פורסם על ידי: vandersister | אוקטובר 7, 2008

למה שנה טובה, למה?

מילת אזהרה הוגנת: הפוסט הזה עגום, כי זה מה שנח בבטני המעונה כרגע. מי שרוצה משהו שמח וקליל מוזמן לבקר באתר ההיתוך או בקיוטאוברלואוד, שמתמחים בדברים כאלה, בדרכם שלהם.

ראשי כבר מסתחרר מכמות השנות הטובות והגמח"טים שנזרקו לעברי בימים האחרונים. אינני מתכוונת להיות כפוית טובה, אבל עם כל איחול נוסף בנוסח "שתהיה שנה נהדרת" ו"התחלות חדשות" ו"שכל משאלותיך יתגשמו", רצוני העז לאבד את עצמי לדעת כאן ועכשיו עולה אקספוננציאלית. ובאמת, איזו סיבה יש לי לשמוח?

 את כמות ה"התחלות החדשות" שלי שגוועו והתמסמסו בקול ענות חלושה אפשר להכניס לערימה נאה של כרכים, שהיו עולים בהיקפם על כל כתבי צ'רצ'יל ושייקספיר גם יחד. את ה"שנים הנהדרות" שלי בזבזתי על דאגות מיותרות, בעיות רפואיות, בדידות ועוגמה וכמות נדיבה במיוחד של "לא נעים לי". המעטות מבין משאלותיי שדווקא כן הואילו להתגשם עשו זאת בצורה שסחטה ממני את כל כוחותי וגרמה לי להבין בכל תא ותא בגופי מהי משמעות המשפט "היזהרי במשאלותייך", ובנוסח האנגלי המקורי, "Careful what you wish for".

מה יש לי לחגוג? מה אוכל לאחל לעצמי לשנה החדשה? שאפסיק להניח לפחדים מטופשים ולאנשים מטופשים עוד יותר לעצור אותי מלעשות דברים שטובים ובריאים לי? שאלמד כבר סוף סוף שזה שאני אוהבת להשקיע באנשים את לבי ונשמתי לא אומר שהם ישקיעו בי זרת רצוצה אחת? שאפסיק לבטוח במניפולטורים וכזבנים חסרי תקנה שמנצלים אותי כשהם זקוקים לי, ומפנים לי עורף כשאני זקוקה להם? שאבין שזה שאנשים מסוימים שכל כך חשובים לי לא רואים אותי ממטר, לא אומר שאני אכן בלתי נראית? שאלמד ללבוש בגד ים בלי בושה ולצפצף על כולם? שאדע לפרגן לעצמי חגיגת יום הולדת כמו שצריך בעוד שבועיים ימים, גם אם היצור היחיד שיחגוג איתי יהיה מפת השולחן העשויה פלסטיק כחול?

התחושה שאנשים לא מעריכים את מי שאת היא קשה ועגומה, ולא מומלץ במיוחד לבלות איתה את החגים. ברם, זה מה שיש לי כרגע, למרבה הצער. כבר אמרה פעם ואן-דר-סבתא ובצדק רב, "אי אפשר להכריח אנשים לאהוב אותך". אין לי ספק שהבעיה העיקרית היא שרוב האנשים עסוקים בענייניהם שלהם, וזה לא משהו אישי נגדי; אבל אם יש משהו שהייתי באמת רוצה לאחל לעצמי לשנה הבאה ואולי גם לכל אלה שיבואו אחריה, אם אפשר, זה שאצליח להימצא במקום קצת יותר גבוה, או לפחות קצת פחות נמוך, ברשימת סדר העדיפויות של כמה אנשים. שניים-שלושה, נניח.

או לפחות רק אחד. שתהיה לכולכם שנה טובה, ממני ומהמפה העשויה פלסטיק כחול.


Responses

  1. היי! את שם! אפשר לחגוג איתך יומולדת?
    אני לא צוחק! אני רציני לגמרי!
    לפחות לבנאדם אחד גרמת לחייך כמו משוגע בחצי השנה האחרונה, וזה בהחלט לא עניין של מה בכך בהתחשב במצב הבריאותי והאין-זוגי שבו אני נמצא. כל פעם שאני מעלה את הבלוג שלך, אני ממש מצפה לחיוך הבא שיעלה על בדל שפתיי.

    ואנדר, אני לא מכיר אותך, אבל אני יודע דבר אחד רק ממה שאת כותבת: את בחורה טובה. יש לך לב רחב ומדהים. בעולם של היום זה המון. ואם יש אנשים שלא מעריכים את זה מספיק אצלך, אז הם לא מגיעים לך. זה נשמע אולי קלישאתי, אבל זו מסקנה שהגעתי אליה אחרי שהיה לי זמן לא מועט למחשבות עגומות בשנתיים האחרונות. מאנשים שלא ראו אותי ממטר, או שניצלו אותי – פשוט ניתקתי מגע. אני לא רוצה שום קשר איתם. למרות שיש לי כמה חברים נהדרים, בחצי השנה האחרונה, מאחר ולצאת מהבית הפך למשימה לא פשוטה, וכל דבר דורש תכנון – התחלתי לחפש אנשים טובים מעל גבי הרשת.

    יש אולי 10 בלוגים שאני קורא ממש דרך קבע, ומחכה לכל מילה שלהם, ואת אחד מהם. אם עוד לא ברור לך למה, אני מציע תתחילי לקרוא את הבלוג שלך מההתחלה. באמת.

    ואנדר – אם באמת חסרים לך אנשים שאת יכולה לחגוג איתם את היומולדת שלך (וד"א – מה התאריך המדוייק?), ואני בהחלט לא אומר את זה סתם – אז הנה יש לך לפחות אחד. אני אביא את הוויסקי והכוסות החד-פעמיות. הולך? 🙂

    ואנדר: תודה רבה רבה על המילים החמות. באמת. צר לי שלא הצלחתי הפעם לעמוד במשימה של להעלות חיוך 😦  אני מקווה לחזור מהר לנימה המבודחת, אחרי שמשבר השנה-חדשה/יומולדת יחלוף לו.

     רב תודות גם על הנכונות לחגוג 🙂  אני לא שותה וויסקי (או אלכוהול בכלל – מסיבות רפואיות, פויה) אבל אזכור את הצעתך. התאריך המלא, כמו שאומרים, שמור במערכת 😛

  2. עכשיו יתחילו כל התגובות עם הנשיקות והחיבוקים, אז קחי נשיבוק גם ממני. מלנכוליית חגים זה קקה של דבר, ואיך שהיא עוברת- מגיע ליל הסדר.

    ואנדר: "נשיבוק" – כמה חמוד 🙂  אני מאמצת, ברשותך. ותודה רבה. אני שונאת לכתוב פוסטים מלנכוליים, אבל כנראה שלפעמים פשוט אין ברירה. בכל זאת, זה לא טור היתולי בעיתון, אלא בלוג.

  3. אני לא יודע אם האנשים שמכירים אותך מעריכים אותך או לא, אבל אני יכול להגיד לך שיש לפחות מישהו אחד חוץ מגיא שמעריך את הכתיבה שלך (ואת השם של הבלוג, שעדיין מצחיק אותי כל פעם שאני מקבל עדכון בגוגל רידר, ומאוד הצחיק גם חבר שלי, כשאמרתי לו מה השם). 

     ואנדר: תודה רבה 🙂  נעים לשמוע.

    (ויכול להיות שהאנשים שאני מדברת עליהם דווקא כן מעריכים אותי, אבל הם לא כל כך יודעים להראות את זה. כלומר בכלל לא בזמן האחרון *אנחה כבדה*)

  4. ראש השנה זה פיכסה, אבל יום הולדת זה עוד יותר גרוע.
    וואו, איזה מזל שיום הולדתי תהיה בעוד כחצי שנה. אני עוד יכולה להשלות את עצמי שהחיים יראו טוב יותר כשאהיה בת 25.
    קראפ, 25.
    את מתכוונת למחזר את מפת הפלסטיק הכחולה?

    ואנדר: קטן עלי, 25. אני עומדת להיות בת 32, לכל הרוחות והשדים. לטעמי, עוד לא מיציתי את גיל 14 😦 

    לגבי מפת הפלסטיק – ודאי! אני מקפידה למחזר בקבוקים, מפות ופשטידות מתוחכמות שהתפשלו.

  5. ואנדר, אני לא מצפה ממך להעלות חיוך על פניי כל פעם מחדש.
    אני פשוט נהנה לקרוא את כל מה שאת כותבת.

    לגבי הוויסקי והיומולדת והכל – יש לך את המייל שלי.
    כמו שציינתי – התכוונתי לכל מילה שלי.

    למרות שאת בטח לא רוצה לשמוע את זה, אני באמת מאחל לך שתהיה לך שנה נפלאה.
    אני מקווה שתמצאי את עצמך בדיוק בנקודה בה את רוצה להיות, ואפילו עוד קצת, כדי שגם כמה שאיפות תתגשמנה.. בקיצור – שיהיה לך רק טוב! והרבה ממנו!

    ואנדר: תודה 🙂

  6. You're Awesome, and I hope you have a good year.
    If you're having a Max Brenner/Pancake house birthday, count me in as well – I'll be back from the honeymoon on the 22nd.
    I think highly of you. I hope your collegues etc. learn to, too.

    ואנדר: תודה מקרב לב, בפרט על זה שהקדשת זמן תוך כדי נסיעותיך כדי להגיב פה! אני מאוד מעריכה את זה. רעיון הברנר/פנקייק נשמע מפתה, אשלח תשדורת אם יתארגן משהו 😉

  7. אני לא יודע איך להגיב לפוסט הזה. מצד אחד, יש לי המון מה לומר, מצד שני, הוא נשמע די טיפשי; בסופו של דבר מערכות היחסים הוירטואליות האלה מבוססות על אי היכרות. אם אכתוב שישנם כמה אנשים שאת נמצאת בראש הבלוגרול שלהם, אנשים שפוסט חדש שלך הוא סיבה לחגיגה עבורם גם כשהוא נגוע, כל כולו, בעצבות אקזיסטנציאלית למופת, אין בזה הרבה עידוד או נחמה: גם אני יכול לראות את הקושי כאן; שאנשים יכולים לאהוב בכל נפשם ומאודם את הכתיבה שלך ולהתייחס אליה באופן שהוא מנותק לגמרי ממי שאת. וזו מחשבה כל כך מדכאת שאני ממש לא מעוניין להמשיך בה.
    המלנכוליה, במובן מסוים, כשהיא מלווה ביכולת אירונית בריאה – ולרוב, מטבעה, היא מלווה בכזו – היא זו שהופכת את החיים לראויים לחיותם. היא זו שמקטינה את הפחד כשאנחנו משמילים במקום בו אמרו לנו להימין. היא שהופכת אותנו לשונים מרוב האנשים. המלנכוליה היא אימה של האירוניה: רק כשאנחנו בטוחים שאנחנו רואים דברים נכוחה ולא מתביישים לומר אותם וחשוב מכך: להרגיש אותם, רק אז אנחנו יכולים לגייס מספיק ריחוק מהדברים כדי לפתח אירוניה. לכן, היא כל מה שנשאר לנו במקומות שבהם האירוניה לא משרתת אותנו – במקומות שבהם באמת אכפת לנו, שאנחנו לא מרוחקים. וכפי שהאירוניה שלך מפתה, כך המלנכוליה שלך; זו הקללה שכתבתי לך פעם עליה, קללתם של חרשי המילים המוצלחים.
    Compelled by calamity's magnet
    They loiter and stare as if the house
    Burnt-out were theirs, or as if they thought
    Some scandal might any minute ooze
    From a smoke-choked closet into light;
    No deaths, no prodigious injuries
    Glut these hunters after an old meat,
    Blood-spoor of the austere tragedies.

    Mother Medea in a green smock
    Moves humbly as any housewife through
    Her ruined apartments, taking stock
    Of charred shoes, the sodden upholstery:
    Cheated of the pyre and the rack,
    The crowd sucks her last tear and turns away

    כרגיל, ייתכן שעשיתי יותר נזק מתועלת. אבל כן, בלי להכיר אותך, אני יכול לומר לך שאת די נפלאה. מזל טוב.

    ואנדר: נראה לי שהבנת בדיוק את שורש הבעיה. והמלנכוליה אכן נוטה להשתלט במקומות וברגעים של חולשה. אני שמחה שהחלטת בכל זאת לכתוב את התגובה המפורטת. תודה.

  8. אני איתך בצורך הזה להרגיש נאהבת ורצויה. אני איתך בצורך הזה שלמישהו יהיה אכפת. אבל וכאן יש אבל גדול שאם לא בא לך את האבל הזה אל תמשיכי לקרוא אותו. חכי רגע, הנה הוא בא…
    אני מאחלת לך שלא תהיי זקוקה לאנשים אחרים כדי להיות נאהבת ורצוייה, כי זה יהיה בתוכך כל כך עמוק התחושה הזו, שאת נאהבת ורצויה. אני מאחלת לך שאת תאהבי, בלי להזדקק שיאהבו אותך חזרה. שיהייה לך ברור שאת אהובה ולאנשים אכפת ממך גם אם הם לא מראים את זה כרגע. והכי הכי חשוב אני מאחלת לך שתהיי שבעת רצון מעצמך ומהמצב. לא ברמה של זחיחות, כי אם ברמה מודעת ומסופקת.
    חתימה טובה.

    ואנדר: אמן ואמן. את צודקת לחלוטין, ואני חותרת למטרה הזו כבר שנים. לא פשוט, העניין… תודה, וחתימה טובה גם לך!

  9. אני ממש מצטערת שמגעיל לך בימים אלה 😦 (חששתי שזה המצב גם בלי להכיר אותך, לאור השתיקה בבלוג, אבל קיוויתי שאני טועה).
    אני יודעת שהוירטואליה ממש לא מהווה תחליף לשום דבר או נחמה אמיתית, אבל אני בהחלט מאלה שחיוך רחב עולה על פניהם כשהם רואים אותך ברסס ושמחבבים אותך עד מאוד. אני מקווה שהמצב ישתפר. ושהיומולדת יהיה בכל זאת נחמד למרות הציפיות. כמי שהספציאליטה שלה הוא ימי הולדת עגומים "הקיץ של אביה" סטייל, אני יכולה להעיד שלפעמים מרוב המוכנות הנפשית לממולדת אפלולי יוצא פתאום משהו לגמרי סביר.

    ואנדר: אכן, השתיקה נובעת מחוסר יכולת לעליצות 😦  אם כי הבטחתי לעצמי חגיגית שעד סוף סוף השבוע, אסיים לכתוב את הפוסט שממתין כבר שלושה שבועות (ואמור, לכל הפחות, להיות משעשע)…

    ימי ההולדת שלי מתחלקים לקבוצות של אסון טוטאלי/סתמי/חביב, עם נטיה חזקה לשניים הראשונים. השנה אני מקווה ל"סתמי". אעדכן אם יהיה משהו קטסטרופלי יותר – או מוצלח יותר. אבל כמו שאומרים באנגלית, אל תעצרי את נשימתך 😉

  10. אני מבינה שזה לא מעודד

  11. אוף עם החתולה הזאת שהורסת לי תגובות!
    התכוונתי להגיד שגם אם זה לא מעודד אותך כרגע, יש הרבה אנשים שמצפים לקרוא אותך, כלומר במידה מסוימת להכיר אותך.
    לא כל האנשים מאכזבים, ואם כרגע כן – תיפטרי מהם ותמצאי לך אנשים שידעו להעריך אותך.
    חגים וימי הולדת עושים דיכאון, זה ידוע. אז אני מאחלת לך שזה יעבור בקרוב ושיהיה לך יומולדת מהיר וחסר כאבים.

    ואנדר: קודם כל, הפרעות לפעילות התקינה של בני אדם זו פריבילגיה חתולית ידועה 😉 

    תודה רבה על האיחולים! נראה שבכל זאת מצאתי כמה אנשים טובים באמצע הדרך, גם אם ההערכה היא וירטואלית בלבד. זה המון, בימים טרופים אלה, בפרט בשבילי.

  12. אני אשמח לבוא ליומולדת.
    מה להביא מתנה?

  13. אני מצטרפת לברמן שלפני- נשארו לי קישוטים מהיומולדת 30 שאני ממחזרת (כמו המפה שלך) אז אני יכולה להביא.
    את 31 לא חגגתי מסיבות שאולי שונות משלך אבל ההרגשה היתה דומה אז הקישוטים עוד טריים.

  14. נראה לי שמתקבצת פה קבוצה לא רעה לחגיגת יומולדת.
    נו… מה את אומרת ואנדר? יש מצב לערב חד פעמי על מפות חד פעמיות?

  15. אבוי. ברמן גינס, חולפת, גיא – תודה רבה על הנכונות, באמת; אבל ימי הולדת שלי נוטים להיות אסוניים, ודברים שאני מארגנת נוטים להיות עוד יותר אסוניים. שילוב של השניים עלול לגרום למשבר עולמי שלידו משבר הסאב-פריים ייראה כמשחק ילדים. חוץ מזה, כידוע, אני גם פחדנית ידועה. נסתפק בעוגת שוקולד וירטואלית?…

  16. "שאדע לפרגן לעצמי חגיגת יום הולדת…"- אני מציעה להתחיל מכאן, שתדעי לפרגן ולהעריך את עצמך – השאר יבוא מעצמו, ובעיקר ביום הולדת- תופתעי לגלות שיש אנשים שמעריכים אותך גם אם זה אולי מעט, אולי רק חברים קרובים, או משפחה, ומי שלא מוטב שישאר בחוץ.

    ואנדר: צודקת, ובהתחלה חשבתי שאפרגן לעצמי רק ארוחה שקטה עם ההורים, אבל התגובות פה מתחילות לשכנע אותי אחרת… 🙂

  17. מה שגיא אמר, חוץ מזה שאני לא בארץ אז לא אבוא לשום מסיבה בלתי וירטואלית, אלא אם כן תדחה בשבוע. אבל גם בלי מסיבה כדאי לך לפגוש את גיא.

    ואנדר: תודה, וחביב מצדך לתת המלצה חמה. בקצב הזה, יש מצב שעוד יהיה משהו (אפילו לא השבוע).

  18. כן, כן, גם אני מצטרפת כאן לרשימת המעריצים של הבלוג ואני בכלל לא קראתי בלוגים עד שהגעתי אלייך לפני חודשיים ומאז אין יום שאני לא בודקת מה חדש או קוראת משהו ישן שלך.
    (ותודה גם על ההפנייה ל"קיוט-אוברלוד" בבלוג שלך. ככה שומרים על שפיות!)
    אללי, כמה שאני מזדהה (גם) עם הפוסט האחרון! בעוד שבוע ימלאו לי 32 שנות בלבול ובשנה האחרונה ערכתי חשבון נפש עד שלא נותרה בי נפש לרפואה ויום כיפור כבר ממש קטן עליי.
    אבל כשנפרדתי מהאשלייה שלי אמר לי אחי הקטן "זוכרת מה אמרת לי פעם? החיים הם כמו אופניים. אם קשה לך, סימן שאת בעלייה" (ותודה לבעל המכולת בכרם התימנים על הגיגיו האינסופיים).
    אז אחרי החגים, ההקלה שהם מאחורייך תהיה משחררת כל-כך שלא תהיה לך בררה אלא לצאת לרחוב בתופים ובמחולות ולהשאיר את אותם כזבנים לאכול את הכזבים שלהם לארוחת בוקר, יחד עם בת-זוגם, כמובן. בינתיים, תרגישי חופשי להתבאס ***כהלכה*** כי כמו ששר זמר הפלמנקו האגדי, קמרון "אף שהסבל היה גדול, גדולה ממנו הייתה השמחה שאחריו".
    בנאלי, לא מבטיח אבל זה בא לו מהלב, אז לכי תדעי… גם החתוליקים שלי שולחים לך נשיקות!

    ואנדר: אפרת – תודה. ממש נגעת לליבי… ולאור התגובות, אני מתחילה להתבייש ממש שאני לא מעדכנת את הבלוג לעיתים יותר קרובות (התירוץ העיקרי הוא עומס בעבודה, התירוץ המשני הוא שאני מפחדת לשעמם. אווילי להפליא, הלא כן?).  אם באמת נארגן משהו (באדיבות גיא), תרצי לחגוג את האומללות של גיל 32 יחדיו? 🙂

    ונשיקות בחזרה למשופמים! חתולים שולתתתתים!!!1  :mrgreen:

  19. אהבתי את ההגיג, אפרת – ברשותך, אני מתכוון להשתמש בו…

    ולגבייך, ואנדר – תראי. אין לי בעיה להסתפק בעוגת יומולדת וירטואלית. אני אפילו אשמח לשלוח לך אחת אישית, שלא תגידי ששכחתי את התאריך (אני רק צריך לדעת אותו, כמובן, ולשם כך – שוב – אני מזכיר לך שיש לך את המייל שלי). אבל השאלה היא, בסופו של דבר – אם עוגה וירטואלית תפתור את העניין הזה. את ההרגשה הזו שיש לך. ולכן הצעתי את עניין היומולדת הלא-וירטואלי.

    אם עדיין תרצי, אני אשמח לפרסם את המייל שלי לכל דיכפין, ולארגן לך אחלה יומולדת, שבו לא תצטרכי לעשות שום דבר, חוץ מלהגיע.

    אבל אני באמת לא רוצה ללחוץ. בסופו של דבר – זה היומולדת שלך. בכל מקרה, אני מקווה באמת שתהיה לך שנה שבה תגלי את האנשים שבאמת רוצים אותך לידם, את החברים האמיתיים שיש לך (שערכם לא יסולא בפז), וכמובן – גם את ההערכה שלך כלפי עצמך.

    אפרת כתבה בתגובה הקודמת, שהיא בכלל לא קראה בלוגים עד שהגיעה אלייך. במקרה שלי לקח שניים-שלושה בלוגים עד שהגעתי אלייך, ונשארתי קורא נאמן ומכור. ויש לי הרגשה שיש לך לא מעט כאלה. אני בטוח שיש לזה סיבה טובה מאוד.

    ואנדר: תודה גדולה על הנכונות. אני  מבטיחה שאקדיש לזה תשומת לב במלוא הרצינות ואחזור אליך במייל.

  20. רק לא להתבייש, הא? תחשבי שבשבילנו הבלוג הוא כמו תבשיל של נזיר בודהיסטי-מתבשל על אש קטנה, הרבה זמן. אנחנו בינתיים מחכים, מטפחים את הרעב בציפייה ועם השילוב הזה, אין מצב שמישהו יגיד שלא טעים לו.(ואחרי שתי התגובות האלה, אני בהחלט יכולה ללכת לכתוב את ספר הקלישאות הגדול.) ובקשר ליום הולדת-אני אשמח לעשות משהו, אבל רק אחרי החגים הנודניקים האלה. 😮 אולי גם אנחנו, כמו פוטין, נקבל גורת טיגריס ליום ההולדת!

  21. גורת טיגריס ליום הולדת! איזה רעיון מעולה! אני כבר קיבלתי אחת, אמנם לא ליומולדת, אבל היא בהחלט מגלה נטיות נמריות כואבות לפרקים.
    וגם לי יש יומולדת בקרוב, אז נוכל כולנו להתעלם ממנו יחד, או לבכות על מר גורלנו בשותף. נשמע שיש הרבה קונים לרעיון. ואל תשכחי שעוגות וירטואליות לא טעימות כמו אלה האמיתיות.

  22. אוקיי, קניתם אותי :mrgreen: מסיבת ה"פיכסה-מולדת" לשנת 2008 יוצאת לדרך! התאריך הרשמי שלי הוא ה- 24.10, אבל כל מי שיש לו מומולדת אי שם מוזמן להצטרף ולבכות על מר גורלו, עם או בלי טיגריס. זה הזמן להתייעץ עם המומחים (כלומר, גיא שהעלה את הרעיון מלכתחילה) – פרטים יימסרו בהמשך.

  23. אני מצטרפת לרוב האמור מעלי. גם אני מדי כמה ימים בודקת אם עלה עדכון (אין לי מושג איך משתמשים ברסס) וקוראת את כל מה שאת כותבת (גם אם לא מגיבה).
    אני לא מכירה אותך, מה שאני מכירה זה רק מקריאת הבלוג מתחילתו ועד סופו – ובכ"ז חבל לי שככה את מרגישה. אני יודעת שמישהי שאוהבת חתולים וכותבת ככה – לא יכולה להיות אדם בלתי אהיב.
    מבינה אותך לגבי ימי הולדת. הם כאלה חסרי פואנטה.
    לי יש ב-30 לחודש, גם אוטוטו, ומה זה אומר בעצם? שעוד עקרבית נולדה לפני כך וכך שנים. יופי, סו וואט. את השיערות הלבנות אני כבר תולשת, חשבון נפש אני כבר עושה, מחשבת את קיצי לאחור ומגלה שבזמן שעבר לא עשיתי כלום. מדחיקה עם עוגה ומתנות.
    מחכה לפוסטים הבאים, ואל תהיי כל כך קשה עם עצמך, קוראייך הם כמו חתלתולים מאולפים – קוראים באסירות תודה כל מה שאת כותבת.
    מזל טוב ליום הולדתך הממשמש (סוטה!) ממני ומהטיגריסית הפרטית שלי.

    נ.ב. אני מכירה עוד מישהי שימי ההולדת שלה היו תמיד אסון. פעם היא אפילו קיבלה יד בקופסא! (את *זה* בטח עוד אין לך, תודי!)
    נו, ואפילו היא יצאה מזה בשלום…

  24. וואו, אני כל כך בפנים אם יש מסיבה. אני אפילו מוכן לבוא בלי בת זוג כדי שנוכל לבכות על מר גורלנו כמו שצריך. 🙂

  25. איזה כיף! מאחר וקיבלתי את הסכמתה של ואנדר גם במייל, בואו ננסה להתחיל לארגן:
    טוב.. אז את מי יש לנו כרגע?
    ואנדר, נמרוד, קיטי, אלמה, אפרת, הגינס ברמן, גיא.
    מי עוד..? (אני יודע שיש סיכוי לארגן גם עוד איזה בלוגר או שניים, שקוראים בקביעות את הבלוג הזה).

    בגדול – אתם יכולים לכתוב לי את המייל שלכם, כמו שהצעתי לוואנדר – sabbath.monkey@gmail.com. אני מבטיח לא להשתמש בכתובות שלכם לצרכים אחרים מאשר הערב הזה (דיסקליימר, בלה בלה). לוואנדר יש גם את מספר הנייד שלי, אם אתם מעדיפים את זה ככה.

    מבחינתי, בשבועיים הבאים, כל ערב אפשרי מלבד ימי רביעי. אחרי זה זה עלול להיות קצת קשה יותר בגלל השילוב של העבודה עם שנת הלימודים (אני מתחיל את שלי ב-28.10).

    מבחינת מיקום: "בנדיקט" בתל אביב זו אפשרות אחת. יש שם אחלה ארוחות בוקר, כל היום, 24 שעות ביממה. אפשרות אחרת: בתי קפה שכונתיים, סטייל "בתא קפה" ברמת אביב (ההנחה שלי היא, שרוב הבלוגרים גרים באיזור המרכז, נכון? – ויסלח לי נמרוד בעניין הזה..).

    יאללה מי בא? :mrgreen:

  26. אה.. עוד מקום נהדר, למי שאוהב ממולאים: אין מינימום הזמנה, אין עשן, אין רעש, אפשר לשבת לדבר בכיף, והשירות מצויין – מסעדת "סופיה" ברחוב הארבעה בתל אביב (ליד הסינמטק). בדרך כלל המקום גם די ריק, אז אני בטוח שהם ייהנו מחברתינו.
    תפריט האלכוהול שם לא מה"מתוחכמים", אבל למי שרוצה גולדסטאר מחבית, או עוד כמה דברים בסיסיים, זה מספיק.

    כאמור – עוד רעיונות יתקבלו בשמחה.

  27. וואי, אני עסוק לשבוע וכבר יש כזה עדכון?אז קודם כל וואנדר:אני כל כך מאחל לך שההרגשה תשתפר, ושתמצאי המשך למשהו נחמד שכבר התחיל לך.

    דבר שני, אם אפשר להוסיף אותי לרשימת המגיעים?אם כי אני מבקש שאחרי סוכות כי אני אהיה עסוק באייקון הבא עלינו לטובה.הכי טוב לי יום שני(ה27) אבל אני אשמח להגיע גם בזמנים אחרים, כל עוד יש תחבורה ציבורית למקום:)(גיא אני אשלח לך אימייל עם הפרטים שלי עוד דקה שתיים)

    נ"ב שמעתי טובות על "בנדיקט" מידידה, למרות שלא אכלתי שם מעולם.

  28. אני באה!

    אה, ואני בעד "בנדיקט".

  29. אוקיי.. מספר האנשים הולך וגדל, ונראה שנצטרך מקום טוב יותר מה"בנדיקט", כי פשוט לא יהיה שולחן מפסיק גדול. הייתי שם לפני שבוע וחצי, ואני לא חושב שיש דרך לחבר שולחנות. לכן אני חושב שה"סופיה" תהיה מתאימה יותר לעניין הזה.
    נכון לעכשיו, בהנחה מוקדמת למדי שזה יהיה בחמישי הבא, הנה רשימת האנשים שכבר הביעו את רצונם להגיע:
    ואנדר
    זרש
    שרון גפן
    נמרוד אבישר
    אלמה פריי
    עופר
    מורין

    עוד לא שלחו אליי מייל (אבל דיברו על זה כאן):
    קיטי
    אפרת
    ברמן גינס

    ד"א, אני מגיע מרעננה עם רכב. עופר כבר הביע את רצונו בטרמפ מאיזור בר אילן, וכבר הצעתי לואנדר את אותו סידור (מפתח תקווה – עוד לא קיבלתי ממנה תשובה). אם יש אנשים נוספים שזקוקים לטרמפ מאיזור שפוי של המרכז (סביב תל אביב), אני אשתדל לעזור.

  30. בבנדיקט יש מצב אולי למקומות בחוץ, אבל אם אי אפשר להזמין מקומות, זו בטח לא אופציה (וחבל)

  31. לכן חשבתי על ה"סופיה". ה"בנדיקט" היה מתאים אם היינו 5-6 אנשים, אבל לא יותר.
    ב"סופיה" הייתי כמה פעמים בחודשיים האחרונים, ואתם יכולים לקרוא את מה שכתבתי עליהם כאן:
    http://gelram.blogli.co.il/archives/403
    וגם כאן:
    http://gelram.blogli.co.il/archives/428

    כאמור – הבר שלהם לא מאוד מתוחכם. יש להם כמה סוגי יינות, 2-3 ברזי בירה מחבית, אולי כמה בקבוקי ויסקי וליקרים, וזהו. אין שם איזה ברמן מ-א-מ-ם, או מישהו שמכין קוקטיילים. אבל כן מדובר במקום נטול עשן, מואר, עם שירות מעולה, ומגוון מאכלים גדול ומעניין. המחירים, ד"א, ממש ברצפה.

  32. אה.. ולפי מה שהבטחתי לוואנדר לפני מספר דקות, הדיון עובר למיילים מעכשיו, בגלל רצונם של מספר אנשים לשמור על אנונימיות, דבר שאני בהחלט מכבד.
    כאמור, המייל שלי הוא: sabbath.monkey@gmail.com.

    אתם מוזמנים לעשות בו שימוש. זו תיבה שנפתחה אתמול בדיוק בשביל דברים כאלה.

  33. אני בטוח שאני אשמע כמו ילדה-ורודה-בת-14-שעוד-לא-ראתה-סבל,

    אבל!!

    פשוט מדהים מה שהולך פה.
    אני לא יודע כמה אנשים מכירים אותך מבין כל האנשים שגיא מנה, ובין האנשים שגיא לא מנה, אך עדיין הגיבו פה בחמימות יתרה, אני בכל מקרה, אפילו לא יודע איך קוראים לך, או איך נשמע הקול שלך, או עד כמה את אוהבת לחייך לאנשים שאת לא מכירה ברחוב,
    אבל אני פשוט מת על החמימות האנושית הזאת.
    מדהים מדהים מדהים.

  34. כל העניין הוא, שרובינו לא מכירים אחד את השני/ה בכלל, חוץ מתגובות בבלוגים.

  35. יניב, אני תמיד מחייכת לחתולים ברחוב, ולפני כמה ימים עזרתי לאישה זרה לגמרי לאסוף את תכולת הארנק שלה מהמדרכה אחרי שהוא נפל לה בטעות. זה נחשב? 😉 חוץ מזה, הי, כולנו אוהבים פה פקאצות ורודות.

    קיטי, עופר – אתם מוזמנים! איך שאני רואה את זה, זה מצב של Win-Win: אם יהיה מגניב, אז מעולה; ואם זה איכשהו ישתבש ויהפוך לאסון, אני אוכל להיאנח בנוסח פולני ולקטר על זה שתמיד משהו משתבש בימי ההולדת שלי. מה עוד אפשר לרצות?

  36. ואנדר יקרה

    איזו התפתחות משמחת!!!
    לצערי לא אוכל להגיע לשמחה מסיבות כאלו ואחרות
    אבל אני מחכה בקוצר רוח לשמוע איך היה…

    ומזל"ט כמובן!!!

    ואנדר: תודה רבה רבה! 😀

  37. ואנדר,

    מה שאני אוהב אצלך זו האופטימיות. תמיד אמרתי לעצמי: "הו! הנה בחורה אופטימית!"
    אחרי זה סטרתי לעצמי ובכלל – כל העסק נעשה קצת לא ברור, אז אני אעצור כאן. אבל הפואנטה ברורה, נכון..?

    ואנדר, שכחת לרגע – לך אין אחריות על הערב הזה בשבוע הבא.
    אני לוקח את כל האחריות עליי, אז גם אם את פולנייה, וממש מחפשת להיאנח (מה שבגדול -אני תמיד בעד. להיאנח זה חשוב מאוד. אני בעצמי נוטה להיאנח לא מעט. וגם לגנוח. אבל שוב – הפואנטה ברורה, אז אני אפסיק כאן), לא תוכלי למצוא אמתלה מספיק טובה.

    עוגת השוקולד עליי. ואני לא הולך לעשות אותה, אלא לקנות אותה מפטיסרי נפלאה ליד הבית. אז כבר לא יכול להיות כל כך רע, נכון? יפה. נא לנשום עמוק. הכל יהיה בסדר. :mrgreen:

    ואנדר: *מרכינה ראש בהכנעה ויושבת בחושך. לבד. וכל זה*

  38. אז הנה גם אני מצטרפת לברכות – גם אני קוראת כ-ל מה שאת כותבת, ומאד אוהבת את הכתיבה שלך. זה הכי וירטואלי שיש, אני יודעת, אבל זה לא מעט.
    לא כל האנשים בעולם יודעים לתת, או להראות שהם אוהבים. יכול להיות שאתם פשוט לא מתאימים להיות חברים, כי הציפיות שלכם האחד מהשני כל כך שונות. לפעמים הרבה יותר קשה להרפות מאנשים שאנחנו כל כך רוצים ביקרם וחשובים לנו, אבל אם זה לא הדדי, זה תמיד יהיה כרוך במפחי נפש איומים, ותמיד לצד שהכי לא מגיע לו להפגע…
    אני כנראה אבחר להשאר באנונימיות שלי ולא אבוא לחגיגות היומולדת, אבל אני בטוחה שהוא פשוט יהיה מצוין. שהרי יומולדת עם עוגת שוקולד- לא יכול להכשל…

    ואנדר: תודה רבה רבה! אשמור לך פרוסת עוגה וירטואלית 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: