יש בזה משהו קריפי. ההמשך ההגיוני היחיד שאני רואה למשפט הזה בהקשר כזה הוא "זה יעזור לך כשאני אקשור אותו למוט של וילון האמבטיה", בתוספת חיכוך ידיים עצבני.

    ואן דר יקרה, היה הייתה לי פעם זוגה חביבה שדדיה שימשו לי, בין שאר הדברים – על מי אני עובד, לא היו שאר דברים – כר משחקים פורה (הו) ונרחב (הו הו)[1] . מאחר והיינו יחדיו תקופה ארוכה למדי (לא ארוכה הורים, ארוכה גיל 22), הכרתי את פינותיהם האפלות ביותר הכר היטב. רצה הגורל וביום מן הימים חשתי תחושה משונה בזה הימני, שהיה הפייבוריט שלי על אף שהיה קטן יותר מרעהו בצד שמאל, זאת משום שאני חובב אנדרדוגים ומפני שהייתה לו אישיות מלבבת ביותר. אמרתי זאת לזוגה, שאמרה שהיא תבדוק את הנושא. לאחר כשבועיים, חקרתי האם בדקה, ואמרה לי שכן. מסתבר שכשאותה זוגה אומרת "כן", ואחר כך "אין שם כלום", היא מתכוונת שבזמן המקלחת מיששה היא את שדיה היא, ולא מצאה בהם כל פגם. בזמן הזה, אני חשבתי שכשהיא דיברה על "לבדוק את הנושא" היא התכוונה ל"ללכת לרופא ציצי שימשש ויבדוק", ולכן שהאישור שלה היה אישור שאכן פגשה ברופא שדיים שביצע בה את זממו – רעיון ש, בהיותי גבר רכושני, היה קשה לי לעכל והעדפתי להתעלם ממנו כליל – ושההצהרה שלה בדבר אפס ממצאים אמרה שמישושיו של אותו רופא אלמוני העלו חרס.
    במשך כחודש נוסף ניסיתי להתעלם מאותה תחושה מוזרה וזרה שהתלוותה למפגש עם חביביי, וכבר כמעט שהתרגלתי, כשהנושא עלה בשיחה סלונית עם זוג חברים שניסה לשכנענו לעבור ממוגרפיה. אין כל צורך, הכרזתי בביטול, זוגתי כבר הייתה אצל רופא ציצי מומחה ובקיא ו – אודה, בשלב זה התכווצתי מעט – הוא מישש את מגרש המשחקים שלי – נבלה! – ומצא שאין בו כל פגם. מימיני ירתה הזוגה שאין לה מושג על מה אני מדבר, ויכול להיות ששתיתי מעט יותר מדי קולה, זה נוטה לקרות לי כאשר אני שותה קולה (האמת היא, שאני נוטה לדבר שטויות גם כשאני צורך מים, או ספרייט, או כל משקה אחר). באוטו בדרך הביתה – הנימוס שלי חייב שלא להעלות את העניין בפני החברים – הסברתי לזוגתי שכשאמרתי שאני מרגיש משהו שאינו כשורה ושעליה להיבדק לא התכוונתי שעליה למשש בעצמה – חזקה עליי, אמרתי, שאני מכירם טוב ממך – אלא שעליה להביאם ל – ואודה שוב, כאן התכווצתי בשנית – רופא מומחה לענייני מישושים.
    לקצר סיפור ארוך מדי, מה שחשתי אכן היה גוש סרטני. השד – כזכור, החביב עליי בשל אישיותו המלבבת – הוסר כלאחר כבוד ודיכאון,, והוחלף בתותב בעל אישיות של דיוידי. ליתר ביטחון, גם רעהו הוחלף. נדמה שגם הזוגה הוחלפה ביחד עם דדיה, ומאדם קופצני ועליז באופן כללי הפכה לאדם דכאוני ובוכה. לקח לנו תקופה ארוכה לצאת מזה (ואז היא זרקה אותי, אבל לא אדם כמוני ייקח דברים כלבה מטונפת כמוה ללב). רוצה לומר, הסיפור הזה די נורא. ואשריה של חברתך שיש לה חברות כמוך, להזכיר לה שאישה זה לא רק ציצי, זה גם… נו, הדבר הזה… אה… אה, כן – שכל.
    איחולי סופי שבוע נטולי דמעות ושדיים נטולי סיכון.

    [1](גם לא פיק אפ ליין מוצלח, "הציצי שלך הוא כר משחקים פורה ונרחב". נשמע כאילו אחריו צריכה לבוא הצעה נדל"נית לבניית קרוסלה)

  15. אה, ו-ולנסיה (ברוכה השבה למחוזותינו) – התשובה הפשוטה היא לא ממש, אבל לא חסרות לנו צרות משלנו. סרטן הערמונית, למשל, זה משהו שאם גבר חי מספיק זמן, הוא יקבל. אני כבר לא מדבר על כל מיני תופעות מוכרות אחרות הקשורות בבלוטה האווילית הזו, או על בעיות כירורגיות בסגנון פתח שופכה קטן מדי (שגם עושה שמות לביטחון העצמי, כמו כל דבר שקושר את התואר "קטן מדי" עם האיבר המדובר וגם עלול לגרום לבעיות חמורות במערכת השתן), ירידה בספירת זרע (יש שם מיליארדים! והם זזים! איך אפשר לספור את זה!) וכמובן, אבדן כושר שיפוט זמני תחת השפעתה של זקפה.

  16. ואנדר, יקירתי – מזדהה איתך כתמיד.
    כמי שעבר כבר 3 גידולי מלאנומה בעבר, אני מכיר את הרגשת הפחד הזו ממקור ראשון.
    הזמן שלוקח לתשובה של הביופסיה להגיע הוא אחד מהארוכים שידעתי בחיי. הרגע שבו מודיעים לך שמה שהוציאו היה ממאיר, הוא רגע ארוך לא פחות. באותו רגע אתה יודע שהניתוח הבא כבר בדרך. אתה גם יודע שייקח ממש מעט זמן עד שהוא יקרה, כי חייבים לוודא שאין גרורות (לשמחתי, עד היום, אחרי כל ניתוח כזה, התבר שהכל נקי, ושהוציאו לי את החארות הקטנים בדיוק בזמן – למרות ש"בדיוק בזמן" היה, ככל הנראה, צריך להיות לפני שהם התגלו..).

    אני מאחל לחברתך היקרה המון בריאות, ולא פחות מזה – לך עצמך. כמי שמתעדכן ממך גם מחוץ לבלוג ברמה הכמעט יומ-יומית, אני בהחלט מבין מה עובר עלייך, וזה בלשון המעטה. אני רק מקווה שאני אוכל לעזור לך עם עניין האופטימיות, ככל שאפשר.

  17. נמרוד -ההערה הטיפשית שלי נבעה מגשם של סרטנים וחשד-ל בכמה נשים קרובות אלי או קרובות לאנשים שאני מכירה. אני מגיבה לתחושות הבאמת קשות בהומור גרוע – ככל שהתחושה קשה יותר, ההומור גרוע יותר.

    אתה לא רוצה אותי בשבעה (אם כי מסתמן שאוטוטו לא תהיה לנו ברירה. לעזאזל).

    (ותודה, אני עדיין מסמיק מהמחשבה שקראת את ה"מכתבים הביתה" שלי)

    ואנדר – ליבי איתך ועם אחותך. אני מוכנה לא להסתפר איתכן, אבל חייבת להודות שלא הסתפרתי מאז האבעבועות בגיל 3 (אויש, שוב זה קורה). אבל ברצינות – אני מכירה ספר טוב, נשמור לכן מקום בעוד שנה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: