פורסם על ידי: vandersister | אוגוסט 12, 2008

פראיירים, פראיירים, פראיירים

הבה נדמיין לעצמנו את הסיטואציה הבאה: עברתי לבית חדש, ואני חפצה לערוך מסיבה לחנוכת הבית. הידד! ובכן, אני קונה תופינים ומאפים ומגדנות ומעדנים וסתם אוכל כדי לכבד את האורחים, מקשטת את ביתי בשלל קישוטים משובבי-עין, אולי אפילו רוכשת לצורך העניין כמה צלחות הגשה דקורטיביות וסכו"מים שווים (כי אין דין פיצוחים המוגשים בסתם קערית, כדין פיצוחים המוגשים בצלוחית קריסטל מעוטרת ומנצנצת). ייתכן שאני בכלל חורגת ממנהגי וקונה בגדים חדשים ונאים עבור המסיבה, ועוד כהנה וכהנה הוצאות, הכל כדי לעשות רושם טוב על האורחים ולדאוג לערב שכולו הנאה, שמחה וחגיגה. ופיצוחים.

ונניח עוד – ככה, אם בא לנו – שאני מציבה ליד הדלת תיבה. ובתיבה חריץ. ואולי אני אפילו כותבת על צידה של התיבה "צ'קים", כדי שהאורחים הנכבדים יבינו את הרמז. ועוד, אולי אני אפילו מגדילה ראש ומצרפת ערימה נאה של מעטפות, כדי שהאורחים הנכבדים יוכלו להכניס לתוכן את ההמחאות בטרם ישלשלו אותן לתיבה. רגע, מה יש? סלמון מעושן לא קניתי? קניתי. צלחות קריסטל שוות לא רכשתי? רכשתי. בגד מעוצב לתפארת במחיר מופרז למרות שזה סוף עונה פירגנתי לי ב- 6 תשלומים שווים? פירגנתי. כל הדברים הללו עולים כסף, אנשים! אז למה שהאורחים שלי לא יממנו בשבילי את האירוע? למה שלא יערכו ביניהם איזו מגבית קטנה, יחשבו כמה בדיוק עלתה כל מנת פיצוחים וסלמון וקרקרים ופשטידת פטריות לכל אחד מהם, שלא לדבר על היין החגיגי והקריסטלים שנקנו במיוחד, וישלמו על האירוח שלהם?

אולי כי זה ממש לא לעניין. אולי כי כשמזמינים אנשים להתארח, ה"אירוח" פירושו שההוצאות חלות על המארח, ובמקרה דנן, על המארחת. אז למה בחתונות, כל זה שווה לתוכעס?

לא ברור. שתי חתונות צפויות לי בקרוב, שתיהן של עמיתים לעבודה שאני מכבדת ומעריכה עד מאוד. כמובן שלקראת האירועים, התלקח במשרדנו דיון סוער לגבי גובה ה"מס" שצריך להביא לחתונה. אני מכנה זאת "מס" מהסיבה הפשוטה שמתנה היא דבר שמביאים מבחירה ומתוך רצון להסב הנאה למקבל השי, ואילו מס הוא סכום שמבוסס על מדדים ונקבע על-ידי גורם חיצוני (ולא על-ידי הרצון הטוב של הנותן), ומיועד למלא "תקציב" כלשהו. מילא אם המעות שאני תוחבת לתיבת הצ'קים בחתונה היו הולכות למימון חלק מהבית החדש של הזוג המאושר; מילא אם הם היו קונים בזה ולו חפץ נאה לביתם, או משלמים על חלק מירח הדבש שלהם, או אפילו לוקחים את הכסף ולועסים אותו בהנאה או יוצרים מכל הצ'קים פסל ראש של בן-גוריון מעיסת נייר; אבל הנקודה היא, שהם לא עושים אף אחד מהדברים הללו. הם הרי לא יראו גרוש מה"מתנה" שלי. כי קודם כל צריך לממן את האירוע המפלצתי. בעצם, המתנה שאני נותנת לבני הזוג לרגל חתונתם היא… המנה שאכלתי. אני מתפתה לכתוב בברכה המצורפת לצ'ק משהו בנוסח "ברכות ואיחולים, ותודה רבה על הסטייק ברוטב שזיפים שקניתי לכם לרגל חתונתכם. היה מעולה".

והנה מסתבר שיש כמה שמוקים ארצישראלים מופלאים באמת, שטורחים אפילו ונוזפים באורחים על היותם, לדעתם, קמצנים מדי. קראתם את הסיפור הזה ב- Ynet? אז כולם מצקצקים בלשונם ואומרים, "חוצפה שכזו! איך הוא מתנהג! חרפה וכלימה!" בזמן שזכור לי במפורש שכמה מקרובי משפחתי – שהם שפויים בדרך כלל – ערכו רשימות מפורטות בגיליונות אלקטרוניים של הסכומים שהביא כל אורח לחתונת הבן/בת/בנדוד וכולי, ונרשמו לכל אורח נקודות לזכות ונקודות לחובה על ליבם הרחב ולחלופין, על אגרופם הקמוץ. בדומה לתכנון של מבצע צבאי, רק הרבה יותר גרוע.  והאמת המרה היא, שכל אורח שמוזמן לחתונה הוא חלק מהפרה החולבת הקולקטיבית שמטרתה לממן את האירוח שלו עצמו – כולל מחיר המנה, המקום, התקליטן, שמלת הכלה, זר הפרחים, עיצוב החופה, הבר האקטיבי, הרב הפאסיבי ואפילו הפוטפורי או החרוזים הצבעוניים מפלסטיק שזורקים על כל שולחן כדי שיהיה יותר חגיגי. נניח.

אז למה אני יוצאת כנגד סדרי עולם? תאמרו, נכון, זה מטורף, אבל ככה זה וזה מה יש. בהחלט ייתכן. אבל זה עצוב לי. כי הייתי שמחה לבוא פעם אחת לחתונה באמת בשביל לחגוג עם אנשים ולשמוח בשמחתם, ולא בשביל לדאוג אם כיסיתי את הרבע עוף והבטטות בתנור והאגסים המקורמלים, או לא כיסיתי. כי נמאס לי מהעושק הבלתי נסבל של זוגות צעירים, שבתחילת דרכם, פחות או יותר, צריכים לתכנן מבצע מסובך ומורכב ששחרור המטוס החטוף באנטבה מחוויר לידו, ולשלם תמורתו סכום שהיה יכול לקנות להם חצי דירה (או אפילו דירה שלמה, אם מדובר בפתח שמיקווה). כי נמאס מהסחטנות דוגמת מה שהזכירה זרש בפוסט שלה, מכל רגשות האשם שסובבים את נושא ה"מתנות" לחתונה – ומי בכלל עוד טורח ומביא מתנות של ממש לחתונות?…

אני לא טוענת שכולנו צריכים לחזור לימים שבהם אנשים התחתנו בחצר האחורית בבית של הוריהם (כפי שעשו הואן-דר-הורים שלי), עם קצת קייטרינג ביתי ומתנות בצורה סרוויסים וסיפולוקסים. אבל תעשיית החתונות בארץ (ובכלל) היא פסיכית. מטורפת. מטורללת במלוא מובן המילה. לשלם 6000 שקלים על שמלה שתלבשי לילה אחד בחייך, כדי שהאורחות יסתכלו עליה וירכלו שבעצם בכלל לא מתאים לך חרוזים בצבע פנינה? לשלם למעלה מ- 100,000 (ובמילים: מאה אלף) שקלים על לילה אחד בחייך, כדי שהאורחים יצקצקו אחר כך בלשונם ויגידו שבעצם האגסים המקורמלים לא היו שווים את הצ'ק של המאתיים, שלוש מאות, לא-יודעת-כמה שקל שהם הביאו? בשביל מה?

משהו צריך להשתנות, אנשים. כי זה פסיכי. או שנמשיך כולנו להיות פרייארים, בקול ששון וקול שמחה. ועכשיו אם תסלחו לי, אני צריכה לרשום כמה צ'קים.


Responses

  1. לצערי, ואן-דר, את צודקת.
    זה ממש בלתי נסבל. כל כך בלתי נסבל, עד שבאחרונה עולה תכנית זדונית בראשי: להודיע לחברים היקרים שלא אוכל להגיע מפאת אירוע זה או אחר, ואז להגיע בהפתעה, ולשתות בלבד..
    התוצאה:
    1. הם לא מוציאים עליי את עלות המנה, אם אני לא אוכל.
    2. כל סכום הגיוני שאני אביא, יכסה לבטח את השתייה/בר או איך שלא תקראו לזה.
    3. החבר/ה המופתעים, יהיו שמחים מאוד שהגעתי.
    4. הצ'ק שאני אביא ישמח אותם לא פחות, כי "איזה יופי שהוא נתן צ'ק, למרות שהוא אמר שבכלל הוא לא יוכל להגיע".
    5. אה, והכי חשוב – ככה חברות הקייטרינג, שבהחלט נותנות הצעות מחיר מופרזות על חתיכת בשר (350 שקל לאדם?? אני במסעדה לא משאיר כזה סכום, וזה למקום שבו מטפלים לי באוכל באופן אישי!!!), לא ירוויחו באותה מידה.

    אני מקווה ליישם את העניין בקרוב. כי האמת היא, שאני לא עובד ואין לי את היכולת לשלם את הסכומים המטורפים של 700 שקל לזוג, שהם אפילו זוג חברים קרובים אליי (אבל אפילו לי אכפת שלא יראו בי בתור קמצן ארור), והאמת – גם לא את הרצון לשלם סכומים כאלה.

    לחברים הכי טובים שלי, כשהייתי מגיע לבד או עם בת זוג לחתונה שלהם, הייתי נותן סכום אחיד של כמה מאות שקלים. זה היה תמיד סכום נאה מאוד, מאוד לא קמצני, גם כשהייתי במצב כלכלי קשה. אבל לחברים טובים פחות, הייתי מביא סכום נאה גם כן, אבל פחות. עכשיו אני מתבשר ע"י אי מייל כזה שנאי צריך להביא להם לפחות 700 שקל לזוג? למה?

    מישהו בחברות הקייטרינג האלה חייב להפנים: האוכל שלהם הוא לא כזה ששווה כמה מאות שקלים. ברוב המקרים, סטייק הפרגית או האנטריקוט יבש מאוד. ככה זה כשעושים אוכל לכמה מאות אנשים ביחד. אני לא מתלונן על זה שככה יוצא האוכל, אבל לדרוש מחירים בגובה הזה, זו פשוט טירוף, ויותר מזה – חוצפה.

    מה את אומרת? מתחילים טרנד חדש?

    ואנדר: אני מקווה שטרנד כזה באמת יתחיל בקרוב. בינתיים אני שפנה ומביאה צ'קים כמו ילדה טובה… אלה אנשים שאני עובדת איתם, אתה יודע. צריך לשמור על "שלום בית". אבל הי, אם תיפתח קבוצה כזו בפייסבוק, אני מצטרפת 😀

  2. זו אחת הסיבות שאני לא רוצה להתחתן (יש עוד כמה קצת יותר חשובות, כמו המשמעות של נישואין באופן כללי, ושל אלה ביהדות אף יותר). ואם הייתי מחליטה באמת לקשור קשר שכזה, אני מניחה שהיינו מארגנים משהו בקיבוץ על הדשא מול החדר אוכל, בדיוק מהסיבה הזו (ואת השמלה הייתי תופרת בעצמי)

    מצד שני, אני לא יכולה להתלונן כל כך הרבה, כי בסך הכל פספסנו את רוב החתונות של החבר'ה שלנו בארץ, והחבר'ה פה לא מראים סימנים שהם מתכוונים להתחתן (יותר טוב), למרות שצפויה לנו חתונה יקרה בספטמבר. מצד שני, בחתונה האחרונה שהלכו השארנו מעטפה עם 200 יורו, כך שאף אחד לא יכול להתלונן.

    ואנדר: 200 יורו??? איזה לארג'ים… אני מקווה שמנת הגורמה היתה שווה את זה 😉

  3. א. אני מסכים לחלוטין. לתפיסתי אין קשר בין המתנה לחתונה עצמה, ולפיכך: אני אביא כמה שאני חושב. אני אביא מתנה בין אם הייתי בחתונה ובין אם לא הייתי.

    ב. אני מסכים לחלוטין. למרות המגבלות החברתיות, אני חושב שחתונה היא לא אירוע שמטרתו לחסל את החסכונות ושאירועים אחרים אינם חתונה. כך למשל, לא עשינו לבן שלנו "חתונה" לרגל הבר מצווה, וכל עוד הוא היה מרוצה, אנחנו היינו מרוצים.
    חתונה בחצר האחורית זה נפלא, כל עוד זה לא מזלזל באורחים (ואפשר לעשות את זה כך) וכל עוד שני הצדדים מרוצים (מה שיותר קשה לעשות). צריך לזכור שלפעמים כדאי לשלם כדי שהצדדים יהיו מרוצים.

    ג. אצל דתיים החתונות פחות יקרות. גם אלה שברמה גבוהה יחסית.

    ואנדר: ולגבי סעיף ג, אני תוהה לא פעם איך זה. ידוע שהרבה מאוד מוצרים במגזר החרדי עולים הרבה פחות, אולי בגלל ההנחות הסיטוניות. ובכל זאת, אם חתונה יכולה לעלות פחות מ- 100 אלף, למה שתעלה סכום כזה, באמת? אולי הגיע הזמן ליצור סוג כלשהו של פיקוח על המחירים לאירועים כאלה? איפה האגודה להגנת הצרכן כשצריכים אותה?…

  4. נושא כאוב. כבר הייתי בחתונות שבקושי אכלתי ובכל זאת הצלחתי להרגיש אשמה על גובה הצ'ק.

    ובכלל, כבת למשפחה ענפה המייצרת שמחות בקצב מפחיד, התחלתי בשנים האחרונות לסנן אירועים בצורה חמורה רק כדי שלא לפשוט את הרגל. והרי לפעמים נוסף לכל זה גם תקציב הבגדים והנעליים, וכשמדובר בבחורות יש גם עלויות של מסיבת רווקות…

    גיא – אני לא חושבת שזה יצליח לך. נראה לי שיותר מכל דבר אחר הזוג יתרגז על זה שבאת בלי להודיע כשהם כבר תיכננו אירוע ל- 753 איש בדיוק.

    ואנדר: נכון שזה נורא עצוב, שאי אפשר לבוא ולשמוח בשמחתם של אנשים, כי הוצאת החודש כבר 1000 שקל על אירועים וזה פשוט מוגזם? זו הטענה העיקרית שלי כלפי מפלצת החתונות. שאין בזה כבר שום שמחה ושום חגיגה, רק מכונה לעשיית כספים… ובזבוז מטורף. אני תוהה אם אנשים מעוטי יכולת פשוט לא הולכים אף פעם לאירועים. או שהולכים ונכנסים לחובות?…

  5. העם איתך!
    בגלל זה החתונה שלנו בחצר האחורית, ויש רק מוזמנים מהמשפחה. אם הם יביאו צ'קים, מה טוב, אבל בכל מקרה אנחנו מכסים את האירוע בעצמנו (זה רק קייטרינג + ביקור חד פעמי של גנן שיסדר קצת). אם הם יביאו מתנות, אפשר רק לקוות שהן יתאימו לעיצוב הבית (וזו הבעיה האמיתית עם מתנות).
    ואגב – אנחנו מתחתנים באותו אופן שההורים שלי התחתנו, ובאותו מקום. הרבה יותר שפוי מאירוע שנלחצים בגללו למשך כמה חודשים.

    ואנדר: יישר כוח! כל הכבוד לכם 🙂  אני מקווה שהדבר לא כרוך ב"היעלבויות" פולניות שונות ומשונות מצד קרובי משפחה רחוקים שלא הוזמנו או חברים לעבודה או השד יודע… ועוד חסכתם לעצמכם חודשים ארוכים של התלבטויות עזות לגבי גוון המפיות ואופי התקליטן. אבראבו :mrgreen:

  6. כמו רוב המשחקים, גם כאן צריכים להחליט פשוט אם משתתפים במשחק. ובאירועי עבודה מתואם ה"מס" כדי שבמחלקה אחת לא יווצר מצב שאחד מביא 150 ואחר 500 כאשר כולם פחות או יותר באותו סטטוס וכו'.
    גם מי שמתחתן יכול להחליט שהוא עושה אירוע בלי להשתגע. בכלל זו עצה טובה לחיים לא לחיות מעל הפופיק אלא רק ממה שיש (ואולי קצת פחות כדי לדאוג לעתיד), מה חבל שזה לא נהוג בארץ. אלו לא אירועי השישים שדורשים הפקה ואת רוחמה אברהם-בלילה.

    ואנדר: לרוחמה אברהם-בלבלה לא הייתי נותנת להפיק אפילו ספל קפה, אבל אולי זו רק אני. על כל פנים, צודק לחלוטין – כאשר החתונה עולה יותר כסף משכר דירה של שלוש שנים, העניין אומר דרשני. מאוד מאוד דרשני, אפילו.

  7. מעבר לזה שאת צודקת בדברים שלך (וכרגיל – מחברת את המילים בצורה משובבת), כבר נכתב שוב ושוב שהסיפור הזה על דוא"ל הנזיפה הוא לא יותר מאגדת רשת נוספת שכתבת (?) עצלה נפלה לה קורבן. ואם לא הייתי כל כך עצלן, בטח הייתי מוצא תוך רגע סימוכין לעניין הזה ברשת.

    ואנדר: ראה את תגובתו של חנן – למרבה הצער והפדיחה, העניין הזה דווקא כן נכון ואינו אגדת רשת. אתה יכול לשמר את עצלנותך כמימים ימימה 😛

  8. אני גם בעד חתונות בחצר האחורית, מה גם שהייתי פועל של תעשיית החתונות חלק ניכר בחיי ולמדתי לתעב אותה. אבל הייתי מוסיף רקיקים לתופינים ומאפים ומגדנות ומעדנים וסתם אוכל. אם כבר, אז כבר. מי מתקמצן על רקיקים?

    ואנדר: כנראה שאני :mrgreen: רקיקים יינתנו רק למי שיביא צ'ק על סכום נאה ביותר. לסכומים הגבוהים באמת יינתנו גם פכסמים!

  9. אני לא מוזמן להרבה חתונות (יש לי משפחה קטנה, אני לא עובד במקום עבודה גדול והאנשים בגיל שלי כבר לא בגיל שמתחתנים בו) אבל אם אני מוזמן, אני מביא מתנה. אישית. לא שימושית.

    http://info.org.il/irrelevant/item.php/9062128537160333143

    ביררתי והמכתב אמיתי. שימו לב לחלקים הבאים במכתב : "אני מרשה לך להפיץ אותו בין מכותביך" ו-"וזאת מבלי שר' תדע מן המייל שלי". גם שולח המכתב וגם המפיץ שלו לא שיערו שהוא יקבל כזאת תפוצה וינחת באתר אינטרנט. שניהם עדיין לא הבינו את כוחו של הדואר האלקטרוני. זאת גם הסיבה שהסרתי את שמותיהם המלאים. אין צורך להוסיף בושה וצער לאף אחד מהמעורבים.

    ובנוגע לעניין עצמו, גם לי יש דעה. בשנים האחרונות יש למזמינים לאירועים חוצפה להוציא כסף בלי חשבון ולצפות מהמוזמנים בשמחתם לממן את הפנטזיות הכי פרועות שלהם. אין לי 700 ש"ח להוציא על בילוי של ערב אחד. אבל אם היו לי, הייתי רוצה להחליט בעצמי איך ועל מה להוציא אותם ולא לקבל הכתבות של בן משפחה או חבר לעבודה.

    ואנדר: אני מסכימה לגמרי. אם בני הזוג רוצים להפיק אירוע שיופרחו בו יונים מוזהבות שהוזמנו במיוחד מצפון-קוריאה ועולות 3000 שקל החתיכה, שיבושם להם. אני לא צריכה לשלם על זה.

  10. יפה כתבת.

    מטורף לחלוטין מה שקורה בתעשיית החתונות הזו. מילא היחסים המופרעים בין האורחים למתחתנים, אבל הסכומים שאני שומעת שמוציא זוג טרי וצעיר על אירוע כזה, הם פשוט מופרכים ומעידים על היסחפות אחר הטרנדים. ב-100 אלף שקל אפשר לעשות כל כך הרבה דברים טובים ומועילים יותר, ואפילו כיפיים יותר. למה לא להשקיע סכום כזה במכונית, בירח דבש, בקרן נאמנות?

    שלא לדבר על האטרף שלפני – בחירת המקום, הדי ג'יי וכל השטויות האלה. אנשים כמעט מתגרשים לפני שהם מתחתנים בגלל הקשקושים האלה.

    ואנדר: שמעתי פעם מישהי אומרת שההכנות לחתונה הן המבחן האולטימטיבי לחוסן של הזוגיות. במילים אחרות, זוג שצולח את החודשים הללו מבלי להיפרד, ראוי באמת להתחתן. איכשהו, נראה לי שהייתי שמחה אם היו מבחנים יותר מוצלחים (ופחות יקרים) למחויבות לקשר…

  11. כל מה שכתבת נכון ושריר וקיים עלינו והכול. תני לי להזמין את הצוג הזעיר למסעדה טובה על חשבוני, להשאיר את אותו הסכום שהייתי רושם על הצ'ק ולדעת שלפחות הם נהנו מזה, ולא סתם לזרוק כמה מאות שקלים על זה. בעבודה הקודמת שלי זה כבר נהיה מגוחך – כל אחד רצה להיות יותר נדיב מהשני ואנשים הגיעו לסכומים של שש-שבע מאות שקלים ליחיד (!) בחתונה של קולגה – לא חבר, לא קרוב משפחה, קולגה – ועכשיו אם אתה נותן פחות אז אתה יותר קמצן.
    אבל, שאלה יהיו הבעיות שלי. רייצ'ל, שהיא גם בן אדם מקסים בכל צורה אפשרית וגם חברה מאוד טובה שלי, התחתנה לפני שנתיים עם בחיר ליבה רוג'ר, ומהשמות אתם יכולים להבין שלא מדובר בדיוק בחתונה יהודית כשרה בארץ הקודש, אלא יותר כמו חתונה אזרחית טריפה במעצמה הגדולה בעולם (לא, לא ארה"ב. נחשו שוב). והחתונה נערכה, למרבה הששון, ביום ראשון בצהריים. כן כן. לא בלילה של יום חמישי, או גרוע מכך, בלילה של יום עבודה, ביום ראשון בצהריים. כשסיפרתי שבישראל מתחתנים בערב, וממשיכים את המסיבה לתוך הלילה, עם כל המוזמנים והכול, רייצ'ל פקחה זוג עיניים עגולות וגדולות. מה, היא שאלה, אתה חוזר הביתה עייף מהעבודה, מחליף בגדים ויוצא לחתונה שנמשכת אל תוך הלילה, ובבוקר קם שוב לעבודה? איזה מין דבר זה?
    צודקת. יום ראשון בצהריים, איזה מוסמך כזה או אחר מכריז עליהם בעל ואישה מתוקף הסמכות שניתנה לו, האורחים מוחאים כפיים, מסיימים את המאפים שהם אוחזים בידם על צלחת פלסטיק על חתיכת דשא כזו או אחרת, לוחצים יד, אומרים מזל טוב, ונעלמים. שעה אחר כך נשארים בסביבה רק החברים הטובים של בני הזוג והמשפחה המיידית. הקולגות, הדודות מבני ברק (או מבירמינגהם, זה כמעט אותו דבר), החברים האלה שאנחנו רק חברים שלהם מכוח האינרציה, כולם מתחפפים. וזה לא שהיו מאות מוזמנים קודם לכן, היו אולי מאה חמישים איש. נשארו כשלושים. יושבים לאכול משהו על שולחן קצר בדשא, איזו להקה מנגנת משהו והם קצת רוקדים. בארבע אחר הצהריים הזוג נכנס לרולס רויס שחורה וכעורה ונעלם מהמקום, ולא נודע כי בא אל קירבו. זהו. זה האירוע.
    וכשראיתי את זה חשבתי שככה אני רוצה. חתונות בישראל זה מלכוד: אתה חייב רב, אז אתה חייב לעשות את זה באמצע שבוע, ולכן אתה חייב בערב. אתה חייב להזמין כל מיני אנשים שאתה לא מכיר (באמצע החתונה שלה, אחותי – מעט שיכורה ומעט נרגשת, יש להודות – נעמדה על כיסא והודיעה שהיא מכירה בערך ארבעה אנשים מכל החמישים שהיא רואה מסביבה ברגע זה ממש, ושאנשים שאין לה מושג מי הם לחצו לה את היד ואמרו לה שהם מתרגשים בשבילה, ושזה מלחיץ אותה) מפאת "לא נעים" (ושמישהו יסביר לי למה הקולגות של ההורים צריכים להיות בחתונה של הילדים), וההוצאות גדלות, ואז נוצרים ממסדי צ'קים כאלה (או התחשבנויות בדרך הביתה: שמת להם יותר מדי, החתונה לא הייתה יפה. וואלה, כמו טיפ לזוג הצעיר).
    כל התפישה שגויה. תפסיקו להתחתן עם רב (זה סחר בנשים), תפסיקו להזמין את כל העולם ואחותו (רובם גם ככה לא ממש רוצים לבוא ורק באים כי לא נעים להם ממישהו) ולחייב אותם לרשום צ'קים שהם לא רוצים לרשום, תפסיקו להתחתן בשעות הכי לא נוחות בארץ, תפסיקו לראות חתונה כאירוע של מסיבת דיסקו לתוך ארבע בבוקר עם הסבתא והדוד – ממילא נפתור גם את מצוקת הצ'קים. בסך הכול המדינה נותנת לכם אישור שהבטחתם להיות ביחד תמיד. כשנולד ילד לא עושים סיפור כזה.

    ואנדר: אני מקנאה בך על החוויה החתונתית הלא-ישראלית בעליל. בהחלט הגיע הזמן להקים את עמותת "די לעושק" שתציע לזוגות צעירים אלטרנטיבות שפויות לחתונות. כלא-מתחתנת בעליל, אין לי יותר מדי מה לתרום לעמותה כזו, פרט לקיטורים כמוזמנת…

  12. מסכים עם חנן. ובפארפראזה על דבריו: "אם הייתי יכול להוציא 700 ש"ח על בידור, הייתי הולך לדיסנילנד".

    ואנדר: בתוספת המחיר של כרטיסי הטיסה, זה יוצא קצת יותר, לא?… 😉

  13. אני מסכים בהחלט עם כל הנאמר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהייתי ב14(!) חתונות ב2007 זכורה במיוחד לטוב חתונה של חברה שהחליטה שבסיבוב השני במקום לעשות ארוע גדול עם כל החמולות ביטלה את הכל וביום ההולדת שלה אספה כמה חברים ומשפחה על הדשא ברבנות כפ"ס.
    לאחר מכן האורחים הוזמנו לעוגות אצלהם בבית. לא אידאליה?

    ומצד שני
    ה14 חתונות הניבו לא מעט הריונות, אני מתכונן לעונת הבריתות.
    🙂

    ואנדר: נראה לי שצריך להיות חוק בלתי כתוב (או כן כתוב) שאומר שככל שהסכום ששילמת בחתונה גבוה יותר, כך תוכל לשלם בברית סכום נמוך יותר. משהו כמו "הנוסע המתמיד", רק לחתונות. לחלופין, אפשר להחליט שאחרי 10 חתונות, מקבלים ברית בחינם. לא שווה?

  14. הפקת חתונה גרנדיוזית היא כנראה דוגמא קלאסית לעובדה שרוב האנשים לא מסוגלים ללמוד מטעויות של אחרים. כל החתונות ניראות אותו דבר וכל ההכנות והאפקטים היחודיים (?) הופכים לסטנדרט נדוש ויקר. כמעט אף אחת מהן לא זכורה לאורחים לאחר פרק זמן מסויים, וכולן משאירות אצל המתחתנים חור בכיס, בתור בונוס לתחילת החיים המשותפים. מתוך כמה עשרות חתונות (אולי יותר?) שהייתי בהן, אני זוכר רק 3 חתונות כאירוע יוצא דופן. 2 מהן היו מקוריות ומהנות במיוחד, כל אחת בדרכה, ועלו כנראה רבע מחתונה סטנדרטית דהיום. השלישית – עלתה 2 מליון דולר, ותיזכר לעד כאירוע מטורף וחסר כל הגיון (אל דאגה – לא היה צריך להביא מתנות כדי לכסות את האירוע… )
    כנראה שרוב האנשים ימשיכו לעשות את זה, ולקטר.

    ואנדר: זה ממש נכון, לגבי ה"שטיקים" המוכרים בחתונות. כמה פעמים יכול ה"בר האקטיבי" להיות חידוש מגניב? או התאורה עם קרני הלייזר/הבהובים/הולוגרמות? טוב, הולוגרמות עוד לא יצא לי לראות בחתונות, אבל אני בטוחה שגם זה יגיע.

  15. ואנדר, זו הייתה חתונה של חברה קרובה (היום די לשעבר, למען האמת), בנבארה, שאורגנה להפליא על ידי משפחת החתן. היה אוטובוס וחדר במלון והאוכל באמת היה גורמה, כך שאין תלונות בנושא. חבל רק שחתונה נפלאה (שהייתה מדהימה במיוחד בקונטרסט לחתונה של דודניתי שבוע קודם לכן, בה לא הכרתי אף אחד ובנוסף האוכל היה מזוויע) לא מבטיחה עתיד מוצלח, כי הזוג מאז נפרד.

    ואנדר: מה שמעלה נקודה נוספת. עם כל הכבוד לחתונה, זה הטפל ולא העיקר… העיקר (לפחות כך חשבתי) הוא שבני הזוג אמורים לבלות ביחד את שארית חייהם. אולי עדיף שהחתונה תהיה מחורבנת ושההמשך יהיה יותר מוצלח?

  16. למרות שאני בשלב שחתונות בקרב חברי רק מתחילות, אני משתדל לא להביא צ'ק אלא איזושהי מתנה (שימושית או אישית)- דבר שהוא מסורת ארוכת ימים במשפחה: ככה אני לא מרגישים ש"מימנתי את המנה שלי" מצד אחד, ומצד שני כן נותנים לזוג הצעיר משהו שהם יהנו ממנו, וסביר להניח שאפילו יותר מאשר מהמזומנים.

    ואנדר: אתה יכול לתת דוגמאות למתנות? כי מעבר לשבלונה של סרוויסים/סיפולוקסים לא עולה בראשי שום אפשרות לחתונה… כלי מיטה? פמוטים? שמיכות צמר? כזה שעושה קרח לוויסקי?

  17. אוי, זה כל כך מוכר ומובן.
    אנחנו לא הסכמנו להיות חלק מהטירוף הזה אז התחתנו (לפני שנה) בנוכחות 50 איש (משפחה קרובה וחברים בודדים) ביום שישי בצהריים (והרב היה אורתודוכסי) ב"גינת אירועים" שהיא בעצם חצר (מטופחת) של בית פרטי עם קייטרינג צימחוני (כן, כן, משום ששנינו צימחונים).
    המוזיקה הייתה מוזיקת רקע שהייתה בעצם פלייליסט שיצרנו והתנגנה ממחשב נייד שהבאנו איתנו.
    האוכל היה מדהים (במחיר סביר) והאורחים לא הפסיקו להתלהב (הם כנראה ציפו שלא יהיה להם מה לאכול בחתונה צימחונית).

    מיותר לציין שעלות החתונה כולה הייתה סבירה ונוחה לעיכול בעוד שמאחר ומספר האורחים היה מצומצם הם נהנו מארוחה שהוכנה מחומרי גלם משובחים.

    דרך אגב, היתרון שבלערוך חתונה בשישי בצהריים (אם המקום מחזיק בתעודת כשרות) הוא שחייבים לסיים לפני כניסת השבת ואין סיכוי שהחתונה תמשך שעות על גבי שעות.

  18. כמה תשובות, לתגובות:
    ואנדר, אני לא פותח קבוצות בפייסבוק, לשמחתי, אני אפילו לא רשום בפייסבוק. אני מציע בעניין הזה לנסות את הלינק הבא:
    http://www.wikihow.com/Quit-Facebook

    מה שכן, אני חייב להודות שגם אני קצת רחוק מלהתחיל את המהפיכה, מבחינת השיטה שהצעתי. שלום בית זה דבר חשוב.

    ישי, לא רק אצל החרדים החתונות פחות יקרות. באופן מפתיע – גם אצל עובדי חברת חשמל. להבדיל אלפי הבדלות, במקרה השני מדובר בקמצנות גרידא. הייתי נהג בחתונה של זוג חברים טובים מאוד, בהם האבא של החתן היה עובד חברת חשמל. כל הצ'קים שניתנו לבעלי השמחה היו בסכומים עגולים כמו 72 ש"ח ו-47 אגורות, או 134 ש"ח ו-69 אגורות. זה קרע את כולנו מצחוק (טוב – אותי קצת יותר מאשר את הזוג הטרי). הסכומים גם היו מודפסים, על גבי צ'ק של בנק אוצר החייל (כולם!!). לא היה עובד חברת חשמל אחד שאפילו היה קרוב לכיסוי המנה, לא שכן של בת זוגו. זה דרש לא מעט חוצפה, אבל מצד שני – זה משהו שאף פעם לא ממש הפריע לחבר'ה האלה..

  19. אני כל כך מסכימה!
    אלוהים! זו מסיבה שאמורה לחגוג את תחילת המשותפים שלכם!
    בפועל, זה אירוע מציק ומטריד שבו שמים אותך בשולחן עגול עם עוד אנשים שאת לא מכירה, מפוצצים לך את עור התוף בווליומים בלתי אנושיים ונותנים לך לבחור בין שניצל, רבע עוף ודג.
    אני שונאת חתונות. שונאת.
    והנה באוקטובר יש לנו באותו שבוע שתי חתונות של 2 בנות פה במשרד, שלשתיהן אני קרובה, אז אי אפשר להגיד: אני לא באה.
    במקרה שלי אני גם לא יכולה לבוא באותה שמלה. 🙄
    למה לא להחזיר את רשימת המתנות, אני שואלת. ככה כל אחד יקנה מה שנוח לו לכיס, והזוג יקבל "טוקן" לחגיגתו.
    אגב, את מכירה את האתר הזה שמחשב לך כמה לרשום בצ'ק?

    ואנדר: אני מכירה! ודווקא נזכרתי בו לפני החתונה הזו… את זוכרת מה הכתובת שלו?

  20. תחילת החיים המשותפים שלכם. החיים!

  21. כמה כסף
    http://www.mitchatnim.co.il/kamakesef/

  22. ואנדר: תלוי באדם- אחת הדוגמאות שאני מאוד אוהב היא מחבת איכותית שאני ועוד שתי ידידות קנינו(עם פתק החלפה) לחתונה של ידיד משותף שאוהב מאוד לבשל.אם אני לא בטוח אז אני מתייעץ- מבחינתי חלק חשוב מהמתנה היא ההתאמה האישית.

  23. האתר הזה לא שווה כלום.
    במקרה ניסיתי אותו לפני איזה שנה בשביל חתונה אחרת של חברים מהעבודה. מתברר, שאם עמית לעבודה מתחתן, האתר מציע לתת את אותו סכום כמו זה שתיתן לאמא שלך, אם תתחתן בשנית.

    מוזר וממש דפוק. יש הרבה יותר מדי פרמטרים שהחבר'ה שבנו את האתר לא ממש התייחסו אליהם. אם זה היה נלקח בהומור, מילא, אבל לצערי יש אנשים שלוקחים אותו ברצינות תהומית…

  24. טוב, אני חושב אבל שכדאי להפנים שזה בעיקר אשמה של הנשים.

    אני חושב, בלי להכליל – שמבחינת הגברים אפשר להמשיך להתחתן בחצר האחורית (אגב – הייתי בשתי חתונות בחצר אחורית של בית פרטי בחיי שהיו מקסימות!)

    אני לא אומר שזה אומר שצריך להביא פחות או משהו, אבל זה יכול למזער את הקשר בין השניים.

    אגב – הכרתי מישהו שאשכרה חישב שכדאי לו להזמין יותר אנשים לחתונה כי זה משתלם יותר (בגלל שחלק מההוצאות – כמו די.גיי. למשל – הן קבועות ולא תלויות במספר האורחים. (אגב – לא הלכתי לחתונה שלו, למרות שהוזמנתי – כי הייתי במילואים).

    ויש לי עוד אחת השבוע. נדמה לי שאני כבר צריך להזמין פנקס צ'קים חדש.

    מאאאאזל טוב לכולם. העיקר שיהיו נישואין מאושרים.

  25. הנה מה שאומרים כתבי הקודש בנושא (מתוך NRG יהדות:)

    " אדם שעורך חתונה יוקרתית עליו לדעת שהוא לוקח אחריות על עצמו ואל לו להטיל את מימונה על אורחיו או לצפות זאת מהם. האורחים אינם מחוייבים ולא משועבדים לרצונות והסטנדרטיים של בעל השמחה.".

    זהו. זה לא יהודי להביא צ'ק.

    ואנדר: כן, אבל זה מאוד לא ישראלי *לא* להביא צ'ק, למרבה הצער…

  26. וואו, מלא תגובות.
    לא האורחים אשמים,
    ואפילו לא החברת קייטרינג.
    רק חתני השמחה (ואולי קצת גם ההורים שלהם).

    רק בידם השליטה על האירוע (יו גו 'מורין') לעומת זאת, לעשות בראנצ' יבש ('נמרוד') לא נראה לי להיט.

    ואנדר,
    לא קשור למועצה להגנת הצרכן ולא בטיח.
    אם חברות שלך, וחברים שלי, לא היו מוכנים לשלם סכומים כאלה – לא היינו מגיעים לסכומים כאלה.
    It's That Simple

    אני, בחתונתי אם תהיה,
    אכתוב הנחיות ברורות –
    "עליי".

    נראה כמה כחולות יהיו החבורות מהמכות של אשתי-לעתיד/אמי-להווה/חמותי-לזוועה.

  27. כפי שאמרו רבים וטובים – את צודקת!
    בתור סטודנטית ענייה (וצמחונית), יש לי דברים טובים יותר לעשות עם כספי מאשר לממן באמצעותו התעללות בבעלי חיים, מוזיקת פופ גרועה וטקס דתי ארכאי שאני לחלוטין לא מאמינה בנחיצותו. לכן אני נוטה להבריז מחתונות של אנשים שלא באמת קרובים אליי.
    לגבי נושא המתנות – בתיאוריה זה פיתרון מצוין, רק שברגע האמת אף פעם אין מספיק זמן ויצירתיות כדי למצוא משהו מתאים.
    הפשרה שמצאתי היא, כאמור, לסנן החוצה חלק מההזמנות. לא מזמן היתה חתונה מהסוג ההמוני, שהייתי חייבת ללכת אליה, אז הפשרה היתה לוותר על כל המסביב (מסיבת רווקות, חינה, שבת חתן ועוד מיליון אירועים שאין לי מושג מה משמעותם). אבל כן, לפעמים יש חתונות קטנות וצנועות יותר, ואז באמת יש סיכוי לשמוח בשמחת המתחתנים וכל זה (בהנחה שמאמינים בנחיצות מוסד הנישואין, וזו כבר הנחה בעייתית).

  28. הממ. אני לעולם לא הייתי משלם לחתונה. זה פשוט לא היה קורה. אין שום סיבה לעשות טקס יקר ומטומטם ועוד להכריח את כל מי שבא אליו להוציא כמות היסטרית של כסף. התחתנתם? מזל טוב! אתם רוצים שאני אבוא לברך אתכם? אחלה! אתם רוצים כסף? תמצאו עבודה ואל תתחתנו לפני שתחסכו קצת (אה, ואל תבזבזו את כל מה שחסכתם על המסיבה)


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: