פורסם על ידי: vandersister | דצמבר 18, 2008

מי אמר "שבע" ולא קיבל?

העלמה אלמה פון-בלוג דמיוני העבירה לי את שרביט ה"שבע" החגיגי כבר לפני זמן מה, והתעכבתי קלות במילוי המשימה: ובכן, כעת אני מוכנה ומזומנה לקיים מצוות פרסום שבעה דברים שלא ידעתם עלי! למי שלא מודע לפרוייקט החביב הנ"ל, אלו הם כללי המשחק:

1. אני נדרשת לשים לינק לבלוג של מי שתייג אותי ולפרט את החוקים.
2. אני מצווה לשתף את הקוראים ב- 7 עובדות על עצמי.
3. אני מתבקשת לתייג 7 בלוגרים אחרים ולצרף לינק לבלוגים שלהם.
4. ולבסוף, אני מתכבדת להודיע לבלוגרים האלה על התיוג, ע”י השארת תגובה בבלוג שלהם.

באישורה האדיב של העלמה פון-בלוג דמיוני, החלטתי לשבור מעט את החוקים, מאחר ש: א. כבר גנבו לי חלק מהאנשים שרציתי לתייג (פויה!) ו- ב. אני יודעת שיש אנשים שפשוט עסוקים מדי, או שאין להם כוח/רצון/זמן/לא בראש שלהם להשקיע זמן בפרוייקט הנ"ל. אי לכך, אני משכתבת מעט את סעיפים 3 ו-4, כדלקמן: אני מתכוונת לשלוח אימייל פרטי לתיבת דוארם של בלוגרים שאשמח מאוד אם ישתתפו, ובמידה ויביעו רצון, אפרסם כאן את שמם וקישור לבלוגם, למען תוכלו לדעת מי נענה לאתגר והסכים לחשוף בפרהסיה את השבע שלו. ולא, זה לא יופמיזם לכלום.*

הרי לפניכם – שבע עובדות שלא ידעתם עלי, ואפילו לא ידעתם שלא ידעתם!

 1. בצעירותי, למדתי פיתוח קול אופראי במשך כמה שנים טובות. הרפרטואר שלי כולל את "The sun, whose rays" מתוך המיקדו של גילברט וסאליבן, "אווה מריה" של שוברט ו"ברווזים ברווזים בואו הביתה" של עובד. היצירות הנ"ל מבוצעות בדרך כלל א-קאפלה בליווי בועות סבון במקלחתי הפרטית (הי, אם באך כתב את "קנטטת הקפה", אני יכולה להמציא את "קנטטת הסבון הנוזלי בניחוח פסיפלורה").

2. כשהייתי בת כשנתיים וחצי, עברה משפחתי לגור בדרום אפריקה ונשארה שם שלוש שנים. אמנם לא הצלחתי ללמוד איך לדבר את השפה האפריקאית עם הצקצוקים, אבל אני יודעת לשיר לא רע את ההמנון הדרום-אפריקאי, N'kosi Sikelele Africa.

3. כשחשבתי לראשונה על שמות אפשריים עבור הבלוג, שני שמות ששקלתי ברצינות רבה היו "האקדמיה לפתפותי ביצים" ו"עוגה בהולנדית זה קקה". נכון שאתם שמחים נורא שלא בחרתי באחד מהם במקום ב"ואן דר גראף אחותך"?…

4. על גופי מתנוססים צמד קעקועים, אחד על הכתף ואחד על הקרסול. הישג נאה ביותר לחננה שכמותי.

5. אישה פעם הציעה לי נישואין, אפילו עם טבעת. עוד יש לי את הטבעת. חתונה דווקא לא יצאה מזה. אולי בגלל שהטבעת היא רק מכסף ולא מזהב, ועם אבן ספיר ולא יהלום?

6. מעולם לא רקדתי סלואו כמו שצריך (למעט הריקודים המביכים בכיתה ה', שבהם הבת והבן עומדים במרחק של כ- 8 מטר זה מזו, משתדלים לא להזיע יותר מדי ומתפללים שהשיר המעצבן ייגמר כבר), וכמו כן מעולם לא התנשקתי עם אף אחד בערב השנה החדשה (סילבסטר בלעז). לפעמים זה קצת צובט לי בלב. אבל רוב הזמן אני משוכנעת שממילא עושים מזה עניין גדול מדי.

7. עקב התמכרות קשה ומצערת בשנות העשרה שלי לתוכנית הרדיו האלמותית "מה יש", אני זוכרת עד היום בעל פה את כל מילות "שיר המנגל" של קוקי ורינתי. אפילו שרתי אותן בחצי פה פעם מול קולגה צעיר ומופתע להפליא (צעיר מכדי להכיר את התוכנית שממנה נולד השיר, באופן שגרם לי להרגיש כמו טרנטע זקנה שאבד עליה הכלח).**

זהו! אני מקווה שנהניתם ושהחכמתם ושצחקקתם ושצחצחתם שיניים לפני השינה, כי זה חשוב. ותודה מיוחדת לאלמה, שבגללה יתנגן לי עכשיו "שיר המנגל" בראש במשך כל הסופשבוע. שיפודי-פודי-פודי, נה נה נה…

 עדכון טרי: הקופיף של שבת, הלא הוא גיא, הרים את כפפת השבע, ופרסם פוסט עם שביעייה משלו. השביעייה כוללת פרטים רציניים ואישיים מאוד, בניגוד לרוח השטות של השבע שלי, אז קחו זאת בחשבון.

* "תגיד לי, זה שבע בכיס שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?" וכו'

** כבר נשרף השישליק, הקבאבי-באבי-באבי


Responses

  1. אני שולחת לך משהו. אני לא זקנה עדיין, אז כנראה שגם את לא. 🙂

    ואנדר: תבורכי! *מפזזת* :mrgreen:

  2. קראתי באודות שלך שאת בת שלושים, מה שאומר שהיית בדרום אפריקה בערך בתקופה שאני גרתי בה – אמצע-סוף שנות השמונים?
    אם כך, אז באותו זמן ההמנון לא היה N'kosi Siklele Africa כי אם Die Stem van Suid-Afrika.
    N'kosi היה באותו זמן שיר מחאה נגד האפרטהייד (ואגב, היום ההמנון הוא לא בדיוק השיר המקורי, אלא שעטנז שלו עם כל מיני דברים אחרים) – מה שאומר שלמדת לשיר אותו רק אחרי שהגעת חזרה לישראל, וזה כבר מעניין יותר.

    השפה האפריקאית עם הצקצוקים (קהוזה) היא חמודה… חבל שלא למדת לדבר אותה
    8)

    ואנדר: לגבי ה"אודות", באמת הגיע הזמן שאפסיק להתכחש לזה ואעדכן – אני כבר בת 32… אבל נכון שבזמנו N'kosi Siklele Africa היה רק שיר מחאה. זכרתי היטב את המנגינה, ויותר מאוחר בחיי למדתי את המילים (או לפחות את ההגייה שלהן באופן כללי). הייתי שמחה לדבר בשפת ה- Xhosa, אבל נראה לי שאם לא לומדים את זה בגיל צעיר, זה אבוד. חבל, הייתי שמחה לשיר את The click song כמו מרים מקאבה 🙂

  3. למרות שלא אהבתי אף פעם את שיר המנגל, אני חושב שגם אני זוכר את כל מילותיו המעיקות בראש 🙂

    הפינות החמות בליבי שמורות לפינה של האשם תמיד (עזבו אותי מהשירים הדביליים), הסיפור לשבת, ימי איציק וכמובן מקס. יש לי פה גם ערימת קסטות שחוקות מהשמעות שאני שנים מאיים לדגום ולא מבצע.

    מלבד זה אחלה רשימה, הרינו להצדיע לך. השאלות המתבקשות: * האם גם באפריקאאנס עוגה היא קקה? * מהו מחולל ואן-דר-גראף הכי גדול שיצא לך לראות? (הכי גדול שלי יצא היה במוזיאון המדע בבוסטון, גובהו אני חושב שישה מטרים והוא יורה ברקים של כמעט שני מטר…) * כמה אנשים כבר בתור לסילבסטר מאז פרסום הפוסט ואיפה לוקחים מספר? 🙂

    (לא, אל תרגישי רע, אני לא זוכר שהתנשקתי בסילבסטר יותר מפעם אחת או אולי פעמיים, וזה לא יותר טוב מנשיקה אחרת, להפך, זה מרגיש דבילי ולא ספונטאני. אם זה במסיבה זה גם בנוסף מביך לעשות את זה בחדר שלם שכולם מתנשקים במבוכה וחוסר ספונטאניות…)

    ואנדר: אני מנחשת שגם באפריקאאנס זה אותו הדבר, כי זה דומה מאוד להולנדית (כפי שאישרה לי אפילו ידידתי ההולנדית רנטה). לעניין השני, למרבה החרפה, לא רק שמעולם לא ראיתי מחולל ואנדרגראף במו עיני (גאספ!) אלא שלא משנה כמה פעמים מסבירים לי, אני לא מצליחה להבין מה הדבר הזה עושה, בעצם, חוץ מלירות גיצים. לגבי הסילבסטר, מה שמצחיק הוא שליל הסילבסטר זכור לי בעיקר כלילה שבו המתנתי לניתוח להוצאת אבנים מהכליה אי שם בשנת 1996, כך שהוא טראומטי למדי.

    הי, אולי אפשר לשלב בין השניים ולעשות מסיבת סילבסטר שבה יושמעו קטעים חגיגיים מ"מה יש" או משהו? 😛

  4. בתור מכורה למה יש, לא רק שאני שולטת עד היום בדקלום מתוך שינה של שיר המנגל, אלא קטעים שלמים נטועים לא עמוק במעמקי מוחי, ויכולים להשלף משם בכל עת.
    כמעריצה אדוקה, יש עד היום בבית של ההורים שלי קלטות עם תוכניות לדעתי, שלאף אחד אסור לגעת בהן… אולי אני אארגן לך העתק במתנה ליומולדת הבא 🙂

    ואנדר: ענק! תודה, חמודה 😀  חברים, קדימה – למי שיש קלטות ישנות של "מה יש", זה הזמן להעלות את הקטעים לפורמט דיגיטלי! המאה ה- 21 או לא המאה ה- 21? אנחנו כבר וובשתיימאפס או משהו, לא?…

  5. אישה הציעה לך נישואין? מענין…
    איכשהו אני לא מופתע מפיתוח הקול האופראי.
    ואן דן גראף אחותך הוא שם מעולה. אני שם שבחרת בו.
    ו"זה הזמן להוציא, איזה סטייק שתרצי" הן מלים שמלוות גם אותי מהאייטיז…
    אגב, גם אני תייגתי אותך במשחק 🙂

    ואנדר: אני מתנצלת עמוקות על עניין התיוג – אתה צודק וזה יתוקן גם בבלוג בקרוב, מבטיחה! פשוט לא הצלחתי לעקוב אחרי מי תייג את מי, ומתסבר שרציתי לתייג כמה אנשים שכבר תויגו (כולל אותך! אבוי).

    וכן, אישה הציעה לי נישואין… אל תשאל 😉

  6. אמנם כבר התנשקתי בסילסבסטר, אבל רק בשנה שעברה הצלחתי סוף סוף להשתחרר מקללת "הסילבסטר הנוראי" שהוטלה עלי 7 שנים לפני כן. מכיתה י"א ועד לסילבסטר 2008 סבלתי מג'ינקס נוראי שבכל פעם הרס לי את הערב הזה לחלוטין. ב 2008 סוף סוף נהניתי מערב נפלא, עם אנשים שאני אוהבת והנשיקה בחצות היתה עם ידיד טוב פשוט בגלל שלשנינו לא היה עם מי להתנשק. המוזר הוא שרוב 7 השנים שקדמו לכך הייתי בזוגיות.

    ואנדר: הא, ידעתי! ידעתי שזה בעיקר הייפ 😛  מאחלת לך סילבסטר מוצלח במיוחד השנה, וגם אחרי זה!

  7. אני משתתף בקריאות – עניין הסילבסטר הוא לגמרי אובר רייטד.
    אותי מעניין בעניין ה"אשה הציעה לי נישואין" דווקא עניין ה"הטבעת עוד אצלי".
    וגם לי יהיה את שיר המנגל בראש לאורך כל הסופשבוע…

    אני צופה שבעקבות הפוסט הזה תיווצר מסיבת סילבסטר אלטרנטיבית שבה ישירו את שיר המנגל בשפת הציקצוקים בגרסא אופראית.
    אני מתנדב לתעד את האירוע.

    מבחינת כיבוד – יש את הקלאסיקה הדרום אפריקאית.

    ואנדר: בילטונג!!!! איך אני מתגעגעת… בארץ יש לפעמים כל מיני חיקויים עלובים, אבל שום דבר לא דומה למקור…

  8. שיר המנגל…. הו, הימים ההם, כשאפשר היה להיות אשכנזי ולצחוק על אנשים שעושים מנגל בצומת מסובים. היום שיר כזה לא היה מתקבל בהבנה.
    אני זוכר שהיה לי את התקליט המקורי – על צד אחד שיר המנגל, ועל הצד השני חצי אלבום מעפן של מודרן טוקינג, Brother Louie שיר ראשון כמובן. סוג של חסכון בתבניות ייצור תקליטים, או משהו כזה, שהיה רלוונטי באייטיז.
    "פוצי מוצי פוצי מוצי… אל תרוצי אל תרוצי… עראק!!! עראק!!!"

    ואנדר: עדיין אפשר להיות אשכנזי ולצחוק וכו' – רק רצוי לעשות את זה בעילום שם 😉

  9. תדעי שאחרי שצפיתי בחצי משיר המנגל, מצאתי את עצמי רועד ושיוצאות לי הפרשות מכל האיזורים מפרישי ההפרשות באיזור הראש. אז כיביתי. תתביישי!

    ואנדר: נו ברור! היית צריך לצפות עד הסוף, וזה היה עובר 😛

  10. גדול! במיוחד האופרות באמבטיה והצעת הנישואים.
    אני חייבת להודות שאני לא מכירה את "מה יש", אבל זה לא בגלל גילי הצעיר אלא באשמת ילדותי המקופחת. אבל אחרי כל הדיון בשיר המנגל, שתדעי לך שאני ממש חוששת ללחוץ על הלינק ולהיתקע עם זה לנצח.

    ואנדר: אוי, את חייבת… קדימה, הצטרפי אלינו, הזומבים של "מה יש"… Come to the dark side 😉

  11. אפשר לגלות גיל של עץ לפי מספר הקווים בגזע, גיל של צב מודדים לפי הקוביות בשיריון. את אלו שהיו בני עשרה בשנות השמונים אפשר לפי "מה יש".

    אני דווקא אהבתי במיוחד את "חסקל מוסרי" ואת הפינה שיחות ליד האח הבוער – כשברקע נשמעים צעקות הכאב של האח שבוער. הספשייל שנעשה לפורים על אסתר המלקה (זו לא טעות – היא הייתה מלכת סאדו)

    עד היום אני זוכר איזה טיול שנתי באיזה ואדי שנפל בדיוק על ההפגנה בכיכר למען סמי וסוסו וכולנו מנסים להתעדכן עם איזה טרנזיסטור מעפאן.

    ובימי הטכנולוגיה לא חייבים קלטות חורקות מימי קדם.
    בבקשה מתנה לכבוד החנוכה –
    http://www.mayesh.net/index.htm

    ואנדר: למרבה הצער, חזקל מוסרי, הלא הוא גיל רונן, הפך לאחד האנשים שאני שוטמת במיוחד במדיה העכשווית, עם ההטפות הבלתי פוסקות שלו על כמה שהפמיניזם זה רע ושנשים קרייריסטיות (או סתם כאלה שלא רוצות להיות עקרות בית ואימהות ותו לא) הורסות את מרקמה העדין של החברה המודרנית. העדפתי אותו בתור חזקל, בחיי. איך נפלו גיבורים.

    תודה על השי הנאה! :mrgreen:

  12. respect sorter!

    ואנדר: אכן. שאפו!

  13. עניין האופרה לבועות הסבון אכן חינני ביותר, אבל אני חייב לשאול: "ברווזים ברווזים" ממש לימדו אותך או שזאת יוזמה מבורכת משל עצמך?

    ואנדר: למדתי באופן עצמוני, כפי שאומרים. בעיקר בהשראת ברווז הפלסטיק הצהוב שלי, פריט חובה בכל אמבטיה.

  14. בעניין הבילטונג – יש חנויות מתמחת ברעננה, שמדי פעם מצליחות לייבא את הדבר האמיתי.

  15. מה לעשות חסקל היה הדמות החביבה עלי ביותר במה יש.
    ואני חייב להודות שאין לי שמץ של מושג מי הוא גיל רונן ומה הן דעותיו.

    אבל אני חייב להודות שהציטוט "נשים קרייריסטיות הורסות את מרקמה העדין של החברה המודרנית" נשמע לי מספיק אידיוטי כך שאני יכול לדמיין אותו מגיע מדמות רדיופונית מטורפת כמו חסקל מוסרי ולא מאדם אמיתי. – אולי הגולם קם על יוצרו?

    ובקשר לשי – בכיף.

  16. היי ואנדר
    אני קורא את הבלוג שלך כבר כמה זמן ומאוד נהנה.

    בעקבות הפוסט הנוכחי רציתי רק להגיד לך שכנראה קעקוע על חנון זה טרנד חדש, כי גם אני שאפילו אשתי טוענת שאני חנון על מתהדר בקעקוע על זרועי ורוצה עוד אחד.

    וחוץ מזה אני שואל את עצמי איפה לעזעזל הייתי בשנות השמונים שמעולם לא הקשבתי למה יש
    (כמובן שאת ממשיכתה הרוחנית בטלויזיה "העולם הערב" כבר ראיתי די באדיקות)

  17. כרגיל – מעלה חיוך על פניי. שיפודי-פודי-פודי.. הרגת אותי. זה הזכיר לי נשכחות.. והסיפורים ליד האח הבוער של sorter… וואו. איזה כיף. :mrgreen:

  18. כבר עבר שבוע ואני עדיין מזועזע.

  19. אוקי מסתבר שאני צעיר מידי ולא זוכר את התוכנית, אבל "שיר המנגל" זה חתיכת לגאסי וחקוק עמוק במוחי.

    קעקועים זה כיף. קעקועים על חננות זה עוד יותר כיף 🙂
    למה יש לי תחושה שאני "בכיתי" אצל המקעקע יותר ממך?

  20. הלו, לא ללכלך.

     ואנדר: לומר את דעתי אין פירושו ללכלך. אתה מוזמן לשנות את דעתי לגבי אופן התפיסה שלי את עמדותיך, אבל ממה שזכור לי שקראתי ב- Ynet, אזכרתי אותן בצורה מדוייקת למדי 🙂

  21. אוקיי… נעים מאוד ואנדר. אני לא יודע איפה להתחיל אז בואי נתחיל מזה: האם את מתחברת למאמר הזה:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3656752,00.html
    ?

    ואנדר: לא. צר לי. וזה לא קשור לעניין של הזהות או לכל הפחות הזיקה (טבעית או לא, אני מקבלת את המחלוקת בעניין) הפוטנציאלית שבין פציפיזם לפמיניזם. זה קשור לכך שהמאמר חוטא בדיוק באותו חטא שבו הוא מאשים את הפמיניסטיות ה"שמאלניות האלה": הוא מנסה להכתיב תפיסה של פמיניזם "נכון" או "צודק", או אפילו "לגיטימי"; הוא מנסה ליצור דמות אחידה ויצוקה באבן של "האישה הישראלית האמיתית". אין בנמצא דבר כזה. עבורי, אין גם דבר כזה "אישה אמיתית" או "גבר אמיתי" כלל ועיקר, קל וחומר כאלה שמזוהים עם לאומיות כלשהי. העובדה שחיינו במדינה הזו כפו עלינו נורמות התנהגות מסוימות אינה בהכרח אומרת משהו לגבי מהות הפמיניזם. פמיניזם, ואנשים נוטים לשכוח זאת, אין פירושו נשים שכועסות על גברים. זו רק הפרשנות (והתעמולה הקלוקלת) של שוביניסטים ומיזוגנים, ממן זכר וממן נקבה, ויש מספיק משניהם. פמיניזם פירושו תפיסת עולם ואידיאולוגיה השואפות לשיוויון זכויות בין גברים לנשים בחברה. הוויכוח שניטש בין זרמי הפמיניזם השונים נסב סביב הדרכים האפקטיביות להשגת מטרה זו.

    לגופו של עניין, האם מלחמות מזוהות מבחינה מסורתית עם פועלם של גברים? כן, בהחלט כן. זוהי עובדה היסטורית. זה לא אומר שאין נשים לוחמניות או בעלות דעות ימניות. אבל אף אחת מהן, לא הנשים הלוחמות בשם הפציפיזם ולא הנשים הלוחמות בשם "ארץ ישראל השלמה", לא זוכה בהגדרה הבלעדית של "מה זה פמיניזם". אף אחת לא יכולה ללמד את השניה "איך לעשות פמיניזם כמו שצריך", ולצורך העניין, גם לא "איך זה להיות ישראלית כמו שצריך". אי לכך, אני קוראת את השורה התחתונה של המאמר הזה כסוג של התלהמות על חשבונן של נשים פמיניסטיות-פציפיסטיות, שבחרו לפעול בשם שתי המטרות הללו במשותף.

  22. " פמיניזם פירושו תפיסת עולם ואידיאולוגיה השואפות לשיוויון זכויות בין גברים לנשים בחברה. "

    נו טוב, אנחנו לא מצפים מכן שתבואו ותגידו "הפמיניזם הוא אידיאולוגיה פסבדו-מדעית שמאפשרת לנשים להרגיש עליונות מוסרית על גברים, לקבל זכויות יתר כלכליות ומעמד מיוחס בפני החוק, ולהשליט טרור על המין הגברי באמצעות חוקים מפלים ותעמולת שנאה", נכון?

    ואנדר: תודה לך על שהוכחת את טענתי המקורית. בזה נסתיים הדיון בינינו, ותגובות נוספות מהזן הזה שמביעות שנאה תהומית וחסרת פשר כלפי נשים לא יפורסמו בבלוג שלי. בשביל זה תשתמש בבלוג שלך. הפוסל במומו פוסל, מר מוסרי. תודה ושלום.

  23. בילטונג מצויין ניתן להשיג כאן
    http://www.wix.com/blau_gadi/gadis

  24. אפשר לקנות בילטונג דרום אפריקאי אמיתי אצלנו!
    The Real Deal!
    http://www.tvbiltong.webs.com

  25. * "תגיד לי, זה שבע בכיס שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?" וכו'


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: